מה דעתכם על לחקות מורים? ולא במובן של המודל לחיקוי<אריאל>
בישיבה אנחנו מצלמים את אחד הילדים שהוא מחקה מורה כלשהוא.. (ואז זה עולה לפייס..) המורים בד"כ לא נפגעים, זה ממש לא פוגע, זה כמו הדברים בפורים...מאהבה...
מה אתם חושבים?.. אצלכם זה קורה לפעמים?.. ספרו...אני בעז"ה יחזור מחר...(צריך להתחיל ללמוד לתיאוריה..)
זה יכולהיות שיא המצחיק,הדר*
אבל צריך לשים לב שהמורה לא נפגע...
שזה לא משהו.. אבל אין לי זכות לדבר אני מתחצף למורההרועה
בפנים..
לא קורה לי... אני בעד כבד אותם והם יכבדו אותך..<אריאל>
בכיתה ובעיקר במגן... אבל אני צוחק איתם המון!... והם צוחקים איתי.. יש מורים שאני ממש חבר שלהם!..
 
(לפעמים זה דיי מוגזם.. שהמורה לאנגלית (שיכולה להיות אמא שלי או אולי סבתא שלי?) נותנת לי צ'פחות על הכתף...היא משתדלת להפסיק, היא יודעת שאני שומר נגיעה...) 
דוקא נחמד.. לפחות אצלנוכחול כהה
נגיד בפורים לקחו את כל התמונות של המורים ושמו להם מטרה וחוץ מהמורה לביולוגיה ששאלה איפה היא?
מה שכן זה.. לחקות רבנים שיכול להוה בעיה
גם אצלנו עושים את זה...ד"ר אריק
בס"ד
לדעתי זה לשון הרע ממש!
אבל אם המורה יודע, ונותן אישור להמישך, לא ניראה לי שיש בעיה עם זה...
מורה לא צריך להיות חבר...חחח...אוי ואבוי לי!!1חחחח...אבל גם לא מפלצת...., זאת דעתי.
גם אני ממש לא נקייה בזה אבל-מיכלCOC
בסיעתא דשמיא
אני יודעת שהמון רבנים הם ממש נגד זה (ז"א לדוגמא בפורים..) אפילו אם הרב מסכים שייצחקו עליו זה השפלת רב לעיני רבים ולכן לפי דעתי גם לחקות מורה זה ממש ביזוי גם אם היא מסכימה..
תלויgolani
כלל א. לא לחכות דברים שמעוררים גיחוך, לדוגמה: העווית פנים מוזרה, גימגום וכו'.גם מבטא יכול להיות לפעמים בעייתי
כלל ב: במידה. מה זה בדיוק? קשה להגדיר שכל אחד יגדיר לעצמו.
והכי חשוב: עדיף לא לצחוק בהצגה מאשר לבכות אחריה.
~~הסנה-בוער
בס"ד
זה נראה לי מזלזל במורים. ו-לא יודעת, גם אם הם מרשים, אני לא אוכל לעשו תאת זה. זה כמו שאני לא אוכל לקרוא למורה בשם פרטי וכו'. [אולי זה החינוך שקבלתי (רק משם המשפחה שומעים..)]
בד"כ מורה לא יגיד לך לא אם תשאל אותו, כי זה מן לח חברתי- אם זה נהוג ועוד מורים מסכימים וכו'. וגם אם הוא מסכים, זה לשון הרע- לא נראה לי שזה מותר. כמו שאפילו על עצמינו אסור לדבר לה"ר [ואנחנו הרי יכולים להסיכים לזה].
[ותפסיקו ללמוד תיאוריה! זה מלחיץ אותי! ]
דווקא מורה שאמרה לא לחקות אותה.(בפורים)<אריאל>
לא חיקינו, והמורים שבד"כ צוחקים על החיקויים בפורים וממש נראה שהם נהנים מזה, אותם אנחנו מחקים.
אני ממש לא חושב שזה בא מזלזול, אנחנו מתים על המורים שאנחנו מחקים.. הם תותחים. למשל את המורה לפיזיקה שלי, שאני פשוט מעריץ אותו, חיקינו ויצא מצחיק. כי חיקינו את ההתנהגות שלו בשיעור, שפשוט מרתקת ומצחיקה.
 
[ואל תדאגי...גם אם אני יעלה לכביש וידרוס אנשים, אני מבטיח שאני אטפל בהם אח"כ(אני מתנדב במד"א)]
תראהgolani
לא כל מי שמסכים הוא אכן לא נפגע. ילד יכול לומר חד וחלק "לא רוצה ישחקו אותי" אצל מורה זה הרבה יותר מסובך, מה הוא יגיד "אני נעלב"? צריך להפעיל שכל גם אם המורה מסכים.
שאתה רואה חיוך של שמחה אצל מורה.<אריאל>
ואתה רואה שהוא ממש מתלהב מהצורה הטובה שחיקו אותו בפורים...? לא מספיק?.. אי אפשר לשחק כ"כ טוב..
לא האשמתי. אמרתי משהו כלליgolani
תחליט אתה אם הוא קשור למקרה שלך או לא.
הזכרתם לי עכשיו משהו |חיבת לשתף|לוטמניה
יום אחד, המורה שלי לתנ"ך יצאה באמצע בשיעור.
מישהי מהכיתה שלי התחילה לעשות חיקויים על כל המורות. וזה היה ממש מ-ג-ע-י-ל!.
יש בי עוד חלחלה שאני נזכרת בזה עכשיו.
זה תלוי מאדעין שלישית..
אם הם מסכימים וזה בפניהם אז למה לא?
אבל אם לא אז לא..
אצלנו בכ"א לא מסכימים
ובינינו לבין עצמנו חלקנו עושים את זה(עם ידיעה שזה אסור משום לשון הרע)

בטח שקורהלולה=]
ולדעתי זה ממש לא בכבוד שלהם. גם אם הם צוחקים מזה, לדעתי זה ממש לא מכובד לחקות אותם בכל דרך שהיא בשביל הצחוקים (אולי בשביל הכתרה או משהו כזה אז אפשר אולי.. אבל סתם ככה, ממש לא.)
הרבה מורים צוקים מזה כי אין להם מה לעשות מול זה... הם יודעים שאם הם יראו שהם נעלבים או משהו אז עוד יותר יצחקו עליהם, אז הם צוחקים איתכם, ולדעתי זה באמת לא מכובד ולא יפה.
 
וגם בכלליות, לצחוק על בנאדם גם כשהוא צוחק מזה ונהנה, זה לא יפה ויכול לפגוע, אז בטח ובטח שלצחוק על מורים...
לולה=), מסכימה איתך..הדר*
טוב, בשביל ההבנה של כולנו.<אריאל>אחרונה
לדעתי, יש שני סוגים/רמות של חיקוי: (אזהרה---עבודות חפירה בדרך  )
 
1. חיקוי של זלזול- להיתפס לפגמים של המחוקה, ולהדגיש אותם. וע"י כך "להשפיל" /"להקטין" את דמותו של  המחוקה בעיני הצופים. זאת ממש אבל ממש לא שאלה...זה ברור שלא.  
 
2. חיקוי שהוא לאו דווקא על פגמים, אלא על התנהגות:  =====>    אני אסביר: <======
קחו לדוגמה את החניכים שלי: פעם היה קטע שהסברתי ו"דיברתי עם הידיים" (זה קורה לי לפעמים) הם התחילו לחקות אותי עם הידים. (נבטים-ניצנים) זה הכל היה באוירה חיובית ונחמדה. זאת לא היתפסות לפגמים, זה אפילו שימח אותי. או סתם, במשחק כדורסל איתם הם אמרו :" עכשיו אני אריאל" ועשו חלק מהתרגילים שלי..(או לפחות ניסו..)
החיקויים האלה מראים על הערצה, על זה שהבן-אדם שהם מחקים חשוב להם ותופס מקום בלב ובמחשבה שלהם. לזו הסיבה שאני מבין שיש מורים שנעלבים אם לא חיקו אותם מספיק בהכתרה. (היה לי מורה למ"מ שיצא לא מזמן לפנסיה, שבהכתרות היה כ"כ שמח שחיקו אותו כי ככה הוא הבין את העניין)  
 
אנחנו בישיבה חיקינו את המורה לפיזיקה. שאמרתי קודם שאני מעריץ אותו -כי דרך הלימוד שלו היא מעניינת, אינטנסיבית ומושכת. (אני לא יודע אם הייתי מצליח בפיזיקה אם הייתי לומד עם מורה אחר, קרוב לוודאי שהייתי נרדם..) 
 זאת הסיבה שאני יותר סלחני כלפי החיקויים האלה.
 
אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
למה באמת
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך