אולי לכן יהיו תובנות בשביליוהרי החדשה

אני אקדים ואומר שאני לא מחפשת התעצבנויות על בעלי ושיגידו לי שאני צודקת, אני רק רוצה לשמוע רעיונות איך להתנהל ואולי קצת תמיכה-

 

אז ככה-

בעלי התחיל קצת אחרי הלידה קורס מהעבודה ממש חשוב וקשה. הוא עכשיו בישורת האחרונה לפני המבחן של הקורס. זה משהו שהוא חיכה לו הרבה זמן וממש חשוב לו להצליח. אני שלושה וחצי חודשים אחרי לידה, בחופשת לידה. מטבע הדברים הציפיה שלו היא שאני אהיה עם הקטן ואאפשר לו ללמוד. הוא הרבה מסדר את הבית מסביב כל פעם שיש לו זמן, ומדי פעם כשאין לי כבר כוחות לוקח את הקטן. אפילו יצאתי כבר שלוש פעמים- כל פעם לשעה שעתיים קרובות (פעם לרופא, פעם לקניות, ופעם לחברה) והוא היה עם הקטן.

 

עד פה הכול נשמע טוב ויפה 

אבל

אני מרגישה שאני כמעט כל הזמן עם הקטן. ויש ימים שאני לא מרגישה טוב ועדיין אני צריכה להיות איתו. אני קמה אליו מלא בלילה ובבוקר כשהוא מתעורר אני קמה אליו גם כשבעלי נמצא, גם בשבתות. מרגישה שאני זקוקה ליותר ממנו. והוא טוען שלא יכול לתת לי את זה. ומתבאס עלי שאני מצפה ממנו לעזור. אני כבר לפעמים על סף התמוטטות ואני מרגישה שהוא לא מקבל את זה. הוא כאילו כועס עלי על זה שקשה לי- ואני אוהבת את הילד שלנו יותר מאת הכול אבל זה לא קל להיות איתו כל הזמן, במיוחד בזמנים שהוא לא רגוע ויש ימים שהוא לא מצליח לישון בכלל, הבית הפוך וזה מבאס אותי נורא. ובעלי עוד אומר לי שאני לא מספיק מתעניינת בו ובמה עובר עליו ושהוא מרגיש מרוחק כי הוא מרגיש שלא אכפת לי ממנו. ואני אמרתי היום לבעלי שאני מרגישה כל כך לבד ובודדה ואפילו לא יכולה לשתף אותו בקשיים שלי כי אחר כך הוא אומר שזה מעמיס עליו. אני במצב שאני צריכה טיפולים של רופא על כל מיני עניינים והוא כועס שאני לא מספיק מטפלת בזה- (הוא לא כועס כי אכפת לו ממני, אלא כי בגלל זה קשה לי לתפקד בבית) 

 

עכשיו- באמת שבעלי מתוק אבל כל פעם שהוא בעומס הוא מצפה ממני להיות סופרמן ולעזור לו ולהסתדר, ואני פשוט לא עומדת בזה. אין לנו אפשרות כמעט לקבל עזרה מהמשפחות שלנו. ואני חושבת לעצמי - איך נשים עושות את זה? נמצאות כל הזמן בבית עם הילד והבעל חוזר רק בערב. הבעל עוזר כשהוא חוזר? אז איך הוא עומד בזה? בקיצור מאוד קשה, אני חווששת למצב הזוגי ולמצב שלי ולא יודעת איך לפתור את זה כי כל אחד חושב שהוא נותן מעל למה שהוא יכול אז איך אפשר לבקש יותר.

 

מקווה שהובנתי. ואם מישהי זיהתה אותי כאן או בשרשור קודם בבקשה תגידו אפילו באנונימי. מאוד חשוב לי להישאר אנונימית. 

אין לי מה להגיד..ואין לי ניסיון עם ילד בבית..אז רק חיבוק!אולי בקרוב
תודה יקרהוהרי החדשה
חיבוק זה טוב
נשמע שיש כאן כמה ענייניםאני זה א
א. הקושי שלך בלטפל בילד ובענייני הבית בצורה אינטנסיבית כזו וכמעט לבד.
ב. ההרגשה שאת לבד ובודדה במערכת הזוגית.
ואני חושבת שלפני הכל יש גם את הקושי הטבעי בהסתגלות לשינוי והמעבר מזוג לזוג פלוס ילד..
בתור התחלה הייתי ממליצה לכם לקחת זמן רגוע ולשבת לדבר בלי האשמות אלא שכל אחד יגיד מה הקושי שלו ומה הציפיות שלו ולנסות לראות איך אפשר להסתדר עם כל מה שמסביב.
ולמצוא מה מטעין אותך ונותן לך כוח נניח פעם בשבוע לצאת עם עצמך שעה לבד או כל יום שעה נניח שאת נכנסת לחדר וזה זמן שלך עם עצמך לישון או כל דבר אחר שבא לך, להרשם לקורס מקוון כלשהו.. וכו...( סתם זרקתי רעיונות)
וכמובן להחליט על זמן זוגי שאתם יושבים ללמוד משהו יחד או אפילו סתם יושבים לאכול יחד או לא משנה מה אבל זמן שאתם בלי ניידים והסחות דעת בו. אפילו חצי שעה לא חייב שעות.
ולגבי מטלות של הבית אולי אם יש אפשרות כלכלית לקחת עזרה בתשלום.
והכי חשוב לא לשמור בבטן נשמע ששניכם קצת טעונים כי שניכם בעומס ולא מצליחים עדין להגיע לאיזון הנכון וזה בסדר זה יגיע לאט לאט..
אני יכולה להגיד לך שלי היו תקופות שעשיתי הכל בבית בעלי בקושי היה עוזר והיתה ביננו כאילו חלוקה ( לא באופן מוצהר) שהוא עובד ואני עם הילדים עד שהרגשתי שקשה לי ואני צריכה את הנוכחות שלו יותר וישבנו ודיברנו ( לא פעם אחת ..) היו הרבה שיחות עד,שזה חילחל אליו והיום הוא שותף ממש פעיל ומשתדל מאוד לפרגן לי בתקופות שיותר קשה לי וכנל אני
למשל אתמול הייתי אחרי לילה קשוח ונורא עייפה אז נכנסתי לנוח אחר הצהרים כשהוא חזר מהעבודה ולמרות שגם הוא היה עייף ( אבל ראה שאני יותר) קילח ועשה ארוחת ערב לכולם ונתן לי לנוח. אז היום פרגנתי לו קצת זמן לעצמו אחרי שחזר מהעבודה..
ואצלי בעיקר מה שראיתי שמשפיע על הכוחות זו ההשתתפות וההבנה הנפשית שלו אלי יש מצבים שהוא לא באמת עושה הרבה אבל קולט שצריך עוד יד ולוקח על עצמו משהו אפילו אם הייתי מסתדרת גם בלעדיו התחושה שהוא איתי נותנת לי הרבה כוח.
וכמובן שלא הכל וורוד וגם אנחנו צריכים לדייק כל הזמן את הדברים אבל יש התקדמות והבנה וזה באמת מה שחשוב בעיני.
הרבה הצלחה
תודה על התשובהוהרי החדשה
ממש מתחברת למה שכתבת
הצרה שבסוף השיח מתפתח למריבה
אבל באמת צריך לדבר בזמן רגוע
עזרה בתשלום?אני10
גם לזמן שאת בבית וכביכול יכולה להיות איתו, נערה שתצא עם הילד לגינה לשעתיים ותאפשר לך לנשום.
תודה. לא כל כך מתאפשר כלכליתוהרי החדשה
וגם לא רוצה להשאיר כזה פיצ עם נערה. אולי אבקש חד פעמי עזרה בסדר וניקיון לאפס את הבית.
עונה1234אנונימי
כדי להזכיר לעצמי לענות אחר כך
בייביסיטר. בייביסיטר. בייביסיטרטארקו
נשמע שבעלך באמת פשוט בתקופה מאוד מאוד עמוסה.
אבל את חייבת לנשום, וחייבת זמן לעצמך.

אפילו נערה שתיקח אותו לטיול של חצי שעה שתוכלי להתקלח בשקט בלי איום התעוררות..
צודקת.והרי החדשה
הוא באמת בתקופה עמוסה ממש למרות שלדעתי לא מנהל נכון את הזמן אבל לא אומרת לו על זה כלום כי מבינה שזה קשה.

כמו שכתבתי מלחיץ אותי לתת לנערה בכזה גיל צעיר . (אני מתקלחת רק כשבעלי חוזר מהעבודה והקטן ישן כבר לילה)

אבל אני באמת צריכה זמן לעצמי. אפילו ממש קצת. חושבת באמת על עוזרת ואז בזמן שהוא ישן יהיה לי זמן לעצמי ולא לסדר את הבית
אבל אם נערה(גדןלה. בת 16..) תיקח אותו לטיול *בעגלה*טארקו
לחצי שעה או שעה
בקרבת הבית
ואת תהיי בבית שאם צריך היא תקרא לך?

אולי למצוא מישהי שתבוא לעזור לך בבית כמה פעמים- להיות יחד איתך במה שצריך, איזה שעה שהיא עם התינוק ואת עושה דברים בבית במקביל כששתיכן בבית ואז תוכלי לשחרר גם?
זה רעיון מעולה.והרי החדשה
תודה רבה!
בלתקציפיה.
עזרה בתשלום.
להנכיח את זה שמדובר במשהו שאתם צריכים לדבר עליו, אבל אחרי המבחן. אחרי שתהיה פניות נפשית.
תודה על התגובה...והרי החדשה
כן, מניחה גם שאחרי המבחן הכול יירגע
אבל זה באמת משהו שצריך לדבר עליו באופן כללי לפעמים הבאות
בגדול1234אנונימי
חלוקת התפקידים נשמעת הגיונית בסך הכל. אם הוא עובד ולומד ואת כרגע בחופשות לידה, הגיוני שאת תהיי עם הקטן רוב היום.
מה שכן, זה גם לגמרי הגיוני שקשה להיות איתו כל היום. אז קודם כל מצטרפת להמלצות לחפש עזרה. אם קשה לך - קשה לך. נקודה. תחפשי מישהי שתגיע, אפילו אם היא רק תחזיק אותו בזמן שאת יכולה לעשות משהו אחר. זה כבר יקל עלייך.
זה בקטע הפרקטי כרגע.

עוד משהו, תזכרי שיש תקופות ויש תקופות. ואם זה קורס נקודתי, אז הנה עוד מעט הוא יסיים ויתפנה יותר, ואז הוא יוכל לעזור לך יותר. לא צריך להיבהל מתקופות מאתגרות, תזכירי לעצמך שזה עובר

ונקודה אחרונה שעלתה לי, נראה לי שהכי חשוב זה שתאמינו אחד לשני. מה זאת אומרת? מהדברים שלך נראה שלך קשה לקבל את זה שהוא כל כך עמוס עד שהוא לא יכול לעזור לך ולו קשה לקבל את שקשה לך עם הקטן ואת לא מצליחה גם לסדר את הבית בנוסף לכך. אבל, לא נשמע שאתם עצלנים, אני בטוחה שלשניכם באמת באמת קשה ושניכם הייתם רוצים למצוא פתרון שיתאים לשניכם. אז הבסיס זה להשתכנע ממה השני אומר ולא לערער על זה. אם הוא אומר שהוא עמוס מידי ולא יכול לעזור יותר, אז תקבלי את זה. אם את אומרת שאת מרגישה חנוקה וקשה לך להיות עם הקטן, הוא צריך לקבל את זה. לא משנה אם נראה לך שהוא היה יכול לנהל את הזמן שלו אחרת וככה להתפנות אלייך יותר, או שהוא חושב ככה לגבייך. מי שאומר שקשה, אז קשה. תאמינו אחד לשני, תזכרו שאתם בונים כאן משהו ביחד, זו לא תחרות מי עובד יותר קשה ומתוך הנקודה הזו תנסו למצוא פתרון שיתאים לשניכם.
בהצלחה!!
תודהוהרי החדשה
ברור שהגיוני שאהיה איתו רוב שעות היום. אני פשוט מרגישה שזה קיצוני. כי אם אני לא ישנה בלילה כמעט כל הלילה ואחר כך צריכה שוב להיות איתו כל היום ושוב לילה זה כבר.לא נורמלי. והייתי רוצה אפילו שעה אחת קבועה שייקח וזהו שכל שאר היום יהיה אצלי.
ברוך ה' דיברנו ברוגע ואני מקווה שזה ישפיע על שנינו ושנצליח קצת יותר להבין אחד את השני
אפטר לידה-יועיל אם אומרבשורות משמחות
שזה נשמע לי התמודדות נורמלית, ביחס למה שכתבת.
אחרי שנולדת ילד ראשון הכל משתנה, כאוס, תפקידים משתנים וסדרי עדיפויות משתנים.. הכל סוג של מתפרק(בקטע טוב..) ואז לאט לאט כל אחד מבני הבית מקבל מקום ותפקידים חדשים וההסתגלות בהתחלה לא פשוטה למציאות החדשה שלא הכרנו, אבל כמו בעבודה חדשה החודשים הראשונים קשים לומדים דברים חדשים, דינמיקה חדשה.. אבל אחרי כחצי שנה מתחיל קצת להרגיש יותר טוב. אני כ'כ ממליצה ליצור חלון זמן שבועי לא מאוד ארוך שעה- שעתיים בו את ובעלך תשבו בנחת לדבר ולהציף דברים על התקופה על הקשיים שעולים לך ולו, ולהתחיל בעבודה הזוגית החדשה כשזוג הופך למשפחה, וגם בעז'ה בלידות הבאות כשמשפחה מתרחבת. וגם אפשר לנצל את הזמן לעשות דברים יחד שאתם אוהבים, זה זמן טוב להביע תשומת לב אחד לשני ולהזכיר שלמרות העומס אתם בלב אחד של השני.

לגבי עזרה, מאוד מבינה אותך.
אפשר לקחת בייביסיטר לזמנים קצרים וספציפיים (כשהילד לא רעב, ורק ישן או משחק) ותוכלי לצאת להתאוורר לסידורים, כאשר בעלך לומד.
בחוויה האישית שלי, יש משהו שמאוד ממגנט אותי לתינוק ולכן קשה לי לעזוב אותו אצל בייביסיטר או מטפלת אפילו בן משפחה בחודשים הראשונים חח
אבל אם את מרגישה עומס זה נצרך! וחשוב לגוף-נפש שלך אפילו אם את מרגישה שנפשית את בסדר ורק הגוף צריך להחלים אז צריך להבין שזה בא יחד-אם הגוף לא מספיק בטוב, גם הנפש מרגישה את זה ואם האסימון לא נופל עכשיו אז בהמשך זה יותר יובן ויתבהר.
זה חלק מהבעיה שקשה לי לשחרר אותווהרי החדשה
גם כשבעלי כבר לוקח אותו אני לא תמיד רגועה, שומעת אותו בוכה ורוצה לקחת בחזרה...
לכן.הרעיון של עזרה בבית נשמע לי יותר הגיוני.

מתחברת מאוד למה שכתבת, הכול השתנה והתהפך וכנראה ששנינו ממש רוצים שיכילו את הקשיים שלנו אבל קשה מדי.

הלוואי שנצליח ליישם את העיצה שלך ולשבת לדבר בנחת פעם בשבוע.
ומקווה שבאמת מה שכולם אומרים שהדברים מתאזנים באמת יקרה....
זה ממש טבעיבשורות משמחותאחרונה
להרגיש ככה;) עם הזמן זה משתפר לומדים לסמוך על הבעל שהוא יכול לשמור על התינוק..
ירושלמיות עזרתכןניק חדש2

לא קשור להיריון ולידה אבל אין לי איפה לשאול

אנחנו יוצאים מחר בע"ה לטייל קצת במדרחוב בירושלים.

איפה אפשר לחנות עם רכב?

חניון אגריפס עוד קיים?

לא נסעתי שנים לירושלים

אני חונה בחניון ממילא בד''כמתיכון ועד מעון

משם יש רכבת לאן שרוצים

בעיה שאין לי רב קוניק חדש2

לבעלי יש

מותר לו להעביר עלי?

שנים לא נסעתי באוטובוסים חחחח יש לנו רכב אחד והוא אצלי🤣

אפשר לשלם באפליקציהמתיכון ועד מעון

אני משתמשת באפליקציה של פנגו, אבל יש גם באחרות, בכולן אפשר לשלם באפליקציה על נסיעה בתחב''צ

את יכולה לשלם באחת האפליקציות פנגו, מוביט וכוחילזון 123

ואם כבר נוסעים בתחבצ אפשר לחנות בלי להכנס לתוך העיר נגיד בגבעת התחמושת או בהר הרצל

אני חושבת שאפשרהשם שלי

פעם ברכבת הקלה לא היה אפשר לשלם על עוד מישהו, אבל נראה לי כיום כבר אפשר.

ואת יכולה לשלם גם דרך אפליקציה.

עקרונית אפשר לשלם ברב קו אחד על שני אנשיםמתואמת

שימי לב שבמכשיר התיקוף צריך לבחור את האפשרות של שני תיקופים מראש, לפני הנחת הכרטיס.

אפשר לקנות רב קורקאני

אנונימי בתחנות רכבת הקלה ב10 ש"ח

לדייק: אין תחנת רכבת קלה בממילא. רק אוטובוסים.אלישבע999

תחנת רכבת קלה הכי קרובה יש בכיכר ספרא - כ 20 דקות הליכה מחניון ממילא.

תודה לכולןניק חדש2

איך משלמים בפנגו?

נרשמתי לאפשרות.

יש מלא חניונים בעיר, יש באגריפס, יש שוקניון, לאבית פרטי

חסר. אבל הם לא זולים (חניוני הרכבת הקלה יותר זולים)

באגריפס יש את חניון חלון לירושלים

לפעמים אפשר למצוא באזור הדוידקה בפנגו

אוקיניק חדש2

תודה רבה

בגבעת המבתררקאני

יש חניון ענק בחינם

חניון נחל צופים קוראים לזה

ורכבת הקלה עד לעירייה

נראה לי הכי קל ככה

מקווה שלא מסוכן שםניק חדש2

למה מסוכן?רקאני

ערבים וכוניק חדש2

לא זה לא איזור בעייתי...טארקואחרונה

רציתי להמליץ על זה גם

ואם מגיעים מדרום אז בהר הרצל גם יש חניון חנה וסע גדול

ראיתי שכתבת שאין לך רב קו

אפשר לשלם עם מלא אפליקציות(רק תורידי מראש ותראי שעובד לך כי ברכבת אין זמן להתחיל להוריד וכו לפני שמגיע פקח)

מוביט/פנגו/סלופארק/אג/יש עוד אבל נראה לי שזה מספיק

החניונים במרכז העיר יקרים.. בהר הרצל יש בחינם וגםאוהבת את השבת

בגבעת המבצר

משתיהם לוקחים רכבת למרכז העיר , בערך 20 דק נסיעה ..

רק לזכור לתקף, אפשר באפליקציה של מוביט או פנגו, אחרת הקנס של 180 שח עולה יותר מכל חניון🤪🤪

אני לא אשכח בע"הניק חדש2

היום הפנגו חכם כבר חחח

הכוונה ברכבת הקלה, הרבה שוכחים ונקנסים...אוהבת את השבת

בחניון המחסום לא נפתח אם לא משלמים אז זה קל יותר...

ובחניה כחול לבן גם שוכחים לפעמים....

יחסים מול אבאמדפדפת

אשמח לעצות שלכן

אני מרגישה שאבא שלי לא אוהב את בעלי וזה כל הזמן מתבטא בעקיצות וכעס כלפיי

זה קשה לי כי באמת חשוב לי להיות ביחס טוב איתם והם גם עוזרים המון

ואילו מבחינת אבא שלי אם אנחנו נוסעים לצד השני זה מוזר והוא לא מאמין לי אף פעם שאני בסדר עם המשפחה של בעלי

כל היחס והעקיצות כל הזמן מאוד יושבות עליי

ממש לא נעים!!!🫤😣❤️שיפור

היחסים שלך איתו תמיד היו מורכבים? יש מצב לדבר איתו על זה?

היינו ביחסים ממש טוביםמדפדפת

ואין מצב לדבר איתו

כשניסיתי הוא פשוט הפך הכל עליי

הוא מאוד ביקורתי ורוצה שהכל יהיה בדיוק כמו שהוא אוהב ובעלי שונה ממנו בהכל וזה מטריף א

ותו

היה לי ככה עם אמא שליאונמר

למדתי שזה מה יש,

לסנן ביקורים למינימום ולהפחית קירבה שלהם.

היתי מגיעה יותר לבד בימי חול משבצות נגיד.

באמת היה בלתי נסבל, וכן ניסיתי לדבר איתה, וראיתי שאין סיכוי ואין תועלת.

תזכרי שאותו בחרת אותו את אוהבת. כמה שהרבה להפחית קשר עם ההורים בגלל זה, לי זה היה עדיף...

זה ממש קשהמדפדפת

כי אמא שלי היא כן עוגן מבחינתי

וזה בא ביחד

לא חושבת שאת צריכה להפחית רק לסנןעל הנס

לשמיע רק דברים טובים וחיוביים על הצד השני

אצלי אישית כןשלומית.

יש הפרדה מסויימת בין ההורים

עם אמא שלי קשר מעולה ועם אבא שלי פחות.

עם אמא שלי אני כל יום מדברת בטלפון, מדי פעם קופצת באמצע שבוע, וכשמתאחים שבתות אני פוגשת את אבא שלי בעיקר בסעודות

לשתף את אמא, רלוונטי?באתי מפעם

אמא יודעתמדפדפת

היא לא רוצה להתערב בינינו

חיבוק. נשמע כואב מאוד ❤️באתי מפעםאחרונה

ניסית להראות לאבא שאת נפגעת?

נראלי שאני על סף גירושים...אלסה

גילויים קשים על בעלי לצערי..

קשים מאוד מאוד.

ברמה שאני לא מסוגלת לתאר.

הוא מבין שהאמון שלי בקרשים.

הוא לא מוכן ללכת לטיפול, ממש אומר שאין מצב לטיפול.. הוא מבקש שאסמוך עליו. שהפעם זה יהיה אחרת...

מרגישה מרומה שאני בזוגיות שלא מגיע לי אותה.

וחוץ מזה, במקום להוריד את הראש, הוא עוד מעז להתווכח איתי על שטויות ולריב איתי סתם.

במקומו הייתי אומרת תודה על זה שאני עוד כאן אחרי הדברים שהוא עשה מאחורי הגב שלי.

את השראה שתדעיאורוש3

המון המון בהצלחה

חיבוק גדול!!!

מעבד מזוןאפרסקה

היי בנות,

למי שיש דקה להשקיע, צריכה לבחור מתנה מהעבודה ויש שם 2 אופציות של מעבד מזון שאני צריכה-

סמוראי SUFP100, גדול יותר ועולה מסתבר באזור ה1100

סאוטר FPS585, יותר קומפקטי ועולה מסתבר באזור ה480

למישהי יש איזשהו דגם להמליץ? אני רוצה בעיקר בשביל לחסוך לעצמי גירוד ירקות בפומפיה. גם מושך אותי יותר זה שקומפקטי כי אני לא רוצה שיתפוס יותר מקום. מצד שני, היקר יותר בטח איכותי יותר?

אשמח לתובנות 🙏

אני לא סובלת מכשירים גדולים ומסורבליםהלוואייי

מתעצלת להוציא ולהכניס ולשטוף כלים.. .

ממליצה על מה שקטן

בסוף מה כבר צריך כזה איגותי לקציצת ירקות

כמה כבר את צריכה אותו ..לא על בסיס יומי..

אז בעיני הכי חשוב נח לישמוש

אני בכלל משתמשת מכמו מגרדת מגניבה מעלי אקספרס שכל לגרד איתה לא חשמלית קטנה וקומפקטית ולא צריכה מעבר

אני גםאפרסקה

תודה על הזווית ראיה

לרוב המחירים הם לא באמת המחירים שהמוצררק לרגע 1

נמכר באמת אז אל תסתכלי על זה

לדעתי סמוראי זו חברה פחות טובה מסאוטר

הכי חשוב אם הצורך שלך זה בעיקר גירוד ירקות לראות את הגודל של הפומפיה והאופציות שיש

תסתכלי גם על העוצמה

אז זהו שהמחיריםאפרסקה

הוצאתי מהאינטרנט לא מהאתר של המתנות, שם לא היה כתוב.

הסמוראי 1000 וואט והסאוטר 750 וואט. אבל את צודקת באמת סאוטר זה חברה איכותית.

מבחינת פונדציות נראה שיש להם אותם פונקציות.

