באחד המבחנים שערך ראש ישיבת "פורת יוסף" רבי יהודה צדקה, לתלמידים ששיננו בעל פה מסכתות שלמות, קרא הבחור המסיים את ה"הדרן" שבסוף המסכת, והגיע למילים "שתהא תורתך אומנותינו בעולם הזה, ותהא עימנו לעולם הבא".
הפסיקו הרב יהודה ושאלו: "מה פשר הבקשה 'ותהא עימנו לעולם הבא'? וכי לא פשוט הדבר שהאדם הגורס ומשנן מסכת שלמה, שתהא עימו גם לעולם הבא?"
ומיד הסביר הרב: "אין זאת, אלא לפי המובא ב'חובות הלבבות', שהמדבר לשון הרע, ייטלו ממנו לעתיד את כל זכויותיו אשר עשה, מצוות ומעשים טובים, וכולם יזקפו לזכות אותו האיש שדיבר עליו.
נמצא אפוא, שישנה מציאות, שהאדם לומד תורה בעולם הזה ואינה עומדת לו לעולם הבא, כי תילקח ממנו ותינתן לחברו.
וזו כוונת התפילה, שתהא עמנו לעולם הבא, ומתפללים אנו בכך שלא נכשל חלילה בלשון הרע" ('וזאת ליהודה')

הפה של האדם 👄 נברא למטרות רבות המחיות את גופו, בעזרתו הוא יכול גם להחיות אנשים אחרים, במילים.
לעיתים משתמשים באותו הפה המחייה, ככלי נשק "להרוג" אנשים אחרים.
אומר בעל "חובות הלבבות" (שער הכניעה) שבדיבור אחד על החבר אפשר לאבד שנים של עמל, ממש הרס עצמי ברגע.
אומנם הדברים לא מובנים לעומקם, כיצד יכול אדם לאבד כל כך הרבה ברגע אחד ❓
אך לבטח יש במילותיו הקדושות של רבינו בחיי, ויש לחוש להן ולהיזהר לא לדבר על אף אדם.
הדיבור על האחר נובע מגאווה, "אני טוב ממנו" חושבים ולכן פותחים את הפה.
נזכור שכולנו אחים, יש טובים בזה וחלשים בדבר אחר, אל תתני לפיך להחטיא את בשרך, הדיבור לא יביא לך תועלת, הוא רק יכול להוציא ממך שנים של עמל...
דיבור שווה מטבע אחד, שתיקה שווה שניים...
בשתיקה תוכלי להרוויח הרבה יותר.
 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....