התחתנתי מאוחר יחסית. היום אני תכף בת שלושים עם תינוקת מתוקה כמעט בת שנה.
המעבר לאמהות לא היה לי פשוט, לא פיזית, לא נפשית, וגם הבת שלי רגישה בכל מיני מובנים ולא הקלה עלי את ההורות. (אוהבת אותה ומאושרת בה, שלא יובן לא נכון, אבל גם מתמודדת עם הגידול שלה שלא תמיד פשוט).
בדמיון שלי הייתי רוצה איזה שישה ילדים, וחשבנו שנפסיק למנוע כשהיא תהיה בת שנה.
והנה גיל שנה אוטוטו כאן,
ואני לא מסוגלת לחשוב על עוד הריון, עוד ילד.
מרגישה שרק לאחרונה התחלתי לנשום,
אני מסיימת הסבה מקצועית ואתחיל לעבוד סוף סוף במקצוע שאני רוצה בו,
והמחשבה על עוד ילד מכווצת אותי.
ומצד שני, נכון שיש לי עוד שנים בע"ה אבל אם אני רוצה משפחה גדולה אני לא אוכל לחכות שנים בין ילד לילד, והמומנטום הוא עכשיו.
ובעלי רוצה מאוד עוד ילדים, הוא רגיש ומקסים ולא דוחק בי אבל אני יודעת כמה הוא רוצה.
ולא יודעת מה לעשות. המחשבות האלה מטרידות אותי מאוד.
אשמח לדעות מחכימות
נעם
מחשבות על עוד ילדנעם85
בעיני לחכותשחרית*
גם אני חלמתי על משפחה גדולה. אבל הבנתי גם שאני חייבת להיות קשובה לעצמי ושעדיף משפחה קטנה יותר עם אמא שמחה ורגועה ולא מכווצת.
גיל 30 זה לא כל כך מאוחר..באר מרים
אצל רוב הנשים יש ירידה משמעותית בפוריות באיזור גיל 35-38.
את אף פעם לא יכולה לדעת האם אצלך זה יקדים או יתאחר..
אם את רוצה ממש לברר, אפשר לבדוק מה שנקרא רזרווה שחלתית. יש בדיקת דם של amh שנותנת מושג. היא לא בדיקה סטנדרטית ועולה כסף, אבל אולי יכולה לתת לך מידע ולעזור לך לתכנן את עצמך!
בהצלחה!
דרך אגב לגבי המניעה:
אישית הייתי מפרידה בין שני סוגים של שיקולים:
השיקול של החוזק הגופני והיכולת הנפשית שלך להתמודד עם עוד הריון ועוד לידה הם לדעתי שיקול חשוב שצריך להתחשב בו ולמדוד נכון את הכוחות שלך.
השיקןל המקצועי בעיני הוא פחות שיקול - לדעתי אם וכאשר יש מוכנות נפשית וגופנית להריון - לא נכון להתעכב רק בגלל שיקולי "קריירה" - כאן אפשר לתת לקב"ה להנהיג ולסמוך עליו שיסדר לך הצעות קידום עתידיות בצורה שלא פוגעת בבנית המשפחה.
בע"ה יש הרבה שנים עתידיות לבנית קריירה ואילו שנות הילודה מוגבלות..
זאת דעתי..
בהצלחה בכל אופן!
תראיאורוש3
אבל בגלל שתי הסתירות האלה, בואי תשבי עם בעלך או עם חברת נפש או עם אשת מקצוע ותנסי לחפור ולפרק את התחושות שלך לנקודות מאורגנות ולא לתחושה כללית עמומה. למשל את יודעת שהיה לך מאוד קשה לחזור לעבודה אחרי שלושה חודשים- לשקול יחד אם אפשר להישאר חצי שנה. היה לך מאוד קשה בלי עזרה- לשקול מעבר קרוב יותר להורים או אחות אם מישהו מהם פנוי ורוצה קצת להיות לתמיכה. אם ההנקה גמרה עליך- לשקול להתחיל קצת ואז להיות בראש שאם קשה להפסיק. אם קשה כלכלית- לנסות לחשוב איך לעזור לעצמכם בתחום. קושי נפשי- לשקול לגשת לטיפול. קושי זוגי- כנ''ל.
לא שיש פתרונות לכל דבר. וסתם זרקתי בלי קשר אליך. אבל פעמים רבות כשמפרקים את הקושי הוא פחות מאיים.
אחרי זה שאת עושה עבודה עם הנקודות שקשות לך. תנסי לעורר לעצמך את החשק. ללכת להסניף בייבי של קרובה או חברה שילדה, להסתכל באתרים או חנויות של דברים מהממים לקטנטנים, ללמוד על החשיבות לעם ישראל.
ואז לראות איך את מרגישה.
ואם זה עוזר. ועד שאת לא במקום יותר שלו נפשית וכן בתחושה של לב פתוח ורצון (לא חייבים רצון יוקד. אבל רצון ולא חלחלה). בעיני לא נכון לעשות את הצעד הזה. ואפשר ורצוי כמובן גם להתפלל על הרצון. ועל הכוחות.
וסתם לגבי התכנון משפחה. גם אני אולי אמרתי פעם בנערותי עשרה ילדים. ואח''כ שבעה. כנראה לא יהיו גם שבעה. המציאות היא כ''כ מורכבת, מאתגרת וגם קסומה ואמיתית יותר מהציפיות והחלומות שחשבנו שיתאימו לנו. הפער קשה. וזו עבודת חיים לקבל אותו. בלב.
הסביבה לא משחקת תפקיד. צריך להפנות את המבט פנימה. ולא לתכנן יותר מדי לפרוטרוט. אפשר שיהיה לאן לשאוף. אבל בסוף לקבל החלטות שמתאימות לזמן ולמקום בהווה. כי אין לנו ממש שליטה על הדברים אלא רק את יכולתנו לפעול בעיניים ובכלים אנושיים כמיטב יכולתנו.
החלטות טובות
תגובה מהממתפשיטא
כיף לשמוע שהוא רוצה עוד ילדים ואין לך מניעה ממנו,גם שתדעי...רויטל.
שילד שני זה עוד יותר קל כל הלחץ של ההיריון ראשון לחץ פחד וכ.. הכל מתגמד,
ויותר קל פי כמה וכמה לגדל כמה ילדים מאשר ילד אחד, בעזרת השם יהיה לך הכי קל
בעולם אמן.
הייתי נזהרת מאמירה כזושחרית*
לפעמים המעבר מאחד לשניים קשה פי כמה מהמעבר מאפס לאחד.
ברור שכל ילד פי אלף יותר קל ניזכרתאמא יקרה לי.
בילד הראשון היה טרור גופני ונפשי ילד שני יותר קל ילד שלישי עוד יותר קל ורביעי אי אפשר לברוח מצער גידול
לכן כמה שיש יותר ילדים יותר קל כמה שאני שואלת נשים וכולם אומרות שיותר קל
לי הרבה יותר קשהמשמעת עצמית
קשה יותר בפער.
אשרייךשחרית*
את מתכוונת שיותר קל עם הילד שנולדחולת שוקולד
אני לא יודעת למה היא התכוונהאמאשוני
עכשיו עם הרביעי יותר קל מאשר כשהם היו שלושה.
אבל יש לי הפרשים קצת גדולים שמאפשרים לי את הנשימה והגדולים גדלים ועוזרים.
סתם דוגמה, עם ילד אחד ועם שניים שהם שניהם קטנים אי אפשר לצאת דקה להעלות קניות או לזרוק זבל,
היום אני משאירה את התינוק 3-5 דקות בהשגחת שני הגדולים.
שני הגדולים יכולים לקפוץ לסופר לקנות משהו דחוף וזה הקלה עצומה על ההתנהלות.
או כשאני מקלחת ילדה יכולה לבקש מילד גדול לכבות את הגז.
ובערב משאירים את הילדים בלי בייביסיטר לוקחים רק את התינוק וזה כיף גדול ממש.
והתינוק עצמו מוסיף המון אור ואושר.
וגם נותן איזון נכון.
מרגיש לי שהם היו מפונקים ושקועים בעצמם לפני הלידה ועכשיו פחות ויש הוואי משפחתי בריא יותר.
והשלישית שלפני הלידה הייתה הקטנה בבית עכשיו צברה ביטחון והרבה יותר בוגרת והגבולות יותר ברורים אז זה גרם להכל להיות יותר קל איתה.
אז בסיכום כל המשוואה יותר קל ויותר כיף לי.
וואו אצלי המעבר מאחד לשנייםסמיילי12
אני רק עם שניים.
אבל ממש הרגשתי מותשת. ובשוק. הרבה יותר מהמעבר מזוג לזוג פלוס 1.
לקח לי הרבהההה יותר זמן לרצות עוד ילד אחרי הילד השני.
וגם חברות שלי אומרות שבין אחד לשניים זה המעבר הכי קשה.🤷♀️
לצערי אצלי המקרה הפוך. אני מאד רוצה אבל לא יכולה כרגע מכל מיני סיבות🥺
אוו רויטלוש זה כ''כ אישי. המעבר לשני ילדים קשוח ביותראורוש3
מסכימה עם אורושאניחדשהכאן
אני חודשיים אחריי הלידה ועדיין לא רואה טיפת נחת..
כל היום סביב הילדים בלבד
מזניחה את עצמי לגמריי ועובדת 24/7 סביב השעון סביבם..הגדול ילד נוח אבל הקטנה תינוקת מאתגרת מאוד מאוד מאוד..
לא מרגישה שבאמת נהנת.. אלא שורדת..
מקווה שזה ישתנה
נכון אורוש צדיקה בשני היה לי הכי קשה אבל עכשיו באמת קלרויטל.
לי באופן אישי עם שלושה יותר קל מהראשון והשני.
אז אם זו החויה האישית שלךיערת דבש
למה כתבת משהו שבסתירה מוחלטת לזה?
שבשני יותר קל?
ועוד יותר-למה כתבת באופן גורף?
לי למשל היה יותר קשה המעבר בין הראשון לשני
ולחברה המעבר לראשון
זה כ"כ כ"כ אינדיבידואלי
אני חושבת שהיא התכוונה באופן כללי שכמה ילדיםאני זה אאחרונה
אצלי למשל בכל ילד היתה תקופת הסתגלות שונה ובין הראשון לשני עיקר הקושי היה לי בגלל פערי הגיל שהיו יחסית גדולים אז הצרכים שלהם היו שונים והזמנים שלהם היו ממש שונים לעומת שני ילדים אחרים שלי שהיו יחסית צמודים שהיה לי יותר קל..
וכמובן זה מאוד איניבידואלי..
מסכימה לגמרי.. קשוח בטירוףחדשה_פה
לי בכלל לא היתה השוואה בקושי בין הראשון לשני
1 זה 1. עוד יש אויר לנשימה. יש זמנים שישן
2 זה פשוט בלי מנוחה
נזכרת בכל אלו שאמרו לי שזה יותר קל ורק מבינה כמה שזה כ"כ! אינדוידואלי
תלוי במזג של שניהם, בהפרש גילאים, בכמות העזרה...
וואיש נשמה אבל האמירות שלך הן ממש לא גורפותשיר-ציון
אבל הזה לא אומר שזה מה שאחרות ירגישו
אני אישית ממש מרגישה ההפך
אבל הכי ההפך
אני התענגתי על הילדה הראשונה הכל היה כל כך כיף וקל מבחינתי
ובילד השני חטפתי את ההלם שלי
ולגדל כמה וגמה ילדים היום קשה לי פי כמה מילד אחד- כשאני עם הקטן שלי בבית אני מרגיהשה ביום חופשי(למרות הוא רוצה בלי סוף..זה עדיין לא לתמרן בין כולם יחד)
חשוב לא לצאת בהבטחות...אצל כל אחת זה מרגיש אחרת
אבל אבל
לשאלת הפותחת-
גם אני התחתנתי בגיל מאוחר ומכירה את ההתלבטות בין משפחה גדולה לבין להמתין בין הלידות
חושבת שצריך לבחון
מה זה בשבילך משפחה גדולה? איזה צורך וערך זה אומר עבורך?
עד כמה זה חשוב לך?
ולמה?
ובאותה מידה-
מה את מרגישה כרגע מול להכנס עכשיו להריון?
למה?
מה יכל לתת לך תחושת מוכנות? מה צריך להיות שם?
שה משהו שסביר לדעתך שיקרה בחצי שנה הקרובה?
יש משהו שאת יכולה לעשות כדי שזה יקרה?
הבנת את הרעיון?
לבחון את המניעים לבחירה
מה עומד מאחוריהם
לא בשיפוטיות
רק בהקשבה לעצמך
אולי את צריכה עכשיו עוד חודשיים לחשוב על זה וללכת עם הרעיוןצלתת לוצלהתב'ל בלב ובינתיים למנוע
אולי יש לך מה לעשות כדי לברר את תחושת המוכנות או החוסר מוכנות
אולי שווה ללכת לפגישת ייעוץ או אימון או לדבר עם מישהי שתעזור לך קצת?
או פשוט עם בעלך
בסוף היכולת להכריע תגיע מתוך הזדהות עם הבחירה שלך
אני בחרתי לצופף ילודה כי הערך של משפחה גדולה הוא מממש מממש משמעותי לי מעל הקריירה שלי או אפילו הנוחות והקלות
אבל זאת בחירה מושכלת מצידי
וכן אם היתי צעירה יותר אולי היתי מתנהלת אחרת
אבל את צריכה להרגיש מה נכון לך.
לשבת לכתוב את זה
אני הרגשתי ככהמשמעת עצמית
פשוט לא הייתי מסוגלת לחשוב על עוד הריון וכו.
עברו שנתיים. שנתיים וחצי
ואז הגעתי למסקנה כזאת:
אני לא רוצה להביא עוד ילד רק כי:
רוצים משפחה גדולה, בעלי רוצה, הגיע הזמן, גיל שלי, גיל של הקטנה... כל אלו שיקולים נכונים אבל אי אפשר להחליט רק בגללם בלי שום רצון כלשהו.
אבל לא הרגשתי רצון🤷♀️
ואז אמרתי אני צריכה טיפ טיפה רצון. רצונונצ'יק. וזה מספיק בתוספת כל השיקולים. אבל עד שלא יהיה זץ קטן בלב, לא כדאי.
וזה הגיע. רצון ממש קטן ומהוסס.
ונהייתה לי מזה תינוקת שהיא פשוט שמש!!!
שמחה כל כך שחיכיתי להרגיש...
שיהיו לך החלטות טובות

וואו מרגשת איך שכתבת...דפני11
תודה🤗משמעת עצמית
משתפת מהניסיון שליאמאשוני
הפרשים כ"כ מדוייקים לי
עכשיו זה נראה לך שלא יבוא לך עוד שנים אז זה או ללכת על זה בלי רצון או לחכות שנים.
אבל זה לא ככה. הרצון יכול להתבשל תוך כמה חודשים בודדים.
יש לי ניסיון מהצד השני כשלא הרגשתי מוכנה אבל אמרתי יהיה בסדר ולא היה בסדר ועד עכשיו (7 שנים) לא בסדר.
כל ילד זה קסם. נכון. לא מתחרטים על ילד.
אבל יש צד שני למשוואה וזה הצד ההורי. אם את לא שם, לא בכוח. זה לא עושה טוב להורות.
דווקא מהמקום שאת מאפשרת לעצמך התבוננות פנימית והקשבה לקולות שלך, את רוכשת כלים להצליח בהורות.
בהצלחה!
בעיני חשוב מאוד לבוא מתוך רצון ולא מהרגשה של דוחקחצילוש
אף אחד לא יכול להבטיח לך מה יהיה ואני ממש מבינה שהגיל והרצון למשפחה גדולה זה שיקול גדול. כי זה באמת. נסי לראות איך את מכווננת ומדייקת את הרצון שלך, בנחת. הצלחות!
קודם כל אם את לא מרגישה מוכנההאני זה א
יכול להיות שגם עוד חודשיים תרגישי כן מוכנה וזה שעכשיו את מרגישה לא מוכנה לא אומר שזה יקח שנים.
וגם אם יקח עכשיו קצת יותר זמן לא אומר שבין כל ילד תחווי את אותו הקושי והצורך במניעה.
30 זה לא כל כך מאוחר וכל עוד לא ידוע על בעיה כלשהיא לא הייתי נלחצת.
ככל שתהיי עם זה יותר בנחת וזה יבוא מתוך מקום שלם הסיכוי שבילדים הבאים יהיה לך יותר קל עם ההחלטה גדול יותר אבל ברגע שתדחקי את עצמך רק כדי להספיק כי ככה תכננת וחלמת זה יקשה עלייך נפשית..
ודבר אחרוו אני חשבתי שיהיו לי לפחות 8-9 ילדים צפופים וזה לא קרה וגם כנראה לא יקרה..
ואני שמחה מאוד במה שיש לי.
בילד הראשון והשני עוד היה לי קשה להשלים עם החלום שלא יתגשם אבל עכשיו עם החמישי אני מבינה שזה כנראה מה שנכון לנו וטוב לנו הכי בעולם.
לא תכננתי שיהיה לי קשה להיכנס להריון ולא תכננתי שההריונות שלי יהיו עם היפרמזיס מהגהינום אבל זה מה שיש וצריך ללמוד לשמוח עם זה ולדעת האמת מה הכוחות שלנו מעבר לחלומות..
בהצלחה
בדמיון שלי אני רוצה שישה ילדים....יוצאת לאור
נראה לי לחכות כמה חודשיםלהשתמח
לפעמים זה רק עניין של כמה חודשים לעבור תהליכים, במיוחד כשזה במודעות שלך. ואם את רואה שעוד כמה חודשים עדיין לא משתנה כלום אז זה נראה לי זמן לעשות מחשבה יותר מעמיקה.
גם אניאבי גיל
וממש קשה לי ממש.
ממש קשה לי.
יש לי רווח של 3 שנים בין הראשונים ושנתיים בין האמצעית לקטן וזה קשה מאוד!! תיהי קשובה לעצמך.
גם אני חשבתי על מומנטום וכן הלאה אבל זה מצריך כוחות נפשיים. אולי הקורונה גורמת לי לדבר ככה כי באמת הייתה תקופה קשה. אבל זה קשה.
מעודדת אותך שזה מהמם שהם גודלים ביחד והכל
אבל תיהי קשובה לעצמך זה הכי חשוב
רק אגיד שהמעבר מאחד לשתיים שואב ברמותאהבתחינם
בעלי לא מפסיק לדבר על השלישי( יש לו חלום לשלושה צפופים ממש)
וכמובן שאני מקבלת כאבים בכל הגוף רק מהמחשבה.
לאט לאט... באמת שלאט לאט...
השניה ילדתאמאשוני
אני אפילו לא מדברת על הגוף, דיבורים לא ריאליים כאלו סוחטים כוחות מהנפש.
תנסי להוריד ממך מחשבות ודיבורים מחלישים. לא ההנקה, לא הריון נוסף, לא תחזוקת בית,
רק להסתכל על הכאן ועכשיו.
לעבור כל יום ויום. המציאות מספיק קשוחה בשביל לא לגלוש למחשבות על מה היה אם או מה יהיה.
תהיי קשובה לעצמך ותבקשי מהסביבה רק לתמוך,
ושימי לב אם את מרגישה קושי נפשי לא לשמור את זה בבטן,
מתפללת עלייך שתצלחי את התקופה הזאת בשלום ❤️
תודה יקירהאהבתחינם
גם המצב הביטחונים "שנרגע".. יחסית...
ופתאום הכל בשגרה, ואני בחופשת לידה סוף סוף.
ואמא שלי שקיבלה תוצאות טובות באיזשהי בדיקה ויכולה לעזור לי ב"ה . והעזרה שלה עצומה ממש.
הכל לאט לאט מסתדר....
יופי ב"ה!אמאשוני
הכי מגיע לך בעולם!!
🤗
תודה רבה לכולכן. החכמתן אותינעם85
נמאססס דייירקאני
איראנים נמאסתםםם
חלאס
שימותו כבר כולם שם
דייי
נראה ליoo
נכון אוףףרקאני
עכשיו חזרו לי המבחנים ואין גן לילדה
איך אפשר ללמוד ככה
קשוח בהצלחה!oo
קשוח...איך עושים מבחנים ככה?יעל מהדרום
באמת לא יודעתרקאני
התכוונתי פרונטאלי או בזום?יעל מהדרום
פרונטאלירקאני
לא יודעת מה עושים אם יש אזעקה
איזה מוזר. (לא נגמרה תקופת המבחנים?)יעל מהדרום
לק"י
בעלי אמור לחזור השבוע ללמוד בזום.
לא חושבת שזה יהיה לו כזה קל, אבל זה מה יש (הוא לומד לימודי ערב+שישי).
המלחמה התחילהרקאני
באמצע מועדי ב'
שבוע הבא משלימים את כל המבחנים שנדחו
והסמסטר עצמו שהיה אמור להתחיל שבוע הבא נדחה לאחרי פסח והתקצר
הבנתי. בהצלחה!!יעל מהדרום
יצא לי כבר להיות במבחןמאמינה-בטוב
שאחרי שחילקו את הבחינות ורגע לפני שהתחיל היתה אזעקה וכל הסטודנטים שכבו על הרצפה עם ידיים על הראש כי לא היינו במקום מוגן בכלל.
נתנו לנו 15 דק לעדכן שהכל בסדר והתחלנו את המבחן
וואי וואירקאני
אין מצב אני נשכבת על הרצפה חחחח
אבל בטוח יש שם מרחב מוגן
רק לא בכיתות עצמן
אולי באמת יעבירו את המבחנים לשם פשוט
אני צריכה לברר
עושים בזום🤦♀️מתואמת
צריך שתי מצלמות, אחת לאזור הפנים ואחת לאזור הידיים (משהו כזה) כדי לוודא שאין העתקות.
לפחות ככה בעלי עשה כשלמד לתואר בתקופת הקורונה...
אצלנו לארקאני
בקורונה כן היה
אבל עכשיו הודיעו שיהיה כרגיל
מלחיץ ממש! את רחוקה ממקום הלימודים?מתואמת
רחוקהרקאני
אבל זה לא מה שמלחיץ אותי
אני גם ככה פה בלי מרחב מוגן
אבל יותר מדאיג אותי מה יגידו לנו שעושים עם המבחן במקרה של אזעקה באמצע
אני רוצה להאמין שתעברו למרחב מוגןיעל מהדרום
לק"י
או שמראש המבחן יהיה שם.
כנראה נעבוררקאני
אבל רק שלא יפסלו את הבחינה🤦♀️
כי הרי אפשר לדבר במקלט ולהעביר מידע עקרונית...
לא נעים לי שזה מה שמלחיץ אותי חח
אפשר להבין אותךיעל מהדרום
גם ללמוד סתם, גם לנסוע רחוק בשביל סתם.
הייתי מבררת מראש מה הנוהל.
איזה מוזר זה...יעל מהדרום
וואי בולמאמינה-בטוב
המצב שלי...
גם כשיש לי פה ושם טיפה זמן אין ראש לשבת ללמוד
אני איתך... נמאס, רוצה את החופשת לידה שלי חזרהואילו פינו
קשוח לבד עם הילדים בבית..
חיבוק גדול ♥️♥️
הכי מבאס....❤️❤️❤️שיפור
כולנו באמת על הקצה
מתואמת
אני מאוד מקווה שכשתבוא הגאולה תהיה גם רפואה מיידית לנפש, כי אחרת אנשים מעורערים בנפש יעלו לרגל לבית המקדש...
ופרקטית - מה עם בעלך? הוא בבית?
אני ביום חמישי הסתגרתי בחדר לשעתיים ועבדתי קצת (לראשונה מאז תחילת המלחמה הנוכחית). בעלי שמר על הילדים בזמן הזה. זה היה טוב גם מבחינת תחושת השפיות... (נכון שהייתה התרעה באמצע כשהייתי שם, אבל עדיין זה קצת עזר)
ממש צריך קצת זמן לעצמך בשקטיעל מהדרום
בעלי צריך לעבוד בעיקרוןרקאני
אבל אם אין ברירה הוא יהיה בבית
הקושי הוא ללמוד כשהיא בסביבה
גם כשהוא שומר עליה
היא כל הזמן רוצה אותי
אוי, זה ממש קשה❤️מתואמת
אולי יש מקום באזור שאת יכולה ללכת ללמוד שם?דיאן ד.
לא יודעת אם יש מקומות פתוחים עכשיו בעקבות המלחמה
אבל אם היא כל הזמן רוצה אותך אז הכי טוב לצאת מהבית
בשגרה הייתי מציעה לך ללכת לספריה, עכשיו בטח סגור.
אולי אמא שלך גרה קרוב ואת יכולה ללכת ללמוד אצלה?
באמת זה מה שעשיתירקאניאחרונה
לפני המתקפה
אבל לא יודעת מה פתוח עכשיו ומה לא
ואמא שלי לא רלוונטי
נכון שלא כדאי להזמין עכשיו מנקסט לפסח?יעל מהדרום
לק"י
רציתי חולצות לבני הבית....
והלוואי שאמצא בגד לי ולבת הגדולה מהשתיים.
ושיהיה אפשר לחפש בלי טילים מעופפים😅
חושבת שזה קצת הימור..רוח הרים
תודה! מקסימום ילבשו מה שכבר יש בביתיעל מהדרום
אני הזמנתירקאני
משיין חודש לפני פורים ועוד לא הגיע
וואי...מנקסט מגיע אצלינו תוך שבוע וחצי+-יעל מהדרום
רק בגלל המלחמה, לא יודעת מתי יגיע.
אני הזמנתי גם חודש לפני. פעמייםהמקורית
הגיע תוך שבוע
מתלבטת אם להזמין עכשיו כי צריכה אבל מתבאסת אם לא יגיע בזמן
גם לי בדרך כללרקאני
הגיע תוך שבועיים גג
הפעם התעכב מלאאא
ולא הגיע והזמנתי מלא דברים לפורים
בולאמא לאוצר❤
כנ"לסטודנטית אלופה
מה?תוהה לעצמי
אני חושבתרקאניאחרונה
שזה תלוי בעיקר בחברת שליחויות שמקבלת את זה פה בארץ
כי לפי המעקב אחרי ההזמנה זה נמצא בארץ מזמןןןן
ופשוט מתעכב איפשהו באיזה מחסן
גם לי ובדרכ זה לא ככה..וואלה באלה
וואי אני גם בהתלבטותתוהה לעצמי
מנצלשת ,שמעונה
אני אזמין בכל מקרה. הכי הרבה לא יגיע🤷המקורית
אני הזמנתי ממש בפרוץ המלחמהפאף
קיבלתי הודעה שבעקבות המצב שה לא יישלח לפני ה30.3😅
אז נראלי פחות כדאי להסתמך על זה....
תודה לכן! מקסימום נקנה חולצות מפהיעל מהדרום
לדעתי תזמינימתיכון ועד מעון
הכי גרוע אם לא יהיה לפסח יהיה להם לשבועות ולכל הקיץ.
מניחה שבדרום כבר יהיה חמים, אבל אצלנו בשומרון הרבה פעמים בפסח עדיין קר מדי בשביל בגדים קצרים, וככה למדתי מגיסתי, לקנות לשבועות ולא לפסח
גם אצלינו לא תמיד חם בפסח...יעל מהדרום
לק"י
אני יכולה לקנות שרוול ארוך. מקסימום יישאר לאזור סוכות.
אבל אם לא יגיע, לא בטוח ששווה לי להזמין כרגע. אני אחשוב על זה.
האמת שאני לא חושבת בכלל על בגדים לפסחמתיכון ועד מעון
כל הכבוד לך!
עסוקה בכל המשמרות שיש לי בעבודב ובשמירה על שפיות ונקיונות, בכלל לא חושבת בכיוון
האמת שחשבתי על זה עוד לפני המערכה עם איראןיעל מהדרום
ואני כרגע בחל"ד למזלי. כך שלפחות אין לי גם עבודה על הראש.
מה עדיף?אנונימית בהו"ל
לישון במקלט צפוף עם תינוק קטן ואנשים משתעלים מסביב
או לישון בבית ולרדת איתו כל פעם מרחק של 5 דקות הליכה בערך
בשיא הקור?
איך אפשר בכלל לישון כמה משפחות?יעל מהדרום
איזה התלבטויות קשות....
זה המצבאנונימית בהו"ל
אז לשים במנשא, לעטוף טוב וללכת למקלטיעל מהדרום
יש לכם הרבה התרעות?
כן...אנונימית בהו"ל
אני לא מסוגלת לישון במקלטהמקורית
אז מבחינתי ברור שלא הייתי הולכת
לא לבד, ובטח שלא עם עוד משפחות
אבל זו אני
לישון בבית וללכת למקום הכי מוגן בביתoo
אין מקום מוגןאנונימית בהו"ל
אולי לפתוח אוהל?מוריה
יש לכם אזעקות בתדירות גבוהה?
אז אולי לפתוח אוהל.מוריה
כמה יש לכם בלילה?אוהבת את השבת
אםזה 2 כזה אז הייתי ישנה בבית.. ועוטפת טוב טוב בהתראה. לבוש חם, כובע, מנשא, שמיכה
אם יותר אז אולי עדיף לישון במקלט באוהל..
לישון בביתרקאני
בשבוע האחרון היו לילות עם פחות אזעקות
חלק לילות היה רק בתחילת הלילה ומוקדם בבוקר
אני חושבת שעדיף לישון בבית עם מעילים ושמיכות מוכנים ליציאה
מה עדיף למי?אמאשוניאחרונה
לתינוק כנראה עדיף לישון בבית.
ביציאות אפשר לשים אותו במנשא וללבוש מעיל גדול שיעטוף גם אותו.
או לעטוף את המנשא עם שמיכה.
מבחינתכם כנראה עדיף לישון במקלט כדי לא להתרוצץ כל הלילה.
אם אתם מצליחים לישון במקלט כנראה שהייתי בוחרת באפשרות הזו.
איבדתי את זה סופיתאנונימית בהו"ל
אני חייבת ממ"ד ולא מוצאת בית עם ממ"ד
הילדים לא מוכנים לרדת למקלט
אנחנו לא מספיקים גם תוך 10 דקות
הילדים בוכים
לא מוכנים לנעול נעליים
לא יכולים להרים את כולם
יש לי תינוקת פיצית
שניה אחרי לידה
ולא מצליחה
אני פשוט לא מצליחה
מה עושים
מרגישה חלשה ברמות
כל הגוף מפורק
מפורקקקקקק
מזדהה ממש עם תחושת הגוף המפורק♥️ואילו פינו
חיבוק גדול!
אולי לנסות הפתעה מיוחדת שתחלקי במקלט למי שיורד יפה?
יש משפחה שאפשר לנסוע אליהם?
אין משפחהאנונימית בהו"ל
אוף, נשמע סיוט ממש...בארץ אהבתי
שניה אחרי לידה זה ממש תזמון גרוע, ולצאת עם ילדים באמצע הלילה ככה נשמע לגמרי לא אפשרי.
אם אין שום פתרון אני הייתי מרפה.
באופן אישי אנחנו כן עושים השתדלות גדולה להגיע למקלט בכל אזעקה, למרות שזה דורש מאיתנו לישון מחוץ לבית כל לילה.
אבל במצב כמו שאת מתארת, אני חושבת שזה מעבר ליכולת ההשתדלות שלך. אם אין איך להגיע למקלט, אז אין. ונשאר פה רק להתפלל...
(ואם ביום זה יותר אפשרי - אז ביום כן עושים השתדלות והולכים למקלט).
חיבוק גדולשמעונה
הם לא עומדים, יושבים שעה במיטה ולא מתעורריםאנונימית בהו"ל
אם את גמככה לא מצליחה לא הייתי טורחתהמקורית
להעיר את כולם ולטרלל את כל הבית
אם היית מצליחה וזה רק מבאס זה אחרת
מקווה שתמצאי בית עם ממד ♥️
לא יכולה פשוט להישאר בבית כשיש אזעקהאנונימית בהו"ל
אבל את באמת ממילא לא מצליחה🤷המקורית
ונשארתי עם הלחץ וההיסטריה, רק עם ילדים ערים והפוכים..
לא יודעת, זה מה שאני הייתי עושה בכל אופן
מסכימה ממשאיזמרגד1
אם את ממילא לא מצליחה, חבל לנסות. פשוט לבחור את המקום הכי מוגן בבית ולהשכיב אותם לישון שם...
או אולי למצוא גן/ בית ספר באזור עם ממש שאפשר לישון שם, אם זה אופציה
אם יש אופציה כזו זה באמת הכי טובבארץ אהבתי
ושוב - אם באמת אין שום פתרון, אז אני גם הייתי מרפה ומפנה את האנרגיות לתפילות.
ההנחיות באמת מצילות חיים.. עדיף לפתוח אוהל במקלטאוהבת את השבתאחרונה
נגיד רק לשבוע עד שיפחת קצב השיגורים משמעותית בע"ה ..
ואז את יכולה לישון לילה שלם בע"ה בלי לנסות להעיר ובלי דריכות.
בתדירות גבוהה לא הייתי נשארת בבית וגם לא מעירה ויורדת שעות כל פעם..
וחיבוק ענק ענק!!!!
גם ככה אחרי לידה הכל ככ ככ קשוח!!
בע"ה שהקבה ישלח לך הרבה הרבה כוחות בגוף ובנפש!!
@ואילו פינו גם לך אהובה!!!
יש מרחב בבית שהוא יחסית בטוח?מתיכון ועד מעון
פעם בזמנו בצוק איתן גרנו בבית בלי ממ"ד ולא היה ממ"ד באיזור. בזמן האזעקה היינו עומדים במסדרון בחלק הכי פנימי בבית. זה יכול להיות מספיק בטיחותי? אולי להזוז לשם שולחן ולשבת מתחת?
הלוואי שזה יגיע אלייך, אחותיאנונימית בהו"ל
אחותי היקרה והאהובה,
זה שחגגת יום נישואין ראשון בתור אימא לתינוק בן חודש, לא אומר שאצל כולם זה ככה. וגם זוגות שלא מונעים הריון בהתחלה, לא תמיד ההריון יגיע כל כך מהר.
ועכשיו, כשהאחיין שלנו התארס, וכל המשפחה שמחה ומתרגשת, באמת שאין צורך להזכיר כל רגע ש"עוד מעט יהיו לו ילדים", כי אולי זה באמת יקרה, ואולי לא, וזה לא ענייננו. אבל בכל פעם שאת כותבת משהו כזה בוואצאפ, כמו כשהאימא של החתן מסרה איזה משהו של תינוקות, ואת הגבת "תשמרי לנכדים", או שאת מברכת שבעוד שנה יהיו לאבא ואימא נינים, בכל פעם, זה מזכיר את מה שאין לי וצובט לי בלב. בבקשה תניחי לעניין הזה, תני לזוג לחיות את חייו, ותני לי להתמודד עם הקשיים שלי בשקט, בלי תזכורות כאלה.
באהבה, אחותך הקטנה, שתכף חוגגת יום נישואין רביעי, ועדיין מצפה להריון.
ואשמח לשמוע את דעתכןאנונימית בהו"ל
חיבוק קודם כל ❤️והיתי מעבירה מסרפה משתמש/ת
אפשר לענותאמאשוני
על הודעה שלה משהו בסגנון:
הלוואי מהפה שלך לבורא עולם, בע"ה שיהיה להם בקלות ממש, כל תינוק הוא נס, מפתח ילודה וכו'.
אם זה זתם ריחוף, הודעה כזאת יכולה לקרקע אותה.
אם היא רואה הודעה כזאת ממך ולא מבינה, אז לא חושבת שהייתי מנסה לדבר איתה.
יש אנשים טיפוסים..
נשמע כואב... חיבוק גדול גדולאמונה :)
בע"ה שיגיע בקרוב ממש!
והייתי מנסה להעביר את המסר. חבל שימשיך להציק לך...
נכנסת לי ללבנועה לה
אאוצ'... וואו חוסר רגישות לכתוב ככה כשאת בלי ילדיםבאתי מפעם
מניחה שהיא מתלהבת ומתרגשת אבל זה באמת אאוצ'..
אם יש לך קשר טוב איתה אפשר לכתוב לה משהו
אני חושבת שכדאי לך לשלוח את המסר הזה לאחותךנפש חיה.
חיבוק גדול🫂 ❤️סטודנטית אלופה
לצערי מכירה את התחושה מקרוב וכמה שזה צובט..😢
חושבת שכן כדאי להעביר לה את המסר בצורה עקיפה (אולי ע"י אמא או אחד האחים).
ולך מאחלת בשורות טובות בקרוב😘😘
ממש כואביעל...אחרונה
אולי היא מנסה לפצות את עצמה על זה שהיה לה קשה מאד להתחתן, ואת- אחותה הקטנה, התחתנת הרבה לפניה..
נשמע כואב מאד.. חיבוק..
מורה וזומיםאנונימית בהו"ל
מה הציפייה ממני כמורה עם ילדים בבית
בזומים?
כשאין לילדים מעון,
נשמע לי מעיק...
אני לא מורה אבל רק לגבי יפה בן דודטארקו
יש לה לובי מאוד חזק של אנשים שכבר פנסיונרים של משרד החינוך
שעובדים מאוד קשה שהמפלגה שלה תזכה שוב ושוב
והם פנויים לזה וגם מצביעים בעצמם
ומורים בפועל לא תמיד מספיקים להצביע
ואני יודעת שהרבה מאוד מורים לא מצביעים לה אבל יש בעיה מהותית שתוקעת אותה שם לא משנה מה יעשו..
מבאס מאוד אבל זו אמירה ממש מגעילה כלפי מורים שמתים בעצמם שהיא תעוף כי היא עושה להם יחצ גרוע
אבל היא חזקה יותר....
תנו רעיון ממה נובע כאב ברגל לפעוטאנונימית בהו"ל
פעוט בן שנתיים שלא נוטה להתלונן בדרך כלל (כבר קיבל חתכים/כויות ובקושי בוכה)
שמתלונן מהבוקר לסירוגין על משהו ברגל- בין המותן לברך
סוחב קצת את הרגל, נראה שמנסה לא לדרוך עליה
כשאני מחתלת ממש בוכה
אמרתי לו תראה לי ביד איפה כואב לך- אמר
לא לא לא, לא כואב לי ביד. כואב לי פה- ומראה משהו מעורפל כזה.
כשאני מרימה בידיים מרגישה שהתנוחה שלו ברגל לא רגילה אבל לא יודעת להסביר.
(אל תשאלו אם נפל בימים האחרונים כי הוא מאד שובב וכל היום נופל. גם היום גם אתמול)
לא רואים כלוםםם. לא נפיחות לא שפשוף שומדבר.
לא חושבת שמשנה ממהאיזמרגד1
כדאי נראה לי לנסות לתת לו כמה שיותר לנוח במהלך שבת, לחסוך ממנו לדרוך על הרגל בלי לעשות מזה עסק
ואם עד ראשון בבוקר עדיין כואב לו ללכת לבדיקת רופא
ברור שאם בראשון יכאב לו נלך לרופאאנונימית בהו"ל
השאלה אם לדעתכן קריטי ומוצדק עכשיו
אולי נקע או שמשהו יצא מהמקוםכורסא ירוקה
הייתי הולכת למוקד או למיון במוצשהתייעצות הריון
מאוד יכול להיות זיהוםמולהבולה
מנסיון אישי-ללכת מיד למיון. זאת יכולה להיות דלקתאמהלה
בעצם. ואם מטפלים מייד גומרים עם זה מהר. לרוב זב יהיה אנטביוטיקה דרך הוריד.
יתכן שיצטרכו לעשות מיפוי עצמות בשביל לזהות את הדלקת.
אל תתעכבי עם זה. סליחה אם מלחיצה אבל יש לנו לצערי נסיון משפחתי רב.....
חווינו גם לצערינו שלא עלו על דלקת כזו בזמן והילד היה ל"ע מורדם ומונשם ועבר ניתוחים רבים.
זה בדיוק מה שרציתי לכתוב רק שלא רציתי להלחיץ 🥺מולהבולה
דבר נוסף
האם היה חולה לאחרונה
יש וירוס שמגיע אחרי מחלה ויראלית שגורם לכאב ברגל ולצליעה אצל ילדים
אבל כל זה זה אחרי בדיקות דם לוודא שזה לא חיידק
מיון...רפןאה שלמה!רקלתשוהנ
ללכת להבדקשמ"פ
כמו שכתבו יכול להיות זיהום
שהייתי באשפוז עם הילד שלי היה ילדה שגם התחילה פתאום לצלע וב"ה בגלל שהגיעו מוקדם יחסית השתחררו מהר
עשה חיסון ברגל בזמן האחרון?אבןישראל
עונה לכולןאנונימית בהו"לאחרונה
ב"ה כבר לא מתלונן ולא גורר רגל
כן עבר חיסון בחמישי
בגלל שאתן מלחיצות קצת עם הדלקת בעצם..
יכול להיות שהכאב עבר ולמרות זאת צריך להיבדק?
קצת מורב לי לצאת לרופא במצב הנוכחי...
טבילה במלחמה + שבת. איך עושים את זה??שאלה גנים
המקווה הכי קרוב הוא רבע שעה הליכה, מתוכה חמש דקות בשטח פתוח לגמרי בלי בניינים ובלי מרחב מוגן. איך עושים את זה?? אשמח ממש לכל טיפ או סתם דברי חיזוק. (ועוד אחר כך ישנים מחוץ לבית כדי להיות קרובים למקלט, וזה גם מלחיץ אותי... יהיה לנו פרטיות אבל הלחץ הזה שכל רגע יכולה להיות אזעקה... אמאל'ה נשמע לי סרט רע)
איזה תקופה משוגעת
הייתי דוחה..הבוקר יעלה
אני הייתי דוחה. גם ככה בשבת זה לא בשבילייעל מהדרום
אני ממש לא הייתי דוחה טבילה בגלל זהכמהה ליותר
כל יום של הרחקות הוא קשה, במיוחד במצב כזה שצריך לישון מחוץ לבית.
רואים שכמות השיגורים הולכת ופוחתת מיום ליום, וההסתברות שיהיה הזעקה בדיוק ב5 דקות שבשטח פתוח - מאוד נמוכה.
אני לא יודעת באיזה איזור בארץ את, אבל איפה שאני גרה, הזמן מאז האזעקה עד שצריך להיכנס למרחב המוגן הוא דקה וחצי, שזה פרק זמן שאפשר לרוץ איתו מרחק שבהליכה עושים 2.5 דקות.
וכמובן שטבילה לא תלויה ולא מחייבת שום דבר אחר כך.
הייתי דוחה טבילהתוהה לעצמי
אני לא חושבת שככה צריך לחיותפה משתמש/ת
במצב הנוכחי אין כל 5 דקות אזעקה..
זה לא מה שהיה שבת שעברה
ואגב לי היתה טבילה בערך אז🫣והלכתי גם ברגל כי אין לי רכב כרגע
אז מדברת גם מחוויה אישית
לא צריך להיות בכל רגע אולי אזעקה
אין לך שליטה מתי תהיה
תלכי כרגיל
אם תהיה- יש הנחיות מה עושים כשנמצאים בחוץ..או שאם יש בית שאפשר להכנס אליו
לא מבטלת את הקויש פשוט מציעה לא להחזיק כל הזמן בראש שאלות ללא מענה
אף אחד לא יודע
מתי ואם ואיך
אפשר להכנס לראש שיותר מנסה לתפקד כמה שניתן בתוך הקיים
בעז''ה
ואותי ממש ריגש לטבול בזמן מיוחד כזה
הרגשתי שאני ממש מוכנה להטהר לעלות לבית המקדש
משתפת כדי לחזק לראות את זה בעין אחרת
ואפשר גם אחרי למצוא את הזמן.. ובזכות ההתראות זה יותר בנחת
בעבר גרנו בדרום באזור שהיה ממש פחות מחצי דקה מהאזעקה וזה באמת איתגר את הארוע🫣
תודה על זה!שאלה גנים
ממש תודה על הזוית הזאת! ריגשת
רק לאמר שוב תודהשאלה גנים
כל הדרך חשבתי על מה שכתבת
ב"ה שעבר בשלום ❤️
תודה לכולכן - שכחתי לכתוב שלא רלוונטי לדחותשאלה גנים
חח הוא חוזר מוצש למילואים...
כיף חיים
כבר עברה שבת, אבל ממש לא הייתי דוחה.באתי מפעם
סטטיסטית, מה הסיכוי שבחמש דק' שאת בשטח פתוח תהיה אזעקה?
אני חושבת שצריך טיפה להרגיע מהלחץ .
תודה לאל שיש לנו מערכת כיפת ברזל, נכון שבנאדם צריך לעשות השתדלות אבל בחיים יש כל מיני סיטואציות שאין מה לעשות, הנה למשל, לחמוד שלי יש פריחה ממש כואבת בלחיים, מחר אני אסע איתו לרופא וכל הנסיעה אין שום מרחב מוגן, נסיעה של 20 דק'. מה לעשות? ה' שומר ולא צריך להיות קיצוניים. מתאונות דרכים נהרגים כל שבוע אנשים ואף אחד לא נמנע מנסיעות.
מסכימה ממששאלה גנים
ההבדל שבשבת בלי פלאפון עלייך, אין איך לשמוע התרעותיעל מהדרום
לק"י
אני גם בשבת רגילה לא הייתי רוצה לטבול. בטח אם עלולה לתפוס אותי אזעקה.
וגם שברי יירוט זה לא פיקניק.
(אם כן הולכים, ממליצה לשאול לגבי לקחת פלאפון- אם ואיך מותר).
ולבדוק מראש שהמקווה פעיל בכלליעל מהדרום
מצאתי את עצמי מתקשרת בשישי בצהרייםשאלה גנים
לא חושבת. מניחה שהן רגילותיעל מהדרום
מותר לקחת את הפלאפון בשקית עם עוד דבריםואילו פינו
הרב שלנו כתב ככהשאלה גנים
להכין מראש בשקית? מותר בגלל המצב?יעל מהדרום
לק"י
תהיתי לגבי ירידה למקלט בשבת. שנדע מתי לעלות.
בסוף היו שכנים (לא דתיים) שנשארו עד ההודעה שאפשר לעלות.
כן..ואילו פינו
אני חוששת שהפלאפון ייעלם משם.יעל מהדרוםאחרונה
לק"י
בכל זאת, מקלט פתוח שכל אחד יכול להכנס אליו. וכבר היו פה גניבות.
(אבל אז זו באמת שאלה אם מותר לקחת בגלל זה).