מנסיוני המוצאים של סמוראי טובים אבל איןהמקורית

לי את המעבד מזון שלהם

תסתכלי על סרטוני סקירה

לי יש מעבד מזון של סמוראי והוא מצויןשקדי מרק

לא יודעת לגבי הדגם

לי יש סאוטר כבר הרבה שניםDoughnut

אבל לא יודעת אם הדגם הזה, מאד מרוצה.

שימי לב לשני דברים חשובים 1. הגודל של המיכל- אם הוא פיצי וצריך כל רגע לעצור לרוקן שיהיה מקום לעוד ירקות- זה מעצבן. 2. החלקים המצורפים- אני קניתי לפסח מעבד מזון ולא שמתי לב שאין בו דיסקית לגירוד דק- שזה החלק היחיד שאני משתמשת, זה היה ממש מבאס וכמה שניסיתי להשיג חלק מהספק וממקורות נוספים לא הצלחתי. אז שימי לב שיש את החלקים הנדרשים לך.

תודה!אפרסקה

איך אני יודעת שיש חלק שמגרד דק? זה מה שאני צריכה גם.. רשום שיש להב לגירוד או איך שלא קוראים לזה, השאלה איזה גודל זה יוצא..

ניסיתי לחפש סרטונים לא ממש הצלחתי

פה באתר שלהםDoughnut

כתוב שיש 3 דסקיות- פריסה גירוד וצ'יפס. בתמונה זה נראה פריסה גסה ולא עדינה...

מעבד מזון דגם FPS585 - Sauter

יש שם אפשרות לפנות לשירות לקוחות אני הייתי פונה ושואלת אם זה כולל גירוד דק.

תודה רבה לךאפרסקה

עזרת לי מאוד

☺️❤️Doughnutאחרונה

הילד המתוק שנעלם באשקלוןשושנושי

מאז שקראתי על הידיעה הזאת, אני בחרדות שדבר כזה עלול לקרות גם לי.

אני לפני טיסה לחול (מקווה שלא יתבטל), קניתי רצועות לילדים ועדיין אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה. כולי מזיעה ועצבנית רק מהמחשבה על זה. עצוב וכואב. בשורות טובות בקרוב!!!!

מאוד עצוב. אבל לא צריך להסיק מידפרח חדש

שזה יכול לקרות לכם.. זה דבר נדיר

ודווקא אני חושבת שדבר כזה קורה יותר במקום המוכר שאז מאפשרים יותר חופש ופחות לחוצים כל רגע.

באמת עצוב ומלחיץקופצת רגע

אבל למען האמת את 'על זה' ואפילו יש לך רצועות נשמע לי שהמצב אצלך טוב.

אם את רוצה אפשר גם לשים על הילד 'אייר טאג' יש גם כאלה שמתאימים לאנדרואיד.

בן כמה הגדול? אולי תקחו אתכם עגלה גם בשבילו, כדי שיהיה לו מקום מוגדר לשבת בו, וכשתהיו במקומות עמוסים תגידו לו שעכשיו אסור לקום? זה יכול לעבוד עליו?

את עושה אץ ההיערכות הנדרשתאמאשוני

אם היית אומרת שאת אנטי פתרונות מסיבות מדויימנות

אז היית חסקת אחריות.

אבל את לגמרי "על זה"

לא נותנת לשיקולים זרים להכתיב את ההשתדלות שלך, ממש שאפו!!

מה עם האייר טאג שרצית?

שימי לגדול בנעל.

ולגמרי להביא לו עגלה! מסכימה ממש עם העצה הזאת (טיולון מתקפל מטריה, תשאילי ממישהו רק לטיסה)

עגלות ילדים לא נחשבות במשקל, אל תחששי.

היתרון בעגלה, יותר משזה יעזור לשמור על הילד, זה יעזור לך לשחרר בלי להיות בלחץ כל הזמן.

מן הסתם יהיו מקומות פחות הומי אדם שתוכלי לתת לו גם מרחב

אבל במקומות הומי אדם לא לחשוב פעמיים.. הוא יכול להנות גם בתוך הטיולון.

איך אתם מתכוונים להתנייד? מקווה שאתם שוכרים רכב, תשימי נעילת ילדים.

בהצלחה!

נהיה עם רכב חלק מהזמןשושנושי

נהיה עם שתי עגלות. איירטאג לא מצאתי אחד שמתחבר לפלאפון שיאומי שלי. אז קניתי רצועות ועם כל הקושי אני משתמשת באחד מהם גם פה בארץ, דווקא מקבלת פידבקים ממש טובים מהסביבה. יש מבטים מוזרים אבל לרוב בסדר. תחשבו על זה שעם רצועה יש לילד אפשרות להיות במרחק של עד 2 מטר, אם אביא לו יד כל הזמן הוא יהיה במרחק של עד חצי מטר. יש לו הרבה יותר מרחב.

אצלנו,

אני כבר לא יודעת אם אלה ילדים שבורחים או אמא עם קשיי קשב שלא יודעת להשגיח.

אני איתם כל הזמן, מחזיקה יד וממש כל צעד איתם.

הגדול איכשהו פתאום יכול להיעלם, ממש בשניות.

והוא כבר גדול מידי בשביל להסכים להביא יד כל הזמן.

נשימה עמוקה לחופשה ארוכה. בעז''ה יהיה לנו ממש כיף.

ממש מלחיץהבוקר יעלה

ומעניין באמת איך זה קרה.

זה באמת פחד אלוהיםכורסא ירוקה.

כל כך מבינה אותך!

רצועות זה רעיון טוב ואולי כדאי לשקול איזה שעון gps? לא יודעת אני ממש חרדתית בדברים האלה

אני רוצה שעון אבל לא מצאתי אחד שמתחבר לשיאומישושנושי

קניתי אחד וזה לא עבד. בחנות פלאפונים אמרו לי שעם שיאומי יש בעיה.

אולי תשאילי נייד לטיסה?אמאשוני

גם לך וגם לבעלך יש רק שיואמי?

שמעתם שמצאו אותו חי ושלם? ב"ה!קופצת רגע

כן הרגע ראיתיאפרסקה

וואי ב"ה ממש לא מובן מאליו

נמצא ב''ה. והאמת שזה סיפור מאוד מאוד לא ברוראורוש3

הוא לא נראה כמו ילד שהיה יממה בשמש. וגם חיפשו אותו בטירוף. משהו שם לא הגיוני. בטוח יש משהו מאחורי האירוע. אז כמובן להיזהר תמיד בטירוף. אבל לא הייתי מסיקה משם מסקנות...

ב''ה ממש ניסים שהוא נמצא. ישתבח שמו.

הוא נמצא בשיחיםoo

אולי הוא היה שם רוב הזמן/ ישן

אבל איך הגיע את ה7 ק"מ עד אליהם?מרגול

השיחים היו מאוד רחוקים מאיפה שאיבד את משפחתו

ראיתי צילום אוירי שמראה שזה 3.5 קמ מרחקפרח חדש

ולא כמו שאומרים שזה 10 ק"מ

זה הגיוני שהוא הלך והלך

זה נס מטורףבאתי מפעם

הוא כן היה חצי מעולף כשמצאו אותו, האמת הייתי בטוחה שחטפו אותו והתחרטו , אבל הוא כנראה הלך מלא ונרדם... מצאו אותו ממש ברגעים אחרונים, ממש מפחיד ומזעזע. נס גדול

וואי ממשאורוש3

וואי ממש ממש, סיפור הזויאמא לאוצר❤אחרונה

נס ממש וממש משמח שנמצא בריא ושלם .אבל משהו שם בהחלט לא מובן ולא נשמע הגיוני

צמודים וקשה לי- חייבת עידודניק חדש אנונימי

חברות חייבת עידוד מכן מרגישה שכל יום הוא יום מלחמה/הישרדות

כמעט חודש אחרי לידה שניה. בת בכורה בת שנה ו7 חודשים גיל מאתגר מאוד הכנה לגיל שנתיים

הרדמות סיוט לוקח לנו שעה ואפילו פלוס להרדים אותה(נרדמת בלול לבד יושבים עם כיסא לידה ושרים קצת מנדנדים את הלול).

בנוסף מתעוררת בלילה (כנראה זה קורה מהקנאה לתינוקת והכל ריגשי ) כמה פעמים וב4-5 לפנות בוקר בכי צרחות מרדימים שוב

אני מניקה יוצא שאני ובעלי על חוסר שעות שינה מרגישה שלא ישנה וכל יום הוא נצח. פלוס יצאנו לחופש מהמעון ואני מנסה שכל יום יהיה איתי מישהו בבית.

קשה לי יודעת שזה זמני אבל זה נראה נצח

באלי שיגדלו כבר

אוף מרגישה שאני רק רוצה שיגמר היום כי כל יום קשוח לי

לא אדבר על התינוקת שזה מלא הנקות ביום וגזים.

חייבת עידוד שלכן… מתי ראיתן שיפור? אחרי כמה חודשים? מתי הגיל הזה מתאזן? טיפים

אתמול בעלי הלך לבית כנסת והחזרתי אותו כי היא התעוררה אחרי חצי שעה ושתיהן בכו לי לא יכולתי כבר אחרי יום שלם איתן

רושמת מאנונימי כי אין סיסמה לניק הרגיל

אצליאיזמרגד1

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

תודהה שעצרת וכתבת ליניק חדש אנונימי

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

זהoo

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

וואי איזה קשוחצלולה

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

רק אומרת שזה נורמלי מאודפרח חדש

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

הכי הגיוני בעולם התחשות שלךרק טוב!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

עוד משהו לגבי הגדולהרק טוב!

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

פה בשביל להגידטוט

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

אתן ממש מעודדות אותי עם כל הקושי אוףניק חדש אנונימי

מרגיש לי שאני חייבת מישהו איתי כל יום גם לחברה וגם לעזרה

אוף וחמותי עוזרת מלא במהלך השנה שהבת שלי אצלה ביום יום. באלי לעשות אצלה שבת אבל בטח בעלי פחות ירצה

ואמא שלי פחות תצליח להשתלט להרדים וכאלה

ועוד משהו… אני רק במחשבה שיגדלו כברניק חדש אנונימי

וזה מבאס אותי שאני רק רוצה שהזמן יעבור ויחזור לעבודה לשגרה

באלי להנות מהן להיות בטוב

בעלי עוזר לי מלא ואהבה שלנו התעצמה עוד יותר עם הקושי הזה

הקושי הוא ההרדמות הלילות ההתעוררות של הבכורה

והתינוקת לפעמים איך ששמה אותה מתעוררת ואז זה לופ של הנקה 24/7 ככה מרגיש

אני רוצה בהמשך לשלב תמ"ל. יש תמל שלא עושה בעיות עיכול וכו? מניסיון שלכן…

כל טיפ יתקבל בברכה

גם אני מתבאסת מהמחשבה הזאתצלולה

הקטנה שלי תכף בת שנה ומאז שנולדה היא די מאתגרת אותנו. המון פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת שאני מחכה שהיא תגדל... ומציבה לעצמי יעדים חחח🤭

אמרתי לבעלי שלא כיף לי להיות בראש הזה בגידול שלה, ולא בהנאה מהמתיקות. כי היא באמת בובה, מתוקה ממש. הוא שיקף לי שאני לא מחכה שהיא תגדל אלא שהקושי יחלוף.

איזה יופי שאפשר לחשוב על זה שהקושי יחלוף.

מזכירה לךקדם

שאת ממש קצת אחרי לידה, עדיין במשכב לידה, ממש הגיוני שזה ככה, לקוח זמן להתאושש מהלידה ולפני שישה שבועות אין מה לדבר בכלל. כשאת תתחזקי ותרגישי יותר טוב זה יראה אחרת... בנתיים כמו שתיארת כדאי עזרה כשצריך בעיקר כדי לישון ביום, אם אפשר לפחות שעתיים ברצף, זה מאוד משמעותי.

לנו גם יש רווח כזה בין ילדים וגם אחותי ואני ברווח כזה ובאמת זה כל כך שווה כשגדלים!!

אני רק רוצה לעודד (בתקווה שזה יעודד)מתואמת

שלא תמיד זה ככה עם צפופים. אומרת את זה בעיקר כדי שלא תחששי מילדים הבאים... (למרות שאי אפשר לדעת מראש)

שני הראשונים שלי צפופים יחסית (שנה וחמישה חודשים הפרש), והם היו תינוקות נוחים מאוד והגידול שלהם היה יחסית קל (יחסית, כמובן, כי תמיד גידול ילדים נושא אתגר), והיה לי גם כיף איתם.

יש לי עוד שני צפופים (הפרש של שנה ותשע), וזה כבר היה מאתגר יותר, כי הגדול מביניהם היה תינוק מאתגר (בגיל שנתיים הוא יחסית נרגע).

והכי מאתגר היה לי דווקא (ועדיין, בעצם) עם שתי האחרונות, שהן לא צפופות (הפרש של שנתיים ותשעה חודשים), פשוט כי שתיהן היו תינוקות מאתגרות וגם בתור ילדונות הן מאתגרות...


בכל אופן, כרגע עוד לגמרי הגיוני שקשה לך, כי את שנייה אחרי לידה. כשקצת תצליחי להתאפס, אולי תנסי לברר אם יש משהו ספציפי שמציק להן - משהו שמקשה על הגדולה לישון ברצף (קשה לי להאמין שזה נטו רגשי), משהו שמקשה על הקטנה לינוק (אולי אלה לא רק גזים, וגם אם אלה גזים אולי יש דרך להקל עליה).

ובינתיים - כן, תנסי להיעזר כמה שאפשר בכל מי שמציע עזרה... אולי אפילו בייביסיטר שתוציא את הגדולה לטיולים ותעייף אותה מספיק כדי שתישן טוב בלילה וגם תיתן לך מנוחה לטפל בתינוקת לבד...

הרבה כוחות ומזל טוב!

ממש מבינה..ומנסיוני רוצה גם לעודדהלוואייי

אצלי גם כולם צמודים ..

ובשנים הראשונות גם חוויתי הרבה קושי של אינטנסיביות שוחקת

וגם אצלי הם בכיינים ורוצים ידיים ולא ישנים וכו

חושבת שזה תהליך של למידה אמהית.

בהתחלה הבנתי שלא נכון לבא עם ציפיה להצליח ושיהיה קל ויתקתק הכל

אני לומדת את המקצוע

אני לומדת את עצמי שם

לומדת מה עובד לי ומה מאתגר לי

לומדת איפה אני יכולה לעזור לעצמי ומה יכל להקל עלי

לומדת לחשוב יצירתי

לומדת לכבד את עצמי ושאני חשובה והשמחה והכוחות שלי חשובים

לומדת לעשות איזונים

לומדת לקחת בפרופורציות

לומדת להזכיר לעצמי מראש שזה תקופה קשה יותר אבל היא עוברת ולכן לומדת לקחת אוויר ולנשום עמוק

ובעיקר

לומדת להקליל!! לא לשקוע בהווה מדי

אז לא ישנתי.

.לומדת לומר את זה לעצמי בטון זורם ועובר הלאה

לתת חיבוק לעצמי ולהמשיך

באחרונים למדתי לזהות שאני רוצה להנות ולא רק לשרוד

ואז גם ניסיתי ללמוד איזה גישה תעזור לי להצליח להנות גם בקטנטנות

וזה עובד

ב3 האחרונים ממש נהנית מכל רגע לצד העיפות והבקשות וכו

קצת כמו שפיתחנו חוסן מול טילים

אז אני מרגישה שעם הזמן פתחתי חוסן מול אתגרי התינוקות והאמהות אחרי לידה

אני משתדלת לא לקחת קשה ..לכתוב הרבה להקשיב לעצמי אבל לעבור מהר הלאה ולא לשקוע בקושי

הסיפור הוא לידה ותינוק וילדים מתוקים

ויש גם קישוטים של קושי..לפעמים הם על כל הדף..לפעמים רק בחלקו

וכל זה נכון לא רק לצמודים.אבל בצמודים י ש יותר סכנה לחוות רק את ההישרדות ולא את המתיקות

ולכן חושבת שהעבודה היא תודעתית בעיקר

וגם פרקטית למצוא דרכים להקל על עצמך

ולזכור שזה זמני ההתחלה זה עובר

איזה כיף שאתן מגיבות לי זה ממש עוזר לי לדעתניק חדש אנונימי

שזה באמת זמני ושווה את זה

מישהי רשמה שבעלה אמר לה שזה לא שיגדלו אלא שהקושי יחלוף… אהבתי ממש את המחשבה

אנסה כמה שיותר לזרום ולא לשקוע

כמה שאפשר..🩷

תודה לכן

חודש זה כלוםםםםםאוהבת את השבתאחרונה

עדיין כל הגוף מפורקת

ההורמונים ברכבת הרים

קחי את הזמן

תקלי על עצמך

תנוחי כמה שאפשר

הגדולה בסך הכל רוצה פיצוי על הבלעדיות שאבדה

הקטן או קטנה לא רגילים להיות מחוץ לרחם ורוצים מגע כמה שאפשר

לי אבל זה אישי

היה הכי טוב פשוט לישון עם שניהם..

בלי לקום בלילה

בלי התעוררויות ביחד הם ישנים מעולההההה

גם שהשלישית נולדה הבכורה המשיכה לישון איתי

כשהרביעי נולד השלישית המשיכה...

יש ילדים שזקוקים לזה

.

אצלנו עבד הכי טוב להתחיל את השינה במיטה שלהם ובהתעוררות הראשונה לעבור לידי

אבל היו גם תקופות שמראש הרדמתיבמיטה שלי

הריח של הסדינים המגע נוסך שלווה

בכל מקרה לא בטוח שיתאים לך

אבל העיקר להקלילללללל

לנסות להנות מכל רגע שאפשר

להודותתתתתת על הניסים

ופה ושם לצאת לרבע

שעה הליכה לבדדדדד

לקנות משו

להתפנק בקפה

להרגיש שיש לך רגע של שקט לעצמך

מה עושים עם חרדותשירה_11

על הילדים…

מודה שנרגעתי ובכיתי מאושר כשמצאו את הילד

בעיקר הרגיע אותי שזה לא חטיפה כמו של קודמיו שלא נמצאו… ושלא חלילה יש אופנה חדשה של חטיפות

אבללל

אני לא באמת נרגעת

העניים על הילדים בכל שניה

שמתי אותה בגן ועד שבעלי החזיר אותה כמעט התעלפתי מהלחץ קראתי תהילים קיבלתי קבלות וגם תרמתי כסף לקופת העיר

אני לא מגזימה

עד שיבוא משיח, אפשר הרגעות????

