פוסט חדש על זוגיות;)שבת שלום!אם_שמחה_הללויה
הנאמנות של האישה.

האהבה של האישה כלפי בעלה מתבטאת בנאמנות אליו.
הנאמנות הזאת היא עניין פנימי מאוד.
אצל גבר רואים ישר אם הוא לא מספיק נאמן, אז הוא פוזל החוצה.
אצל האישה הכל מאוד פנימי.
רק היא יכולה להיות כנה ולבדוק את זה מול עצמה.

לאישה נאמנה בראש שלה יש רק את בעלה. היא לא משווה אותו לגברים אחרים, מוצלחים ככל שיהיו. היא יודעת שבעלה הוא הטוב ביותר בשבילה. אותו היא קיבלה עם כל היתרונות והחסרונות והוא המדויק בשבילה.

אישה נאמנה שמחה בחלקה.
שמחה במשכורת שהבעל מביא היום ומקבלת את תנאי חייה באהבה. וזה נותן לבעלה כח עצום להתקדם.שמעתי מהרבה נשים:״אבל אם אני לא אדחוף אותו, לא אגיד לו שהוא צריך לפעול/ להתקדם/ למצוא עבודה, הוא לא יעשה כלום.״
לא מאמי,אישה שמשדרת ״אני אהיה איתך בכל מצב״ ״אני מקבלת אותך כמו שאתה״ זה מה שנותן לבעלה מוטיבציה. והוא יקום ויעשה את כל מה שנדרש. ככה זה בחיים, רק מי שמקבלת ויש לה הכרת טוב על מה שיש לה כבר היום,היא זוכה לקבלת שפע.

אישה נאמנה משקיעה בניראות שלה גם בתוך הבית ולא רק בחוץ. כל בעל לא היה רוצה שאישתו תסתובב לידו בסמרטוטים , גם אם הוא לא אומר את זה. כל בעל היה רוצה שאת הבגדים החשופים יותר ואת האודם האדום היא תשמור לכבודו.
גם אם הוא לא דתי. וגם אם הוא לא אומר לך את זה. הוא היה רוצה להרגיש מיוחד.

אישה נאמנה יודעת להזהר. במקומות עבודה, במפגשים חברתיים ואפילו עם קרובי משפחה, היא יודעת לשמור דיסטנס עם גברים אחרים. היא תידע לבלום את עצמה בזמן, ומראש לא תכניס את עצמה לפינות האלה. היא רוצה למצוא חן רק בעיני בעלה. ולא מעניין אותה להרשים אף גבר אחר בחוכמתה. יש לה חוש חזר לחוסר מוסריות והיא תברח מזה כמו מאש.

אישה נאמנה מתפללת להצלחות של בעלה. אצלה אין ״הצלחה שלו״ ״הצלחה שלה״. היא ״עזר כנגדו״, היא פועלת שיצליח, בתפילות ובמחשבות.

אישה נאמנה היא אשת סוד. היא לא מדברת רע על בעלה מאחורי גבו. לא עליו ולא על משפחתו. היא שומרת על כבודו. הכבוד שלו זה הכבוד שלה.

אישה נאמנה נמצאת עם בעלה באש ובמים.
גם כשבעלה בטוב, נמצא למעלה ומרעיף עליה אהבה, וגם במשברים וזמנים פחות טובים שלו, כשהוא בעצבות, כשהוא בדאון ומסוגר בעצמו.

אישה נאמנה מאמינה בבעלה.

שנזכה🙏
וואו! איזה פוסט מרגש וכל כך נכוןמאמינה ומתאמנת
אני ממש אוהבת את הכתיבה שלך
תודה לך❤
איזה כיף שאהבת🥰אם_שמחה_הללויה
עוקבת, רוצה לחזור לקרוא כשיתפנה לי קצת זמן ;)בתנועה מתמדת
קראתי ואהבתיבתנועה מתמדת
נכון ומדויק כמו תמיד💞
שמחה שהתחברת🌷🌷אם_שמחה_הללויה
מקסים. התחברתי ממש לזה שהכבוד שלו הוא הכבוד שלה..דפני11
כתבת ממש יפה!
תודה על התגובה דפניאם_שמחה_הללויה
שמחה שהתחברת🥰
וואו תודה על העצות! תודה על התזכורת!מצפה לעתיד טוב

שימחת את ה' 

כי שמחת את הבנים שלו

את לא מבינה איך כל פעם את כותבת בדיוק מה שאני צריכה 

ובצורה כ"כ נכונה וטובה שזה הולך איתי

אשרייך!

רק עכשיו ראיתי את התגובה שלךאם_שמחה_הללויה
איזה כיף. גם את שימחת אותי שזה תורם לך!!🥰
סליחה שאני משביתת שמחות 🤔בת 30
אבל..
א. אני חושבת שבהחלט יכול להיות אישה שמאוד נאמנה לבעלה, אבל לא מאוד אוהבת אותו. נאמנות היא לאו דוקא ביטוי לאהבה אלא אולי יותר ליושר ולערכיות הפנימיים של האישה. (פעם בעלי שאל את סבתא שלו אם היא אוהבת את סבא שלו, בעלה...לא זוכרת מה בדיוק היא ענתה. אבל היא לא ענתה ''כן, ברור''...)

ב. לא הבנתי מה הקשר בין נאמנות לבין לקבל את תנאי חיי באהבה. תנאי חיי, ספציפית עכשיו, הם ממש לא חלום חיי,מכמה בחינות. חלק מזה אכן קשור למשכורת של בעלי, אבל לא רק. ובאמת, שאני לא מקבלת את זה באהבה...יש זמנים שאני יותר מפויסת עם המציאות ויש זמנים שאני ממש ממש לא. אבל אני לא מצליחה למצוא קשר בין זה לבין הנאמנות שלי.

עם כל השאר אני מסכימה, בגדול. ועדיין מסתובבת בבוקר עם פיג'מה כי ככה בא לי ונוח לי.
אוהבת תגובות כאלה שמעוררות דיוןולא רק.״כתבת יפה״😉אם_שמחה_הללויה
תודה לך מנסה להסביר למה התכוונתי..
1.״אפשר להיות אישה נאמנה ולא לאהוב״
לעניות דעתי, ממה שראיתי, אהבה זה תוצאה של נאמנות.
בואי נדבר על גברים. יותר קל. כי אצלם הכל תמיד יותר ברור. כל כך הרבה גדרות התורה נתנה לו כדי שיהיה נאמן. כדי שיצליח לאהוב את אישתו, התורה אפילו אוסרת עליו להסתכל על נשים אחרות.
גבר שהסתכל על אישה אחרת , כבר קצת יותר קשה לו לאהוב את אישתו.
אנחנו בטבע שלנו יותר מוסריות מגברים. אולי רק בצניעות אנחנו צריכות להתאמץ. מי שמתלבשת צנוע, יותר קל לה לאהוב את בעלה. מי שלא , יכולה לאהוב את בעלה, אבל הרבה יותר קשה לה.

2. ״לא הבנתי מה הקשר בין נאמנות לבין לקבל את תנאי חיי באהבה.״
רוב הדברים שאנחנו רוצות לקבל זה כי ראינו את זה אצל אחרים ואנחנו רוצות את זה לעצמנו. כולנו נגועות בזה.תחשבי שאם כל הסביבה שלך הייתה חיה ברמת חיים שאת חיה. אז לא היה לך למה להשוות. ונאמנות זה לא להשוות את בעלך לבעל של מישהי אחרת. לצורך הדוגמא כאן זה לבעל שמביא יותר משכורת. ההשוואה הזאת מחבלת באהבה.
ברור שצריך לרצות ולעזור לבעל להתקדם. אבל נראה לי התנאי הראשון זה לקבל אותו קודם כל איך שהוא. וכשעוברים מהמצב של ״לחמוד״ למצב של הכרת הטוב זה מביא שפע.
עזבו שחווה חיה בגן עדן, אבל אולי כל אחת יכולה לחיות בגן עדן אם תפסיק להשוות את ״האדם״ שלה?
וכן גם בעלי רואה אותי בפיג׳מה, אבל העיקר שלרוב אני משתדלת להראות טוב לא רק כשאני יוצאת החוצה. המגמה היא חיובית.
תוכלי להסביר את המשפט:חלונות
"מי שמתלבשת צנוע, יותר קל לה לאהוב את בעלה"?
לא הבנתי באמת למה זה קשור אחד בשני.
תודה🙏
רק אמרתי שיותר קל.אם_שמחה_הללויה
כשבפנים את מרגישה שאת לא צריכה להרשים אף אחד בחוץ(בין אם זה לבוש/ חכמה..) זה לא הופך להיות קל יותר?
מסכימה עם מה @בת 30 כתבה:
״בטוחה שיש מלא נשים תנועות מאוד בלי אהבה גדולה ומצד שני נשים לא צנועות עם המון אהבה. ״
עדיין לא מסכימה...בת 30
גם אני לא חושבת שיש קשר בין צניעות לאהבה.
בטוחה שיש מלא נשים תנועות מאוד בלי אהבה גדולה ומצד שני נשים לא צנועות עם המון אהבה.
ואני בכל אופן חושבת שהאהבה מולידה נאמנות ולא להפך.
לצורך הענין, אני התחתנתי מתוך אהבה. ברגע שהתחתנתי ''חתמתי'' נאמנות. אבל לא הייתי עושה זאת בלי אהבה.

