אז ילדתי לפני 10 ימים, ילדה שניה.
מרגישה מבואסת מהחיים.
בעלי ממש מעצבן אותי ונראה כאילו הוא לא מבין שילדתי לפני שניה. ממש לוקח את כל זה כמובן מאליו. נכון, אני מבינה שנשים יולדות כל יום בכל העולם, אבל זה לא אומר שצריך לזלזל בלידה שעברתי ולהתנהג כאילו מה הבעיה, הכל טוב.
הוא בקושי נוגע בתינוקת, אולי זו גם אשמתי כי בכלל לא מתחשק לי לבקש ממנו עזרה עם התינוקת, אז לא מבקשת בכלל. לא צריכה טובות ממנו והוא גם לא יוזם לעזור מעצמו (נניח אם היא מתעוררת ואנחנו בסלון הוא יגיד לי ״היא התעוררה״ במקום לקום אליה בעצמו ולהביא לי אותה להנקה. כמובן שעל לקום אליה בלילה אין מה לדבר, הוא בכלל לא זז כשהיא בוכה).
אמא שלי כאן כדי לעזור, בפועל היא עוזרת הרבה הרבה פחות ממה שחשבתי שתעזור. היא מבלה את רוב הזמן מול הטלויזיה או יוצאת החוצה לטייל כי קשה לה להיות סגורה בבית כל היום לדבריה. בכנות, אני כבר ממש מחכה שהיא תלך (עוד כמה ימים).
מרגישה נורא בודדה ונורא מבואסת. מרגישה שהזוגיות שלי, שחשבתי שהיא יחסית בסדר עד הלידה השתנתה מקצה לקצה ועומדת על סף קריסה ממש. ולא בא לי לדבר איתו, נמאס כבר משיחות וזה גם לא עוזר לכלום.
ולא, אין לי אחיות או חברות בכלל.
מזל שהילדה מהממת ואני מאוהבת בה מעל הראש, היא והגדולה שלי נקודות האור היחידות כאן. אחרת נראה לי שבכלל לא הייתי יוצאת מהמיטה כל היום.
מרגישה מבואסת מהחיים.
בעלי ממש מעצבן אותי ונראה כאילו הוא לא מבין שילדתי לפני שניה. ממש לוקח את כל זה כמובן מאליו. נכון, אני מבינה שנשים יולדות כל יום בכל העולם, אבל זה לא אומר שצריך לזלזל בלידה שעברתי ולהתנהג כאילו מה הבעיה, הכל טוב.
הוא בקושי נוגע בתינוקת, אולי זו גם אשמתי כי בכלל לא מתחשק לי לבקש ממנו עזרה עם התינוקת, אז לא מבקשת בכלל. לא צריכה טובות ממנו והוא גם לא יוזם לעזור מעצמו (נניח אם היא מתעוררת ואנחנו בסלון הוא יגיד לי ״היא התעוררה״ במקום לקום אליה בעצמו ולהביא לי אותה להנקה. כמובן שעל לקום אליה בלילה אין מה לדבר, הוא בכלל לא זז כשהיא בוכה).
אמא שלי כאן כדי לעזור, בפועל היא עוזרת הרבה הרבה פחות ממה שחשבתי שתעזור. היא מבלה את רוב הזמן מול הטלויזיה או יוצאת החוצה לטייל כי קשה לה להיות סגורה בבית כל היום לדבריה. בכנות, אני כבר ממש מחכה שהיא תלך (עוד כמה ימים).
מרגישה נורא בודדה ונורא מבואסת. מרגישה שהזוגיות שלי, שחשבתי שהיא יחסית בסדר עד הלידה השתנתה מקצה לקצה ועומדת על סף קריסה ממש. ולא בא לי לדבר איתו, נמאס כבר משיחות וזה גם לא עוזר לכלום.
ולא, אין לי אחיות או חברות בכלל.
מזל שהילדה מהממת ואני מאוהבת בה מעל הראש, היא והגדולה שלי נקודות האור היחידות כאן. אחרת נראה לי שבכלל לא הייתי יוצאת מהמיטה כל היום.
)