אני טיפוס שרגיל להשקיע ולטפח את עצמו, ברווקות היה לי ים זמן להסתכל במראה ולנתח את עצמי כולל, פגמים, פתרונות טיפוח והשקעה. בזוגיות היה לי חשוב מאד להיראות נחשקת.
פתאום עם הורות לתינוקות אני לא מוצאת את הידיים והרגליים, מרגיש שכל הזמן זה מירוץ נגד הזמן לתת לכולם, להשקיע בילדים, להשקיע בבעל ובזוגיות ולהשקיע בבית. ולמי לא נשאר זמן? לעצמי.
מגיע הערב ואז אני מותשת מלקלח ולהרדים, אין כוח לצאת להליכה וכל הרעיונות היפים לא מחזיקים מים. במקום להתקלח ולגלח רגליים יש מכונות כביסה, כלים, מבחנים לבדוק, בעל לראות איתו סדרה, אוכל לאכול, בית לסדר, מקרר להסתכל עליו ולארגן. תמיד יש משהו אחר לעשות מאשר להגיע לזמן שלי. ועד שהוא שלי אני מקצרת אותו לטובת השאר.
דוגמא: אין כח אפילו להוריד איפור בערב .
אז שאלותיי לכן:
א. מתי אתן מטפחות את עצמכן? מתי יש לכן זמן לזה? יש שעה מסוימת? במהלך היום או רק בערב?
ב. זה משהו שהזמן אליו חוזר בהדרגה?לומדים איך לעשות זמן? זה יעודד אותי אם כן.
ג. איך יש נשים עם תינוקות שהן סופר מתוקתקות עם מטפחות מושקעות, איפור ועקבים? מתי יש לכן זמן לזה עם תינוקות שצורחים ובוכים ברקע?
אפילו לארגן את הבוקר שלי לעבודה אין מצב, אני יוצאת מהבית בשן ועין.
לא מספיקה להכין אוכל לעצמי ולקחת מים לעבודה.
מחכה למטפלת שתגיע ובין לבין מחתלת, מרגיעה, נותנת ויטמין D ואז עוברת לשני וחוזר חלילה, שמה מוצץ ותוך כדי זה מנסה להתארגן ולארגן את עצמי ואין לי מושג איך להתעורר עם ילדים ואיכשהו לארגן את עצמי במקביל ליום חדש. ואז עושה את המינימום האפשרי, העיקר לצאת ולא לאחר.
הרבה פעמים אני גם עושה את סה באוטו בדרך הביתה (נגיש שחוזרים משבת אצל ההורים או משפחה, או מאירוע כזה או אחר). את הטיפוח לרוב אני עושה לפני השינה ומה שאפשר במהלך או אחרי המקלחת (נגיד מסכה לפנים אני אוהבת בזמן המקלחת, יותר קל לי להוריד אותה). 
שומרת על החיים שלך