הגעתי למסקנה שההורים שלי והמשפחה שלי היו דואגים אם לא הייתי חוזרת בזמן הביתה, לדוגמא

ויש לי חברות שאולי היו מבררות מה קורה איתי אם לא הייתי באה כמה ימים ללימודים...

זה לא נכון מצידי להיות כפוית  טובה כלפי האנשים שדואגים לי ואוהבים אותי וכלפי ה' שנתן לי אותם...אפילו אם אני מרגישה שאני לא מספיק משמעותית בשבילם, במיוחד שאני זו שצריכה לעשות משהו בנושא כדי להיות משמעותית יותר

כן, יש בזה משהו אבל הייתי רוצה להרגיש יותר משמעותית

אם לדייק אני מרגישה שיש לי כוחות ואני פשוט לא מצליחה להוציא אותם החוצה 

מימוש פונטציאל ותחושת משמעות

וזה גם בחיי חברה וגם בכללי

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....