אני מבינה מרגע לרגע שאמונה זה דבר אחד
ערכים ומידות זה דבר שני
תפילה דבר שלישי.
ועוד המון כאלו.
ואם אני מאמינה במידות ובערכים,אין פרושו שאני מאמינה בתפילה.
ואם אני מתפללת,או מדברת אם אלוקים,אין פרושו של דבר שאני בהכרח מאמינה במידות.
ואם אני מאמינה באמונה שלמה,אין פירושו של דבר שאני גם מתפללת.
ואם אני כרגע דתיה כי אני חיה בסביבה דתית,אין פירושו של דבר שאני מרגישה דתיה.
ואם אני עוד בשלבי התלבטות,אין זה אומר שהפסקתי להאמין.
ואם אני כבר מבולבלת,ולא יודעת מה אני רוצה,רוצה להאמין במידות אבל לא רוצה להתפלל,ומחפשת אחרי האמונה אמיתית שלי אבל בסוף חיה כמו דתיה מבחוץ וכשאף אחד לא רואה לא מקפידה על הרבה.
ואם אני לא יודעת מי אני ,מה אני ובמה אני מאמינה. אז אני לא לחשוב.
