הוא הביט במעטפה במעוקה.

לפתוח או לא?

להדחיק או להתמודד?

טוב, החליט.

אני קודם אנגן, ארגע קצת.

הוציא בחשש את הגיטרה.

"נושא עימו את כל..

מתנות הוויתנו" אמית שר בקול, דבר שלא קורה בישיבה התיכונית של הרב כהן. בנתיבות.

הוא בנה על זה שהחברים בשיעור,

והוא דפק ברז.

הוא היה שקוע כ"כ עמוק בגיטרה שלו, ידיו פרטו במרץ.

"וואוו אחינו איזה סחבק!!

אתה יודע לנגן??"

אמית התנער בבהלה, והצלילים נחתכו.

"א-א-אני? כן..זזזז-תומ-רת קצת.. אה-אנ...י יו-יודע ק...קצת"

"פששש סחתין כפרע!

נגן לי משו!" עיניו של שמעון מהשמינית היו נעוצות בו בתקווה.

"אאא-אנ-י לא כ-ככ-זה ט..טוווב" התגמגם אמית,

ושנא באותו רגע את דיבוריו.

"אל תחרטט, שמעתי אותך מנגן.." הפציר בו שמעון.

טוב, אמית החליט שהוא ינסה.

הרי בכל מקרה הוא עף מהישיבה הדפוקה הזאת עוד שבועיים, למה שזה יזיז לו?

הוא הניח את הגיטרה בידיים, ונזכר ביובל.

איך שהיא תמיד הייתה אומרת לו "עצום עיניים,

קח נשימה עמוקה-עמוקה היישר מהסרעפת,

ותשיר!"

והיא הסיטה את תלתליה וצחקה קלות.

את זה הוא זוכר ועל זה הוא יתאמן.

אמית החל לשיר בשטף,

זרם אדיר של מילים סבב אותו מימינו ומשמאלו.

הוא שחה בין הצלילים,

הכניע סוערים,

ובעיקר, זרם עם המנגינה.

כשגמר, פקח את עיניו.

באופן מפתיע,

כב לא הפריע לו מה שמעון יחשוב עליו.

אז שיחשוב.

אני כבר מכיר את המחשבות שלהם, חשב במרירות.

למה הוא הכי איטי?

למה כשהוא פותח את הפה המילים מתבלבלות בדרך ומתגמגמות?

מזל שיש לי את המחשבות, לפחות הם לא יוצאות בגמגום..

שמעון עדיין ישב מרותק,

ואחר הפטיר מילת תודה והערכה ויצא.

ועל הרצפה עוד הייתה המעטפה,

ועל גבה "המוסד הישראלי לבעיות שפה/גמגום/אילמות.."

ואני פחות אוכל.

אז ככה,

מי זה ה'?

יענו מה התפיסה שלנו ביחס לה'?

ובכללי אנשים שאוהבים לדון בדברים... מוזמנים לפרטי

מה שהתכוונתי זה איך אני,

מצליחה להבין בעומק מי זה ה'?

עזוב עניין של תפיסות..

אני יודעתי מיזה ה'

הסר דאגה.

אבל חיפשתי עוד תשובה

התשובה היא כזאת

לי מזיז לעשות משו שה' ציווה כי אני רוצה להיות קרובה, לא ה'.

ברור ברור שה' רוצה שנתקרב ושמח בזה,

אבל זה בערך התשובה..

עד כמה שהבנתי.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....