כן... ידידתנו משכבר הימים, מבינה שלא צריך לערוך היכרות.
אז היא שוב כאן, מסתכלת מפינה החדר, מסתירה חצי חיוך שלא חומק ממני... הו, לא... ממני היא לא יכולה להסתיר, אני מכירה כל תנודה הכי קטנה בהבעות הפנים שלה, את זו במיוחד.
היא מהחביבות עליה, כשהיא אומרת לי בלי מילים :
"נו...זה הרי היה ברור ששוב תבחרי בדרך שלי, זה מה שנותן לנו ביטחון. יופי".
הדרך שלך...
כן.
הדרך שגורמת לי לסבל כל פעם מחדש, כי את לא שמה לב שאת דורכת לי על צינורות החמצן הרגשי שלי.
המילים שלי. יכולת הביטוי שלי.
ועוד בגלל מי?...
נו...נו...
אז מתי אמרת שאת יוצאת לחופשה,
השתקה?
