ואת גם לא סגורה על מה הסיבה ויכול להיות שזה פשוט סוג הגבר שאת מחפשת

תודה על ההסבר

שמבחינתן/ם שהם פוגשים/ות בחור/ה אז הוא היחידי שקיים מכל המבחר.

אבל הרבה פעמים אצל הרבה אנשים זה לא ככה.

כדי שתהפוך ל"בחור מיוחד" מ"עוד סתם בחור" לא רק צריך לראות מידות טובות אלא להגיע לרמת חיבור מסויימת. אפשר לקרוא לזה אינטימיות.

הצגתי צד מסוים של התמונה

הייתי מחלק את זה לשני שלבים -

שלב ההכירות - בהתחלה שעדיין לא מכירים אין אמון הדדי ואין בטחון בקשר.

המטרה של השלב הזה היא נטו להכיר צדדים שונים בניואנסים באדם שמולך.

קשה לדבר על 'בחירה' בשלב הזה

בחירה נוצרת רק אחרי שאתה מזהה משהו יציב יחסית.

כשאפילו לא מעבירים רגשות ביחס לקשר עצמו - אי אפשר לדעת לאן זה יתפתח כלל ולכן בחירה היא רק בלהמשיך להפגש לעוד פגישה אבל לא יכולה להיות בלחשוב על טווח ארוך.

המטרה בשלב הזה כאמור היא רק לגרום לתחושה נעימה שיכולה לאפשר.

שלב יצירת הקשר - אחרי שמשתפים רגשות בצורה הדדית על הקשר עצמו אפשר לדבר על 'לבחור'.

אמנם גם אם לא מכירים הכל אבל מזהים פה איזשהו יסוד מסויים של רצון הדדי אפשר לבחור

בחירה שהיא חד צדדי היא בחירה בדמיונות. היא לא בחירה בקשר. בחירה בקשר צריכה להיות משותפת כדי שהיא תהיה כזאת.

בשלב הזה לא רק מאפשרים היכרות אלא ממש יוצרים ביחד משהו משותף. כמובן זה הדרגתי...

יוצרים שפה משותפת, שיח פנימי ייחודי לפי הצרכים של שני השותפים לקשר.

אתה בוחר להציג אסטרטגיית התקדמות מסוימת.

יש גם גישה שונה, וזה מה שניסיתי להציג כאן

ההבדל הוא שבגישה שאתה מציג צריך להחליט על "לעבור שלב", ואז צריך ששני הצדדים יהיו מוכנים לזה, וכו'... שזה לא הופך את התהליך לפשוט מדי

רק רציתי להבהיר את ההגיון של השיטה שהגבת עליה.

אין פה 'נכון' או 'לא נכון'.

כשאתה נפגש עם בנאדם חשוב לדעת באיזו גישה הוא חותר לקשר.

ונראה לי שהגישה שהסברתי שופכת אור על משהו מאוד אמיתי. היא מדגישה את זה שקשר זה משהו משותף.

ואשמח שתסביר - 

בשיטה שלך אין צורך ללעבור שלב? מה המורכבות שאתה חוסך אותה? ומה המחיר שאתה מוכן לשלם כדי לחסוך את המורכבות הזאת? (או שאתה לא משלם מחיר על זה?)

בגישה שלי כיון שאני מציע ללכת מראש על הכל מבחינה רגשית, משלמים מחיר של אכזבה. זה נכון.

ואולי יש כאלה שזה לא טוב להם.

אבל הצד השני צריך להבין שיש כאלה שהולכים בגישה הזאת באופן טבעי או מבחירה, ולכן זה לא אמור להיתפס כבעייתי או להרתיע.

וזה מביא אותי לנקודה השניה ששמתי בכותרת - אני לא אוהב שמנסים לאזן. אם אכתוב משהו אחד, יבואו אנשים ויסבירו שאני טועה, כשבעצם הם מסכימים שמה שאני אומר הוא נכון, רק שיש גישה שונה.

אני לא טוען "הגישה שהצגתי היא היחידה". אני כן טוען שהגישה שהצגתי היא סבירה וכדאי לקחת אותה בחשבון. ולכן כשמנסים "לאזן" זה לא מאזן אלא מטה לצד השני. אז בבקשה די עם זה. באמת, זה מעצבן.

אני כותב את העמדה שלי, ומי שחושב אחרת שיגיב ויגיד "אני מבין את הגישה שלך וחושב אחרת". אם מישהו חושב שאני טועה, זה בסדר, ואני אכן לפעמים טועה. אבל לחלוק עלי רק כדי להגיד שיש עוד גישות אפשריות שונות, זה לא נעים, ומעצבן, ומבלבל את השיח.

"בגישה שלי כיון שאני מציע ללכת מראש על הכל מבחינה רגשית, משלמים מחיר של אכזבה. זה נכון."

אתה לא חושב שהמשפט הזה משמעותי?

קשה לי שמראים את התמונה בצורה פשוטה כשהיא לא כזאת. 

כאילו מאוד יפה להביע הבנה כלפי בחורים שהם כאלה. אבל מה עם הבנה כלפי הבחורות? הן סתם שופטות כי הן לא מבינות? לא. זה יושב להם על תפיסה מאוד הגיונית שלא בנוייה על חלל האוויר

אין לי צורך להחליש או לחלופין לחזק את דבריך - יש לי צורך להבין את המציאות.

אני אשתדל להבא לקחת את דבריך בתור דברים סובייקטיבים לא אובייקטיביים ולהגיב בהתאם.. מקבל. תודה על הארה. מתנצל על החוסר נעימות. זה חשוב לי שאתה אומר את זה.

ביקשתי מהם לגלות הבנה לאנשים שהולכים בגישה הזאת, ולקבל את זה כמציאות

ואם אתה מתווכח עם *זה*, אתה בעצם טוען שהגישה הזאת לא ראויה *להכלה*, לא שהגישה לא כדאית

כשאתה מבקש לגלות הבנה משהו מתבקש גם לגלות הבנה כלפיו.

אתה אכן אמרת בהתחלה שזה הגיוני שהתלהבות מרתיעה אותם אבל נראה לי שצריך טיפה להוסיף למה זה מרתיע אותם ולמה זה לא מובן להם כדי שהם באמת יבינו את מה שאתה אומר.

ואני לא חושב שיש פה צד אחד ש'ראוי' להכלה.

אם שני אנשים נפגשים וכל אחד בא בצורת היכרות שונה אז ביחד הם צריכים לבחור איך תתבצע ההיכרות בניהם. אין פה צד שהוא עדיף על הצד השני. ולכן חשוב להראות את שני הצדדים כדי לדעת ליצור פשרה לעת הצורך.

אם אני מגלה הבנה למישהו זה לא אומר שאני מרגיש כמוהו. אני בסך הכל מבין שהוא מתנהל כך, אולי אחרת ממני, ומסוגל להכיל את זה. למה זה כל כך קשה לקבל?

לא צריך "פשרה בין שני הצדדים". אני מגיע באוטובוס למקום הפגישה, את מגיעה ברכב. את חושבת שאני קמצן כי הגעתי באוטובוס. אז אני אסביר למה הגעתי באוטובוס, תביני שזה מה שעשיתי, נגמר. את לא צריכה "להתגמש", פשוט להבין.

זה מה שעשיתי פה. אם אצטרך להכנס לדיון מעגלי לא אמשיך להגיב

אני זוכר את הקפיצה לעולם של הדייטים זה היה באמת שוק

אני חושב לאחר כל המהפכות התרבותיות שנשים וגברים עברו במהלך הדורות האחרונים יש סיכוי ממשי ליצור מרחב גברי שמדבר רגשות בצורה ראויה כמו שגבר צריך

כמו ההיא שאמרה לי אחרי שתי פגישות:

אני אוהבת אותך יותר משסנופ דוג אוהב את

השאכטה שלו במוצ"ש

וואלה, הרתיעה

ועדיין כתבת מדויק ממש ומסכים עם כל מילה.

לדעתי בפועל, לא כדאי לגלות התלהבות וחיבה בהתחלה כי זה לא תורם

ועלול לשבלל את הצד השני.

כמובן כתבתי כאן כתגובה, ולכן זה ההקשר. זאת אומרת, לא כתבתי "חבר'ה תמשיכו להתפרע בכל הכוח". להיפך, אני מאד מבין את הרתיעה שזה יכול ליצור.

כאן כתבתי הסבר למה חשוב להיזהר, גם אם יש רתיעה, לא למעוך את ההתלהבות, כי אם מדכאים התלהבות ראשונית בכוח ובצורה לא טבעית היא עלולה לא לחזור וחבל

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.