מניח שגם היא עובדת ומכניסה משכורת.

סך החיוב החודשי בכרטיס אשראי - גלוי וברור בתנועות הבנק.

אם החיוב החודשי של כרטיס האשראי שלה בסכום סביר ביחס למשכורת החודשית שלה וביחס לסך ההוצאות של הבית - אפשר להבין שהיא מתעצבנת שאתה מבקש ממנה פירוט מדויק על מה הוציאה כסף.

גם בשותפות זוגית מקובל שבסכומים קטנים/סבירים כל אחד קונה לעצמו דברים שהוא אוהב בלי לבקש רשות על כל שקל.  

מניח שהיא לא קונה כל חודש שמלה ב 800 ₪.

כל עוד הכל בגבולות הסביר וביחס להכנסות וההוצאות הכוללות

שלכם.  

תרומות וזיכוי במס - התרומה מגיעה למי שתורמים לו.  

הזיכוי מגיע מהמדינה. לא מהנתרם.

אולי צריך פסיקה הלכתית שזה בסדר? שהרי גם המעשר הוא עניין הלכתי?

(3) העזרה למשפחה - הנושא הכי עדין ורגיש …

לא יכול לחוות דיעה בלי להכיר את המקרה באופן ספציפי

ההיגיון של החזרי המס הוא כזה:

המדינה רוצה לעודד אנשים לתרום, והיא עושה זאת על ידי זה שהיא שותפה לתרומה. ''על כל 65 אגורות שאתם תורמים, אני מוסיפה 35 אגורות''.

כלומר אנשים יכולים מראש לתרום סכום גבוה יותר ממה שהיו חושבים לתרום, על סמך זה שהם יקבלו זיכוי מהמדינה. ונמצא שעל ידי ההחזר מהמדינה, העמותות מקבלות יותר כסף.

לא סתם עמותות רוצות לעמוד בתנאים של סעיף 46, הן יודעות שזה מגדיל את המחזור שלהן (למרות שהזיכוי מגיע לתורמים ולא לעמותה, אבל בעקיפין זה מגיע לעמותה כי כאמור זה גורם לאנשים לתרום יותר).

אולי אחרי שתסביר לה את זה, היא תבין שאין שום היגיון לא לקבל כסף שמגיע לכם.

באותה המידה היא יכולה להתנדב לשלם יותר מס הכנסה, או פשוט לא לדווח בטופס 101 על הילדים שלה כדי לשלם יותר מס... אין בזה שום היגיון.

ההחזר מהמדינה לא פוגע בתרומה או בעמותות, להפך - כמו שכתבתי קודם, ההחזר עוזר לעמותות להתקיים.

1. בגדול, בד"כ חלק מהתנהלות זוגית, זו שותפות כלכלית מלאה. יכול להיות שלאשתך לא נח שיתפתח דיון על כל קפה ומאפה שהיא קנתה. מצטרף להמלצה שכל עוד סך החיוב באשראי שלה הוא סביר - תניח לזה. סביר שכשתתרגלו המתח סביב זה ירד.

2. כמו ש @פשוט אני.. כתב, אין שום הגיון לא לקבל את החזרי המס הללו.

האם זה מוריד את הסכום מהמעשרות? שאלה טובה שכדאי שתבררו ביחד הלכתית בבירור הסוגיא ו/או לשאול רב המקובל עליכם. אם צריך, תקבלו מהמדינה ותתנו גם את זה לצדקה, הצדקה רק תרוויח. בגדול ובלי להכריע פרטנית, סוגיית מה נחשב למעשר כספים היא קצת עמומה ויש מקום להתחשב בצורך.

(אגב, זה נכון לכל פער הלכתי שמתעורר בינכם)

3. בגדול, דברים כאלו צריכים להעשות בשיח בינכם. אם באמת המשפחה במצוקה ואתם בעודף, ראוי לעזור. מצד שני צריך לשים לב שלא מנצלים את טוב לבכם בצורה לא הגונה, או שתפגע בכם.

בגדול - כדאי מאוד לעבוד על שיח כנה וקבלת החלטות משותפת.

למשל, אם היא מתכוונת לתרום 650 בחודש כתרומות ומעשרות, אז ודאי שכדאי לקבל החזר.

האם עדיין לתת 650 או להעלות ל1000 (ואחרי ההחזר היא תרמה נטו 650), זו שאלה.

ודאי שעדיף. אפילו שתתרום 1000, תקבל 350 החזר. היא תרמה נטו 650, אבל העמותה קיבלה 1000. לא עדיף?

החזר המס הוא דרך להעלות את ההכנסות של עמותות מתרומות. 

אז ההתנהלות שאתה מתאר איננה מתקבלת על הדעת בשום הקשר, והכרחי להציב דדליין לשינוי גמור של המצב. זכותך המלאה כבן זוג לדעת מה הן ההוצאות, במסגרת משק הבית הכלכלי המשותף. אין שום זכות להסתיר הוצאות מבן זוג במסגרת משפטית מחייבת של זוגיות. השטות הלא נכונה בנוגע להחזרי המס היא המצאה שגעונית וקפריזה הגובלת בצידוק להתדיינות משפטית. והוצאות שאתה מתנגד להן עבור המשפחה, הן מתכון חד כיווני להיפרדות, שאתה תעשה רק נכון אם תשים להן סוף במסגרת המשפטית הזוגית המחייבת, עם דד ליין להפסקת הנוהג הזה לחלוטין.

אין משפט יותר מקַרב גירושין מאשר המשפט הנוראי הזה.

אם לא מדובר במקרי קיצון של הקיצון, לא מציבים דדליין אלא פותרים את הדברים בשיח.

רצוי מאוד להימנע מזה אם אפשר, אבל ספק גדול אם המצב המתואר - במידה והוא תיאור נאמן למציאות - הוא בר ריפוי חוץ מבנקיטת צעד דרסטי. המצב המתואר הוא של צד לשותפות שאיבד כל רסן, ולא ייתכן שהשליטה בסיטואציה תאבד לבלי שוב, כי ברור שהצד המתאר מתוסכל. ותיסכול זה יסתיים בהתפוצצות, שגירושין כשלעצמם לא יהיו המרכז האנרגטי שם. המינימום כצעד ראשון נשמע לבקש ולדרוש, בלי שום פשרות, דיווח הוצאות מלא ובחינתו במשותף ובעיון, תוך הסכמה של שני הצדדים לדיון בכל מקרה של חילוקי דעות בנוגע להן. אם אפילו זה ייתקל בסירוב, ודאי שיידרש דד ליין לפחות בנוגע להתעקשות הממארת לגבי החזרי מס על תרומות, ודיון נפרד עם דרישה לקבלת הסכמה בנוגע לכל העברת כסף נוספת למשפחה המורחבת.

הלכת עם זה ממש ממש רחוק.

להמליץ לך להתחיל לפקוח עיניים, ולדעת שאנחנו חיים בעולם שבו הפער בין עוני לעושר זה יותר מאשר בימי הפרעונים? מי שלא יעשה סדר בחייו האישיים והזוגיים, כולל הסדר הכספי והכלכלי, בכל זמן מהיר ככל הניתן לאורך חייו, יפספס רגעים מכריעים בעתידו החומרי והגשמי, שאני רואה כאן היטב איזה זילזול ואיזה לעג יש כלפיהם כאן, כאילו שכולנו בכלל צדיקים היושבים בכסאותיהם, שותים נקטר מלאכים ומתפרנסים מזיו השכינה. בעיניי זה קישקוש שטותי וזה יעלה לאנשים בעתיד שחור משחור. תפקידי זה להתריע על כך ולא לשחק פה עם אנשים פאטיקייקס.

שבימינו זה יותר מימי הפרעונים. מאיפה הנתון הזה אם אפשר לשאול?

מצד שני, כנראה זה בגלל שעשירי העולם כרגע פשוט מאוד מאוד עשירים, לא חושבת שאנשים חייבים להיות מאוד מאוד עשירים כדי לחיות טוב, אז לא בטוחה שהפער רלוונטי.

מה שבטוח הוא, שרמת החיים עלתה מאז ימי הפרעונים ועד ימינו, עבור כולם, עשירים ועניים כאחד. 

כלומר לדעתי. אם דעתך שונה - זכותך.

עם האיש שלי, מחיי עשירות לבד.

ב. אין לך מושג כמה עולה גירושין... ככל הנראה גם בחישוב כלכלי קר, עדיף שהאישה תוציא עוד כמה מאות שקלים בחודש, ולא יצטרכו לשכור דירה נוספת.

לספר מצד אחד שהיא אישה נפלאה, ויש אהבה והכל, ומצד שני לגעוש מבפנים ולסעור עד כדי פתיחת הדיון הזה - עניין חמור מאוד, הרבה יותר מאשר להציף עניין בפירוד. מבעבע שם תסכול, שלעתים נשים לא מבחינות בו, דווקא מטבע היותן סימפתיות במידה מסוימת יותר מגברים (עניין סטטיסטי, לא תכונתי-תרומי). התסכול הזה מחייב טיפול והכוונה.

מקרב את 2 הצדדים לעוני

בדרך כלל

ולא פותר שום בעיה

אף אחד לא טען שהטיפול הוא גירושין.

אין ולא תמצא בכל מה שפרסמתי רעיון כזה. נא לא לפרש מה שלא הוזכר במפורש.

אף אחד לא רוצה לדווח על כל הוצאה לשני. זה מעצבן ומטריד מאוד. על הוצאות גדולות בהחלט, אבל לא ברמת החטיף שקונים במכולת.

לגבי החזרי המס נשמע כמו סתם חוסר ידע שקל מאוד לשנות.

מסכימה שיש בעיה לגבי כיסוי חובות המשפחה, אבל שוב, על איזה סכומים מדובר? צריך לשבת, לדבר. לכל אחד יהיה קשה לראות את המשפחה שלו בצער. אולי יחליטו לתקופה לשלם את החובות מהמעשרות למשל..

אני לא מבינה את ההחלטיות באיך שאתה כותב.

לא אומר שלא חייבים. גם הילדים לא רוצים לצחצח שיניים. עכשיו את מבינה את ההחלטיות, או שעדיין נכון יותר מבחינתך להיות ילדותיים ולא בוגרים?

האנלוגיה היא להכרח להתבגר.

אם האשה עצמה היתה כותבת כאן, היה הגיוני לומר לה שהיא צריכה להתבגר ולהתגבר, אבל היא לא כאן. 

גם ההורים לא יכולים להכריח בכוח את הילד לעבור שלבים. רק להמליץ ולהסביר. הפרשנות שלך היא המעוותת והבלתי לוגית.

מה הוא אמור לעשות עם זה?

או שפשוט יעזור שהוא יחשוב שאשתו ילדותית? זה מה שישפר את המצב?

בכנות, זה נראה שאתה משפריץ תסכולים אישיים שלא כל כך מקדמים את הדיון ולא מועילים.

כמובן, זכותך והכל זה פורום פתוח וחופשי 

אילו היית מנסה לקחת את המחשבה צעד אחד קדימה במקום לתייג, אולי היית רואה שאדם יכול לדבר אל אדם אחר לעתים קצת באסרטיביות, יחד עם האהבה והאמפתיה.

שאתה כותב בצורה קיצונית ושהובן ממך שאתה חושב שכדאי להם להתגרש.

אז כנראה שלא רק לי יש בעיה שאיני חושבת עוד צעד קדימה אלא להרבה אנשים. אולי כדאי לכתוב את דעתך ברור יותר ולא להניח שאחרים קוראים את מחשבותיך?

סתם נקודה למחשבה

כל אחד מוזמן לקרוא היטב, ואז לקרוא שוב היטב, ואז לקרוא שוב.

לרחם על אשתך

לכל מיני אנשים גם אחרי שהירשו לעצמם להיכנס לזוגיות מחייבת ומשפטית.

גם אם זה מחייב משפטית

מכוח הדין ומכוח המחוייבות.

לא שותפות בעסק

המטרה המרכזית והרשמית של השותפות היא לא לייצר הון.

יש מטרה גבוהה יותר.

ולכן, בניגוד לעסק, נשארים יחד גם אם זה 'לא רווחי'.

בוודאי שבעסק הנקודה המרכזית היא לייצר רווח (דיברת על עסקים, לא עמותות).

בעסק אם אחד העובדים לא יביא רווחים- כנראה בשלב מסוים הוא יפוטר.

ואם העסק לא יכניס רווח במשך תקופה- העסק ייסגר.

בזוגיות תתגרש אם אשתך תפסיק לעבוד? אני מקווה בשבילכם שלא.

ממש לא מבינה איך אפשר להשוות זוגיות לעסק.

מסכימה שחלק מהפן הזוגי זה ניהול 'עסק' משותף (=הבית). אבל זה רק חלק מתוך מכלול שלם.

והמכלול גדול עשרות מונים. ההשוואה הזו מצמצמת בעיניי מאוד.

(ולגבי ה'לדעת על מה מוציאים ומכניסים'- ליוויתי בעבר משפחות בפעמונים. הגישה הזו לא מתאימה לכל אחד. אני יודעת שכולם ממליצים עליה וכו', אבל יש אנשים שעובד להם פשוט להכניס הרבה ולהוציא מעט בלי להתחשבן. וזה זורם וטוב להם ככה. חשוב לדעת שזו המלצה, ולא חיוב מוחלט).

לענייננו, הכתובה היא מסמך משפטי לכל דבר ועניין, החיסכון הפנסיוני משותף והבית משותף והחשבון בנק משותף וההכנסות משותפות וההוצאות משותפות, זה לא עניין של לפטר עובד על חוסר יעילות, זה עניין של להעיר לשותף שלך לכל ההון הזה והניהול שיש כאן אי סדרים עד כדי רשלנות וזה שווה שיחת חתך אחת לפחות ואם זה לא יעזור אז לערב איש מקצןע.

אני לא רואה איך אפשר *לא* להשוות בית לעסק, הכל אותו הדבר, זו יחידה כלכלית אחת שצריכה ניהול טוב וצריכה הסכמה על מה מוציאים ומה מכניסים, זה המינימום. 

הוא חלק ממכלול גדול הרבה יותר.

הסיבה לקיומו של עסק היא כדי לייצר רווחים. גם אם אדם בחר דווקא בעסק ספציפי שבו יוכל לממש את עצמו או להגשים ערכים נוספים- בסוף זכות הקיום של העסק היא שורת הרווח שלו.

לעומת זאת, הסיבה לחתונה היא שונה לחלוטין. זכות הקיום של הזוגיות שלנו לא קשורה בשום דרך למצב חשבון הבנק.

זה לא אומר שאין בזוגיות היבט כלכלי. זה כן אומרת שההיבט הכלכלי הוא חלק מתוך מכלול (ובעיניי, חלק לא הכי חשוב), בזמן שבעסק הוא הבסיס.

וכל השיח הזה על 'להעיר לעובד שלך על רשלנות'- וואלה, לא מכבד בעיניי.

לכל אחד מבני הזוג יש תפיסת עולם שלמה לגבי התנהלות כלכלית, ולקחת בעלות ולהחליט 'ליישר' את הצד השני כי ההתנהלות שלו לא באה לך בטוב- זה בדיוק להתייחס לשורת הרווח כאל משהו חשוב יותר מהזוגיות עצמה.

בעיניי זה עצוב.

כשאדם נולד, יש צחוק ויש בכי מעורבים לבלי הפרד. שמחים בבואו לעולם, ועצובים כשזוכרים לאיזה עולם. אז עם כל הכבוד, העצב הוא לא אינדיקציה טובה לבחון אם עניין מסוים הוא הכרח בחיים או לא. בשורה התחתונה, יש רצון להרחבת משפחה והולדת ילדים, על אף הרגשות המעורבים.
אף אחד לא ביקש ליישר את הצד השני, וזה לא היה נושא הדיון כאן. נושא הדיון היה ביעבוע פנימי שיש בבן זוג שרואה שאין הקשבה ואין אפשרות לדון בעניינים. הצד האחר נוקט צעדים חד צדדיים (אם תואר כאן סיפור אמיתי לאשורו). נשאלת השאלה מה לעשות. אף אחד לא המליץ כאן להתלונן במשטרה על שוד או גניבה, או מירמה או הונאה. הדיון הצטמצם לשאלה האם להציב דרישות לצד האחר, או להרכין ראש ולקבל כמות שהוא את המצב. בהבנתי המאוד אלמנטרית, אדם הוא כלי קיבול רגשי עם קיבולת מוגבלת מאוד, ולתסוס פנימית בלי לאפשר לקצף להשתחרר באופן מבוקר יביא כמעט בוודאות לפיצוץ. כל מה שמבקשים זה דיון, אבל אמיתי ובגילוי לב.

שבין להציב דרישות ל-להרכין ראש ולקבל את המצב,

יש טווח התנהגויות רחב מאוד.

לא ראיתי שייעצו לו להתעלם מעצמו לחלוטין, לתת לה לעשות מה שבראש שלה ולהמשיך להתעצבן.

יש לו עוד מגוון גדול של אפשרויות פעולה, שיאפשרו לו להשמיע את הצד שלו מבלי לרמוס את הצד שלה.

האמת שלא בטוחה בכלל שיעבוד טוב גם בעסק בו יש שני שותפים שווים זה לזה.

אתה מתאר מערכת יחסים שיותר מתאימה בין בוס לעובד שלו.

בכל מקרה בזוגיות אני די בטוחה שלא כדאי לתפוס את עמדת ה'אחראי שמעיר לבן הזוג שהוא מתרשל'.

וואלה, לא מתכון טוב לזוגיות בעיני

זו מערכת היחסים שאתה רוצה שתהיה ביניכם?

אם בעלך מדבר בטלפון בנהיגה לא תעירי לו כי את פוחדת מההשפעה של זה על מערכת היחסים? צריך למצוא את הדרכים להעיר לו נכון?

את או איש אחר שישמע לו, מישהו צריך להעיר לו.

בפלאפון, או עדיף, אחזיק את הטלפון עבורו ואארגן אותו כדי שיוכל לדבר בצורה בטוחה.

לא 'אעיר' לו כי אני לא אמא שלו ולא מחנכת אותו.

דבר שני, צר לי אבל מתקשה לראות איך סיכון חיים נראה בעיניך שווה ערך להתנהגות כלכלית פחות נבונה.

אגיד לך, אצלנו בעלי הרבה יותר בזבזן ממני. אני חושבת אלף פעם על כל הוצאה ומחפשת מחיר טוב וכו' וכו', הוא אם חסר לו איזה כלי עבודה הולך וקונה משהו טוב כי כדאי כבר להשקיע שיחזיק מעמד, וכן על זו הדרך.

כשבעיני זה מוגזם, אני לא חולמת 'להעיר' לו על זה. אני כן יכולה לומר שבעיני עדיף כרגע לעשות משהו אחר עם הכסף או להשאיל ממישהו את הכלי לפני שקונים. לפעמים הוא משתכנע ולפעמים לא, לפעמים מסביר לי את דעתו ואני משתכנעת.

בעיני זו זוגיות.

אותו דבר ההפך, אם אני רוצה משהו ובעלי חושב שזה לא רעיון טוב, או עשיתי משהו שהוא חושב שלא טוב, הוא לא 'מעיר' לי על זה, הוא אומר את דעתו והיא חשובה לי כי אני מעריכה אותו ואת דעתו.

אם היינו עסוקים בלהעיר ולהוכיח אחד את השני היה לנו מאוד גרוע יחד. במקום זה מאוד טוב לנו ב"ה למרות שיש בינינו הרבה פערים בנושא הכלכלי ובעוד נושאים.

ספציפית לגבי פותח השרשור ואשתו, מהמעט שהוא כתב כאן יותר נראה לי שאשתו כבר מואסת ברצון שלו לפקח ולהעיר ולהיות הבוס, ומהסיבה הזו היא לא רוצה להראות לו חשבוניות ודוחות...

הפתרון הוא לעבוד על התקשורת ביניהם. הערות אחד לשני עושות ההפך

אפשר לעשות גם שיחת יחסינו לאן בלי להיות מחנך או שוטר.

אפשר לדרוש גם לערב איש מקצוע בלי להיות מחנך או שוטר.

אפשר הכל, שותפים מוצאים דרך, גם בני זוג מוצאים דרך.

הכל אפשר.

אבל אם נקודת המוצא היא שאני צודק ולכן אני אבוא להעיר ולקרוא לסדר ולהוכיח על רשלנות,

בעיני זה לא מקדם תקשורת ולא מקדם זוגיות טובה. 

אבל לא פותרים פערים ובעיות בנושאים כאלה

לפי חוזה חתום וחוקים משפטיים

אלא בדרך שפונים לבן זוג ולא לשותף עסקי

אפשר טיפול זוגי

אפשר דייט שבו פותחים הכל ומנסים לגשר על הפערים

להבין מה עומד מאחורי ההתנגדות של בן או בת הזוג להראות את ההוצאות

לא הולכים למשפט ומציבים דד ליין

על כל דבר שותפים הולכים למשפט? מה עם שיחת חתך?

אני לגמרי בעד טיפול, אני הראשון שהזכרתי כאן שנדרש איש מקצוע.

ושמעתי פעם סטטיסטיקה ש80 אחוז מהגירושין הם בגלל נושאים כספיים או גם בנושאים כספיים בנוסף למשהו נוסף.

מול שותף עסקי, הייתי מצפה שאם אנחנו שותפים בעלי חלק שווה בעסק, אז שנינו נעמול בהיקף דומה עבור העסק.

