פעם כעסתי על אבא שלי על שהוא חזר לעשן
מאז הוא הפסיק לעשן וחזר לעשן שוב.
ובילה כמה שבועות טובים בבית חולים, והיה צעריך עזרה לנשום המון זמן..
באמת כעסתי עליו. תלמד קצת ממה שקרה לך.
תסתכל. יכולת למות. לא נשמת. לא היית בבית.
.
עכשיו אמא פונה אלי, שהיא רוצה לעשות דיאטה
דבר שתמיד היה רחוק ממני..
אני תת תזונה, אפילו רוצה להשמין. אני חושב שזה יעזור לי לבריאות להשמין קצת..
.
"למה אין לי משמעת עצמית?" "למה אני אוכלת שטויות?"
וכן הלאה.
כמובן.
בפרט עם כמות השוקולד שיש אצלנו בבית בתקופה האחרונה.
קיבלנו כמויות של שוקולד.
.
אבל אז מתישהו למדתי שאני לא יכול לכעוס על אבא שלי
כי נכון, זה רעל.
אבל הוא מכור, והוא סובל ורוצה. מי אני שאשפוט אותו.
ומה ההבדל ביני לבינו?
בין המקרה של אמא לבינו?
נכון, סיגריות זה קצת יותר רעיל משוקולד. קצת. טיפה.
אבל.. מה שיש לי, לאמא, לאבא. בסוף זה אותו דבר.
אין לנו משמעת עצמית.
אין לי משמעת עצמית. מי אני שאשפוט את אבא?
