פוסט חדש על זוגיות;)שבת שלום!אם_שמחה_הללויה
הנאמנות של האישה.

האהבה של האישה כלפי בעלה מתבטאת בנאמנות אליו.
הנאמנות הזאת היא עניין פנימי מאוד.
אצל גבר רואים ישר אם הוא לא מספיק נאמן, אז הוא פוזל החוצה.
אצל האישה הכל מאוד פנימי.
רק היא יכולה להיות כנה ולבדוק את זה מול עצמה.

לאישה נאמנה בראש שלה יש רק את בעלה. היא לא משווה אותו לגברים אחרים, מוצלחים ככל שיהיו. היא יודעת שבעלה הוא הטוב ביותר בשבילה. אותו היא קיבלה עם כל היתרונות והחסרונות והוא המדויק בשבילה.

אישה נאמנה שמחה בחלקה.
שמחה במשכורת שהבעל מביא היום ומקבלת את תנאי חייה באהבה. וזה נותן לבעלה כח עצום להתקדם.שמעתי מהרבה נשים:״אבל אם אני לא אדחוף אותו, לא אגיד לו שהוא צריך לפעול/ להתקדם/ למצוא עבודה, הוא לא יעשה כלום.״
לא מאמי,אישה שמשדרת ״אני אהיה איתך בכל מצב״ ״אני מקבלת אותך כמו שאתה״ זה מה שנותן לבעלה מוטיבציה. והוא יקום ויעשה את כל מה שנדרש. ככה זה בחיים, רק מי שמקבלת ויש לה הכרת טוב על מה שיש לה כבר היום,היא זוכה לקבלת שפע.

אישה נאמנה משקיעה בניראות שלה גם בתוך הבית ולא רק בחוץ. כל בעל לא היה רוצה שאישתו תסתובב לידו בסמרטוטים , גם אם הוא לא אומר את זה. כל בעל היה רוצה שאת הבגדים החשופים יותר ואת האודם האדום היא תשמור לכבודו.
גם אם הוא לא דתי. וגם אם הוא לא אומר לך את זה. הוא היה רוצה להרגיש מיוחד.

אישה נאמנה יודעת להזהר. במקומות עבודה, במפגשים חברתיים ואפילו עם קרובי משפחה, היא יודעת לשמור דיסטנס עם גברים אחרים. היא תידע לבלום את עצמה בזמן, ומראש לא תכניס את עצמה לפינות האלה. היא רוצה למצוא חן רק בעיני בעלה. ולא מעניין אותה להרשים אף גבר אחר בחוכמתה. יש לה חוש חזר לחוסר מוסריות והיא תברח מזה כמו מאש.

אישה נאמנה מתפללת להצלחות של בעלה. אצלה אין ״הצלחה שלו״ ״הצלחה שלה״. היא ״עזר כנגדו״, היא פועלת שיצליח, בתפילות ובמחשבות.

אישה נאמנה היא אשת סוד. היא לא מדברת רע על בעלה מאחורי גבו. לא עליו ולא על משפחתו. היא שומרת על כבודו. הכבוד שלו זה הכבוד שלה.

אישה נאמנה נמצאת עם בעלה באש ובמים.
גם כשבעלה בטוב, נמצא למעלה ומרעיף עליה אהבה, וגם במשברים וזמנים פחות טובים שלו, כשהוא בעצבות, כשהוא בדאון ומסוגר בעצמו.

אישה נאמנה מאמינה בבעלה.

שנזכה🙏
וואו! איזה פוסט מרגש וכל כך נכוןמאמינה ומתאמנת
אני ממש אוהבת את הכתיבה שלך
תודה לך❤
איזה כיף שאהבת🥰אם_שמחה_הללויה
עוקבת, רוצה לחזור לקרוא כשיתפנה לי קצת זמן ;)בתנועה מתמדת
קראתי ואהבתיבתנועה מתמדת
נכון ומדויק כמו תמיד💞
שמחה שהתחברת🌷🌷אם_שמחה_הללויה
מקסים. התחברתי ממש לזה שהכבוד שלו הוא הכבוד שלה..דפני11
כתבת ממש יפה!
תודה על התגובה דפניאם_שמחה_הללויה
שמחה שהתחברת🥰
וואו תודה על העצות! תודה על התזכורת!מצפה לעתיד טוב

שימחת את ה' 

כי שמחת את הבנים שלו

את לא מבינה איך כל פעם את כותבת בדיוק מה שאני צריכה 

ובצורה כ"כ נכונה וטובה שזה הולך איתי

אשרייך!

רק עכשיו ראיתי את התגובה שלךאם_שמחה_הללויה
איזה כיף. גם את שימחת אותי שזה תורם לך!!🥰
סליחה שאני משביתת שמחות 🤔בת 30
אבל..
א. אני חושבת שבהחלט יכול להיות אישה שמאוד נאמנה לבעלה, אבל לא מאוד אוהבת אותו. נאמנות היא לאו דוקא ביטוי לאהבה אלא אולי יותר ליושר ולערכיות הפנימיים של האישה. (פעם בעלי שאל את סבתא שלו אם היא אוהבת את סבא שלו, בעלה...לא זוכרת מה בדיוק היא ענתה. אבל היא לא ענתה ''כן, ברור''...)

ב. לא הבנתי מה הקשר בין נאמנות לבין לקבל את תנאי חיי באהבה. תנאי חיי, ספציפית עכשיו, הם ממש לא חלום חיי,מכמה בחינות. חלק מזה אכן קשור למשכורת של בעלי, אבל לא רק. ובאמת, שאני לא מקבלת את זה באהבה...יש זמנים שאני יותר מפויסת עם המציאות ויש זמנים שאני ממש ממש לא. אבל אני לא מצליחה למצוא קשר בין זה לבין הנאמנות שלי.

עם כל השאר אני מסכימה, בגדול. ועדיין מסתובבת בבוקר עם פיג'מה כי ככה בא לי ונוח לי.
אוהבת תגובות כאלה שמעוררות דיוןולא רק.״כתבת יפה״😉אם_שמחה_הללויה
תודה לך מנסה להסביר למה התכוונתי..
1.״אפשר להיות אישה נאמנה ולא לאהוב״
לעניות דעתי, ממה שראיתי, אהבה זה תוצאה של נאמנות.
בואי נדבר על גברים. יותר קל. כי אצלם הכל תמיד יותר ברור. כל כך הרבה גדרות התורה נתנה לו כדי שיהיה נאמן. כדי שיצליח לאהוב את אישתו, התורה אפילו אוסרת עליו להסתכל על נשים אחרות.
גבר שהסתכל על אישה אחרת , כבר קצת יותר קשה לו לאהוב את אישתו.
אנחנו בטבע שלנו יותר מוסריות מגברים. אולי רק בצניעות אנחנו צריכות להתאמץ. מי שמתלבשת צנוע, יותר קל לה לאהוב את בעלה. מי שלא , יכולה לאהוב את בעלה, אבל הרבה יותר קשה לה.

