מחשבות על עוד ילדנעם85

התחתנתי מאוחר יחסית. היום אני תכף בת שלושים עם תינוקת מתוקה כמעט בת שנה.
המעבר לאמהות לא היה לי פשוט, לא פיזית, לא נפשית, וגם הבת שלי רגישה בכל מיני מובנים ולא הקלה עלי את ההורות. (אוהבת אותה ומאושרת בה, שלא יובן לא  נכון, אבל גם מתמודדת עם הגידול שלה שלא תמיד פשוט).
בדמיון שלי הייתי רוצה איזה שישה ילדים, וחשבנו שנפסיק למנוע כשהיא תהיה בת שנה.
והנה גיל שנה אוטוטו כאן,
ואני לא מסוגלת לחשוב על עוד הריון, עוד ילד.
מרגישה שרק לאחרונה התחלתי לנשום,
אני מסיימת הסבה מקצועית ואתחיל לעבוד סוף סוף במקצוע שאני רוצה בו,
והמחשבה על עוד ילד מכווצת אותי.

ומצד שני, נכון שיש לי עוד שנים בע"ה אבל אם אני רוצה משפחה גדולה אני לא אוכל לחכות שנים בין ילד לילד, והמומנטום הוא עכשיו.
ובעלי רוצה מאוד עוד ילדים, הוא רגיש ומקסים ולא דוחק בי אבל אני יודעת כמה הוא רוצה.

ולא יודעת מה לעשות. המחשבות האלה מטרידות אותי מאוד.

אשמח לדעות מחכימות
נעם

בעיני לחכותשחרית*
אפילו עוד כמה חודשים יכולים לתת לך פרספקטיבה אחרת. גיל שנה זה ממש צעיר.

גם אני חלמתי על משפחה גדולה. אבל הבנתי גם שאני חייבת להיות קשובה לעצמי ושעדיף משפחה קטנה יותר עם אמא שמחה ורגועה ולא מכווצת.
גיל 30 זה לא כל כך מאוחר..באר מרים
אישית ילדתי בין גיל 30 לגיל 40 6 ילדים.. (יש לי גם כאלה שנולדו לפני ועוד אחד מקסים שנולד אחרי..)

אצל רוב הנשים יש ירידה משמעותית בפוריות באיזור גיל 35-38.
את אף פעם לא יכולה לדעת האם אצלך זה יקדים או יתאחר..

אם את רוצה ממש לברר, אפשר לבדוק מה שנקרא רזרווה שחלתית. יש בדיקת דם של amh שנותנת מושג. היא לא בדיקה סטנדרטית ועולה כסף, אבל אולי יכולה לתת לך מידע ולעזור לך לתכנן את עצמך!

בהצלחה!

דרך אגב לגבי המניעה:
אישית הייתי מפרידה בין שני סוגים של שיקולים:

השיקול של החוזק הגופני והיכולת הנפשית שלך להתמודד עם עוד הריון ועוד לידה הם לדעתי שיקול חשוב שצריך להתחשב בו ולמדוד נכון את הכוחות שלך.

השיקןל המקצועי בעיני הוא פחות שיקול - לדעתי אם וכאשר יש מוכנות נפשית וגופנית להריון - לא נכון להתעכב רק בגלל שיקולי "קריירה" - כאן אפשר לתת לקב"ה להנהיג ולסמוך עליו שיסדר לך הצעות קידום עתידיות בצורה שלא פוגעת בבנית המשפחה.
בע"ה יש הרבה שנים עתידיות לבנית קריירה ואילו שנות הילודה מוגבלות..
זאת דעתי..

בהצלחה בכל אופן!
תראיאורוש3
מצד אחד מבחינתי גיל שנה זה פיצי. ומבינה ממש את התחושות שלך. מצד שני באמת כדי להגיע למשפחה גדולה כן כדאי לחשוב על להמשיך. בעיני האישיות בתחושות שאת מתארת לא נכון להיכנס להריון. יודעת שיש חולקות. בעיני תחושה מכווצת על ילד וחוסר רצון פנימי זה אינדיקטור טוב לכך שזה פשוט לא רצון ה' ולא הזמן.
אבל בגלל שתי הסתירות האלה, בואי תשבי עם בעלך או עם חברת נפש או עם אשת מקצוע ותנסי לחפור ולפרק את התחושות שלך לנקודות מאורגנות ולא לתחושה כללית עמומה. למשל את יודעת שהיה לך מאוד קשה לחזור לעבודה אחרי שלושה חודשים- לשקול יחד אם אפשר להישאר חצי שנה. היה לך מאוד קשה בלי עזרה- לשקול מעבר קרוב יותר להורים או אחות אם מישהו מהם פנוי ורוצה קצת להיות לתמיכה. אם ההנקה גמרה עליך- לשקול להתחיל קצת ואז להיות בראש שאם קשה להפסיק. אם קשה כלכלית- לנסות לחשוב איך לעזור לעצמכם בתחום. קושי נפשי- לשקול לגשת לטיפול. קושי זוגי- כנ''ל.
לא שיש פתרונות לכל דבר. וסתם זרקתי בלי קשר אליך. אבל פעמים רבות כשמפרקים את הקושי הוא פחות מאיים.
אחרי זה שאת עושה עבודה עם הנקודות שקשות לך. תנסי לעורר לעצמך את החשק. ללכת להסניף בייבי של קרובה או חברה שילדה, להסתכל באתרים או חנויות של דברים מהממים לקטנטנים, ללמוד על החשיבות לעם ישראל.
ואז לראות איך את מרגישה.
ואם זה עוזר. ועד שאת לא במקום יותר שלו נפשית וכן בתחושה של לב פתוח ורצון (לא חייבים רצון יוקד. אבל רצון ולא חלחלה). בעיני לא נכון לעשות את הצעד הזה. ואפשר ורצוי כמובן גם להתפלל על הרצון. ועל הכוחות.
וסתם לגבי התכנון משפחה. גם אני אולי אמרתי פעם בנערותי עשרה ילדים. ואח''כ שבעה. כנראה לא יהיו גם שבעה. המציאות היא כ''כ מורכבת, מאתגרת וגם קסומה ואמיתית יותר מהציפיות והחלומות שחשבנו שיתאימו לנו. הפער קשה. וזו עבודת חיים לקבל אותו. בלב.
הסביבה לא משחקת תפקיד. צריך להפנות את המבט פנימה. ולא לתכנן יותר מדי לפרוטרוט. אפשר שיהיה לאן לשאוף. אבל בסוף לקבל החלטות שמתאימות לזמן ולמקום בהווה. כי אין לנו ממש שליטה על הדברים אלא רק את יכולתנו לפעול בעיניים ובכלים אנושיים כמיטב יכולתנו.
החלטות טובות
תגובה מהממתפשיטא
כיף לשמוע שהוא רוצה עוד ילדים ואין לך מניעה ממנו,גם שתדעי...רויטל.

שילד שני זה עוד יותר  קל כל הלחץ של ההיריון ראשון לחץ פחד וכ.. הכל מתגמד,

ויותר קל פי כמה וכמה לגדל כמה ילדים מאשר ילד אחד, בעזרת השם יהיה לך הכי קל

בעולם אמן.

 

הייתי נזהרת מאמירה כזושחרית*
לא לכולן ילד שני יותר קל.
לפעמים המעבר מאחד לשניים קשה פי כמה מהמעבר מאפס לאחד.
ברור שכל ילד פי אלף יותר קל ניזכרתאמא יקרה לי.

בילד הראשון היה טרור גופני ונפשי ילד שני יותר קל ילד שלישי עוד יותר קל ורביעי אי אפשר לברוח מצער גידול

לכן כמה שיש יותר ילדים יותר קל כמה שאני שואלת נשים וכולם אומרות שיותר קל

 

 

 

לי הרבה יותר קשהמשמעת עצמית
אחרי לידה שלישית.
קשה יותר בפער.
אשרייךשחרית*
אצלי זה לא כך וגם אצל חלק מחברותי.
את מתכוונת שיותר קל עם הילד שנולדחולת שוקולד
או שיותר קל באופן כללי עם כל הילדים כשיש יותר?
אני לא יודעת למה היא התכוונהאמאשוני
אבל אצלי עם שלושה היה יותר קל עם כולם יחד מאשר עם אחד או שניים,
עכשיו עם הרביעי יותר קל מאשר כשהם היו שלושה.
אבל יש לי הפרשים קצת גדולים שמאפשרים לי את הנשימה והגדולים גדלים ועוזרים.

סתם דוגמה, עם ילד אחד ועם שניים שהם שניהם קטנים אי אפשר לצאת דקה להעלות קניות או לזרוק זבל,
היום אני משאירה את התינוק 3-5 דקות בהשגחת שני הגדולים.
שני הגדולים יכולים לקפוץ לסופר לקנות משהו דחוף וזה הקלה עצומה על ההתנהלות.
או כשאני מקלחת ילדה יכולה לבקש מילד גדול לכבות את הגז.
ובערב משאירים את הילדים בלי בייביסיטר לוקחים רק את התינוק וזה כיף גדול ממש.
והתינוק עצמו מוסיף המון אור ואושר.
וגם נותן איזון נכון.
מרגיש לי שהם היו מפונקים ושקועים בעצמם לפני הלידה ועכשיו פחות ויש הוואי משפחתי בריא יותר.
והשלישית שלפני הלידה הייתה הקטנה בבית עכשיו צברה ביטחון והרבה יותר בוגרת והגבולות יותר ברורים אז זה גרם להכל להיות יותר קל איתה.
אז בסיכום כל המשוואה יותר קל ויותר כיף לי.
וואו אצלי המעבר מאחד לשנייםסמיילי12
היה הכי קשה שיש.

אני רק עם שניים.
אבל ממש הרגשתי מותשת. ובשוק. הרבה יותר מהמעבר מזוג לזוג פלוס 1.
לקח לי הרבהההה יותר זמן לרצות עוד ילד אחרי הילד השני.
וגם חברות שלי אומרות שבין אחד לשניים זה המעבר הכי קשה.🤷‍♀️


לצערי אצלי המקרה הפוך. אני מאד רוצה אבל לא יכולה כרגע מכל מיני סיבות🥺
אוו רויטלוש זה כ''כ אישי. המעבר לשני ילדים קשוח ביותראורוש3
מסכימה עם אורושאניחדשהכאן
לי המעבר מאחד לשתיים פשוט קשה בטירוף.
אני חודשיים אחריי הלידה ועדיין לא רואה טיפת נחת..
כל היום סביב הילדים בלבד
מזניחה את עצמי לגמריי ועובדת 24/7 סביב השעון סביבם..הגדול ילד נוח אבל הקטנה תינוקת מאתגרת מאוד מאוד מאוד..
לא מרגישה שבאמת נהנת.. אלא שורדת..
מקווה שזה ישתנה
נכון אורוש צדיקה בשני היה לי הכי קשה אבל עכשיו באמת קלרויטל.

לי באופן אישי עם שלושה יותר קל מהראשון והשני.

אז אם זו החויה האישית שלךיערת דבש

למה כתבת משהו שבסתירה מוחלטת לזה?

שבשני יותר קל?

 

ועוד יותר-למה כתבת באופן גורף?

לי למשל היה יותר קשה המעבר בין הראשון לשני

ולחברה המעבר לראשון

זה כ"כ כ"כ אינדיבידואלי

אני חושבת שהיא התכוונה באופן כללי שכמה ילדיםאני זה אאחרונה
יותר קל מאשר אחד ולאוו דוקא התכוונה לתקופת המעבר וההסתגלות שיש בין ילד אחד לשני וכו..
אצלי למשל בכל ילד היתה תקופת הסתגלות שונה ובין הראשון לשני עיקר הקושי היה לי בגלל פערי הגיל שהיו יחסית גדולים אז הצרכים שלהם היו שונים והזמנים שלהם היו ממש שונים לעומת שני ילדים אחרים שלי שהיו יחסית צמודים שהיה לי יותר קל..
וכמובן זה מאוד איניבידואלי..
מסכימה לגמרי.. קשוח בטירוףחדשה_פה

לי בכלל לא היתה השוואה בקושי בין הראשון לשני

1 זה 1. עוד יש אויר לנשימה. יש זמנים שישן

2 זה פשוט בלי מנוחה

נזכרת בכל אלו שאמרו לי שזה יותר קל ורק מבינה כמה שזה כ"כ! אינדוידואלי

תלוי במזג של שניהם, בהפרש גילאים, בכמות העזרה...

וואיש נשמה אבל האמירות שלך הן ממש לא גורפותשיר-ציון
זאת היתה החוויה שלך אולי

אבל הזה לא אומר שזה מה שאחרות ירגישו


אני אישית ממש מרגישה ההפך
אבל הכי ההפך

אני התענגתי על הילדה הראשונה הכל היה כל כך כיף וקל מבחינתי
ובילד השני חטפתי את ההלם שלי
ולגדל כמה וגמה ילדים היום קשה לי פי כמה מילד אחד- כשאני עם הקטן שלי בבית אני מרגיהשה ביום חופשי(למרות הוא רוצה בלי סוף..זה עדיין לא לתמרן בין כולם יחד)


חשוב לא לצאת בהבטחות...אצל כל אחת זה מרגיש אחרת

אבל אבל
לשאלת הפותחת-
גם אני התחתנתי בגיל מאוחר ומכירה את ההתלבטות בין משפחה גדולה לבין להמתין בין הלידות

חושבת שצריך לבחון

מה זה בשבילך משפחה גדולה? איזה צורך וערך זה אומר עבורך?
עד כמה זה חשוב לך?
ולמה?

ובאותה מידה-
מה את מרגישה כרגע מול להכנס עכשיו להריון?
למה?
מה יכל לתת לך תחושת מוכנות? מה צריך להיות שם?
שה משהו שסביר לדעתך שיקרה בחצי שנה הקרובה?
יש משהו שאת יכולה לעשות כדי שזה יקרה?

הבנת את הרעיון?
לבחון את המניעים לבחירה
מה עומד מאחוריהם
לא בשיפוטיות
רק בהקשבה לעצמך

אולי את צריכה עכשיו עוד חודשיים לחשוב על זה וללכת עם הרעיוןצלתת לוצלהתב'ל בלב ובינתיים למנוע
אולי יש לך מה לעשות כדי לברר את תחושת המוכנות או החוסר מוכנות

אולי שווה ללכת לפגישת ייעוץ או אימון או לדבר עם מישהי שתעזור לך קצת?
או פשוט עם בעלך

בסוף היכולת להכריע תגיע מתוך הזדהות עם הבחירה שלך

אני בחרתי לצופף ילודה כי הערך של משפחה גדולה הוא מממש מממש משמעותי לי מעל הקריירה שלי או אפילו הנוחות והקלות
אבל זאת בחירה מושכלת מצידי
וכן אם היתי צעירה יותר אולי היתי מתנהלת אחרת

אבל את צריכה להרגיש מה נכון לך.
לשבת לכתוב את זה

אני הרגשתי ככהמשמעת עצמית
אחרי השניה.
פשוט לא הייתי מסוגלת לחשוב על עוד הריון וכו.
עברו שנתיים. שנתיים וחצי
ואז הגעתי למסקנה כזאת:
אני לא רוצה להביא עוד ילד רק כי:
רוצים משפחה גדולה, בעלי רוצה, הגיע הזמן, גיל שלי, גיל של הקטנה... כל אלו שיקולים נכונים אבל אי אפשר להחליט רק בגללם בלי שום רצון כלשהו.
אבל לא הרגשתי רצון🤷‍♀️
ואז אמרתי אני צריכה טיפ טיפה רצון. רצונונצ'יק. וזה מספיק בתוספת כל השיקולים. אבל עד שלא יהיה זץ קטן בלב, לא כדאי.
וזה הגיע. רצון ממש קטן ומהוסס.
ונהייתה לי מזה תינוקת שהיא פשוט שמש!!!
שמחה כל כך שחיכיתי להרגיש...


שיהיו לך החלטות טובות
וואו מרגשת איך שכתבת...דפני11
משתפת מהניסיון שליאמאשוני
כשהרפתי מכל החישובים והייתי נאמנה להתבוננות הפנימית שלי זה היה כ"כ מוצלח.
הפרשים כ"כ מדוייקים לי
עכשיו זה נראה לך שלא יבוא לך עוד שנים אז זה או ללכת על זה בלי רצון או לחכות שנים.
אבל זה לא ככה. הרצון יכול להתבשל תוך כמה חודשים בודדים.
יש לי ניסיון מהצד השני כשלא הרגשתי מוכנה אבל אמרתי יהיה בסדר ולא היה בסדר ועד עכשיו (7 שנים) לא בסדר.
כל ילד זה קסם. נכון. לא מתחרטים על ילד.
אבל יש צד שני למשוואה וזה הצד ההורי. אם את לא שם, לא בכוח. זה לא עושה טוב להורות.
דווקא מהמקום שאת מאפשרת לעצמך התבוננות פנימית והקשבה לקולות שלך, את רוכשת כלים להצליח בהורות.

בהצלחה!
בעיני חשוב מאוד לבוא מתוך רצון ולא מהרגשה של דוחקחצילוש
אחר כך כל ההריון בצל של זה שלא היית שלימה וגם הכאפה של אחר כך תהיה יותר קשה. ילד צריך לרצות באמת מהלב ולהיות מוכנים. חמותי ילדה 10 מגיל 28 עד גיל 42, אמנם לא מנעה, אבל גם לא התחתנה צעירה..

אף אחד לא יכול להבטיח לך מה יהיה ואני ממש מבינה שהגיל והרצון למשפחה גדולה זה שיקול גדול. כי זה באמת. נסי לראות איך את מכווננת ומדייקת את הרצון שלך, בנחת. הצלחות!
קודם כל אם את לא מרגישה מוכנההאני זה א
עדין לדעתי כן כדאי לחכות עוד..
יכול להיות שגם עוד חודשיים תרגישי כן מוכנה וזה שעכשיו את מרגישה לא מוכנה לא אומר שזה יקח שנים.
וגם אם יקח עכשיו קצת יותר זמן לא אומר שבין כל ילד תחווי את אותו הקושי והצורך במניעה.
30 זה לא כל כך מאוחר וכל עוד לא ידוע על בעיה כלשהיא לא הייתי נלחצת.
ככל שתהיי עם זה יותר בנחת וזה יבוא מתוך מקום שלם הסיכוי שבילדים הבאים יהיה לך יותר קל עם ההחלטה גדול יותר אבל ברגע שתדחקי את עצמך רק כדי להספיק כי ככה תכננת וחלמת זה יקשה עלייך נפשית..
ודבר אחרוו אני חשבתי שיהיו לי לפחות 8-9 ילדים צפופים וזה לא קרה וגם כנראה לא יקרה..
ואני שמחה מאוד במה שיש לי.
בילד הראשון והשני עוד היה לי קשה להשלים עם החלום שלא יתגשם אבל עכשיו עם החמישי אני מבינה שזה כנראה מה שנכון לנו וטוב לנו הכי בעולם.
לא תכננתי שיהיה לי קשה להיכנס להריון ולא תכננתי שההריונות שלי יהיו עם היפרמזיס מהגהינום אבל זה מה שיש וצריך ללמוד לשמוח עם זה ולדעת האמת מה הכוחות שלנו מעבר לחלומות..
בהצלחה
בדמיון שלי אני רוצה שישה ילדים....יוצאת לאור
הדימיון שלך חשוב מאוד. וחשוב להגשים אותו. מאידך הכיווץ שלך מהמחשבה על עוד ילד נעוץ בעיקר לפי מה שאני מבינה מבין השורות לסוגיה הקרייריסטית. אני יכולה לומר משהו אחד כקרייריסטית בעצמי = אל תתני לזה לפגוע או להשפיע על גודל המשפחה שלך. אחרי גיל הפוריות יהיה לך הרבה זמן לקריירה ואף אחד לא מחכה לך עם סדין אדום ותרועות. יש עניין חשוב נוסף שככל שהפערים יותר קטנים בין הילדים אפשר למצוא להם תעסוקה משותפת יחד והם חברים אחד של השני. הבעיה בפערים גדולים שאת מוצאת שתי קבוצות גיל עם תחומי עניין שונים. אף אחד לא מבטיח לך שתקלטי מהר להריונות כפי שאת רוצה וזה גיל שלא כדאי לקחת בו סיכון ( אני למשל נתקעתי שלוש שנים בלי הסבר אחרי ילדים ברצף). לכן ממש ממליצה להתחזק באמונה בעצמך ובה' שאם יביא לך הריון נוסף יתן לך את כל הכלים להתמודדות בע"ה. וגם אז אחרי כל ילד נוסף יש תקופת הסתגלות משפחתית ומחשבה עתידית האם להמשיך להרחיב את המשפחה. משחשוב לך משפחה גדולה אני מחזקת את ידך להמשיך הלאה מעלה . אגב אם בעלך רוצה משפחה גדולה מחד אבל גם מבין את הנושא הקרייריסטי שחשוב לך הוא מאוד יכול לעזור לך בזה ולקחת יותר על עצמו. אוליי תלבנו את הדברים בניכם והוא יוכל להגיע אותך בזה.
נראה לי לחכות כמה חודשיםלהשתמח
אם את מרגישה שרק עכשיו התחלת לנשום הגיוני שייקח עוד קצת זמן עד שתהיי מוכנה לחשוב על עוד אחד. אני נראה לי בסביבות 8 חודשים התחלתי להרגיש שמחה בתור אמא, סביב 11 חודשים החשיבה על עוד ילד כבר הייתה לי סבירה, וסביב שנה וקצת התחלתי להרגיש רצון לעוד אחד.
לפעמים זה רק עניין של כמה חודשים לעבור תהליכים, במיוחד כשזה במודעות שלך. ואם את רואה שעוד כמה חודשים עדיין לא משתנה כלום אז זה נראה לי זמן לעשות מחשבה יותר מעמיקה.
גם אניאבי גיל
התחתנתי יחסית מאוחר (גיל 28) ילדתי 3 ילדים תוך 5 שנים
וממש קשה לי ממש.
ממש קשה לי.
יש לי רווח של 3 שנים בין הראשונים ושנתיים בין האמצעית לקטן וזה קשה מאוד!! תיהי קשובה לעצמך.
גם אני חשבתי על מומנטום וכן הלאה אבל זה מצריך כוחות נפשיים. אולי הקורונה גורמת לי לדבר ככה כי באמת הייתה תקופה קשה. אבל זה קשה.
מעודדת אותך שזה מהמם שהם גודלים ביחד והכל
אבל תיהי קשובה לעצמך זה הכי חשוב
רק אגיד שהמעבר מאחד לשתיים שואב ברמותאהבתחינם
קשה בטירוף.. הם מתנות ב"ה אבל זה לא קל.
בעלי לא מפסיק לדבר על השלישי( יש לו חלום לשלושה צפופים ממש)
וכמובן שאני מקבלת כאבים בכל הגוף רק מהמחשבה.
לאט לאט... באמת שלאט לאט...
השניה ילדתאמאשוני
עברת תקופה לא קלה. תני לנפש להתאושש.
אני אפילו לא מדברת על הגוף, דיבורים לא ריאליים כאלו סוחטים כוחות מהנפש.
תנסי להוריד ממך מחשבות ודיבורים מחלישים. לא ההנקה, לא הריון נוסף, לא תחזוקת בית,
רק להסתכל על הכאן ועכשיו.
לעבור כל יום ויום. המציאות מספיק קשוחה בשביל לא לגלוש למחשבות על מה היה אם או מה יהיה.

תהיי קשובה לעצמך ותבקשי מהסביבה רק לתמוך,
ושימי לב אם את מרגישה קושי נפשי לא לשמור את זה בבטן,
מתפללת עלייך שתצלחי את התקופה הזאת בשלום ⁦❤️⁩
תודה יקירהאהבתחינם
בהחלט הגיעה רגיעה מטורפת.
גם המצב הביטחונים "שנרגע".. יחסית...
ופתאום הכל בשגרה, ואני בחופשת לידה סוף סוף.
ואמא שלי שקיבלה תוצאות טובות באיזשהי בדיקה ויכולה לעזור לי ב"ה . והעזרה שלה עצומה ממש.

הכל לאט לאט מסתדר....
יופי ב"ה!אמאשוני
שרק ימשיך טוב!
הכי מגיע לך בעולם!!
🤗
תודה רבה לכולכן. החכמתן אותינעם85


מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !