מניח שגם היא עובדת ומכניסה משכורת.

סך החיוב החודשי בכרטיס אשראי - גלוי וברור בתנועות הבנק.

אם החיוב החודשי של כרטיס האשראי שלה בסכום סביר ביחס למשכורת החודשית שלה וביחס לסך ההוצאות של הבית - אפשר להבין שהיא מתעצבנת שאתה מבקש ממנה פירוט מדויק על מה הוציאה כסף.

גם בשותפות זוגית מקובל שבסכומים קטנים/סבירים כל אחד קונה לעצמו דברים שהוא אוהב בלי לבקש רשות על כל שקל.  

מניח שהיא לא קונה כל חודש שמלה ב 800 ₪.

כל עוד הכל בגבולות הסביר וביחס להכנסות וההוצאות הכוללות

שלכם.  

תרומות וזיכוי במס - התרומה מגיעה למי שתורמים לו.  

הזיכוי מגיע מהמדינה. לא מהנתרם.

אולי צריך פסיקה הלכתית שזה בסדר? שהרי גם המעשר הוא עניין הלכתי?

(3) העזרה למשפחה - הנושא הכי עדין ורגיש …

לא יכול לחוות דיעה בלי להכיר את המקרה באופן ספציפי

ההיגיון של החזרי המס הוא כזה:

המדינה רוצה לעודד אנשים לתרום, והיא עושה זאת על ידי זה שהיא שותפה לתרומה. ''על כל 65 אגורות שאתם תורמים, אני מוסיפה 35 אגורות''.

כלומר אנשים יכולים מראש לתרום סכום גבוה יותר ממה שהיו חושבים לתרום, על סמך זה שהם יקבלו זיכוי מהמדינה. ונמצא שעל ידי ההחזר מהמדינה, העמותות מקבלות יותר כסף.

לא סתם עמותות רוצות לעמוד בתנאים של סעיף 46, הן יודעות שזה מגדיל את המחזור שלהן (למרות שהזיכוי מגיע לתורמים ולא לעמותה, אבל בעקיפין זה מגיע לעמותה כי כאמור זה גורם לאנשים לתרום יותר).

אולי אחרי שתסביר לה את זה, היא תבין שאין שום היגיון לא לקבל כסף שמגיע לכם.

באותה המידה היא יכולה להתנדב לשלם יותר מס הכנסה, או פשוט לא לדווח בטופס 101 על הילדים שלה כדי לשלם יותר מס... אין בזה שום היגיון.

ההחזר מהמדינה לא פוגע בתרומה או בעמותות, להפך - כמו שכתבתי קודם, ההחזר עוזר לעמותות להתקיים.

1. בגדול, בד"כ חלק מהתנהלות זוגית, זו שותפות כלכלית מלאה. יכול להיות שלאשתך לא נח שיתפתח דיון על כל קפה ומאפה שהיא קנתה. מצטרף להמלצה שכל עוד סך החיוב באשראי שלה הוא סביר - תניח לזה. סביר שכשתתרגלו המתח סביב זה ירד.

2. כמו ש @פשוט אני.. כתב, אין שום הגיון לא לקבל את החזרי המס הללו.

האם זה מוריד את הסכום מהמעשרות? שאלה טובה שכדאי שתבררו ביחד הלכתית בבירור הסוגיא ו/או לשאול רב המקובל עליכם. אם צריך, תקבלו מהמדינה ותתנו גם את זה לצדקה, הצדקה רק תרוויח. בגדול ובלי להכריע פרטנית, סוגיית מה נחשב למעשר כספים היא קצת עמומה ויש מקום להתחשב בצורך.

(אגב, זה נכון לכל פער הלכתי שמתעורר בינכם)

3. בגדול, דברים כאלו צריכים להעשות בשיח בינכם. אם באמת המשפחה במצוקה ואתם בעודף, ראוי לעזור. מצד שני צריך לשים לב שלא מנצלים את טוב לבכם בצורה לא הגונה, או שתפגע בכם.

בגדול - כדאי מאוד לעבוד על שיח כנה וקבלת החלטות משותפת.

למשל, אם היא מתכוונת לתרום 650 בחודש כתרומות ומעשרות, אז ודאי שכדאי לקבל החזר.

האם עדיין לתת 650 או להעלות ל1000 (ואחרי ההחזר היא תרמה נטו 650), זו שאלה.

ודאי שעדיף. אפילו שתתרום 1000, תקבל 350 החזר. היא תרמה נטו 650, אבל העמותה קיבלה 1000. לא עדיף?

החזר המס הוא דרך להעלות את ההכנסות של עמותות מתרומות. 

אז ההתנהלות שאתה מתאר איננה מתקבלת על הדעת בשום הקשר, והכרחי להציב דדליין לשינוי גמור של המצב. זכותך המלאה כבן זוג לדעת מה הן ההוצאות, במסגרת משק הבית הכלכלי המשותף. אין שום זכות להסתיר הוצאות מבן זוג במסגרת משפטית מחייבת של זוגיות. השטות הלא נכונה בנוגע להחזרי המס היא המצאה שגעונית וקפריזה הגובלת בצידוק להתדיינות משפטית. והוצאות שאתה מתנגד להן עבור המשפחה, הן מתכון חד כיווני להיפרדות, שאתה תעשה רק נכון אם תשים להן סוף במסגרת המשפטית הזוגית המחייבת, עם דד ליין להפסקת הנוהג הזה לחלוטין.