2. ״לא הבנתי מה הקשר בין נאמנות לבין לקבל את תנאי חיי באהבה.״
רוב הדברים שאנחנו רוצות לקבל זה כי ראינו את זה אצל אחרים ואנחנו רוצות את זה לעצמנו. כולנו נגועות בזה.תחשבי שאם כל הסביבה שלך הייתה חיה ברמת חיים שאת חיה. אז לא היה לך למה להשוות. ונאמנות זה לא להשוות את בעלך לבעל של מישהי אחרת. לצורך הדוגמא כאן זה לבעל שמביא יותר משכורת. ההשוואה הזאת מחבלת באהבה.
ברור שצריך לרצות ולעזור לבעל להתקדם. אבל נראה לי התנאי הראשון זה לקבל אותו קודם כל איך שהוא. וכשעוברים מהמצב של ״לחמוד״ למצב של הכרת הטוב זה מביא שפע.
עזבו שחווה חיה בגן עדן, אבל אולי כל אחת יכולה לחיות בגן עדן אם תפסיק להשוות את ״האדם״ שלה?
וכן גם בעלי רואה אותי בפיג׳מה, אבל העיקר שלרוב אני משתדלת להראות טוב לא רק כשאני יוצאת החוצה. המגמה היא חיובית.
תוכלי להסביר את המשפט:חלונות
"מי שמתלבשת צנוע, יותר קל לה לאהוב את בעלה"?
לא הבנתי באמת למה זה קשור אחד בשני.
תודה🙏
רק אמרתי שיותר קל.אם_שמחה_הללויה
כשבפנים את מרגישה שאת לא צריכה להרשים אף אחד בחוץ(בין אם זה לבוש/ חכמה..) זה לא הופך להיות קל יותר?
מסכימה עם מה @בת 30 כתבה:
״בטוחה שיש מלא נשים תנועות מאוד בלי אהבה גדולה ומצד שני נשים לא צנועות עם המון אהבה. ״
עדיין לא מסכימה...בת 30
גם אני לא חושבת שיש קשר בין צניעות לאהבה.
בטוחה שיש מלא נשים תנועות מאוד בלי אהבה גדולה ומצד שני נשים לא צנועות עם המון אהבה.
ואני בכל אופן חושבת שהאהבה מולידה נאמנות ולא להפך.
לצורך הענין, אני התחתנתי מתוך אהבה. ברגע שהתחתנתי ''חתמתי'' נאמנות. אבל לא הייתי עושה זאת בלי אהבה.

לגבי תנאי חיים- יש צד של אמת בזה שמה שרואים מסביב אנחנו רוצים לעצמינו.
אבל, יש צד שבו אישה רוצה לחיות באופן שנחשב נורמלי ביחס למקום ולזמן שהיא חיה בו. לא פאר, לא מותרות. נורמליות. בלי קשר לשכנים או לדודים או לחברים. גם גבר רוצה לחיות ככה...בצורה שנחשבת לנורמלית.
זה שחמותי גדלה עם עוד 10 אחים בבית בגודל קרוואן לא עושה את המגורים בקרוואן קלים ונעימים כשיש הרבה ילדים. (אני לא בקרוואן. רק לצורך הדוגמה)
הרי היום אם מישהי תגיד לך שאין לה מכונת כביסה ומקרר והיא חיה באוהל, ומתוסכלת מזה, זה ישמע לך סביר לגמרי שהיא מתוסכלת, ולא תגידי לה ''זה בגלל שאת רואה מסביב שכולן גרות בבית עם מכונת כביסה ומקרר''. למרות ששרה אמנו חיה יופי, אני מניחה.
וכל זה, בחוויה שלי, לא קשור לקבלה של בעלי איך שהוא.
תשאלי אותו מי הכי מקבל אותו ומי הכי עזר לו להתקדם בחיים והוא יגיד שזו אני
בטוחה שאת הכי מקבלת והכי עוזרת לבעלך להתקדםאם_שמחה_הללויה
אבל בטוח הייתה לך עין טובה עליו וקיבלת אותו כמו שהוא גם בתחילת הדרך. היית מצליחה לעשות את זה אם היית רואה בו רק חסרונות?
ואת גם חכמה ועמוקה מאוד,
ובכלל בעלך זכה!
וגם אנחנו.כיף שיש אותך פורום, תמיד נותנת עוד זוויות ראייה
עין טובה ואמוןבת 30
זה המפתח להכל.
חסרונות יש לי גם בשפע, ככה אני מבינה ממנו..🙂
תודה!חדשה ישנה
איזה כיף, הרגשתי עכשיו ממש טוב עם עצמי שאני עונה על הגדרותייך לאישה נאמנה ⁦❤️⁩
קטונתי. מי אני הקטנה שאחליט מי אישה נאמנה.אם_שמחה_הללויה
רק ניסיתי לכתוב את התהיות שלי.
ואשרייך !!!בעלך זכה🥰😍
נשמע כמו זוגיות מבאסת לגמרי.סופי123
אסור להגיד מה שחושבים, אסור לאתגר, אסור לשאוף, אסור להסתובב בבית בבגדים שנוחים לי.
אני אישה מאד נאמנה, באמת. ולא הולכת על ביצים ככה ליד בעלי וכשהוא מסוגר ומרוחק וזה פוגע בי אני אומרת לו את זה. ואני מסתובבת בבית בסמרטוטים ובעלי עם חולצת סוף מסלול עם חורים והכל טוב, אנחנו אמיתיים, שמחים, כנים, שותפים.
את יודעת כתבתי את התהיות שלי.אם_שמחה_הללויה
כל מה שאני כותבת זה דברים שאני מחדדת לעצמי. לא באה ממקום של ללמד מישהי איך לחיות. החיים לא שחור לבן ואין דרך אחת שהיא נכונה.אצל כל זוג זה שונה.
כמו שפרצופים שלנו שונים, ככה הדעות שלנו שונות וזה בסדר גמור.
ולא חייב להתחבר להכל או לכלום. אני תמיד לוקחת דברים שמתחברת אליהם ואת מה שפחות מסננת🙂
ואשריכם!! נשמע שאתם זוג חמוד🤗
נראה לי קראת את זה בטון קיצוני משהוחדשה ישנה
אני גם הולכת לפעמים בסמרטוטים ליד בעלי, זה נח וזה הבית שלי. אבל כשאנחנו ביחד משקיעה בדר''כ..
וכמובן שצריך וחייב להגיד מה חושבים, אבל בכבוד
תמיד אבל תמיד שאני קוראת את מה שאת כותבת זה חייב לחזק אותי,רויטל.

את כותבת מהלב, מראה על הפנימיות הכנה שלך, ואין לי ספק בעתיד הלא רחוק

המון המון תייעצו איתך על זוגיות ושלום בית, כי לך באמת מתאים, בהצלחה רבה

רבה לך אמן.

תודה רויטלושאם_שמחה_הללויה
חיממת ת׳לב🤗
צר לי... לא אהבתיבת הרים
יש לך את הגרסה לגברים?
אני ממש לא מתחברת לתדמית של האישה החסודה והמושלמת שמקבלת הכל באהבה. זה מזכיר לי את הנצרות...
ולא אוהבת את קבלת הגבר באופן כנוע ומוחלט. זה מזכיר לי את האסלם...
אני אישית רואה את הזוגיות כדו-שיח דינמי. יש מקום לביקורת מתוך אהבה.
עכשיו אפשר לזרוק עליי עגבניות
🍅🍅🍅🍅🍅🍅🍅🍅🍅🍅🍅
אני ממש מסכימה איתך(בתהרים). עבור כל כך הרבה מערכות זוגיותציפיה.
שאני רואה סביבי זה כל כך רחוק מהאמת.

מה גם שהדברים שכתבת פה (הפותחת) מגיעים מנקודת מבט דתית מאוד מאוד ספציפית. יש כל כך הרבה זוגות דתיים (לא מדברת על הלא דתיים, למרות שגם שם זה לגמרי קיים) שמתנהגים באופן שונה וכל המערכת שלהם בנויה באופן שונה ויש להם זוגיות מדהימה.
להפך, אם הזוגיות שלי ושל בן הזוג שלי היתה כמו שאת מתארת, סביר להניח שלא היינו מסתדרים יחד.

גם אצלי וגם אצלו, אם לא היינו נאמנים אחד לשני היה אפשר לראות את זה חיצוני או פנימי. ממש לא משנה אם זה הוא או אני, אלא האופי שלנו.

שנינו שמחים אם אחד מתלבש יפה בשביל השני, אבל זה ממש לא אומר שיש לנו בעיה עם לבוש פחות מושקע, בין אם זה בבית ובין אם זה בחוץ.
איך שאני מתלבשת זה שלי. איך שהוא מתלבש זה שלו. אפשר ללבן דברים, אבל הלבוש הוא קודם כל ולפני הכל עניין של האדם עצמו. לא של אף אחד אחר, גם לא של בן הזוג.

אני מאמינ שלשני בני הזוג יש אותה רמה של חוש למוסריות. אבל לי יש חברים, לו יש חברות. כמובן, זה לא מתאים אם כא ישב עם החברים/חברות שלו לשיחות נפש, אבל זה ממש בסדר לשבת בעבודה ולדבר, לצאת לאנשהו ביחד.
כיום החברים שלי הם גם שלן והחברות שלו הן גם שלי, אבל זה לא מחייב המציאות.

אני סומכת עליו, והוא סומך עלי.
אם קשה לו איתי, אם קשה לו עם המשפחה שלי, זה לגמרי לגיטימי והגיוני שהוא ייבחר לדבר על זה עם חבר.
אם לי קשה איתו, אם קשה לי עם המשפחה שלו, זה לגמרי לגיטימי שאני אדבר על זה עם חברות.
לא בקטע של סתם לרכל, אלא לפרוק. אחיות/חברות שלי יודעות שאני מאוד אוהבת אותו, והן, מהכירות שלהן איתו, יודעות שהוא בנאדם טוב, אבל אף אחד מאיתנו לא חף מפגמים, וזה הגיוני להתלונן עליו - ודוקא לא בפניו, כי, סתם לדוגמא, יש דברים שהוא יתבאס שקשה לי איתם, דברים שכבר דיברנו עליהם והם בתהליכי שינוי, אבל עדיין קשה לי איתם.

אני מאוד אוהבת אותו, ועדיין יכולה לא לשמוח בחלקי מבחינת מה שהוא מביא הביתה, משכורת וכאלה. זה בסדר.
הוא בנאדם. אני בנאדם. לכולנו יש חסרונות שמפריעיםלאחרים. לכולנו יש דברים שמפריעים לנו.


ועוד ועוד.
כתבת מעניין תודה על השיתוף🙂אם_שמחה_הללויה
אהבתי והסכמתי.תיתי2
יש פה לחץ חברתי באתר לפעמים..מזלטוב
אם הרוח היא להחמיא כולן מחמיאות
ואם מתחילה רוח של ביקורת,פתאום היא משפיעה על כולן..

בכל אופן רוצה להחמיא לך @אם_שמחה_הללויה גם על הכתיבה היפה.. אבל בעיקר איך את עונה יפה לכולן. אשרייך
תודה רבה🙏אם_שמחה_הללויה
אלופה את!מכחולאחרונה
כל הכבוד על הרגישות @מזלטוב!
מחפשת פתרון קסם לתינוק בן שנה מנוזל ומשועליעל מהדרום

לק"י

נשמע שיעול עם ליחה.

חוץ מלעשות עיסוי עם שמן זית ולהוריד מוצרי חלב.

וחוץ מלהלביש חם...

לא מכירה קסם...יש תרופות סבתאשיפור

מי אגסים

בצלים חתוך ליד המיטה

טיפת שמן איקליפטוס על החולצה/ כרית.

שמן אקליפטוס פותח את הנשימה. לא?יעל מהדרום

לק"י

האף שלו לא סתום ב"ה.

ומי אגסים- זה לבשל אגסים ולתת לו את המים?

ותודה!

אני חושבת שעוזר בכללי לייבש נזלתשיפור

ספריי של מי מלח באףקופצת רגע

תודה! זה עוזר לייבש?יעל מהדרום

הרופאת ילדים שלנוהשם שלי

נותנת טיפות פנסטיל בשביל לייבש נזלת.

תודה...לא רוצה לתת "סתם" בלי לשאול רופאיעל מהדרום

לק"י

בסוף זו תרופה במרשם. ולא סתם.

כן. אפשר גם לבקש מהרוקח ספריי היפרטוניקופצת רגע

זה ריכוז גבוה יותר של מלח.

אם את עושה לו אמבטיה חמה, זה בעיני זמן טוב לשים לו ספריי, האדים החמים פותחים את דרכי הנשימה.

כשהילדים היו קטנים רופאת הילדים שלנו טענה שחייבים לטפל בנזלת - לשחרר ולייבש, באמצעות ספריי מי מלח, אולי גם באמצעות אינהלציות אנחנו לרוב לא הגענו לזה - ואז זה מונע ליחה, שיעול, דלקות אוזניים וכל מה שקשור לעודף ליחה ונוזלים.

גם אני הבנתי שטיפות פניסטיל יכולות לעזור, זה נראה לי תלוי ברופא יש כאלה שיותר יתנו למקרים כאלה של צינון ויש כאלה שפחות.

אינהלציות מי מלחרקאני

לנו הרופאה הביאה גם איזה תרופה לאינהלציה

תודה...אין לנו אינהלציה. בדיוק זרקתי אחת ישנהיעל מהדרום

אני לקחתי משכנה האמתרקאני

זה מאוד עזר לנו

אני לשיעול לילדיםד' הוא האלוקים

יש לי תרופת סבתא שעובדת מעולה,

חותכים בכלי (אני שמה בחצי ליטר ח.פ.) בצל פרוס ומעל זה שופכים דבש,

שמים במקרר, הבצל מפריש נוזלים ונותנים לילד כף בבוקר ובערב.

הפעם הראשונה אחרי שזה עמד כמה שעות.

(בהתחלה אפשר לתת יותר)

רפואה שלימה.

תודה!! שכחתי מזה... אולי ננסה באמתיעל מהדרום

מהנסיון שלנועלמא22

ספריי מלח מאוד עוזר.

וכדי למנוע פצעים בגלל קינוח- לעבור למגבוני אף. אם יש כבר פצעים אז זה ממש כואב להשתמש בזה, אז להשתמש בטישו של קלינקס, שמתי לב שהוא מאוד רך יחסית לסוגים אחרים

אנלהציה עם מי מלח, טיפות פניסטיל/טינדן לייבושאמהלהאחרונה

לגיטימי?אנונימית בהו"ל

הבת שלי עברה פרוצדורה רפואית לא נעימה יחד עם אשפוז של כמה ימים

חמי וחמותי מתקשרים שלושה ימים אחרי שהילדה כבר בבית

לגיטימי להתעצבן מזה?

הכי פשוט? כןעדינה אבל בשטח

גם אני הייתי מתעצבנת, אבל אולי אולי אולי, הם רצו לתת לכם להתאושש, אם את יכולה לחשוב בכיוון, אז תנסי..

קרה לנו בהרבה יותר גרועשואלת12

מאמינה שהם אנשים טובים ושכנראה לא רוצים להפריע..

בזמנו ממש נפגעתי ונהיית מריבה גדולה. לא מומלץ..

תמיד אפשר להתעצבןהשם שלי

השאלה מה לעשות עם העצבים.

אלו דברים שמאוד תלויים בדינמיקה המשפחתית ובציפיות שלך.

יכול להיות שהם בכוונה חיכו, כי לא רצו להכניס עליכם.

לצערי זה דפוס שחוזר על עצמואנונימית בהו"ל

אצלם

אז מראש על תצפיהשם שלי

או שתזמו אתם את הקשר.

אפשר גם לא לשתף אותם בכלל.

כןןן מזדהה מאוד ואני יוצאת מדעתי כשזה קורהדיאן ד.

היום אחרי כמה ימים מתקשריםאנונימית בהו"ל

אני לא עונה

שיתקשרו לבעלי

אני מאוד מבינה אותךדיאן ד.

אם זה עוזר לך,

לי נפל האסימון אחרי כמה שנות נישואין שהסטנדרטים המשפחתיים שאני מגיעה איתם זה לא הסטנדרטיים שלהם.

ואם לי זה ברור שכשקורה X חייבים להתקשר להתעניין

ושכשקורה Y חייבים לבוא לבקר וכן הלאה וכן הלאה

להם זה לא ברור, ומבחינתם אין ציפיות כאלו.

והקשרים קצת פחות הדוקים מצד אחד, מצד שני פחות תובעניים.

ויש לזה גם יתרונות.

לא יודעת איך זה אצלכם, אבל ככה אני חווה בצד של בעלי.

תודה ,זה בול אני מה שתיארתאנונימית בהו"ל

אני ומשפחה שלי מול המשפחה של בעלי

בעיני יכול לקרותחילזון 123

אלא אם כן הם כאלו שכל הזמן על הטלפון והואטסאפ. ואז היה הגיוני שיכתבו משהו וכו'

אולי לא רצו להפריע לכם?

אולי חשבו שכשיתאים לכם אז אתם תתקשרו או תתנו לילדה לדבר איתם?

הם כל הזמן על הפלאפוןאנונימית בהו"ל

פשוט לא בראש מעייניהם

לגיטימי להתעצבןנעמי28

אם זה הסגנון המוכר שלהם עדיף לטובתך להתאים ציפיות ולא לקחת אישית.

במצב כזה אני הייתי שולחת הודעה מעצמי

"עבר בשלום ב"ה, הכל בסדר או משהו כזה.

השאלה למה התקשרו אחרי 3 ימים.?ממתקית

אני גם כזו

גיסה שיולדת, אפילו אחותי

מתקשרת לברך ולאחל ושולחת מזל טוב רק אחרי יומיים שלושה.

כי מבינה שהן עמוסות ויודעת שכל העולם מתקשר ורק אני חסרה לה עכשיו.

רוצה שהאיחול והברכה יהיו במקום וראויים ויתקבלו. אז רוצה בזמן שאני יודעת שכבר אין את כל הטלפונים וכו...

במקרה שלך, אולי הם חיכו שתתאוששו ולא רצו להפריע? כשהם התקשרו זה היה קצר וקולע ולסמן וי? או אמיתי וכנה עם איחולים והתעניינות מהלב?

אני חושבת שתוכן השיחה חשוב יותר מעת השיחה.

שהתקשרו מוקדם מדי או מאוחר מדי?אמאשוני

😄

אני מסוג האנשים שאם מתקשרים אלי באותו יום אני מתחרפנת

צריכה ספייס ולהיות מרוכזת בילדה המאושפזת ולג'נגל עם הילדים שבבית וממש אין לי זמן לשיחות התעניינות ונימוסים.

לא תמיד אפשר לדעת מי מתאים להתקשר, ולפעמים יש עניינים ורוצים לשוחח בנחת.

עכשיו אני קולטת שזה לא 3 ימים מהניתוח, אלא מהשחרור.

בכל אופן, אולי יש פערי מנטליות, אולי חוסר תשומת לב, מבאס בכל מקרה.

העיקר הבריאות.

איך את אחרי האשפוז והחזאה הביתה? 🤗

שולחת איחולי החלמה, הרבה כוחו., וחזרה לשגרה.

כןעלמא22אחרונה

חווה את זה עכשיו מהמקום שלי- אני הייתי חולה שבוע שעבר (עדיין, סיפור ארוך), ההורים שלו ידעו על זה מיום שני, רק ביום שישי קיבלתי הודעה מחמותי. מאז כלום.

מאוד מזדהה

אצל מי שהבייבי היה צורח בנסיעה-באיזה גיל זה עבר?🫠בידיים פתוחות

צריכה קצת עידודים כי כבר נוסו כל הטיפים..

כרגע בן 3 חודשים וצורח מ day one מתחילת הנסיעה עד סופה, וכואב לי הלב עליו.

וכל נסיעה סיוט..

יודעת שמשתנה בין תינוק לתינוק..

ממש משתנהכורסא ירוקה.

אצל אחת עבר כשהפכנו את כיוון הנסיעה, אצל אחד כשהפחתנו את כמות הנסיעות באופן דרמטי

אצלי כשהפכנו את המושבמנגואית

אני משתדלת למשוך הרבה מעל גיל שנה נגד

וכשהפכנו זה התחלף בהקאות אצל חלק מהילדים ואז זה בכי קצר מאמצע הנסיעה עד שמקיאים

ולא לאורך כל הנסיעה...

מפסיקים להקיא אצלי בנתיים סביב גיל 5

יאוו.. את גיבורהיעל...

האמת שזה בדרכ בסדר לי. ההקאות..מנגואית

הגיל הקטן שצורחים ואי אםשר לדבר איתם הוא נורא ואיום

וואי וואי, קשוח.. תודה!בידיים פתוחות

לא מעודדתדרקונית ירוקה

אצלינו בגיל שנה וחצי בערך

אוי לאבידיים פתוחות

מאוחרררר

אצל הגדול רק סביב גיל שנהאחת כמוני

כשהפכנו כיוון.

השלישית גם היתה ככה בהתחלה. עבר כמעט לגמרי ב"ה סביב גיל 4 חודשים

חיבוק

וואי תודה!בידיים פתוחות

כתבו כאן בעבראפונה

לתחוב גרביים מאחורי הכתפיים של התינוק בסלקל ומגבת מגולגלת מתחת לברכיים שלו.

לא זוכרת מי זאת היתה אבל היא אפילו צירפה סירטון. שווה לנסות.

ניסינו, לא עבד לצעריבידיים פתוחות

באסהאפונה

אני חושבת שבגיל חצי שנה זה התחיל לפחותרוני_רון

בהדרגה

עד גיל שנה

חיבוק, זה סיוט סיוט סיוט סיוט

אצלנו לא היה שורד אפילו נסיעה של 2 דק בתוך השכונה, לאסוף את אחיו הגדול

אמאלה לבכות מלהיזכר...

יואו יואו.. תודה!בידיים פתוחות

בגיל מאוחר עבר...סליחה שלא מנחמתממתקית

גיל 2 ושמונה כזה אבל מאז שעבר הוא מטורף על נסיעות ובוכה כשמגיעים..."רוצה עוד באוטו עוד באוטו..."

מקוצוניות ולקיצוניות

2 ושמונה?? וואו 😟😟בידיים פתוחות

אין ספק שזה היה סיוט...ממתקית

מה שכן היום הוא מאוהב בנסיעות.

ובחזרה מהגן זה מה שמרגיע אותו ונכנסים לבית בנחת.

לא מעודדת, סביב שנה ואחרי תקופה שלאורוש3

הפחתת נסיעות ''בזכות'' הקורונה.

דווקא השארנו נגד הכיוון עדיין גם אז כי בעיקרון ההמלצה של בטרם זה שנתיים. וכבר לא בכה אז זה לא היה זה.

זה היה אבל פשוט סיוט... ניסינו כמה דברים אבל כלום לא ממש הועיל. בגדול כל נסיעה הכפילה כי עצרנו כל כמה זמן.

בע''ה יעבור לכם מהר.

בסביבות גיל שנהיהלומה..

עד גיל בערך 10 חודשים זה צרחות של החיים עד שנרדם.ואז מתעורר וחוזר חלילה.. יאו זה היה קשוח ממש.

אבל היה עוזר כיסא בטיחות במקום סלקל

הוא היה יותר רגוע. יכול להיות שלא אהב את הסלקל בכלל? אולי לא היה לו נוח... בכיסא שמתאים מגיל 0 היה קצת יותר מרווח..

וואי אמאלה.. תודה 🙏בידיים פתוחות

רק כשהפכנו את הכיסא...אביול

למפרע הבנתי פה מהפורום שיכול להיות שזה קשור לדלקות אוזניים... ובאמת לבת שלי היה הרבה דלקות אוזניים

מנסה להיזכר אבל דווקא לא מאוחרהרקולסיתאחרונה

מלא זמן נמנעתי מלנסוע כי זה היה מזעזע אבל אני חושבת שאחרי כמה חודשים היה שיפור משמעותי. לדעתי עד גיל חצי שנה עבר לגמרי.

התקשויות בבטן יכולות להיות צירים?…חמדמדה

ברור שכשזה יה יה זה אדע

נו כן

אבל קונספטואלית

היו לי בריקסטונים כבר

אבל מ9 וחצי כזה עד כה (אחד עשרה ארבעים) היו לי שש…

הבטן הולכת ונהיית קשה יותר ויותר (כל הבטן אבל, לא למטה או משו, כל איפה שהרחם כזה אז אולי זה לא אולי זה צריך כמו במחזור שזה רק למטה?)

ואז כמה שניית שזה חזק

ואז מרפה

אני אנסה לישון עוד מעט כי ניראלי זה הסימן הכי ברור חח

אבל עכשיו זה עומד לי בראש…

לפי מה שידוע לי זה סוג של צירים..כל הישועות

בשליש שלישי קורה לי הרבה..

תשתי הרבה מים ותהיי במנוחה

אה אין לי בעיה שזה יהיה צירים חח אני אמצע 38חמדמדה

אני לא מיובשת ודווקא היה יום בנחת

טוב נחיה ונראה

אני ככה משבוע 33הרמה

הלכתי להיבדק וראו פעילות רחמית

אמרו לשתות הרבה ולנוח

לא היתה פתיחה או משהו

אני לא מתרגשת מזה

פשוט מנסה לשתות כמה שיותר

ציר אמיתי מאוד כואב, אלו זו סתם הכנה

לפעמים לידה מתחילה מצירים "סבירים"יעל מהדרום

לק"י

וזה גם עניין אישי וכוח סבל.

אכןחמדמדה

אני ממש מרגיז אותי כזה כשאומרים לאישה בהריון כשיהיו לך צירים תדעי

כן ברור

השאלה היא לא על לידה פעילה דודה, אלה על ההתחלה…

לכולנו ברור שכנראה לא אלד בבית

אבל אם אני רוצה אפידורל אני לא רוצה להגיע בפתיחה תשע…

(לידה קודמת בפתיחה מלאה חשבתי שאני בפתיחה שלוש כי התקדם מהר… לא חשבתי לבקש עוד בדיקה, חשבתי שככה זה…)

מה איתך??טליה א.

תודה❤️❤️ נע זה היה כלום הלכתי לישון עברחמדמדה

קרה לי גם בסוף ההריון האחרון- כמה שעות צירים ונעלםיעל מהדרום

בסדר יצא לטובהחמדמדה

יש לבעלי היום משהו חשוב מארבע עד חמש

אז אני אמרתי לריבוש"ע שהיום אפשר להתחיל צירים בארבע

ככה אעביר שעה עד שיסיים, גם אדע שזה משו, הוא יבוא נשים את האפרוחיות לישון עם חיבוק ונצא

נשמע לי תכנית מעולה

קאט ל

עוד שבועיים וחצי אני לוויתן 😂😭

האדם מתכנן וה'.....😉יעל מהדרום

ממשחמדמדה

בעזרת ה'

ילדתיאנונימית בהו"לאחרונה

ממש לא מזמן

מתחילת תשיעי היו לי צירים קטנים, התקשויות של הבטן + כאב קטן בזמן התקשות.

אבל זה לא היה סדיר

הרופאה בבדיקה בתחילת תשיעי ידעה להגיד שכבר יש צירים (לא מוניטור או משהו, רק הרכישה את הבטן), אבל בגלל שזה לא היה סדיר זה לא היה כל כך משנה

ופשוט באיזשהו שלב זה הפך להיות סדיר, כל ציר התארך ולא היה רק כמה שניות, וכשניסיתי לא הצלחתי לישון איתם וגם כשנרדמתי התעוררתי.

אז אלו היו הסימנים בשבילי לדעת שעכשיו זה באמת מוביל ללידה בקרוב ולא רק הכנה כללית של הגוף.

אז אם זה חוזר שוב, הייתי מתחילה מלבדוק כמה זמן אורך כל ציר וכמה זמן יש בין ציר לציר. זה נראה לי נותן מדד די אמין

בפניםכנה שנטעה

בע''ה תכף מקווה אחרי לידה, איכשהו אני קצת אדישה לאירוע. אנחנו עסוקים עם הילדים ורצים מדבר לדבר ואין לנו ממש פניות נפשית או באופן כללי סתם פניות, בעלי יותר מתרגש ממני ובכל זאת מרגיש לי שגם הוא לא 100% שם.

כן הייתי רוצה איכשהו להפוך את הערב הזה למיוחד, בשבילו ובשבילי ולעורר בנו (בי בעיקר) יותר ציפייה והתרגשות. אשמח אם יש לכן רעיונות

מה "עושה" לך את זה?ברונזה

לי למשל פינוק טוב בגוף אם זה מגבת חדשה, קרמים, טיפוח של העור

ממש עושה לי תחושה של כייף והתרגשות

הייתי שומרת לקראת המקווה כאלה דברים חדשים ואז היה לי ציפייה

אולי להזמין אוכל שווה? לדעת שזה לכבוד האירוע

תחשבי מה משמח אותך בכללי ותשייכי את זה לאותו ערב, אולי יעורר את הציפייה

בהצלחה!

תודה! רעיון, אנסהכנה שנטעה

כיוון קצת אחרמבורכת

לא יודעת אם לזה התכוונת, אצלנו אחרי כמה לידות כבר ברור לנו שהערב הזה הוא לא ליל מקוה רגיל, ושנינו מוותרים במודע על הצורך בקיום המצוה. האזור עוד רגיש ועלול לכאוב, אני ממש לא שם פיזית ונפשית, גם טכנית זה לא ממש מתאפשר עם לו"ז לא ברור של ניובורן. מה שכן, אנחנו מתרגשים להתקרב אחד לשני פיזית, חיבוק ראשון אחרי הלידה, מתלהבים שנוכל להפסיק להסתבך באיך להעביר את התינוק אחד לשני ופשוט נהנים מהקירבה אחרי הפסקה ארוכה, אבל בלי ציפיות מעבר.

זהו האמת היאכנה שנטעה

חשבתי שאתרגש ואחכה יותר לחיבוק ולמגע רגיל בלי קשר למצווה ממש ומשום מה גם לזה אני די אדישה.. ממש בא לי לחכות לזה איכשהו

גם אני הייתי ככהרקאני

הייתי מידי עסוקה עם התינוק

והוא היה סביב הגדולה

ולא ממש התכוננו לזה נפשית ולא התרגשנו מספיק

תכלס בפועל כשזה בא זה כן היה מרגש

ולא הבנו איך הסתדרנו תקופה כל כך ארוכה לישון בנפרד

וואי טוב בע''ה שזה באמתכנה שנטעה

יהיה ככה טבעי וכיף בכל זאת

תודה על התגובה!

זה תמיד מבחינתי ערב מושקע ממש.דיליה

מרגישה שסוף סוף בעלי ואני נהנים מהלידה והחוויה מושלמת.

(פעם אישה הייתה טובלת לילה לפני הברית, לבל יהיו אביו ואימו עצבים)

מסכימה עם @מבורכת שלא תמיד מגיעים לדבכים אלא פשוט נהנים אחד מהשניה.

אני ספציפית יעדיף לצאת לאנשהו אם לא קר לניובורן.

מה שכיף שאני בחל‘ד ואז יודעת שלא אצטרך לקום בבוקר. ובעלי יעשה את ההוצאות ביום הזה גם אם אני כבר חזרתי לתפקוד וככה אני יכולה בכיף שלי עד שמרגישה בטוח.

תודה!כנה שנטעה

זו הסתכלות מהממת שזו שמחה שלמה על הלידה ביחד, באמת מוסיף לזה יופי והתרגשות!

אז מה נשתנה?והרי החדשה

למה פעם טבלו לפני הברית ועכשיו מחכים חודש וחצי?

זה לא שלא היה דימוםנעמי28

היה דימום ארוך אבל הוא נחשב דם טוהר.

אישה על פי תורה היתה יכולה לטבול 7 ימים אחרי הולדת בן ו14 ימים אחרי הולדת בת.

למרות שהיתה מדממת בזמן ואחרי המקווה זה היה נחשב דם טוהר שלא מטמא (כל דם שהיה יוצא במשך חודש אחרי טבילת לידה של בן וחודשיים אחרי טבילת לידת בת, לא היה מטמא)

בזמן הגמרא חכמים גזרו חומרות שהדם כן מטמא.

איזה באסה 🙈כנה שנטעה

ממש 😖נעמי28

סליחה על הכפירהוהרי החדשהאחרונה

אבל לא הגיע הזמן לשנות את זה

יש משהו לא שפוי בגזרות האלו.

אחרי החוויה כזאת מטלטלת כל הריחוק הזה.. גם ככה קשה עם הטיפול בתינוק הכאבים ההורמונים, ואי אפשר לתת אפילו חיבוק. וואי זה אחד הדברים שהכי קשים לי

קופץ לכולן אותו הדבר.. אני כבר חצי שעה נקרעת מצחוקיעל...

ונהנית ממש להיזכר בניקיות ישנות וחמודות.

וואי, אחד השירשורים השופכייים

אצלי לא קפץהשם שלי

מעניין... גם פעם קודמת כמה אמרו שקפץ להם אותו הדבריעל...

בכל מקרה- @מתואמת , קבלי דש מצחיק:

(אגב, יש כאן גם דש לקרן הפוך, שבטח עדיין מסתובב פה בשם אחר... קצת מצחיק לגלות שמה שהוא כתב זה שכדאי להיזהר כי כל המידע בפורומים נשמר לתמיד..)

יכול להיותהשם שלי

שלכל מי שקופות, קופץ אותו הדבר.

אבל לא לכולם קופץ כל פעם.

😅😅😅 איזה חמוד להיזכר בזה!מתואמת

נו, זה עוד שנתיים מעניין אם באמת היא תקרא את זה🤭

יופי. במקום לעשות דברים, קראתי את השרשור הזה🤣יעל מהדרום

לק"י

תגידו- מה הקטע שבחלק מההודעות במקום תוכן בתוך ההודעה מופיעה פרסומת או רצף סמיילים?!

גם אצלך זה ככה??רקאני

ודווקא בהודעות שנראות הכי מעניינות 🤭

אלה עם התגובות הכי דרמטיות

אמאלהה מה עשית לייירקאני

פתחתי את זה בשיעור

וכל שניה אני מחייכת פה לעצמי מתאפקת לא לצחוק

מקווה שהמרצה לא נעלבת חחחחח

דמעתי מצחוק שנהב

מה זה אני בעבודה לא מצליחה להתאפק מצחוקפרח חדש

אין מצב אני נראית משוגעת צוחקת עם עצמי ככה 🤣🤣🤣

סוגרת את השרשור לקרוא אותו בבית

תגידו רק לי יש משתמשים שבשרשורים האלהלפניו ברננה!

לא מופיע תוכן בהודעה אלא תמונה של מודעה על הפגנה?

גם לי זה ככהרקאני

מודעה על אהוביה

גם ליאנונימית בהריוןאחרונה

ודווקא בהודעות שנראות הכי מעניינות

נשים שלוקחות זריקות הרזיהברונזה

אשמח לקצת סדר, מתחילה ברצינות לחשוב על העיניין..

דבר ראשון ובסיסי - ממי מבקשים מרשם? לא הצלחתי להבין באינטרנט

כמה זמן קצב הירידה? איך התחושות? ממליצות/לא ממליצות?

למב בעצם זריקות ולא ניתוח?🤔

וכל מה שעולה לכם שיכול לעזור לי

מרגישה אבודה בנושא ורוצה לשמוע מנסיון

אני לא לוקחת אבל בעלי וביתי.דיליה

צריך להיות אצל דיאטנית דבר כאשון. ואחר כך רופא אנדוקרינולוג רושם את התרופה.

אצלינו זה עבד מעולה הם במינון הכי נמוך הבת שלי ירדה 23 ק”ג בתוך חמישה חודשים ובעלי עוד לא עלה על משקל אבל בהיקפים מאוד בולט.

הבת שלי במקביל גם אצל דיאטנית.

גיסתי עשתה בעבר ניתוח ועשיו היא עם זריקות. כי עלתה אחרי כמה שנים.

זריקות זה חתונה קתולית, אם מפסיקים עוחים במשקל.

צריך לאכול המון חלבונים כי אחרת זה לא בריא.

אז יוצא שאני מבשלת המון בשרי ודדג ופחות פחמימות שזזה משמעוצי מבחינתי.

הלכל החיים מלחיץ אותיברונזה

אני רוצה עוד הריונית (והרבה ;) ) זה אמור לפגוע?

זאת אומרת לקחת לתקןפה ואז להפסיק בשביל להכנס להריון

לא צריך להפסיק בשביל להיכנס להיריוןדיליה

אלא צריך להפסיק אם נכנסים להיריון ויש התוויה מתי חוזרים לזה אחרי הלידה.

באמת? הבנתי שחייב אמצעי מניעהברונזה

ממש מקווה שלא

כמו שאמרתי לא מכירה מעצמידיליה

אבל גיסתי נכנסה עם זה להריון.

פשוט הפסיקה והמשיכה.

חד משמעית לא הפסיקה חודש לפני וההריון היה הפתעה.

מענייןברונזהאחרונה

אני אבדוק גם את העניין הזה

תודה רבה לכולכן!!

מה? אני יחדעת שצריך להפסיק חודשכבת שבעים

לפני שמתכננים הריון

ואגב @ברונזה זה לא מתאים עם גלולות

זה לא שאם תפסיקי יקרה אסון. פשוט כנראה תחזרי לאכוליעל מהדרום

לק"י

רגיל ולהשמין בהתאם.

אז אולי כדאי במקביל לסגל הרגלי אכילה בריאים, שיהיה יותר קל להמשיך איתם אחר כך.

כן הגיוני..ברונזה

צריך ללכת לרופא משפחהכבת שבעים

אם הbmi שלך יותר מ30 היא תתן לך מרשם (אם יש טרום סכרת אז גם פחות מ30)

הקצב משתנה מאחד לשני, וגם משתנה בכמות שאת מזריקה. ממליצה להזריק פחות מהמנה המלאה כדי לצלוח את תופעות הלוואי.

לצורך העניין, אני ירדתי בממוצע 2.5 קילו בחודש.

יש בחילות והקאות כמו שליש ראשון, אבל לדעתי פחות נורא, כי זה מתרכז בעיקר בימים שאחרי ההזרקה ואח"כ נרגע.

אני נהנתי מאוד מהתהליך. הבעסה שאחרי הריון ולידה העלתי המון. לא הכל אבל המון.

היתרון מול ניתוח שזה נגיש, בלי כאבים והתאוששות וכו'. הבעסה שוב, שזה לכל החיים.

רופאים מאוד ממליצים לשלב ספורט תוך כדי, לא זוכרת להסביר בדיוק למה, יש הרבה פודקאסטים בנושא.

מוזמנת לשאלות נוספות 😊

תודה!ברונזה

כתבת

"אני נהנתי מאוד מהתהליך"

אשמח לשמוע ממה נהנת ;)

גם דוגרי, 2.5 קילו לחודש נשמע לי ממש קצת.. אולי אני לא מעודכנת?! וקצת רוצה קסם?

מלראות את המשקל יורדכבת שבעים

מלהסתכל במראה

מללכת לקנות בגדים

מזה שהאוכל לא בראש מעייני כל היום. אני לא עסוקה במה אני אוכל ומה אני אכין. ואיך בא לי עכשיו עוגת שוקולד... האוכל לא כ"כ עניין אותי, לפעמים אפילו שכחתי לאכול (בחייייםם לא קרה לי בשגרה)

אמאלה זה מגרה אותי😅ברונזה

ואחרי כמה זמן הפסקת לקחת?

(או שלא הפסקת?)

אחרי שנהכבת שבעים

יאוש.רוצה עוד

אני מאד רוצה עוד ילדים. אני בגיל לא הכי צעיר כבר. בעלי הרבה שנים התנגד, בסוף הסכים שנפסיק למנוע, אבל עדיין לא רוצה אלא אומר; מה שה' רוצה...

הילד/ה הכי קטנים כבר די גדולים.

אני יודעת שזה ממש הזמן האחרון. ואני לא נכנסת להריון בינתיים. בעבר נכנסתי די מהר. המניעה לא הייתה הורמונלית. נכון שהגיל מתבגר אבל בכל זאת...

ברוב החודשים אם לא כל האחרונים כנראה היינו יחד סביב הביוץ. עשיתי בדיקות בסיסיות כמו פרופיל הורמונלי ומעקב זקיקים וב"ה תקין. גם בעצמי עברתי התנגדות לדבר, ועשיתי טיפול לגבי זה, עד שעכשיו אני באמת באמת רוצה מכל הלב. וזה לא קורה😭😭😭

כבר חודש שני מאז שאני מרגישה סופסוף שאני באמת שם.

קול חיצוני אומר לי עזבי, יש לך כבר משפחה. הרבה יותר קטנה ממה שחשבת, אבל משפחה. הילדים הקטנים כבר גדלים, שחררי, תהני מהחופש וצאי לשלב הבא בחיים.

אבל אני פשוט לא שם. סובלת מכל רגע, ומרגישה או אפילו יודעת, שאמורים להיות לנו עוד ילדים במשפחה, ואני לא יכולה ולא מסוגלת להתקדם.

בעלי לא בקטע של טיפולי פוריות, מרגישה שמיצינו נסיונות אפשריים. הפער בין הקטנים שלנו להריון שיהיה הולך ונהיה עצום, בחיים לא פיללתי כזה פער. הגיל שלי גם מתקדם.

מרגישה בין הפטיש לסדן. ולא יודעת מה לעשות. בא לי לצרוח ולבכות, ולבעוט. וללכת לישון לעולם.

מרגישה גם, שאת כל ההתפתחות וההתקדמות שלי המקצועית והאישית, אני עוצרת כי מבחינתי עוד מעט אני בחופשת לידה... ואז מגדלת קטנים... ורק כשאסיים אוכל באמת להתקדם ולהתמסר לשלב הבא.

אבל אני תקועה בשלב המעבר. ולא יודעת מה לעשות עוד.

החלק הכי כואב, זה שאני עוברת את זה לבד. אין אף אחד שיודע, וגם בעלי היקר, לא פרטנר לכאבי לב שלי... כי מבחינתו הכי טוב ככה... אז לא משתפת אותו כמעט.

ויום יום, חודש חודש, אני בעצם בדבר הזה, לבד. בתקוות, באכזבות, בניתוח סימנים ופרשנותם, בתפילות, בסגולות, בטיפולים אישיים, בהתרסקות, ברכבת הריםםםם. כבר שנים.

יש חברה ששיתפתי קצת בדברים של הטיפול. אבל לא מתאים לי לשתף בכל טבילה, וכל תקווה, וכל ביוץ.

וכל פעם אני אומרת וואו טבילה בפורים, איזה מיוחד, ודאי יהיה מטבילה כזאת תינוק מהמם והריון ניסי.. כנ"ל פסח, ושבועות וראש השנה... הנה עכשיו אין שום דבר מעניין.

ולא ברור לי בכלל איך הלב שלי עוד אופטימי ומקווה, וכל חודש אני מרגישה שהנה זה זה, זה בטוח זה.

כולל החודש הזה, שהיו לי תחושות מטורפות של הריון, וקצת בחילות, ורגישות פסיכית בחזה (עדיין יש).

ושוב אמרתי הנה הנה זה קורה. עשיתי היום בדיקת הריון ויצא שלילי. נכון שהפעם אני יודעת רק טווח של שבוע שבו היה הביוץ ויתכן שעוד לא עבר מספיק זמן, וכאילו קיים עוד סיכוי.

אבל די נמאס לי להיות פטתית. לחפש באור שמש ופנס פסים לא נראים. זה יצא שוב שלילי. ואני גמורה.

ולא יודעת איך להמשיך מכאן.

בא לי רק לישון.ואני לבד בעולם בזה.

ולא, אל תשכנעו אותי לרדת מזה. אין פה שם דבר רציונלי או הגיוני. ואני לא מסוגלת להפרד מזה.

מרגישה שאני רשמתירק אמונההה

לא יודעת מה להגיד איתך באותה סירה… מאחלת לנו בשורות טובות בקרוב

אמןןןןןרוצה עוד

דחוף

וואו ממש הרגשתי את הקושי, הציפייה, האכזבה והבדידותשיפור

מעלה רעיון בעדינות, לא יודעת אם נכון בשבילך כרגע. אולי להשאיר את זה בידי שמיים? כשה' ירצה הוא ייתן, ובינתיים להתקדם מבחינה אישית ומקצועית, ובעזרת ה' כשיגיע תראי איך לשלב את הדברים...

תודה רבה לךרוצה עוד

הייתה לי מחשבה כזו שהשתעשעתי בה, אבל בסופו של דבר אני שואלת את עצמי עד מתי זה בכלל יהיה רלוונטי? הרי הגיל עולה, הפער העתידי גדל... אם אני עוד רוצה לעשות משהו זה עכשיו.

מה גם שאני כן צריכה להיות באיזה מעקב של מתי הביוץ כדי לדעת מתי תקופת הטהרה ואיך לסדר אותה.. קשה בסוף להתנתק ולהתעלם מזה.. ובאותו האופן, לא לדאוג להיות יחד סביב הביוץ (אצלי הוא רחוק מהטבילה אז זה גם ענין)

רק לגבי הפער- הייתי משחררתשיפור

מכירה משפחות עם פערים גדולים, וזה יוצר קשרים שונים אבל לא פחות אוהבים ומיוחדים.

לגבי שאר הדברים זה באמת מורכב... בהצלחה!!

משתתפת איתךאור עולה בבוקר

מזכירה לי מאוד את עצמי ...עם הציפייה הגדולה כל חודש שיקרה נס . הסיפור שלנו דומה ...

גם אני מוטרדת מהפער שגדל בין הקטן להריון חדש... ותוהה לעצמי איך יהיה לקטן לגדול בנפרד מהאחים שלו. אין לי תשובות. משתדלת להתפלל, להודות על כל הטוב הקיים, לחשוב עוד ועוד על השתדלויות שאפשר לעשות כמו לחפש עוד ייעוץ וכד'. והשאר להשאיר בידי שמים . אבל זה ממש בוערר בי 💖ממש מבינה אותך .

מברכת אותך שה' ימלא במהרה משאלות ליבך לטובה!!

אמן ואמןרוצה עוד

תודה על ההזגהות, הלוואי וה' יברך אותנו בקרוב🌹

קשוחאורוש3

השאלה אם יש מה כן לעבוד מול הבעל איכשהו. וכן לעשות בדיקות בסיסיות (כולל זרע, זה בייסיק). כי זה כרגע את באפלה של הספק. יכול להיות שאם תדעי משהו שאפילו יגרום לכם להחלטה משותפת לוותר, תיהיה במקום יותר רגוע מאשר כל הערפל הזה. או שלא, לא תמיד ברור. אולי הוא יסכים להיות איתך במשהו יחסית מה''קל'' נגיד הזרעות או אפילו תזמון יחסים בדיוק לביוץ עם מעקב זקיקים וקצת תרופות, להגביל לכמה. לא יודעת, הייתי מתחרפנת לא להבין מה הולך בכלל. לא שזה בידיים שלנו בכל מקרה ועם כל תוצאה שלא תהיה, אבל במידת הכלים שיש לנו בעולם הזה בכל זאת. וגם אם הוא לא במאה שלם והוא מוכן לעשות איתך תהליך כלשהו, בהחלטה משותפת (אפילו אם חלילה כן מוצאים משהו ומחליטים לא להתערב אקטיבי ולשחרר), לפחות יוריד את הלבד וחוסר הוודאות הנורא הזה.

אגב עזבי את הפסים הדפוקים האלה. תעקבי אחרי ביוץ ותעשי בטא. מניסיון.

תזמון יחסים אני עושה לבדרוצה עוד

(בגדול יודעת מתי הביוץ, בכל מקרה משתדלים יום כן יום לא עד שבוודאות יודעת שעבר- עושה בדיקת דם לודא במידת הצורך). כלומר אני ממש על זה. הוא לא מודע. מבחינתו אני פשוט טובלת ואנחנו יחד...

לגבי תרופות, שאלה אם הוא יזרום, זה מעלה סיכוי להריון מרובה עוברים. אני בעד,כן? אבל נראה אם בעלי יאהב את הרעיון. הייתה לי מחשבה בעבר לנסות לעשות הזרעה ואז דרכה כבר תהיה בדיקת זרע. מזמן חשבתי על זה. בזמנו- הוא לא היה בעניין. מתלבטת אם לנסות ללכת לשם. (ויש לדעתי סיכוי שיש בעיה כזאת, מעדיפה לא להכנס לסיבה למה).

לפני קרוב לשנתיים נכנסתי להריון תוך כדי מניעה שנפל ממש מיד, זה כן קצת מעודד אותי. אבל לא מספיק. רוצה ילדים בריאים ושלמים🙏🏽

נראה לי שבאמת הכיוון עכשיו יהיה שיחה על המקום שלי מול זה ואז נראה מה יזרום לעשות. היתה לי מחשבה גם אולי ללכת לאיזה רב גדול.

בגדול היוםאורוש3

מנסים מאוד שלא יעלה סיכוי למרובה עוברים. רצו לבטל לי פעם הזרעה בגלל כמה זקיקים. אבל בסוף עשו.

לא מאמינה שיתנו הזרעות ושום דבר בלי בדיקת זרע בכל מקרה זה דבר שצריך לעשות...

ממש בהצלחה בהכל וגם מול הבעל הלוואי שיצליח לך לגייס אותו לפחות לבירור קל.

אולי אפשר להתחיל בלשתף במה שאת עושה?שיפור

שיתחיל להבין כמה זה חשוב לך ותהיי טיפה פחות לבד בסיפור הזה. לדעתי עצם ההסתרה יוצרת איזשהי מחיצה❤️‍🩹

וואי איזה כאב.רק טוב=)

כשהלב רוצה זה משהו שאי אפשר להסביר..

בעז"ה תפילות!

את יכולה ללכת לרופאת פוריות, בלי הבעלפרח חדשאחרונה

שתבדוק יותר לעומק את הדברים