לגרום לאנשים לא לעשות דברים שיועילו להם.
מילא היה ביסוס למה שאתה אומר אבל אין...
לא הסכמתי לקחת ריטלין בדיוק בגלל אנשים שאמרו מה שאתה אומר, ושכנעו אותי שזה דפוק.
למזלי, בדקתי וחקרתי וביררתי והמסקנה היתה מאד ברורה, צריך להצליח להתאים את המינון ואז זה עושה פלאות
זה לא גורם לנזק לטווח ארוך אבלל זה גורם לכאבי ראש ואי תיאבון ונהיים מופנמים כאלו
קיצר לא כיף
אבל לומדים ומשקיעים בלימודים שזה סוג של פלוס
לא מבחינתי...
כל אחד ואיך שזה משפיע עליו
אני כבר שנים לומד בלי ריטלין
כתבתי על זה כאן פעם...
ממש מזמן
כל התשובות לטענות למה לא ריטלין. ומה זה ריטלין - לקויות למידה
ב"ה היום אני לא שם. אינו דומה בכלל
זה שמתמודדים טוענים שX גרם להם את ההתמודדות לא אומר שזה נכון. יש מחקרים ויש דרך לבדוק סיבתיות. יש גם אנשים שטוענים שחיסונים גורמים לאוטיזם והם הורים לילד עם אוטיזם זה אומר שזה נכון??
תופעת לוואי ידועה זה דיכאון.. נו באמת... לא יודע אם או מה לקחת אבל כשלוקחים במינון הנכון אין דיכאון. יש התכנסות לתוך עצמך, יש פתאום שקט במוח כי אתה רגיל לסערה ופתאום יש שקט... זה המצב הנורמלי לא דיכאון. בטח ובטח שזה לא מוביל להתמודדות בתחום הנפשי. ושוב, לא יודע מה איתך אבל אני עשור הייתי עם ריטלין
ולגבי הפסקא האחרונה.. אני מבין שאתה יותר חכם מכולם. אתה חושב שיש רופא שנותן ריטלין בלי לחשוב על זה? רק בגלל היסטוריה? אתה יודע כמה בדיקות עשיתי כדי לקבל אישור לריטלין (כשיש היסטוריה במשפחה)
וגם אם יש רופאים חאפרים זה לא מעיד על הכלל
ברור שאנשים שכבר מתמודדים הז יוצר אצלם לחץ. אבל להגיד שזה מה שיוצר את ההתמודדות זה שטויות.
צריך להתאים את המינון והסוג. כמו כל תרופה אחרת ואני יכול להגיד לך שעברתי למעלה משנה מפכרת של כל חודש סוג ומינון אחרים עד שהגעתי למינון שמתאים לי. והפלא ופלא תופעות הלוואי מזעריות, התחושה טובה והיעילות בלימוד גבוהה הרבה יותר
ואתה זה שאומר אל תקשיב לרופאים.
אני כל מה שאמרתי שזה מציל ושילכו לרופא לקבל מרשם ומינון. אז אם מישהו יחריב ילד זה אתה ולא אני
מה שהיה מקובל, הוא שהחומר נעלם מהגוף אחרי 4 שעות או 8 שעות, תלוי לפי סוג הכדור.
אינני בקיא ב"כל המחקרים", אבל זה נראה לי לא אמיתי. יש כאלה שמנהלים כבר שנים רבות מלחמת חורמה נגד זה, עם תעמולה וכו' "כמקובל"... כמו נגד חיסונים ועוד.
אני מודע לכאלה שהריטלין הציל אותם - ולא גרם להם כל רע.
כמו כל דבר, צריך לבדוק עם רופא מומחה, וספציפית למי שמדובר עליו. יש סוגים שונים ומינונים שונים. אני יודע על ילדים שהגיבו ממש אחרת לכל סוג. יש גם כאלה שלא התאים להם - אז קיבלו משהו מעודן יותר, לא מאותה "משפחה" (כמו "ויואנס". יש דבר כזה..)
כעת פיתחו מכשיר שעונדים על היד ומודד בדיוק השלכות פיזיות כדי להתאים..