אין משפט יותר מקַרב גירושין מאשר המשפט הנוראי הזה.

אם לא מדובר במקרי קיצון של הקיצון, לא מציבים דדליין אלא פותרים את הדברים בשיח.

רצוי מאוד להימנע מזה אם אפשר, אבל ספק גדול אם המצב המתואר - במידה והוא תיאור נאמן למציאות - הוא בר ריפוי חוץ מבנקיטת צעד דרסטי. המצב המתואר הוא של צד לשותפות שאיבד כל רסן, ולא ייתכן שהשליטה בסיטואציה תאבד לבלי שוב, כי ברור שהצד המתאר מתוסכל. ותיסכול זה יסתיים בהתפוצצות, שגירושין כשלעצמם לא יהיו המרכז האנרגטי שם. המינימום כצעד ראשון נשמע לבקש ולדרוש, בלי שום פשרות, דיווח הוצאות מלא ובחינתו במשותף ובעיון, תוך הסכמה של שני הצדדים לדיון בכל מקרה של חילוקי דעות בנוגע להן. אם אפילו זה ייתקל בסירוב, ודאי שיידרש דד ליין לפחות בנוגע להתעקשות הממארת לגבי החזרי מס על תרומות, ודיון נפרד עם דרישה לקבלת הסכמה בנוגע לכל העברת כסף נוספת למשפחה המורחבת.

הלכת עם זה ממש ממש רחוק.

להמליץ לך להתחיל לפקוח עיניים, ולדעת שאנחנו חיים בעולם שבו הפער בין עוני לעושר זה יותר מאשר בימי הפרעונים? מי שלא יעשה סדר בחייו האישיים והזוגיים, כולל הסדר הכספי והכלכלי, בכל זמן מהיר ככל הניתן לאורך חייו, יפספס רגעים מכריעים בעתידו החומרי והגשמי, שאני רואה כאן היטב איזה זילזול ואיזה לעג יש כלפיהם כאן, כאילו שכולנו בכלל צדיקים היושבים בכסאותיהם, שותים נקטר מלאכים ומתפרנסים מזיו השכינה. בעיניי זה קישקוש שטותי וזה יעלה לאנשים בעתיד שחור משחור. תפקידי זה להתריע על כך ולא לשחק פה עם אנשים פאטיקייקס.

שבימינו זה יותר מימי הפרעונים. מאיפה הנתון הזה אם אפשר לשאול?

מצד שני, כנראה זה בגלל שעשירי העולם כרגע פשוט מאוד מאוד עשירים, לא חושבת שאנשים חייבים להיות מאוד מאוד עשירים כדי לחיות טוב, אז לא בטוחה שהפער רלוונטי.

מה שבטוח הוא, שרמת החיים עלתה מאז ימי הפרעונים ועד ימינו, עבור כולם, עשירים ועניים כאחד. 

כלומר לדעתי. אם דעתך שונה - זכותך.

עם האיש שלי, מחיי עשירות לבד.

ב. אין לך מושג כמה עולה גירושין... ככל הנראה גם בחישוב כלכלי קר, עדיף שהאישה תוציא עוד כמה מאות שקלים בחודש, ולא יצטרכו לשכור דירה נוספת.

לספר מצד אחד שהיא אישה נפלאה, ויש אהבה והכל, ומצד שני לגעוש מבפנים ולסעור עד כדי פתיחת הדיון הזה - עניין חמור מאוד, הרבה יותר מאשר להציף עניין בפירוד. מבעבע שם תסכול, שלעתים נשים לא מבחינות בו, דווקא מטבע היותן סימפתיות במידה מסוימת יותר מגברים (עניין סטטיסטי, לא תכונתי-תרומי). התסכול הזה מחייב טיפול והכוונה.

מקרב את 2 הצדדים לעוני

בדרך כלל

ולא פותר שום בעיה

אף אחד לא טען שהטיפול הוא גירושין.

אין ולא תמצא בכל מה שפרסמתי רעיון כזה. נא לא לפרש מה שלא הוזכר במפורש.

אף אחד לא רוצה לדווח על כל הוצאה לשני. זה מעצבן ומטריד מאוד. על הוצאות גדולות בהחלט, אבל לא ברמת החטיף שקונים במכולת.

לגבי החזרי המס נשמע כמו סתם חוסר ידע שקל מאוד לשנות.

מסכימה שיש בעיה לגבי כיסוי חובות המשפחה, אבל שוב, על איזה סכומים מדובר? צריך לשבת, לדבר. לכל אחד יהיה קשה לראות את המשפחה שלו בצער. אולי יחליטו לתקופה לשלם את החובות מהמעשרות למשל..

אני לא מבינה את ההחלטיות באיך שאתה כותב.

לא אומר שלא חייבים. גם הילדים לא רוצים לצחצח שיניים. עכשיו את מבינה את ההחלטיות, או שעדיין נכון יותר מבחינתך להיות ילדותיים ולא בוגרים?

האנלוגיה היא להכרח להתבגר.

