לפעמים אנשים לא מבינים כמה דבר קטן כזה משמח =)

כשדוד שלי היה מאושפז בבי"ח , בדיוק כשאמא שלי באה לבקר אותו הגיעו גם קבוצה של ילדים, חניכים של בנ"ע , והם שרו לו שירים והיו ממש חמודים =) באמת שלא יודעים כמה שזה משמח!

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....