יש לך ארנב מיוחד...

ובקשר לסיירות: אלה החיים! ככה מחפשים ומוצאים עבודה. בקטע הזה י"ב באמת כיתה קשה כי היא שונה מכל מה שהכרת. כי את צריכה להחליט מה איתך שנה הבאה.

 

טיפים לא יעזרו, כי כל אחת היא משהו אחר! ולא נראה לי שאפשר באמת לנסח בעניין הזה טיפים!

 

פשוט תהיי את. באמת. וזה גם יעזור לך להגיע למקומות הנכונים לך וכך תתקבלי ויהיה טוב

 

ותתכונני לתהליך ארוך. שלא תחשבי שזה הולך בקלות, ואפשר גם לעבור שירות באמצע שנה, זה לא כל כך נורא. העיקר שיהיה לך טוב באמת.

 

 אנדרלמוסיה- את כתבת בדיוק את מה שאני מרגישה.. גם אני ממש בלחץ.

אל תדאגי, ה' יעזור לנו.. יהיה טוב!

קודם כל, אני מקווה שההודעה הבאה שתכתבי תהיה תחת כינוי רגוע, מסודר ושליו יותר.

נכון, זה מלחיץ- אבל אני בטוחה שאם תתכונני בצורה נכונה ותבואי עם הידיעה שלא בוחנים אותך בתור אדם אלא את ההתאמה שלך לתפקיד- תדעי שבאמת שהכל לטובה!

את לא מציעה את עצמך למכירה אלא מחפשת מקום להעצים את עצמך ולתרום ממה שיש לך.

 

עכשיו כמה טיפים:

1. להגיע בזמן, להיכנס לשירותים, לשתות כוס מים ולחייך!!!

2. לשאול את הבנות שירות את כל השאלות שאת רוצה. כדאי להכין מראש כמה שאלות(כדי לא לשכוח)

3. להתרשם לא רק מהעבודה עצמה שאת הולכת לעשות אלא מהאוירה, מהצוות, מהאוכלוסיה שאת הולכת לעבוד איתה.

4. בראיון עצמו- לשבת בנינוחות(כל אחת והתנוחות הנוחות לה) אבל גם בצורה מכובדת.

5. לחשוב לפני שעונים- זה לא מבחן שהתכוננת אליו מראש0אבל גם לא שעה לכל שאלה)

6. מותר להגיד "לא יודעת"

7. להאמין שהכל מלמעלה ושאם זה- זה, זה יהיה ברור להם!

 

 

המון בהצלחה!

 

חיווווולה!!!!!

קחי חיבוק יעזור?

מתעלייך

זה דבר מבאס, אבל אין מה לעשות חוץ מלמכור את עצמך..

לדעתי תשתדלי לא להילחץ, לא לחשוב על זה יותר מידי מראש, לזרום בסבבה, ולקחת הכל באיזי.

מקסימום מה יקרה, לא יקבלו אותך? אז כנראה זה לא המקום בשבילך! כנראה יש מקום אחר שצריכים אותך ומחכה רק לך!! הכל לטובה!!!

מלא בהצלחה!! 

אז שיהיה הרבה בהצלחה !

ומנסיון אפשר לעבור גם בחודש האחרון של השנה למקום שרות אחר אז נכון זה לא תמיד מומלץ אבל עדיין אפשרי.

שיהיה בהצלחה !

נ.ב. לא חייבים ללכת למקום הכי קשה ואתגרי אפשר למצוא בכל מקום אתגר, הכל תלוי בך אם את ראש גדול ? או ראש קטן?

ועל תהייה לחוצה כי זה לא עוזר תשאלי מה שבא לך ועדיף שתדברי עם הבנות שרות שנמצאות במקום כי הרבה פעמים מיפים הכל מסביב ואומרים שהכל מצוין היחס האנשים...וכו... למרות שיש מקומות שזה בדיוק ההפך.

 

חברה- אני ממליצה לך להישאר רגועה מאוד כי:

א'- תקחי את זה כתקופה הכי יפה שיש לך, כי  היא לא תחזור עוד...

ב'- וזה לא כזה מלחיץ באמת.... את תהיי באמת בסוף איפה שה' בחר לך!!!

ג'- אל תדאגי את תהיי בסוף במקום שתהיי מרוצה בו גם בלי הלחץ הנורא הזה...

                            שיהיה לך ב"הצלחה רבה

                                                                מחזיקה לך אצבעות שמיניסטית

בס"ד

אבל לכתוב משהו זה יהיה פשוט חזרה על מה שכולם כבר אמרו.

לחקור - את בנות השירות הנוכחיות וגם משנים עברו! הבנות של השנה יכולות להיות בסבבה עם המקום, או לסבול, והבנות משנים עברו יכולות לתת פרספקטיבה חיונית - של "הייתי שם, אז אני מכירה, אבל אני כבר לא שם, אז אני יכולה להיות יותר אמיתית".

להירגע - לא משנה כמה יגידו לךלהירגע, זה לא יקרה אם לא תרצי להירגע. לנקות את הראש, לשבת עם עצמך, לשתות כוס מים - דברים בלתי אפשריים, במיוחד אם את כל הלילה נשארת ערה מפאניקה, לא היית מסוגלת לשבת בנחת-רוח לרגע, ויש לך בחילה נוראית ואת לא מסוגלת לשתות כלום.
תחשבי על זה ככה - זה כמו זריקת רופא. זה מפחיד בהתחלה, אבל כשזה עובר - לא רק שזה נגמר, זה גם עושה לך טוב. בשונה מהזריקה, כל זיירת (גם אם לא התקבלת) היא טובה; זה נותן לך שיעור לחיים. זה מלמד אותך מה היה טוב ומה היה פחות עדיף לעשות, וגם מפתח כישורים בין-אישיים.

להשתתף - אם זה בדיונים קבוצתיים, פעילויות של המקום או פטפוט מתוח לפני הכניסה לראיון האישי, אל תבודדי את עצמך. הכיפה - מקומה בתיק, תחכי לאוטובוס חזרה הביתה בשביל לפרק עצבים ולסרוג. תדברי עם הבנות שגם באו לבדוק - על הפחדים, וסתם דיבורי סרק (ההכתרה הממשמשת ובאה, בגרויות, החברה שאתן בטוחות שתתארס עוד מעט, הקומונרית, המורה הזו שאתן תמיד תכתבו בהמלצות... כולכן שמיניסטיות, יש נושאים משותפים. לא קשה למצוא כאלה). תאמיני לי - אני עשיתי את זה כבר בסיירת הראשונה, ואני עדיין בקשר עם 2 שנות שהייתי איתן ב-2 סיירות כל אחת. זה כיף גדול.

להינות - אני הייתי ב-6 סיירות נפרדות, וסיירת המשך אחת. מתוך אלה, הסיירת היחידה שלא נהניתי בה, היתה לי הכי מזעזעת. אני פשוט זוכרת שהיה לי פרצוף עקום כל היום, ולמרות הנסיעה (ואני בד"כ אוהבת נסיעות), סבלתי.
בנות, תהינו! אם זה בגן, תשחקו עם הילדים. אם זה במדרשה, תדפדפו בסדנאות ותשאלו את הבנות על פעילויות קודמות. אם זה באולפנא, תסיירו בה קצת. אם זה במוזיאון, תצטרפו לקבוצת הדרכה. תפיקו מהמקום את המירב. טיפ מרכזי וחשוב - אם אתן מוצאות את עצמיכן משתעממות בסיירת, או סובלות, פשוט תקומו ותלכו. אם זה משפיע עד כדי כך שאתן חשות את זה תוך שעתיים-שלוש, בשנה הבאה אתן כבר תסבלו הרבה יותר.

אם מישהי חולקת, היא מוזמנת להגיד לי... אבל אני כבר עברתי את זה. יש לי את צלקות הקרב... =]

ב"הצלחה! היכונו להיום בערב... XD

-גבריאלה

מה עם חיי נישואין? האוניברסיטה? חינוך הילדים??

כל זה מתגמד לעומת השירות הלאומי????

 

לא נראה לי.

בשיל"ת שרות לאומי תורני אין סיירות.

 

הבת נפגשת עם רכזת האזור שבו היא גרה לראיון אישי

 

שבו הן מחליטות ביחד מה מקום השירות המתאים ביותר לבת?

 

ואז הרכזת שולחת אותה לראיונות במקומות השרות.

 

הכול נעשה לטובת הבת וללא לחץ.

 

אנדרלמוסיה יקרה,

 

ראתי שאת גרה בפ"ת ולכן רכזת שיל"ת שלך היא ענבל

 

מספר הטלפון שלה הוא:  0508440560

 

בהצלחה,