וכאילו מה, רק ליחסים הוא חיכה?
ואמר שאם הייתי אישה נורמלית הייתי מזמן משיגה גלולות...
אנונימית בהו"ל

והם יכולים להתאפק כי לאשה שלהם לא טוב כרגע, כי אי אפשר, כי למנוע זאת החלטה *זוגית* שבמקרה בגלל ההלכה היא על האשה (ואם קשה לה לקחת גלולות כי וואלה זה מפחיד זה הורמונים שיכולים לגרום להרבה תופעות לוואי וצריך הרבה כוח ואומץ לקפוץ למים האלה ולפעמים צריך זמן - הם יחד בזה. זה של שניהם.) ובכלל, זה לא משנה מה הסיבה.
ומותר לא להיות ביחד בליל טבילה. אולי זאת מצווה אם עושים באותו זמן, אבל לא חובה.
והכי חשוב שזה יבוא בשמחה, באהבה, בחיבור.
מצטערת, בעלה פגע בה במקום מאד קשה וצריך הרבה בשביל להתפייס... אבל זה אפשרי (ואפילו אגיד שאפשר להתעלות מזה יותר, אבל צריך להבין את הטעות העמוקה שהיתה כאן מעבר למילים שנאמרו, ושלפי הבנתי ממה שהיא כתבה זה תפיסה בכלל של כל הזוגיות והאינטימיות, ולתקן)
בעיני, לא טובלים בשביל לקיים יחסים. טובלים כדי להיות מותרים, ביחד, לגעת, להתחבר, כי זה חלק מהזוגיות והשמחה אחד בשני. ומתוך זה באים הדברים הבאים...
צריך לזכור מה המטרה.
מה שכן, לדעתי, חשוב לדבר אחד עם השני, להראות שמבואסים שאי אפשר, להגיד הרבה מילים חמות וכו', לעשות דברים ביחד אינטימיים "במקום" (ואני לא רוצה לפרט מה אפשר אבל יש הרבה דברים) וכו'. כל זוג ומה שמתאים לו.
בס''ד
נשמע כל-כך כואב לקבל הערות כאלה...!
ועוד יותר ביום שאת גם ככה 'מגוייסת' ממש ומתאמצת...
תרצי לתת לנו יותר רקע?
כמה זמן אתם נשואים?
נשמע שאתם אחרי לידה, זה נכון?
איך הקשר שלכם בדרך כלל?
איך התקשורת ביניכם בדרך כלל?
האם אמירות כאלה הן יחסית אופייניות שלו כלפייך או שזה היה חריג ויוצא דופן?
ניסיתי לחפש את השרשור שציינת אבל לא מצאתי 😔...
ראיתי שמשהי כתבה מהניק האנונימי על נקודה בבדיקה האחרונה...
ועוד שרשור גם מהניק האנונימי על חוויות ממש לא טובות במקווה מול הבלניות...
את פתחת את אחד השרשורים האלה...?
ומה שלומך הערב ומה קורה איתך בסוף?
הלכת לטבול?
חיבוק ענק נשמה ❤❤❤❤❤❤❤❤
נב: @מק''ר יקרה, תודה על התיוג...
מיקי מאוס

רוצה לכתוב לך כ"כ הרבה אבל לא יכולה כרגע, (בהמשך אצרף לך שתי תשובות שכתבתי בהרחבה)
בינתיים רוצה לכתוב לך ש:
המשפט שבעלך אמר "מה זה משנה
גם ככה לא עושים יחסים
מצידי אל תטבלי" -
זה באמת נשמע מאוד מכאיב ופוגע מבחינתך. הכי הכי מובן שבעולם יקרה
אבל מצד *בעלך* עצמו זה יכול להתפרש עם כוונה אחרת לגמרי,
אם את לשנייה בעלך,
בעלך *שאוהב* אותך!
בעלך שגם עבר שינוי עצום בלהיות אבא או אבא לעוד תינוק
בעלך שעבר יחד איתך את כל הטלטלות והחוויות
בעלך שכ"כ אוהב ומתגעגע לאשתו,
בעלך שמדבר בשפה מאוד חזקה בשפת המגע - ובכך הוא *באמת* מביע את אהבתו הכנה והעמוקה ו*השלמה* אלייך - לכל כולך. כל מי שאת. גוף נפש רגש שכל הכל!
שהוא נותן לך חיבוק, שהוא מקיים איתך חיי אישות, הוא בעצם אומר לך עד כמה הוא אוהב אותך,
עד כמה את חשובה ויקרה לו
את כמה את ייחודית עבורו
את *כל זה* הוא מביע ***דרך קיום המגע ויחסי האישות עצמם***
ממש ממש.
וממש *לא* מתכוון לומר לך "אני רוצה רק את הגוף שלך ורק את הסיפוק שלי" - ממש ממש לא יקרה!
זו דרך עבורו להביע כאמור את *כל* האהבה השלמה אלייך ואלך כל כולך!!!
לכן,
אחרי שמבינים את הצד שלו,
את הרגשות שלו,
את התפיסות והמחשבות שלו,
את איך *שהוא* בנוי ומחווט לאהוב -
מבינים קצת יותר שהמשפט שאמר לך "גם ככה לא עושים יחסים = גם ככה אני לא יכול להביע אלייך את האהבה שלי כמו שצריך או בכלל
אז מצידי אל תטבלי = אז בבקשה הנפש שלי צועקת שהיא לא רוצה ככה! אני רוצה לאהוב את אשתי! אני רוצה להיות מסוגל ויכול להביע את האהבה הזו אליה!
אני לא יכול שקוצצים לי את הכנפיים,
שלוקחים לי דרך ביטוי לאהבה,
שלוקחים לי את המילים לומר אני אוהב אותך
שלוקחים לי את הידיים והרגליים ללכת לאהובתי ולפגוש אותה
שלוקחים לי את העיניים לראות אותה
שלוקחים לי את השמיעה לשמוע אותה
שלוקחים ממני משהו עמוק ויסודי ושורשי שהוא הדבק העצום והמדהים של שנינו
ובגלל זה יקרה שלי, אשתי האהובה,
בגלל זה אני לא מסוגל כך
בגלל זה,
ברגע של תסכול עמוק מכל זה,
אני פשוט אומר עדיף שלא תטבלי בכלל - עדיף שלא אצרך להיקרע מבפנים, להתמודד עם החוסר השורף הזה, להתמודד עם אי היכולת הזו
כי אם תטבלי אבל הכנפיים הקצוצות שקצצו לי לא יאפשרו לי להביע את איך שאני אוהב אותך במלוא מובן המילה - אז מה זה שווה?
ואיך זה יקרה בכלל?
איך אני אצליח אשתי האהובה?
הרי אני אוהב אותך!
אוהב אוהב אוהב
ואני רוצה להיות איתך! עם כל כולך!
ואם אסור לי
ואת טבלת
אז זה עוד יותר קשה!
יקרה שלי, זה כבר בלתי אפשרי עבורי, בכנות!
בלתי אפשרי לראות את האהובה שלי אחרי טבילה ולדעת שנאני לא יכול, פשוט לא יכול לומר ולהראות ולהביע כמה אני אוהב אותה במלוא מובן המילה ובכל התחומים.
וגם פיזית אני לא מסוגל, הגוף לא יעמוד בזה, בכנות
איך?
איך אפשר לעשות דבר כזה?
אז אולי לא אתמודד עם הקושי הבלתי אפשרי הזה וזהו.
ז"א יקרה,
שהוא בעצם מכוון *אליו* את התסכול, הקושי, תחושת חוסר האונים
ומראה לך, בדרך של הבעת מצוקה, עד כמה זה באמת באמת קשה לו
ועד כמה את באמת באמת חסרה לו.
יש כאן עוד הרבה מאוד להעמיק בהבנה של בעלך
וגם בהבנה שלך יקרה,
ומעבר להבנה הזו שצריכה להיעשות כאן
אני חושבת שקודם כל חשוב מאוד למצוא אמצעי מניעה + להיות בליווי של רב צמוד עם כתפיים רחבות שינחה איך להתנהל בינתיים.
כן, כולל כל הפתרונות ההלכתיים.
כולל מצבים בהם כן תהיו יחד, בשלמות, ובלי שום סיכוי שיהיה הריון.
ואם מביעים את כל הצורך ואת כל הרקע ואת המצב שלכם לרבנים גדולים - יש גם פתרונות הלכתיים!
ואפשר גם וגם ולא או או.
זה לא או הריון או לא לקיים יחסים! זה לא!
יש עוד המון אפשרויות שב"ה תצליחו גם וגם, כמובן בשאיפה למצוא בהקדם אמצעי מניעה שטוב לשניכם ואז כלל לא תהיה שאלה.
אבל גם על הבינתיים הזה, ממליצה בחום בחום להתייעץ, ובהקדם.
יש את הרב זכריה בן שלמה, יש את רבני מכון פועה, ובטוחה שתקבלי כאן עוד המון המלצות לכתובת המתאימה ב"ה.
בנוסף,
מצרפת לך שתי תשובות לסיטואציה קצת דומה, של אחרי לידה, שכתבתי כאן בהרחבה,
בתקווה שיהיו לך גם לעזר
1.
אישה יקרה!
קודם כל ולפני הכל - את יולדת!
מזל טוב!
חז"ל אומרים שאישה נקראית יולדת ואיבריה מתפקקים אפילו 24 חודש אחרי הלידה,
אז ק"ו כאשר את כותבת שילדת לא מזמן
וק"ו בנו של ק"ו שאת כותבת שה"גדולה" שלכם בת שנתיים!
ז"א שרק לפני שנתיים עוד היית "חופשייה" וללא כל אחריות הורית,
ובתוך שנתיים את מוצאת את עצמך, בשבח והודיה עצומה לקב"ה, אמא ל2!!! ואו!
והשני/ה ממש ממש טריים!
אז שנייה יקרה
קודם כל לנשום
להבין
את שנייה וחצי אחרי לידה
הגוף עבר טראומה רצינית
הוא כואב
הנפש גם עברה טלטלה
השינוי העצום מאישה - לאישה שהיא גם אמא - לאישה שהיא גם אמא ל2 הוא באמת עצום וצריך זמן לעכל אותו ולראות איך מתנהלים במציאות החדשה!
לידה מטלטלת את כל הבית,
מפירה את כל האיזונים
שנייה!
בואי נבין רגע מה קורה כאן בעצם:
לי זה נשמע מאוד חזק שאת ובעלך נמצאים במצב בו שניכם נמצאים במצוקה בו זמנית.
וכאשר שני בני הזוג נמצאים במצוקה בו זמנית - הם לא מסוגלים לראות כרגע אצת הכאב של האחר!
זה לא שהם לא רוצים, אלא הם לא יכולים!
זה לא שלא אכפת לך מבעלך - אלא שאת מרוכזת בכאב שלך!
זה לא שלבעלך לא היה אכפת מהפגיעה ומהכאב שלך - זה שהוא היה מרוכז בכאב שלו!
אפילו לעצמכם אין יכולת לעזור כאשר אתם בתוך הכאב עצמו - אז קל וחומר שלאחר.
במצב כזה צריך לחכות שיהיו כוחות.
לחכות שהמצוקה לאט לאט תפחת ותיעלם.
להיעזר ברשת תמיכה סביבתית רחבה - כמו אחות, חברה, אמא, שכנה, בייביסיטר, מסכים, אמבטיה, סדרה מצחיקה, הליכה לטבע, כוס תה, ספורט, כוס מיםף, מוזיקה, פעילות גופנית וכו' וכו' - כל דבר שיכול להקל מהמצוקה.
בלי לצפות מהשני כרגע - כי גם הוא במצוקה בדיוק עכשיו.
כמובן שבמצב שלא שני בני הזוג במצוקה בו זמנית זה יותר פתיר וקל...
- עוד נקודה משמעותית היא עד כמה *ההבנה* אחד של השנייה קריטית כאן -
ואחרי ההבנה צריך לתקשר את הקושי האחד לשנייה.
נפילות הן חלק בלתי נפרד מהחיים.
וקורה לכולם.
לא אומר שום דבר רע עליכם או על הזוגיות שלכם -
רק אומר שאתם אנושיים!
ושיש לכם מדי פעם כמו לכולם קשיים ונפילות!
ודווקא מהנפילות אפשר כאמור ללמוד לעומק על עצמנו ועל בן זוגנו יותר,
להבין מה היה כאן,
להבין את עצמי,
להבין אותו/ה
לזהות את הבמפרים הללו
ובפעם הבאה - לנטרל את כל אותם הבמפרים מראש!
לעשות בפועל את מה שלמדנו מכל משבר!
כי תמיד שיש משבר -
אם נטאטא אותו מתחת לשטיח - רק יחמיר ולא יועיל בכלום.
אבל אם נשכיל להבין לעומק מה היה כאן
מה היה שם בעצם?
מה הקווים האדומים שלו?
מה קשה לי?
מה חשוב לי?
על מה זה דרך לי?
וכל זה לבן זוגי?
אז עם ההבנה הזו, הלמידה העמוקה הזו והעשייה של הלקחים הללו בפועל בפעם הבאה - היא היא זו שתעמיק את הקשר ואת האהבה ותגרום דווקא מהמשברים לצמוח עוד יותר!!!
שיש קצר בתקשורת
צריך קודם כל להבין שזה קורה.
קשיים/משברים/פיצוצים/קצרים בתקשורת הם חלק *בלתי נפרד* מהחיים - הם קורים *לכולם*, לכל הזוגות באשר הם ולכל האנשים באשר הם.
אז קודם כל - לא להיבהל!
זה אנושי וטבעי שזה קורה!
ובתוך הסיטואציה עצמה של הקצר בתקשורת רואים כמה דברים עקרוניים ומהותיים לשניכם - שלולא זה היה קורה - לא הייתם יכולים ללמוד על עצמכם ואחד על השנייה בעוצמה הזו!
לכן,
הקשיים והמשברים הם גם *דרך מצוינת* ללמוד את עצמנו לעומק יותר, לראות יותר לעומק מה פריע לנו? מה הקווים האדומים שלנו?
מהם "הכפתורים" הרגשיים שלנו, מהם הטריגרים שמדליקים אותנו - ולמה?
מה חשוב לנו?
וגם מלמדים אותנו את כל זה *על בן/בת הזוג שלנו*!!!
רק מהקשיים ורק מהמשברים
אפשר לפעמים להבין וללמוד את כל זה ממש לעומק,
המשבר הוא כמו שובר - שובר מתנה ושובר הזדמנות להתבוננות עמוקה ורחבה יותר על עצמינו, על החיים שלנו, ועל האנשים הקרובים אלינו.
אפשר לנסות את זה למשל דרך "החלפת תפקידים" -
שאת ממש נכנסת לראש וללב ולנעללים של בעלך
ואומרת כאילו מתוך גרונו מה הכי קשה לך?
מה בעצם הכי היית רוצה שיקרה?
אם את שנייה בעלך ואני שואלת אותך (את בעלך):
איך היה לך המעבר להיות אבא?
ואבא ל2?
ואיך אתה מסתדר בכולל ועם 2 עבודות?
ומה קשה לך?
ואיך המצב רוח שלך? השינה שלך? התיאבון? שמחת החיים?
ואיך בזוגיות?
ואז שואלת אותך:
איך היה לך המעבר להיות אמא?
ואמא ל2?
ואיך הייתה לך הלידה?
והאם את מספיקה לישון כמו שצריך?
לאכול כמו שצריך?
להתאושש?
להתאוורר?
לקבל עזרה ותמיכה?
ואיך המצב הכלכלי?
ומה עוד קשה לך?
ולנסות לאט לאט להבין רגע את השני,
להסתכל על השני ולא רק על הקושי שלנו עצמנו -
בעלך יסתכל מעבר לקושי שלו ויראה שאת אישה אחרי לידה, בבית לבד רוב היום עם 2 פצפונים, מניקה בטח, מבשלת מנקה מסדרת, מחפשת עוד עבודה וכו' - ואת פשוט קורסת! ועייפה! ותשושה! וגמורה!
הוא בעיקר יבן את כל הנ"ל ע"י תקשורת טובה ואוהבת ביניכם,
תקשורת בה את תספרי לו מה את צריכה,
מה קשה לך,
בלי להטיח בו האשמות או "אתה לא" וכו' אלא -"אני"!
לי קשה
אני צריכה ש___
הייתי שמחה אם ___
נסו להביט בעיניים בשיחה הזו,
לראות אחד את הקושי של השני, את הנשמה של השני, את הכאב של השני, לצאת קצת מעצמנו,
כמובן שהשיחה תהיה בזמן שבו הילדים ישנים ואתם אכלתם שתיתם ונחתם, וכמובן לכבות טלפונים וכו' ולתת לה זמן בנחת!
ואז לספר לו מה את מרגישה עד הסוף. והוא רק שומע.
ואז הוא מספר לך כל מה שהוא מרגיש וחווה ואת כל הכאב שלו ואת רק שומעת.
ואז משקפת לו מה שאמר, נותנת לדברים שלו משקל והזדהות (והוא לך)
ואז תגיע *ההבנה*
ההבנה אחד של השני.
ומתוכה יוכלו להגיע גם פתרונות פרקטיים:
מה אפשר לעשות כאן כדי ש*לשנינו* יהיה טוב?
הרי מטרת העל שלנו היא הבית המשותף שלנו, שיהיה לנו טוב ושמח יחד עד 120,
אז מה אנחנו יכולים כדי לקרב את עצמנו למטרה הזו?
ומה אנו צריכים להיזהר מלעשות כדי לא להרחיק עצמנו מהמטרה הזו?
ומה אני יכולה לעשות למען בעלי ואיפה אני יכולה לבוא לקראתו?
ומה אני יכול לעשות למען אשתי ואיפה אני יכול לבוא לקראתה?
ומה עוד יכול לקרות כאן כדי ששנינו נהיה מרוצים?
ועוד לפתוח את הראש ולחשוב על דרכים יצירתיוץ, דרך שלישית שטובה לכולם ועונה גם על הצרכים שלך וגם על הצרכים שלו!
לרוב זה פועל כמו קסם! אחרי ההבנה - פתאום הפתרונות מגיעים!
למשל,
אם המצב הכלכלי מאפשר אל תחפשי עכשיו עבודה, אלא תנוחי לפחות חצי שנה.
למשל למצוא מסגרת לגדולה, אפילו חלקית.
למשל לקבל עזרה מאמא/אחות/חברה/שכנה/בייביסיטר
להוריד סטנדרטים
להביא מנקה
אוכל מוכן
מדיח, מייבש, כלים חד"פ,
אולי לחשוב על לעצור במירוץ הזה ולקבל כלים גם של הדרכת הורים וגם לזוגיות כדי לא להגיע למצבי קצה שיוצאים במשפטים כמו שתיארת,
אולי להבין מדוע קשה לו לשים גרביים במקום וכו' -
ולא לשפוט
ולא לכעוס
אלא להבין
ואז מתוך ההבנה לחשוב על פתרונות
מה יכול לעזור לך לזכור?
אולי שעון מעורר?
אולי פתק?
לשים שיר ברקע ולסדר לפני השינה את הדברים שאתה כן יכול?
משהו אחר?
איפה כן אפשר להרגיש שאנחנו באיזון?
שיש לי זמן לעצמי ואני לא קורסת ויש לי עזרה?
ושלך יש זמן לעצמך ואתה לא קורס ויש לך תמיכה?
וזמן גם לזוגיות ולביחד שלנו?
איך אפשר לגרום לזה לקרות?
2. עוד תגובה כאן:
המון המון הצלחה יקרה,
שיהיה לכם רק טוב בעזרת ה' 🙏❤


אם היתה אשה בסדר גודל של רב מבחינת ידע תורני היה על מה לדבר
בהר סיני ויעויין בעיקר השמיני להרמב״ם ובהקדמת הרמבם למשנה תורה)
שרוב נשים לא נכון להם ללמוד תורה.
הבעיה היא האג׳נדה הכללית שמאחורי הדחף ללימוד תורה לנשים הגורמת לכך שלא מאפשרים גם לאשה פרטית שכן ראויה לזה בפועל להגיע לזה.
אפשר להתווכח על שיקול הדעת אבל אי אפשר להתעלם מהבעיה הזאת
נראה לי שחלק מהבעיה זה שלא מביאים את כל הנתונים לרב
קשה לי לחשוב שנשים מסתכלות על רבנים שעונים בטומאה וטהרה ככאלה שמעניין אותם מין.
זה צורם ולא נכון כלפי רוב רובם של הרבנים שהם יראי שמיים ורוצים לעשות רק טוב.
יכול להיות שיש ביניהם וכאלו שטועים אבל לכתוב כך זה עוול כלפי כל התלמידי חכמים האמיתיים שרוצים לעשות רצון הקדוש ברוך הוא
סליחה שהגבתי לך
אני מבינה שאת נמצאת במקום לא טוב אבל לכתוב כאלה דברים???
תשמעי יקירתי, אני גם קראתי פה ובעוד מקומות על כל התופעות של ההתקן ומתי מומלץ להתקין וכו.. וחיבת להגיד לך על זה כמה דברים..
דבר ראשון, אני חושבת שהעמדה של בעלך מוכיחה אותך על כך שעד עכשיו לא באמת מצאת את אמצעי המניעה שיתאים לך (לפחות באופן תאורטי) ולא פעלת לשם כך בזמן המתאים - קרי, לפני הטבילה, ולכן הוא מתוסכל. כי האחריות פה למציאת אמצעי מניעה ויישומו לצערנו היא שלנו.
לא משנה כמה נכעס נתעצבן נתמרמר ועוד ועוד על כך שההלכה כביכול לא מתגמשת עם הנשים לגבי אמצעי מניעה, נכון לעכשיו למי שמעונינת למנוע לפי ההלכה האמצעים שאת יודעת עליהם הם אלו שיש. ומפה צריך להתקדם. רק שנראה לי שמשום מה, מהפחד כנראה, הדחקת את הנושא הצידה ובדיוק 'בשעת השין' נקרא לזה הנושא עולה וצף וזה מלחיץ אותך והכעס של בעלך והתסכול שלו יוצא עלייך.. בקיצור, ממש לא נעים ולא נחמד.
אל תקחי אותו קשה מדי אפילו שזה ממש פוגע אלא תנסי להסתכל מהצד שלו ולהבין שהוא מסתכל על זה שלא מצאת אמצעי מניעה = הנושא לא מספיק חשוב לך. הוא לא חשוב לך. הקרבה אליו לא חשובה לך. אפילו שזה ממש לא נכון, ככה הוא מפרש את זה. בדיוק כמו שאת מפרשת את ההתנהגות שלו בצורה שלילית, ככה אותו דבר הוא איתך. תנסי לדון לכף זכות ולזכור שאתם סה"כ אוהבים ורוצים להתקרב, ואל תשכחי שאם את מניקה אז את גם הורמונלית עוד מההריון וזה בכלל משפיע על הרגשות שלנו ול איך שאנחנו רואות ומקבלות דברים, או מגיבות אליהם..
מה שאני רוצה בעצם להגיד לך הוא שזה נושא שהוא מאוד אינדיבידואלי ושזה משתנה מאישה לאישה ועד שלא תנסי לא תוכלי לדעת מה טוב לך. ונכון זה מתסכל ובא לך לצרוח לשמיים ובא לך לברוח מזה מהפחד שזה לא יעבוד, ובא לך שיהיה לך איזה כפתור שמונע הריון בקסם בלי כל הבלאגן הזה אבל באמת שרק אם תנסי תוכלי לדעת מה טוב לך ומה לא. וזו ההתמודדות כרגע. כי הרי מה עדיף, להמשיך להתלבט או לצאת לדרך ? אני בטוחה שאם היית מנסה משהו בינתיים גם אם היית חלילה נאסרת בגלל מניעה שלא מתאימה התגובה הייתה אחרת מבחינתו.
הסיפור שלי לגבי ההתקן הוא כזה:
הייתי במצב שלקחתי גלולות שלא עשו לי טוב באופן וודאי וידעתי שאני חייבת להפסיק אבל משום מה חששתי מאוד מאוד מההתקן. גם כי חברה שלי נקלטה איתו להריון צפוף וגם בגלל שזה מאריך דימום וכו וכו... וההתקנה כואבת, ומה לא.
חייבת להגיד לך שכל התחזיות השחורות שלי התבדו!
קודם כל, לא שאני לא ממליצה לך לנסות גלולות.. אלא שלי הייתה חוויה פחות טובה, לא מבחינת דימום וכו אלא ממש דכאון והשפעה תודעתית חזקה מאוד, לא היה שלום בית ולא הייתי רגועה עם עצמי בכלל.. אבל בהחלט אופציה. אני כותבת לך ספציפית לגבי ההתקן ומקווה שהסיפור האופטימי שלי ייתן לך קצת תקווה
מעולם לא עברתי בדיקת ספקולום ואני אחרי 2 לידות -רק מהפחד שיכאב לי. וחייבת לומר שלא כאב בכלל!!! בדיוק 2 דקות לא מורגשות ולאחר מכן אולי שבוע קצת כאבי מחזור וזהו.
לגבי מתי לשים את ההתקן - נאמר לי ע"י רב שעדיף בזמן מחזור או ב7 נקיים. וממילא את כל הכתמים שהיו לי התירו לי. ואף יותר מזה - לכתחילה התירו לי תחתון שחור בכל עת וגם ב7 נקיים ובדיקה אחת בראשון ואחת בשביעי. וזהו! לא מוך דחוק ולא כלום. הכל כדי שאהיה מותרת כמה שיותר .
זו ההלכה שלנו שרוצה להיטיב איתנו ולאפשר לנו לקיים את הבית שלנו בטהרה.
אני כדי לעזור לעצמי באמת לא מסתכלת על הנייר ניגוב ולא לובשת תחתון בשום צבע - רק שחור! לא האריך את המחזור באופן מיוחד ולא כבד הרבה יותר. ויש לי מחזור ארוך וכבד מאוד. יכולה אפילו לומר לך שסבלתי מPMS נוראי שעכשיו משום מה אני לא חווה כלל. אמנם יותר טבילות, אבל כלכך כלכך שווהה לי.. וגם המחיר. כי אני לא מתכננת מניעה ארוכת טווח אבל הזוגיות שלי שווה כל מחיר.
מבחינתי כלכך לא רציתי התקן אבל לא הייתה לי ברירה ככ ואני לא מצטערת לרגע. להיפך, אני בטוחה שדווקא בגלל שהלכתי נגד השכל והרגש שלי על דבר שחששתי ממנו - דווקא בגלל זה ברוך השם הכל איכשהו הסתדר. כי זה לא בשבילי, זה בשביל לקיים את רצון השם. ואם אני רוצה לקיים את רצון השם אני מונעת לפי ההלכה בצורה שהכי תתאים לי מהאופציות הקיימות
ולגבי מניעה - חשוב מאוד שאם את מדברת עם רב, שיהיה אחד עם כתפיים רחבות וגם אחד שמקשיב לך ושומע את כל התמונה שאת תספרי לו מנק המבט שלך. אני חייבת לומר שאני לפחות לא נתקלתי באישה שביקשה למנוע בשביל לשקם שלום בית ולהתאושש מלידה ולא אישרו לה. לא להתבייש לספר שיש בעיות בשלום בית או שאת לא מוכנה לעוד הריון. זה בדיוק המקום לדבר על הדברים. ובשביל זה הרב נמצא שם. כדי להקשיב ולתת מענה למצבים מגוונים ולא הכל שחור ולבן
אני מקווה שתצליחו להתעלות מעל המשבר הזה ולהבין שזה זמני, עברתם טלטלה עם הריון ולידה ובאמת אני אומרת לך - אצלי לפחות, ההורמונים שיבשו לגמרי את יכולת קבלת ההחלטות והחשיבה ההגיונית אז אני מבינה את סערת הרגשות שלך מאוד, ועם זאת אומרת לך - אפשר אחרת. ויהיה יותר טוב, רק אל תוותרי לעצמך על זוגיות טובה ויציבה שמגיעה לך.
בהצלחה רבה יקירה, מקווה שהצלחתי לעזור לך.
תינוקת מפונקת ובררנית שאוהבת מאוד לחם???
ופסטות וקוסקוס ואורז
ואת כל החמץ היא אוהבת🤦♀️

הקטנה שלי אוהבת בעיקר לחם ופיתה
וכמובן ממתקים🙈 לפעמים אוכלת גם פריכיות. בירקות מבושלים היא אוכלת רק תפו"א בצורת צ'יפס.
אנחנו ננסה לתת לה מהמצות, אבל אם היא לא תסכים - אז נקנה פיתות ולחמניות מקמח תפו"א (הן לא בהכשר לפסח שאנחנו אוכלים, אבל לא תהיה ברירה).
והיא תזלול הרבה במבה
(מזל שאנחנו ספרדים...)
גם קניידלך יש סיכוי שהיא תאהב, אני מקווה. (היא אוהבת פלאפל וכדורי פירה)
מקווה שהילדים הבררניים של כולנו לא ירעבו🤷♀️
בחג עצמו אנחנו מתארחים
מקווה שיהיה שם דברים לאלתר לה
אין לי תנור של פסח...
כשאני רוצה שתאכל בשרי אני מערבבת לה טוב באורז או בקוסקוס וגם אז לפעמים היא מסננת את זה
)אבל הם בסוף מסתדרים!!
אגב,
אפשר להשרות חתיכות קטנות של מצה במים כמה דק' ואז לסנן ולהכין עם זה מצה ברייט עם קצת חלב, זה מרקמית מאוד מזכיר פתיתים.
גם קניידלך זה אחלה.
קינואה אתם אוכלים?
במקרה שממש לא מוצאת הייתי מתייעצת עם רב אם אפשר להקדיש סיר לבישולים שלה ולהכין לה פסטה קטניות ואורז..
פסח ראשון שאנחנו בבית מאז הקורונה וחסרים לי הרבה מאד דברים. כבר קנינו המון ציוד ויש כמה דברים שאני תוהה אם חייבים:
מגבות מטבח (או שמספיק לכבס את המגבות הרגילות?)
תחתיות לסירים (יש לכן רעיונות לאלתור זול?)
נטלה במטבח (אולי פשוט נשתמש בכוס?)
אוףףףף איזה חג מעצבן!
אני משתמשת ברגילות מכובסות.
תחתיות לסירים- האמת יש לי מלא, אז חלק משמשים לפסח.
אפשר לשים מגבת.
נטלה- יש לנו פשוטה מפלסטיק.
אם זה מפלסטיק, אני חושבת שאפשר לנקות טוב ולהשתמש ברגילה.
אולי גם אם זה מחומר אחר. סך הכל משתמשים בזה רק למים קרים.
תחתיות אישית אני קונה את הפושטיות עם החורים
אני לא בטוחה שצריך חדש, ממליצה לך לשאול בטתר ישיבה או משהו (חכולה לשאול בשבילך אם תאצי)
נטלה לא חושבת שיש בעיה
פשוט מנקים אותה הייטב ( אם זה זכוכית טולי צריך עירוי? אינלי מושג ויכולנ לשאול בשבילך)
אם היא ממתכת, בעירוי מים רותחים עם חומר מפגל.
מגבות אנחנו מכבסים ומשתמשים בשל כל השנה
תחתיות לסירים-אפשר לשים מגבת, אפשר קרטון ביצים.
תחתית לסירים - מזכוכית/ מעץ -
ניקיון ועירוי מים רותחים,
מגבות-לכבס,
נטלה - לנקות
בהצלחה!
מגבות אני אוהבת להתחדש אבל משתמשת גם בישנות
תחתיות לסירים - אני לא משתמשת בשלי של ימות השנה ונראה לי שאין לי גם כי חידשתי לפסח הקודם והעברתי לימות השנה
הכי הרבה על מגבת אבל תכלס אפשר לשטוף טוב עם סבון ולשפוך מים רותחים
חשוב מאוד לבדוק מאיזה חומר הם. נטלה מניחה שפחות קריטי כי זה לרוב רק עם מים קרים, אבל תחתיות סירים ששמים עליהם סירים רותחים חשוב לבדוק אם זה חומר שצריך להכשיר
אם יש מכשירי "חמץ" כמו טוסטר וכדו' האם מספיק להצניע אותם או שצריך למכור אותם?
אם כבר מוכרים את החמץ שעל המכשיר
וזה כבר תחת מכירת חמץ שבלוע בהית
או תחת ביטול חמץ
פערים הלכתיים
בין כן צריך למכור
לבין אם מוכרים צריך להטביל שוב כי זה נקנה מגוי..
לבין אפשר
וכו..
ומצניעים
לא מוכרים כלום לגוי
את המגבות ב60 מעלות לפחות
סירים אפשר להניח על מגבות או על כמה מפיות
וליטול ידיים אפשר גם מקופסא חד פעמית של חצי ליטר
יש נטלות זולות ופשוטות אבל אם את לא מגיעה לחנות זה מה שהייתי עושה
אין לי מושג מה קרה
הנקתי בישיבה ב1 ועכשיו צרח וגיליתי אותו על הרצפה על הגב.
כנראה נרדמתי
מה עכשיו?
התגובות שלו נורמליות, לא אפאאי, מגיב כמו שהוא בדכ?
אם כן אני חושבת שזה מסםיק.
לא בטוח שהיא תשלח אחרי ככ הרבה שעות, תלוי רופאה אני חושבת.
ועכשיו הוא נרדם
מותר לישון אחרי שנפל?
אוף אני לא מאמינה שזה קרה לי
מכיוון שכנראה זה קרה מזמן נשמע לי הגיוני שזה בסדר שירדם. מצד שני אני לא רופאה..
מבינה אותך, העייפות הזאת בלתי בלתי נסבלת...
במצב דומה לשלך הצמדתי את המיטה שלי לקיר כדי שזה לא יקרה, ופעם אחת כשהשתמשתי במתחברת ולא יכלתי, שמתי אחרי המתחברת שידה קטנה כמעט בגובה המיטה עם מזרן קטן עליה שאם יתגלגל לא יפול חזק אלא יפול לשם
כנראה שעכשיו הלול גם בלם את הנפילה
הלול צמוד למיטה שלי וכשהוא נפל הלול התרחק מהמיטה
ותבדקי אם יש אפשרות לנעול את הרגליים של הלול או להצמיד לקיר בין המיטה שלך לקיר כדי שלא יהיה ללול לאן לזוז. אפשר גם מתחברת ואז הוא יתגלגל פנימה אליה
ואולי נפל לפני שבכה ולא מיד בכה?
אןף
אני מכניסה את עצמי לסרטים, אני אלופה בזה
כנראה לא שם קיבל מכה
אני מתלבטת אם ללכת לרופא או להתקשר
ותוהה לעצמי אם יש סיכוי שתגיד משהו אחר חוץ מללכת למיון
כי אני נמצאת המון בבתי חולים עם אחד מילדי
שומעת המון דברים
אבל כדאי שרופא יראה אותו, כנראה שהכל בסדר! מלא ילדים נופלים מהמיטה
וזה מלחיץ אבל ברוב הפעמים הכל בסדר
אז אולי אני הצד הלא נחמד עכשיו
לגבי אישונים מורחבים- קחי פנס של פלאפון ותכווני לעין אם את רואה שהאישון מתקטן לגודל קטנטנן זה סימן מעולה
לק"י
רגיל. לרופא יש פנס אחר.
@פה לקצת קרה לנו גם פעם באמצע הלילה עם תינוקת בת כמה חודשים.
נסענו למיון, ושם בדקו ושחררו עם סימני אזהרה למה לשים לב. עכשיו בבוקר אפשר ללכת לרופא.
בגדול, הסכנה היא מנפילה מגובה של פי 2 או 3 מהגובה של התינוק.
וחיבוק, זה באמת מלחיץ.
היא לא שלחה למיון. שאלה כמה שאלות לגבי ההתנהגות שלו, ואמרה שאם אני לא רואה משהו חריג אז אפשר להישאר בבית.
אותי זה מרגיע להתייעץ עם גורם רפואי...
וחיבוק, זה בטח היה ממש מלחיץ❤️
עכשיו חזרנו מהרופאה, היא אמרה שב"ה הכל נראה בסדר ורק להמשיך לעקוב.
ואני מנסה לחשוב מה אני עושה שפעם הבאה זה לא יקרה וגם אם חלילה ארדם הוא לא יפול.
המיטה שלי צמודה לקיר ומהצד השני הלול של התינוק.
כורסא ירוקהאני לא אניק בלי להישען כי זה גם מסוכן, אז במקום להשען על הקיר אשען על הלול.
או שלא הבנתי נכון?
לק"י
את יודעת להניק בשכיבה?
אני מניקה בשכיבה, והתינוק ישן בין הקיר לביני. אבל אנחנו ישנים ביחד.
בישיבה הייתי נרדמת...
(כם בשכיבה אני נרדמת אבל התינוק לא יכול ליפול)
עשיתי את זה עם הגדולים אבל זה גורם שכל הלילה הם ינקו כי כל פעם היינו נרדמים
אבל באמת רעיון לנסות איתו, שכחתי מזה
מעדיפה להניק כל הלילה מאשר שיפול שוב
ברור שנאכל ארוחת צהריים בשרית ומזינה ברביעי בצהריים
אבל מה אוכלים ברביעי בבוקר?
ומה אוכלים בין הארוחת צהריים ל "שולחן עורך" בשעת לילה מאוחרת?
ולבוקר אפשר חביתות עם גבינה וירקות
בלחמניות כשרות לפסח
לפותחת- בבוקר אוכלים פיתות עד סוף זמן אכילת חמץ
לצהריים מכינה מרק ירקות מרוסק וסיר עוף עם תפוח"א
אחה"צ קרקרים מקמח מתפוח"א, פירות, עוגות וכד'
לפי הרב אליהו אסור גם לספרדים לאכול אותה.
מצ"ב הסבר באתר כושרות
עוגיות מצה עשירה | כושרות - ייעוץ והכוונה בכשרות
מעתיקה מאתר כושרות:
"מחמת הטענות הללו התריע הגאון הרב מרדכי אליהו שעוגיות אלו נחשבות לחמץ גמור בין לאשכנזים ובין לספרדים, חובה לבער אותם מן הבית לפני פסח, ולא לרוכשם גם לאחר הפסח שכן הן 'חמץ שעבר עליו הפסח'.."
מדובר על עוגיות מצה עשירה..
יודעת שיש הרבה שלא יודעים
ואז מוכרים אותן בפסח לגוי..
וככה אחרי פסח הן לא 'חמץ שעבר על הפסח',
ואני יכולה להתפרע עליהן בכיף
או קרקרים מקמח תפו"א (קנויים) עם גבינה, ירקות וכדומה.
ועד הלילה בטח נאכל שטויות. יש עוגיות קנויות מקמח תפו"א. לא הכי טעים, אבל נשנוש.
מקווה שיתאפשר מבחינת מזג האוויר.
דווקא עם ארוחת צהריים אני תמיד מסתבכת
לק"י
אני מוציאה כלים מהארון של פסח לפי הצורך.
ואז אפשר לבשל בלי לארגן מטבח שלם.
או קורנפלקס עם חלב (אפשר גם כשלפ)
לפני החג אפשר שאריות מהצהריים
נקניקיות וציפס
מרק ירקות
מרק כתום
פירה
יש קרקרים כאלה שנראים כמו מצה אבל מקמח תפו"א, אפשר אותם עם ממרחים.
עוגות "שהכל"
נגיד קרונפלקסים וכזה קטניות אם אין לך כח להתעסק עם חמץ.
אפשר גם לוותר לגמרי עת חמץ בבוקר, להוריד כלי פסח מוקדם בבוקר ולהכין שקשוקה ולהגיש אותה עם פרכיות אורז נגיד.
ואז ארוחת צהריים קצת יותר מאוחרת.
לילדים אני אורזת מנה מהצהריים בקופסה פשוטה.
אורז עם קציצות וקוביות תפו"א ברוטב עגבניות.
עם ביצה קשה בצד. אפשר גם שעועית ירוקה.
אולי יש מי שלא מבשל קטניות בכלי פסח- אנחנו כן.
מה שאוכלים- אוכלים, מה שלא זורקת.
אחרי כניסת החג כבר מביאה מהמרק וכד'.
לעצמי נהנית מעוגיות בוטנים 😁
לגדולים יותר קצת פרכיות אורז עם סלט ביצים ו/ או אבוקדו.
אפשר גם תמר עם שקדים/ אגוזים אם מתחשק מתוק.
מן הסתם שיש מלא דעות על כל דבר בפסח.
מי ששואלת על אוכל צריכה לקחת את זה בחשבון.
(אנחנו אוכלים, וגם בשבת שצמודה לשביעי של פסח שחל ביום שישי)
אנחנו גם אוכלים בשבת שאחרי שביעי של פסח
אבל לפני פסח לא..
צהריים מרק עוף עם ירקות
לפני ליל הסדר לילדים- כל השנים דאגתי לשניצלים... השנה יוצא שגיסה אחרת דואגת למשהו בסגנון
חביתת בצל
פשטידת ירקות
סלט ירקות עשיר
בלינצ'ס עם פירה
שקשוקה
לביבות
מוזלי (יוגורט עם פירות ושקדים)
נשאר לכן כוחות לבשל אחרי החודש המשוגע הזה?
אני רק חושבת מה הכי קל ומבשלת או שלא
והרבה רעבה ....
קודם כל חייב לאכול משו😅
ובבחג אני מבשלת דברים שבדרך אני לא מכינה
וגם, למרות הכל, האוכל עושה אוירה של חג למרות שאין ככ
חשוב לי לשמח את הילדים שלי ושיראו אותי מתפקדת כרגיל כי מאוד קשה להם עם המצב הזה, אז במה שאפשר אני משאירה כרגיל
המקוריתארוחת בוקר סיום כל החמץ
באמצע ניתן לאכול פירות ואת החטיף הלאומי תפוצ'יפס
ארוחת צהריים מפוצצת בשרית
ואח"כ יש פירות, יש עוגות שהכל, לפני הסדר אבשל תפוחי אדמה לרעבים שינשנשו לפני הדלקת נרות
רק לציין יש פה 4 מתבגרים שלי + ועוד 2 טרום ועוד 2 קטנים ועוד אורחים מתבגרים אז בהחלט אתגבר נשנושים
הפעלתי מכונה עם בגדים של האפרוחית והמכונה הוציאה קצף (קרה לי בעבר כששמתי יותר מדי חומר..) קיצר נכנסתי למחשבות אולי שמתי בטעות נוזל ריצפה. אני לא חזקה בריחות אבל הדיבור פה בבית שיש ריח של כביסה.. מעצבן נראה לי זה סתם מחשבה אבל יש לכן רעיון איך אדע בודאות.
ואתן חושבות שזה קצת מגעיל להניח בגדים שלה במקום פחות נקי.. ? הנחתי על המיטה אחרי שישבתי עליה (ישבי היום בחוץ) וזה קצת מגעיל אותי.. תנרמלו לי אני הורמונלית
לגבי הבגדים אין מצב ששמת נוזל רצפה..
לדעתי..
את יכולה אם את מתלבטת לעשות לזה כביסה חוזרת.. אם זה עדיין במכונה.. אם לא, תריחי ואם יש ריח רגיצ הכל טוב...
ומזל טובבבבבבבבבב!!!! מרגשששששש
ה' תודה שלא עשית אותי איסטניסטית זה נראה לי כל כך קשה:o
נראה לי שריח זה מדד ודאי
ולכי לישון!!
ותחזיקי כשהגב שלה נשען על הבטן שלך והברכיים מקופלות פנימה לכיוון הבטן
מעל כיור/אסלה כמובן...
וחכי לשפריץ
אם זה ממש מטריד אותך, את יכולה להפעיל שוב את המכונה.
אבל אם אחרים אומרים שיש ריח של כביסה, הייתי מסתפקת בזה.
לא רואה בעיה להניח בגדים על המיטה שלך אחרי שישבת עליה.
אני מניחה שאת גם מרימה את התינוקת אחרי שישבת בחוץ, ולא נכנסת להתקלח לפני.
0544אני צריכה לצאת יותר לתת לראש שלי להיות בעוד מקומות...
בגדים שלה אחרי שישבת על המיטה?
ואת מפחדת שזה מלוכלך????
טבלת בבוץ לפני כן?
למה שזה לא יהיה נקי??
לגבי הכביסה מן הסתם החומר רצפה לא עומד על המכונת כביסה. ולגבי הנחת הבגדים על המיטה זה יותר מבסדר, תינוקות אכן יותר רגישים ממבוגרים אבל לא עד כדי כך.
ביקשת שנעזור לך לדעת בוודאות שבסדר ולדעת כל מי שענתה לך הכל בסדר.
אני רוצה להוסיף בעדינות עוד משהו. כותבת לך מהלב ומחוויה אישית.
אחרי לידה הכל יותר רגיש, והדאגה לתינוקת היא בראש מעינייך. לפעמים יולדת נכנסת לדאגנות יתר ודואגת מדברים שבשגרה לא מדאיגים או פחות מדאיגים אותה.
הייתי שם עם חרדות ומחשבות שלא נגמרות, אם התנהלתי בסדר, אם בטוח לא הזקתי, אם אולי יש בעיה בריאותית אצל התינוק שאני מפספסת. זה יכול לעבור לבד והזמן (והשעות שינה!!) הרבה פעמים עושה את שלו.
אם את מרגישה שאת כל הזמן מוצפת בדאגות, או שיש דאגות שיושבות לך חזק מידי במחשבות, ממליצה לשתף גם בעולם האמיתי, אפשר להתחיל מאחות טיפת חלב.
ואסור לי זופרן.
אני לא יודע אם זה עדיין מוגדר היפראמזיס.. מה קובע?
אני מצליחה לא להקיא כשאני במיטה ולא מתקרבת לאוכל
אם אני מתקרבת זה כאילו לא לקחתי בונג'סטה ולא שום דבר אחר.
גם במיטה קשה לי לאכול ולשתות ואני ממשיכה לרדת במשקל..
נלחמת לא להתייבש.
כשלא מצליחה להחזיק את המים עם הבונג'סטה הולכת מהר לישון.
יוצא שאני שורדת- מתעוררת, נושמת, טיפה מים, בורחת לישון.
וכל הזמן במיטה.
מרגישה עצלנית ומפונקת.
אבל כל פעם שניסיתי לקום פשוט קרסתי אחרי חצי שעה וישנתי כמה שעות ברצף.
אני לא מצליחה להתאושש ולקום! ופסח, ובית, וילדים... איך כולן עושות את זה?!
ועד מתי אהיה ככה מרותקת למיטה? זה לא נורמלי 😑
נשמע שאת מיובשת ממש.
וזה יכול להחיות אותך לכמה שעות ולתת לך כוחות.
ולשחרר השנה.
לא לעשות כלום.
שבעלך יעשה ותביאי מנקה ובייביסיטר לילדים
את אישה גיבורה שעוברת הריון קשה ונותנת לעובר את כל מה שהוא צריך.
אני לא מבינה מספיק בהיפראמזיס אבל נשמע לי שאת צריכה אישפוז ביתי ונוזלים על בסיס קבוע אם את לא מצליחה לאכול.
אני ממש בהלם מעצמי כמה סמרטוט נהייתי.
שיתפנו כל מי שיכול אולי איכשהו לעזור כאן, יוצא שכל המשפחה יודעת, משני הצדדים, ומעקמים עלי פרצוף.
שולחים לי הודעות של 'מה הבעיה, תאכלי על הבוקר xyz ויעבור'
אני לא מיובשת מאוד כרגע, כי כן מצליחה להכניס נוזלים ברוך ה', אבל אנחנו בהחלט עם יד על הדופק
מהבחינה הזו ונפנה לעירוי כשצריך
וכמה באמת אין אפשר לתפקד.
הכי הגיוני בעולם שאת מרגישה ככה..
אצלינו זה שיקול של מתי להפסיק מניעה לפי הכוחות של בעלי לעזור בבית יותר..
ובאמת שמי שלא חווה לא מבין.
אבל כן..
תחילת איראן של עם כלביא הייתי בתחילת הריון.. וילדתי 3 שבועות לפני ששאגת הארי התחיל
ברחתי להורים שלי כי לא היה לי ממד ועם בעל במילואים לא יכולתי להיות שנייה לבד בבית..
ולא ידעתי שגם בעבר היה לך היפרמאזיס בהריון...
בעם כלביא נסעתי אליהם..
עכשיו רוצה את החופשת לידה שלי בחזרה.. רוצה שיפסק האכילה הרגשית וארד קצת במשקל, רוצה להיות אמא טובה לילדים שלי עם סבלנות והכלה..
והיה לי בכל ההריונות חוץ מהשני שבו הנקתי עדיין את הגדולה .
עכשיו אני נזכרת שכתבת כאן בעם כלביא, וואי זה נשמע משוגע לגמרי אז אני ממש שמחה שנסעת ומקווה שעבר בטוב!!!
ומבינה אותך ככ, כשחופשת הלידה שלי יצאה על החגים בלידה הקודמת היה לי קשה מנש.. וזה קושי שהמשיך איתי גם אחרי כי העומס היה מאוד אינטנסיבי.. אז רוצה לדחוף אותך להיעזר כמה שיותר ולהוריד מעצמך כמה שיותר!!! ולהתאוורר ולהתרענן ולקחת זמן שקט לעצמך פה ושם🩷🩷
והאמת.. גם מבינה אותך ככ על התחושה שרוצה להיות אמא טובה ותחושת החמצה של התחושה כשאנחנו לא שם.. אני גם בדיוק ככה עכשיו.. אבל אחרי הלידה זה היה יותר בהרבה וכן, כי לוקח זמן בטח בנסיבות שלך לטלטלה של הלידה לעבור..
זה ממש נותן לי הרגשה טובה שאני מרגישה שאני מצליחה להיות טובה איתם.. וכשאני לא זה מבאס ומוריד אותי אבל גם לפעמים אני פשוט לא מצליחה... וצריכה לקחת את זה פחות קשה... יעבור..
קיצור חיבוקקקקק גדוללללל ומלא כוח!!!!
את מדהימה ואלופה ותודה תודה תודה תודה על המילואים!!!!💗💗💗💗
כבר לא זוכרת שילדתי.. יש תינוקת מתוקה כמובן אבל הספקתי לשכוח שאני יולדת.. .
תודה על ההזדהות והחיזוקים ♥️
וסליחה פותחת יקרה על הניצלוש!!!
🩷🩷🩷
ולא בהיכרח קשור לירידה במשקל, והיפרמאזיס.
ההורמונים חוגגים ומתישים יותר.
לגבי אכילה, שתיה, הכי חשוב זה לשתות כמה לגימות כל כמה זמן.
לגבי שתיה- לפעמים שתיה קרה עוברת יותר טוב. לפעמים חמה. הייתי נמנעת משתייה שעלולה לעשות ליחה ולהגביר את הבחילות.
ואפשר לנסות מאכלים שאולי יעברו יותר בקלות ואולי לא. כמו בייגלה, צנים. גם, כמה ביסים כל פעם. לא להתפתה לאכול יותר.
ועוד משהו- תנסי להבין אפ זה בחילות או גם צרבות. כי גם צרבות עלולות להגביר בחילות.
בכל מקרה, כדאי להתייעץ עם רופא. אולי במקום זופרן יש עוד אופציות.
אין לו פתרונות... הוא אמר שיש או בונג'סטה או זופרן, וכל השאר חלשים מידי ולא רלוונטיים בשבילי.
עירויים כשצריך ושלום
היו לי גם הריונות בלי היפראמזיס. אני יודעת מה זה בחילות הריון נורמליות ועייפות נורמלית בתחילת הריון..
רחוקה משם לצערי.
במצב של היפרמאזיס הרבה יותר קשה ומורכב...
קצת לשתות, לאכול דברים יבשים, וכל זה...זה אחלה במקרה של בחילות שהן לא היפרמאזיס.
היפרמאזיס זה היפרמאזיס זה לא רמות, לא סבל, זה לשכב במיטה, זו חוסר עשייה, אין בזה רמות. פשוט לשרוד
מי שלא חווה לא מבין.
ויש כאלה שכלום לא עוזר להם.
לא בייגלה או צנים וכדומה...
רק ללעוס קרח ולהתפלל לשרוד
התייחסתי רק למה שכתבו פה לאכול ביגלה, צנים, לשתות חם, קר... זה לא רלוונטי בכלל להיפרמאזיס.
גם למוריה על העצות וגם לך על הנרמול של הסיטואציה.
יש רמות בהיפראמזיס. מודה לה' כך הזמן שאני לא מאלה שמאושפזות 9 חודשים עם זופרן בוריד.
אבל כן, הרמה של הפעם הזו היא אכן לשכב במיטה ולחכות.
הזוי לי ברמות איך מבנאדם סופר פעלתן שהכל עליו ועוזר לכולם פתאום תוך יום אחד אני מרותקת למיטה וכולם מפרפרים מסביב לתפוס את כל המטלות שלי.
ומתסכל.
אבל באמת תודה לה' שזכינו.. לא ברור מאליו בכלל. חיכינו כבר כמה שנים להריון הזה.
את מתארת חיים קשוחים ממש כאילו את מתארת טיול בטבע, בסבבה כזה..
את מדהימה!!!
את מביאה חיים לעולם!!
את עושה בשביל זה ככ הרבה וסובלת ככ הרבה,
כל דבר קטן שאת עושה במצב הזה זה מדהים מדהים מדהים!!!!!!
ונמשע שצריך עירוי...
לחיות על אוויר זה קיצוני...
מצדיעה לך ככ ככ ככ ככ!!!!!!
פסח רק על מישהו חיצוני על תטרידי את עצמך בזה בכלל!!!
את בהריון עם היפרמאזיס
סורי שאין לי פתרונות
כי להיפר מאזיס כלום לא עוזר, רק לישון.
נשגב מבינתי היכולת להתמודד ככה
בע"ה שה' יתן לך הרבה כוחות וירבה שכרך!!!!
בעבר במייל של הסימפיות פרסמן מישהי שמומחית לנושא ההיפרמאזיס, לחפש לך את הפרטים?
קשה לי כל כך הקריסה הזאת וזה שהכל נופל על אחרים.
תודה לאל שיש מי שמתגייס ועוזר אפילו בערב פסח.
גם כשאני מנסה להרים את עצמי ולעשות אני צונחת מאוד מהר בחזרה למיטה.
נראה מה יהיה הלאה.
כרגע שורדת את היומיום.
את עובדת קשה גם בלי שאת זזה מהמיטה.
ב"ה שיש תמיכה.
ובע"ה שיהיה בשמחות אצל כולם.
איזה יופי!!
זה משמיים
ורצון ה' הוא שלא תנסי לצאת ואז לקרוס אלא לשמור על כל טיפת כוח שתהיה בשביל הגוף והעובר ורק רק רק לנוח!!!!
הכותרת מסכמת בערך את כל ההודעה. עכשיו רק נשאר לי לפרט ולפרוק.
מכירות את השכנה / אחות / חברה או סתם אחת. שבעלה עשה ועושה מלאאאאאאאאא מילואים (גם לפני המלחמה) ועל אף הקושי הרב היא מסתדרת בד"כ? גם עם הבית, גם עם הילדים, גם עם העובדה?
אז היי, זו אני✌🏼 למרות הקושי הנפשי והפיזי, כל סבב מחדש אני מסתדרת, לפעמים מצויין ממש, לפעמים קצת פחות. אבל בהחלט מצליחה להחזיק את הראש מעל המים.
עד עכשיו. עכשיו אני טובעת.
טובעת עמוק מאוד בתוך חור שחור.
לא רואה את האור.
ולכולן קשה. ולכולם קשה. והמציאות מורכבת כ"כ. וכלפי חוץ אני מנסה לחזק ולעודד, את השכנות, את הנשים של החיילים של בעלי.
אבל בפנים אני טובעת. ומטביעה את הילדים איתי.
(השבוע הגדולה שלי צעקה עלי שאני לא רואה את הקושי שלהם. ולא רק לי קשה, גם להם קשה, גם הם מתגעגעים לאבא)
וב"ה אני מוקפת במשפחה מאוד תומכת, משני הצדדים. אבל זה לא מספיק. ובערב פסח גם קשה לתמוך ולהיתמך.
ואין לי אוויר. בא לי להיכנס למיטה ולקום עוד שבועיים/שלוש.
ושונאת גשם.
וכדי להוסיף עוד לזוועה, מפחדת פחד מוות לקבל מחזור שניה לפני שהוא יוצא. וכאן הפריקה הופכת להתייעצות.
הייתי אמורה לקבל מחזור מתישהו לקראת סוף שבוע שעבר. לא בדקתי תאריך עונה, כי היה לנו אירוע ביום חמישי והתחלתי שבוע לפני לקחת פרימולטנור כדי שבאירוע נהיה מוצרים. בסוף הוא לא הצליח לצאת לאירוע😖😖
אבל הוא אמור לצאת לליל הסדר ובעז"ה אולי יצליח להישאר עוד כמה ימים אחרי! אז המשכתי אתה פרימולטנור. ואתמול התחילו לי קצת כתמים חומים כאלה, אני עם התקן לא הורמונלי והרבה פעמים יש כתמים כאלה לפני שמגיע המחזור😬
השאלה אם יש סיכוי שהפרימולטנור כבר לא משפיע?? (לוקחת בערך שבועיים) או שמאוד הגיוני שיש כתמים בעת שימוש בפרימולטנור? יש למישהי ניסיון עם זה?
(יכול להיות גם שזה כתמים כתוצאה מהשינויים של השעות? והיה עוד כמה פעמים שלקחתי באיחור של שעה פלוס מינוס)
קיצר, כל עידוד, תמיכה והרגעה יתקבלו בברכה.
אין מצב שאני מחזיקה מעמד בלי לקבל חיבוק כשהוא סופסוף יהיה בבית.
והערכה עצומה!
פרימולוט נור בהחלט יכול לגרום לכתמים כשהרירית בעצם אומרת "הי אני פה כבר יותר מדי זמן.. הגיע הזמן להתפרק". בהתייעצות עם רב אפשר לנסות להמשיך עוד כמה ימים כך שתהיו מותרים לליל הסדר.
ומהניסיון האישי שלי (השתמשתי בו פעם אחת ויחידה גם במסגרת המילואים) הפרימולט הוא זה שמקשה עלייך רגשית וכתוצאה מכך גם פיזית 🩷🩷🩷
לכאורה מבחינה רפואית הנגזרת הסינטטית של הפרוגרסטרון (שזה מה שיש בפרימולוט) לא אמורה לגרום לתופעות לוואי אבל לי הוא היה זוועתי והבנתי מעוד כמה שככה.
וזה קשה כי את לא יכולה לברוח מהעולם ולחזור עוד שבוע כי יש דד ליין של פסח, ואפילו לדאוג לרווחה האישית שלך אין לך הרבה זמן..
אבל עכשיו כשאת יודעת שזה זה אולי תוכלי קצת יותר להתנהל בהתאם ואולי אפילו להיות סבלנית יותר עם עצמך ועם הילדים כי יש פה גורם חיצוני שגורם לך להיות עצבנית.
וגם אצלי הוא האריך את המחזור רק בשבוע לפני שהתחילו כתמים..
פרימולוט לא מחזיק נצח והגיוני שאחרי שבועיים מתחילים כתמים.
כותבת לך נטו מניסיון אישי בכלל לא עצה רפואית- אני הייתי ממשיכה כמה שאפשר כל עוד זה לא אוסר.
קרה לי שהיו כתמים והמשכתי פירמולוט וזה החזיק גם עוד שבועיים עם כתמים שבאים והולכים.
לקחת בחשבון שזה יכול להתפתח לכל הכיוונים ולהתפלל חזק שזה יחזיק לך..
בתור השתדלות שווה להקפיד על השעות אם כי אצלי לא ראיתי שזה משפיע אז אל תאכלי את עצמך על איחורים.. קורה.
אגב שימי לב שהוא גם עושה מצב רוח אז זה יכול להגביר את האפקט של התקופה
אני לא יודעת ממתי את מרגישה שאת קורסת
אבל לי הפרימולוטנור היה זוועה מבחינה נפשית, גרם לי להתחרפן
זה לא אומר עכשיו להפסיק, במצב הנוכחי הגיוני שנכון למשוך עוד כמה ימים עד ליל הסדר
אבל המודעות לזה יכולה לעזור..
בהצלחה! וחיבוק
בס"ד
חיבוק ענק!
ותודה על כל-כל-כל-כל מה שאתם עושים למען כולנו!!!
את אלופת עולם שתמיד הסתדרת עד עכשיו.
גם כשזה היה להסתדר מצוין
וגם כשזה היה להסתדר קצת פחות.
למרות *כל* הקשיים הטכניים והנפשיים!!!
והכי הגיוני שמתישהו אי אפשר להמשיך להחזיק את כל ככה.
המאמצים האדירים של עכשיו
- בתקופה של האינטנסיביות של פורים ופסח
של מלחמה, התראות, אזעקות, טילים וחדשות -
מצטרפים למאמצים האדירים של השנתיים וחצי האחרונות!
שמצטרפים למאמצים האידירים של כח המילואים הארוכים והרבים מלפני המלחמה.
את מחזיקה כל-כך הרבה כבר כך-כל הרבה שנים!!!
ובשנתיים וחצי האחרונות נשמע שעם כל הסבבים וכל הטלטלות שעברנו כעם, בקושי הייתה לך הזדמנות להסדיר נשימה, אם בכלל.
כמו שאת כותבת בעצמך: אין לך אוויר.
זה קשה בטירוף.
האם יוצא לך לספר לסביבה שלך שהפעם את טובעת?
לא צריך לכולם כמובן. אבל כן לענות את האמת אם שואלים אותך. או פשוט לכתוב משהו בקבוצה של הנשים של החיילים של בעלך? או לשלוח הודעה לחברה?
אפשר אפילו להמשיך לחזק אחרות, אם זה עושה לך טוב, אם את אדם כזה, ובו בזמן לפרוק לאחרות גם ממה שעל ליבך.
הלוואי ויש לך את אפשרות הזאת להביע לעולם סביבך שאת בזמן של קושי כרגע. ועוד יותר הלוואי שה' ישלח לך את השליחים שאת צריכה כדי שתצליחי להגיע בבטחה לתחנה הבאה, כמה שיותר עטופה ומחובקת, כמו שאת זקוקה כרגע ❤️
לגבי הילדים, זה אחד המחירים הכי קשים של המילואים.
הבת שלי אמרה לי לפני יומיים תוך חיבוק של לילה טוב "אמא אני מתה עלייך. אני ככ אוהבת אותך. גם כשאת פוגעת בי". חץ בלב. באמת אני (לא רק, אבל גם) קצרה וצועקת ולא פנויה וזה פוגע, אין מה להגיד. ועדיין לשמוע את הקטנה המדויקת הזאת, זה פולח את הלב.
אנונימית לביאה, גיבורה ומדהימה שאת,
אני נושאת תפילה עכשיו
ממש עוצרת ואומרת לזכותך פרק תהילים
שהקב"ה הטוב ישלח לך את העזרה, החיבוק והתמיכה שאת צריכה כרגע,
שהוא ישמור על האיש היקר שלך,
על הילדים שלכם,
עלייך
בתוך כל עם ישראל,
שתצליחי לעבור את התקופה הקשה הזאת
ושהשמחה, הסיפוק הכוחות ותחושת המשמעות יחזרו לליבך.
שתזכו למנוחה, והמון,
לנחת, והמון,
לקשר קרוב בין כל בני הבית,
לאהבה חזקה לעין שיעור ממה שהיה עד עכשיו
ושיהיה לכם רק טוב ומתוק בחיים.
ושתזכו לפסח מדהים,
לכמה שיותר ימי חופשה מהצבא,
לסדר מרומם,
ול-100% זמן של טהרה.
מלא מלא מלא כוחות אהובה.
נב: אני לא יודעת לגבי הפרימולוט...
עד עכשיו היה קשה אבל אפשרי
עכשיו קשה ברמה לא רגילה בכלללללל קשה מדייי
חיבוק ענק
אנחנו חלק משו הסטורי
אנחנו מלכות העולם!!!!!!
ובוכה ביחד איתך. אני עוברת את התקופה הזו עם מילואים פחות קשוחים משלך ועדיין זה קשה קשה קשה. השילוב של אין מסגרות+ ערב פסח+ מילואים הוא משהו מיוחד, לא מוצאת תיאור נורמלי לדבר הזה.
לגבי הפרימולט אני לא מספיק מבינה, אבל ממה שאני מכירה לא תמיד אפשר למשוך איתו המון זמן... הלוואי שתצליחי ויהיה לך רק טוב!! ותזכרי שאת נכנסת לספרי ההסטוריה כמי שפעלה עם א-ל באחת השותפויות הכי משמעותית שיש!
(ועוד הארה אישית שקחי רק אם היא מתאימה לך: אני מעדיפה שלא לנסות לשלוט על זמני הטהרה כי מרגישה שזה מכניס למין לופ שקשה לצאת ממנו, החשבון מתי אני "מסכימה" להאסר וכו' מה גם שלא תמיד זה עובד. מעדיפה לזרום עם הטבע והתפילות. מסייגת שלא התמודדתי עם סוגיות קצה ברמה שלך, והיציאות של בעלי יותר טובות, אבל עדיין מאמינה שלפעמים עדיף לשחרר. בסיטואציה שאת נמצאת עכשיו לא יודעת מה נכון לעשות, שווה לדעתי להתייעץ עם רופא, עדיף יר"ש... בהצלחה! )
תודה
תודה
תודה!!!
וכולן!!!!!!!
רק רוצה לכתוב לך מלא מלא הערכה
כמו שאמרו לפני הפרימולט יכול להיות מאדדד קשור למצב רוח!
אבל אני רציתי להגיד שזה ממש ממש הגיוני לקרוס כבר.
תקשיבי, אני מרגישה גם על עצמי וגם כל מי שרואה סביבי
הסבב הזה עבר כל גבול אפשרי
השילוב שהם הוקפצו בצו 8 בלי התראה מראש
של האזעקות והריצות למרחבים מוגנים לבד עם ילדים
של החוסר שגרה הטוטאלי וחוסר במסגרות
ושל פורים-פסח!! לבד!! שזה חגים קשיםםםם לעשות לבד!
והמזג אוויר ההזוי הזה גם מוסיף קושי טכני ורגשי
הוא פשוט לא אפשרי!!! לא אפשרי!!! באמת שזה איזה שילוב שיוצר את הסבב הכי קשה בפער אולי חוץ ממיד אחרי ה7/10... שומעת את זה סביבי מכל מקום מנשות מגויסים
כל החזקות והמחזיקות כבר לא יכולות
זה באמת באמת באמת הגיוני ואת בחברה טובה♥️
מזדהה מאד, אצלינו גם היציאות כרגע קשות מאד ולא אפרט כי אאוטינג אבל אין יותר מבינה ממני! סבב אכזרי😬
וגם מצטרפת לקושי שהטהרה מוסיפה, אני עכשיו מרגישה שהווסת מגיעה וככ מקווה שאני טועהההה
למה לא התראינו שבועיים כמעט והוא אמור לצאת לליל הסדר ואני מתה!!!!! אם נהיה אסורים ואז הוא יסע שוב למלא זמן
מתה!!
קיצור חיבוקים גדולים והזדהות
ומלא נרמול!!!!
את נורמלית, הכל נורמלי חוץ מהמציאות!
אנחנו באמת גיבורות♥️
ואותי לפעמים מחזק לחשוב שבטוח גם נשות מצרים קרסו
ובכו מלא בלילה
וביום
וצעקו על הילדים
ואיבדו את זה!
ובזכותן באה גאולת מצרים!
ובעז"ה גם בזכותינו תבוא הגאולה השלימה והניצחון המוחלט! למרות ובגלל שאנחנו גם קורסות ומאבדות את זה♥️
חיבוק שוב!!!! הלואי שהכל יסתדר💓🙏
*מנסה לכבס אבל לא חושבת שהכל אפשר להכניס לכביסה
זה אמור להספיק מבחינת ביטול החמץ.
וגם שוטפת באמבטיה בזרם מים חזק מאוד.
בדקת מה כתוב על הבד שלה?
ויש מלאא חריצים
מעצבן ממש
וגם הכסא רכב שלנו מלא תאים נסתרים שבטח מפוצצים חמץ
מה עושים עם זה?
מה שלא- ממילא נפגם עם החומר
ומתבטל כשאומרים את הנוסח .
את צריכה לפגום את החמץ כדי שלא יהיה ראוי חמאכל כלב
ולכן שוטפים טוב עם חומר ניקוי
לכבס
או עם סקוצ' וסבון כלים, או חומר אורנים הכחול
הם הכי עדינים .