אם האשה עצמה היתה כותבת כאן, היה הגיוני לומר לה שהיא צריכה להתבגר ולהתגבר, אבל היא לא כאן. 

גם ההורים לא יכולים להכריח בכוח את הילד לעבור שלבים. רק להמליץ ולהסביר. הפרשנות שלך היא המעוותת והבלתי לוגית.

מה הוא אמור לעשות עם זה?

או שפשוט יעזור שהוא יחשוב שאשתו ילדותית? זה מה שישפר את המצב?

בכנות, זה נראה שאתה משפריץ תסכולים אישיים שלא כל כך מקדמים את הדיון ולא מועילים.

כמובן, זכותך והכל זה פורום פתוח וחופשי 

אילו היית מנסה לקחת את המחשבה צעד אחד קדימה במקום לתייג, אולי היית רואה שאדם יכול לדבר אל אדם אחר לעתים קצת באסרטיביות, יחד עם האהבה והאמפתיה.

שאתה כותב בצורה קיצונית ושהובן ממך שאתה חושב שכדאי להם להתגרש.

אז כנראה שלא רק לי יש בעיה שאיני חושבת עוד צעד קדימה אלא להרבה אנשים. אולי כדאי לכתוב את דעתך ברור יותר ולא להניח שאחרים קוראים את מחשבותיך?

סתם נקודה למחשבה

כל אחד מוזמן לקרוא היטב, ואז לקרוא שוב היטב, ואז לקרוא שוב.

לרחם על אשתך

לכל מיני אנשים גם אחרי שהירשו לעצמם להיכנס לזוגיות מחייבת ומשפטית.

גם אם זה מחייב משפטית

מכוח הדין ומכוח המחוייבות.

לא שותפות בעסק

המטרה המרכזית והרשמית של השותפות היא לא לייצר הון.

יש מטרה גבוהה יותר.

ולכן, בניגוד לעסק, נשארים יחד גם אם זה 'לא רווחי'.

בוודאי שבעסק הנקודה המרכזית היא לייצר רווח (דיברת על עסקים, לא עמותות).

בעסק אם אחד העובדים לא יביא רווחים- כנראה בשלב מסוים הוא יפוטר.

ואם העסק לא יכניס רווח במשך תקופה- העסק ייסגר.

בזוגיות תתגרש אם אשתך תפסיק לעבוד? אני מקווה בשבילכם שלא.

ממש לא מבינה איך אפשר להשוות זוגיות לעסק.

מסכימה שחלק מהפן הזוגי זה ניהול 'עסק' משותף (=הבית). אבל זה רק חלק מתוך מכלול שלם.

והמכלול גדול עשרות מונים. ההשוואה הזו מצמצמת בעיניי מאוד.

(ולגבי ה'לדעת על מה מוציאים ומכניסים'- ליוויתי בעבר משפחות בפעמונים. הגישה הזו לא מתאימה לכל אחד. אני יודעת שכולם ממליצים עליה וכו', אבל יש אנשים שעובד להם פשוט להכניס הרבה ולהוציא מעט בלי להתחשבן. וזה זורם וטוב להם ככה. חשוב לדעת שזו המלצה, ולא חיוב מוחלט).

לענייננו, הכתובה היא מסמך משפטי לכל דבר ועניין, החיסכון הפנסיוני משותף והבית משותף והחשבון בנק משותף וההכנסות משותפות וההוצאות משותפות, זה לא עניין של לפטר עובד על חוסר יעילות, זה עניין של להעיר לשותף שלך לכל ההון הזה והניהול שיש כאן אי סדרים עד כדי רשלנות וזה שווה שיחת חתך אחת לפחות ואם זה לא יעזור אז לערב איש מקצןע.

אני לא רואה איך אפשר *לא* להשוות בית לעסק, הכל אותו הדבר, זו יחידה כלכלית אחת שצריכה ניהול טוב וצריכה הסכמה על מה מוציאים ומה מכניסים, זה המינימום. 

הוא חלק ממכלול גדול הרבה יותר.

הסיבה לקיומו של עסק היא כדי לייצר רווחים. גם אם אדם בחר דווקא בעסק ספציפי שבו יוכל לממש את עצמו או להגשים ערכים נוספים- בסוף זכות הקיום של העסק היא שורת הרווח שלו.

לעומת זאת, הסיבה לחתונה היא שונה לחלוטין. זכות הקיום של הזוגיות שלנו לא קשורה בשום דרך למצב חשבון הבנק.

זה לא אומר שאין בזוגיות היבט כלכלי. זה כן אומרת שההיבט הכלכלי הוא חלק מתוך מכלול (ובעיניי, חלק לא הכי חשוב), בזמן שבעסק הוא הבסיס.

וכל השיח הזה על 'להעיר לעובד שלך על רשלנות'- וואלה, לא מכבד בעיניי.

לכל אחד מבני הזוג יש תפיסת עולם שלמה לגבי התנהלות כלכלית, ולקחת בעלות ולהחליט 'ליישר' את הצד השני כי ההתנהלות שלו לא באה לך בטוב- זה בדיוק להתייחס לשורת הרווח כאל משהו חשוב יותר מהזוגיות עצמה.

בעיניי זה עצוב.

