התחתנתי מאוחר יחסית. היום אני תכף בת שלושים עם תינוקת מתוקה כמעט בת שנה.
המעבר לאמהות לא היה לי פשוט, לא פיזית, לא נפשית, וגם הבת שלי רגישה בכל מיני מובנים ולא הקלה עלי את ההורות. (אוהבת אותה ומאושרת בה, שלא יובן לא נכון, אבל גם מתמודדת עם הגידול שלה שלא תמיד פשוט).
בדמיון שלי הייתי רוצה איזה שישה ילדים, וחשבנו שנפסיק למנוע כשהיא תהיה בת שנה.
והנה גיל שנה אוטוטו כאן,
ואני לא מסוגלת לחשוב על עוד הריון, עוד ילד.
מרגישה שרק לאחרונה התחלתי לנשום,
אני מסיימת הסבה מקצועית ואתחיל לעבוד סוף סוף במקצוע שאני רוצה בו,
והמחשבה על עוד ילד מכווצת אותי.
ומצד שני, נכון שיש לי עוד שנים בע"ה אבל אם אני רוצה משפחה גדולה אני לא אוכל לחכות שנים בין ילד לילד, והמומנטום הוא עכשיו.
ובעלי רוצה מאוד עוד ילדים, הוא רגיש ומקסים ולא דוחק בי אבל אני יודעת כמה הוא רוצה.
ולא יודעת מה לעשות. המחשבות האלה מטרידות אותי מאוד.
אשמח לדעות מחכימות
נעם
מחשבות על עוד ילדנעם85
בעיני לחכותשחרית*
גם אני חלמתי על משפחה גדולה. אבל הבנתי גם שאני חייבת להיות קשובה לעצמי ושעדיף משפחה קטנה יותר עם אמא שמחה ורגועה ולא מכווצת.
גיל 30 זה לא כל כך מאוחר..באר מרים
אצל רוב הנשים יש ירידה משמעותית בפוריות באיזור גיל 35-38.
את אף פעם לא יכולה לדעת האם אצלך זה יקדים או יתאחר..
אם את רוצה ממש לברר, אפשר לבדוק מה שנקרא רזרווה שחלתית. יש בדיקת דם של amh שנותנת מושג. היא לא בדיקה סטנדרטית ועולה כסף, אבל אולי יכולה לתת לך מידע ולעזור לך לתכנן את עצמך!
בהצלחה!
דרך אגב לגבי המניעה:
אישית הייתי מפרידה בין שני סוגים של שיקולים:
השיקול של החוזק הגופני והיכולת הנפשית שלך להתמודד עם עוד הריון ועוד לידה הם לדעתי שיקול חשוב שצריך להתחשב בו ולמדוד נכון את הכוחות שלך.
השיקןל המקצועי בעיני הוא פחות שיקול - לדעתי אם וכאשר יש מוכנות נפשית וגופנית להריון - לא נכון להתעכב רק בגלל שיקולי "קריירה" - כאן אפשר לתת לקב"ה להנהיג ולסמוך עליו שיסדר לך הצעות קידום עתידיות בצורה שלא פוגעת בבנית המשפחה.
בע"ה יש הרבה שנים עתידיות לבנית קריירה ואילו שנות הילודה מוגבלות..
זאת דעתי..
בהצלחה בכל אופן!
תראיאורוש3
אבל בגלל שתי הסתירות האלה, בואי תשבי עם בעלך או עם חברת נפש או עם אשת מקצוע ותנסי לחפור ולפרק את התחושות שלך לנקודות מאורגנות ולא לתחושה כללית עמומה. למשל את יודעת שהיה לך מאוד קשה לחזור לעבודה אחרי שלושה חודשים- לשקול יחד אם אפשר להישאר חצי שנה. היה לך מאוד קשה בלי עזרה- לשקול מעבר קרוב יותר להורים או אחות אם מישהו מהם פנוי ורוצה קצת להיות לתמיכה. אם ההנקה גמרה עליך- לשקול להתחיל קצת ואז להיות בראש שאם קשה להפסיק. אם קשה כלכלית- לנסות לחשוב איך לעזור לעצמכם בתחום. קושי נפשי- לשקול לגשת לטיפול. קושי זוגי- כנ''ל.
לא שיש פתרונות לכל דבר. וסתם זרקתי בלי קשר אליך. אבל פעמים רבות כשמפרקים את הקושי הוא פחות מאיים.
אחרי זה שאת עושה עבודה עם הנקודות שקשות לך. תנסי לעורר לעצמך את החשק. ללכת להסניף בייבי של קרובה או חברה שילדה, להסתכל באתרים או חנויות של דברים מהממים לקטנטנים, ללמוד על החשיבות לעם ישראל.
ואז לראות איך את מרגישה.
ואם זה עוזר. ועד שאת לא במקום יותר שלו נפשית וכן בתחושה של לב פתוח ורצון (לא חייבים רצון יוקד. אבל רצון ולא חלחלה). בעיני לא נכון לעשות את הצעד הזה. ואפשר ורצוי כמובן גם להתפלל על הרצון. ועל הכוחות.
וסתם לגבי התכנון משפחה. גם אני אולי אמרתי פעם בנערותי עשרה ילדים. ואח''כ שבעה. כנראה לא יהיו גם שבעה. המציאות היא כ''כ מורכבת, מאתגרת וגם קסומה ואמיתית יותר מהציפיות והחלומות שחשבנו שיתאימו לנו. הפער קשה. וזו עבודת חיים לקבל אותו. בלב.
הסביבה לא משחקת תפקיד. צריך להפנות את המבט פנימה. ולא לתכנן יותר מדי לפרוטרוט. אפשר שיהיה לאן לשאוף. אבל בסוף לקבל החלטות שמתאימות לזמן ולמקום בהווה. כי אין לנו ממש שליטה על הדברים אלא רק את יכולתנו לפעול בעיניים ובכלים אנושיים כמיטב יכולתנו.
החלטות טובות
תגובה מהממתפשיטא
כיף לשמוע שהוא רוצה עוד ילדים ואין לך מניעה ממנו,גם שתדעי...רויטל.
שילד שני זה עוד יותר קל כל הלחץ של ההיריון ראשון לחץ פחד וכ.. הכל מתגמד,
ויותר קל פי כמה וכמה לגדל כמה ילדים מאשר ילד אחד, בעזרת השם יהיה לך הכי קל
בעולם אמן.
הייתי נזהרת מאמירה כזושחרית*
לפעמים המעבר מאחד לשניים קשה פי כמה מהמעבר מאפס לאחד.
ברור שכל ילד פי אלף יותר קל ניזכרתאמא יקרה לי.
בילד הראשון היה טרור גופני ונפשי ילד שני יותר קל ילד שלישי עוד יותר קל ורביעי אי אפשר לברוח מצער גידול
לכן כמה שיש יותר ילדים יותר קל כמה שאני שואלת נשים וכולם אומרות שיותר קל
לי הרבה יותר קשהמשמעת עצמית
קשה יותר בפער.
אשרייךשחרית*
את מתכוונת שיותר קל עם הילד שנולדחולת שוקולד
אני לא יודעת למה היא התכוונהאמאשוני
עכשיו עם הרביעי יותר קל מאשר כשהם היו שלושה.
אבל יש לי הפרשים קצת גדולים שמאפשרים לי את הנשימה והגדולים גדלים ועוזרים.
סתם דוגמה, עם ילד אחד ועם שניים שהם שניהם קטנים אי אפשר לצאת דקה להעלות קניות או לזרוק זבל,
היום אני משאירה את התינוק 3-5 דקות בהשגחת שני הגדולים.
שני הגדולים יכולים לקפוץ לסופר לקנות משהו דחוף וזה הקלה עצומה על ההתנהלות.
או כשאני מקלחת ילדה יכולה לבקש מילד גדול לכבות את הגז.
ובערב משאירים את הילדים בלי בייביסיטר לוקחים רק את התינוק וזה כיף גדול ממש.
והתינוק עצמו מוסיף המון אור ואושר.
וגם נותן איזון נכון.
מרגיש לי שהם היו מפונקים ושקועים בעצמם לפני הלידה ועכשיו פחות ויש הוואי משפחתי בריא יותר.
והשלישית שלפני הלידה הייתה הקטנה בבית עכשיו צברה ביטחון והרבה יותר בוגרת והגבולות יותר ברורים אז זה גרם להכל להיות יותר קל איתה.
אז בסיכום כל המשוואה יותר קל ויותר כיף לי.
וואו אצלי המעבר מאחד לשנייםסמיילי12
אני רק עם שניים.
אבל ממש הרגשתי מותשת. ובשוק. הרבה יותר מהמעבר מזוג לזוג פלוס 1.
לקח לי הרבהההה יותר זמן לרצות עוד ילד אחרי הילד השני.
וגם חברות שלי אומרות שבין אחד לשניים זה המעבר הכי קשה.🤷♀️
לצערי אצלי המקרה הפוך. אני מאד רוצה אבל לא יכולה כרגע מכל מיני סיבות🥺
אוו רויטלוש זה כ''כ אישי. המעבר לשני ילדים קשוח ביותראורוש3
מסכימה עם אורושאניחדשהכאן
אני חודשיים אחריי הלידה ועדיין לא רואה טיפת נחת..
כל היום סביב הילדים בלבד
מזניחה את עצמי לגמריי ועובדת 24/7 סביב השעון סביבם..הגדול ילד נוח אבל הקטנה תינוקת מאתגרת מאוד מאוד מאוד..
לא מרגישה שבאמת נהנת.. אלא שורדת..
מקווה שזה ישתנה
נכון אורוש צדיקה בשני היה לי הכי קשה אבל עכשיו באמת קלרויטל.
לי באופן אישי עם שלושה יותר קל מהראשון והשני.
אז אם זו החויה האישית שלךיערת דבש
למה כתבת משהו שבסתירה מוחלטת לזה?
שבשני יותר קל?
ועוד יותר-למה כתבת באופן גורף?
לי למשל היה יותר קשה המעבר בין הראשון לשני
ולחברה המעבר לראשון
זה כ"כ כ"כ אינדיבידואלי
אני חושבת שהיא התכוונה באופן כללי שכמה ילדיםאני זה אאחרונה
אצלי למשל בכל ילד היתה תקופת הסתגלות שונה ובין הראשון לשני עיקר הקושי היה לי בגלל פערי הגיל שהיו יחסית גדולים אז הצרכים שלהם היו שונים והזמנים שלהם היו ממש שונים לעומת שני ילדים אחרים שלי שהיו יחסית צמודים שהיה לי יותר קל..
וכמובן זה מאוד איניבידואלי..
מסכימה לגמרי.. קשוח בטירוףחדשה_פה
לי בכלל לא היתה השוואה בקושי בין הראשון לשני
1 זה 1. עוד יש אויר לנשימה. יש זמנים שישן
2 זה פשוט בלי מנוחה
נזכרת בכל אלו שאמרו לי שזה יותר קל ורק מבינה כמה שזה כ"כ! אינדוידואלי
תלוי במזג של שניהם, בהפרש גילאים, בכמות העזרה...
וואיש נשמה אבל האמירות שלך הן ממש לא גורפותשיר-ציון
אבל הזה לא אומר שזה מה שאחרות ירגישו
אני אישית ממש מרגישה ההפך
אבל הכי ההפך
אני התענגתי על הילדה הראשונה הכל היה כל כך כיף וקל מבחינתי
ובילד השני חטפתי את ההלם שלי
ולגדל כמה וגמה ילדים היום קשה לי פי כמה מילד אחד- כשאני עם הקטן שלי בבית אני מרגיהשה ביום חופשי(למרות הוא רוצה בלי סוף..זה עדיין לא לתמרן בין כולם יחד)
חשוב לא לצאת בהבטחות...אצל כל אחת זה מרגיש אחרת
אבל אבל
לשאלת הפותחת-
גם אני התחתנתי בגיל מאוחר ומכירה את ההתלבטות בין משפחה גדולה לבין להמתין בין הלידות
חושבת שצריך לבחון
מה זה בשבילך משפחה גדולה? איזה צורך וערך זה אומר עבורך?
עד כמה זה חשוב לך?
ולמה?
ובאותה מידה-
מה את מרגישה כרגע מול להכנס עכשיו להריון?
למה?
מה יכל לתת לך תחושת מוכנות? מה צריך להיות שם?
שה משהו שסביר לדעתך שיקרה בחצי שנה הקרובה?
יש משהו שאת יכולה לעשות כדי שזה יקרה?
הבנת את הרעיון?
לבחון את המניעים לבחירה
מה עומד מאחוריהם
לא בשיפוטיות
רק בהקשבה לעצמך
אולי את צריכה עכשיו עוד חודשיים לחשוב על זה וללכת עם הרעיוןצלתת לוצלהתב'ל בלב ובינתיים למנוע
אולי יש לך מה לעשות כדי לברר את תחושת המוכנות או החוסר מוכנות
אולי שווה ללכת לפגישת ייעוץ או אימון או לדבר עם מישהי שתעזור לך קצת?
או פשוט עם בעלך
בסוף היכולת להכריע תגיע מתוך הזדהות עם הבחירה שלך
אני בחרתי לצופף ילודה כי הערך של משפחה גדולה הוא מממש מממש משמעותי לי מעל הקריירה שלי או אפילו הנוחות והקלות
אבל זאת בחירה מושכלת מצידי
וכן אם היתי צעירה יותר אולי היתי מתנהלת אחרת
אבל את צריכה להרגיש מה נכון לך.
לשבת לכתוב את זה
אני הרגשתי ככהמשמעת עצמית
פשוט לא הייתי מסוגלת לחשוב על עוד הריון וכו.
עברו שנתיים. שנתיים וחצי
ואז הגעתי למסקנה כזאת:
אני לא רוצה להביא עוד ילד רק כי:
רוצים משפחה גדולה, בעלי רוצה, הגיע הזמן, גיל שלי, גיל של הקטנה... כל אלו שיקולים נכונים אבל אי אפשר להחליט רק בגללם בלי שום רצון כלשהו.
אבל לא הרגשתי רצון🤷♀️
ואז אמרתי אני צריכה טיפ טיפה רצון. רצונונצ'יק. וזה מספיק בתוספת כל השיקולים. אבל עד שלא יהיה זץ קטן בלב, לא כדאי.
וזה הגיע. רצון ממש קטן ומהוסס.
ונהייתה לי מזה תינוקת שהיא פשוט שמש!!!
שמחה כל כך שחיכיתי להרגיש...
שיהיו לך החלטות טובות
וואו מרגשת איך שכתבת...דפני11
תודה🤗משמעת עצמית
משתפת מהניסיון שליאמאשוני
הפרשים כ"כ מדוייקים לי
עכשיו זה נראה לך שלא יבוא לך עוד שנים אז זה או ללכת על זה בלי רצון או לחכות שנים.
אבל זה לא ככה. הרצון יכול להתבשל תוך כמה חודשים בודדים.
יש לי ניסיון מהצד השני כשלא הרגשתי מוכנה אבל אמרתי יהיה בסדר ולא היה בסדר ועד עכשיו (7 שנים) לא בסדר.
כל ילד זה קסם. נכון. לא מתחרטים על ילד.
אבל יש צד שני למשוואה וזה הצד ההורי. אם את לא שם, לא בכוח. זה לא עושה טוב להורות.
דווקא מהמקום שאת מאפשרת לעצמך התבוננות פנימית והקשבה לקולות שלך, את רוכשת כלים להצליח בהורות.
בהצלחה!
בעיני חשוב מאוד לבוא מתוך רצון ולא מהרגשה של דוחקחצילוש
אף אחד לא יכול להבטיח לך מה יהיה ואני ממש מבינה שהגיל והרצון למשפחה גדולה זה שיקול גדול. כי זה באמת. נסי לראות איך את מכווננת ומדייקת את הרצון שלך, בנחת. הצלחות!
קודם כל אם את לא מרגישה מוכנההאני זה א
יכול להיות שגם עוד חודשיים תרגישי כן מוכנה וזה שעכשיו את מרגישה לא מוכנה לא אומר שזה יקח שנים.
וגם אם יקח עכשיו קצת יותר זמן לא אומר שבין כל ילד תחווי את אותו הקושי והצורך במניעה.
30 זה לא כל כך מאוחר וכל עוד לא ידוע על בעיה כלשהיא לא הייתי נלחצת.
ככל שתהיי עם זה יותר בנחת וזה יבוא מתוך מקום שלם הסיכוי שבילדים הבאים יהיה לך יותר קל עם ההחלטה גדול יותר אבל ברגע שתדחקי את עצמך רק כדי להספיק כי ככה תכננת וחלמת זה יקשה עלייך נפשית..
ודבר אחרוו אני חשבתי שיהיו לי לפחות 8-9 ילדים צפופים וזה לא קרה וגם כנראה לא יקרה..
ואני שמחה מאוד במה שיש לי.
בילד הראשון והשני עוד היה לי קשה להשלים עם החלום שלא יתגשם אבל עכשיו עם החמישי אני מבינה שזה כנראה מה שנכון לנו וטוב לנו הכי בעולם.
לא תכננתי שיהיה לי קשה להיכנס להריון ולא תכננתי שההריונות שלי יהיו עם היפרמזיס מהגהינום אבל זה מה שיש וצריך ללמוד לשמוח עם זה ולדעת האמת מה הכוחות שלנו מעבר לחלומות..
בהצלחה
בדמיון שלי אני רוצה שישה ילדים....יוצאת לאור
נראה לי לחכות כמה חודשיםלהשתמח
לפעמים זה רק עניין של כמה חודשים לעבור תהליכים, במיוחד כשזה במודעות שלך. ואם את רואה שעוד כמה חודשים עדיין לא משתנה כלום אז זה נראה לי זמן לעשות מחשבה יותר מעמיקה.
גם אניאבי גיל
וממש קשה לי ממש.
ממש קשה לי.
יש לי רווח של 3 שנים בין הראשונים ושנתיים בין האמצעית לקטן וזה קשה מאוד!! תיהי קשובה לעצמך.
גם אני חשבתי על מומנטום וכן הלאה אבל זה מצריך כוחות נפשיים. אולי הקורונה גורמת לי לדבר ככה כי באמת הייתה תקופה קשה. אבל זה קשה.
מעודדת אותך שזה מהמם שהם גודלים ביחד והכל
אבל תיהי קשובה לעצמך זה הכי חשוב
רק אגיד שהמעבר מאחד לשתיים שואב ברמותאהבתחינם
בעלי לא מפסיק לדבר על השלישי( יש לו חלום לשלושה צפופים ממש)
וכמובן שאני מקבלת כאבים בכל הגוף רק מהמחשבה.
לאט לאט... באמת שלאט לאט...
השניה ילדתאמאשוני
אני אפילו לא מדברת על הגוף, דיבורים לא ריאליים כאלו סוחטים כוחות מהנפש.
תנסי להוריד ממך מחשבות ודיבורים מחלישים. לא ההנקה, לא הריון נוסף, לא תחזוקת בית,
רק להסתכל על הכאן ועכשיו.
לעבור כל יום ויום. המציאות מספיק קשוחה בשביל לא לגלוש למחשבות על מה היה אם או מה יהיה.
תהיי קשובה לעצמך ותבקשי מהסביבה רק לתמוך,
ושימי לב אם את מרגישה קושי נפשי לא לשמור את זה בבטן,
מתפללת עלייך שתצלחי את התקופה הזאת בשלום ❤️
תודה יקירהאהבתחינם
גם המצב הביטחונים "שנרגע".. יחסית...
ופתאום הכל בשגרה, ואני בחופשת לידה סוף סוף.
ואמא שלי שקיבלה תוצאות טובות באיזשהי בדיקה ויכולה לעזור לי ב"ה . והעזרה שלה עצומה ממש.
הכל לאט לאט מסתדר....
יופי ב"ה!אמאשוני
הכי מגיע לך בעולם!!
🤗
תודה רבה לכולכן. החכמתן אותינעם85
אולי יהיה לכן פיתרון בשבילי כי אני מיואשתסיפור_של_הלב
ב"ה 3 חודשים אחרי לידה
הנקה מלאה
טבלתי 5 שבועות אחרי הלידה, דווקא הלך בקלות הייתי יכולה אפילו לפני לטבול.
אבל כשבוע אחרי התחילו כתמים ודימומים קטנים. חשבתי שזה מחזור אבל זה לא התפתח לשם, לצערי נאסרנו (בטעות).
אחרי כמה ימים עשיתי הפסק וביום של הטבילה (😪) אני קמה בבוקר ושוב כתמים ודימום, שמנענו ממני לטבול ורק אחרי כמה ימים הצלחתי לעשות שוב הפסק ולטבול.
היום, אחרי שבוע וקצת מהטבילה, אני שוב רואה כתמים, דימום קטן. למה?? אני לא מונעת. מה קורה? למה כל הזמן יש לי דימומים וכתמים?
אני לא יודעת אולי הפעם כן יתפתח למחזור אבל אני לא יכולה כבר לדמיין את עצמי שוב פעם אסורה. אולי יש לכן עצה בשבילי איך לעזור לגוף שלי לא להתחרפן הורמונלית ולהפסיק את הדימום הזה?
בלידה אמרו שהוציאו את כל השליה...
כדאי לבדוק אם אין שאריות שילייההשם שלי
גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.
נבדקת אחרי הלידה?
כן נבדקתי הרופא לא אמר כלום..סיפור_של_הלב
איזה לידה זה?חנוקה
מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.
מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%
לידה שלישית, פעם ראשונה ככה..סיפור_של_הלב
ממש כדאי ללכת לרופאת נשיםיראת גאולה
גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם
וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.
גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.
אני אלך אם זה יתחזקסיפור_של_הלב
לא מחייב שיאסור.לפניו ברננה!
אגב בלילות הבייבי פותח לי מרווחים בהנקה יחסית גדולסיפור_של_הלב
זה קורה לפעמים בהנקה, אבל קודם כל צריך לבדוק שאיןאמהלה
שאריות שליה.
חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה
איך היה בהנקות הקודמות?
הגיוני שהרופא לא ראה כלום בבדיקה של אחרי לידהסיפור_של_הלב
כן. לפעמים רואים רק לאחר זמן.אמהלה
יכול להיות מפצע בצוואר הרחםתוהה לעצמי
מצטרפת לנמלצה ללכת לבודקת טהרהממתקית
בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...
הייתי אצל בודקת כשהיו עףכתמים ביום הטבילהסיפור_של_הלב
כמה דבריםצמאהאחרונה
תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם
הם טובים ומקצועיים.
דבר שני
יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה
צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור
אפשר לשים תחתונית שחורה
ולא להסתכל בניגוב
ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו
דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן
מתנה לגננות לחנוכה - לצוות רעיונות?אובדת חצות
יש צוות של הבוקר וצוות צהרון בצהריים
סה"כ 7 נשים
מה אפשר לקנות כדי להראות הערכה אישית
כי הילדים ב"ה נהנים ומרוצים אבל שלא יקרע את הכיס?
סליחה על התגובהרק טוב!
בעייני כלום.
או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.
או כלום.
הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...
אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד.
מסכימה. לא בריא לייצר עוד מוסכמות וציפיותאנונימיות
תודה על התגובה שלך!חנוקה
אני כבר מאבדת את הראש
האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.
גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.
כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.
טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.
מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה
וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..
אפשר להביא חפיסת שוקולד/ נר ריחני עם פתק תודהשיפור
גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.
אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.
הודעת ווטסאפ מכל הלב ממש משמעותיתמתיכון ועד מעון
ולא עולה שקל
לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים
עונה בתור מורה- תביאי חפיסת שוקולד עם פתק מושקעאמהלה
ולא מהבינה......
זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.
לא עוד כוס או קרם לחות לארון....
גם חושבת ורוצה אבל לא תמיד מגיעה לזהצמאה
בחנוכה זה חג החינוך
זה אותם מילים
אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה
והם מתרגשות מאוד משוקולד
או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה
ממש סמלי
ופתק
זה מהמם
מגש ספינגיםמצפה להריון.
אם זה לא משהו ארוז- חשוב שהכשרות תהיה ברורהיעל מהדרוםאחרונה
וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.
אשמח לעזרת האלופות בקניית מתנה לחמותיאנונימית בהו"ל
אז חמי וחמותי גרים רחוק מאיתנו ואנחנו לא נפגשים הרבה, משי פעם מגיעים לשבתות ויוצאים עם צידניות מלאות כל טוב, ממש השקעה גדולה של זמן, כסף וטירחה. אנחנו לא משפחה קטנה בכלל והם נותנים המון ואני מרגישה שאין לנו הזדמנות להחזיר להם. חמי לא ממש בקו הבריאות אז יוצא שהרוב המוחלט נופל על חמותי.
לא נעים לי להגיד שאולי בשנה הראשונה קניתי לה מתנה ומאז לא הבאתי כלום, המעט שקניתי לא ממש קלע לטעמה, חוץ מראנר שאפשר להניח עליו סירים חמים.
אז מחפשת מתנה גדולה ללא הגבלת תקציב, לא משהן אישי כי לא אקלע, לא ניידים אז מלון או ספא גם ירד מהפרק, לא מזכרת מהנכדים כי זה היא כן מקבלת מדי פעם.
מה עוד יכול להיות?
מכשיר חשמלי כלשהו?לפניו ברננה!
אולי תתייעצו עם חמיך?
עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..
השאלה אם תשתמש בו..
שואב שוטף זה גם בעיני מתנה מצויינתממשיכה
בטח אם הכל עליה
אולי אלבום דיגיטלי עם תמונות של הנכדים מעוצב יפהנפש חיה.
אם נראה לך שהיא כן אוהבת לצאת ולנסוע והבעיה היאקופצת רגעאחרונה
מה עושים בטיפול רגשי?אנונימית בהו"ל
איך זה יכול לעזור לי?
בנושא דיכאון/ דכדוך שלא עובר כמה חודשים אחרי לידה.
ואיך אני אמורה למצוא מטפלת כזאת? מאיפה משלמים?
אוף.
אלופה שאת מחפשת טיפול, זה הצעד הראשוןהתייעצות הריון
משתפת מנסיוני האישיחנוקה
יש דרך הקופה
אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.
והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.
אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.
העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...
יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.
מה קורה בטיפול?
בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.
כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.
יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.
ועוד 2 נקודות חשובות:
ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.
ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.
ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.
ממש כל מילה! ומוסיפהכורסא ירוקה
ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.
אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.
וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.
וויטמינים סופר סופר חשוב.
מצטרפת לכל התגובות פהאיזמרגד1אחרונה
לנסות טיפול דרך הקופה.
ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...
ילדה שאוכלת שרוולים בגיל 3.5חנוקה
הבת שלי לאחרונה התחילה לאכול את השרוולים של הבגדים )אולי לכבוד השרוול הארוך(.
אני באמת חושבת שזה רגיש כי היא עוברת תקופה קצת מורכבת אבל אנחנו מטפלים בזה.
הענים הוא שזה גם קצת מגעיל אותי...
וגם באמת עכשיו חורף וקר! וזה לא מוצא חן בעיני.
י ש לכן רעיון למשהו?
שאלתי אותה מה יעזור לה לא לעשות את הז כי היא הורסת את הגדים החדשים והיפים שלה ואכפת לה מאד מזה...והיא אמרה שהיא רוצה מוצץ במקום...
אשמח לכל חוות דעת.
לא מבינה בזהממצולות
אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה
הייתי שוקלת להביא לה
מוסיפהחנוקה
זה עניין תחושתימתואמת
אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...
יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.
בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...
❤️
נורא מעניין מה שאת אומרתחנוקה
חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.
זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?
התופעות יכולות להגיע ביום בהיר אחדמתואמת
ויכולות להשתנות במהלך השנים.
שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.
אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.
רק גבי כפית חד"פ- לקחת את הסוג הגמיש שלא נשבר בפהיעל מהדרום
נכון.מתואמתאחרונה
יש נשכנים לילדיםיעל מהדרום
יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.
נכון! חפשי באתר די-סטוררוני 1234
נשמע טובחנוקה
היא ממש אוהבת
אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...
שאלה על בחילות בהיריוןהגברת מהירח
אצלי היה כל כל הזמןהבוקר יעלה
ילדה יחסית גדולה מוצצת אצבע ורוצה להפסיקממתקית
מאוד מפריע לה שהיא מוצצת (בת 9 וחצי) אבל לא מצליחה להיגמל.
היא כל הזמן אומרת לי בכעס "אמא למה לא קשרת לי את הידיים כשנולדת.." מצחיקה (יש לי גיסה שקשרה לבת שלה את היד בגיל ינקות והיא באמת הפסיקה למצוץ, אני לא העזתי לעשות את זה לבת שלי, אבל עכשיו היא ממש סובלת מזה)
אבל יש לכן טיפים איך לעזור לה להפסיק? ניסינו מרה, לא עזר.
יש לה כבר פצע באגודל מהמציצה וכואב לה.
אציין שהיא לא מוצצת בחוץ, בבית היד שלה דבוקה לפה.
זה עובר לבד בסוף?
לפעמים עובר לפעמים לאאיכה
אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭
אני מכירה שיש אפשרות לשים בפה איזה התקןכתבתנו
שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.
לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.
חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.
בהצלחה
כפפה?כורסא ירוקהאחרונה
אבל אני חושבת שבכל מקרה הרצון זה הצעד הראשון.
אם כל פעם שהיא מתחילה היא תקלוט ותפסיק לאט לאט זה יהפוך מפעולה שקורית בהיסח דעת לפעולה מודעת ואז היא תוכל לפני זה לחשוב אם היא באמת רוצה, לעצור שניה ולותר
תינוק בן יום שלא מפסיק לינוק, מה עושים?אנונימית בהו"ל
הוא יונק יעיל, ממלא טיטולים יותר ממה שצריך ביממה השניה לחיים, אפילו עלה במשקל מאז הלידה במקום לרדת!
אבל הוא באמת כל היום על השד, וכשלא אז הוא בוכה... ואני עוד לא השלמתי שעות שינה מהלילה של הלידה, והשד שלי רגיש בטירוף (ברוך ה' לא פצוע אבל בקצב הזה זה יגיע גם)
לא רוצה לתת לו תמ"ל (גם אין צורך), מוצץ אומרים רק אחרי שההנקה מבוססת, החלטתי שזה נקרא כבר הנקה מבוססת מספיק אבל הוא פשוט לא מעוניין.
מילא עכשיו בבית חולים, אבל מה אני אעשה מחר כשרני חוזרת לשאר הילדים, הוא ילמד לפתוח פערים בין הנקות מתישהו בקרוב?
(וגם ההנקות כואבות נורא מהתכווצויות של הרחם אז מוסיף לסיוט)
כתבת כבר מזמן... אולי עברמתיכון ועד מעון
אבל זה ממש תקין שתינוק רוצה כמה שיותר ידיים והנקה בימים הראשונים (וגם אח"כ)