לגבי תנאי חיים- יש צד של אמת בזה שמה שרואים מסביב אנחנו רוצים לעצמינו.
אבל, יש צד שבו אישה רוצה לחיות באופן שנחשב נורמלי ביחס למקום ולזמן שהיא חיה בו. לא פאר, לא מותרות. נורמליות. בלי קשר לשכנים או לדודים או לחברים. גם גבר רוצה לחיות ככה...בצורה שנחשבת לנורמלית.
זה שחמותי גדלה עם עוד 10 אחים בבית בגודל קרוואן לא עושה את המגורים בקרוואן קלים ונעימים כשיש הרבה ילדים. (אני לא בקרוואן. רק לצורך הדוגמה)
הרי היום אם מישהי תגיד לך שאין לה מכונת כביסה ומקרר והיא חיה באוהל, ומתוסכלת מזה, זה ישמע לך סביר לגמרי שהיא מתוסכלת, ולא תגידי לה ''זה בגלל שאת רואה מסביב שכולן גרות בבית עם מכונת כביסה ומקרר''. למרות ששרה אמנו חיה יופי, אני מניחה.
וכל זה, בחוויה שלי, לא קשור לקבלה של בעלי איך שהוא.
תשאלי אותו מי הכי מקבל אותו ומי הכי עזר לו להתקדם בחיים והוא יגיד שזו אני
בטוחה שאת הכי מקבלת והכי עוזרת לבעלך להתקדםאם_שמחה_הללויה
אבל בטוח הייתה לך עין טובה עליו וקיבלת אותו כמו שהוא גם בתחילת הדרך. היית מצליחה לעשות את זה אם היית רואה בו רק חסרונות?
ואת גם חכמה ועמוקה מאוד,
ובכלל בעלך זכה!
וגם אנחנו.כיף שיש אותך פורום, תמיד נותנת עוד זוויות ראייה
עין טובה ואמוןבת 30
זה המפתח להכל.
חסרונות יש לי גם בשפע, ככה אני מבינה ממנו..🙂
תודה!חדשה ישנה
איזה כיף, הרגשתי עכשיו ממש טוב עם עצמי שאני עונה על הגדרותייך לאישה נאמנה ⁦❤️⁩
קטונתי. מי אני הקטנה שאחליט מי אישה נאמנה.אם_שמחה_הללויה
רק ניסיתי לכתוב את התהיות שלי.
ואשרייך !!!בעלך זכה🥰😍
נשמע כמו זוגיות מבאסת לגמרי.סופי123
אסור להגיד מה שחושבים, אסור לאתגר, אסור לשאוף, אסור להסתובב בבית בבגדים שנוחים לי.
אני אישה מאד נאמנה, באמת. ולא הולכת על ביצים ככה ליד בעלי וכשהוא מסוגר ומרוחק וזה פוגע בי אני אומרת לו את זה. ואני מסתובבת בבית בסמרטוטים ובעלי עם חולצת סוף מסלול עם חורים והכל טוב, אנחנו אמיתיים, שמחים, כנים, שותפים.
את יודעת כתבתי את התהיות שלי.אם_שמחה_הללויה
כל מה שאני כותבת זה דברים שאני מחדדת לעצמי. לא באה ממקום של ללמד מישהי איך לחיות. החיים לא שחור לבן ואין דרך אחת שהיא נכונה.אצל כל זוג זה שונה.
כמו שפרצופים שלנו שונים, ככה הדעות שלנו שונות וזה בסדר גמור.
ולא חייב להתחבר להכל או לכלום. אני תמיד לוקחת דברים שמתחברת אליהם ואת מה שפחות מסננת🙂
ואשריכם!! נשמע שאתם זוג חמוד🤗
נראה לי קראת את זה בטון קיצוני משהוחדשה ישנה
אני גם הולכת לפעמים בסמרטוטים ליד בעלי, זה נח וזה הבית שלי. אבל כשאנחנו ביחד משקיעה בדר''כ..
וכמובן שצריך וחייב להגיד מה חושבים, אבל בכבוד
תמיד אבל תמיד שאני קוראת את מה שאת כותבת זה חייב לחזק אותי,רויטל.

את כותבת מהלב, מראה על הפנימיות הכנה שלך, ואין לי ספק בעתיד הלא רחוק

המון המון תייעצו איתך על זוגיות ושלום בית, כי לך באמת מתאים, בהצלחה רבה

רבה לך אמן.

תודה רויטלושאם_שמחה_הללויה
חיממת ת׳לב🤗
צר לי... לא אהבתיבת הרים
יש לך את הגרסה לגברים?
אני ממש לא מתחברת לתדמית של האישה החסודה והמושלמת שמקבלת הכל באהבה. זה מזכיר לי את הנצרות...
ולא אוהבת את קבלת הגבר באופן כנוע ומוחלט. זה מזכיר לי את האסלם...
אני אישית רואה את הזוגיות כדו-שיח דינמי. יש מקום לביקורת מתוך אהבה.
עכשיו אפשר לזרוק עליי עגבניות
🍅🍅🍅🍅🍅🍅🍅🍅🍅🍅🍅
אני ממש מסכימה איתך(בתהרים). עבור כל כך הרבה מערכות זוגיותציפיה.
שאני רואה סביבי זה כל כך רחוק מהאמת.

מה גם שהדברים שכתבת פה (הפותחת) מגיעים מנקודת מבט דתית מאוד מאוד ספציפית. יש כל כך הרבה זוגות דתיים (לא מדברת על הלא דתיים, למרות שגם שם זה לגמרי קיים) שמתנהגים באופן שונה וכל המערכת שלהם בנויה באופן שונה ויש להם זוגיות מדהימה.
להפך, אם הזוגיות שלי ושל בן הזוג שלי היתה כמו שאת מתארת, סביר להניח שלא היינו מסתדרים יחד.

גם אצלי וגם אצלו, אם לא היינו נאמנים אחד לשני היה אפשר לראות את זה חיצוני או פנימי. ממש לא משנה אם זה הוא או אני, אלא האופי שלנו.

שנינו שמחים אם אחד מתלבש יפה בשביל השני, אבל זה ממש לא אומר שיש לנו בעיה עם לבוש פחות מושקע, בין אם זה בבית ובין אם זה בחוץ.
איך שאני מתלבשת זה שלי. איך שהוא מתלבש זה שלו. אפשר ללבן דברים, אבל הלבוש הוא קודם כל ולפני הכל עניין של האדם עצמו. לא של אף אחד אחר, גם לא של בן הזוג.

אני מאמינ שלשני בני הזוג יש אותה רמה של חוש למוסריות. אבל לי יש חברים, לו יש חברות. כמובן, זה לא מתאים אם כא ישב עם החברים/חברות שלו לשיחות נפש, אבל זה ממש בסדר לשבת בעבודה ולדבר, לצאת לאנשהו ביחד.
כיום החברים שלי הם גם שלן והחברות שלו הן גם שלי, אבל זה לא מחייב המציאות.

אני סומכת עליו, והוא סומך עלי.
אם קשה לו איתי, אם קשה לו עם המשפחה שלי, זה לגמרי לגיטימי והגיוני שהוא ייבחר לדבר על זה עם חבר.
אם לי קשה איתו, אם קשה לי עם המשפחה שלו, זה לגמרי לגיטימי שאני אדבר על זה עם חברות.
לא בקטע של סתם לרכל, אלא לפרוק. אחיות/חברות שלי יודעות שאני מאוד אוהבת אותו, והן, מהכירות שלהן איתו, יודעות שהוא בנאדם טוב, אבל אף אחד מאיתנו לא חף מפגמים, וזה הגיוני להתלונן עליו - ודוקא לא בפניו, כי, סתם לדוגמא, יש דברים שהוא יתבאס שקשה לי איתם, דברים שכבר דיברנו עליהם והם בתהליכי שינוי, אבל עדיין קשה לי איתם.

אני מאוד אוהבת אותו, ועדיין יכולה לא לשמוח בחלקי מבחינת מה שהוא מביא הביתה, משכורת וכאלה. זה בסדר.
הוא בנאדם. אני בנאדם. לכולנו יש חסרונות שמפריעיםלאחרים. לכולנו יש דברים שמפריעים לנו.


ועוד ועוד.
כתבת מעניין תודה על השיתוף🙂אם_שמחה_הללויה
אהבתי והסכמתי.תיתי2
יש פה לחץ חברתי באתר לפעמים..מזלטוב
אם הרוח היא להחמיא כולן מחמיאות
ואם מתחילה רוח של ביקורת,פתאום היא משפיעה על כולן..

בכל אופן רוצה להחמיא לך @אם_שמחה_הללויה גם על הכתיבה היפה.. אבל בעיקר איך את עונה יפה לכולן. אשרייך
תודה רבה🙏אם_שמחה_הללויה
אלופה את!מכחולאחרונה
כל הכבוד על הרגישות @מזלטוב!
חומרי ניקיון מומלצים - שוטווואלה באלה

אני מרגישה שאני לא מנקה טוב מספיק בגלל שהחומרים שאני משתמשת בהם הם לא משהו

אין לי הרבה מבחר..


אשמח להחכים


מתייגת את האלופות

@Seven

@המקורית

ועוד כל מי שתוכל להחכים אותי

לא בהכרחהמקורית

אקונומיקה לא מלבינה צבע נירלט/ טמבור

לפי מה שאני יודעת

אבל ממליצה לבדוק על פינה קטנה

הכי הרבה ג'ל אורנים

קשרי משפחהאמאשוני

מעניין אותי מה דעתכם על הסיטואציה הבאה:

אתמול התקשרתי לאבא שלי לשאול אם הוא יכול לקחת את הבת שלי לטיול. (הם גרים בישוב ויש ישר מהישוב מלא מקומות מקומות של טבע)

הוא אמר שכן.

הילדה קמה מוקדם, התארגנה לטיול עם מים וכובע.

לקחתי אותה אליהם בדרך לעבודה.

כשאני מגיעה, אמא שלי נוזפת בי למה לא תיאמתי איתה את התוכניות.

מתסבר שהיא תכננה לשמור על אחיינים אחרים וביטלה אותם בגללי.

עכשיו מבחינתי למה אני אמורה לתאם עם אמא שלי מתי אבא שלי לוקח את הבת שלי לטיול?

אם הם רוצים שיתאמו תוכניות אחד עם השני.


 

בקיצור הם לא לוקחים את הילדה לטיול והיא נשארה לעזור להם לפסח.

מבחינתי היה להחזיר אותה הביתה עם אין טיול (בעלי בבית עם שאר הילדים) אבל לא רציתי לפגוע בהם יותר מדי אז השארתי אותה.

אבל היא הייתה ממש זקוקה לאוורור והסברתי לה כמה חשוב לצאת קצת לשמש.


 

בקיצור לא יודעת למה דברים עם המשפחה שלי נוטים כ"כ להסתבך.


 

מה יצא?

ילדה תקועה בבית של סבא וסבתא

אחיינים שבועלה להם התוכנית

אחותי שנתקעה

בעלי שצריך לצאת במיוחד לאסוף את הילדה (רק הנסיעה הלוך חזור יכל בזמן הזה להוציא אותה לטיול)

אמא שלי שלא מבינה למה לא תיאמתי איתה

ואני שלא מבינה למה הכל תמיד מסתבך.


 

זה רק המשפחה שלי ככה או שזה קורה במשפחות הכי טובות?

🫣

את שואלת אותי?המקורית
שבת מחוץ לבית?מולהבולה

אני רועדת מפחד לצאת

בעלי מנסה לשכנע אותי לנסוע להורים שלו במרחק של שעה נסיעה

עם כל הילדים

אתן נוסעות מחוץ לעיר ?

ועם זה שחמותי לא מפסיקה להזמין אותנו פתאום זה הזוי

אחרי שביקשנו לבוא לפני שבועיים והיא אמרה שלא רלוונטי עד פסח כי היא כבר ניקתה את כל המשחקים.

אנחנו גרים באזור מלא באזעקות ברמה קיצונית ולהם אין בכלל אזעקות

אני חוששת מהדרכים עם כל הילדיםץ מה עושים כשיש אזעקה

ברורררמולהבולה
אני נשואה 13 שנה יודעת לפרגן לה
לו היית חוזרת לימי תחילת הנישואין, ללא ילדיםאנונימית בהו"ל

מה היית עושה?

או במילים אחרות- שרשור דברים שאי אפשר לעשות עם ילדים/בהריון (או שמורכב)


תעזרו לשמח יהודיה שמשתוקקת לילדים אבל נאלצת למנוע עכשיו תקופה ומנסה למצוא דברים שישמחו אותה

תודה!

לישון בלילה, טיולים אקסטרימיים, לאכול מה שרוציםיעל מהדרום

לק"י


לצאת מהבית בלי לארגן הרבה ציוד.

לנסוע ברכב בלי לדאוג לכסאות בטיחות.

לחזור מהעבודה מאוחר בלי לחפש סידור לילדים.


מאחלת לכם ילדים בריאים ושמחים, בעיתו ובזמנו!!

יוצאת עם בעלי למלא טיולים בטבע בכל מיני שעותרחלי:)
ישנה יותרהמקורית

מתחילה לעבוד יותר מאוחר

נוסעת יותר להורים שלי

פוגשת יותר חברות

הבית שלי כנראה היה יותר מסודר ונקי

הייתי מספיקה ללכת לסדנה שאני רוצה כבר שנה ולא מגיעה אליה

מרכיבה יותר פאזלים


חיבוק ענק אישה יקרה♥️ שהשם ייתן לכם בשפע וברוחב יד

האמת שלימודים😅איזמרגד1

הייתי רוצה ללמוד עכשיו משהו אבל אין לי את האפשרות הטכנית לזה, וכנראה לא יהיה בשנים הקרובות...

ועוד משהו שחלמתי עליו- טיול בחו''ל לכמה שבועות, או בארץ עם קרוואן נגרר שישנים בו כל לילה במקום אחר...

לפתח תחביבים מכל הסוגים ולהשקיע בהם זמן...

בעצםoo

ילדים הם גורם מפריע לפעולות/ חוויות אישיות וזוגיות

אז זמן פנוי מילדים

זה זמן לחגוג את החיים בכל מובן אפשרי

(בילויים והנאות/ חופשות/ תחביבים/ לימוד והתפתחות/ עבודה שאוהבים)


הקושי היחיד הוא לעשות את הסוויץ' מחיים מוגבלים עם ילדים לכאלה שלא

ישנננהההההההדיאן ד.

ממני שישנה שעה בלילה עם אזעקות ללא הפסקה

ועכשיו הילדים ערים ודורשים ולא נותנים לישון.

 

אבל ברצינות,

לא יודעת כמה זמן אתם נשואים

לדעתי זה זמן מצוין לפתח את הזוגיות שלכם,

לטייל הרבה הרבה ביחד.

לעשות דברים מעניינים, ללמוד כל מיני דברים.

ב''ה הספקנו הרבה עד הלידה הראשונהראשונית

למרות שנולד שנה אחרי החתונה

טסנו כמה פעמים לטיולים בחו''ל- חוויות לכל החיים, ועם ילדים זה שונה, בילינו המון בבית ובחוץ, ישנו מלא...

עבדתי בעבודה קלילה וגם בעלי

 

מה הייתי עושה עוד?

מטיילת עם בעלי בארץ,

לומדת מקצוע שאוהבת כי יש לי תואר במקצוע שהלכתי אליו מאילוץ. יוצאת עם חברות/אחותי,

 

אגב- ההורים של בעלי חיכו כמה שנים לילדים והם עשו שנתיים אחרי החתונה טיול ארוך בחו''ל (ואחר כך יצאו לשליחות באירופה והייתה להם תקופה לבסס את השליחות עד שנולדו הילדים)

טסה לחו"ל מלאמולהבולה
הסבה מקצועית..כורסא ירוקה
לימודים דורשים זמן כוח וכסף וכולם דברים שיש פחות עם ילדים
מטיילת מלא עם בעלירקאני

יוצאת איתו כמה שיותר

ובגדול משקיעה בזוגיות

משקיעה בעצמי יותרעוד מעט פסחאחרונה

יותר חדר כושר, אוכל יותר בריא, יותר זמן יצירה רגוע וטיולים לאוורור.

מדגמת את הבית, גם מבחינת סדר עומק וגם מבחינה עיצובית.

המון זמן זוגי, שיחות עומק שאי אפשר להגיע אליהן מאוחר בלילה כשגמורים מעייפות.

התפתחות מקצועית - גם ללמוד עוד קורסים, וגם להשקיע יותר בעבודה עצמה.


(כנראה גם בלי ילדים לא הייתי מספיקה הכל🫢)

פריקה מלאת נקיפות מצפוןאנונימית בהו"ל

אני מותשת

אני לא האמא שרציתי להיות

יש לי נקיפות מצפון בכמויות

אני מוצאת את עצמי מגיבה בצורות קשוחות

לילד בן 4.5 ולילדון בן שנתיים.

כאילו מצפה מהם להבין שגם לי יש צרכים, לדחות סיפוקים, למצוא לעצמם תעסוקה..

אני שונאת את עצמי על זה

רוב הזמן אין לי מספיק אנרגיות להמציא את עצמי ולהמציא שגרה בתוך הכאוס הזה.

גם אני משועממת, ורעבה, ועייפה וגם מוטרדת.

רוב הזמן עמוסה ועסוקה בלהצליח להיות גם בעבודה עם נסיעות בינעירוניות שמלחיצות אותי, גם עם הילדים, גם בתפעול הבית- בישולים, כביסות, ניקיון בסיסי ועוד.

בהחלפת משמרות עם בן הזוג, כך שגם הזוגיות נדחקת לפינה ומרגישה שאין לי מספיק מקום לאיוורור של תחושות, רגשות ועומס..

בן ה 4.5 מתנהג כמו תינוק (עוד לפני המלחמה הנוכחית), כזה needy.. צריך שאעסיק אותו, שאלביש אותו, שאאכיל אותו, שאלך איתו לשירותים. מבקש ודורש כל דבר ביללות.

כל כניסה למיטה בערב, כשהוא כבר שפוך מעייפות הוא מתחיל להשתולל. כל ערב מסתיים בהשכבה מבאסת עם משפטים קשים ואיומים.

אוף


ונכון, אני בסוף הריון, מותשת פיזית עוד לפני המלחמה הזו. אבל מרגישה אמא נוראית.


תודה למי שקראה עד פה

חוץ מלפרוק שזה חשוב בפני עצמו,

אשמח לנקודות מבט ולעצות בשבילי איך לא רק לשרוד את התקופה, אלא גם להצליח לא לסבול בה ולא לגרום לילדים שלי סבל


חוסרת לעקוב מהניק שלי

קשוח עם סוף הריוןשירה_11

ממד בבית יש לכם לפחות?

אותי רק תפס ההשכבה של הגדול, תשכיבי אותו מוקדם יותר יהיה לך קל יותר


וחיבוק גדול

תודה שהגבתאנונימית בהו"ל

ב"ה מליון פעם יש לנו ממד, שזו ברכה עצומה.

אני משכיבה סביב 18:45

גם ככה הוא קם מוקדם, אם אשכיב אותו קודם הוא יקום ב 4:00 בבוקר. מניסיון

האם ההרגשה שאת אמא נוראית היא מעכשיומתיכון ועד מעון

או עוד מלפני.

הריון הוא זמן קשוח שאנחנו הרבה פעמים חסרות סבלנות וקצרות, ובטח בזמן של מלחמה שהכל יותר אינטנסיבי.

אבל אם זו תחושה שמלווה את ההורות שלך באופן כללי מציעה ללכת להדרכת הורים על מנת לרכוש כלים להתנהלות הורית נכונה ויעילה

התחילה קצת לפניאנונימית בהו"ל
ונפגשתי עם מדריכת הורים שמאד עזרה לי. אבל עכשיו זה כבר מרגיש ענק עליי
את בסיטואציה ממש לא שיגרתיתמתיכון ועד מעון

מלחמה מוציאה משגרה, חודש תשיעי זה קשוח לגמרי. השילוב יוצר באמת חוויה ממש מורכבת.

ממליצה לנסות להסתייע בדברים שהמדריכה עזרה לך וגם להיות עם הרבה חמלה עצמית, בעז"ה הדברים ישתפרו אחרי הלידה והמלחמה.

וגם, אם עדיין יהיה קושי שווה לחזור להמשך הדרכה

 

אני רק חיבוקהמקורית
וגם - לא בטוח שאת מחויבת להגיע לעבודה כי את בהריון, אולי כדאי לבדוק את זה..?
אם לא אלך לעבודה, אשתגע יותראנונימית בהו"ל

וגם הבהירו לנו שאי הגעה ככל הנראה יפגע בשכר

.אז כמה שהחשש מהנסיעות קשוח, אני עושה כמיטב יכולתי להגיע חלקית 

היי!תקומה

לא קופצים למסקנות בזמן משבר, זה דבר ראשון ובסיסי.

ועכשיו זו שעת חירום, אז הכי הגיוני שקשה ובלתי נסבל

אבל נסי לא לצבוע את המצב הכללי על פי מה שקורה בשבועיים האחרונים.


ועכשיו באופן כללי - אני ראיתי שהיכולת שלי להיות אמא טובה, קשורה לשני דברים:

א. חמלה ועין טובה על עצמי

ב. בחירה ומעבר ממצב "לשרוד את החיים" למצב של "ניהול החיים שלי ובחירה באתגרים"


לגבי חמלה - ראיתי שאני שופטת את עצמי מאוד מאוד לחומרה. מציבה לעצמי סטנדרט שלפיו אמא טובה = אמא שלא כועסת אף פעם, שיש לה סבלנות נצחית לילדים שלה. זה גם לא אפשרי, וגם מציב לילדים מודל מושלמות שאני לא בהכרח רוצה שהם יגדלו לאורו. אז אני משתדלת הסתכל על תמונה מלאה, ולא רק על רגעים ספציפיים. ואם טעיתי, מנצלת את זה בשביל ללמד את הילדים גם חמלה על עצמם, ושרגשות כמו כעס או חוסר סבלנות הם חלק מהחיים.


לגבי בחירה - הבנתי שאני במצב מאוד כועס על העולם, כי הרגשתי שהתגלגלתי למצבים המאתגרים ולא באמת בחרתי בהם. ילדים, לימודים, עבודה, הכל ביחד. אז עשיתי עבודה של בחירה. מצד אחד לקחת אחריות על הבחירות שכבר עשיתי, ולקבל אותן באהבה. מצד שני, להבא להסתכל על החלטות משמעותיות ולבחור בלב שלם בהתאם למה שמתאים לי, ולא בהתאם לסביבה שלי. התחלתי לבחור גם בי, ולא רק בילדים. מתוך הבנה שזה מה שייתן לי כוח להיות אמא טובה יותר. אני מוסיפה במהלך השבוע נקודות זמן שהן שלי, שאני עושה בהן דברים שעושים לי טוב. אני לא ממהרת להוסיף על עצמי עומס אם אני חושבת שזה יכניס אותי למירוץ (נגיד פעם הייתי הראשונה להתנדב לכל דבר, כי לא נעים. ביום אני מפעילה שיקול דעת ולפעמים בוחרת שלא, כדי שאוכל לנשום). אני יכולה לתת דוגמאות ספציפיות, אבל חושבת שהדוגמא זה לא העניין. לי מה שבעיקר עזר זה שינוי התפיסה, לתפיסה של בחירה. הבנה שבחרתי בחיים האלו, שאם יש קושי זה חלק מהבחירה והוא מזמן התמודדות ולמידה, ושבכל נקודה יש לנו אפשרות לבחור ולהחליט את סדרי העדיפויות שלנו, גם אם זה לפעמים דורש קצת חשיבה מחוץ לקופסה. זה מאוד מאוד הקל עליי

תודה גדולה על התגובה הזואנונימית בהו"ל

אקרא בטח שוב ושוב.

בכל אופן מסכימה שדברים שיעשו לי טוב וימלאו אותי יאפשרו לי להיות טובה יותר גם כלפיהם. אבל בתקופה זו  זה כמעט בלתי אפשרי.

שמחה שנגע בך❤️תקומה
עבר עריכה על ידי תקומה בתאריך כ"ב באדר תשפ"ו 23:04

לגבי בלתי אפשרי - יש לי אמירה מעצבנת, אבל אני חושבת שברוב המקרים היא נכונה - לרוב בלתי אפשרי קשור להגבלות שאנחנו שמים לעצמנו בראש, ולא כי באמת באמת אין שום מוצא (זה קצת קשור לעמדת הבחירה, אצלי זה ההבדל בין להרגיש קורבן ואז להרגיש מסכנה ואומללה וכועסת, לבין לנסות לבחור גם בתוך מציאות מאתגרת). ואני יודעת שאם מישהו היה אומר לי את זה, באוטומט זה היה מעצבן אותי והייתי מגלגלת עיניים. אבל אם בא לך, מוזמנת להמשיך לקרוא.


 

זה לא אומר שאפשר לעשות הכל, כן? באמת המציאות עכשיו לא מאפשרת לצאת לנופש על חוף הים ולהשאיר הכל מאחור. אבל אני כן חושבת שעדיין יש מרחב כלשהו של בחירה שאולי יאפשר להכניס קצת אוויר (גם אם לא המון).

אני רק אתן דוגמה, ברור שזה מצריך התאמות למצב שלך.

אני מאוד אוהבת לצבוע, בתחילת המלחמה בעלי היה המון במילואים, והרגשתי שנגמר לי האוויר. קניתי לי חוברת צביעה וצבעי עיפרון, ואחרי שהילדים היו הולכים לישון, למרות כל הבית מסביב, הייתי שמה סטופר לחצי שעה וצובעת. סתם כדי לנשום.

עכשיו נגיד אני עושה את זה עם הילדים, הם עם החוברות שלהם, ואני עם החוברת שלי.

היום שמתי לילדים סרט, למרות שבדרך כלל לא רואים במהלך השבוע, והלכתי קצת לישון.

עכשיו נגיד הבית כאן די מבולגן, אבל אני בוחרת לשבת על הספה ולבהות כדי להחזיר לעצמי נשימה.

דווקא במלחמה (אני מתכוונת בשנתיים וחצי האחרונות), עם כל העומס, חזרתי לקרוא כי זה משמח אותי. אפילו אם זה רבע שעה לפני השינה. אפילו אם זה אומר שאלך לישון קצת יותר מאוחר. רבע שעה טכנית זה לא הרבה, אבל זה יכול לעשות הרבה הבדל בתחושה.

מבחינת ניקיון - שטיפת כלים רק פעם ביום, אני או בעלי. בשאר הזמן הכיור מלא, אין מה לעשות. לפעמים נשארים כלים מהיום למחר. והרבה פעמים חד פעמי.

הספות כאן באופן קבוע עם אוסף חפצים מצטבר, אני לא מתעקשת על הסדר הזה.

קיפול כביסה - פעם ביומיים, שלשה, מנצלת את זה יחד עם סרט שכיף לי לראות. בשאר הזמן יש כאן ערימות ואני שולפת משם.

 

כשכן מסדרים ומנקים את הבית, אפשר לנצל את זה לזמן זוגי. לסדר יחד ואז גם לדבר תוך כדי. 

נכון שלא הכי רומנטי, אבל על הצורך של שיתוף זה יכול לענות
 

 

ילדoo

בן 4.5 הוא קצת בייבי בפני עצמו

והתיאור עליו הוא די קלאסי

ועוד תינוק בן שנתיים

והריון

ומלחמה

אין מה לצפות למשהו אחר

זה אובר ממש

אין איך לשרוד את זה בסבלנות/ בשפיות


אם רוצים הורות אחרת

צריך תנאים אחרים

וגם אז צריך לעשות עבודה משמעותית

אישית

הבנת מבט ותחושות של ילד

וגם תקשורת הורה ילד 

מזדהה ממשאיזמרגד1

עם ילדה בת 4 שדורשת תשומת לב... אצלי ראיתי שכמה שאני מצליחה יותר להביא לה את היחס והתשומת לב והזמן האישי מעצמי ככה היא פחות דורשת מעצמה, ואז זה גם פחות בכמות לפעמים וגם בצורות ובזמנים שמתאימים לי.

וההרדמות עובד לי הכי טוב סיפור או פודקאסט שהיא מקבלת כשהיא שוכבת במיטה...

תודה על ההזדהות. זה גם עוזר🙏אנונימית בהו"ל

אני מציעה ויוזמת, אבל זה לא עוזר עכשיו.

הוא פשוט משועמם נורא ולא יודע להעסיק את עצמו כמעט בכלל.

אם ישמע סיפור לפני השינה הוא כנראה לא יירדם מרוב שזה יעניין אותו כך היה בעבר לפחות אז הפסקנו

וואו קשוח!איזמרגד1

למה את מתכוונת לא יודע להעסיק את עצמו? הוא לא משחק לבד פשוט?

כדאי לדעתי להכין לך מלאי של פתרונות מהירים שכמה שיותר יפחיתו ממך עומס

זמן מסך, המון תעסוקות ןקשקושים שאפשר להוציא כל פעם משתעממים, להפחית סטנדרטים בבית כמה שיותר

ובאמת להיות בחמלה כלפי עצמך, את האמא הכי טובה שיש ועושה יותר מהמקסימום שלך בימים האמת לא קלים האלו🩷

אני הכנתיעוד מעט פסח

'מדף שעמום'.

פיניתי מדף אחד ב זה פריה בסלון, ויש בו כל מיני דברים לקחת כשרוצים (חוברות עבודה, דפי גירוד, דברים כאלה) ועוד קופסא מלאה במשחקים אפשריים (פופיטים, סקוושים, סביבוני אורות- כאלה).

כשהם משתעממים אני שולחת אותם לשם, וזה ממש עוזר.

אפשר גם להכין 'קופסת שעמום' עם פתקי רעיונות מה אפשר לעשות (אצלנו מותר להם לשלוף 2 פתקים, אבל חייבים לעשות אחד מהם. יש שם גם דברים כמו לסדר את הספה, וגם לאכול ביסקוויט. אז הם תמיד מוציאים בתקווה לזכות בפרס... הם אוהבים את זה מאוד).

אהבתי את קופסת השעמום, מזכיר משחק מונופול 😅קופצת רגעאחרונה
קשוח ברמותתת בסוף הריוןמולהבולה

אל תצפי ליותר מדי גם מעצמך

זה עצבים מטורפים בגוף בלי קשר לאף אחד בעולם

טיפים למשמעת- אשמח לשמוע מכםאובדת חצות

הורים שיש להם ילדים ממושמעים,

איך אתם עושים את זה?

בלי לייעץ לי על הדרכה ובלי לרחם עלי.

קשה לנו מאד! פינקנו אותם, שנינו לא רס"רים של משמעת ואוהבים לתת חופש ואכלנו אותה ובגדול.

למרות שתמיד הערנו, הם התרגלו לא לקחת אותנו ברצינות והיום- אנחנו אוכלים חצץ ובפרט עכשיו בחירום שהם בבית כל היום, אנחנו ממש מתקשים להיות איתם ימים שלמים.


 

בעלי הורה דומיננטי ויש לו סבלנות והכלה ואיכשהו הם חגגו עליו ואני עסוקה בעבודה אבל שנינו איפשרנו להם יותר מדי, לפרפר אותנו, להתווכח ולא נתנו עונשים ועכשיו הם המובילים ואנחנו המובלים.


 

כל דבר- ויכוח אפילו איזה ספר לקרוא

מאד דעתניים

מתמקחים איתנו

אחד בכיין וילדותי ואומר "חצופה/חצוף" לכל דבר שלא מוצא חן בעיניו.

אחד עושה מלא שטויות וכל היום צריך לרדוף אחריו ואחרי מעלליו, מסתכן, גוזר דברים, לא מבקש רשות, הורס חפצים בבית או מרטיב דברים במים

התלהבתי שהוא חכם וסקרן במקום להעמיד לו גבולות והוא חושב שאני מעריצה אותו.

 

אם זה לא בכי או דרישה או פינוק או תביעה

הם גם רבים ביניהם! ושובבים

הם מאד דורשים וחצופים- דורשים טלויזיה

דורשים ממתקים

דורשים ענבים

יודעים בדיוק מה הם רוצים

אבל רק תעז לבקש שיתלבשו או תבקש שיאספו ואתה צריך להתחנן מליוני פעמים

ולא מתרגשים

זורקים עטיפות של סוכריות וופלים על הרצפה!!!!

מליון פעמים הערתי "אתם לא יודעים איפה הפח"?

וזה חוזר שוב ושוב

כשהראיתי להם שיר מהפסטיבל הם אמרו למה את מראה לנו את זה ? במן זלזול

נורא ציניים

 

אין לנו מילה בבית בהקשר של אם אעניש, הם יוצאים מהחדר, אם אני מבקשת שישנו לבד בחדר אחרי טקס שינה הם דורשים!!! שנשכב איתם עד שהם נרדמים ואםלא מנצלים אותנו שהם פוחדים, שהם צריכים אותנו ויוצאים מלא פעמים מהחדר ומשגעים אותנו! לפעמים יחד- עושים ברית. 

 

כן הם כן בגדול בגדול ילדים טובים, עוזרים לי במדיח כלים או לשאוב אם ארצה אבל לא קיימנו בבית שגרות של עזרה או איסוף ודיי לא היינו עקביים ועכשיו אוכלים את פירות הבאושים של זה. 


 

ממש מתבאסת שככה הילדים שלי

שנינו מותשים

כנראה אין מנוס מלחזור להדרכה


 

אבל בינתיים- אלו שזה כן מצליח להם!

איך אתם עושים את זה????? אשמח לכל טיפ קטן

איך לנסות לתקן בגיל 5 למרות שקשה ולצערי אולי מאוחר מדי;(

 

והאם יש כאלו שמזדהים? ומשהו עזר להם?

חינוך ילדיםטוענת רבנית

הי יקרה!

אתם נשמעים הורים מדהימים אוהבים!

דבר ראשון, אל תלכי את עצמך! עשיתם מה שהיה נכון והסתדר לכם עד עכשיו מתוך אהבה ומסירות!

וכנראה שמעכשיו צריך לשפר או מעט לשנות.

אבל הבסיס של הכלה ואהבה הוא תמיד תמיד טוב!


מציעה כיוון הסתכלות מעט שונה,


הרבה פעמים כדי להסדיר משמעת אנחנו משתמשים במילים או הנהגות תקיפות. שלצערי משפיעות לא טוב

עלינו ועל הילדים. אנחנו לא מאלפים ילדים, אנחנו מחנכים אותם, מכוונים ומציבים גבולות כשצריך

לכן הייתי משנה את המילה משמעת למילה חינוך.


הילדים שלנו הם ילדים טובים שזקוקים לנו שנדריך ומכוון אותם


תנסו לחשוב עם עצמכם מהם הדברים שמבחינתכם הם קו אדום, דברים שהם קו כתום ודברים שהם קו ירוק.

השאיפה שהדברים שהם בקו אדום יהיו מעטים.

ועליהם תשימו את הדגש ותשומת הלב שלכם..


ותמיד תמיד לזכור, ילדים בפרט ובני אדם בכלל מסוגלים לשינויים. זה מיטיב איתם ומגדל אותם!


לאט אבל בטוח!

בהצלחה!


כתבתי ארוכות ונמחקעוד מעט פסח
תזכירי לי בבקשה מחר.
הקב''ה שלח אותךעוד מעט פסחאחרונה

להיות אמא של הילדים האלה. הוא בחר בך עבורם.

עשית את המיטב שיכלת לפי מה שידעת באותו הזמן, וזה מצוין.

ותמיד תמיד תמיד אפשר לתקן.


לדעתי ה-נושא פה הוא האמון שלך בעצמך כאמא.

לדעת שאת אמא טובה עבורם, שהמסע שאת עוברת מול האמהות הוא המסע שהילדים שלך צריכים לעבור.


ובבקשה אל תשפטו את ההורות שלך לפי התגובות של הילדים. גם ליצחק אבינו גדל עשיו בבית. זה אומר שהוא אבא גרוע???


את האמא הכי טובה לילדים האלה.

ולדעתי כשזה יופנם, כל השאר כבר יהיה קל הרבה יותר.

זו לא המשוואה.ואז את תראי

פינוק לא שווה חוסר חינוך

וילדים לא צריכים להיות ממושמעים.


אם המטרה היא חינוך אז צריך הרבה הקשבה, הרבה ירידה לגובה העיניים של הילד והרבה הרבה הרבה סבלנות❤

ביקשת לא לשלוח להדרכהמתיכון ועד מעון

אבל את רוצה ליצור שינוי באופן בו את מתנהלת, וזה הרבה פעמים קשה ליצור שינוי לבד.

ובכל זאת, אולי לחפש ספרים שלא חינוך שאת מתחברת אליהם לקרוא ולנסות ליישם?

 

מה שהיא אמרה, יש לרב יעקובזון ספר אל תחטאו בילדשופטים

יש לו שיעורים גם בקול הלשון

מאוד קל להבין ולהפנים, ממליצה מאוד לנסות

יקרה, כמי שקוראת אותך מהצד כבר תקופה,כתבתנו

אחד הדברים שחוזרים בהודעות שלך שוב ושוב, זה הלקאה עצמית.

אני חושבת שטוב לעשות חשבון נפש, ואני מאמינה שתחושת הכישלון שמלווה התנהגות שהייתי רוצה לשנות היא ברוב המקרים בלתי נמנעת. השאלה היא אם נשארים בתחושת הכישלון ולא מפסיקים להזין אותה, או שמצליחים לא לקפוא מהטעם החמוץ שלה ולהבין שהיא נועדה לגרום לנו להתקדם.

זה בסדר גמור לזהות את החולשות ולהתבאס מהן, אבל זה לא בסדר אם מתמקדים רק בזה כאילו זה חזות הכל.

ה' בחר בך ובבעלך, אנשים עדינים, סבלניים ומכילים, להיות ההורים של הילדים האלה בדיוק. זו לא טעות, זה לא טרמפ מזדמן, זו בחירה בכם להיות הורים לילדים האלה, ובחירה בילדים האלה שיגדלו תחת ידיכם. ה' האמין בכם עד כדי כך שלמרות כל מיני דברים, הילדים הם תאומים על הפעם הראשונה שלכם. אני מדמיינת לעצמי איך זה להיות אמא לתאומים, שני בנים בכורים, כהורים חסרי ניסיון, ואני מאמינה שהייתי עושה פי עשרים טעויות ממה שודאי עשיתי עם הגדול שלנו. אז באמת, בבקשה, הרבה חמלה והרבה קבלה והכלה לך כאמא.

את מפרטת רשימה ארוכה של התנהלות מול הילדים שתמיד מוצגת בהתחלה כחיובית ואז מתהפכת עליכם באופן ממש גרוע. כמה ציטוטים:

פינקנו אותם- אכלנו אותה ובגדול, אוכלים חצץ.

סבלנות והכלה- לפרפר אותנו, הם מובילים ואנחנו מובלים.

התלהבתי שהוא חכם וסקרן במקום להעמיד לו גבולות והוא חושב שאני מעריצה אותו

אוכלים את פירות הבאושים


יקרה, התכונות שלכם כהורים כל כך חשובות וכל כך בונות את הילדים, כל כך חיוניות לגדל ילדים בעלי ביטחון עצמי ולא סמרטוטים. תסתכלי בעין טובה ותבדקי מה מזה הם דוקא כן קיבלו, תחמיאי לעצמך שיש לך ילדים בעלי עמוד שידרה שיודעים לדאוג לעצמם. את כן מודה שהם גם ילדים טובים.

יחד עם זה, ללמד אותם גבולות זה לא פחות חיוני בשבילם, ובזה יש מה להשתפר, ובהחלט לא מאוחר מידי. אני אכתוב קצת רעיוני- ה' ברא גן עדן לאדם, ממש עוד ועוד טוב וטוב מאוד. אבל האדם לא הצליח להכיל את כל הטוב הזה, אז הוא נמשך לדעת טוב ורע. וכשאכל מעץ הדעת, פתאום הגבולות היו הרבה יותר נוכחים ורק ככה הוא יצליח להבין את תפקידו הרבה יותר טוב. עם הרבה יותר קשיים, אבל מה לעשות, כשהיה טוב מידי הוא לא הצליח להבין את זה.

ומאז, האנושות כולה צריכה לעבוד קשה כדי לייצר גן עדן בתוך ההגבלות...

אני מנסה לומר, שטוב מאוד לפנק, טוב מאוד להסתקרן ולעודד חוכמה והתפתחות, להעריץ ולהיות גאה, אבל אם אין גבולות ששומרים עליכם ועליהם, להם אין כלים להבחין בין טוב לרע, ולכם אין כוחות להנות מהטוב והחוכמה והיצירתיות שלהם. צריכים להתמלא באמונה שהילדים רוצים את הגבולות לא פחות מאת הפינוקים, וצריכים הדרכה עקבית של מישהו חכם ומבין בחיים האמיתיים. צריכים את חשבון הנפש כדי לבדוק מה כדאי לשנות כי עד היום לא הוביל לתוצאות רצויות, אבל לא למחוק בגלל הטעויות את כל הטוב והברכה שיש בהשפעה שלכם על הילדים. צריך למצוא את הדרך *שלכם* כהורים (ולא של אחותך הגדולה או של כל מיני הורים של חברים שאצלם הכל מושלם ומאורגן ומתוקתק- לא להתבלבל, זו אחיזת עיניים, מה שמתאים אצלם זה כי הם- הם!)   אז צריך למצוא את הדרך להתנהל עם *הילדים שלכם* (יש לאחותך הגדולה והמושלמת תאומים בכורים?), ולסמוך על ה' שזה ממש מדויק שנשלחתם לגדל אותם ולגדול ולהגדיל את הכוחות שלכם בעזרת התפקיד הזה. צריכים הרבה מיקוד כדי לא להשוות לכל מה שקופץ לנו מול העיניים כל הזמן, ולהתעסק בעיקר- להפנות את המבט פנימה כדי ללמוד מה נכון אצלנו בבית, מה נכון לכל ילד, מה נכון לכם כהורים ושתוכלו להחזיק בו לאורך זמן, ולא לעשות סיבוב רק כדי לגלות שהגעתם לנק' שכבר הייתם בה אבל הפעם זה עם פחות כח.

אל תדאגי. הנפש של הילדים גמישה ומתאימה את עצמה להורים, בהחלט לא מאוחר מידי. תתמלאי הערכה לעצמכם על כל מה שהשגתם עד היום, תגדילי את העין הטובה להצלחות שלכם איתם, ומכאן תחפשו את ההדרכה שתרגישו שמתאימה לכם ונותנת לכם עקרונות וכלים שאתם יכולים להתקדם באמצעותם.

את טובה. בעלך טוב. הילדים שלכם טובים ומתוקים 🤍

בהצלחה!

אין כזה דבר מאוחר מדיכורסא ירוקה

אבל חובה להבין שצריך שניים לטנגו.

הניסוח שלך מאד מאד פסיבי - הם דורשים הם רוצים אנחנו אכלנו אותה.

את גם צד פה. ואת אחראית על ההתנהגות שלהם כי את מאפשרת אותה.


הם דרשו טלויזיה ואת לא מרשה עכשיו? אז לא. שיבכו, שייללו. אז מה.. ואם היה שבת? היית מתעקשת נכון? אז תתעקשי. זה לא קורה ביום אחד, ולפני שהם ילמדו שיש גבולות חדשים תתכונני שתהיה הסלמה של ההתנהגות כדי לבדוק את הגבולות שלכם. אבל זה אפשרי.

ואם הם יעשו משהו קיצוני? לעצור אותם פיזית - "בבית שלא לא ___" ולקחת אותם פיזית משם. לא רק דיבורים.

עטיפה על הרצפה? זה לא רק להסביר איפה הפח. להגיד - שמוליק תרים את העטיפה לפח. ךא מליון פעם. פעם אחת. לא להרים במקומו. אחכ הוא בא לבקש משהו? אני בכלל לא עונה לבקשה, כל עוד זה לא מקרה חירום - תרים את העטיפה לפח. שיחזור על הבקשה/שאלה/סיפור גם 50 פעם - "קשה לי לשמוע כשהעטיפה לא בפח". זהו. אחרי שהעטיפה בפח אני פנויה לשמוע.

ובפעם הבאה שמבקשים הייתי אומרת שהם לא יכולים לקבל כרגע כי הם לא יודעים לזרוק את העטיפה לפח. אם אתם נותנים פעם ביום נגיד - אז יום אחד שלא יקבלו.


יש להם דמי כיס או משהו? אם כן הייתי מבהירה שאם הם הורסים משהו, דמי הכיס שלהם ישלמו על התיקון/קניית חדש.

ילד שגוזר, מתייחסת אליו כמו לבן שנתיים - שמה את המספריים רחוק מהישג ידו ומסבירה לו, אתה לא מסוגל להבין איך משתמשים בזה אז אתה לא יכול לגעת בהם.


נשמע שאת מפחדת לענות להם ומרגישה שהכל קורה לך ולא בשליטתך.

אל תפחדי לדבר. אל תפחדי לומר לא. את האמא בבית.

אל תפחדי להרוג להם את יצר הסקרנות או משהו כזה. בשלב הזה הם צריכים קודם כל גבולות.

גם הילדים שלי לא אוהבים לישון לבד, אבל יש גבול לכמות הזמן שאני אשב לידם. אחרי כמה פעמים של הרדמה שלקחה שעות התחלתי להגיד להם אני פה לרבע שעה ויוצאת מהחדר, ואז הולכת. אני מבינה את הפחד, אני פה בחדר ליד ואני אחזור. אם מפחדים אומרים שוב קריאת שמע. (זה רק במקרה שאני יודעת שמדובר בתירוץ. אם יש פחד אמיתי כן אשב שם. אבל נשמע שאת יותר עסוקה בפחד שזה פחד אמיתי ולא שזה באמת המצב). יוצאים מהמיטה? שיצאו. הם לא יכולים לאכול כי ארוחת הערב שלהם הסתיימה. לא יכולים לצפות בטלויזיה (כן, גם אם זה אומר שאתם תכבו את מה שאתם רואים עד שהם יבינו שאין עכשיו) ואתם לא יכולים לשמוע סיפורים או בקשות כי זה זמן שינה.


למה בעצם לא לחזור להדרכה?

נשמע שהקושי העיקרי שלכם הוא לא ההבנה מה לעשות, אלא ההבנה שבכלל יש אופציה לעשות משהו

הםoo

'זורקים עטיפות של סוכריות וופלים על הרצפה'

את אומרת

'אתם לא יודעים איפה הפח'


 

גם הבן שלי זורק לעיתים על הרצפה

ואז אני מבקשת שהוא ישים בפח

לרוב הוא שם בפח


 

ההבדלים בין 2 הסיטואציות:


 

1. אני לא כועסת/ מופתעת מהסיטואציה (כי היא תואמת גיל)

את כנראה כועסת/ מופתעת


 

2. אני מבקשת בצורה נעימה ברורה אסרטיבית ונטולת שיפוטיות

המשפט שלך לא מספיק ברור לילד

(כן הוא יודע איפה הפח

אז מה)


 

לכן אצלי הסיטואציה היא שגרתית יוצרת שיח תקין של הורה ילד

ומסתיימת (כמעט) תמיד בנעימות (אם הילד עייף/ מתוסכל ולא זורק לפח

אני אעשה זאת)


 

תקבילי את הסיטואציה הזו לכל האינטרקציות ביניכם

את צריכה לתקן את האינטרקציה

ולא הם

הם ילדים

החלק שלהם מזערי לעומת שלך

מסכימההמקורית
מסכימה ממשזמינה

הדגש המשמעותי הוא על האינטראקציה


ילדים הם ילדים

הם ממש לא תמיד עושים מה שמבקשים גם בגילאים גדולים יותר

אבל הקשר שלנו ישאר תמיד ללא תנאי

האם אנחנו שומרים על קשר טוב והרעפת אהבה ללא תנאי יחד עם עין טובה


בלי קשר לילדים, אנשים לא עושים דברים נגדנו הם מנסים להציל את עצמם


גם אצלי יש קשייםשוקולד פרה.

וגם אצלי הם רואים בפלאפון כל מיני דברים.

גם אצלנו לפעמים זורקים לרצפה, אז אני פשוט אוצרת לזרוק לפח.

אם הם מתחצפים הם הולכים לחדר.

ואם מישהו מאוד מתחצף אז אני לוקחת ממתק מקופסת הממתקים שלו, וזורקת. לרוב אין צורך כי זה מאפס אותם


אבל השאלה היא איך הם חווים אותך מהבוקר. האם את נלחמת איתם, או שאת זורמת איתם, מעלימה עיןממה שלא הכרחי (נגיד היום הבן שלי על הבוקר פתח חבילת שוקולד ולקח חתיכה גדולה. את החפיסה הפתוחה לקחתי לו פיזית, ואת מה שכבר חתך לעצמו- העלמתי עין)

על אוכל אני פחות עומדת עליהם, על התחצפויות כן. כי התחצפות זה ערעור על ההיררכיה בינינו, ועל זה אני אעמוד איתם.

מה זה אומר בפועל? כל מה שאת מכירה מעצמך כמורה.

כן, זה לפעמים אומר גם צעקות.


כשאת כועסת- תכעסי.

אל תפחדי "לפתוח מולם זירה". להילחם- בשבילם.

להגיד לו בפירוש- אתה לא מדבר אליי ככה. תבקש סליחה.

להיות רצינית ולעמוד מאחוריי הדברים.

מי שלא מדבר אלייך יפה- את עוצרת ומטפלת עד הסוף.

וזה אומר שלא יהיה שקט בבית. אבל זה לטובת הילד.


איך את מתמודדת עם במשמעת בכיתה? 

אני חושבתאיזמרגד1

שיכול להיות שטיפול אישי בשבילך יכול אולי לעזור יותר מהדרכת הורים (אצלי זה היה ככה, שטיפול בשבילי קידם אותי בהורות בצורה מדהימה)

לקבל עזרה של מישהי בלעצור רגע מהמירוץ המטורף של החיים, להבין מה את רוצה מהם ואיך את גורמת לזה לקרות. לתעדף מה הכי חשוב לך ומה פחות ויחכה כרגע כי אי אפשר הכל ביחד. לשחרר את המחשבות שלא נכונות לך ולא מקדמות לך ןלנסות להכניס אחרות במקומם

לי עזר ממש טיפול אצל עובדת סוציאלית בגישה של cbt. ממליצה ממש לנסות גם.

קצת דומה למה שקורה אצלנוניק חדש2

אבל אצלנו העניין הוא מול ילד אחד.

השניים האחרים לא כאלה.

מה שעוזר אצלי בהתקפי עצבים וחוצפה שלו זה רגע לרדת אליו לגובה העיניים ולהגיד לו שאני אוהבת אותו ושזה מה שאמא החליטה וזהו.

הוא יכול לצרוח

הוא יכול להשתגע.


אני לא אסכים שיזרוק לי חפצים.

ואני לא אסכים שידבר לא יפה.

אנחנו ממש ממש עומדים על הדברים האלה.


וגם הוא מקלל אותנו. אומר ששונא אותנו. ואומר שהוא עוזב את המשפחה.

אבל זו הדרך שלו כנראה לבקש תשומת לב.

על קללות אני לא עוברת בשתיקה.

ואני אומרת לו הרבה שגם אם הוא שונא אותנו אנחנו אוהבים אותו.


מה גם שאני יכולה קצת להבין אותו. אני גם הייתי עם זעם מאד גדול בתור ילדה.

באיזור כיתה ו התאזן לי אחרי טיפול פסיכולוגי.


ומשהו נוסף. אני לא חושבת שאני מפנקת אותו. ואני לא רוצה שיגדלו פה כמו חיילים בצבא.

זה הבית שלהם.

נכון, יש בבית חוקים. אבל יש גם פינוקים.

וזה בסדר גמור.

מצב מטריד אצל חמותיהריון ולידה

אז יש לי גיס שגר בבית של ההורים

והבעיה איתו שהוא שם מכנס בגזרה נמוכה

מה זה אומר?

שאם הוא מתכופף מרים ידיים יושב על כסא

פשוט רואים לו את כל החריץ סליחה על הבוטות

וזה פשוט לא נעים בקטע אחרררר

כאילו אני לא מצליחה להבין את זה

הוא לא מרגיש?

איך אשתו לא מעירה לו?

אני מתחרפנת מזה

כאילו אנחנו שם

ואני מפחדת מכל תנועה שהוא עושה

לא מעוניינת

לצפות בזה

ואני גם לא מבינה איך אף אחד לא אומר גלום5

יכולה להיות סיטואציה שכולם יושבים בסלון

והוא מתכופף לאיזה ילד

ופשוט כולם רואים לו

ומתעלמיפ זה מזעזע בענייני

והעיקר להניק אצלם בסךון5

אסור בתכלית האיסור למרות שאני מניקה הכי צנוע שיש

ולא רואים לי כלום...

שבעלך ידבר איתו. באמת לא נעיםהמקורית
בעלי לא מסכיםהריון ולידה
הוא טוען שזה לא נעים בעליל
גם גוף חשוף של גבר בבית לא נעים..המקורית
עדיף אי נעימות אחת על פני אט נעימות מתמשכת, לא?
שיגיד לו בשקט בצד, בחיוך, בקטע של גבריםשם פשוט

אחי, המכנס נופל לך כשאתה מתכופף, אתה צריך חגורה או משהו.

שיחשוב על משפט קליל שמתאים להם. 

לא לעשות מזה דרמה.

 

פשוט תסתכלו לצד השנירוני 1234
האמת שאני מסכימה עם בעלך… 
אבל זה באמת מביך. מבינה את הסיטואציה.....נפש חיה.
לא יודעת, נשמע לי קצת ילדותי…רוני 1234
זה משהו שקורה ופשוט צריך להתעלם
התכוונתי שאני מבינה את הסיטואציה, לא שזה מהנפש חיה.

שאני חושבת שצריך לעשות.


 

ודוגרי אם אני הייתי האח

חושבת שהייתי בעדינות אומרת לאותו אדם

* אולי הוא לא מודע לזה והיה רוצה לדעת מזה על מנת להיראות טוב / פחות חשוף

אפילו בעיני עצמו? 

אני חושבת שכדאי להתעלםאורי8
נראה לי עדיף לא להתערב לאנשים אחרים באיך שהם מתלבשים. פשןט ללמד את עצמך להתעלם מהסיטואציה . זו בעיה שלו ולא שלך.  
לא נעים להעיר.. זה לא שהוא הולך ערוםPandi99
לא להסתכל פשוט
להתעלם אין ברירהמולהבולה
רק ההורים יכולים לומר משהו
דווקא לא רואה אי נעימותנעמי28

בלתת הערה.


בגלל שזה לא אחיך, כדאי דרך בעלך.

אבל לא שיחת נזיפה, לצחוק על זה " אחי, רואים לך את כל ה.. אתה תעשה טראומה לילדים"

זה מסוג הצחוקים שיכולים לעשות אצלנו במשפחה וזה סבבה.

אם מדובר בשיחת מדי רצינית, אולי זה קצת מוזר.

לא רואה בזה האמת משהו מאוד מטרידעדינה אבל בשטח
אבל אפשר לזרוק לו עקיצות של אינסטלטור, אולי זה יעלה אצלו את המודעות
🤣מולהבולהאחרונה
רעיונות לארוחת בוקר לבן שנתייםהשם שלי

בדרך כלל אנחנו אוכלים בבוקר לחם וחביתה.

את הלחם הוא לא כל כך אוכל, ומהחביתה כבר נמאס לו.

מחפשת רעיונות לדברים אחרים שאני יכולה לתת לו.


היום בבוקר הוא אכן יוגורט.

מה אפשר להוסיף ליוגורט כדי שיהיה יותר משביע?

אני אוכלת עם גרנולה, אבל זה לא מתאים לגיל שנתיים.


מה עוד אפשר לתת?

לחם מטוגן, כזה שספוג בהרבה ביצה...באתי מפעם

חצי פיתה עם חומוס/ גבינה

פנקייקים לא מאוד מתוקים, למרוח בפנים ממרח תמרים ולקפל על חצי ולחתוך למשולשים.

צלחת עם בננה חתוכה, תמר, תפוז, אגס..  מה שיש בבית. יוגורט

ביצה קשה ואבןקדו חתוך. 

תודההשם שלי

לחם מטוגן לא ניסיתי. נראה אולי אם הילדים האחרים ירצו.

כי לא מתחשק לי להכין בבוקר גם חביתה, גם מצה בריי וגם לחם מטוגן.


פיתה הוא גם לא אוכל בדרך כלל.


פנקייקים אני מכינה לפעמים בערב. אבל הילדים לא כל כך אוהבים.


אני יכולה לתת לו יוגורט עם בננה ותמרים. לא יודעת אם ירצה פירות אחרים.


ביצה קשה הוא אוהב. אבוקדו הוא אוכל לפעמים.

אני מוסיפה לו ליוגורט פירותמקרמה

וכן גם עם גרנולה שמוציאה לו את כל החמוציות/שקדים אגוזים ועכו...

אז בתכלס זה רק קוואקר/שיבולת שועל


לפעמים מכינה לו פנקייק


לפעמים לחם מטוגן


לפעמים קאפקייק בננה/דלעת


תודההשם שלי

יש לי קוואקר בבית, לא בגרנולה.

אפשר לתת את זה ככה, או שצריך להכין את זה איכשהו?


אולי אני יכולה לנסות להכין לו דייסה. לא יודעת אם יזרום.

אני מכינה בתנוראמאשוניאחרונה

מערבבת קווקאר עבה עם תרכיז תפוחים

פורסת בתבנית ומכניסה 20 דקות על חום נמוך (120-150) מעלות.

נותנים לזה להשחים אבל לא מדי.

אחרי שמתקרר שומרים בקופסה אטומה בארון.


בערבוב עם גרנולה לילד קטן הייתי נותנת לזה כמה דקות להתרכך בתוך היוגורט.


דייסת קווקאר אני מכינה מקווקאר דק.

שמה בכוס גדולה מעט קווקאר, שופכים על זה מים רותחים ישירות.

מערבבים, נותנים לזה לנוח כמה דקות כשזה מכוסה (בדומה להכנה של קוסקוס בשקית)

שמים קצת תרכיז תפוחים או דבש או סילאן,

תוספות מה שאוהבים (הולך טוב בננה ותמר)

מבחינת מרקם זה תלוי איך שאוהבים.

אפשר נוזלי ואפשר יותר מוקשה.


ראיתי שהוא אוהב ביצה קשה.

אפשר להכין סלט ביצים בשביל הגיוון.


בתיאבון!

רעיונותקפצתי לבקר

טונה ילדים ממש אוהבים, הבן שלי אוכל סלט טונה לבד, בלי הלחם..

טוסט

ביצה קשה

פנקייק

תודההשם שלי

טונה הוא אוהב. אוכל לפעמים בערב.

האמת שהתרופה האחרונה פחות, אז אני יכולה לתת לו בבוקר במקום.

וגם ביצה קשה.


טוסט הוא אוכל בערב. אני יכולה לתת ביום שיש משהו אחר. גם את זה לא תמיד הוא אוכל יפה.

אפשר לערבב ביצה קשה מרוסקת עם גבינה לבנהרוני 1234

כמובן לתבל עם קצת מלח…


ניסית פיתה, לחמניה וכדו'?

אולי פסטה וירקות?

ביצה קשה הוא אוכל פשוט ככההשם שלי

גם פיתה ולחמניה הוא פחות אוכל.

פסטה הוא אוכל יותר בצהריים או בערב.

אני מוסיפה ליוגורט חתיכות של לחםאיזמרגד1
אפשר לרכך קוואקר במיםמוריה

ולהוסיף.

חתיכות פרי קטנות.

אולי ננסההשם שלי
אני בגיל כזה נותנתדיאט ספרייט

טונה

גבינה צהובה או לבנה

אבוקדו

לחם עם ממרחים שונים- גבינה, טחינה, חמאת בוטניםשיפור
הוא לא כל כך אוכל לחםהשם שלי
זה באמת מצמצם... הייתי בכל זאת ממשיכה להציעשיפור
ביחד עם דברים משביעים כמו חביתה, טונה. אבוקדו, סלט ביצים.
טוסט וגבינה לבנהרקאני

לחם עם טחינה/ חומוס ומלפפון

פירותמדברה כעדן.
ירקות חתוכים, כריך עם חומוס/טחינה. ביצה קשה מעוכה עם מלח ושמן זית. אבוקדו עם מלח ולימון. 
אבוקדו עם ביצה, ירקות, קרקרים עם גבינהמולהבולה
מעדן ובפנים חתיכות קטנות של לחם

אולי יעניין אותך