כשאדם נולד, יש צחוק ויש בכי מעורבים לבלי הפרד. שמחים בבואו לעולם, ועצובים כשזוכרים לאיזה עולם. אז עם כל הכבוד, העצב הוא לא אינדיקציה טובה לבחון אם עניין מסוים הוא הכרח בחיים או לא. בשורה התחתונה, יש רצון להרחבת משפחה והולדת ילדים, על אף הרגשות המעורבים.
אף אחד לא ביקש ליישר את הצד השני, וזה לא היה נושא הדיון כאן. נושא הדיון היה ביעבוע פנימי שיש בבן זוג שרואה שאין הקשבה ואין אפשרות לדון בעניינים. הצד האחר נוקט צעדים חד צדדיים (אם תואר כאן סיפור אמיתי לאשורו). נשאלת השאלה מה לעשות. אף אחד לא המליץ כאן להתלונן במשטרה על שוד או גניבה, או מירמה או הונאה. הדיון הצטמצם לשאלה האם להציב דרישות לצד האחר, או להרכין ראש ולקבל כמות שהוא את המצב. בהבנתי המאוד אלמנטרית, אדם הוא כלי קיבול רגשי עם קיבולת מוגבלת מאוד, ולתסוס פנימית בלי לאפשר לקצף להשתחרר באופן מבוקר יביא כמעט בוודאות לפיצוץ. כל מה שמבקשים זה דיון, אבל אמיתי ובגילוי לב.

שבין להציב דרישות ל-להרכין ראש ולקבל את המצב,

יש טווח התנהגויות רחב מאוד.

לא ראיתי שייעצו לו להתעלם מעצמו לחלוטין, לתת לה לעשות מה שבראש שלה ולהמשיך להתעצבן.

יש לו עוד מגוון גדול של אפשרויות פעולה, שיאפשרו לו להשמיע את הצד שלו מבלי לרמוס את הצד שלה.

האמת שלא בטוחה בכלל שיעבוד טוב גם בעסק בו יש שני שותפים שווים זה לזה.

אתה מתאר מערכת יחסים שיותר מתאימה בין בוס לעובד שלו.

בכל מקרה בזוגיות אני די בטוחה שלא כדאי לתפוס את עמדת ה'אחראי שמעיר לבן הזוג שהוא מתרשל'.

וואלה, לא מתכון טוב לזוגיות בעיני

זו מערכת היחסים שאתה רוצה שתהיה ביניכם?

אם בעלך מדבר בטלפון בנהיגה לא תעירי לו כי את פוחדת מההשפעה של זה על מערכת היחסים? צריך למצוא את הדרכים להעיר לו נכון?

את או איש אחר שישמע לו, מישהו צריך להעיר לו.

בפלאפון, או עדיף, אחזיק את הטלפון עבורו ואארגן אותו כדי שיוכל לדבר בצורה בטוחה.

לא 'אעיר' לו כי אני לא אמא שלו ולא מחנכת אותו.

דבר שני, צר לי אבל מתקשה לראות איך סיכון חיים נראה בעיניך שווה ערך להתנהגות כלכלית פחות נבונה.

אגיד לך, אצלנו בעלי הרבה יותר בזבזן ממני. אני חושבת אלף פעם על כל הוצאה ומחפשת מחיר טוב וכו' וכו', הוא אם חסר לו איזה כלי עבודה הולך וקונה משהו טוב כי כדאי כבר להשקיע שיחזיק מעמד, וכן על זו הדרך.

כשבעיני זה מוגזם, אני לא חולמת 'להעיר' לו על זה. אני כן יכולה לומר שבעיני עדיף כרגע לעשות משהו אחר עם הכסף או להשאיל ממישהו את הכלי לפני שקונים. לפעמים הוא משתכנע ולפעמים לא, לפעמים מסביר לי את דעתו ואני משתכנעת.

בעיני זו זוגיות.

אותו דבר ההפך, אם אני רוצה משהו ובעלי חושב שזה לא רעיון טוב, או עשיתי משהו שהוא חושב שלא טוב, הוא לא 'מעיר' לי על זה, הוא אומר את דעתו והיא חשובה לי כי אני מעריכה אותו ואת דעתו.

אם היינו עסוקים בלהעיר ולהוכיח אחד את השני היה לנו מאוד גרוע יחד. במקום זה מאוד טוב לנו ב"ה למרות שיש בינינו הרבה פערים בנושא הכלכלי ובעוד נושאים.

ספציפית לגבי פותח השרשור ואשתו, מהמעט שהוא כתב כאן יותר נראה לי שאשתו כבר מואסת ברצון שלו לפקח ולהעיר ולהיות הבוס, ומהסיבה הזו היא לא רוצה להראות לו חשבוניות ודוחות...

הפתרון הוא לעבוד על התקשורת ביניהם. הערות אחד לשני עושות ההפך

אפשר לעשות גם שיחת יחסינו לאן בלי להיות מחנך או שוטר.

אפשר לדרוש גם לערב איש מקצוע בלי להיות מחנך או שוטר.

אפשר הכל, שותפים מוצאים דרך, גם בני זוג מוצאים דרך.

הכל אפשר.

אבל אם נקודת המוצא היא שאני צודק ולכן אני אבוא להעיר ולקרוא לסדר ולהוכיח על רשלנות,

בעיני זה לא מקדם תקשורת ולא מקדם זוגיות טובה. 