אי אפשר לחיות ככה הריי

את צודקת, באמת אי אפשר לחיות ככה❤️מתואמתאחרונה

מצד אחד - חרדה על הילדים היא רגש טבעי, הם הרי הדבר העיקרי בחיים שלנו.

מצד שני - צריך להתנהל בחיים בנחת, ולו רק בשביל הילדים שלנו, שהורים מתוחים זה לא טוב להם...

מהתיאור שלך נשמע שהחרדה יותר מדי משתלטת עלייך, מעבר לטבעי ולרצוי, ולכן מציעה לך לחשוב על טיפול❤️ (כי לא יעזןר שנרגיע אותך בשכל, הנפש כנראה לא תשתף עם זה פעולה...)

חלומות על ילד נוסףshiran30005

כולם מסביבי יולדים, לנו יש 4 ילדים 2 גדולים 14-15 ו 2 קטנים 3 וחצי- שנתיים וחצי, מבחינתי אני סיימתי. ילדים פגים שדורשים המון השקעה , בדיקות אני בעצמי חלשלושית כזאת וחסרת כוחות, הריונות בסיכון גבוה מאוד לא פשוט

אבל ממש בוער בי להביא עוד ילד,להיות בהריון עם כל המשתמע מכך, אשפוזים ארוכים, דימומים, צירים מוקדמים, עובר קטן ומלא מלא מעקבים ועדיין ממש ממש בא לי לחוות את זה שוב

עבורי זה די לא מומלץ מבחינת הרפואה אז חושבת שסיימתי, אבל איך מתנתקים מהמחשבה? חולמת מלא מלא שאני שוב שוב בהריון, רק אתמול חלמתי שילדתי שוב וככ נהנהתי מהחלום

איך מצליחים לעשות קאט ולהבין שזהו?

אני בת 36 ועם ההסטוריה שלי כל שנה פה משחקת לרעתי...

אם יש סכנהניק חדש2

מתמקדים במי שנמצא ברוך השם.

עדיף פחות ילדים לאמא בריאה מאשר יותר ילדים ואמא בסכנת חיים.

אני אישית לא מסוגלת לחשוב על עוד ילד. יש לי 3 שיהיו בריאים.

כן יודעת שאתחרט כמעט בוודאות.

אבל לא מסוגלת לעבור את כל מה שעברתי.

אז נהנית מהם ככה.

תחפשי חלומות אחריםoo

לחיים יש כ"כ הרבה מה להציע חוץ מילודה

שלווה

תחביבים

טיולים בטבע

קשרים חברתיים

בילויים וחוויות משפחתיות

תשימי לב גם מה כתבת בהתחלה

'כולם מסביבי יולדים'

ותביני למה החלום שלך מתרכז במשהו אחד

מאוד מובן הרצון והחלומותפרח חדש

שמעתי ממישהי שגם היה לה משהו דומה

ואז היא הבינה שבעצם חוץ מהרצון לעוד ילד כמובן אבל בתוך תוכי זה, עמוק בפנים נמצא בעצם איזה חוסר שאת מרגישה צורך למלא

וצריך לחשוב איך למלא אותו במשהו שהוא לא זמני. הילד כמובן הוא לתמיד

אבל הריון ולידה יהיה ויעבור ואז שוב תרגישי את זה.. מבינה?

לעבור לאיזה מימוש עצמי באופן אחר

שייטיב איתך ועם משפחתך

מסכימההמקורית

אני רק אומרת שאת מדהימהמתואמת

שעם כל הקשיים המטורפים שאת חווה סביב היריון ולידה וגם גידול הילדים - את עדיין רוצה היריון❤️

מעריכה אותך מאוד!

מציעה לך - לא לגנוז את החלום מיד, אלא לחלום אותו עד הסוף, לפרטי פרטים, ממש לחוות אותו, להתענג רק מהדברים הטובים שבו, לשהות בו כמה זמן...

ואז, באהבה רבה ובאמונה שלמה, לסגור אותו היטב בעטיפת מתנה, להניח אותו בכדור פורח, ולתת לו להמריא אל על... (אני אוהבת לדמיין שיש מקום בשמים שבו כל החלומות שלנו נאצרים ונשמרים, וכמו שתפילה לא הולכת ריקם, גם חלומות לא נעלמים. אולי מישהו אחר יזכה בהם, אבל הם עתידים להתגשם...)

ואחרי ששחררת את החלום הזה - נסי לטוות לעצמך חלום חדש, חלום טוב ומספק. הוא אולי לא ישתווה לחלום של ילד נוסף, אבל כן יכול לתת לך סיפוק ושמחה.

מתפללת בשבילך לטוב❤️

אני גם עם ארבעהאמאשוני

וכפי הנראה סיימנו.

בהתחלה לא קל להשלים עם זה, אבל ככל שהילדים גדלים ההורות משתנה ומתמקדת בדברים אחרים ופחות בגיל הרך ואז גם פחות מתגעגעים.

אני רואה מסביבי תינוקות והם מתוקים, אבל לא מרגישה שזה משהו שקשור לסיפור שלי איכשהו..

הרבה שנים זו הייתה פסגת שאיפותייך עד שזכית ב"ה לשני הקטנים,

כנראה שלעד תשאי איתך את הכמיהה לתינוק

ועדיין צריך להפריד בין הכמיהה עצמה והזכרונות של המסע שהיה, לבין המציאות שעכשיו ב"ה אחרי שזכית ללדת פעמיים בניסים מופלאים צריך לעבור הלאה..

רק אתם תחליטו אבל לי זה נשמעאורוש3

פחות...

הקטנים שלך הם ניסים. והם דורשים המון המון טיפול והשקעה.

פלוס נשמע שצריך נחת קצת לנפש שלך, לזוגיות.

יכול להיות שזה רצון שתמיד יהיה, גם אם יהיה עוד אחד, אז אחריו. אז אולי צריך לתת לו מקום, להרגיש אותו ולעשות עבודה להשלים עם זה שהוא שם וזה בסדר גם אם הוא לא בא לידי ביטוי.

ולהתמקד באתגרים וברגעי הטוב שיש.

אם את כל כך רוצה אז למה לא?Avigailh1אחרונה

לכי עם הלב שלך

יכול להיות שההריון הזה לא יהיה בסיכון ויהיה רגיל לגמרי

ו36 זה גיל סבבה

אולי יעניין אותך