"ארבעה בתים וגעגוע" מאת אשכול נבו.
למי? לגילאי התיכון ומעלה, למי שמרגיש שהוא בוגר בשביל לראות את העולם החילוני והערבי מבפנים. לאוהבי הספרות העברית הגולמית, לפני הסינון וההתאמה להווה.
רמת נקיות- בינונית. יש תיאורים של זוגיות, ממש עדינים ולא עיקריים.
על הספר- הספר הוא חילוני, ושמאלני כמו שבטח הבנתם. הוא מספר סיפור של ארבעה בתים, כלומר זוגות, וגעגוע שהוא המשותף לכולם, והסיפור נשזר ביניהם.
למה קראתי- האמת שהסתכלתי על הספר חצי מהשבת ולא רציתי לפתוח כי חשבתי שהוא רק רומן, כלומר כזה שמספר על אהבה והתאהבות בכל הצורות האפשריות שקיימות. והתחלתי לקרוא בגלל הגעגוע, והופתעתי לטובה.
הספר הוא עמוק. כתוב בעברית נעימה. לפעמים בחרוזים ככה שהקריאה יותר קלה. והמסר שלו הוא געגוע, שהגעגוע הוא מתחת לפני השטח, והוא קיים אצל כולם. יצאתי עם טעם טוב.
אני מקווה שהבנתם קצת את מה שרציתי לומר. כי זה פשוט השאיר אותי עם חוסר מילים. מסקנותיי:
1. ספרות חילונית יכולה להיות יפה, מאד.
2. יש ספרים שנראים טןבים אבל המסר שלהם ממש בעייתי, ויש ספרים כמו זה, שנראים בעייתיים אבל המסר הוא טוב.
3. הייתי קונה אותו לבית שלנו, אבל הוא עדיין.. לא נקי במאה אחוז. רק ב70- 80% בערך.
אם יש למישהו המלצה לספר דומה, בסגנון, בכתיבה או במסר, אשמח לדעת.
שבוע טוב