בשותפות עסקית טובה, אני לא אתחשבן עם השותף שלי על כל שעה ושעה, כי אני מבינה שגם מהצד העסקי, יש צרכים שונים שקשה לכמת לכדי שורה באקסל. אבל אני בכל זאת אדרוש ואצפה שיתן בשביל העסק כמו שאני נותנת.

לצורך העניין אם נשווה זאת לשותפות בדירה- עם שותף טוב אני לא אעשה חצי חצי בכלים וחצי חצי בכביסה וכו וכו, אלא זה יהיה לי ממש סבבה שיהיו מטלות בהן אני אעשה יותר, ויהיו שבהן הוא יעשה יותר (אני על כביסה, הוא על כלים, וכו וכו.)

עד כאן יש?

בנישואים עם חשבון משותף אכן יש עניין כלכלי, וגם הוא רציני. זה כל הכסף שלנו, זה משפיע על הדיור, על הפנסיה וכו וכו.

וגם כאן, אם זו היתה שותפות עסקית (טובה), אז זה היה לגמרי הגיוני שאחד מבני הזוג יהיה המפרנס השני, ושבן הזוג האחר יפרנס פחות אבל למשל יהיה בזמן בשביל לאסוף את הילדים מהמסגרות ויהיה איתם אחהצ, נכון?

אבל זה לא באמת כך. כי, במקרים קיצוניים יותר, אם יש מגבלה (/נכות) של אחד מבני הזוג, זו לא עילה לפרק את השותפות רק כי הוא תורם פחות, נכון?

ובאופן כללי- יש פה עניין רגשי. אני מכירה כמה וכמה משפחות, בהן צד אחד לחלוטין תורם יותר לתפעול העסק, מתוך למשל תמיכה בקריירה של הצד השני (שלאו דווקא תצדיק את זה כלכלית גם לטווח הארוך. למשל לעשות דוקטורט בהיסטוריה. זה יכול לקחת שנים, בהן גם יש פחות זמן בשביל האיסוף מהמסגרות ומטלות הבית, וגם פחות הכנסה מבן הזוג השני, על אף שגם לאחר קבלת הדוקטורט בן הזוג ירוויח יותר, או שבתכלס אם היתה בוחרת עבודה אחרת היתה גם יותר בבית וגם בטווח הארוך זה היה יותר משתלם כלכלית).

אני לחלוטין מסכימה שיש פה אחריות משותפת, ושאי אפשר שכל אחד מבני הזוג יוציא על כל מה שבא לו (קצת כמו המשל על לעשות חור בחדר שלך בספינה).

אז כן, זו שותפות. אבל היא לא עסקית… אם היא הייתה עסקית… הרבה זוגות שאני מכירה היו מפרקים את העסק חחח…

עד כאן יש?

שותפות בעסק בריאה יותר ומצויה יותר זה כששותף אחד מביא את רוב הכסף והשני את רוב היבודה, או כששותף אחד מביא את עיקר ניהול הפיננסים והשני את ניהול תפעול העובדים.

במצב בו אתה מתאר, כל שותף פועל בתחום שונה, בו הוא הרבה יותר פעיל מהשני. זה מה שתיארתי כשותפות עסקית טובה. הם כן מתאמצים ועובדים ברמה דומה בשביל הפעילות העסקית, פשוט בדרכים שונות.

אם נקביל את זה לנישואים- אז צד אחד לוקח על עצמו את רוב הנטל הכלכלי וצד שני את רוב הנטל של ניהול הבית והטיפול והזמינות לילדים.

זה אכן איך שזה פועל במשפחות רבות, אבל גם יש זוגות שמתנהלים אחרת. וזה מתאפשר רק בגלל שבנישואים, אם האיש שלי ירצה לעשות x או ללמוד y, השיקולים לא יהיו רק האם ועד כמה זה חכם עסקית/אסטרטגית, אלא בעיקר האם זה משהו שיתן לו סיפוק ומשמעות- ואז לראות אם העסק יכול לספוג את הפגיעה העסקית שכרוכה בזה.

למשל לעשות תואר בהנדסת חשמל זה אמנם פוגע בעסק בשנות הלימודים, אבל זה הרבה פעמים כדאי עסקית גם, כי זה מעלה את כושר ההשתכרות.

מנגד, ללכת יום בשבוע לקבוצת דרמה כי זה נחמד ומעניין, זה פעמים רבות לא מקדם את העסק בשום טווח (ואף מקשה), וגם ייתכן מאוד שזה לא ערך חשוב גם לשותף השני.

ולכן אמרתי, שבנישואים זה שונה.

היית מעלה על הדעת שותפות עסקית בה לכל שותף יש 50% מהעסק, אבל אחד גם מביא גם את עיקר הכסף וגם מביא את עיקר העבודה? והשני מביא מעט מכל דבר, לא כי הוא פועל בתחום שלישי בשביל העסק, אלא כי הוא רוצה לעשות פילאטיס ולקרוא ספרי מתח? כלומר, דברים שלא מקדמים את הפעילות העסקית לא בטווח הקרוב ולא בטווח הרחוק…

נתתי פה דוגמה שנשמעת עצלנית, זה נטו להבהיר את הנקודה שזה לא תורם לעסק. הכוונה לדברים שרק נותנים סיפוק, עניין, הנאה לבן הזוג, בעוד שהם מפחיתים מתרומתו לעסק וגם לא עוזרים לעסק לא עכשיו ולא בעתיד. 

בעסק, השותפות היא הכלי ולא המטרה.

גם כשמדובר על עסק שמטרתו שונה מ"לעשות כסף", השותפות היא הכלי.

כלומר העסק הוא הסיבה לשותפות (יש לכם מטרה משותפת שאתם רוצים לקדם, למשל העלאת המודעות לסרטן השד, ולכן נכנסתם לשותפות ויחד אתם פועלים למען המטרה).

אם לא תהיה לכם מטרה משותפת שתרצו להשיג / לפעול בכיוונה- אז אין סיבה לשותפות.

בנישואים, השותפות היא המטרה ואילו העסק הוא הכלי.

אני קודם כל רוצה לחיות את חיי יחד עם האיש שלי, אבל השותפות דורשת גם איזון כלכלי, תפעול של מטלות בשגרה וכו.

כלומר, אנחנו רוצים לחיות יחד את חיינו, אבל בשביל זה אנחנו צריכים גם כסף ולהכניס כביסה וכו.

והשוני בין מה המטרה ומה האמצעי, מוביל גם לשוני בסדר העדיפויות ושיקול הדעת.

איזה קו מוות???

ואיזה צעדים דרסטיים???

למה הוא שר האוצר שנלחם ברגולטורים?

המפקח על הבנקים שמכופף מנכל בנק????

הלווו זוג שנקלע לפער וצריך לגשר עליו זה הכול..

מת עליה פצצת לב טוב

למה אתה מציע להם ניתוח לב פתוח???

פלסטר ונגמר.

לא חזון אחרית הימים ולא מלחמת גוג ומגוג

שצריך להתריע מפניה

אם אתה לא יודע אנגלית אל תנסה לייצר מינוחים עבריים שגויים.
כל היתר בונוס.

2.נראה שלשניכם דפוסי חשיבה  שונים ביחס לכסף והדבר יוצר פער. לגיטימי ונורמלי.

השאלה היא האם הפתרון שנראה שקורה בפועל

שאתה האחראי על הניהול הכספי שקיפות מאזן וכו

הוא הפתרון הנכון לגשר על הפער והפתרון המקובל עליה.

3.איך שזה נראה הטוב לב שלה גובר וממילא היא מוציאה

אז אם כבר יצא מה זה משנה לך התדפיס

"דוד, הלך הכסף" תן חיוך תשמח בשבילה ותקדם הלאה

כנל לגבי התשלומים למשפחה. חרף שביקשת מוציאה- תחשוב שזה המעשר כספים מהמשכורת שלה וצקדם.

אישתך שמחה, זה העיקר.בריאה- תרקוד משמחה כל היום.

אז איך מגשרים על הפער

קובעים דייט קצר  ומדברים עליו מה חשוב לך מה חשוב לה ומנסים לאט לאט לגשר

דפוסי חשיבה ואמונות לגבי התנהלות עם כסף לא משנים ביום אחד

של הרב שלום ארוש פרק שני שנקרא כלי מחזיק ברכה.

תכלס העבודה כאן היא שלך לא שלה.

הדקדקנות וההתחשבנות  הזו נקראת מוחין דקטנות

לעומת מוחין דגדלות שאדם נותן ומתנהג בשפע.

הברכה השפע והפרנסה  בבית באה בזכות האישה,

אישה שמחה ברכה בבית פרנסה בבית שפע בבית

תפתח לה את היד ואת הלב שלך וישפיעו עליך שפע מלמעלה.

אתם צריכים לשבת ולהחליט בכללי על ההתנהלות הפיננסית.

מה חשוב לכל אחד?

לה חשוב להפריש תרומות ומעשרות בהיקף איקס מהמשכורות. אפשר להחליט שכן מקבלים את החזר המס מהמדינה (כתבתי לעיל למה הגיוני יותר), ולהחליט שמראש מחשבים את סכום המעשרות בהתחשב בהחזר. (שיוצא שנטו תרמתם את הסכום שרצתה).

לגבי פירוט האשראי ועזרה למשפחתה- לעניות דעתי, בהתנהלות פיננסית בחשבון משותף, צריך להחליט על מה מקובל על שני הצדדים להוציא. ומכאן כל אחד מוציא בשוטף על דעת עצמו בלי לשאול כל דבר את השני…

כמובן בהינתן המצב הכלכלי (יש אפשרות להוציא אקסטרה על פנאי? אין?)

נניח נשמע לי הגיוני להקצות סכום כלשהו בחודש בשביל דברים שהיא רוצה להוציא והם לא צורך בסיסי של הבית.

והיא למשל תוכל לבחור על מה להוציא אותו (בתי קפה, תכשיטים וביגוד למרות שיש מספיק, אולי גם מתנות וכו).

זה מבחינת הדברים שלאחד מבני הזוג זה נשמע מיותר, אבל לשני זה לא מיותר.

בהחלט חושבת שהיא לא צריכה לתת דין וחשבון על כל הוצאה שלה. מצד שני- לא להוציא בלי הכרה ובלי הסכמה כללית.

האם לעזור למשפחה שלה? תשבו ותבינו. תגיעו יחד להסכמה כלשהי. זה יכול גם להיות כחלק מהתקציב שהיא יכולה להוציא כראות עיניה… זה יכול להיות עד סכום מסוים הוצאה שמראש מוסכמת על שניכם.

