אני חושבת שאני לא יודעת לאהוב..
אני לא יודעת איך אוהבים מישהו שהוא לא הילדים שלי,
אני לא מצליחה להתקרב נפשית לבעלי, נמאס לי ואני מתוסכלת
הכי קשה לי ההרגשה שהוא נותן לי כשאני מדברת, כאילו אני האישה הכי חופרת בעולם.
ואני כ"כ לא..
רוב הסיפורים והדברים שאני רוצה לשתף אותו, כבר מזמן הפסקתי כי הוא שידר לי תמיד חוסר סבלנות, היה מקשיב לי ותוך כי קורא עיתון ואומר לי: תמשיכי, אני מקשיב..
אחרי כמה ימים שמע ממישהו משהו שסיפרתי לו והוא "הקשיב", והוא מגיב למספר בכזו התלהבות, שנראה שזו פעם ראשונה ששומע את זה.
אז התרגלתי לא לספר ולא לדבר.
איך אני יודעת שאני לא חופרת? כי זו התלונה מספר אחת של אנשים עליי שאני עדינה ושותקת מידי ולא מפתחת שיחה.
היום דיברנו על משהו מאוד מאוד חשוב ותוך כדי הוא רואה סרטון של הפצצות מעזה, ואומר לי:דברי, אני שומע.
אמרתי לו: תקשיב ,אני לא מתעצבנת, אם חשוב לך לראות את הסרטון, אני אלך ונדבר אח"כ. או אני והנושא החשוב שלפנינו או הסרטון.
הוא גלגל עיניים ונתן אנחה שנתנה הרגשה של: או, הנה היא מתחילה.
אז כעסתי ואמרתי שלו שנמאס לי שגם כשיש משהו חשוב לדבר עליו, הוא נותן לי הרגשה שאני חופרת.
יותר מזה, אחת התלונות השכיחות שלו אחרי שהתחתנו זה שאני לא מספיק משתפת אותו, מעניין למה?!
חשוב לציין שהוא אדם טוב, ומאוד משתדל
סוף פריקה

".בהצלחה יקירתי. ממליצה גם לשתף חברות טובות / אחיות 7