שירה 333אני לוקחת מאוד קשה כל פיגוע שאני שומעת עליו...באמת ממש קשה
ההורים שלי סיפרו לי שאבא שלי ראה את ההלוויה של הנרצחים בפיגוע במרכז הרב ואני שהייתי אז בת ארבע כנראה צפיתי גם
ואז לקחתי בובות, שמתי אותם בשורה וכיסיתי בסדין לבן... ההורים שלי היו בהלם...
אני חושבת שאני נחשפתי יותר מדיי לסיפורי פיגועים ולא רק ביום הזיכרון... זה לא הכי כדאי....
אני לא בחרדות מזה אבל שאני שומעת על פיגוע זה ממש ממש גורם לי לתחושות קשות ולפעמים אני אפילו בוכה
אני משתדלת לקחת בפרופורציות ולא קשה מדיי אבל תחושות שכאלה זה הכי נורמלי בעולם אחרי שבדבר כזה לא נורמלי קורה
אני לא מנסה ללחם בזה אפילו, רק להתאבל יחד עם ישראל ולקחת את הכאב ולהשתמש בכוח שלו לעשיית טוב
הם מנסים לפגוע בחיינו ואנחנו נחייה הכי חזק שאפשר ונוסיף חיים! אנחנו לא נשבר ברוחנו. זה בדיוק מה שהמחבלים רוצים...
הנרצחים זכו למות על קידוש ה', אבל לנו יש זכות גדולה אחרת שהיא המטרה ומה שאנחנו צריכים לחשוב עליו- לחיות על קידוש ה' מתוך שמחה!
בקיצור, הלוואי ויתקיים הפסוק "הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו ייקום ונקם ישיב לצריו" במהירה בימינו אמן ותבוא הגאולה שלימה במהירה בימינו. פשוט עצוב שעברו יותר משבעים שנה מקום המדינה שאמורה להגן עלינו וקמה במטרה שיהודים לא ירצחו כי הם יהודים ועדיין יהודים נרצחים על יהדותם פה בארץ הקודש!! איך!? אנחנו עדיין בגלות מסתבר...
וחיבוק ענק, מרגישה כמוך...יש לך לב יהודי שמרגיש צער שיהודי אחר נפגע באמת החלק שהאח מדבר מצמרר...
אז מה אומרת לראות או לא?
אני שמעתי המון על פיגועים חיה סוג של בין פיגועים...
מכירה אנשים \ חברה .. שנרצחו
שהיה לי היכרות איתם
יותר מ1...
לא סופרות כבר...
ולצערי לפעמים זה לא מזיז לי תלוי במצב שלי בדיוק יש פעמים שאני כבר מחליקה.....
אני יודעת שזה לא מי יודע טוב..
אבל מרגישה שרק ככה אני יכולה לשורד..
וביום הזיכרון אני בוכה ממש.. אבל ביום יום מסתירה \ מחליקה
אבל באמת תלוי במצב רוח באותו זמן!!!
ובאמת שנזכה לגאולה שלמה!!! במהרה ביימנו!!!! רק מלחשוב על מצבנו גורם לבכות...
הסרטון הזה ספציפית? די תלוי בך...את כבר יודעת על הפיגוע, כבר ראית בחדשות מן הסתם, יכול להיות שזה דווקא יחזק אותך ויגרום לך לבכות בכי משחרר...אין שם תמונות זוועה ותיאורים של הפיגוע...לדעתי לא כדאי לראות לראות כל היום חדשות ולשמוע על פיגועים ולחשוב על זה יותר מדי ביום יום , יש את ימי הזיכרון, אבל כן צריך להשתתף באבל המשפחות כי זה אבל של כל העם.
אני לא גרה באזור שנחשב מסוכן אבל אני לומדת עם בת שאח שלה נרצח ואני קצת הכרתי אותו..
וואי, איזה עצוב שולחת חיזוק וחיבוק, זה ממש לא פשוט! קצת מבינה אותך... נראלי שיש לי קצת "שריטה" בנפש בנוגע לנושא אבל נראלי בעצם לכולנו, כולנו מאוימים...זה מתבטא בכך שאחרי פיגוע יכול לעבור שבוע שזה לא יצא לי מהראש, בלי שאני אראה סימן חיצוני שמראה על כך...אני מנסה לא לחשוב על זה ושזה לא יפריע לי אבל זה לא פשוט...אני אישית משתדלת בדרך כלל לעשות משהו לזכרם ולמנף את הכאב לעוד עשיה ואז זה מקל
באמת עצוב ממש...
מרוב שהתרגלתי...
אני כזה אה וואוו איזה עוצב וממשכה אלה וביום הזיכרון ואוו בוכה...
זה לא ברמות שאני ממש חושבת על זה כל היום ונמצאת בדיכאון, אבל בדרך כלל במשך שבוע עוד נשאר עלי ה"רושם"
ואני חושבת על זה די הרבה. לפעמים אני אפילו בוכה קצת
וביום הזיכרון כואב לי אבל אני לא ממש מצליחה לבכות, בדרך כלל בוכה קצת.... אבל כל יום הזיכרון אני באווירה של עצב וממש חושבת כמעט כל היום על הנושא
הכרתי את יהודה.. איזה ילד מתוק הוא היה.
יהי זכרו ברוך
מכירה אישית את המשפחה
אז קחי כוחות
ומשהו שעזר לי זה לעשות משהו לעילוי נשמתו
זה ירד מאדד (ברוך ה'..)
אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה
ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭
מה הסיבות שלכם בחיים?
בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.
ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.
בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי
לא יודע.
מבררים את זה, מחפשים את זה
הלוואי וידעתי
כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...
ככה עד שיבוא המשיח....
הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות
יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת
יש למישהו דרך לעזור לי?
בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)
אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד
או סרטים אחרים