האמת שאני כן רואה את החיובים של האיש שלי ברמת הפירוט. אבל רק כי אני סוכמת הכל למאזן שנתי ומעקב אחרי ההוצאות. לא מסתכלת דבר דבר ודורשת דין וחשבון. (הוצאות שעבורנו הן גדולות אנחנו כמובן מתייעצים לפני. אבל הוצאות ברמה השוטפת? לא. סומכת על שיקול דעתו…)

יש דברים שהחלטנו מראש שכרגע אנחנו לא מוציאים עליהם (נניח וולט). אבל אני לא אחטט לו בפירוט ואחפש אם קנה והסתיר. אם יהיה לו חשוב, נחליט לפי המצב הכלכלי אם אפשרי, אולי נפחית הוצאות על משהו אחר וכו. אבל בסוף שנינו מוציאים בלי לשאול, על פי עקרונות כלליים שהסכמנו עליהם…

האם מדובר בחוסר איזון כלכלי ורגשי ? האם היא יציבה?

אם היא יציבה ושפויה אז לעקוב אחרי הוצאות האשראי, פחות מתאים.

אם לא , צריך לבדוק.

בעיניי לבקש לראות פירוט כרטיס אשראי זה מביע חוסר אמון.

בעלי סומך עלי, יודע שגם אני עובדת קשה בשביל הכסף של שנינו, ומשם משחרר. וכנ''ל הפוך.

בטוחה שיש הרבה הוצאות של כל אחד שאנחנו לא יודעים עליהן, וזה ממש ממש בסדר מבחינת שנינו (יצא פעם ששנינו תרמנו לאותו ארגון סכום ממש ממש גדול, אז יצא שהבאנו כמעט פי שניים ממה שכל אחד תכנן... סתם כאנקדוטה על רמת השחרור).

בסוף הדברים תלויים ממש בצורת השיח והתקשורת. מהדרך בה שאלת את השאלה, נשמע שבעינייך יש דרך 'נכונה' ו'לא נכונה' להתנהל, ואתה מנסה להוכיח לה שהיא פועלת בדרך הלא נכונה.

בעיני מה שיעזור באמת זה לשבת ולבקש ממנה לספר לך איך היא תופסת את הדינמיקה הכלכלית ביניכם. מה היא מרגישה שם (השערה שלי- לחץ וחוסר אמון, אבל רק היא תדע באמת לענות על זה).

והתפקיד שלך זה רק להקשיב ולנסות להבין באמת איך הדברים נתפסים מהזווית שלה. בלי להרגיש אשם או לחשוב כמה הגישה שלה הורסת לכם- פשוט לבוא ולהבין אותה.

וכנ''ל להזמין אותה להבין אותך באמת.

ואם אי אפשר לבד, אז בסיוע איש מקצוע.

רק משם יתחיל להגיע הפתרון.

לדעתי לבקש פירוט אשראי זה חפירה מוגזמת

זה ממש חונק

אלא אם כן האשראי מגיע לסכומים מטורפים

ואז באמת כדאי לבדוק מה קורה שם

בגדול מסכימה עם כל מי שכתב שזו בעיה זוגית ולא כלכלית

יש אנשים שרוצים להיות מודעים לגבי כל ההוצאות שלהם ואפילו כותבים את זה על אקסל וכו'

זה לא בשביל לדקדק עם הבן זוג, אלא כדי להיות מודעים למצב הכלכלי שלהם.

אבל אפשר להבין את מי שמרגיש שזה חונק אותו

שבודקים כל כוס אייס קפה שהוא קנה או לא קנה

בדיוק מחזיקה כוס כזו ומתחלחלת מהמחשבה.

צריך להסביר לצד השני למה רוצים לראות פירוט אשראי

כשאני קוראת את מה שהפותח כתב, גם אני לא רוצה שהוא יסתכל על הוצאות האשראי שלי חחחח

אני עושה אקסל בקטע של מאזן כלכלי. אם היה מפריע לו- הייתי אומרת לו שיכניס בעצמו את ההוצאות שלו.

אני חושבת שהחלק העקרוני הוא שהפירוט החודשי לא מעניין אותי. מבחינתי זה מאוד טכני של לכתוב את הסכום ועל איזו קטגוריה זה יצא. האייס קפה שהוא קנה פה או הלא יודעת מה שהוציא שם- ממש לא מעניינים אותי.

מתי זה כן יעניין אותי? בטבלה הסופית של האקסל. הזו שסוכמת את כל ההוצאות לפי קטגוריות (אין חלוקה לפי מי הוציא, זה לא פקטור בכלל)

זה נותן לנו תמונת מצב על מה אנחנו מוציאים סה"כ וכמה. ואז אנחנו יכולים לקבל החלטות בצורה חכמה יותר- אם צריך לצמצם אז איפה אנחנו רוצים ואיפה יהיה יעיל? לפעמים להפך, רואים שאפשר לשחרר קצת בתחום הכך וכך. וההחלטות שלנו הן משותפות, ברמה העקרונית, ובשגרה מוציאים לפי העקרונות שסיכמנו בלי לעדכן/לשאול את השני.

זה כמובן גם נגזרת של מצב כלכלי. סכום שבשבילנו הוא גדול ונתייעץ עליו עם השני, ההורים שלי אפילו לא ימצמצו או יעדכנו את השני בכלל, כי זה לא סכום משמעותי עבורם. (אגב, הם גם מכניסים את כל פירוטי האשראי לאקסל. הם עושים את זה פעם בשנה אבל, אז כפי שאת יכולה להניח- אין שום התחשבנות על האייס קפה או השמלה או הלפטופ. בסוף הכל מסתכם לסכום כולל בקטגוריה של אוכל בחוץ, סכום כולל ביגוד וכו. אבל השמלה? לא מעניינת).

@יאלוש

 תקרא, לזה התכוונתי, הרצונות שלך הגיוניים מאוד,

הכיוון הזה שלקחת, של הצודק הבלעדי שצריך לפקח על הכל, לא מקדם אותך לחיי נישואין מוצלחים.

מצטרפת גם לנאמר בשרשור באופן כללי, שאם אתם זוג צעיר הפערים האלה הגיוניים ולוקח קצת זמן לגשר עליהם, אפשר יחד עם איש מקצוע.

אם אתם נשואים כבר כמה שנים, זה צלצול השכמה 

רציתי לכתוב תגובה ואז קראתי אותך אז פשוט מצטרפת לכל מילה.

@יאלוש 

אכן, נשמע שהעניין היותר ממוקד כאן הוא דווקא ניהול פערים וקונפליקטים זוגיים בדרך טובה, וממילא מתוך כאן ניתן יהיה להגיע לפתרונות טובים לשני הצדדים גם בעניין הפיננסי וגם בכלל.

חשוב מאוד לשמוע את העומק.

גם של אשתך וגם שלך.

לשמוע את ה"למה" - ואז הדרך ל"איך" יותר סלולה.

הכסף שנתנו - נתנו.

חלק מהכסף העמותה נתנה לרשות המסים.

העמותה כבר איבדה את הכסף הזה, זה לא נשאר לעמותה זה נשאר למדינת ישראל.

הכסף הזה הולך לדברים שאת מאמינה בהם: כמו יישוב הארץ, רמזורים, ניקיון רחובות, אבל ייתכן שחלקו ילך למימון משחקי כדורגל בשבת, מימון של הצגות וסרטים.

אם הלך נגד רצונך - הלך, זו המציאות אבל 

לא נראה לי שכדאי להתנדב שהכסף ילך למטרות כאלו.

יש לי חברה, יוצאת ארה"ב, שיש לה כסף בצד לבזבוזים.

זה כסף מזומן. שמה שלא אפשר לקנות או שבעלה חושב שזה בזבוז:

היא פשוט קונה מהכסף הזה, כך שתיהם מסכימים ומרגישים טוב.

אני חוששת שאולי אינך מבין את ההשלכות של הבקשות שלך:

הם גורמים לאישה לחוש תחושות לא נעימות

ולהחביא עוד יותר כל הוצאה שאולי תיראה לך לא ליגיטימית.

אח יקר מספר שאלות שאולי יעזרו לתת אור בהירות הדרך

המשפחה:

האם הם בקשיים כלכליים?

מי אתה מגדיר משפחה- הורים? אחים?

הסכומים המדוברים- משמעותיים? עד כמה?

האם זה נוהג קבוע מידי חודש שהיא משלמת חשבונות של המשפחה או פעם ב?

האם הם מצפים או לוחצים שהיא תעביר להם את התשלומים או שזה נטו יוזמה שלה?

יש עוד גורמים במשפחה שמשתתפים בהוצאות?

שאלה אחרונה- ממקום לא שיפוטי אלא אמיתי בלב אוהב

אחרי שענית לעצמך על כל השאלות הנל

אם הסיטואציה היתה הפוכה

והמדובר היה בבן משפחה מהצד שלך, איך היית נוהג?

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

אז האקסית שלו לא אשכנזית במיוחד.

הכרתי כל כל מיני עם סיומות "יץ' שהן פחד אלהים.

ברקוביץ'

איצקוביץ'

ישראלוביץ'

או ביץ'. אלה הכי מפחידות.

בכמה זה מדובר וכמה יאמינו לגבר כשהוא גבוה וחזק והיא נראית רונה וחמודה אבל מתעללת רגשית ואפילו פיזית.

וגם הבושה לדבר על זה.

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

חשוב להתייעץ,ולא לסחוב לבד..

ממליצה ללכת לטיפול אישי או זוגי עם גורם מקצועי (עם הסמכה רצינית)

אוי לנו כי חטאנו! שוד ושבר בחוצות הפורום!

​הנה כי כן, הגיעה השמועה המרעישה והמטלטלת את כל קירות הוול, כי הבחור החשוב והמופלג, עמוד התווך של השרשורים וראש ישיבת הניקים, החתן היקר למזל טוב ארעא דשעקלעד בלע"ז, אשר ישב בדד שנים רבות באוהלה של תורה ובאפליקציית "שליש גן עדן"-נלכד.

ואתם הרווקים זעקו זעקה גדולה ומרה כזעקת מרדכי היהודי למען לא תיכחד נפשכם בריתחא דהשכינה, "נמות ולא נתחתן!". די לנו במוסד השמד המלא מרעין בישין הרוצים להשמידנו בכל דור ודור על ידי הבאת איש ואישה ביחד כמעשה צבא השמד לישראוייל בטנקים! רצונו של הקודויש בורכו בהפרדה מוחלטת בין ז' לנ' ואסור בתכלית האיסור לבוא בקהל מוסד הנישואין תק' פרסה על תק' פרסה!

ואתה ארעא דשעקעלד, שהשם ירבה לכם מטל השמיים ומשמני הוולט ושהברכה והאהבה תשרה תדיר בינכם ושהמריבות לא יהיו תדיר שנאמר תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

​

אמן וגם לך ומשפחתך, תודה רבה
 

כרגיל, נהניתי לקרוא, הראיתי לארוסתי והיא נהנתה מאוד מדבריך

תמסור לה שכתוב באבחון הפסיכודיאגנוסטי שלי שאני נורמלי.

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה