זה לא ממש עוזב אותי כבר חודשים כמעט אחרי.
זה תופס אותי כל הזמן.
נגיד בריקדגלים ממש הייתי בדריכות ממה יגידוו ברמקולים. כל פעם שמתחילים להגיד משהו לקהל במיקרופון אני ישר בדריכות ובחשש
פליז תספרו איך אתםם
ואני ממש סבבה עם זה
אחרי מה שקרה אני וחברים שלי רק מריצים בדיחות על זה
בריקוד דגלים הקודם שאמרו ברמקולים שצריך להתפזר בגלל הטילים זה היה כמעט אותה הודעה כמו אז וזה היה מלחיץ מצד אחד ומצחיק מצד שני
זה ירד מאדד (ברוך ה'..)
אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה
ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭
מה הסיבות שלכם בחיים?
בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.
ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.
בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי
לא יודע.
מבררים את זה, מחפשים את זה
הלוואי וידעתי
כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...
ככה עד שיבוא המשיח....
הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות
יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת
יש למישהו דרך לעזור לי?
בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)
אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד
או סרטים אחרים