הלחץ הזה מטפס לי ועולה,אני מרגישה אותו כל כך חזק.
ואני שותה את המיץ הזה,זה כן עוזר ואני מרגישה קצת פחות כאב אבל עכשיו שוב מרגישה.
כנראה זה מלחץ,אמרנו כבר?
קשה לי.
כי זה אמור להיות כל כך בפשטות אבל זה כל כך לא.
אם הייתה אופצייה לברוח,הייתי עושה את זה מזמן.
לברוח למדבר,לבד,בלי כלום,רק עם עט.
אם ארצה לצייר,אצייר על עצמי.
סבתא וסבא ואבא ואמא וכל הדודים דודות ולהיות נחמדים אךך מתפוצץ לי הראש רק מלחשוב על זה.
באלי להקיא את הקרקר הזה.
היום זה החלק הקל.
בשבת זה יהיה עוד יותר קשה.
אני לא מצליחה להחניק את הדמעות לעזאזל.
בקושי הצלחתי להתפלל.ברגעים שכן,הבנתי פתאום כמה תפילה זאת בריחה טובה.
אלוהים אני עוד רגע בבית.פף.
והם לחוצים ורוצים שאגיע כבר ב12.צר לי,עברה השעה 12.
כבד לי בפנים,אני מרגישה שאני נופלת.
והנסיעה הזאת עושה לי כאב בטן כי אני יודעת שאיך שארד,אצטרך לחייך.
חח כמה פשוט וקל לחייך.כ מ ה.
לא באלי להיות.לא באלי.בבקשה תעלים אותי לכמה ימים,תשלח אותי לאיבוד.אני מתחננת.
ואין לי כוחות לפרוק את עצמי לאנשים כי זה לא רק לפרוק את התחושות של היום הזה,זה לפרוק את התחושות של כל החיים האלו שהובילו בין היתר גם לסיטואצייה ביום הזה.
וכל האוטובוס הזה מפוצץ.פתאום כולם נזכרים לחזור הבייתה.
פף אני חייבת שקית להקיא.