מכל מקום, אני מכיר נער ממש גאון, נעים הליכות, מעולה.
אם הוא לא היה מקלב ריטלין משלב מסוים בכיתות הנמוכות בביה"ס היסודי - אחרי שאימו בתחילה לא רצתה ואח"כ הפכה לחסידה נלהבה של זה כשצריך - סביר שלא היה היום בשו אופן היכן שהוא נמצא...
אני יצאתי נגד האמירה הכוללת על "כל המחקרים". על כן הבאת מקרים שזה הציל אנשים.
הדגשתי - צריך לבדוק כל מקרה לגופו, ולעקוב אחר הצורך, אחר המינון ואחר הסוג.
זה נושא שצריך גם להבין בו.
ועם כל הכבוד, אינני בטוח שהרב אלימלך בידרמן יכול לדעת מה היה קורה אם היה בזמנו ריטלין. ומי אומר שהוא בכלל היה צריך ריטלין. ואם היה צריך והיה מקבל במינון נכון, אולי היה נהיה גאון הדור?.. אי אפשר לדעת.
ומכל מקום, על כגון דא נאמר, אין מביאין ראיה מן המעשה. אדם אומר שאם היה בזמנו אז היה כך וכך.. אוי ואבוי אם על סמך אמירה כזו, אנשים יחליטו לגבי ילדיהם.
אם היה אפשר להתמודד באותה יעילות עם הפרעות קשה-ריכוז ללא תרופות, זה כמובן היה מאד משמח (מלבד הביו-פידבק, שאמר לי בזמנו הפרופ' שטיינברג, ראש מח' נוירלוגיה ילדים בשע"צ, שזה אכן עובד, לא ברור בדיוק איך, אבל מצריך מאמת וטיפול מתמשך).
לומר שכל הנוירולוגים בארץ פשוט לא שמעו על הטיפול הכי טוב - זה דבר "חשוד". לא שלא יכול להיות, אבל באופן טבעי נראה תמוה.
קל וחומר אלצהיימר, שזו תופעה קשה ומאמללת - הלוואי שהיה משהו שיכול לטפל בכך. היום זה מוכר כדבר שעדיין לא נמצאה לו תרופה.
הייתי כמובן מאד שמח להאמין לדבריך. אבל אתה יודע מן הסתם, שדברים בסגנון זה אמרו גל על הקורונה והחיסונים ועוד. ותמיד היו כמה "דוקטורים" שהצטרפו לחגיגה.
אתה אומר, "מה שהוא עובדה ברורה היום" - על דבר שכל הנוירולוגים בארץ לא שמעו עליו?... אז זו כבר לא "עובדה ברורה".
הבאת עבודה שמישהו עשה, וכן חוקרת מח. זה מענין - אבל עדיין לא מספיק.
אני לא שמעתי על "נוירופלסטיטי" (זה כמובן לא אומר כלום - כי זה לא תחום ההתמחות שלי..). הלוואי שהדברים הם כדבריך. ממש הלוואי.
היום לא צריך לנסוע כדי לדעת מה מתחדש בעולם.
מידע רפואי רציני עובר בין הרופאים בעולם.
פעם אמר לי איזה פרופ' - מומחה ראשון במעלה בתחומו בארץ - לגבי שאלה שמצאה חן בעיניו, אני אשאל עשרים חברים שלי מהעולם ואגיד לך...
הוא פרופ' מהשורה הראשונה.
יש פורום לנו שנועד לזה.
לגופו של עניין, יש מגוון סיבות להחליט שכן או לפסול, לא הייתי מניח שהמראה היה הסיבה.
ו...
בנות הן לא בנים, תחליף דיסקט 🤭
אממ... מניחה שזאת שאלה קצת מצחיקה וילדותית כי זה כמו לשאול למה יש רכב שעולה 50K ולמה פרארי עולה 300K..
ובכל זאת.. אני רוצה לקנות סמארטפון חדש אחרי 5 שנים.. מה היתרונות לקנות ב2000 ולא ב1000/1500 ש"ח? ואולי בכלל כדאי חד"פ להוציא 3000 ש"ח?
לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++.
אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...
נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...
מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.
נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.
הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה
לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.
עלה 7000+
שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש
לעומת זאת.
אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת.
כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.
אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.
זה תלוי למה את משתמשת...
וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות
אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם
אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל
אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק
אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי
מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.
כמה הייתם מוכנים לשלם עבור שעת וידאו, עבור מעבר על כל התוכן וסינון המקומות שבהם יש בעיה של צניעות (נניח שניתן לבחור מידה - עירום, בגדי ים, או גם מקרים גבוליים יותר כמו שמלות לא צנועות וכד') חותך ומסדר את הקובץ הסופי לצפייה? אני מדבר פר שעה (נניח לסרט שאורכו שעה וחצי: אני מוכן לשלם 2 שח).
אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.
בטח לא 2 שקל..
במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.
נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע.
ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..
פ.א.מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.
הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.
סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?
לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.
הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה, כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר. ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.
לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃
מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?
לשם כך יש שיעורים ולימודים.
סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי
יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,
עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית
נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה
שתעביר אותו
או תתיימר לחנך איתו
בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.
זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.
ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.
בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)
בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.
וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה.
סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?
וככה גם מספר טוב.
כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.
אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי
אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות.
הוא קיים בכלל? הוא ברור לכם?
יהיה ברור אי פעם?
איך אחרים רואים את המקום שלכם?
זה למעשה תפקיד? שליחות? כישרון?
רק מי שהבין את השאלה שיענה. תודה 🙂
אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש.
שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.
אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.
אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.
אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.
וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.
אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו.
יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.
היא הדרך, לא המטרה.
מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.
כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.
תוכלי לבאר את כוונתך?
ברור לי מאד
לעשות טוב לעצמי ולאחרים
ללמוד ולהשתפר מיום ליום
אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי
את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם
יעוד של כל מי שרוצה בזה
לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים
בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.
ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?
יוצא לכם? קל? קשה? יש טיפים?
כמו כן היה לי הרגל טוב שנטשתי ורוצה לחזור אליו.
איך שוברים את הכבדות שחוסמת ביני לבינו?
לשנות הרגלים רעים
ליצור הרגלים טובים
כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל
ממליצה על ספר כוחו של הרגל
הוא מסביר את הרעיון של
טריגר- פעולה- תגמול
איך להיפטר/ ליצור הרגל
או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך
הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו
לא אוהבים תהליכים
וזה גורם לקושי בהשגת דברים
אני כן אוהבת תהליכים
מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות
לרוב גם נהנת מהדרך
לכן בעיניי זה לא קשה
אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים
ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר
ללכת בצעדים קטנים
ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע
לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות
ופירט איך לעשות את זה צעד צעד
זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.
לגבי הצעדים הקטנים-
נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז
קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)
לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)
כשהייתה לי מטרה גדולה
השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....
היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי
רק צריך לרצות
ולעשות משהו קטן בכיוון.
ומוסיפים כמה שיכולים
לא מפחד לדבר בשם עצמו
וכנראה לא פותח פצלש
אבל היום אני כבר רק מפה כמעט
ולא כ"כ משתמש במקורי
היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו
לפני הרבה שנים
מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש
ארץ השוקולדאוי, עלית עלינו🙈
@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?
אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.
אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח
צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי
אכן זה מבלבל
העביר להסטוריה
אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות
הכלל לא לכתוב למישהו ברשתות החברתיות אלא אם כן הייתי אומר לו את זה בפנים או שדווקא המרחב נותן לבן-אדם אפשרות להביע את דעתו באמת מה שהוא לא יכל לעשות בפנים של הבן-אדם?
איזה צד עדיף.
זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.
יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.
השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.
קשה להכריע.
ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.
אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...
כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..
אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...
ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?
לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.
יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם
