האמת שבשבת חשבתי על זה, איך הייתי רוצה לפתוח את היום בקבלת שבת בישיבה ליד הבית שלי... זה כ"כ מחבר!

אבל בפועל, לדבר עם ה' בכל רגע נתון, במילים שלך, לפעמים יותר קל לי לכתוב לו מכתבים, זה כ"כ מרפא! אני יודעת שהוא תמיד איתי, ומה שנשאר לי הוא רק לחשוב עליו, לדבר איתו, לכתוב לו ולהתחבר אליו.
יש לי בבוקר לפעמים מין תפילה ספונטאנית כזו, בקשה מה' שישאיר אותי מחוברת אליו, שלא אכשל ואחטא היום...
ואחרי כל תפילה כזו אני יודעת שגם אם כשלתי ה' בטוח יודע שאני רוצה, הוא יודע שאני מודעת לכך שבשביל להיות יותר טובה אני חייבת את עזרתו, והוא בטוח בי וסומך עלי שאני לא אשקע במרמור על החטא אלא אתקדם ממנו ואמשיך לנסות.


 

מעדיפה שישלחו לפרטי, כי רמת ההגנה של האולפנא לא מאפשרת לפתוח את הפורום, (רק שיחות אישיות)

ולא תמיד מורידים אותה בשביל הבגרויות

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....