פרשתנו מספרת על תחילת השעבוד 1 של בני ישראל במצרים וגזירותיו של פרעה 2, בריחתו של משה מפרעה למדין 3 וחתונתו עם ציפורה 4 בתו של יתרו כהן מדין 5. משה רועה את צאן יתרו 5 במדבר 6 ושם נפגש עם המחזה שהסנה בוער ולא נשרף 7. משה מקבל ציווי מה' לחלוץ את נעליו 8 ומתקרב למקום וה' שולח אותו לגאול את בני ישראל 9.
כאשר ה' אמר למשה שהוא יהיה שליחו להוציא את בני ישראל ממצרים 9, אמר משה רבינו לה': אני מגיע לבני ישראל ואומר להם: "אֱלֹקי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" 10, מיד בני ישראל ישאלו אותי "מַה שְּׁמוֹ" 10? וממילא "מָה אֹמַר אֲלֵהֶם" 10?
שואל הרבי מלך המשיח מספר שאלות על הדו-שיח של משה עם ה'. למה בכלל חשב משה שבני ישראל ישאלו אותו מה שמו של ה'? הרי בני ישראל יודעים מי זה "אלוקי אבותיהם" 11, אבותיהם הרי למדו אותם וסיפרו להם על ה'? ומצד שני מדוע משה לא ידע מה להשיב להם?
מביא הרבי מלך המשיח את המפרשים, שמסברים שלה' ישנם מספר שמות וכל שם מורה ומסמל על צורת הנהגה שונה. לדוגמה: שם אלוקים מורה ומרמז על מידת הדין 12 ושם הוי' {שמו של ה' שבדרך כלל מוזכר בתורה 13} מורה על מידת הרחמים וכו'. וכשבני ישראל ישאלו את משה "מַה שְּׁמוֹ"? הכוונה היא באיזה שם משמותיו של ה' עומדת להתבצע גאולת מצרים כלומר באיזה אופן הנהגה הם יגאלו? האם תהיה גאולה מצד מדת הדין או מצד מדת הרחמים? זהו ההסבר על שאלת "מַה שְּׁמוֹ".
על ההסבר הזה של המפרשים, שואל הרבי מלך המשיח: לכאורה מה זה משנה על ידי איזה שם או באיזה צורה יגאלו? מדוע חשוב לבני ישראל לדעת את אופן הגאולה? הרי הגיע כבר זמן הגאולה ונגמר כל השעבוד והגלות והרי ברור שהגאולה מגיעה ממידת הרחמים. ואם הגאולה מגיעה ממידת הרחמים אז מה בכלל השאלה של "מה שמו" הרי ברור שזה משם הוי' - מדת הרחמים.
על זה עונה הרבי מלך המשיח, שחששו של משה שבני ישראל ישאלו שאלה קשה ועמוקה עוד יותר: איך יתכן שה' הניח לנו להיות בגלות מצרים ולהשתעבד כאן כל כך הרבה שנים בגלות שכה מרה ונוראה? על ידי איזה שם מ-'השמות' של ה' זה היה? איזה דרך הנהגה אִפשרה גלות כזו שרק אחריה תבוא הגאולה?
ועל שאלה כזאת מוסיף משה: מה אומר אליהם? הרי הם צודקים. גם משה רבינו מצטרף לשאלה זו ושואל "מָה אֹמַר אֲלֵהֶם"? כיצד מאפשר ה' את סבלות בני ישראל בגלות?
על כך עונה ה' למשה ואומר התשובה לשאלתך היא: "אֶהְיֶ-ה אֲשֶׁר אֶהְיֶ-ה" 14 וזה גם מה שאתה צריך להגיד לבני ישראל: "אֶהְיֶ-ה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" 14. עוד אומר ה' למשה "כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹקי אַבְרָהָם אֱלֹקי יִצְחָק וֵאלֹקי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר" 15.
על השאלה "מַה שְּׁמוֹ" עונה לו ה': "אֶהְיֶ-ה אֲשֶׁר אֶהְיֶ-ה". מסביר רשי"י: 16 "אֶהְיֶ-ה" - עמם בצרה הזאת, כמו - "אֲשֶׁר אֶהְיֶ-ה" - עמם בשעבוד שאר מלכויות 17.
ה' נמצא ביחד עם עם-ישראל בצרתם וכלשון הנביא ישעיהו "בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר" 18 וה' נמצא גם במצב של גלות וגם הוא {כביכול} סובל כאשר בני ישראל סובלים, אין ה' נוטש חס ושלום את בני ישראל בגלותם והוא גם אינו מתעלם ממצוקותיהם. ואדרבה "אהי-ה אשר אהי-ה" הוא לא רק נמצא עם עם-ישראל אלא הוא סובל יחד אתם את גלותם.
נקודה מעניינת נוספת שניתן לציין היא שבפסוק "זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם" 15 המילה לעולם כתובה בתורה ללא האות ו' {בכתיב חסר} כתיב זה רומז על העלם. מידת הרחמים נמצאת במצב של העלם. אמנם, "אהי-ה עמם בצרה" - ה' נמצא עם בני ישראל בגלות, אך מידת הרחמים נמצאת במצב של העלם. מידת הרחמים מוסתרת עד שהיא מתגלה כאשר מגיע הזמן של הגאולה.
זהו גם המצב שלנו בגלות, ה' נמצא איתנו בגלות ובעזרת ה' נצא ביחד מהגלות לגאולה האמתית והשלימה. ואז נאמר תודה רבה על הכל 19 כי אז נבין את מה שהיה כמו בגלות מצרים שהירידה הייתה כדי שיצאו ממצרים ברכוש גדול.
(ליקוטי שיחות חלק כ"ו פרשתנו)
שבת שלום ומבורך !
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד !
מקורות והערות:
1 "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס" (שמות א, יא), "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ" (שמות א, יג), "וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה" (שמות א, יד).
2 "אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ" (שמות א, טז).
3 "וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן" (שמות ב, טו).
4 "וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּו לְמֹשֶׁה" (שמות ב, כא).
5 "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן" (שמות ג, א).
6 פירוש רש"י על הפסוק "וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר" (שמות ג, א) מסביר רש"י: "כדי להתרחק מן הגזל שלא ירעו בשדות זרים".
7 "וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל" (שמות ג, ב).
8 "אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא" (שמות ג, ה).
9 "וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם" (שמות ג, י).
10 "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָאֱלֹקים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹקי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם" (שמות ג, יג).
11 כמו שאנו מוצאים בהמשך שה' אומר למשה "כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹקי אַבְרָהָם אֱלֹקי יִצְחָק וֵאלֹקי יַעֲקֹב" (שמות ג, טו) משמע מזה שהם יודעים מי זה.
12 פרוש רש"י על הפסוק (בראשית א, א) על המילים "ברא אלוקים" שתחילה עלה במחשבתו יתברך לברא את העולם במידת הדין ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מידת הרחמים וזהו שכתוב בהמשך (בראשית ב, ד) "בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹקים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם" ה' לפני אלוקים - רחמים לפני גבורה.
13 מכיוון שאסור להזכיר ולכתוב את שמו של ה' כמו שהוא - י - ה- ו - ה - לכן הוא נכתב ונאמר בלשון החסידות בשם הוי'ה.
14 שמות ג, יד.
15 שמות ג, טו.
16 פרוש רש"י על הפסוק (שמות ג, יד) על המילים "אֶהְיֶ-ה אֲשֶׁר אֶהְיֶ-ה".
17 כלומר בשאר הגלויות.
18 לשון הפסוק במלאו "בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם" (ישעיהו סג, ט).
19 "וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי" (ישעיהו יב, א).
