ואת גם לא סגורה על מה הסיבה ויכול להיות שזה פשוט סוג הגבר שאת מחפשת

תודה על ההסבר

שמבחינתן/ם שהם פוגשים/ות בחור/ה אז הוא היחידי שקיים מכל המבחר.

אבל הרבה פעמים אצל הרבה אנשים זה לא ככה.

כדי שתהפוך ל"בחור מיוחד" מ"עוד סתם בחור" לא רק צריך לראות מידות טובות אלא להגיע לרמת חיבור מסויימת. אפשר לקרוא לזה אינטימיות.

הצגתי צד מסוים של התמונה

הייתי מחלק את זה לשני שלבים -

שלב ההכירות - בהתחלה שעדיין לא מכירים אין אמון הדדי ואין בטחון בקשר.

המטרה של השלב הזה היא נטו להכיר צדדים שונים בניואנסים באדם שמולך.

קשה לדבר על 'בחירה' בשלב הזה

בחירה נוצרת רק אחרי שאתה מזהה משהו יציב יחסית.

כשאפילו לא מעבירים רגשות ביחס לקשר עצמו - אי אפשר לדעת לאן זה יתפתח כלל ולכן בחירה היא רק בלהמשיך להפגש לעוד פגישה אבל לא יכולה להיות בלחשוב על טווח ארוך.

המטרה בשלב הזה כאמור היא רק לגרום לתחושה נעימה שיכולה לאפשר.

שלב יצירת הקשר - אחרי שמשתפים רגשות בצורה הדדית על הקשר עצמו אפשר לדבר על 'לבחור'.

אמנם גם אם לא מכירים הכל אבל מזהים פה איזשהו יסוד מסויים של רצון הדדי אפשר לבחור

בחירה שהיא חד צדדי היא בחירה בדמיונות. היא לא בחירה בקשר. בחירה בקשר צריכה להיות משותפת כדי שהיא תהיה כזאת.

בשלב הזה לא רק מאפשרים היכרות אלא ממש יוצרים ביחד משהו משותף. כמובן זה הדרגתי...

יוצרים שפה משותפת, שיח פנימי ייחודי לפי הצרכים של שני השותפים לקשר.

אתה בוחר להציג אסטרטגיית התקדמות מסוימת.

יש גם גישה שונה, וזה מה שניסיתי להציג כאן

ההבדל הוא שבגישה שאתה מציג צריך להחליט על "לעבור שלב", ואז צריך ששני הצדדים יהיו מוכנים לזה, וכו'... שזה לא הופך את התהליך לפשוט מדי

רק רציתי להבהיר את ההגיון של השיטה שהגבת עליה.

אין פה 'נכון' או 'לא נכון'.

כשאתה נפגש עם בנאדם חשוב לדעת באיזו גישה הוא חותר לקשר.

ונראה לי שהגישה שהסברתי שופכת אור על משהו מאוד אמיתי. היא מדגישה את זה שקשר זה משהו משותף.

ואשמח שתסביר - 

בשיטה שלך אין צורך ללעבור שלב? מה המורכבות שאתה חוסך אותה? ומה המחיר שאתה מוכן לשלם כדי לחסוך את המורכבות הזאת? (או שאתה לא משלם מחיר על זה?)

בגישה שלי כיון שאני מציע ללכת מראש על הכל מבחינה רגשית, משלמים מחיר של אכזבה. זה נכון.

ואולי יש כאלה שזה לא טוב להם.

אבל הצד השני צריך להבין שיש כאלה שהולכים בגישה הזאת באופן טבעי או מבחירה, ולכן זה לא אמור להיתפס כבעייתי או להרתיע.

וזה מביא אותי לנקודה השניה ששמתי בכותרת - אני לא אוהב שמנסים לאזן. אם אכתוב משהו אחד, יבואו אנשים ויסבירו שאני טועה, כשבעצם הם מסכימים שמה שאני אומר הוא נכון, רק שיש גישה שונה.

אני לא טוען "הגישה שהצגתי היא היחידה". אני כן טוען שהגישה שהצגתי היא סבירה וכדאי לקחת אותה בחשבון. ולכן כשמנסים "לאזן" זה לא מאזן אלא מטה לצד השני. אז בבקשה די עם זה. באמת, זה מעצבן.

אני כותב את העמדה שלי, ומי שחושב אחרת שיגיב ויגיד "אני מבין את הגישה שלך וחושב אחרת". אם מישהו חושב שאני טועה, זה בסדר, ואני אכן לפעמים טועה. אבל לחלוק עלי רק כדי להגיד שיש עוד גישות אפשריות שונות, זה לא נעים, ומעצבן, ומבלבל את השיח.

"בגישה שלי כיון שאני מציע ללכת מראש על הכל מבחינה רגשית, משלמים מחיר של אכזבה. זה נכון."

אתה לא חושב שהמשפט הזה משמעותי?

קשה לי שמראים את התמונה בצורה פשוטה כשהיא לא כזאת. 

כאילו מאוד יפה להביע הבנה כלפי בחורים שהם כאלה. אבל מה עם הבנה כלפי הבחורות? הן סתם שופטות כי הן לא מבינות? לא. זה יושב להם על תפיסה מאוד הגיונית שלא בנוייה על חלל האוויר

אין לי צורך להחליש או לחלופין לחזק את דבריך - יש לי צורך להבין את המציאות.

אני אשתדל להבא לקחת את דבריך בתור דברים סובייקטיבים לא אובייקטיביים ולהגיב בהתאם.. מקבל. תודה על הארה. מתנצל על החוסר נעימות. זה חשוב לי שאתה אומר את זה.

ביקשתי מהם לגלות הבנה לאנשים שהולכים בגישה הזאת, ולקבל את זה כמציאות

ואם אתה מתווכח עם *זה*, אתה בעצם טוען שהגישה הזאת לא ראויה *להכלה*, לא שהגישה לא כדאית

כשאתה מבקש לגלות הבנה משהו מתבקש גם לגלות הבנה כלפיו.

אתה אכן אמרת בהתחלה שזה הגיוני שהתלהבות מרתיעה אותם אבל נראה לי שצריך טיפה להוסיף למה זה מרתיע אותם ולמה זה לא מובן להם כדי שהם באמת יבינו את מה שאתה אומר.

ואני לא חושב שיש פה צד אחד ש'ראוי' להכלה.

אם שני אנשים נפגשים וכל אחד בא בצורת היכרות שונה אז ביחד הם צריכים לבחור איך תתבצע ההיכרות בניהם. אין פה צד שהוא עדיף על הצד השני. ולכן חשוב להראות את שני הצדדים כדי לדעת ליצור פשרה לעת הצורך.

אם אני מגלה הבנה למישהו זה לא אומר שאני מרגיש כמוהו. אני בסך הכל מבין שהוא מתנהל כך, אולי אחרת ממני, ומסוגל להכיל את זה. למה זה כל כך קשה לקבל?

לא צריך "פשרה בין שני הצדדים". אני מגיע באוטובוס למקום הפגישה, את מגיעה ברכב. את חושבת שאני קמצן כי הגעתי באוטובוס. אז אני אסביר למה הגעתי באוטובוס, תביני שזה מה שעשיתי, נגמר. את לא צריכה "להתגמש", פשוט להבין.

זה מה שעשיתי פה. אם אצטרך להכנס לדיון מעגלי לא אמשיך להגיב

אני זוכר את הקפיצה לעולם של הדייטים זה היה באמת שוק

אני חושב לאחר כל המהפכות התרבותיות שנשים וגברים עברו במהלך הדורות האחרונים יש סיכוי ממשי ליצור מרחב גברי שמדבר רגשות בצורה ראויה כמו שגבר צריך

כמו ההיא שאמרה לי אחרי שתי פגישות:

אני אוהבת אותך יותר משסנופ דוג אוהב את

השאכטה שלו במוצ"ש

וואלה, הרתיעה

ועדיין כתבת מדויק ממש ומסכים עם כל מילה.

לדעתי בפועל, לא כדאי לגלות התלהבות וחיבה בהתחלה כי זה לא תורם

ועלול לשבלל את הצד השני.

כמובן כתבתי כאן כתגובה, ולכן זה ההקשר. זאת אומרת, לא כתבתי "חבר'ה תמשיכו להתפרע בכל הכוח". להיפך, אני מאד מבין את הרתיעה שזה יכול ליצור.

כאן כתבתי הסבר למה חשוב להיזהר, גם אם יש רתיעה, לא למעוך את ההתלהבות, כי אם מדכאים התלהבות ראשונית בכוח ובצורה לא טבעית היא עלולה לא לחזור וחבל

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.