אבל לא פותרים פערים ובעיות בנושאים כאלה

לפי חוזה חתום וחוקים משפטיים

אלא בדרך שפונים לבן זוג ולא לשותף עסקי

אפשר טיפול זוגי

אפשר דייט שבו פותחים הכל ומנסים לגשר על הפערים

להבין מה עומד מאחורי ההתנגדות של בן או בת הזוג להראות את ההוצאות

לא הולכים למשפט ומציבים דד ליין

על כל דבר שותפים הולכים למשפט? מה עם שיחת חתך?

אני לגמרי בעד טיפול, אני הראשון שהזכרתי כאן שנדרש איש מקצוע.

ושמעתי פעם סטטיסטיקה ש80 אחוז מהגירושין הם בגלל נושאים כספיים או גם בנושאים כספיים בנוסף למשהו נוסף.

מול שותף עסקי, הייתי מצפה שאם אנחנו שותפים בעלי חלק שווה בעסק, אז שנינו נעמול בהיקף דומה עבור העסק.

בשותפות עסקית טובה, אני לא אתחשבן עם השותף שלי על כל שעה ושעה, כי אני מבינה שגם מהצד העסקי, יש צרכים שונים שקשה לכמת לכדי שורה באקסל. אבל אני בכל זאת אדרוש ואצפה שיתן בשביל העסק כמו שאני נותנת.

לצורך העניין אם נשווה זאת לשותפות בדירה- עם שותף טוב אני לא אעשה חצי חצי בכלים וחצי חצי בכביסה וכו וכו, אלא זה יהיה לי ממש סבבה שיהיו מטלות בהן אני אעשה יותר, ויהיו שבהן הוא יעשה יותר (אני על כביסה, הוא על כלים, וכו וכו.)

עד כאן יש?

בנישואים עם חשבון משותף אכן יש עניין כלכלי, וגם הוא רציני. זה כל הכסף שלנו, זה משפיע על הדיור, על הפנסיה וכו וכו.

וגם כאן, אם זו היתה שותפות עסקית (טובה), אז זה היה לגמרי הגיוני שאחד מבני הזוג יהיה המפרנס השני, ושבן הזוג האחר יפרנס פחות אבל למשל יהיה בזמן בשביל לאסוף את הילדים מהמסגרות ויהיה איתם אחהצ, נכון?

אבל זה לא באמת כך. כי, במקרים קיצוניים יותר, אם יש מגבלה (/נכות) של אחד מבני הזוג, זו לא עילה לפרק את השותפות רק כי הוא תורם פחות, נכון?

ובאופן כללי- יש פה עניין רגשי. אני מכירה כמה וכמה משפחות, בהן צד אחד לחלוטין תורם יותר לתפעול העסק, מתוך למשל תמיכה בקריירה של הצד השני (שלאו דווקא תצדיק את זה כלכלית גם לטווח הארוך. למשל לעשות דוקטורט בהיסטוריה. זה יכול לקחת שנים, בהן גם יש פחות זמן בשביל האיסוף מהמסגרות ומטלות הבית, וגם פחות הכנסה מבן הזוג השני, על אף שגם לאחר קבלת הדוקטורט בן הזוג ירוויח יותר, או שבתכלס אם היתה בוחרת עבודה אחרת היתה גם יותר בבית וגם בטווח הארוך זה היה יותר משתלם כלכלית).

אני לחלוטין מסכימה שיש פה אחריות משותפת, ושאי אפשר שכל אחד מבני הזוג יוציא על כל מה שבא לו (קצת כמו המשל על לעשות חור בחדר שלך בספינה).

אז כן, זו שותפות. אבל היא לא עסקית… אם היא הייתה עסקית… הרבה זוגות שאני מכירה היו מפרקים את העסק חחח…

עד כאן יש?

שותפות בעסק בריאה יותר ומצויה יותר זה כששותף אחד מביא את רוב הכסף והשני את רוב היבודה, או כששותף אחד מביא את עיקר ניהול הפיננסים והשני את ניהול תפעול העובדים.

במצב בו אתה מתאר, כל שותף פועל בתחום שונה, בו הוא הרבה יותר פעיל מהשני. זה מה שתיארתי כשותפות עסקית טובה. הם כן מתאמצים ועובדים ברמה דומה בשביל הפעילות העסקית, פשוט בדרכים שונות.

אם נקביל את זה לנישואים- אז צד אחד לוקח על עצמו את רוב הנטל הכלכלי וצד שני את רוב הנטל של ניהול הבית והטיפול והזמינות לילדים.

זה אכן איך שזה פועל במשפחות רבות, אבל גם יש זוגות שמתנהלים אחרת. וזה מתאפשר רק בגלל שבנישואים, אם האיש שלי ירצה לעשות x או ללמוד y, השיקולים לא יהיו רק האם ועד כמה זה חכם עסקית/אסטרטגית, אלא בעיקר האם זה משהו שיתן לו סיפוק ומשמעות- ואז לראות אם העסק יכול לספוג את הפגיעה העסקית שכרוכה בזה.

למשל לעשות תואר בהנדסת חשמל זה אמנם פוגע בעסק בשנות הלימודים, אבל זה הרבה פעמים כדאי עסקית גם, כי זה מעלה את כושר ההשתכרות.

מנגד, ללכת יום בשבוע לקבוצת דרמה כי זה נחמד ומעניין, זה פעמים רבות לא מקדם את העסק בשום טווח (ואף מקשה), וגם ייתכן מאוד שזה לא ערך חשוב גם לשותף השני.

ולכן אמרתי, שבנישואים זה שונה.

היית מעלה על הדעת שותפות עסקית בה לכל שותף יש 50% מהעסק, אבל אחד גם מביא גם את עיקר הכסף וגם מביא את עיקר העבודה? והשני מביא מעט מכל דבר, לא כי הוא פועל בתחום שלישי בשביל העסק, אלא כי הוא רוצה לעשות פילאטיס ולקרוא ספרי מתח? כלומר, דברים שלא מקדמים את הפעילות העסקית לא בטווח הקרוב ולא בטווח הרחוק…

נתתי פה דוגמה שנשמעת עצלנית, זה נטו להבהיר את הנקודה שזה לא תורם לעסק. הכוונה לדברים שרק נותנים סיפוק, עניין, הנאה לבן הזוג, בעוד שהם מפחיתים מתרומתו לעסק וגם לא עוזרים לעסק לא עכשיו ולא בעתיד. 

בעסק, השותפות היא הכלי ולא המטרה.

גם כשמדובר על עסק שמטרתו שונה מ"לעשות כסף", השותפות היא הכלי.

כלומר העסק הוא הסיבה לשותפות (יש לכם מטרה משותפת שאתם רוצים לקדם, למשל העלאת המודעות לסרטן השד, ולכן נכנסתם לשותפות ויחד אתם פועלים למען המטרה).

אם לא תהיה לכם מטרה משותפת שתרצו להשיג / לפעול בכיוונה- אז אין סיבה לשותפות.

בנישואים, השותפות היא המטרה ואילו העסק הוא הכלי.

אני קודם כל רוצה לחיות את חיי יחד עם האיש שלי, אבל השותפות דורשת גם איזון כלכלי, תפעול של מטלות בשגרה וכו.

כלומר, אנחנו רוצים לחיות יחד את חיינו, אבל בשביל זה אנחנו צריכים גם כסף ולהכניס כביסה וכו.

והשוני בין מה המטרה ומה האמצעי, מוביל גם לשוני בסדר העדיפויות ושיקול הדעת.

איזה קו מוות???

ואיזה צעדים דרסטיים???

למה הוא שר האוצר שנלחם ברגולטורים?

המפקח על הבנקים שמכופף מנכל בנק????

הלווו זוג שנקלע לפער וצריך לגשר עליו זה הכול..

מת עליה פצצת לב טוב

למה אתה מציע להם ניתוח לב פתוח???

פלסטר ונגמר.

לא חזון אחרית הימים ולא מלחמת גוג ומגוג

שצריך להתריע מפניה

אם אתה לא יודע אנגלית אל תנסה לייצר מינוחים עבריים שגויים.
כל היתר בונוס.

2.נראה שלשניכם דפוסי חשיבה  שונים ביחס לכסף והדבר יוצר פער. לגיטימי ונורמלי.

השאלה היא האם הפתרון שנראה שקורה בפועל

שאתה האחראי על הניהול הכספי שקיפות מאזן וכו

הוא הפתרון הנכון לגשר על הפער והפתרון המקובל עליה.

3.איך שזה נראה הטוב לב שלה גובר וממילא היא מוציאה

אז אם כבר יצא מה זה משנה לך התדפיס

"דוד, הלך הכסף" תן חיוך תשמח בשבילה ותקדם הלאה

כנל לגבי התשלומים למשפחה. חרף שביקשת מוציאה- תחשוב שזה המעשר כספים מהמשכורת שלה וצקדם.

אישתך שמחה, זה העיקר.בריאה- תרקוד משמחה כל היום.

אז איך מגשרים על הפער

קובעים דייט קצר  ומדברים עליו מה חשוב לך מה חשוב לה ומנסים לאט לאט לגשר

דפוסי חשיבה ואמונות לגבי התנהלות עם כסף לא משנים ביום אחד

של הרב שלום ארוש פרק שני שנקרא כלי מחזיק ברכה.

תכלס העבודה כאן היא שלך לא שלה.

הדקדקנות וההתחשבנות  הזו נקראת מוחין דקטנות

לעומת מוחין דגדלות שאדם נותן ומתנהג בשפע.

הברכה השפע והפרנסה  בבית באה בזכות האישה,

אישה שמחה ברכה בבית פרנסה בבית שפע בבית

תפתח לה את היד ואת הלב שלך וישפיעו עליך שפע מלמעלה.

אתם צריכים לשבת ולהחליט בכללי על ההתנהלות הפיננסית.

מה חשוב לכל אחד?

לה חשוב להפריש תרומות ומעשרות בהיקף איקס מהמשכורות. אפשר להחליט שכן מקבלים את החזר המס מהמדינה (כתבתי לעיל למה הגיוני יותר), ולהחליט שמראש מחשבים את סכום המעשרות בהתחשב בהחזר. (שיוצא שנטו תרמתם את הסכום שרצתה).

לגבי פירוט האשראי ועזרה למשפחתה- לעניות דעתי, בהתנהלות פיננסית בחשבון משותף, צריך להחליט על מה מקובל על שני הצדדים להוציא. ומכאן כל אחד מוציא בשוטף על דעת עצמו בלי לשאול כל דבר את השני…

כמובן בהינתן המצב הכלכלי (יש אפשרות להוציא אקסטרה על פנאי? אין?)

נניח נשמע לי הגיוני להקצות סכום כלשהו בחודש בשביל דברים שהיא רוצה להוציא והם לא צורך בסיסי של הבית.

והיא למשל תוכל לבחור על מה להוציא אותו (בתי קפה, תכשיטים וביגוד למרות שיש מספיק, אולי גם מתנות וכו).

זה מבחינת הדברים שלאחד מבני הזוג זה נשמע מיותר, אבל לשני זה לא מיותר.

בהחלט חושבת שהיא לא צריכה לתת דין וחשבון על כל הוצאה שלה. מצד שני- לא להוציא בלי הכרה ובלי הסכמה כללית.

האם לעזור למשפחה שלה? תשבו ותבינו. תגיעו יחד להסכמה כלשהי. זה יכול גם להיות כחלק מהתקציב שהיא יכולה להוציא כראות עיניה… זה יכול להיות עד סכום מסוים הוצאה שמראש מוסכמת על שניכם.

האמת שאני כן רואה את החיובים של האיש שלי ברמת הפירוט. אבל רק כי אני סוכמת הכל למאזן שנתי ומעקב אחרי ההוצאות. לא מסתכלת דבר דבר ודורשת דין וחשבון. (הוצאות שעבורנו הן גדולות אנחנו כמובן מתייעצים לפני. אבל הוצאות ברמה השוטפת? לא. סומכת על שיקול דעתו…)

יש דברים שהחלטנו מראש שכרגע אנחנו לא מוציאים עליהם (נניח וולט). אבל אני לא אחטט לו בפירוט ואחפש אם קנה והסתיר. אם יהיה לו חשוב, נחליט לפי המצב הכלכלי אם אפשרי, אולי נפחית הוצאות על משהו אחר וכו. אבל בסוף שנינו מוציאים בלי לשאול, על פי עקרונות כלליים שהסכמנו עליהם…

האם מדובר בחוסר איזון כלכלי ורגשי ? האם היא יציבה?

אם היא יציבה ושפויה אז לעקוב אחרי הוצאות האשראי, פחות מתאים.

אם לא , צריך לבדוק.

בעיניי לבקש לראות פירוט כרטיס אשראי זה מביע חוסר אמון.

בעלי סומך עלי, יודע שגם אני עובדת קשה בשביל הכסף של שנינו, ומשם משחרר. וכנ''ל הפוך.

בטוחה שיש הרבה הוצאות של כל אחד שאנחנו לא יודעים עליהן, וזה ממש ממש בסדר מבחינת שנינו (יצא פעם ששנינו תרמנו לאותו ארגון סכום ממש ממש גדול, אז יצא שהבאנו כמעט פי שניים ממה שכל אחד תכנן... סתם כאנקדוטה על רמת השחרור).

בסוף הדברים תלויים ממש בצורת השיח והתקשורת. מהדרך בה שאלת את השאלה, נשמע שבעינייך יש דרך 'נכונה' ו'לא נכונה' להתנהל, ואתה מנסה להוכיח לה שהיא פועלת בדרך הלא נכונה.

בעיני מה שיעזור באמת זה לשבת ולבקש ממנה לספר לך איך היא תופסת את הדינמיקה הכלכלית ביניכם. מה היא מרגישה שם (השערה שלי- לחץ וחוסר אמון, אבל רק היא תדע באמת לענות על זה).

והתפקיד שלך זה רק להקשיב ולנסות להבין באמת איך הדברים נתפסים מהזווית שלה. בלי להרגיש אשם או לחשוב כמה הגישה שלה הורסת לכם- פשוט לבוא ולהבין אותה.

וכנ''ל להזמין אותה להבין אותך באמת.

ואם אי אפשר לבד, אז בסיוע איש מקצוע.

רק משם יתחיל להגיע הפתרון.

לדעתי לבקש פירוט אשראי זה חפירה מוגזמת

זה ממש חונק

אלא אם כן האשראי מגיע לסכומים מטורפים

ואז באמת כדאי לבדוק מה קורה שם

בגדול מסכימה עם כל מי שכתב שזו בעיה זוגית ולא כלכלית

יש אנשים שרוצים להיות מודעים לגבי כל ההוצאות שלהם ואפילו כותבים את זה על אקסל וכו'

זה לא בשביל לדקדק עם הבן זוג, אלא כדי להיות מודעים למצב הכלכלי שלהם.

אבל אפשר להבין את מי שמרגיש שזה חונק אותו

שבודקים כל כוס אייס קפה שהוא קנה או לא קנה

בדיוק מחזיקה כוס כזו ומתחלחלת מהמחשבה.

צריך להסביר לצד השני למה רוצים לראות פירוט אשראי

כשאני קוראת את מה שהפותח כתב, גם אני לא רוצה שהוא יסתכל על הוצאות האשראי שלי חחחח

אני עושה אקסל בקטע של מאזן כלכלי. אם היה מפריע לו- הייתי אומרת לו שיכניס בעצמו את ההוצאות שלו.

אני חושבת שהחלק העקרוני הוא שהפירוט החודשי לא מעניין אותי. מבחינתי זה מאוד טכני של לכתוב את הסכום ועל איזו קטגוריה זה יצא. האייס קפה שהוא קנה פה או הלא יודעת מה שהוציא שם- ממש לא מעניינים אותי.

מתי זה כן יעניין אותי? בטבלה הסופית של האקסל. הזו שסוכמת את כל ההוצאות לפי קטגוריות (אין חלוקה לפי מי הוציא, זה לא פקטור בכלל)

זה נותן לנו תמונת מצב על מה אנחנו מוציאים סה"כ וכמה. ואז אנחנו יכולים לקבל החלטות בצורה חכמה יותר- אם צריך לצמצם אז איפה אנחנו רוצים ואיפה יהיה יעיל? לפעמים להפך, רואים שאפשר לשחרר קצת בתחום הכך וכך. וההחלטות שלנו הן משותפות, ברמה העקרונית, ובשגרה מוציאים לפי העקרונות שסיכמנו בלי לעדכן/לשאול את השני.

זה כמובן גם נגזרת של מצב כלכלי. סכום שבשבילנו הוא גדול ונתייעץ עליו עם השני, ההורים שלי אפילו לא ימצמצו או יעדכנו את השני בכלל, כי זה לא סכום משמעותי עבורם. (אגב, הם גם מכניסים את כל פירוטי האשראי לאקסל. הם עושים את זה פעם בשנה אבל, אז כפי שאת יכולה להניח- אין שום התחשבנות על האייס קפה או השמלה או הלפטופ. בסוף הכל מסתכם לסכום כולל בקטגוריה של אוכל בחוץ, סכום כולל ביגוד וכו. אבל השמלה? לא מעניינת).

@יאלוש

 תקרא, לזה התכוונתי, הרצונות שלך הגיוניים מאוד,

הכיוון הזה שלקחת, של הצודק הבלעדי שצריך לפקח על הכל, לא מקדם אותך לחיי נישואין מוצלחים.

מצטרפת גם לנאמר בשרשור באופן כללי, שאם אתם זוג צעיר הפערים האלה הגיוניים ולוקח קצת זמן לגשר עליהם, אפשר יחד עם איש מקצוע.

אם אתם נשואים כבר כמה שנים, זה צלצול השכמה 

רציתי לכתוב תגובה ואז קראתי אותך אז פשוט מצטרפת לכל מילה.

@יאלוש 

אכן, נשמע שהעניין היותר ממוקד כאן הוא דווקא ניהול פערים וקונפליקטים זוגיים בדרך טובה, וממילא מתוך כאן ניתן יהיה להגיע לפתרונות טובים לשני הצדדים גם בעניין הפיננסי וגם בכלל.

חשוב מאוד לשמוע את העומק.

גם של אשתך וגם שלך.

לשמוע את ה"למה" - ואז הדרך ל"איך" יותר סלולה.

הכסף שנתנו - נתנו.

חלק מהכסף העמותה נתנה לרשות המסים.

העמותה כבר איבדה את הכסף הזה, זה לא נשאר לעמותה זה נשאר למדינת ישראל.

הכסף הזה הולך לדברים שאת מאמינה בהם: כמו יישוב הארץ, רמזורים, ניקיון רחובות, אבל ייתכן שחלקו ילך למימון משחקי כדורגל בשבת, מימון של הצגות וסרטים.

אם הלך נגד רצונך - הלך, זו המציאות אבל 

לא נראה לי שכדאי להתנדב שהכסף ילך למטרות כאלו.

יש לי חברה, יוצאת ארה"ב, שיש לה כסף בצד לבזבוזים.

זה כסף מזומן. שמה שלא אפשר לקנות או שבעלה חושב שזה בזבוז:

היא פשוט קונה מהכסף הזה, כך שתיהם מסכימים ומרגישים טוב.

אני חוששת שאולי אינך מבין את ההשלכות של הבקשות שלך:

הם גורמים לאישה לחוש תחושות לא נעימות

ולהחביא עוד יותר כל הוצאה שאולי תיראה לך לא ליגיטימית.

אח יקר מספר שאלות שאולי יעזרו לתת אור בהירות הדרך

המשפחה:

האם הם בקשיים כלכליים?

מי אתה מגדיר משפחה- הורים? אחים?

הסכומים המדוברים- משמעותיים? עד כמה?

האם זה נוהג קבוע מידי חודש שהיא משלמת חשבונות של המשפחה או פעם ב?

האם הם מצפים או לוחצים שהיא תעביר להם את התשלומים או שזה נטו יוזמה שלה?

יש עוד גורמים במשפחה שמשתתפים בהוצאות?

שאלה אחרונה- ממקום לא שיפוטי אלא אמיתי בלב אוהב

אחרי שענית לעצמך על כל השאלות הנל

אם הסיטואציה היתה הפוכה

והמדובר היה בבן משפחה מהצד שלך, איך היית נוהג?

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל