קצת אבודה, אשמח לעצות וחיזוקיםסגול חציל
לקראת לידה שניה.
בתחילת ההיריון יצא לי להגיד לבעלי שאולי הפעם נהיה רק שנינו, אבל ככל שההיריון התקדם הבנתי שהכיוון שלי הוא לידה טבעית בעז"ה, ושאני אהיה חייבת בשביל זה המון תמיכה פיזית, שבעלי לא יוכל להעניק לי בעיקר בגלל שנאסר משלב מסויים אבל גם כי אני לא מרגישה שהוא ממש הדמות המתאימה לתפקיד.
בימים האחרונים הוא התחיל לשתף אותי בזה שהוא לא מרגיש בנוח עם המלווה שחשבתי שתבוא איתי, שהוא מרגיש שזה שהיא תהיה שם כאילו משאיר אותו בחוץ ולא משאיר לו חלק בלידה, כי יהיה לו קשה מאוד להיות קרוב אליי ולקחת חלק בצורה אינטימית וזוגית כשהיא איתנו.
אני מאוד מבינה אותו ומאוד מתוסכלת מהמצב. חשוב לי שהחוויה תהיה משותפת של שנינו, לא רוצה להגיד אני היולדת וזה מה שחשוב.. אבל באמת לא מצליחה למצוא מוצא כי אני לא רואה איך הוא עצמו יוכל לתת לי את המענה שאני צריכה, ולא מעוניינת בשלב זה לחשוב על מישהי אחרת.
כבר כמה ימים שממש מבואסת מזה, ולא כל כך מצליחים לתקשר את הסיטואציה ביננו והאווירה די מבאסת.
אשמח לעידודים..
מה עם לדבר איתה מראש?מוריה
היא אחת שמבינה סיטואציות? שתדע לצאת שצריך?
אנחנו קיבלנו היתר להאסר רק ביציאת הראש ממש, מהחלונות
שמאפשר לו לעזור לך ולתמוך בך כל מהלך הלידה.
שווה לברר.

וצודק בעלך. אין כמו לידה באינטימיות זוגית🤗
ממי קיבלתם היתר? מחפשת היתר כזה!טליה כ
הרב עובדיה פוסק ככה במידה ואין דימום לפניהעוגב
שזה קורה, אבל הרבה פעמים יש דימום ואז נאסרים לפני.
באסה ממש1234אנונימי
אבל מבינה גם אותו. גם בעלי אמר לי, שאם תהיה איתי מלווה, הוא לא יהיה כי זה מביך לו יותר מידי.
תכלס, מבינה אותו. לראות אותי יולדת זה משהו אחד, לראות אותי יולדת ביחד עם אמא שלי זה משהו אחר.

אז לא יודעת אם זה "הוגן" להגיד את זה ליולדת. אבל מבחינתי זה לגמרי שיקול בתכנון הלידה שלי.
כרגע ילדתי רק עם אפידורל, אז רק הוא היה איתי

אבל אם ארצה לידה טבעית פעם הבאה, יכול להיות שנסכם בינינו שהוא לא יהיה בחלק מהלידה / יצא כשהוא
נעים לך יותר שאמא שלך תראה אותך בלידה טבעית עלחלונות
שלל גווניה... מאשר בעלך?
זאת לא הייתה הכוונה1234אנונימי
אני מרגישה בנוח עם שניהם, מעדיפה את בעלי.
אבל לבעלי לא נוח לראות אותי במצב של לידה ביחד עם אמא שלי, ואני לגמרי יכולה להבין את זה.
אז זה לא שהוא אומר לי, אל תלדי טבעי, כדי שאוכל להיות. אבל אם תבחרי שאמא שלך תגיע, אני לא אהיה בחלק מהזמן. אם הוא היה יכול להיות איתי ולעזור לי פיזית בלידה, היה הכי טוב. אבל זו לא הפסיקה שלנו.

אז כשאני שוקלת לידה טבעית, אני מכניסה את זה לשיקולים, שבעלי לא יהיה איתי בלידה. (שזה אגב, גורם לי להעדיף להמשיך ללדת כמו שהיה עד עכשיו, אבל אין לי שום טינה לבעלי בגלל זה)
אהה הבנתי. תודה שפרטת.חלונות
ושאלה שרק אם בא לך - אשמח שתעני:
מאיפה לך הברירות וההשלמה הנפלאה הזו עם ההלכה?
כלומר, את בוחרת בשיטת לידה מסויימת, לאו דווקא שהיית רוצה, בגלל מגבלות ההלכה, ו....שלמה עם זה?!
זה לא גורם לך להתקומם? להרגיש שהתורה ויוצרה (מחילה מכן, חברות) לא "מבינים" "ומרגישים" אותך מספיק?!
וואו כמה עצבים עושים לי כאלה דברים...

התלמדני?
זו שאלה1234אנונימי
ממש טובה.

יש לזה כמה סיבות וזה באמת לא מגיע לי כל כך חלק.

א. בהקשר למקרה הספציפי של הלידה, חוויתי שתי לידות עם אפידורל. הראשונה הייתה קשה, השנייה הייתה חלום. מאחלת לכל אחת לידה כזו. אז במובן מסויים למרות שאני מאוד רוצה גם ללדת טבעי, יש בזה משהו שגם מלחיץ אותי ולכן גם זה לא הכי חשוב לי בעולם, אז אולי באיזשהו מקום דווקא ההלכה עוזרת לי לבחור, אף על פי שלא זו הייתה הכוונה.

ב. זו נקודה שתופסת אותי בכך מיני הקשרים, לאו דווקא בקשר ללידה. איך יכול להיות שהתורה כביכול "חוסמת" אותנו ולא נותנת לנו מקום. המקום הראשון שבו נפגשתי עם זה, זה מקומן של נשים ביהדות. אמא שלי פמיניסטית מאוד, אז גם אני גדלתי עם אג'נדה פמיניסטית במובן מסויים. וככזאת זה הרבה פעמים "מעמת" עם ההלכה והתורה. מסורבות גט, לימוד תורה לנשים, נשים בבית הכנסת ועוד מלא נושאים. לפעם זה היה מעצבן אותי, זה היה גורם לי לכעוס. איך יכול להיות שהתורה ככה?
אבל באיזשהו שלב הבנתי שהכעס לא יוביל אותי לשום מקום. הוא רק מזיק לי בסופו של דבר, וכשהגיע ההבנה הזו, הצלחתי גם לשחרר. לשחרר את כל מה שאני לא יכולה לשנות, ולהתמקד במה שאני כן. כי נקודת המוצא שלי, היא שיש לי מחוייבות הלכתית לכל מה שכתוב בתורה, ולכל מה שהוא הלכה ממש. ומכיוון שזו נקודת המוצא, יש דברים שאני לא יכולה לשנות. נקודה. אז חבל על העצבים ועוגמת הנפש. עדיף להתעסק במה שאני יכולה לשנות.

לא יודעת להסביר איך בדיוק הגעתי לזה, אבל התובנה הזו שבסוף הכעס הכי מזיק לי, גרמה לי לשחרר את זה. אז מה שאפשר, אני מאפשרת לעצמי. לא מחפשת חומרות מיוחדות (אז אלך לקריאת מגילה לנשים, ולמדתי גמרא, ולא הולכים לפי הרב הכי מחמיר בהלכות נידה וכו' וכו'), אז במה שיש לי מרחב תמרון, אני לגמרי משתמשת בזה, ובמה שלא, בוחרת לשחרר בעיקר בשביל עצמי.
תודה על התשובה.חלונות
נכון, זה פוגש אותי בעוד הרבה מקומות. כמו שכתבת - ההרגשה היא שהתורה לא באמת מבינה אותי כאישה, ודאי לא "מעודכנת" במה שקורה היום...
תנשמו, אני יודעת שהתורה היא נצחית והכל. פשוט מנסה לתאר מה אני מרגישה.
הלואי שאצליח כמוך להשתחרר מהכעס שזה גורם לי🙏
אני לגמרי לגמרי מבינה אותךציפיה.
יש קבוצה בפייסבוק של פמיניסטיות הלכתיות. כלומר, אורתודוכסיות, שומרות תורה ומצוות ולא מוותרות עח דברים, ומנסות למצוא דרך ליישב איכשהו את הדיסונס.
אם יש לך פייסבוק, מציעה לנסות לחפש אותה ולקרוא. אולי זה יעזור לך קצת.
מצטרפת להמלצה1234אנונימי
האמת שאני בכלל לא מגדירה את עצמי פמיניסטית.חלונות
ממש לא חושבת שיש שוויון בין גברים לנשים וגם לא מעוניינת בשוויון כזה. (נראה לך שארד ברמה ואשתווה לגבר מצוי?)
אבל תודה, נשמע מענין.
יש מרחב מאוד מאוד גדול לגבי ההגדרה מהציפיה.
זה להיות פמיניסטית.
אבל אני מאמינה שתמצאי שם שותפות לתהיות שהעלת.
היי1234אנונימי
לא התכוונתי לפגוע בך.
בטח לא לשכנע אותך.

קודם כל אני ממש מבינה את המקום שלך, בעיניי זה משהו שהוא חלק מלהיות אישה דתייה. הפער הזה, בין הרצונות שלי לבין ההלכה.

אני לא אוהבת למשל, שמנסים להסביר לי למה בעצם זה כן לטובתי, כי לפעמים זה לא. (מכירה את זה שאומרים ששמירת נידה בעצם נועדה לשמור על המשיכה בין בעל לאשתו? אז אולי זה נכון בחלק מהמקרים, אבל ממש לא אצל כולם)
או שמסבירים לי שזו מהותי כאישה. (ואם אני לא מרגישה ככה, אז משהו בנשיות שלי לא בסדר?)

מאמינה שמקיימים מצוות פשוט מתוך מחוייבות הלכתית. יש מקומות שזה יפגוש אותי גם בחיים שלי ואצליח להתחבר ואז הכל מעולה, ויש מקומות שלא. עכשיו השאלה איך מתמודדים עם מה שלא.
מה שהסברתי לגבי לשחרר את הכעס, זו דרך ההתמודדות שלי. כי ככה לי נכון, בשלב הזה של חיי. אבל זה לגמרי מובן אם למישהי זה לא מתאים. הדרך הזאת היא במובן מסויים התעלמות מ"הבעיה". אבל היא טובה לי כרגע.
בעיניי זה מאוד אמיץ להגיד קשה לי שההלכה ככה. אף אחד לא הבטיח לנו שלעבוד את ה' זה דבר קל. זוכרת שכשהייתי המדרשה פתאום הבנתי את זה. לעבוד את ה' זה דבר קשה. מישהו אמר שזה קל? אז אם מבינים את זה. התחושות הם לגיטימיות. לגיטימי שקשה, לגיטימי שלא מבינים. הכל בסדר.
אז קשה, ואני משתדלת לקיים בכל אופן. אבל לא מבטלת את הקושי, הוא קיים והוא נוכח.

ולגבי הלידה, וואי זו באמת נקודה כל כך קשה. ספציפית מה שעזר לי בזמן הזה, פשוט להזכיר לעצמי שזה רגעי יחסית. כי מה זה חודשיים בלי מגע לעומת התורה שהיא נצחית? בסוף החודשיים האלו יגמרו ועבודת ה' שלי תישאר. אבל יודעת שזה לא בהכרח יעזור לכל אחת.
לא הבנתי מאיפה התרשמת שנפגעתי, ההיפך, אניחלונות
כ"כ שמחה ולומדת מהתשובות שלך❤️

את כ"כ צודקת בענין הזה שיש דברים שהם קשים בהלכה וזהו. צריך להשלים עם זה.
אבל - זה כ"כ לא מתחבר לאופי שלי ולגישה שלי לחיים:
אני אסביר לך, אני באתי פה לעולם להנות. אמיתי. זה המניע שלי פה בעולם. ( יש אנשים שהמניע שלהם הוא לעשות מה שצריך, יש אנשים שהמניע שלהם הוא לרצות וכו'). אני באתי לעשות חיים! כזו אני.
באה ההלכה ו"לוקחת" לי את זה לפעמים. רוב הדברים לא - שמירת שבת, תפילה, חגים - בהחלט יוצרים לי הרבה הנאה פה בעולם. ואני מקיימת אותם בשמחה ומודה על הימצאותם.
נידה למשל, לוקחת לי את שמחת החיים. עכשיו אוקיי, אני אמורה לקיים את זה אפילו שקשה כי מי אמר שצריך להיות קל. נכון?
אבל כ"כ לא מתחבר לי שזה רצון ה', שככה אסבול ואבכה ואשתגע ו...אקיים כי ככה צריך. פשוט לא נתפס לי. ויודעת מה? גם לא רוצה שכר על זה! באמת! אם זה לא נעשה בשמחה - לא רוצה.
כ"כ חשוב לי השלמות הנפשית והריגשית. ואני מרגישה שאין בהלכה התייחסות לזה. כלומר לגוף יש ולנפש אין. והנפש הרבה יותר חשובה מהגוף!
אם מישהו חולה - הוא לא יצום למשל, נכון? ואם מישהו חולה בנפש, ברגש שלו - נאדה. תתמודד. אבל התורה אמורה להיות דרך חיים, וחיים בשבילי זה שמחה, זרימה - ולפעמים זה ממש מפריע ומתנגש לי.

האמת. לא יודעת שפכתי עליך ככה. ולא בטוח שהצלחתי להסביר את עצמי בכלל...
בכל אופן עזר לי אפילו הכתיבה עצמה..
את מהממת1234אנונימי
מבינה מה את כותבת, באמת.
קטונתי מלהגיד על זה משהו חכם, זה באמת כל כך מורכב וקשה ואני פשוט לא מספיק יודעת בשביל זה.

רק לגבי הנפש, מכירה את הרב יוני רוזנצווייג? הוא מתעסק הרבה בעניין של הנפש והתורה. לא יודעת אם יתיר ספציפית מה שאת מחפשת. אבל בוודאי הוא מתייחס גם לנפש באופן משמעותי בפסיקה שלו. את יכולה לקרוא פוסטים שלו בפייסבוק, גם אם לא יתן לך מענה ספציפי, לפחות תראי שיש רבנים שכן מתייחסים לנפש, לגמרי.
Yoni rosensweig זה השם בפייסבוק, ואם תרצי, אשלח לך פוסטים בפרטי.
תודה על ההמלצה!חלונות
נכנסתי באמת לקרוא. והוא באמת מדהים!
חלונות היקרהמצטרפת למועדון
אפשר גם לענות לך למרות שלא בקשת ממני?
אני כל כך נהנית לקרוא את הדברים החכמים שלך בשלל נושאים ומזדהה עם הרבה מהשקפות העולם שלך. אז אם זה בסדר מצידך אני גם אשמח לשתף אותך בהשקפת העולם שלי בנושא של השלמות הנפשית עם הגבלות ההלכה.
אני חייבת להגיב לך כהקדמה על המשפט- אני באתי לכאן כדי להנות.
האמת? את מעוררת קנאה באהבת החיים שלך ביכולת שלך למצות אותם עד תום ופשוט להנות בלי יסורי מצפון. זה באמת נורא מאפיין אותך וראוי להערכה בעיני. לא הרבה אנשים ובעיקר נשים יודעים לפרגן לעצמם בלב שלם כמוך.
אבל בצורה שנסחת את זה נשמע שאת תופסת את ההנאה בחיים כערך עליון. את אפילו מגדירה את זה כמטרה לשמה באת לכאן.
תרשי לי לשאול אותך. כיהודיה מאמינה, את באמת חושבת שזאת המטרה? כשאת לבד לבד בשקט עם עצמך את באמת חושבת שרק הגעת לכאן לעשות סבב של בילויים ואקסטרים ואז לחזור..??
מילא אם באמת לרדת לעולם היתה בחירה שלנו וכל נשמה שהיתה עושה את הירידה הזאת רק היתה צריכה לבחור אם היא באמת רוצה לרדת ומה המטרה שהיא רוצה להשיג. אבל בואי, לא ירדנו מבחירה. הקב"ה החליט להוריד אותנו (אומרים שהוא גם שואל את ההסכמה שלנו אבל לא זאת הנקודה) ואם הוא החליט להוריד אותנו אז האחריות על המטרות היא אצלו. הוא הגורם לירידה הזאת ולכן גם המטרות וההישגים שלנו כאן צריכים להיות איכשהו קשורים לסיבה לשמה הוא הוריד אותנו.
אפשר להרחיב וללמוד עד אין סוף ועדין לא לרדת לסוף כוונתו בכל הסיפור הזה של בריאת העולם ומה יוצא לו מזה, אבל שורה תחתונה תסכימי איתי שהמטרה היא תיקון עולם על ידי קיום תורה ומצוות?
אם אנחנו מסכימות על נקודת היסוד הזאת וברור לנו שגם אם נהנה בחיים מאד מאד מאד זה רק בונוס לעיקר שזה שמירת תומצ או אם תרחיקי לכת זה לא בונוס אלא ממש דבר עקרי ומרכזי אבל עדין לא הסיבה לשמה ירדנו לעולם אני מאמינה שכל ההתנגדות הזאת למקרים שבהם ההלכה שזה רצון ה' מגבילה ומצמצמת את האושר שלנו תלך ותרד. תראי זה מאד נחמד לרצות להכין לשבת גם חלות וגם דגים וגם בשר ושלל תוספות וקינוח טארטלים פרווה ועוגת גבינה 8 שכבות, אבל ברגע האמת אם שבת תיכף נכנסת ונשאר לך להחליט אם יהיה כאן חלות או קינוח אקסטרה אז למרות שאת מאד אוהבת קינוחים את תבצעי בחירה מושכלת ובלב שלם תגשי להכין חלות כי זה העיקר ואם לא יהיו לך חלות הקינוחים פשוט יאכלו על בטן ריקה. אם זה באמת מופנם בהגדרות המערכת שרצון ה מעל הכל אז כשיש לי התלבטות בין רצון ה לבין האושר שלי ברור לי מה קובע.
בענין הזה אני באמת חושבת שמי שנולד לזה והפנים את זה מגיל אפס הרבה יותר קל לו.
ברגע שזה לא ברור במאה אחוז אז באמת יש מלחמה פנימית מול ההלכה כי אנחנו לא מרגישים מחויבים לה ופחות מופרך לנו לבצע בחירות שבהם יהיה לנו יותר כיף ונח ברמה האישית.
לצורך הענין הדוגמה שהבאת עם ליווי הבעל בלידה. ברור שאם אני אראה את האושר שלי בראש סדר העדיפויות יתסכל אותי נורא שההלכה באה ומגבילה אותו אבל אם אני מתייחסת לנושא בצורה שההלכה במקום הראשון אז אני נגשת לזה אחרת. כמו שברור לי שאי אפשר ללדת תוך כדי ריצה כך ברור לי שאי אפשר ללדת בעזרת מגע מהבעל. כשאני באה לבחון נושא אז כמו שאני בודקת את המגבלות הפיזיות שלו ולא מנסה לשבור אותן כך גם מכניסה את מגבלות ההלכה לתמונה ואז במרחב שנוצר אני חופשיה לעשות מה שבא לי. ומאושרת.
מהממת!!!פולניה12
אין לי כח לחפש את השרשור שאת הגבת בו אז כותבת לך פהמצטרפת למועדון
מהממת את!!
תודה נשמוש!פולניה12
תקשיבי שאת מיוחדת!! קודם כל - להשקיע מזמנך, לשבת,חלונות
להתרכז, לנסות להכנס לנעליים של השני - את וואו!!!
תודה לך❤️

איזה אבחנה מדוייקת לגבי האופי שלי😅. אני כ"כ שקופה פה בפורום, או שאת חדת עין ולב?

תראי, ה*מטרה* שלי בעולם היא לא כיף והנאה. אבל זו *הדרך* שלי, זה מה שמניע אותי לפעול. הבנת?
ברור שהמטרה הסופית היא להכין את עצמי לעולם הבא ושהעולם הזה הוא פרוזדור לעולם האמת. אם כי תמיד אני צריכה להזכיר את זה לעצמי. אז תודה על החיזוק.

אולי אני נאיבית, אבל אני באמת חושבת ומאמינה שהעולם הזה הוא טוב, מלא באושר, בכיף ובשמחה. ככה אני חווה אותו. כתוצאה מכך, לא מסתדר לי בראש שהתורה כביכול גורמת לי צער. הרי ה' לא רוצה אותי מאמינה וסובלת, נכון? ככה לפחות אני סוברת.
מה כן? אני יודעת שקיום המצוות, גם מה שכרגע מרגיש לי סבל, אם מקיימים אותן מתוך חיבור, ידע ואהבה - הן גורמות שמחה ואושר פה בעולה"ז. (בכלל אני חושבת ששמירת תורה ומצוות נותנת לנו "שכר" פה בעולם. יש כ"כ הרבה רווחים וטוב שאנחנו מקבלים כבר פה). אממה, לא בכל הדברים אני שם. ומה שבינתיים גורם לי עצב וצער - קשה לי מאוד מאוד לקיים וליישם.
מה אני עושה? מחפשת היתרים מן הגורן ומן היקב. הדוגמא של ליווי בעל בלידה - היא כזאת. קשה לי עם זה, איכשהוא זה מותר - אני לוקחת!

את צודקת שמי שנולד לזה והכל מובנה אצלו וברור - הרבה יותר קל לו. גם אני נולדתי לזה, אבל איכשהוא עברתי ועוברת תהליך בחירה מחדש. ונכון, החוסר אמונה האבסולוטי הזה באמת קשה. (למשל השבעה נקיים. אני מאמינה שמה שה' גזר - זה מדוייק לנפש האדם ובר ביצוע. השבעה נקיים האלה - אני מרגישה שהם מעבר לכוחות ממוצעים שלי לפחות. ומה? אין לנו רב בסדר גודל לפתוח כאלה נושאים ולעשות חושבים מחדש. אז מה? יאלה, תשמרו כל חודש עוד שבוע הרחקות...
אותי זה מקומם).
עכשיו, אם הייתי מאמינה באמונה שלמה, כמו שבעלי מסביר לי הלוך ושוב, שמה גזרו חז"ל והצדיקים זה כאילו ה' גזר ובהסכמתו - היה לי יותר קל. אבל אני עוד לא שם...
בעז"ה אולי נגיע יום אחד.

בינתיים אני מקנאה ולומדת המון מבנות כמוך שהכל אצלן פשוט וברור😘

מותר להצטרף גם לדיון?בארץ אהבתי
כתבתן כל כך יפה, ואני רוצה להוסיף קצת מהמחשבות שעלו לי בקריאה של הדברים.

קודם כל, אני ממש מסכימה שיש בזה משהו מיוחד בזה שאת כל כך מחוברת לשאיפה לשלמות, לרצות שהכל יהיה טוב, בהנאה ובכיף. וזה מהמם לקרוא איך בהרבה דברים בעולם הרוחני שלך את באמת חיה שם - שאת מרגישה איך למעשה קיום התורה והמצוות זה השכר בעצמו.

אני חושבת שמה שאת כותבת זה ממש אמיתי. לפעמים מרוב שמלמדים אותנו 'לפום צערא אגרא' אז נוצר מצב שלפעמים כבר חושבים שהצער הוא חלק מהעניין, וקיום המצוות צריך להיות מתוך צער.
אבל אני חושבת שבאמת את כל כך צודקת, השאיפה האמיתית שלנו היא שקיום המצוות יהיה לנו טוב. 'עשה רצונך כרצונו' - השאיפה היא שהרצון שלנו יהיה זהה לרצון של הקב"ה, שמעצמנו נרצה לעשות את מה שהקב"ה ציווה, כי נרגיש שזה טוב עבורנו. ולעתיד לבוא זה מה שיהיה באמת - יצר הרע יבוטל מהעולם, וכולנו נחיה על פי רצון ה', כי זה יהיה גם הרצון שלנו. נהיה מחוברים לנשמה, בלי כל המחיצות של החומר, בלי כל הבלבולים של העולם הזה, ומעצמנו נרצה לחיות בצורה הכי שלמה, בדיוק כמו שה' מצווה אותנו.

אבל העניין הוא שאנחנו עדיין בתהליך של תיקון העולם. יש דברים שבהם אנחנו כבר במקום שאין לנו יצר הרע בהם. שאנחנו כבר במקום שבו הנשמה שלנו מאירה יותר, ואנחנו עושים את רצון ה' כי זה גם הרצון שלנו.
אבל יש מקומות שעוד צריכים בירור. יש מקומות שאנחנו עדיין מתמודדים מול היצר הרע, מול העולם הזה שמבלבל אותנו ומול הפיתויים של החומר שמבלבלים אותנו, ושם אנחנו מרגישים שהרצון של ה' נוגד את הרצון שלנו.
ואני מבינה, שזה עיקר העבודה שלנו פה בעולם. לתקן את המקומות שבהם אנחנו עוד לא רוצים את הרצון של ה'. ופה צריך להתחיל ממדרגה של 'בטל רצונך מפני רצונו' - להבין שגם אם אנחנו לא מרגישים שזה מה שאנחנו רוצים, אנחנו מבטלים את דעתנו כי אנחנו מקיימים את רצון ה', גם בלי להבין וגם בלי להרגיש.
ואני חושבת שעל המקומות האלו נאמר - 'לפום צערא - אגרא'. כי לעשות את רצון ה' כשזה מה שאני רוצה בעצמי, זה מדהים ובאמת ממלא את הנשמה באושר, אבל פה אני לא צריכה שהקב"ה יתן לי שכר, עצם קיום המצווה הוא השכר. אבל כשאני מבטלת את רצוני מפני רצונו, כשאני מצטערת ומתאמצת כי אני יודעת בשכל שזה מה שה' רוצה, למרות שהרצון שלי נמצא במקום אחר, פה ה' יתן לי שכר מעבר. כי פה המלכתי אותו עלי.
אבל גם במקומות האלו, השאיפה היא לא להישאר במקום של הצער. השאיפה היא להגיע למצב שנהיה מספיק מחוברים לנשמה שלנו, ונרגיש שבעצם מה שהקב"ה רוצה, זה גם הרצון שלה, שנרגיש שזה מה שאנחנו רוצים, ונעשה את זה בשמחה.
וכמובן שהעבודה הזו היא קשה מאוד. ואולי לא בהכל נצליח לעשות את זה עד הסוף. אבל בכל מקום שנצליח קצת להתקדם - לבטל את רצוננו מפני רצונו, או להתקדם למדרגה של לעשות רצוננו כרצונו, זה ממש השותפות שלנו בתיקון העולם לקראת הגאולה.


אם את רוצה להעמיק במצוות הטהרה, שאת כותבת פה שהיא קשה לך, אני ממליצה מאוד (כבר המלצתי פה לא פעם…) על הספר 'האישה המצוותיה' של הרב ראובן ששון, שגם מה שכתבתי פה בהודעה זה הרבה בהשראתו (לא יודעת כבר מה שמעתי ממנו ומה הוספתי מעצמי, אבל בטוח יש פה דברים שלמדתי בשיעורים שלו…).
איזה כיף שענית לי. מאוד אוהבת לקרואחלונות
אותך!
הסברת כ"כ יפה! ממש הארת לי נקודות חדשות! זה כ"כ נכון שזוהי העבודה שלנו, לחבר את הרצון שלנו לרצונו יתברך. ממש לוקחת את זה איתי.
מאוד קשה לי לחוות צער וסבל שנגרם כתוצאה מקיום התורה, הרי לא בשביל זה, אני בכל אופן, מקיימת אותה. אז ההסתכלות שהארת - להבין שזה שלב זמני עד שנתחבר ונאהב - באמת מרגיעה קצת...
אם כי יש לי נטיה כזו, ובמצוות שקשורות רק אלי אני אכן מיישמת את זה, לחשוב שלא שווה לי ולהקב"ה הצער שאני עוברת בגלל קיום מצווה כלשהיא. אז אני פשוט מרפה, ובינתיים לומדת על הענין, מנסה להתחבר מ*רצון* - ואז הקיום בהמשך נראה ומרגיש אחרת...
לא בטוחה שזוהי דעת הלכה, אבל בינתיים טוב לי כך.

בכל אופן - תודה ממש! עזרת לי מאוד!
איזה כיף שעזר לך מה שכתבתי…בארץ אהבתי
אני רוצה להוסיף עוד מחשבה לגבי הנושא של קיום מצווה מתוך צער.
את כותבת ש'לא שווה לקב"ה הצער שאת עוברת בגלל קיום מצווה כלשהי'.
אני מסכימה שהקב"ה לא רוצה שכל העבודה שנעבוד אותו תהיה מתוך צער, בכפייה עצמית, ונגד ההרגשה שלנו.
אבל הקב"ה נתן לנו מצוות שטובות לנו. שבאמת מיטיבות איתנו. וכשאנחנו לא מרגישים את הטוב של חלק מהמצוות, זה כי אנחנו עוד לא בשלב של הגאולה, שאז כולם ירצו לחיות חיי תורה כי האור שלה יאיר בלי המחסומים של החומר והיצר הרע. ואז נבין כמה התורה כולה היא הטוב האמיתי. (ובשלב הזה יהיו גם דברים שישתנו כי נהיה במציאות מתוקנת יותר. ונוכל לחזור לקיים רק את המצוות דאורייתא בלי התוספות והסייגים שחז"ל היו צריכים להוסיף בשביל המציאות של העולם שלנו).
אבל עכשיו אנחנו עוד בשלב של תיקון העולם. זכינו להיות בדור שכל כך קרוב כבר לגאולה, ויש כבר כל כך הרבה גילויים של פנימיות התורה וחיבור עמוק למצוות, שלא היה בדורות קודמים. אנחנו כבר הרבה יותר במדרגת 'בנים', שרוצים להבין את הציווי של האבא, ולא במדרגת 'עבדים', שצריכים לקיים את ציווי המלך בלי להבין את הטעם.
אבל גם עכשיו, אנחנו עדיין מצויים ביראת ה', והיראה כוללת הבנה שהקב"ה גדול מאיתנו באופן שאנחנו לא יכולים לתאר, וכמה שאנחנו מנסים להבין, בסוף יש דברים שהם מעבר להבנה שלנו ואנחנו עושים מתוך התבטלות לקב"ה.
ואני חושבת שדווקא כשאנחנו עושים את זה מתוך צער, מתוך קושי, אנחנו מנצחים את החומר, וממליכים את הקב"ה עלינו מתוך המקום הנמוך יותר, שבו אנחנו עושים את רצון ה' דווקא כשהוא כל כך קשה לנו ולא ברור לנו.
למדתי פעם בשפת אמת פירוש מאוד יפה שנראה לי בדיוק שייך לכאן - כשאברהם אבינו התנסה בניסיון של עקידת יצחק, הניסיון היה דווקא בזה שזה לא היה הרצון של ה' באמת. כי אברהם אבינו היה במדרגה של הגאולה, הוא קיים את התורה כולה כי זה היה הרצון הטבעי שלו, הוא הרגיש מעצמו מה הקב"ה רוצה (כיליותיו לימדו אותו תורה). וכשהקב"ה ציווה אותו לעקוד את יצחק, הוא לא הרגיש שהוא רוצה לעשות את זה, כי בעצם ה' באמת לא רצה שהוא יעשה את זה, אבל למרות זאת הוא הזדרז ועשה את רצון ה', וביטל את רצונו מפני ציווי ה', ובזה הוא עמד בניסיון וביטא את הדרגה האמיתית של יראת ה' - 'עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה'.
אז גם אצלנו, כשאנחנו עומדים מול רצון ה' שסותר את ההרגשה הטבעית שלנו, אבל אנחנו מצליחים להתגבר ולבחור לעשות את רצון ה' למרות זאת, זה ממש ביטוי של יראת ה', כמו עקידת יצחק משלנו (רק שפה זה באמת הרצון של ה', רק שאנחנו לא במדרגה להרגיש את זה).
לכן אני חושבת שלא רק ששווה לקב"ה הצער שלנו בעשיית המצווה, הוא הוריד אותנו לעולם החומר כדי שיצליח להמליך אותו דווקא גם במקומות שאנחנו לא מרגישים, וזה ממש חלק מתיקון העולם. וכל הצלחה כזו, שווה הרבה יותר מאשר קיום מצוות שבא לנו בקלות והשמחה. ועל זה נאמר 'לפום צערא - אגרא'.
וכמובן שכל זה לא סותר את המשך העבודה והבירור שיביא אותנו למדרגה שבה הרצון שלנו יהיה זהה לרצון של ה'. אבל אני חושבת שוודקא ההתגברות לפני שמגיעים למדרגה הזו, יקרה בעיני ה' באופן מיוחד.


אני רוצה רק להוסיף, שבסופו של דבר אני לא עומדת בניסיונות שלך.
לא שאצלי תמיד הרצון זהה לרצון של ה'. ברור שלא… אבל אני מרגישה שהניסיונות שלי הם יותר במקומות שבשכל אני כן מבינה למה נכון לעשות את רצון ה', אבל כשאני מגיעה לניסיון למעשה, הלב שלי עוד לא שם (למשל כשאני כועסת על הילדים, או על בעלי, ואני יודעת בשכל שהקב"ה רוצה שאני אתנהג אחרת, אבל הרגש משתלט עלי ומביא אותי לתגובות שהן לא רצון ה'. ואז אם אני מצליחה לעצור את עצמי ולזכור שה' רוצה שאני אגיב אחרת, אני יכולה להתגבר למרות הקושי ולשנות את התגובה שלי).
אבל באמת לא עולה לי כרגע מקום שבו אני מרגישה שגם בשכל אני לא מצליחה להתחבר לרצון ה' (לא שאני מבינה את כל המצוות, אבל מה שאני לא מבינה, זה לא המקום שיש לי קושי לקיים).
אז אני מבינה שמהבחינה הזו את באמת במקום שונה ממני, ולכן הדרך שאת צריכה לעבור שונה משלי. אבל אני כן חושבת שחשוב לזכור שיש גם מקום שבו הקב"ה שמח בצער שלנו. לא שהוא שמח שאנחנו מצטערים, אלא שהוא שמח שהצלחנו להמליך אותו עלינו ולבחור לעשות את רצונו דווקא מתוך חוסר ההבנה שלנו, דווקא כשזה לא בא בקלות.
וואי כמה אהבתי את מה שכתבתשיר-ציון
הצלחת לנסח כל כך יפה
התחברתי מאוד

מצטרפת

ורק מוסיפה

שיש כמה דברים שגורמים לנו תענוג

העולם רגיל לתענוג מתוך זה שאנו מקבלים משהו, מתמלאים במשהו..

ויש עוד תענוג עמוק ופנימי
התענוג שבדיוק
התענוג בלהתמסר
התענוג מלהרגיש שאת פועלת נכון ומדוייק לרצון ה'
התענוג בלעשות עבורו
על אף הקושי

זה שפה אחרת
שצריכה הרבה לימוד
היא לא קלה
אבל ברגעים שחוויתי כאלה תענוג
בכנות
הוא הכי עמוק בעולם
עכשיו דיברתי ב"שפה" שלי😂חלונות
התחברתי ממש!
תודה!
תקשיבי שאין לי מילים! איזה אישה יקרהחלונות
ועמוקה וחכמה את!
קראתי פעמיים וצילמתי לי - לימים קשים....
בטוחה שיש לך חלק במסע הפרטי שלי לעברו יתברך.

תודה❤️
איזה מדהימה את...בארץ אהבתיאחרונה
ממש ריגש אותי לקרוא מה שכתבת.
ואת מדהימה שאת ככה מוכנה לקבל ולהשתנות בעקבות מה שאת קוראת.
המון בהצלחה בהמשך הדרך!❤️
דבר ראשון כיף שהגבת לי חזרה והערכת!מצטרפת למועדון
באמת קטונתי. אני לומדת ממך הרבה ואת נשמעת לי מודל להערצה. (בעיקר במובן הזה של הזוגיות והמשמעות שלה בסדרי העדיפויות). אני עוד צעירה ומגבשת את דרכי ואת בהחלט השראה בשבילי.
אז בתור אחת שקוראת אותך די בשקיקה היה לי לעונג לענות לך.
לשאלתך האם את שקופה פה בפורום או שאני חדת עין ולב, אני חושבת שפשוט ברגע שהגדרת את עצמך ככזאת זה מאד התאים לי לתפיסת חיים שלך כפי שהיא משתקפת מתגובת ופוסטים קודמים שלך.
את מהממת ברצון שלך שהכל יהיה מתוך חוויה של חיבור ועונג. אני לא חושבת שזאת תמימות, בטח לא במובן השלילי של המילה.
אבל לדעתי את צריכה ללמוד להיות במקומות של הפרווה בחיים שלך.
את מאד מאד חוויתית. או שאת מחוברת וקשורה ומלאת עונג או שאת בצער וכאב ובתסכול.
זה מדהים שאת שואפת לעשיה מתוך שמחה אבל מרב שאת לא משחררת את זה את גורמת לעצמך להתעמק עוד ועוד במקומות הלא שלמים בחייך. המקומות שאת צריכה לבצע דברים מתוך אילוץ. וכל הפוקוס שלך הוא על כמה זה נורא וכמה שזה סבל. כאילו הפוטנציאל לאושר באישזהו מקום זה שמסב לך את כל הצער.
כי אם היית פחות נעולה על זה שכל דבר חייב להיות בפסגת הכיף והאושר אז החוסר של המקומות שבהם את פועלת מתוך הכרח היה פחות בולט וזועק.
אולי אני סתם מהמרת אבל לדעתי כשלב ראשון את חייבת לקבל את הפרווה, את המקומות האלה שעושים לא כי מרגישים ורוצים אלא כי צריכים והשמיים לא נופלים..
רק אחרי שתשחררי את זה תוכלי לפנות מקום בלב ולתת לו להפתח לסוג של אושר חדש. האושר שבאיפוק, האושר שבהתמסרות, בהקרבת הקרבן. זה סוג של אושר שנובע מידיעה והרגשה שאת עושה את הדבר הנכון וגורמת נחת לה' דוקא בגלל שזה לא בא לך בקלות.
קודם כל - תודה על המחמאות. מדהים אותי כל פעםחלונות
להיווכח מה זה כוחה של מילה, גם אם נאמרת באנונימיות.

אין לך מושג כמה את צודקת!!!!!!
עכשיו אני לא אשאל, אלא אומר לך - את חדת עין ולב!
יש לי קושי גדול במפגש שלי עצמי עם מקומות קשים וכואבים - זה מנגנון הגנה שפיתחתי עקב ילדות "ססגונית" במיוחד. המנגנון הגן עלי נפלא, שמר אותי והביא אותי הלום. אבל באמת שב"ה הוא לא נצרך עכשיו. רק שלנפש....קצב משלה...

כשאני מזהה קושי או כאב, אני בורחת. לא רוצה להיות שם. זה למעלה מכוחותי. וזה באמת גורם לכאב לא להיפסק. כי אני לא עוצרת ונותנת לו מקום. בעלי אמר לי הרבה פעמים בהקשר של הנידה - תקבלי את הקושי, תחווי אותו. יהיה לך אח''כ הרבה יותר קל. הוא צודק, ואני מנסה להתחבר למקומות הכואבים שלי ולא רק להדחיק ולהתעלם. אבל זה לאט לאט...בעבודה...
אז תודה על ההארה והחידוד. כמו תמיד, בסוף אנחנו חוזרים לאותם מקומות חלשים בנפש...
הי יקרהתוהה לי
לגב שבעה נקים פעם גם הרגשתי כמוך וזה היה בגלל שהיה חסר לי מידע הלכתי, הדף מידע שצירפתי ממש עזרלי בנושא הזה
והגישה שלי לעצמי שאם משהו ממש ממש מעציב אותי ומוריד אותי ויש דרך להתיר את זה, אז אני שם. לא שעשיתי את זה לגבי הרבה דברים, אבל במה שכן בחרתי כך זה מאד שחרר אותי ונתן לי דווקא יותר חיבור למצוות כשאני לא כופה על עצמי דברים שקשים לי בטירוף ויש דרך להתיר אותם.
20210530232817.pdf
תודה לך. רוצה להתפנות לקרוא את זה.חלונות
אז זהו. שאני מלכת ההיתרים 🙂
וכשאני קוראת פה בפורום - אני עוד יותר מבינה כמה...
באמת שמה שמותר איכשהוא למישהו - מגיע אלי😅
זה באמת עוזר לי....
תודה על החומר.
בזהירות..אבל חשוב להפריד בין התורה לבין השתלשלות ההלכהמיקי מאוס
אל תרגמו אותי באבנים.
אבל בעיני דווקא כמחויבת ונאמנת ליהדות חשוב להפריד ולזכור איפה הגבול ששרטטה התורה האלוהית ואיפה ההשתלשלות האנושית. וחשוב לזכור שתורה שבע"פ יסודה בנבואה אבל סופה בבני אדם כמונו בדיוק עם מסורת אבל גם עם החלטות חברתיות, שיקול דעת, וכן, גם עם טעויות.

אז רק בנקודה של לידה- מהתורה השלב שבו נאסרים הוא שונה מהשלב המקובל היום (ודווקא זה בעיני לא נקודה קשה. אני באמת חושבת שהלידה עצמה היא חוויה שיותר מתאימה למעגל נשים ופחות לזוג. גם אם נעיף את מגבלות ההלכה. אבל זה בסדר אם יש זוגות שמרגישים אחרת) ובעיקר- אחרי הלידה מהתורה שבוע/שבועיים אחרי הלידה היא טהורה לבעלה ולא משנה בכלל מה מצב הדימום.

אני מקבלת לגמרי את ההלכה ומחויבת לה, אבל זוכרת שזה לא כך נמסר משמיים. ואני גם בטוחה שנחזור לזה בשלב הגאולה. זה פשוט שלב ביניים שאנחנו מחויבים לגדרים וההגבלות ששומרים עלינו.
אולי זה יעזור לך פחות לכעוס ויותר להאמין בקב"ה שבאמת מבין אותך , ואפילו יותר טוב ממך, אבל יש פה סיפור גדול יותר ממך וההלכה צריכה להקיף את כולו

ולגבי הלידה- אני באמת מעדיפה שדולה , כאשת מקצוע, תראה אותי בלידה טבעית על שלל גווניה. לא בעלי, ואפילו לא אמא שלי.
ולא בגלל חוסר באינטימיות מול בעלי. אלא כי זו באמת חוויה נשית ואישית עמוקה שאין שם מקום להכניס בן זוג בתחושה *שלי*.
כשותף מעבר לווילון מבחינתי זה היה מספיק בהחלט
גם אם הלכתית היה מותר- בשלב מתקדם בלידה הייתי מוותרת על נוכחותו הפיזית
לא מאמי, אני אזרוק עליך פרחים, לא אבנים!חלונות
זה בדיוק הקושי שלי!
אני יודעת שהתורה עצמה מדוייקת לנפש האדם. עם זה אני שלמה לחלוטין!
אבל עם כל התוספות האלה - קשה לי מאוד! ואני כל הזמן אומרת לבעלי: מי אמר שאותו תנא/רב ידע והכיר את הנפש *שלי*. את הקושי שלי?!
הרי רק ה' יכול לדייק באמת לצרכים של כל אחד ואחת מאיתנו.
לשמור נידה בשבוע של הווסת עצמה, או שבועיים אחרי לידה - זה נכון גם לפיזיולוגיה של האישה. להוסיף שבוע כל חודש, וחודש /חודשיים אחרי כל לידה - לי מרגיש לא נכון בכלל.
ובגלל שזה מעשה בשר ודם. ולא יד אלוקית - זה קשה ומקומם הרבה יותר...
עד כאן דעותי הכפרניות.
את שלימה עם חוק הכבידה של כדורכמיהה
הארץ והחוק השלישי של ניוטון בפיזיקה??
את שלימה עם זה שאת לא יכולה לעוף כמו נשר?
ביום שככה תסתכלו על ההלכה יהיה לך הרבה הרבה יותר קל.
ההלכה היא לא אופציונלית(אלא אם כן יש שיטה שמתירה ואז זה לא אופציונלי אלא לכתחילה)
אבל אבל אבל כוח הכבידה לאחלונות
מונע ממני לקבל חיבוק מבעלי אחרי הלידה למשל, כשאני כ"כ צריכה את זה...
אבל הוא כן מונע ממך להציל תינוק שעף בתאונה ל"עדבורית
וכדומה על שלל התאונות האפשריות הקיימות ביקום שנגרמות מחוקים מבאסים של הפיסיקה
ואני מדברת על עזרה מהבעל במהלך הלידה עצמה. זה ככ הכרחי לאטליה כ
מותרות כמו חיבוק אחרי לידה. אלא ממש ממש צורך! אישה בלידה היא כמו חולה, במצב סכנה וזה הזוי שעדין לא התירו שהבעל יתמוך בה
ואם בעלי יראה ברחוב אישה פצועה הוא לא יעזור לה כי איסור נגיעה?!
זוכרת שבאחת הלידות, לא הספקתי אפידוראל וסבלתי ככ. צרחתי מכאבטליה כ
ים איומים! בלידה שהתחילה בירידת מים והיה מחסור במיילדות(בי"ח ביקור חולים, למי שמכירה)
ובעלי עמד והסתכל חסר אונים ואני סבלתי בצורה איומה והייתי ככ לבד.... אחרי הלידה לקח לי הרבה זמן "לסלוח" לו. לסלוח במרכאות כי זו לא אשמתו. אבל הרגשתי שהוא נטש אותי בזמן שהכי הייתי צריכה אותו😟 מאז למדתי לקחת דולה בלידות
תראי גם בהלכהשיר-ציון
כתוב שכשיש צורך רפואי גחוף ואין מי אחר שיעזור אז זה לא מוחלט שלבעל אסור לעזור עזרה עניינית- לא חיבוק ומגע של חיבה ורצוי בעזרת בד מפריד
ככה שלא בטוח שבמצב כב זה היה אדור לחלוטין הכל ולכן להבא מראש לשאול רב מה מותר במצב קצה כזה.

אבל כתוב גם שכיום כשאת הולכת ללדת את יודעת מראש שיתכן ותאסרו ותצטרכי עזרה פיזית- זה דבר די צפוי וקורה בכמעט כל לידה ולכן אי אפשר לסמוך על איזו קולה 'אולי תתיר לבעלי לגעת בי
כי יש ברירה
והברירה זה מראש לשאוג למלווה נוספת- אפילו כאופציה זמינה אבל לא מחייבת -שאם תצטרכי תהיה זמינה
ככה אני עושה בלידות החוזרות שלי שהן מהירות ב''ה אבל אני לא בטוחה במאה אחוז מראש מה יהיה אז תמיד משריינת דולה כאופציה למקרה שאצטרך.
אפילו 'אנו נוהגים שנאסרים רק אם יש דימום או בפתיחה מלאה

ואגב גם פעם אחת בלידת בזק כשיצאתי מהבית הרגשתי שיש לי פתיחה מלאה בוודאות ולא יכלתי ללכת עד לרכב כי הראש היה ממש בין הרגליים ובעלי נאלץ לתת לי יד ולעזור לי ללכת כי לא היתה שום ברירה חוץ מללדת ברחוב😑
אבל זה לא היה צפוי בשום צורה (עברה רק רבע שעה מאז שהתחילו הצירים בכלל🤨)

ככה קראתי גם אצל הרב מלמד ובעוד מקומות אגב..שכיום חלק מהזהירות במצווה זה לשריין אופציה לעזרה
נכון! זו היתה לידה שניה ולא נערכתי כראוי. ובעלי כזה דוס שאיןטליה כ
מצב שהיה עוזר לי מרצונו...לכן אמרתי שהלוואי ויגיע יום שדמות תורנית עם כתפיים רחבות תציף את הנושא הזה ויתנו הדרכה מתאימה לגברים.
אותנו הנשים לא צריך לשכנע🤔🤗
אולי יבוא יום ואנחנו נהיה עם כתפיים רחבותתיתי2
לשאת את המורכבות של ההלכה עם הנפש ולהתגבר בכל זאת


אומרת את זה מהמקום הכי הכי אישי שלי ברגעים אלה של התמודדות.
לא הבנת אותישיר-ציון
המקום של לעזור בשעת דחק היא אולי אופציה שאפשר להתיר לפעמים.אבל היא בדיעבד של הבדיעבד
ולא ראויה אם מראש לא דאגת לשריין לך מלווה נוספת כאופציה- זה האחריות שלך מראש לא להגיע לידי מצב של אין ברירה

אם נגיד הדולה הבריזה ולא היתה מישהי אחרת והמיילדות עמוסות וממש צריכה עזרה ספציפית-
בבקשה שבעלך יברר עם הרב שלכם מה הוא מנחה במצב אילוץ
אמהלה! בחיים לא הייתי סולחת לוחלונות
באמת!
וואו!!
אני בטוחה שהתורה לא התכוונה שאת תשאגי מסבל ובעלך יעמוד מולך בחוסר אונים.
לכי איתו לרב לפני הלידה הבאה ותבררי ככל לפרטים...
באמת היה קשה.הרבה עבודה עצמיתטליה כ
עבר מאז 9 שנים והעיקר הסקתי את המסקנות-
מאז אני תמיד עם דולה! אה וגם לא יולדת בביקור חולים למרות שהם השתפרו מאז מאוד מאוד ובטח לא יקרה להם שוב מקרים כאלה
בעלי דוס רציני. אבל אם ישמע מרב שלפעמים צריך זה אולי יעזור
איך את יודעת מה התורה התכוונה?כמיהה

זו תובנה שלך?

איך התורה התכוונה שייקחו ילד מסכן בן 8 ימים ויחתכו לו את הבשר והוא צורח ממש, ואף אחד לא עושה כלום?

ממש מזעזע!! (ועוד עושים מזה מסיבה ..)

איך יכול להיות שהתורה מאפשרת דבר כזה?

איך יכול להיות שבעל שחוזר אחרי 3 חודשים הבייתה ואשתו טרם נטהרה שאסור לו לגעת בה? ממש אכזריות!!

להמשיך? לא חושבת שצריך.

בטוחה או לא בטוחה זה לא משהוא אינדובדואלי. יש תורה, יש פסיקה, יש כללים הלכתיים.

 

איך אני יודעת?חלונות
כי יולדת זו אישה שמוגדרת חולה בסכנה. זו חולה שמותר לחלל עליה שבת. לצורך הענין - מותר להכין לה קפה כי זה יקל על סבלה.
ואין מיילדת או מלווה אחרת בשטח - בעלה לא יכול לעזור לה פיזית?????????
אנחנו אישית כאמור שאלנו רב. אבל גם בלי זה - הלו! זו תורת *חיים*

ו...מקנאה בך על הברירות שלך בקשר להלכה.
אף אחד לא אומר שה לא פיקוח נפש השאלה כשדואגים מראשכמיהה

למצב כזה שאין אף אחד אחר ואז נוצר מצב שצריך עזרה וממילא מבקשים  להתיר את זה.

אז תדאגו שיהיו אנשים שיעזרו ואז אין את הבעיה הזו.

אין שום פוסק שאומר שניתן לאשה להסתכן בלידה כשאין מי שיסייע. השאלה פשוט אם לגרום למצב הזה לכתחילה ואז לחפש היתר או להתמודד עם זה כמו שהיינו מתמודדים עם כל בעיה אחרת בחיים.

אוקיי. אז אנחנו בעצם מסכימות שאם נקלענוחלונות
למצב נתון שאשה צורחת מכאבים ואין מישהו אחר - לא דרך התורה שהבעל יעמוד מולה ויבהה בה.

את צודקת שמן הראוי למנוע מלכתחילה מצב כזה. (אם כי אני סוברת שאם יש איפשהוא בהלכה אפשרות להתיר לי - אני לוקחת. אבל זה כאמור גישה אינדבדואלית שלי.)

פשוט בדברים שקשה לי לקיים אני ממש לא מחפשת את המלכתחילהחלונות
מספיק לי בדיעבד.
מה היית רוצה שיעשה, בהנחה שאין הלכה?יעל מהדרום
לק"י

לא יודעת כמה הבעל יכול לקחת את הכאב.
אלא אם כן, הוא יודע לעשות עיסויים וכאלה.

וחיבוק בזמן צירים בטח הייתי מעיפה ממני בעצבים
בדיוק לכן שווה לשאול🙂חלונות
אני יכולה לשאול את בעלי איזה רב נתן לנו את ההיתר, אבל לא בטוחה כמה זה יעזור לך.
זה לאשהרב הזה מתיר נגיעה, אלא *לנו* הוא התיר. מבינה?
פשוט ללכת לרב שלא מחפש להחמיר, עם כתפיים מספיק רחבות - ולשאול על הנתונים והמצב שלך - מה מותר..
(אני למשל לא מוכנה שאף אחת אחרת תבוא איתי ללידה. אז זה או הוא או כלום..)
בלידה האחרונה הייתי רק עם בעלי ובלי אפידוראליעל מהדרום
לק"י

והסתדרנו גם בלי מגע.
זה תלוי באשה ובלידה הספציפית כמובן.....
אהבתי. איזו השוואה יפהחדשה ישנה
אבל1234אנונימי
אני חושבת שהיא כן אופציונאלית.
כלומר, זה כל העניין של בחירה חופשית, לא?
שאני בוחרת לקיים תורה ומצוות.
אז כן, מבחינתי ברגע שבחרתי, אני מחוייבת לכל ההלכות.

אבל כוח הכבידה, החוק השלישי של ניוטון הם מחוייבי המציאות. בן אדם לא יכול להחליט יום אחד שהוא מתנגד לכוח המשיכה, או שאם הוא נותן מכה לבית, אז הבית ישבר ולא היד שלו.

חוקי הפיזיקה, הם חלק מהטבע. חלק בלתי נמנע ממנו. התורה לעומת זאת, לפעמים היא דווקא להיפך, נועדה לגרום לאדם להתעלות מעל טבעו.

להגיד את ההשוואה הזו, זה להוציא את כל הקושי שבקיום תורה. זה להגיד לאדם שמתמודד עם זה, שזה בכלל לא אמור להיות לא קשה. האם קיבלנו הבטחה כזו פעם?
אף אחד לא אמר שלעבוד את ה' זה קל. לא חושבת שזה אמור להיות ככה וזה ממש לא ברור מאליו כמו חוקי הפיזיקה
זה בדיוק הנסיון בלהיות יהודי מאמיןכמיהה
להבין שהתורה היא מהווה את המציאות. קשה לך לראות את זה?
תתמודדי. לא את באופן פרטי הכוונה.
בדיוק זה מה שאני אומרת, הכל בראש בתפיסה שלנו. אם אנחנו מבינים שהתורה (ובעיקר התורה שבעל פה שהיא מיסודות האמונה) היא שורש קיומנו, היא מחזיקה את העולם, אם נתייחס כך לעולם התורה, לא נצטרך לשאול "איך אפשר לקיים הלכה כזו"
מקיימים כי ככה ה' אמר. למה?כי ככה הוא אמר. הסברים יש המון סתם כדי לשבר לנו את האוזן.
אגב, מי אמר שיש עניין שצריך להיות קשה לעבוד את ה? בפעם האחרונה שבדקתי - עבדו את ה' בשמחה
קשה לי עם התפיסה הזו.1234אנונימי
התורה היא חלק מהמציאות, היא מהווה את העולם, מקבלת.
מכאן ועד להגיד שזה טבעי כמו חוקי הפיזיקה, זה פשוט לא נכון.

כדי להיות צדיק בן אדם צריך לעבוד, זה לא מגיע טבעי. אם את מצליחה, אשרייך.
להגיד, תתמודדי, זה פשוט לזלזל בכל אלו שקשה להם לקיים תורה ומצוות. למה את מבטלת את הקושי?
אני מקיימת את ההלכה כי ככה ה' אמר, מסכימה. האם יש גם מצווה שאקיים את ההלכה ללא קושי?

זו התפיסה והגישה שלי, למדתי אותה (בתקווה שהבנתי נכון), המדרשה שלי, מכתביו של הרב סולובייצ'יק.

עבודה ה' כשמה כן היא, **עבודה**. האם היא חייבת להיות קשה?
לא.
האם היא יכולה לאתגר?
בהחלט.
האם מי שזה קשה לו אומר שהוא מפספס משהו בהבנת מהותה של עבודת ה' והתורה?
לא חושבת. הוא פשוט בן אדם
בתור תגובה אחרונה כי המסר הובןכמיהה
אף אחד לא אמר שאין קושי בלקיים הלכה, אבל יש קושי ויש קריאת תיגר על ההלכה עקב הקושי ופשוט אי קיום ההלכה בגללו.
כשהיא שואלת איך את מוותרת על עזרת בעלך בלידה, גם לי היה קשה עם זה מאד אבל לרגע לא חשבתי שבגלל זה שקשה לי
הוא יעשה לי מסאז 'או יחבק אותי.
זה ההבדל.
ובאמת נסיים כאן.
זה בדיוק הענייןמצפה לעתיד טוב

בגלל שזה קשה צריך לומר לנו שיותר גדול לעשות את זה מתוך שמחה

כל מצווה בעצם צריך לעשות בשמחה 

אבל בואי נודה שאנחנו רואות מחזור מתבאסים לא מתרגשים יווו איזה כיף שבועיים עכשיו אני יקיים מצווה בכל רגע ןרגע

למרות שתכלס ככה היינו אמורות להרגיש

קשה לי שאת מערבבת תורה שבכתב עם תורה שבע"פמיקי מאוס
בהשתלשלות התורה בע"פ נכנסו הרבה מרכיבים לא אלוהיים.
ולא דומה משנה או גמרא לספרי פסיקה, אפילו ראשונים ובטח אחרונים ואחרוני אחרונים
לא כופרת חלילה ביסודות המסורת.
ואני מחויבת מלאה להלכה ולפוסקים בני אנוש

אבל אם לא נאפשר לעצמנו עין ביקורתית בהלכה נגיע לטעויות.

בלימוד עיוני מגלים מהר מאוד שהתפצלות המסורת היא הרבה מעבר למחלוקות של גילוי כוחות שונים או איזה נימוק אידיאולוגי אחר - יש המון התפתחויות שקרו בגלל טעויות העתקה, חוסר ידע מעשי (דיון על כזית בארופה של הראשונים שלא ראו מעולם זית אמיתי למשל) וגזרות של מנהיגים מול בעיות נקודתיות בקהילה שלהם.
לפעמים אפילו מגיעים לסתירה מול הלכות דאורייתא ואז באים חכמים מאוחרים יותר ומבטלים או מחזקים פסיקות כי שמו לב לסתירות האלה

אני לא אומרת שכל נער או נערה עם ידע בסיסי יתחילו לערער על הפסיקות המקובלות, ממש לא. אבל בעיני- לכל יהודי ויהודיה יש מחויבות לעין ביקורתית, לבחור ולעיין בפסיקות שנוהגים לפיהם, ולקחת אחריות מלאה על שמירת ההלכה ולא לקחת כל דבר כברור מאליו .

אז כן- איפה שמגלים שההלכה גוזלת מאיתנו יותר מדי אנרגיה או לא הולמת את החיים עצמם ראוי ונכון ללמוד בעיון, להתייעץ וללמוד.
לא להעיף את ההלכה אבל להתעמק בה ולגלות מה באמת עיקרי - ולחזק את המחויבות שלנו לזה אולי גם מתוך הזדהות סופסוף.
ומה לא עיקרי - ואז לבחור ולהתייעץ אם לוותר עליו ולהפנות אנרגיה לעיקרי הלכה אחרים.
בסוף זה תמיד על חשבון משהו אחר

לדעתי, כמובן נסמכת על גדולי תורה, אבל ברור שזו לא הדרך היחידה ;)
קשה לי שאת מפרידה תורה שבכתבכמיהה
מתורה שבעל פה שהיא יסוד מסירת התורה מדור לדור. וזה כנראה אחד מיסודות האמונה הגדולים ביותר.
זה בכלל לא משנה אם זה נראה לך או לא נראה לך.
בעיניי מוקצה זו הלכה לא רלוונטית כי למה שאני בטעות יכתוב בשבת אם אני מחזיק עט?
זה לא סותר חובת למידה והתעמקות, ניתוח והסקת מסקנות. אבל התורה היא לא אופציונלית. צריך הרכנת ראש וענווה
ואסיים, שהאברבנאל כבר כתב שהסיבה דבגירוש ספרדהדווקא היהודים הפשוטים יותר עמדו בנסיון וחכמים רבים נפלו, זה בגלל שהאמונה שלהם הייתה פשוטה ומוחלטת, לא תלויית סברות ופלפולים .
ואידך, זיל גמור
זה מאד נפוץ אביהדולה
זה תלוי בככ הרבה דברים, קשרים בין אנשים (ויהיו קרובים ככל שיהיו) זה דבר כזה מורכב, וכל כך אינדבידואלי ומשתנה.

ברור שיש יולדות שיעדיפו שאמא תהיה ולא הבעל, או יולדות שיעדיפו שיהיו שניהם, או יולדות שיעדיפו שיהיו שניהם ויתחלפו כך שכל פעם יהיה רק אחד איתן ויולדות שיעדיפו רק הבעל, ויולדות שיעדיפו מלווה מקצועית וכו וכו....
יש המון אפשרויות

(אני סתם מעלה נקודה למחשבה, שבגללה הרגשתי את הצורך להגיב.
בגלל שזה יכול להיות כל כך רגיש, ולגעת בנקודות כואבות, שאלה רטורית כזאת, כל כך חד משמעית, יכולה להיות טריגרית עבור מישהי שתתקל בה...

לידה לא בהכרח תהיה חוויה זוגית אינטימית מושלמת. לידה יכולה לפתוח גם דברים קשים בדינמיקה הזוגית.
(למשל, אשה שבונה על זה שבעלה יתמוך בה וירגיע וידבר ויעזור פיזית, ובסוף בפועל הבנאדם חצי מעולף ולא מתפקד -(זו רק דוגמה, וזה קורה הרבה פעמים דווקא מתוך חיבור ואהבה ומעורבות מאד גדולה) - מגיע לאשה כזאת להרגיש לבד בלידה רק לשם האינטימיות הזוגית? מה תהיה התחושה של האשה לגבי החוויה הזוגית בלידה הזאת?)
בטח שיש בני זוג שמתפקדים מדהים מתחילת הלידה ועד סופה (וגם בתקופת משכב הלידה וכו וכו ;)), אבל יש גם זוגות כאלו שתיווך, ועוד דמות שתעזור להם להחזיק את הסיטואציה, רק יעזור לחווית לידה טובה יותר.
את צודקת. דיברתי מהחוויה האישית שלי.חלונות
אולי באמת לא מספיק ברגישות.
תודה🙏
ישבתם יחד לדבר?אביהדולה
סיפרת לו מה את מרגישה שתצטרכי ממנו?
ממה את מפחדת שלא יהיה לך, כשלא תוכלי יותר להיעזר לו בצורה פיזית?
הדמות שתלווה אתכם- ואני כותבת אתכם- היא דמות ששניכם מרגישים בנח שתצטרף אליכם?
אולי כדאי לדבר איתה יחד ולחשוב שלושתכם איך יהיה לכולכם הכי נכון?
ואם לא, אולי כדאי לחשוב מחדש על דמות שמוסכמת על שניכם?

אני מבינה אותך מאד. הלידה, האירוע הכל כך לא צפוי הזה, הכל כך לא נודע- שמחכה לך, והיה לך שם בדמיון את דמות המלווה שבנית עליה. ובעלך. הדבר היחיד שחשבת שאת יודעת. עוגן.
ופתאום זה לא בטוח, (אולי אכזבה, איך אתה יכול לקחת לי את מה שנשענתי עליו?) וואו זה יכול ממש לטלטל.
חיבוק על זה.

אני מבינה גם אותו. לא לכל הגברים קל להרגיש בנח, להיות הם, בטח בסיטואציות מורכבות רגשית כמו לידה.

זה כלכך מרגש לקרוא שחשובה לך החוויה הזוגית.
וזה נשמע שזה פתיר.
שבו ביחד, בנחת. בואו אחד אל השניה בלב פתוח,
תחשבו, תשתפו מה עולה לכם, לכל אחד, כשמדמיינים את הלידה.
ספרי לו ממה את חוששת.
תקשיבי לתחושות שלו.
אולי יפתחו כיוונים למחשבה מחודשת?
אולי תגלו שהתכנית המקורית יכולה דווקא כן להתאים?
אולי...
מה שבטוח שצריך לדבר כדי לנסות להבין אחד את השניה טוב יותר. כמו שכתבת, החוויה היא של שניכם. גם המסע בדרך אליה.

החלטות טובות!!
אכן נשמע מורכבהתמסרות
אומרת לך רגע מכיוון של אחת שמכורה לבעלה לצריכה אותו בכל רגע ורבע איתי!! אבל ממש!

הלידה האחרונה הייתי בדיוק במצבך ולקחת לי זמן להבין שעם כל האהבה הלידה כמה שהיא תוצר של מהלך זוגי ומביאה בסוף את הילד של שנינו היא בסוף תהליך רפואי שאני עוברת.

זה לא מתוך מקום של "אני היולדת" אלא הרבה יותר פשוט זה הליך רפואי, שהגוף *שלך* עובר ובשורה התחתונה הוא צריך להיות בצורה המיטבית ביותר עבורך.
זה גם לגמרי בשביל בריאות העובר כי תהליך לידה רגוע רק עוזר לתוצאות טובות.

זה הזמן לשבת לשיחה אהובה מלב אל לב עם האיש היקר ולהסביר לו כמה זה חשוב וקריטי הליווי הזה.

ונכון שזה ביחד גם שלו ואני הכי אחת שבעד שותפות מלאה של הבעל אבל גם אם הוא היה עובר ניתוח הגיוני שהוא היה מחליט מה נכון עבור הגוף שלו.

בהצלחה רבה רבה
לחשוב על דמות מלווה אחרת.תיתי2
גם אם מדובר בתשלום.
שווה את הכסף לדעתי...

דולה שתדע לתת לו מקום.
חשוב.
תודה לכל המגיבותסגול חציל
גם לדיון שהתפתח
מדברים על זה ומקווה שנמצא את הדרך שתהיה טובה לשנינו..
שמחה שכתבת. פחדתי שאני משתלטת על שרשור לא לי וזה לא רצויחלונות
מבחינתך.
בעקבות השירשור סופר פהחמדמדה

שאלה אולי קצת לא יפה, אבל באמת שאני שנייה צריכה הסבר

אני לא באה מבית עשיר מאוד (ב"ה לא היה חסר לנו כלום ++ אבל נגיד מותגים לא, בקטע של עקרונות. וכנל טיסות או מלונות או אוכל בחוץ, לא חושבת שזה היה קטע כלכלי כמו חינוכי)

ועדיין ארוחה בשרית, חלבון בריא, פירות ירקות, כן גם הפירות היותר יקרים (אננס או תותים, לא מיד מיד כשמגיע וזה שלושים שח לקילו אבל בהמשך) זה דברים שתמיד היו

ואני כרגע גם אחרי השתחתנתי

מרגיש לי שלהוריד בשרי, או לא לקנות פירות

מה זה הבריאות של הילדים

נכון שיש חלבון גם בקטניות, אבל זה חלבון מהצומח הוא חא כמו זה מהחי

תנרמלו אותי שנייה כי באתי לבעלי אחרי השירשור הזה במחשבה של 'מה אנחנו כאלה מופקרים??'😅

ולא שאנחנו עשירים גדולים גם כיום (חסדי ה' אלף פעם אני מרוויחה טוב אבל משלמים משכנתא ותיכך נתחיל לשלם גם שכירות בנוסף כי הדירה לא גמורה) ועדיין להגיד לעצמי לבשל פרווה ולא בשרי באמצע שבוע מהעיקרון, מה עם הכוח של הילדים? הבריאות?

אני מגזימה?

חח לא יודעת או שענו שם רק אלו שבאמת ממש בודקים וחוסכים או שאנחנו ממש מעל הרף בלי להיות מודעים🙈

כנראה תלוי בהרבה דבריםטארקו

אנחנו מקפידים על חלק/מהדרין אבל לא על כשרות מסוימת

כמובן שאם מקפידים על כשרויות מסוימות המחירים בהתאם.. 

מחפשת המלצה לבקבוק מים עבורי במחיר שפוימולהבולה

מניקה וחייבת לשתות מלא

כל הבקבוקים שקונה על הפנים

צריכה המלצה לבקבוק איכותי אבל לא יקר אם קיים דבר כזה

אני הזמנתי מסופר פארםאונמר

עלה 30 שקל. הוא לא מהענקיים אבל ממש נח לשתות ממנו.

אני שותה פי מליון מאז שיש לי אותו.

ומחזיק לי כבר חצי שנה. עבר כמה נפילות וכזה ושרד.

לייף בקבוק טריטן פיה כפולה ורוד 600 מ"ל

 

יש לו גם קש לשתות וגם פתח רגיל לשתות שמרימים, והקש רחב כזה, זה לא שיוצא טיפה ממנו.

התחברתי אליו ממש חח

תודה אבל קטן לי מדימולהבולה

אני בשוק אחד שותה אותו😁

ולפעמים נמצאת במקומות שאין לי איפה למלא

באורבניקה יש מבחרשואלת12
מקסימום יהרס תקני עוד
הם מזעזעים. נשברו לנו תוך שנייה בשימוש רגילואילו פינו
דווקא אצלי לאשואלת12
יש ל2 ילדים כבר שנה. ולי אחד נשבר ויש לי עוד אחד. אז יצא שקניתי 2 בקבוקים לעצמי לשנה..
יצא לי לקנות 4 סוגים שונים . וזאת הייתה החוויה שליואילו פינו
אז רק כדאי שהפותחת תדע... שלא תתבאס
יש לי אחד משם כבר שנים!מסע של החיים

הוא התעקם וקניתי אחרים והם נהרסו וחזרתי אליו..

לא מוצאת קישור באתר כנראה כי כבר לא במלאי.

אנחנו גם מאוד אוהבים את הבקבוקים של uzspace (מה ש @ואני שר שלחה קישור)

לא הכי אטומים בעולם אבל מאוד נוחים לשתיה וחזקים

לנו המתכת החזיקו מעולהתוהה לעצמי
הפלסטיק נשברו באמת תוך דקה
גם לנו יש מישם לאחד מהילדים הקטניםאיך?איך?
מחזיק מעמד ממש יפה כולל אינספור נפילות וזריקות (לעומת הקודם שהיה ממש יקר ונשבר בנפילה הראשונה)
אני קניתי באליאקספרסואני שר

המלצה של יונה המלצות במקור אני חושבת.

ממש אוהבים אותו ויש כמה גדלים אז אפשר לבחור.


יכולה לנסות לחפש את הקישור אם רלוונטי...

אשמח לקישוריםמולהבולה
תודה רבה 💛מולהבולה
זה לא נוזל?אחת כמוני
שלי עכשו קצתואני שר

אחרי שחטף איזו מכה לדעתי...

השאר למיטב ידיעתי לא.

קניתי בקבוק של 1.2 ליטר של קונטיגוואילו פינו

נכנס למדיח ואת הפיה מנקה עם מנקה בקבוקים קטן.

גודל מעולה ממש

עלה בסביבות 120 שח. אבל משמש אותי כבר המון המון זמן

מאיפה הזמנת ? מהאתר שלהם?מולהבולה
דווקא עכשיו רואה שבאורבניקה יש השני ב50 אחוז
באורבניקה יש של קונטיגו?ואילו פינו
הזמנתי מטרמינל איקס כדי לשלם עם הפייטר
לא, סתם בקבוקיםמולהבולה
את יכולה להזמין מאמזון בקבוקי קונטיגומרגול
לרוב זה יותר זול מהאופציות של קונטיגו בארץ
קונטיגוואז את תראי
השקעה לפרק זמן ארוך
גם מיונה המלצותמדברה כעדן.
זה באמת שומר על קור חום? איך את מנקה את הפיה?כולנה
אני חושבת שזה רק לשתיה קרהמדברה כעדן.
זה עם קש פלסטיק... וכן, שומר מאודדדד על הקור. ברמת ה24 שעות
יש מנקה קשים.. מוכרים במלא מקומותמדברה כעדן.
קניתי בקבוק פלסטיקעוד מעט פסח

בטו-גו (החנות נעליים).

בנפח של 800 מ''ל.

נראה לי עלה בערך 30.

איתי כבר שנה ואני ממש מרוצה.

זה חייב להיות רב פעמי?המקורית

הייתי קונה נביעות ליטר, עפה עליהם.

קונטיגוDoughnut
אמנם יקר אבל מחזיק הכי טוב. מניסיון עם המון סוגים.
בקבוקים של מים מינרליים124816
בקבוק של מים מינרליים מי עדן/עין גדי/נביעות, בקבוק של 750 או ליטר, מה שיותר נוח לך, אפשר להשתמש שימושים חוזרים וכשמתבלה לקנות חדש בלי יסורי מצפון על המחיר.
כנלאוזן הפיל
ואני גם מקפיאה חצי בקבוק שוכב, ואז ממלאת מים 
לא הלך לי עם החדפ... הם נהרסים בשנייה 😣מולהבולהאחרונה
לא מתייעצת כי זה כבר קרה, אבל מה דעתכן? מענייןממתקית

לבת שלי ב א' היה אמור להיות מסיבת סידור גדולה בערב, ובדיוק אז היה מצב בטחוני לא יציב..הוחמרו ההגבלות, לא ידעו מה יהיה והמסיבה נדחתה ללא נודע.
בקיצור את המסיבה דחו בסוף לאיזה בוקר והודיעו בקבוצה לאימהות שהן יחגגו מול בנות בית הספר בשעות הלימודים, ללא אימהות!!! (כלומר המסיבה הריקודים, הדקלומים וכו יהיה בבוקר מול כל בית הספר עד כיתה ו'. אימהות לא מגיעות, מבחינת שלא כולן יכולות להגיע כי חלק עובדות וכו)
עכשיו אני לתומי קראתי, הבנתי, ולא יודעת למה חשבתי לעצמי, זה יום שאני בבית, אז נסעתי לבית הספר למסיבת הסידור.
כמובן שנכחו כל בית הספר וללא אימהות אחרות.
המנהלת דיברה דברי פתיחה ואז באה אליי וביקשה שאלך
קצת גיששתי, דיברתי לליבה, אבל לא עזר. ברגעים האלו היו דיבורים בבמה, אבל הבנות הביטו ואולי גם שמעו אותנו.

המנהלת אמרה שלא פייר שיש אימהות שלא באו ורק אני מגיעה, אמרתי לה שאבקש את רשותן בקבוצת הוואטסאפ.
אציין שמאוד הבנתי את המנהלת, היא לא רוצה עכשיו בלאגן מאימהות אחרות, ושבנות יקנאו למה רק אמא של.... באה. (אם כי יכול להיות שזה גם לא היה קורה...)
דיברנו כמה דקות כשהיא דורשת שאצא ואני מנסה בנעימות לבקש להישאר בכל זאת, כי אני כבר פה.
כמובן שבסוף יצאתי, מבינה מאוד את המנהלת
אבל מהירהורים שלי, חשבתי לי איזה "הכנסת אורחים" המנהלת העבירה ושידרה לבנות?
קצת הפריע לי ה"גירוש" הזה למרות שיודעת שלא נהגתי כשורה.
אני לא אשת חינוך ובטח לא מנהלת בית ספר, אבל נראה לי היה מקום לשתף את הבנות שאמא של.... הגיעה מרחוק, והמסיבה ללא אימהות, אבל נארח אותה בשמחה כי היא כבר הגיעה ומה זה הכנסת אורחים אם לא זה. ובפעם הבאה אמא של... תזכור שלא מגיעים... או משהו כזה.
 

ולא יודעת מה התחושות של הבת שלי שפתאום ראתה את אמא , ואז המנהלת מוציאה אותה.
לא דיברתי עם ביתי על זה...
עברו כמה ימים.
שייך לפתוח בפניה?
תודה למי שקראה

אני חושבת שהיא חששה שבנות אחרות יקנאו ויתעצבואוהבת את השבת

שאמא שלהם לא נמצאת...


לדעתי הגיוני המעשה שלה אבל אולי לא הצלילה לעשות אותו בנעימות...


לבת שלך את יכולה להסביר את הנל..


וקורה לכולנו שלא הבנו את הסיטואציה כמו שצריך ועשינו טעות... לומדים מה שאפשר וממשיכים הלאה...

איך בכלל נתנו לך להכנס לשטח ביה''ס?חילזון 123

אצלינו השומר מכניס הורים רק כשיש אישור מיוחד.

לא יודעת למה זה קשור להכנסת אורחים, לדעתי לא היה כדאי להגיע מלכתחילה אם אמרו שלא


אבל מצד ביה''ס לא מבינה למה לא יכלו לעשות בערב אחר, ולהזמין את ההורים כמתוכנן. ההורים לא כעסו?

נראה לי הם סתם התעצלו...

השומר נתן לי להיכנס...באמת לא יודעת למהממתקית

אולי חשב שאני מצוות ההפקה...

הכנסת אורחים- זה לא רק להזמין לשבת.. אני רואה את זה כדמות שנכנסת לבית הספר, גם אם בטעות, יש 2 אפשרויות:
לגרש- מה שקרה
או להסביר את הסיטואציה בנעימות, ולהזמין בשמחה ובהסבר, למרות שלא מתאים.

וכן... עצלות, ולדעתי אימהות שמחו שכך כי גם הן התעצלו להגיע.
בית ספר מרוחק מהעיר...כרוך בנסיעה, וזה גם זמן ןערב..
לבנות יש הסעה

מצד שני תחשבי על מה שהמנהלתחילזון 123

תצטרך לתרץ אחכ לבנות או לאמהות שגם רצו להגיע ונמנעו בגלל שזה לא הוגדר לאמהות. זה באמת לא פייר.

אולי מהתחלה היה עדיף שהיתה מודיעה שמי שרוצה מוזמנת להגיע ודי.

 

אבל אולי גם מצידך יש מקום להראות לילדות שכשיש כללים צריך לעמוד בהם ולא להתעקש לעבור עליהם

את נשמעת לי מדהימהשאלה גנים

אישית הייתי מאוד (מאוד!) כועסת אם הייתי במקומך

וואו ככה לגרש אמא???

הלם

איזה באסה!אמאשוני

הבת שלי סיימה ו' השנה, מסיבת הסידור שלה נעשתה תחת מגבלות קורונה, וגם זה הצליחו להשחיל בין סגר לסגר.

נראה לי יש יותר שכבות ביסודי שהשתבשה להם מסיבת הסידור, מאשר שכבות שהתנהל כמתוכנן.

מבאס ממש שהילדים מתכוננים לאירוע והוא לא יוצא לפועל בגלל מגבלות.

אצלנו הפתרון במקרים כאלט, שהבית ספר מזמין הסרטה מקצועית של הטקס, ואז נשמר זמין לכל אחד בכל מקום.

אפשר גם לעשות שידור לייב. אפשר להציע הצעת ייעול לפעמים הבאות.


כרגע אפשר להציע לעשות טקס חוזר, הפעם רק לאמהות.. אולי ביום שישי. חלק מהאמהות לא יוכלו להגיע, תמיד יש כאלו. יום שישי הרבה אמהות יכולות. מי שלא יכולה שתזמין סבתא/ דודה/ אחות גדולה במקומה.


לגבי השאלה שלך, את מכירה בטעות שנעשתה, ממש בתום לב, אבל טעות בשיקול הדעת.

מנהלת ביסודי חייבת להיות קשוחה עם הכללים.

תראי איך המרחב הציבורי נראה כשכולם מפחדים משיימינג.

בית ספר זה לא מתנס שאפשר להגמיש כללים

ואם תלמידות היו יוצאות מפוקוס כי "גם אמא שלי בבית ואני רוצה להתקשר שתבוא"

מי שהייתה נאלצת להתמודד עם הבלאגן זו המנהלת.


גישה של הכנסת אורחים לא רלוונטית לדעתי בסיטואציה הזו

זה כמו שתלמידה שקיבלה השעיה תוכל להיכנס לכתה כי היא "כבר הגיעה"

תלמידות כל הזמן מנסות לבדוק גבולות ולכן מנהלת צריכה ללכת ראש בקיר הרבה פעמים.


אגב שיימינג, לפני כמה שנים "התפוצצה" בתקשורת כתבה על מנהל בית ספר שהשעה תלמידה שלא עמדה בכללי מסיבת בת מצווה שנהוגים בתקנון.

המסיבה נערכה כמובן בשעות שאינן של לימודים, באולם פרטי ולא הייתה קשורה למוסד הלימודים.

גם שם הטענה של האמא הייתה שבהסתכלות פרטנית לא היה צריך להשעות את הילדה.

טענת המנהל הייתה שבהסתכלות כוללת היה צריך להשעות כי הכללים ברורים וידועים וההורים חתומים על התקנון.

אני יכולה להבין את שני הצדדים, אבל אני שמחה שבמוסדות הלימוד של ילדי אוכפים את הכללים של בית הספר לטובת הכלל ולטובת הסדר.

זה נותן המון כח למורות ושומר על רמה גבוהה ולא מיליון התערבויות של הורים שמחלישים את המערכת.

אז נכון שבמקרה שלך אולי לא היה קורה כלום אם היית נשארת בהנחה שהאמהות והתלמידות היו זורמות עם זה,

אבל זה כן משדר שדר כללי יותר, שאפשר "להגמיש" כללים, פשוט להגיע ויהיה בסדר.

נכון היה לפנות אליה מראש ולבקש הגמשה, כשזה לא קרה, אני מבינה את הפעולה למרות שהיא "לוחמנית"

גם הגעה ללא תיאום עלולה להתפרש כך (אם כי ברור שזה לא המקרה, את הגעת בתמימות כדי לשמוח עם הבת שלך)


לגבי הבת שלך שראתה שהגעת ואז שהלכת, אפשר לעשות מהלימון לימונדה,

להסביר:

אמא רצתה להשתתף ולשמוח איתך. ניסיתי. המנהלת לא הרשתה אז הקשבתי למנהלת והלכתי.

המסרים:

1. את חשובה לי, עשיתי השתדלות להשתתף.

2. לא כל מה שרוצים ומנסים, בסוף מקבלים.

3. למנהלת יש סמכות עליונה בזמן ובשטח בית הספר.


לגבי פניה למנהלת, אפשר לפנות אבל לדעתי לא כביקורת על ההחלטה, אלא יישוב ההדורים.


אפשר לכתוב את השתלשלות האירועים ואת הרגשות שלך, ולסיים בכך שאת מכבדת את ההחלטה שלה כמנהלת.

לדעתי זה רק יתן לך נקודות מולה בשנים הבאות וזה הרבה יותר חשוב לתועלת הבת שלך, מאשר לצאת צודקת לגבי האירוע הנוכחי.


וחיבוק על האכזבה!

מדוייקשומשומ
ואי אימלהלפניו ברננה!

חיבוק 💞איזה חוויה מבאסת.

גם לך וגם לילדה.

ברור לדבר איתה.

אני לא חושבת שזה קשור להכנסת אורחיםרוני 1234
וגם אם כן, הערך של טובת בנות בכיתה א' הוא מעל אשה מבוגרת שיכולה להבין את המורכבות (וגם פעלה בניגוד להנחיות … למרות שזה בשוגג).

אבל בית ספר פעל בצורה ממש מבאסת שעשה את המסיבה בבוקר. אצלנו גם דחו את המסיבה מלפני פסח לאחרי פסח אבל ברור שזה צריך להיות עם ההורים!

האמת לא הבנתי מה הביג דילבוקר אור

אולי אני מפספסת..

אבל ברור שלא הוגן שרק אמא אחת תהיה..

מה זה קשור להכנסת אורחים?

לא מנקודת מבט שלי הכנסת אורחים.ממתקית

מנקודת המבט של התלמידות
תמיד מדברים ועוסקים בהכנסת אורחים, דווקא כשקשה, כשלא רוצים...
זו לא הזדמנות להעביר מסר חינוכי מתוך מעשה?
לזה התכוונתי.

זה לא אירוח של ראש העיר בבית הספר, שהתארגנו לכבודו.
דווקא האמא הפשוטה, שעשתה טעות אבל טרחה והגיעה, אולי בכל זאת נזמין אותה? נארח אותה במסיבת הסיום למרות שלא הייתה צריכה להיות נוכחת...

נקודת מבט קצת שונה...

את מבוגר והן ילדות.נעומית

אי אפשר לחנך אותן על חשבון משהו שלא פייר כלפיהן.

בנוסף, כשעושים משהו שהוא לא בסדר (כן, זה לא נורא ואיום אבל לא תואם את הכללים), אין כ'' כ סיבה לצפות ליחס לפנים משורת הדין.


וממש ממש מבאס שלא הזמינו את האמהות! 

בדעה שונה מהתגובות פהקנקן שבור

בעייני ברור לאפשר לך להשתתף

באמת בתום לב, היית האמא היחידה

לא איזה קנוניה מאורגנת מאחורי הגב

מה הביג גיל, אםשר להסביר את זה נורא בקלות לילדות (ולאמהות)


אצלנו במוסד זה ברור היה עובר בטוב ובנעימים גם מצד ההורים וגם מצד הצוות החינוכי

חיבוק על החוויה, כן הייתי מגששת עם הבת שלך איך היה לה החוויה, תשתדלי לא להכניס לה מילים ורגשות לפה, יותר שיח לפי תומו

לי נראה הפוךאיך?איך?

היו כללים ברורים ואת לא הלכת לפיהם אז הם 'עזרו' לך לעמוד בכללים.

לא רואה קשר להכנסת אורחים

ונראה לי שגם אם היו אומרים את זה כמו שהצגת (שבפעם הבאה אמא של.. תזכור לא להגיע) היה יכול מאוד להביך את הבת שלך

האמת שאצלי זה לא היה עובר חלק בגרוןמקרמה

אני שונאת שמיישרים קו למינימום בגלל שלא כולם יכולים...


מסיבת בידור זו חוויה חד פעמית

הורה שהגיע והשקיע לחוות את זה עם הילד שלו זה ראוי להערכה ולא לביזוי


מבינה את ההורים שלא יכולים

אבל אם הייתי מתיישרת לפי היכולות של שאר ההורים אז לא הייתי עושה הרבה שברים


מה השלב הבא?

לחייב את כל הילדים להישאר צהרון כי יש הורים שלא יכולים לאסוף באחת?

מסיבת סידור שמעבירים לבוקר זה העניין מורכב ביותרזמינה

אני נוטה לא להעביר ביקורת על בית הספר בעניין כי אני משערת שהיו להם שיקולים משלהם


ראוי מאוד לכבד הורים שלא יכולים להגיע למאורע המשמעותי הזה

כן, אם ביקשו לא להגיע ראוי לכבד את הבקשה

אני מעריכה את המנהלת על העמידה בעניין


ואני אומרת את זה בתור האמא הפראיירית שהקשיבה לבקשות מעין אלו ואז גילתה שהיו אמהות שהגיעו והן וילדיהן הרוויחו ואני וילדיי הפסדנו

מאז כמה מקרים כאלו למדתי לקח


וזה לא משתווה בכלל להשארת ילד בצהרון..

זה העיקרון...מקרמה

אני מבינה שהיו אילוצים להעביר לבוקר (מלחמה וכו...)

ואני עדין חושבת שגם בנסיבות האלו שהעבירו לבוקר וזה אומר לקחת חופש היה צריך לאפשר להורים שיכולים להגיע

אני מכירה הרבה הורים שהיו עושים מאמץ כי זה באמת אירוע חד פעמי וחשוב

ומי שלא יכול- אני מניחה שרובם היו יכולים למצוא פתרונות יצירתיים כמו סבא סבתא

אבל לישר קו לכולם למסיבה ללא הורים - לא פייר בעיני

 

ההחלטה מראש לאסור היא הבעיתית בעיני

לא גיבשתי עמדה איך היה צריך להתייס למי שלא כיבד את ההחלטה... (שלא מכבדת בעיני את הילד/ההורה/המעמד... אבל ניחא )

 

 

 

איזו חוויה לא נעימהלומדת כעת
נראה לי כדאי להבין איך הבת ראתה את זה, לא כאישו, אולי כשאלה בהערת אגב איך הייתה לה המסיבה ומתי היא שמה לב שהלכת ואם היא יודעת למה.
לדעתי כן לפתוח בפני הילדהניק חדש2

אבל בעיני עשית טעות שלא שאלת קודם אם אפשר להגיע ופשוט הגעת🤷‍♀️

היית חוסכת לכולם עוגמת נפש.

לא מתייחסת רגע לעניין הזה שהגעתשושנושי

אני רק - איזה באסה זה שלא מצאו דרך כך שגם אמהות יוכלו להגיע.

אני חושבת שזה המעט שמגיע לאימהות, להיות במסיבת סידור של הילד. אירוע מרגש ברמות - מה כואב להם לפרגן את זה לאמהות?

שיתאמצו קצת יותר, גם לילדה וגם לאמא

למרות הקשר המאצגר שהיה לי עם אמא שלי, המסיבת סידור זכורה לי ממש ממש לטובה.  

נכון. אצל הבת שלי דחו 3 פעמיםהמקוריתאחרונה

אבל לא וויתרו על נוכחות האמהות. ב"ה

והיא התרגשה ככ וחיכתה שאגיע. ממש חבל שחא התאמצו יותר

תגידו, מוכרים עדיין את המארזים של מיננה?כבת שבעים

פעם היו מוכרים בהרבה חנויות מארז של 2 אוברולים /רגליות/בגדי גוף

יחסית לא יקר

אני כבר לא מוצאת...

וגם באתר שלהם ממש אין מבחר

יש בבזאר שטראוסרקאני
כןרק טוב!
ראיתי בחנויות למוצאי תינוקות
איזה למשל?כבת שבעים
כוכב נולדרק טוב!
חושבת שראיתי בבייביסטאראחת כמוני
מנצלשת לעצמי, כי לא בא לי לפתוח עוד שרשור...כבת שבעיםאחרונה

לא מצליחה להירדם...

נרדמתי לכמה דקות בשעה סבירה והתעוררתי. התהפכתי במיטה שעה עד שנרדמתי שוב וגם זה רק לכמה דקות ותעוררתי שוב ועד עכשיו אני ערה...


מה אכלתי? קורנפלקס (לא חריג) עם משקה קפוצ'ינו, שאמנם אני לא שותה קפה אף פעם, אבל יש בו כמות קפאין מזערית שאפילו בקוביית שוקולד (שאותה אני אוכלת לא מעט 😁) יש יותר קפאין.


וגם מרחתי משחה מאלחשת בפעם ראשונה, אבל אין בה שום תופעות לוואי שקשורות לשינה. רק תופעות לוואי של אלרגיה מקומית, שאין ב"ה.


אז מה נסגר??

טוב, לפחות נקפל כביסה בינתיים... 

בן ה9 שלי משועמם ומחפש תעסוקה כל היוםכולנה

יש לו פליימוביל שבאמת העסיק אותו הרבה שעות, אבל עכשיו מוציא רק בשבת.

לגו אין לו סבלנות לבנות.

משחקי קופסה גם לא הסגנון.


הוא כן יורד לגינה, אבל רק באזור יותר מאוחר אחרי צהריים, וגם לא כל יום.

הוא לא הטיפוס שמזמין והולך לחברים.

ולא אחד שהיצירתיות יוצאת ממנו כשהוא משועמם, אלא אם להציק לאחים שלו זה יצירתי 🤦‍♀️


לא רוצה להיות אחראית על השעמום שלו, אבל כן רוצה תהיה בבית מספיק תעסוקה שלא יחפש שתגיע השעה ללכת לגינה.

להכין איתו רשימהקדם
של 15 דברים לפחות שאפשר לעשות כשיש זמן פנוי, ולחשוב איתו על רעיונות. מעלה פה כמה שעובדים אצלנו- קיפולי נייר (יש דפים מיוחדים בחנויות יצירה ויש המון סרטונים וספרים שמדריכים), להכין עוגיות בצורות שונות, ספריה ובכלל לקרוא, להכין מצגת בנושא מסוים, להכין בעצמו תשבץ/תפזורת, לקנות חוברות של תשבצים/תפזורות/סודוקו וכאלה, צביעת תמונה לפי מספרים (יש למבוגרים, באלי אקספרס או חנויות יצירה), להכין ארוחת ערב למשפחה, פאזל של 1000 חלקים
הוא לא הטיפוס שיושב עושה עבודותכולנה
גם בלי הרבה סבלנות ללמוד דברים חדשים 
יצירות מכל הסוגיםאיזמרגד1

לקרוא, בניית דגמים, להזמין חברים או ללכת לחברים

לבשל ולעשות דברים בבית

ולדאוג שיהיה לזה קופסה או רשימה שהוא יכיר מראש כי כשמשעמם קשה לעבור למצב רוח פעיל

תחפשי חוגים אונלייןאמאשוני

חוגי תכנות, אומנות, אפילו קורס גיטרה.

עדיף משהו עם התנסות עצמית.

זה גיל שצריך מעבר ליצירות במקסטוק.

גם חוגים שווים דרך המתנס/ תנועת נוער.


אפשר לוודא שיהיה לו זמין:

גולות

קליעה למטרה עם חיצים נדבקים

שק אגרוף אם הוא אוהב

ספרים

טרמפולינה או משהו בסגנון.

כדורגל

מתח

אופניים/סקייטבורד


אוטוטו פליימוביל וגינה פחות ימשכו אותו לדעתי הוא ברף העליון של הגיל שזה עוד מעסיק אותם.


להיפגש עם חברים אחר"צ בפארק זה משהו שהוא יאהב? (זה לא כמו ללכת או להזמין חבר)

מכירה חוגי אונליין מומלצים?כולנה
צריך להיות משהו מאוד מעניין כי הוא לא הטיפוס שיושב ולומד בעצמו

אופניים קורקינט הוא יורד איתם לגינה, אבל הוא נשאר שם רק כשיש חברים וזה  נגיד קורה בערך פעמיים שלוש בשבוע, מאמינה שבחופש יקרה עוד פחות.


מתח ושק אגרוף יכולים בהחלט לעניין אותו

אני מכירה עבור ילדים שאוהבים להתנסות וללמודאמאשוני

אם הוא לא אוהב אז הוא גם לא יעמוד בלהתחבר לשיעור בזמן.

אתם יכולים לבדוק אולי בגלל שזה במחשב כן יעניין אותו?

תבדקי דרך אתר המקפצה, זה בחינם.

יש גם תוכניות לחקר חלל ושל מכון דוידסון.

דברים כמו גיטרה ואומנות לא מכירה באופן אישי,

אבל בטוחה שיש לא מעט.

אבל אם לא מעניין אותו ללמוד דברים בעצמו (ללמוד הכוונה גם ללמוד לנגן למשל נכלל בלא אוהב ללמוד?)

אז פחות הכיוון.


מה עוד?

אמממ מונדיאל?

מנוי לבריכה?

החופש זה באמת בעיה. אולי להגדיר לו שהוא חייב למלא סדר חופש, רוצה או לא רוצה.

הגמישות בתוכן לא בשאלה של העשייה עצמה.


3 פעמים בשבוע להיפגש עם חברים זה אחלה.

מקווה שיחזיקו מעמד גם בחופש.


אולי נגיד עבודה כעוזר מדריך בקייטנות? אולי התנדבות עם חיות? מה שיש לכם בסביבה.

זה תעסוקות לקיץ לא ליומיום.

לקיץ ראיתי שיש קיטנה דיגיטליתואני שר

של "אפשר לחשוב"

אין לי ילדים בגיל אז לא נכנסתי לפרטים אבל אולי תנסי לחפש

ממה שהבנתי זה הפעלות בכל מיני תחומים

שמקבלים כל יום בשעות קבועות

למה בעצם לא חברים...?נחת-רוח

אולי חסר לו בטחון שם ואם תעודדי להזמין הוא יגלה כמה זה נחמד


ואם לא- אז יש גינה?

אפשר דברים של בנים..לבנות מחנה,דברים מעץ.. ניסויים מדעיים ביתיים קלים..

יש לו חברים, אבל פחות נפוץ פה שבאים לבתיםכולנה

ובאמת קובעים בגינה..


גם שמדי פעם מגיעים הם בקושי משחקים עם עצמם.

מחנה הוא עושה כשיש לו מוזה, זה לא משחק של כל יום.

יש לי פה ערמת עצים שהוא אסף ומשחק איתם אבל זה כבר פחות מעניין אותו.

סיפרתי כאן בעברעוד מעט פסחאחרונה

על 'קופסת משעמם לי' שהכינו הילדים שלי.

קופסא עם מגוון פתקים עם רעיונות למשימות שכשמשעמם שולפים ממנה פתק (ויש בה גם דברים כיפיים ומצ'פרים וגם משימות בבית. הכל מהכל).

אם מישהי יודעת לחפש, פירטתי על זה פעם לעומק (ועכשיו אין לי זמן).

הכנות לטבילהמישהי חדשה:)

שלום לכולן! אני חדשה כאן ושמעתי על המקום הזה מחברה. התחתנתי בשנה האחרונה.


רציתי לשאול, איך אתן מסתדרות עם ההכנות לטבילה? עשיתי את זה כבר כמה פעמים וכל פעם מייאש אותי להתחיל יש יותר מדי פרטים ודברים שצריך לשים לב אליהם, שאין לי כוח…

אמרתי לבעלי היום שכל אישה ששומרת טהרה מגיע לה גן עדן מיד בלי שאלות, על כל מה שהיא חווה בתקופה הזאת…🤦‍♀️


יש עצות למישהי? אשמח לשמוע!

בלי נרווים, (בלי עצבים).נעומית

החישוב שלי הוא כזה (לא יודעת האם נכון הלכתית)

מה אישה עשתה לפני 200 שנה?

הלכה לסופר פראם כדי לקנות את הדבר הספציפי להוריד עור קשה מכף הרגל? הקפידה להשתמש בליפה הכי ממרקת בבית? הקפידה לקנות את המקל הארוך לגב?

התקלחה. במקרה הטוב. הלכה לנהר (לא מקנא בה), חזרה הביתה.

היום אני עושה מקלחת טובה. עוברת כדי לראות שהכל בסדר. לוקח לי 30-40 דקות בד''כ. מהרגע שאני נכנסת למקווה עד שאני בחוץ 10-15 דקות כתלות בעומס במקווה

(יש ארגונים שאפשר יום קודם, ציפורניים, לק וכו').


ואי אהבתי את קו המחשבה!טארקו
גם אצלי ככהפרח חדש

מורידה שיערות וגוזרת ציפורניים

אמבטיה של רבע שעה בערך

משפשת את העור של הרגליים שבישיבה של כמה דקות במים מתרכך ויורד בקלות

מקלחת טובה

מסרקת את השיער תוך כדי שלא יהיו קשרים.

צחצוח שיניים וחוט דנטלי

עיון בכל הגוף וזהו

גג 40 דקות

ובמקוה ציק צאק אם אין תור תוך רבע שעה אני בחוץ

עושה את הרוב יום לפניהמקורית

גזיזת ציפורניים, גבות, שפם, הסרת שיער - יום לפני

ביום המקווה מקלחת טובה, ניקוי טבור ואזניים במקלחת עצמה, צחצוח שיניים, עיון


מה מלחיץ אותך? הנוהל די פשוט וברוראלישבע999

אולי קיבלת בהדרכת כלות מנהגים וחומרות שונות?

מסכימהאנונימית בהו"ל

שווה לבדוק את זה


ולהבין את ההלכה כמו שצריך..


אני אישית קיבלתי הדרכה מהכלה של הרב דוב ליאור והיא נירמלה ואיפסה אותי ואת ההתארגנות ממש.


היום )טוב גם נשואה כמה דקות..( מתארגנת בארבעים דקות גג


תלכי ותשאלי

זה לא אמור להיות מורכב בכלל.

יש לי רשימה של מכון פועה שקיבלתי מהמדריכה שלימישהי חדשה:)

דף A4 עם רשימה ארוכה של כל מה שצריך לעשות… אני עוד לא זוכרת הכל בעצמי.

בסוף זה לא באמת לוקח כל כך הרבה זמן, פשוט לראות את כל הרשימה ההיא, זה מלחיץ…

ואתם פוסקים לפי מכון פועה באמת?טארקו

מי הרב שלכם?

אולי בעלך יכול לתת לו את הרשימה שיסמן מדרג-מה חובה, מה רצוי, מה רק אם נשאר זמן וכח?


כי באמת לא הכל זהה וזה חשוב לדעת.

יכול להיות שיש שם גם דבריל שלא רלוונטים אלייךשמעונה
נגיד עדשות מגע, אבל זה עדיין נראה רשימה ארוכה
ואוסיף עוד משהוטארקו

אותי מדריכת הכלות לימדה שצריך פשוט לעבור על כל הגוף מלמעלה למטה מכל הכיוונים

לא צריך שום רשימה בשביל זה

רק לעבור

ראש- לחפוף, לסרק

פנים-מה שאת מקפידה(בגדןל לרוב הדעות שיערות מחוברות הן לא חציצה). לקנח אף, לצחצח שיניים, לבדוק אוזניים ולהוריד עגילים

חזה, בטן(טבור לפעמים צריך לנקות) גב, ידיים ישבן וכו- לסבן, לשטוף, לעשות עיון שאין חציצות..


וזהו פשוט לעבור על הגוף שלך, בעצמך.

אם עברת על כל הגוף את בע"ה מוכנה לטבילה.

אולי תכתבי לעצמך רשימה מתוך הרשימה הזאתשיפור

רק מה שרלוונטי לך, ואולי סתם מפורטים שם דברים שמבחינתך הם חלק מובנה ממקלחת ולא צריך שיהיו מפורטים בכלל.

או שתוותרי על הרשימה ופשוט תעברי לעצמך על הגוף.

תלמדי מה בדיוק צריך,אונמר

וזה מצטמצם פלאים.

אני הייתי גם כמוך בשנים הראשונות, ואחרי שלמדתי הבנתי שזה לגמרי סתם.

יום לפני מורידה שערות וצפרוניים, נשאר רק להתקלח ולעסור על הגוף שאין כלום.

מקלות אוזניים ושפם קצת זה גם יום לפני.

אין באמת הרבה עשיה.


אבל באמת זה מבהיל בהתחלה. לאט לאט ❣️

תודה על ההרגעה🩷מישהי חדשה:)
בנחת!Sheela

כמו שכתבו פה זה לא אמור לקחת יותר מדי זמן

ולא משהו חריג


בגדול להוריד שערות איפה שאת רגילה, ציפורניים ומקלחת טובה.

אפשר לפצל ליומיים וזה מאד מקל.

לי עוזר אחרי המקלחת לעבור על הגוף מלמעלה עד למטה לוודא שעשיתי הכל- שיער אוזניים עיניים שיניים וכן הלאה.

יש דיון בגמראהשקט הזה

אם אישה שנפלה לנהר נחשב שטבלה או לא. הדיון הוא לגבי האם צריך כוונה בטבילה או לא.

אבל תחשבי שאם יש מקום להגיד שאשה שנפלה, עפ כל הבגדים שלה, בלי לעשות שום הכנה לפני- יכול להיות שנחשב שטבלה אז זה כבר מרגיע קצת.


עכשיו באופן פרקטי- קודם כל ללמוד מחדש את דיני הכנה לטבילה והלכות חציצה. כשלומדים את זה בהדרכת כלות הראש שלנו עסוק בעוד מליון דברים ואנחנו לא עד הסוף קולטות. כשלומדים מחדש פתאום מגלים מה באמת עיקר הדין, מה התווסף וזה מסדר את הראש.


ומצטרפת למה ש @טארקו כתבה.

שימי את הרשימה בצד. תעברי על הגוף מלמעלה למטה.

חפיפה, אוזניים (לנקות את החורים של העגילים אם ככה את נוהגת), פנים נקיות מאיפור. רחיצה של הגוף, הורדת שיערות (אפשר ומומלץ יום לפני.) ציפורניים בידיים וברגליים (גזוזות או נקיות אם את מאריכה).


זהו. לא להשתגע. לא צריך לקחת יותר משעה כולל הכל. רובינו מתקלחות כל יום או כל יומיים. זו לא המציאות שהתקלחו פעם בשבוע אז הצטברו על הגוף לכלוכים שצריך להתאמץ כדי להוריד.


ומציעה גם- לשנות כיוון. אם מתאים לך, אם לא מתחברת- תדפדפי.

את מתכוננת למפגש מחודש עפ בעלך, זמן קצת להשקיע בעצמך.. (אני נגיד בתקופות בלי מקווה מגיעה להורדת שיערות פעם באפעם.. ), אפשר להתפנק באמבטיה כיפית וטובה, אפשר למרוח *אחרי הטבילה* קרמים מפנקים.

במקום צ'ק ליסט מלחיץ- השקעה בעצמי.

במקום לחץ מהיום הזה- ציפייה אליו, ליום שהוא שלי ואני חושבת בו על עצמי ומה עושה לי טוב.


בהצלחה!

חיבוקואני שר

מבינה אותך ממש!

חוץ מעל העצות שנתנו פה לפני,

אני רוצה להגיד לך לנשום אוויר ולדעת שזה הולך ומשתפר.

הניסיון הופך את זה ליותר קל.

זה נהיה יותר מוכר.


ואם הזמן עובר ואת בלחצים גדולים וחרדות, אחרי שהתייעצת עם דמות שתעשה לך סדר מה הכרחי, שתדעי שיש לנשמת תכנית ליווי למי שיש לה חרדות סביב ההלכות...

אבל זה ממש לא חייב להיות המקרה שלך.

זה פשוט סיטואציה שחדשה לך וזה בסדר שלוקח זמן להתרגל.


מזכירה את כל זה גם לעצמי 😅

קודם כל עם הזמן מתרגלים, או נכנסים להריון😄שמעונה
😄וברצינות תעשי רשימה , וחלק מהדברים אפשר לעשות קודם וחלק אפשר באותו יום במקווה...

יש דברים שהם לא עיקר הדין ובעקרון כל ההכנות לא אמורות לקחת כולל הכל שעה....


יש היום מקוואות שיש שם גם רשימה לי זה עושה סדר...   אני חושבת שהגן עדן מגיע על הרצוא ושוב, על המרחק , הקושי, פחות על המקווה עצמו😄תנצלי את הימים האלו , שאת עדיין נשואה טריה. תהני מהמקווה, תקחי לשם איפור ,תתפארי אחרי , תפתיעי את עצמך, תני לעצמך להתפנק ביום כזה ...

עונה לך כבלניתעל הנס

בהתחלה זה ממש כמו הר.

אחר כך זה נהיה הרבה יותר פשוט.

מה שאת רגילה ביום יום זה מה שאת צריכה להקפיד עליו+ כמה דברים כמו גזיזת ציפרניים.

השאר זה לא חובה,עור קשה ברגל זה לא חציצה לא חייבים להוריד,שערות הם לא חציצה לא חייב להוריד,

ראוי להוריד אם את מקפידה להוריד אבל לכתחילה זה לא חציצה.לצחצח צריך אבל לא לחפור מעבר זה ראוי ומהודר אך זה לא חציצה.

וענו לך נכון הכוונה לעבור על כל הגוף ולראות שבעצם הכל נקי,שזה בעצם עיון ולהתכוון שזה עיון.

אפשר לפצל את ההכנות ליום יומיים לפני.

העיקר שזה יהיה בנחת ברוגע.

 

תורה ניתנה לבני אדם, לא למלאכי השרת. זה מהכתבתנו

שאני אומרת לעצמי כשאני מתחילה להיכנס ללופ של ו'מה אם איך שאני עושה לא מספיק' (אצלי זה קורה סביב ניקיון לפסח).

ברגע שעשית מאמץ סביר (פירטו לך פה בכמה הודעות מה זה נחשב), אין שום סיבה שתצוץ לך חציצה יש מאין שתפסול יותר מאשר אם היית טובלת במים לא צלולים- וזו אופציה קיימת וכשרה.

מזל טוב! 🥳 כלה בשנה ראשונה זה שלב מרגש (וכן, יש בו גם דברים מלחיצים שצריך ללמוד לנהל)🤍

לי מה שממש עוזרהוליק

זה לעבור עם בעלי קודם.. על כל מה שאני עלולה להתקע:

אני מתחילה לפני את ההתארגנויות גוזרת ציפורניים עור יבש וכו

ואז מבקשת שיסתכל על הציפורניים ויגיד לי אצבע אצבע שזה בסדר

ואז על עור יבש

ואם יש פצעים

וכל דבר שאני עלולה להיתקע עליו שעות במקווה אח"כ

. והוא עובר איתי ואומר לי דבר דבר שהוא בסדר.

ואז במקווה אני ממש מחזיקה בראש שעברתי על הכל ועשיתי הכל ואני רק עושה סקירה אחרונה של מעבר רציף על כל הגוף - אני כן מתקלחת שוב אבל זה עניין של מה נח לך.

(ואם ואם פתאום מגלה איזה עוד פעם משהו אני למרות הבושה מצלצלת לבלנית ושואלת אותה אם להתעכב על זה או לא)

אני מרגישה שזה ממש נתן לי עוגן שאני יודעת שזה בסדר ואם לא התחדש שום דבר אז כבר עברנו על זה


דברים אחרים לא עזרו לי וזה ממש כן

אולי יעזור גם לך❤️

וואי נושא מוכרתותינה

נשואים כבר כמה שנים ובהתחלה היה מאוד קשוח, הייתי נלחצת מאוד כל פעם.

מה שעוזר לי זה לדעת את עיקר הדין, (חציצה צריך להיות משהו שמקפידה עליו/מכסה חלק ניכר מהגוף, יתכן ויש דעות אחרות אבל זה מה שאני יודעת והולכת לפיו) ללכת לפי מישהו שמקל בנושא ולא מחמיר. (בכללי אני חושבת שמצוות צריכות להעשות ברוגע ובנעימות, במיוחד אצל נשים, ועצבנות ולחץ בקיום מצוות לא תמיד קשורה רק להלכה)

ומה שעוד עוזר לי זה להפוך את ההתארגנות לחוויה, אצלינו המקווה הוא מאוד נעים, אז הרבה פעמים מתארגנת במקווה עצמו וזה הופך את זה למיוחד ונעים

זוכרתהתלבטות טובהאחרונה

שהלכתי למקווה בערך שנה אחרי החתונה אחרי שקיעה.

אז הייתי שעה בהכנות ואז טבילה.

כשיצאתח מהטבילה הבלנית אמרה לי להתארגן מהר כי יש הרבה שמחכות. נתנה לי תחושה לא טובה. שאלתי אותה מה הביתי אמורה לעשות אחרת, התחלתי הכנות לפני שקיעה אז חייב שעה. היא אמרה שלא חייב שעה.

אז פניתי לרב שאני מתייעצת איתו והוא באמת אמר שיש נוהגים ככה, אבל העיקרון זה לא להתארגן בלחץ. לא חייב שעה על השעון.

מהמקרה הזה למדתי שבדיעבד צריך להתארגן כמו שאת רגילה לנקות ולטפח את עצמך + כמה דברים מעבר. אבל לא להשתגע

ילודה וייסורי מצפוןפילה

הקדמה. בת שלי רבה עם ילדה ממשפחה ענקית. גדולים שם כבר נשואים . אבל כמה בינוניות עוברות גיל ההתבגרות קשה. ואני לא חושבת שזה בגלל גודל המשפחה. העניין הוא שבת שלי כל פעם אומרת - אם לא יודעים לחנך , למה להביא 15 ילדים?

מאוד צורם לי. אין לי 15 ילדים כמובן וכנראה כבר לא יהיה אבל עדיין ממוצע במשפחה דתית זה שבע ולנו יש יותר.

וכל הזמן אני מרגישה סוג של ביקורת סמויה . וגם מתבגרים סוג של מנצלים את הנקודה המספרים שלהם יהיו רק שישה ילדים וכמה הם מסכנים. שאובייקטיבית לא נכון. אני עזרתי בבית לא פחות מהם והיינו רק שניים. אותו דבר בעלי.

גם יחס מהשכנים. עכשיו כבר פחות כי רובם בגיל ההתבגרות. אבל פעם כשהין לי הרבה קטנים, כל פעם שאיזה ילד מהבניין או בניין ליד הרעיש , באו אלי כי ידעו שיש לי הרבה ילדים. גם אם ילד בכלל היה בצבע אחר , חילוני , לא יודעת מה. כאילו הנחת יסוד כזאת שאם ילדים בלי השגחה אז הם באים ממשפחה גדולה ולא שומרים עליהם.

אם 2 ילדים של שכנה חילונית יצאו לבד , אף אחד לא יגיד למה היא ילדה כל כך הרבה ילדים ולא שומרת עליהם. סתם יגידו שהיא לא אחראית .

גם מבחינה כלכלית. אם הורים לקצת ילדים לא נותנים משהו, אז זה נחשב חינוך לפשטות . אם הורים להרבה ילדים , אז זה בגלל שהם עניים ומסכנים הילדים.

לא מדויקפילה

הם כן אחראיים לגילם. נגיד בזמן אזעקה מאוד מאוד עוזרים. גם לקחת את קטנים למקלט , גם לשמח אותם שם.

איך להסביר את זה. כמו ישראלים. בחירום מתגייסים , בשגרה לא מרוצים . כולל נאומים ארוכים בנושא מערכת החינוך ותפקוד העירייה ומה הם מקבלים בבית...

תקופת הקאות עבדתן רגיל? ויצאתן רגיל?מעיין34

אני לא רוצה שיחשדו בתחילת הריון אז משתדלת לצאת כשיש מפגשים,

מצד שני הפעם זה בשילוב הקאות ואין לדעת אם יפתיע ומתי יפתיע .

 

כןעדיין טרייה

גם כשהייתי מקיאה קבוע בנסיעות. ותמיד היה לי מוזר שלא עלו עליי לפני שסיפרתי.

בהריונות האחרונים לוקחת בונג'סטה אז מתפקדת רגיל ללא הקאות.

אני כל כך קרובה לקנות, אבל מפחדת מכימי בהריונותמעיין34
למרות שאני יודעת שזה מתאים להריון אבל עדיין, גם אקמול מפחדת לקחת
אקמול באמת עדיף כמה שפחות, אלאאורוש3

אם יש חום ואז זה כן עדיף להוריד.

לגבי הכדורים לבחילות באמת לא חפרתי כי לא הייתי צריכה ב''ה. אבל תבדקי על זה קצת, אולי תופתעי שזה לא דרמטי (שוב, אין לי מושג). וגם לסבל ולהקאות יש משמעות, בסופו של דבר הכל משפיע. תרגישי טוב!! 

למה לקחת אקמול אם יש חום?יהלומה..

זה תגובה נורמלית וטבעית של הגוף

הרופא של הילדים שלנו אומר לתת אקמול רק אם כואב ומתלוננים

אם למשל זה חום והילד לא סובל אז לא לתת

כי חום יכול לפגוע בהתפתחות העוברדרקונית ירוקה
במיוחד בשליש הראשון. זה באמת נכון שבדרך כלל עדיף לא לקחת אם החום לא גבוה, אבל בהריון זה שונה
בחיים לא שמעתי על זהיהלומה..

ואני חושבת שזה לא מדויק להגיד את זה

אבל אני מעדיפה לא להמשיך את הדיון הזה וכל אחת תעשה מה שהיא מבינה ומרגישה

בדקתי שוב כדי לא להטעותדרקונית ירוקהאחרונה

מדובר על חום גבוה וממושך שפוגע, כי הוא פוגע בהתחלקות התאים. לכן בהריון יש המלצה להוריד את החום מהר יותר מבמצב רגיל, אם כי לא חייבים מיד. (בדקתי באתר של כללית ומכבי)

בהריון זה לא טוב לעובראורוש3
תודה רבבה🙏🙏מעיין34
בוודאי שלקחת. זה מציל חייםSheela
זה ממש הבדל בין לא לתפקד לבין התנהלות כמעט רגילה.. אני מאד ממליצה
לא נראה לי שאקמול ובונג'סטה גורמים לכימיממתקית

אני מכירה הרבה שלוקחות.
גם לקחתי בהריונות היפרמאזיס, אבל למזלי לא עזר אז הפסקתי לקחת כי גם אני חוששת מכל הכדורים האלו אז הרגשתך ממש מובנת.

היא התכוונה כנראה לחומרים כימיים. לא להריון כימייעל מהדרום
אוף אני גם לא בקטע של הכדורים. וסובלת.פומלה

כמה שמנסה להעביר תבחילות..

לא מסוגלת לשתות מים ועוד

בנתיים עוזר לי קרח, אבל להקאות לא מצאתימעיין34
ממש מבינה אותך. אני עם היפרמאזיס גםממתקית

נמנעתי מהכדורים
למזלי, באחד ההריונות כשלקחתי לא זוכרת את השם... מה שהיה לפני הבונג'סטה, לא עזר לי. אז לא הייתה לי סיבה לקחת.
לזכור שזו תקופה שעוברת
וללעוס קרח, כמו שכתבו לך פה, כל כמה זמן כדי לא להגיע לעירוי...

אני עובדת ויוצאת כרגילדיאן ד.

אבל האמת שבדר"כ ההקאות לא מפתיעות אותי

אני סוחבת את הבחילה כמה שעות ורק אז מקיאה.

 

בהריון הראשון שהקאתי בטירוף בלי הפסקה אז לגמרי פגע בעבודה

לא הייתי מסוגלת לצאת לעבוד אחרי שהקאתי את הנשמה על הבוקר.

ובאמת סיפרתי למנהל שלי על ההריון נורא מוקדם.

בול מה שהיה לי בראשוןמעיין34
עכשיו זה לא קורה כל יום וכל היום כמו בהריון הראשון, ב"ה בלי עין הרע ולכן הדילמה
כן. קבוע מקיאה לפני שעולה לרכבת ואחרי שעולה לרכבת.ואז את תראי
בתוך הרכבת מחזיקה שקית ליתר ביטחון 🤭
לפחות לא מול מכריםמעיין34
ואי נשים מה שאנחנו עוברות כדי להביא חיים לעולם

צריכות להדליק משואה

אולי יעניין אותך