החיים בשנת 2070...אביה...


צחי ומיקי לבשו את חליפות הסילון שלהם. ארבע דקות אחר כך הם נחתו על יד הקניון ונכנסו מיד פנימה.

"סבא שלי אמר שכשהוא היה ילד, משהו כמו לפני 60 שנה, מומחים טענו שכדור הארץ יסבול מאיזה דבר שהם קראו לו 'התחממות גלובלית'."

"טוב, בטח מי שהמציא את הרעיון הזה לא חשב שיהיה מיזוג אויר גם תחת כיפת השמיים", ענה צחי.

הם מצאו פוסטר גדול של אריה לוי שכיכב בליגה הלאומית בשנת 2019

הבנים נכנסו לחנות 'פלאשבק' וסקרו את אגף הנוסטלגיה. הם מצאו כמה תמונות ישנות של ראש הממשלה שמעון פרס ופוסטר גדול של אריה לוי שכיכב בליגה הלאומית בשנת 2019. הם נהנו לקראו על "הימים ההם", כשאנשים עדיין האמינו בדיאטות כדי להוריד משקל, ברופאים כדי לרפא מחלות ובמשהו שקוראים לו אינטרנט, כדי להעביר את הזמן ולראות את החדשות.

"נראה לי שהחיים היו אז הרבה יותר פשוטים ", אמר מיקי. "המאה רק התחילה, מגדלי התאומים הראשונים נהרסו על ידי טרוריסטים, ואנשים בוודאי חיפשו רק את הקיום הפשוט. תאר לעצמך, שום תחבורה בין-כוכבית, שום חליפות סילון, שום ארטיק שניצל-עוף!"

"נשמע משעמם", העיר צחי. "אבל, אתה יודע מה מעניין אותי באמת? איך היו החיים אפילו לפני זה?"

"אתה מתכוון למאה העשרים?!"

"כן. בטח יש איזה חומר כתוב על התקופה הקדומה ההיא."

"בוא נשאל את אדון גולדברג שליד דלפק הסריקה", אמר מיקי. "הוא יודע הכל על החנות הזאת."

הילדים מצאו חן בעיני גולדברג, מאז שנכנסו ל'פלאשבק' בפעם הראשונה, לפני שנתיים. הוא רצה מאוד לספק את סקרנותם, אבל מידע מהסוג שביקשו כבר לא נמצא על המדפים או המסכים.

"אין עניין לציבור", רטן הקשיש. "המאה העשרים כבר לא מעניינת את רוב האנשים. כאילו שלא היה עולם לפני עידן הקרוקס."

"קרוקס?" חזרו אחריו שני הנערים. "מה זה קרוקס?"

"נו, לא משנה. רק תגידו לי, אילו שאלות היו לכם על המאה ה-20, אולי אני אצליח לענות עליהן. אתם יודעים, אבא שלי חי בתקופה ההיא, והוא סיפר לי המון."

"אהם, שום דבר מיוחד, אדון גולדברג", ענה צחי, "פשוט תספר לנו מה שאבא שלך סיפר לך על החיים בימים ההם."

"טוב, בוא נראה... אז, קודם כל, אבא תמיד הזכיר לנו הילדים, שאז, באותם ימים, הילדים כיבדו מאוד את ההורים שלהם. הם אף פעם לא נכנסו לדבריהם, הם אמרו להם לאן הם הולכים, ולפעמים גם עמדו כשההורים נכנסו לחדר. בהרבה מקרים הילדים אפילו ביקשו עצה מההורים על נושאים כמו חברויות, דת ובחירת מקצוע לחיים."

"מגנייייב, אדון גולדברג", אמר מיקי. "תמיד הייתה לי הרגשה שאולי ההורים שלי יודעים משהו בנושאים האלה. פשוט לא העליתי בדעתי לשאול אותם!"

"טוב, אולי כדאי לך לנסות, מיקי."

"מה עוד, אדון ג'? מה עוד אבא שלך סיפר לך?" חקר צחי.

"פעם הוא אמר, שבאותם ימים אנשים התחשבו ברגשות הזולת."

"באמת? איך?"

"טוב, זה לא ממש ברור לי, אבל נראה שהמון אנשים לא בהכרח חשבו ש'אני מעל לכל'. הם היו מציעים למישהו שנסע איתם באוטובוס או ברכבת לשבת במקומם, הם היו מאטים את הנסיעה ומאפשרים למכונית אחרת להשתלב בנתיב שלהם או להולך רגל לחצות את הכביש. הם היו משקים לשכן את הגינה ומשקיעים מהכסף והזמן החופשי שלהם כדי לעזור לאחרים. כל מיני דברים כאלה, אני חושב."

"אני לא קולט, אדון גולדברג", אמר צחי. "למה הם עשו דברים משונים כאלה?"

בהדרגה, האנשים התחילו לדאוג רק לעצמם

"תראו ילדים, אני פשוט מנסה לשחזר מה שאבא שלי אמר. אל תצפו ממני גם להבין למה. אבל אני מעריך שהכל התחיל להשתנות בשנות הששים. זאת הייתה ראשיתו של עידן חדש של ביטוי חופשי וסיפוק אישי. בהדרגה, האנשים התחילו לדאוג רק לעצמם."

"זאת לא התקופה של החיפושיות?" חקר מיקי.

"כן, אבל הם לא היו היחידים. מלחמת וייטנאם הייתה מאוד לא פופולארית אז, וכל אחד בעולם השמיע את דעתו בקול. כששנות השבעים הגיעו, כבר הייתה אווירה כללית של נהנתנות והחשבה עצמית, טשטוש ופריצה של גבולות, ולפני שהבנת מה קורה - סיפוק תאוות, ניאוף ומעשים בלתי מוסריים הפכו להתנהגות נורמאלית ומקובלת."

"וואו... ואני חשבתי שהחברה תמיד הייתה כזאת. חכה עד שהחבר'ה ישמעו על זה. מה עוד אתה זוכר?"

"טוב, אבא שלי אמר שהוא באופן אישי הכיר כמה אנשים שלא היו סגורים במאה אחוז על כל דעה שהייתה להם! הם היו קובעים לעצמם עמדה פוליטית או מוסרית, מחליטים מה לדעתם האמת, אבל יחד עם זה משאירים פתח שאולי הם טועים או לא מדייקים!"

אבל אדון ג', איך זה יכול להיות? הרי כשמישהו מראה לאחרים שהוא עלול לטעות, הוא מגלה חולשה ופגיעות?"

"כן, גם אני חושב ככה. אבל איכשהו אנשים פשוט עשו את זה בכל אופן. מוזר."

"זה משהו! אדון גולדברג. בחיים שלנו לא שמענו דבר כזה", אמרו הבנים. "זוכר עוד משהו?"

"זה בטח היה נדיר, אבל שמעתי על כמה ילדים באותם ימים שלא הרגישו שהם חייבים הנאות ובילויים בכל רגע שהם ערים."

"לא יכול להיות!" התנשף מיקי. "כל מי שפגשתי בחיים שלי זקוק לגירוי מתמיד של בלוטת הממברנה הפטרתית. זה חלק מהקוד הגנטי שהתגלה על ידי ספירס, הילטון ולוהן בשנת 2037! למדנו בזה בשיעורי סימטריה בשנה שעברה!"

"כן, כן, כמובן, מיקי. אני מכיר את הגילוי הזה לא פחות טוב ממך. אני בטוח שזאת לא הייתה הנורמה, אבל נראה שחלק מהילדים היו מסוגלים לדחות את הצורך שלהם בסיפוק מיידי. הם פשוט חיכו, כך נראה לי, עד לזמן מאוחר יותר, שבו יקבלו את השכר או הגירוי שלהם."

"מדהים!" אמר צחי.

"תראו, אני לא לוקח אחריות על מה שאני הולך לספר לכם עכשיו, אבל אם זכרוני לא מטעה אותי, היו כמה אנשים, שבכל מקרה היו אומרים תמיד רק את האמת – אפילו אם זה היה עלול להזיק להם."

"אדון גולדברג, בבקשה", מיקי התפרץ לדבריו. "זה שאנחנו עדיין ילדים לא אומר שנסכים לקנות כל בלוף. אתה באמת רוצה שנאמין לך שאנשים היו אומרים את כל האמת? קראתי באיזה מקום שהתנהגות כזאת נפסקה כבר בסביבות המהפכה התעשייתית!"

"גם לי נראה ככה, מיקי. אבל אבא שלי הכיר כמה מיוצאי הדופן – הפרימיטיביים – שעדיין האמינו שהאמת חשובה. היום זה נשמע מוזר, נכון."

"בהחלט. אני חשוב שאנשים בימים ההם לא הבינו שהחיים הם רק עניין של... לשרוד בכל מחיר", אמר צחי.

"אה... ואנשים באותם ימים חשבו גם שכולסטרול, ניקוטין ומוסיקה חזקה לא טובים לבריאות. מה הם הבינו?" אמר אדון גולדברג.

הם גלגלו עיניים בזלזול על טיפשותם של הדורות שחלפו מזמן.

הנערים אחסנו את התעתיק המילולי של זיכרונותיו של אדון גולדברג על המאה ה-20 בל.מ.נ. שלהם (ליבת מאגרי הנתונים) והתכוננו לצאת מ'פלאשבק'. הם לקחו את חגורות מחולל-האנרגיה ואת חליפות הסילון וצעדו לעבר התחבורן.

הם פסעו לאורך הפרוזדור הארוך לכיוון היציאה הראשית, כשפתאום שמעו צעדי רגליים ממהרים אחריהם. זה היה אדון גולדברג, כשחיוך גדול מרוח על פניו.

"בנים", הוא אמר, "מצאתם כל מה שחיפשתם?"

"כן, בהחלט, אדון גולדברג, זה היה מצוין!"

"טוב... טוב מאוד. אבל..." שיעול... שיעול... "נראה לי ששכחתם להגיד, 'תודה'!"

"הא! גמרת עלינו! הילדים התגלגלו מצחוק. "זה באמת היה ממש מצחיק אדון ג' –גדול!"

והם צחקו כל הדרך הביתה
.

מאגניב!=)שירה כים
זה מה שמיטל הביאה.שיראל.
קראתי את זה כבר, אבל לא כזה הבנתי את הסוף....שיראל:)
כנסו!!!!!!אינטרנט?!
זה יותר נושא לשירשור אחר אך עם קצת עזרה מגוגל תגלו שעם התפתחות הננו טכנולוגיה נחיה כניראה כולנו יותר מ500 שנה.
(כיתבו בנ"ל ננוטכנולוגיה והארכת תוחלת החיים)גם אני בהתחלה לא האמנתי...
חחח.. חמוד!!!שבלולוןאחרונה
אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
למה באמת
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך