אבל אני מזדהה באופן מסוים עם המצב- יש לי ארבע בנות והסיטואציות האלה קורות ביניהן לחילופין די הרבה, לצערי.
אני חושבת שכלים של תקשורת מקרבת, אפילו כפי 'הם מובאים בסדרה של ''איך לדבר כך שילדים יקשיבו'', יכולים לעזור.
אני חושבת שקנס הוא לא יעיל, וגם אם הוא יעיל, הוא יעיל רק חיצונית ולא פותר באופן מהותי את הענין.
לפעמים מצבים כאלה הם הזדמנות עבורינו ועבור הילדים להשתכלל ולעלות מדרגה ביכולות הבינאישיות שלנו.
לפני כמה שנים קרה לי משהו שגרם לי להבין יותר את המצבים האלה. התקשרה אלי אמא של חברה של הבת שלי, ואמרה שהבת שלי הרביצה לבת שלה בהסעה.
דיברתי עם הגברת שלי וביקשתי ממנה לתאר לי מה קרה, כדי שנוכל להבין מה היה אפשר לעשות אחרת.
ואכן, כמו שחשבתי, החברה שלה לא השתמשה במכות, אבל השתמשה בכל צורה אפשרית אחרת כדי לעצבן את הבת שלי ובאיזשהו שלב היא נשברה והחזירה לה במכות.
אמרתי לה שאני מבינה אותה אבל מכות זה קו אדום. ואז היא אמרה לי משפט שמאוד הרשים אותי, בגילה הצעיר ''היא נותנת לי מכות בלב, למה שאני לא אתן לה מכות בידיים?"
יש הרבה אמת במשפט הזה.
ולכן לדעתי גם אם הגדולה היא בעלת פתיל קצר, וצריכה ללמוד להתאפק, הרי שבוודאי גם לאחותה יש חלק בדבר הזה, ובהחלט יכול להיות שאחותה בכוונה מביאה אותה לקצה.
אז אני לא חושבת שנכון רק לפעול מול הגדולה, אלא מול שתיהן, ביחד ובנפרד.
כל אחת מהן צריכה להבין, בנפרד, את החלק שלה במצבים האלה, ולהבין שקודם כל, היא צריכה להימנע מלהגיע לזה.
וביחד- כדאי מאוד לשבת איתן, ולהביא אותו למצב שבו הן שומעות איך השניה מרגישה .
דןג': אמא: טוב. שוב היתה כאן מריבה שנגמרה במכות. אבל לפני המכות היו עוד דברים שלא היו צריכים לקרות.
אני עכשיו רוצה לשמוע כל אחת בנפרד.
שרה, מה עצבן אותך כ''כ?
שרה: :-+)-&&';)?:&__.
אמא: דברי בצורה ברורה ורגוע כי אני רוצה להבין אותך.
שרה: רבקה נכנסה אלי לחדר והתחילה לספר לי משהו שבכלל לא מענין אותי ואני הייתי באמצע שיעורי בית באנגלית והיא הפריעה לי הוציאה אותי מריכוז.ו...
אמא: טוב. עצור. רבקה, תורך
רבקה: אני בכלל לא ראיתי שהיא באמצע שיעורי בית
שרה: מה לא ראית? מה אין לך עיניים?
אמא: שרה, עכשיו רק רבקה מדברת. את דיברת בלי הפרעה, תני לה גם.
רבקה: ממש רציתי לספר לה משהו ופתאום היא התחילה לצרוח עלי אז צרחתי עליה ואז היא התחילה להרביץ לי.
אמא: שרה, מה קרה מבחינתך?
שרה: זה מעצבן אותי שהיא נכנסת בלי רשות לחדר וישר מתחילה לדבר איתי בלי לשאול אם אני יכולה וכשאמרתי לה לצאת היא לא הסכימה
אמא: אמרת לה לצאת?
שרה: טוב. צעקתי עליה
רבקה: יופי, ואיך נראה לך שאני אגיב כשאת צועקת?
שרה: אבל את יודעת שאני ככה, אז תפסיקי כבר
רבקה: אבל לא תמיד את ככה. לפעמים אנחנו ממש נהנות ביחד. מאיפה לי לדעת מתי את עצבנית ומתי לא?
אמא: יופי. שתיכן דיברתם. עכשיו אני.
אז רבקה נכנסה לחדר, והיא לא ידעה שזה מעצבן את שרה, וסיפרה לה משהו, ולא ידעה שזה עוד יותר מעצבן את שרה, ואז שרה כבר חטפה ג'ננה ותיקה ומשם הדרך למרות היתה קצרה.
עכשיו, שיהיה ברור. בבית הזה אני לא מוכנה למרות. מכות זה לא פתרון. בטח שלא לבנות חכמות וטובות כמוכן. עכשיו כל אחת לוקחת חמש דקות כדי לחשוב מה היא, בדגש על היא, היתה יכולה לעשות אחרת כדי למנוע את מה שקרה.
אחרי חמש דקות:
שרה: הייתי יכולה לנעול את הדלת
רבקה: את לא צריכה לנעול. פשוט תגידי לי לבקש רשות לפני שאני נכנסת
שרה: יופי חכמה. אז תבקשי רשות לפני שאת נכנסת.
וחוצמזה שאני הייתי יכולה להגיד לה שאני מרוכזת באנגלית ולא יכולה עכשיו להקשיב ושתספר לי כשאני אסיים.
רבקה: אני הייתי יכולה לצאת מהחדר אחרי שהיא צרחה עלי ולא לצרוח עליה בחזרה
אמא: יופי. אז לפחות למדנו כמה דברים. קודם כל- לבקש משרה רשות, שנית- שרה יכולה להגיד בנחת את מה שהיא צרחה. ברגע שאחת אומרת מה שהיא רוצה בנחת, לשניה יהיה קל יותר לקבל את זה
ורבקה- אם רואה ששרה מתחילה להתעצבן אז לא להמשיך עם זה.
שרה- כמובן, לעשות מה שאת יכולה לא להגיע למכות. גם אם זה אומר לצאת החוצה לסיבוב כדי להרגע.
טוב, זו סתם דוגמה, כן?
אבל דיבור כזה יכול להרגיע את הרוחות וללמד אותן איך להתחשב אחת במצב ובאופי של השניה.
ולסיום, שוב, באמת שאני חושבת שמכות זה לא יותר גרוע מלשון חדה, מעצבנת ופוגעת.
בהצלחה!!
חחח, עכשיו אני צריכה ליישם על החבורה שלי
לתת לה כלים איך להגיב כשדברים מעצבנים אותה. אפשר להתייעץ על זה נקודתית עם איש מקצוע. 
)