לסיטואציה שתיארת הייתי אומר איזה באסה

באופן כללי - ברור שלהביע הזדהות.. אבל לא להפוך אותו למסכן

לא כזה הבנתי עד הסוף במה מדובר

הזדהות לא בהכרח חייבת להעצים את הצד החלש.

לשדר שאת רצינית וזה נוגע בך.

אולי גם לזרוק בסוף מילה טובה אם זה שייך.

איך היא תביע הזדהות?

עצם זה שהיא מקשיבה זה חלק גדול מזה

יש דברים שבא לי לטאטא ואני עונה עליהם בקצרה 

ויש דברים שבא לי לומר אז אני מנסה למצוא הזדמנות לומר אותם.

זה חלק מהדיבור על בנאדם להבין איפה הוא ביחס לזה.

את שואלת קצת רואה אם הוא בעניין לספר וזורמת לפי מה שבא לו

למה שלא תשאלי?

והיא גם מראה אכפתיות

נראה לי שעליתי על מה שאולי תוקע אותך.

אל תייחסי את עצמך ביחס לקושי שלו.

תשאירי לו את הקושי שלו.

גם כשאת אומרת מילה טובה אז זה לא ביחס אליך אלא רק ביחס אליו (למרות שאפשר גם ביחס אליך אבל לא את המילה 'סומכת' אולי 'אני יודעת שאתה...' וזה מתי שיש פתיחות)

הוא עבר קושי - תשדרי שזה נוגע בך. זהו. מילה מסויימת? זה נראה לי פחות מתבטא במילים.

שייך לומר אני יודע שאתה תצליח. אם כבר.

זה במידה והוא רוצה עידוד. ונותנים את העידוד בסוף.

לשתוק בעיקר... ולברר איתו איך הוא

לא בוכה בתדירות שאני יכול לזכור אותה או לעמוד אותה 

אמרת זה לא קיצוני.

אמרתי לך - זה קיצוני.

ותתייחסי לזה ברגישות כמו שאת מתייחסת לדברים רציניים

הוא רוצה שזה יזיז לך

מילה טובה שקשורה לסיטואציה

אז נשמע לי הגיוני. כמובן תלוי במה שסיפר.

אבל צריך לדעת איך לעשות את זה כדי שלא ירגיש כאילו את יותר טובה ממנו בזה שהצלחת למצוא פתרון לפניו. 

שאלות שמובילות לפתרון מה ש@אין לי הסבר התכוונה זה לדעתי בדרך עקיפה "בלי שהוא ישים לב" שהוא עלה על זה בעצמו (ברור שישים לב, אבל זה מרגיש מאיים פחות). 

אבל אפשר להצביע על קו כללי לדעתי,

שגברים צריכים יותר לעבוד על הקבלה שלהם.

כאומרים ש'גבר' זה מלשון להתגבר, 

אני לעניות דעתי חושב שהכוונה היא לא רק שזה הטבע שלו (ענין עובדתי), להגביר את השכל על הרגשות (לפעמים יותר מדי עד כדי הדחקה/ הכחשה),
 

אלא גם שזה התפקיד שלו, שהוא צריך לבחור להתגבר.

ומכיון שזה מעשה בחירי - עיקר עבודת ההתגברות צריכה להיות במקומות שהפוכים מהטבע שלו, כשהשכל אומר לו שזהו המעשה הנכון כרגע.
כלומר לפעמים צריך לתת את המקום הראוי לרגשות, אע"פ שזה לא אזור הנוחות של הגבר (הנפש הרבה פעמים מאירה את הצדדים שפחות שלמים בנו, לעומת השכל שהוא רק פועל ומנכיח את עצמו, אך לא מקבל).

כמו למשל, ללמוד שכל אדם צריך לקבל, שהוא לא שלם.
ושלא יקרה כלום אם הוא יקבל - זה לא מוריד כלל מערכו כאדם.

בכלל עבודת המידות מבוססת על איזונים. כל אדם צריך להתאזן לכיוון שהפוך מאזורי הנוחות שלו, ע"פ הדרכת התורה. וכמובן, על פי היכולת האישית.

ההתגברות האמיתית היא באה לאחר קבלה. 

וזה תמיד חוזר על רצף של 

קבלה - התבגרות - קבלה - התגברות וכן הלאה..

בגלל שהיא כביכול מאירה צדדים פחות שלמים אצל האדם.
כדי להתגבר על זה יש צורך בעבודת התבוננות עמוקה עם עצמי,
מה מגדיר אותי בעולם כ'ישות'.

מה היחס ביני לבין הבורא, ביני לבין אחרים וכן הלאה (ענווה, אבל מתוך ההקשר הפרטי שלי)

על זה צריך לעבוד.
לא אמרתי לגבר לא להיות גבר,

אבל אני חושב שהמקום הנוכחי של גברים רבים לא מספיק מאוזן ביחס לעצמם (ומתוך כך לאחרים)

1 תראי שאת מבינה שהוא לא מרוצה

2 אם את יכולה להתייחס להיבט הרגשי של זה - מה היו הציפיות, למה זה היה חשוב לו, ושאת מבינה שזה מאכזב. זה וואו

3 *לא* לנסות לעשות ממנו מסכן. *לא* לעזור לו לשקוע בתוך עצבות. *לא* לצפות ממנו לספר כמה משפיל זה היה

4 לעודד אותו - אפשר גם בלי זה/פעם הבאה/יהיה בסדר/אתה שווה וזה לא מוריד מהערך שלך (חשוב!)/בשבילי אתה מה זה מדהים/הם הפסידו אותך (נגיד ראיון עבודה, דייט , חברים שהתייחסו לא יפה) - מאד תלוי בהקשר ובאירוע

5 אפשר גם לנסות לעזור למצוא פתרון או לחשוב איתו מה הלאה

לעזור והכל זה כן.

הבעיה היא שהוצאת את אחיך שם כאילו הוא שבור

לשאול "איך אתה" זה כאילו וואו עברת משהו ממש רציני בטח ממש קשה לך ואתה חלש כרגע, תן לי לעזור לך, בוא תאכל וכו'...

תזדהי ותעשי כל מה שאת עושה עם חברה שלך

רק תזכרי שבנים לא אוהבים שהם יוצאים המסכנים והחלשים שזקוקים לעזרה

שיש את ה"אגו" הזה שלנו

אני לא ממש יודע להסביר את זה. נו את מבינה.

שגבר הוא כאילו החזק. זה דברים לא כתובים. אבל ככה זה..

את בכלל צריכה להתפלא שהוא הצליח להביע רגש

אני לא מכריח כלום

ואם תשאלי, כולם יגידו לך שזה לא זה

ואולי גם אני אגיד ככה

אבל תכלס,

נראלי שזה הרעיון. שכשמרחמים עליך ואתה כאילו המסכן אז אתה כבר לא גבר-גבר

ואז זה גורם לך להרגיש לא נעים.

עכשיו זה ישתנה בין אנשים, יש כאלה שאולי לא יהיה להם שום בעיה

ויש כאלה שהמון

אבל.. שוב.. ככה נראלי..

(כמובן שיש פעמים שזה לא זה. אני רק מציע כוון)

(רק לפי דעתי ומה שהשאלה העלתה בי.)

מצד אחד יש את הצורך לפרוק/לשתף/להוציא החוצה ולא לשמור בבטן.

מצד שני אם אני מראה שאני פגוע זה מוציא אותי חלש וזקוק לעזרה.

זה מבלבל אותי בעצמי כי אני יודע שאין לה איך לעזור אז בשביל מה בכלל שיתפתי? לא רגיל לזה... התגובה המיידית היא "להתחרט" על השיתוף ולהגיד שהכל בסדר ולא קרה כלום ותעזבי. זה כאילו בריחה ממה שאמרתי...

מה אפשר לעשות עם זה? אני לא ממש יודע. הייתה בחורה אחת שממש התעניינה במה שקורה איתי על בסיס מה שסיפרתי ("איך זה השפיע ע המצב רוח שלך?", "מה עשית אחר כך?" וכאלה) וזה היה לי מאוד נחמד כי זה היה פתח בשבילי לספר יותר ולהמשיך את השיח בלי הדחף לברוח/לשתוק/להיעלם. 

אני יכול להגיד רק על עצמי שהייתי שמח אם הייתה מנסה לדובב אותי קצת יותר, כמו כל בן אדם שכשיש לו קושי הוא רוצה שישמעו אותו. הבאתי דוגמאות לשאלות בתגובה הקודמת.

אבל עבדתי על עצמי בעניין הזה של לא להרגיש פגיע מדי אז לא בטוח שזה עובד ככה אצל כולם. 

נראה לי פשוט לשאול אותו מה הוא מצפה שתהיה התגובה שלך על נושאים דומים שהוא ישתף. לא בטוח שאם בחור משתף הוא מצפה לתגובה כלשהי (חוץ מקבלה או הזדהות כמובן).

שנשים(רוב הנשים שאני מכירה) הם עם רחמן.

וזה שהם מרחמות/מזדהות/משתתפות ונותנות תשומת לב לקושי, זה לא מראה בכלל שאתם לא גברים🙈

יצא לי להרגיש את ההזדהות והשיתוף כדבר כנה ואמיתי. וזה מאוד מוערך ועושה הרגשה טובה.

אבל היא שאלה על הצד של הבנים. וחשוב שכל צד ידע איך זה עובד אצל הצד השני.

* "זה לא מראה בכלל שאתם לא גברים", לדעתי זה לא הביטוי החיצוני של העניין הגברי אלא תכונה שטבועה חזק מדי וככה רגילים להתנהל פשוט... זה לא בהכרח דבר רע. אולי אפילו מאזן לפעמים.

הוצאתם אותי מהשרשור הזה עם תחושה שלהתחתן זה פלא מטורף.

(ולא רק להתחתן, בכלל לבנות מערכת יחסים עם גברים.

יש לי אחים ויש בסביבתי גברים ולא הרגשתי עד כדי כך שכך...
אבל כן השרשור הזה גרם לי להבין כמה 'תאקלים' שקרו בדייטים)

איך אמורים להתגבר על הפער התקשורתי הזה🤦‍♀️ 

כנ"ל @עברי אנכי

אני בן 19, כן?

נתקלתי בשרשור הזה בטעות דרך הראשי

אבל..

עד כמה שאני יודע דווקא הקושי בתקשורת הגברים חוים אותו קשה יותר

כי אין לגברים מושג מה אתן רוצות בכלל

ולא מבינים את הרגשנות שלכם

ולפעמים הוא אומר מילה לא במקום שמבחינתו זה קליל ועובר, והיא משתגעת עליו וברוגז

קיצור

אתן יצאתן מזה בקטנה

גם לגברים יש את השטויות שלהם

שלנו

גם לנו מותר שיהיה קצת שטויות, למה רק לנשים מותר?!!?

להפך. 
אמרתי שיש ביננו פער תקשורתי מכובד

צורת ההתבטאות, ההתנהגות ומה שהיא מבטה שונה. מאד שונה.

ברמה החיצונית אפשר להתגבר עלזה אבל ברמה המהותית יכולות להיווצר בעיות ותאקלים רבים
עד כדי לא נתנים לגישור.

ומי אמר לך שיצאנו מזה בקלות? אולי קשה לנו יותר בזה שאתם לא מצליחים להבין מה אנחנו רוצות

לא באתי להשוות אבל ולהגיד למי יותר קשה. רק להגיד שהפער גדול.

אני מרגיש שמישהי רוצה לפתח פה תחרות

תיזהרי את תפסידי

וכן, יש פער.

תמיד זה ככה.

נראלך שלגבר בבית באמת ככ אכפת מהטיפת אבק שיש שם בפינה?

אז תדעי שלא.

עושים את זה כי היא מבקשת. וכי חשוב לי שהיא תהיה רגועה.

נראלך שלאישה בבבית באמת ככ אכפת מ.. טוב אין לי דוגמא זה את אמורה לתת לי

אבל ברור שיש כאלה. זה ברור.

מסתדרים.

עם הרגשנות של הבנות, והקרירות של הגברים.

עם הטמטום של הבנים, וההיסטריה של הבנות

בסוף משלימים יחד ומסתדרים מצויין

וזה הרבה יותר פשוט ממה שאני מתאר כאן

אני בטוח

והנה לנו בחי, דוגמא טובה לפערי התקשורת🤦‍♀️

זה פותר חצי מהבעיה...

אם את רוצה להרחיב על זה באופן פרקטי יש את הספר גברים ממאדים ונשים מנוגה.

דווקא העניין של השוני יוצר השלמה לכל אחד מהצדדים (אם לומדים אחד מהשני) כך שכל אחד יוכל לחיות את ה100% הפוטנציאליים שלו.

אין ספק בכלל

זה לא שלא קולטים זה, אלא שפשוט זה לא עובד..

וגם אף אחד לא מרגיש "עכשיו אני לא גבר", אלא סתם פשוט לא אוהבים להרגיש מסכנים.

חוצמזה שיש כאלה שלא ככה

והכל שונה בין אדם לאדם

כגבר, קשה לי עם קושי. אני מוחק אותו, מעלים אותו, מתגבר עליו.

לא יושב ובוכה. זה עושה לי רע.

וכשאת מנסה "לעזור", ויושבת איתי בתוך הצרות האלה, את מנכיחה אותן. זה נוגד את הדרך שלי לפתור את הבעיה

בלב פנימה,

הם מרגישים באמת כמיהה כזו לשמוע את הרוך שלך, הם אוהבים את זה , שאת כביכול מרחמת עליהם בלבביות נשית כזו.... הם אפילו ממש זקוקים לזה......

רק מה!? לא נעים להם להתפס כחלשים/נשיים , 

אז הם חיבים להכחיש, "לא, שטויות"

ובלב אומרים לעצמם -"שתמשיך עוד ועוד..."

ככה נשמע לי מהסיפור שלך  

איזה חמודה שאת ככה מרגישה את הזולת - מה פוגע ומה לא, מה נעים לזולת לשמוע ומה לא, נדיר אנשים כאלה, צדיקה ממש

"כשהיה לי פרדה קשה עידכנתי את כל החברים שלי כדי שידעו להתעלם ממני ולא לשאול שאלות בשבוע הקרוב."

@בייניש נח 

העיקר בשבילי כשאני משתף, זה שמישהו ישמע ויאמין לי שכך וכך קרה לי...

לפעמים מספיק להגיד "איזה באסה"

לפעמים זה שאלות על מה שקרה כמו "מה רציני ככה קרה?"  או משהו כזה - שתהיה אפשרות לפרוק

וכנ"ל, לדבר על הסיטואציה... 

ומשם לתת לי להסתדר לבד או להציע פיתרון אם צריך..

נכון שגברים יותר נוטים לחשוב בצורה פרקטית מאשר חוויתית אבל החויה עצמה היא מאוד חשובה.

גברים רוצים הזדהות! זקוקים לכך ממש! הביטוי להזדוקקות הזאת יהיה שונה מהביטוי שקיים אצל אישה אבל זה קיים. ברור.

הביטוי של ההזדהות אולי יכול להיות פחות בולט. זה ההבדל.

אני אומר לך שההזדהות של אשתי לעתיד שתחיה תהיה חשובה לי פי אלף מאשר עצות.

עצות - יש הרבה אנשים חכמים שאפשר לבקש מהם.

הזדהות של אישה לאיש שלה - מקווה שתהיה רק אחת.

ואני לא גבר 'מיוחד' או שונה.

אצלי נתינת עצה, והעזרה למצוא פתרון, זה בעצמו ההזדהות. 

אם אני משתף חבר בקושי, והוא רק מקשיב, אך לא נותן עצה, לא מתלבט ביחד איתי על הדבר, לא עוזר לי למצוא דרך, אז זה מרגיש שהוא לא באמת מזדהה עם הקושי, ולא באמת אכפת לו. כי אם זה באמת היה חשוב לו, והוא היה באמת מזדהה עם הקושי, אז הוא היה מתאמץ לעזור לי. כמו שאם לו היה קושי בעצמו, אז הוא היה מתאמץ לחשוב איך להתגבר עליו.

מה זה ייתן לי אם הוא רק יקשיב ויזדהה? זה לא יוציא אותי מהקושי. אם פניתי לשתף אותו בקושי, כנראה שאני רוצה עזרה, אני רוצה להרגיש שאני לא לבד ויש לי מישהו לצידי שנותן יד. לא חייב שהוא באמת יצליח לתת לי פתרון, אך עצם העזרה והמחשבה למצוא פתרון, נותנת הרגשה שהוא ביחד איתו בזה. 

לכאוב את הקושי אני יכול לעשות לבד עם עצמי במיטה, אני לא צריך חבר בשביל זה. 

אך זה רק אני. לא יודע אם כל הגברים ככה. 

תגידי, וואלה באסה. אם יש לך עצה תוסיפי. ותמשיכי כאילו כלום לא קרה כמה שיותר מהר

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!