ואם אני לא יכולה? ואם אני לא מסוגלת יותר?
רוצה רק לברוח מכאן.וזה העצוב.
יש כל כך הרבה דברים טובים ומשהו הזה מאפיל על הכל.
מעולם לא ביקשתי להיות ילדה בכורה.מעולם לא ביקשתי צומת לב מיוחדת. מעולם לא ביקשתי שתראו אותי,אני מסתדרת לבד.
אבל אלוקים מה איתם? תעזוב אותי,אני לא חשובה סבבה?
החיים שלי כבר הלכו,כבר הרסת אותם.
אבל את שלה? ושלהם? מה.נראלך? לעזאזל!!!
מה אתה עושה להם? במה הם אשמים? מה הם עשו?
איפה כל השטויות האלה עכשיו?
אין אמונה.נגמרה ממש עכשיו.זה מה שיש לי להגיד.
אם היתה אמונה והשגחה זה לא היה קורה.
וזהו.
אל תפנו לי,מקום חם לחזור.כשאהיה שיכור.
רק תשארו כמו שאתם,עוד קצת.כי ככה טיפה טוב.יותר מטיפה.הרבה יותר. תהיו ככה עד שאני אצליח להוציא אותנו איכשהוא מפה ועד שאני אצליח להחליט מי אני.
