לסיטואציה שתיארת הייתי אומר איזה באסה

באופן כללי - ברור שלהביע הזדהות.. אבל לא להפוך אותו למסכן

לא כזה הבנתי עד הסוף במה מדובר

הזדהות לא בהכרח חייבת להעצים את הצד החלש.

לשדר שאת רצינית וזה נוגע בך.

אולי גם לזרוק בסוף מילה טובה אם זה שייך.

איך היא תביע הזדהות?

עצם זה שהיא מקשיבה זה חלק גדול מזה

יש דברים שבא לי לטאטא ואני עונה עליהם בקצרה 

ויש דברים שבא לי לומר אז אני מנסה למצוא הזדמנות לומר אותם.

זה חלק מהדיבור על בנאדם להבין איפה הוא ביחס לזה.

את שואלת קצת רואה אם הוא בעניין לספר וזורמת לפי מה שבא לו

למה שלא תשאלי?

והיא גם מראה אכפתיות

נראה לי שעליתי על מה שאולי תוקע אותך.

אל תייחסי את עצמך ביחס לקושי שלו.

תשאירי לו את הקושי שלו.

גם כשאת אומרת מילה טובה אז זה לא ביחס אליך אלא רק ביחס אליו (למרות שאפשר גם ביחס אליך אבל לא את המילה 'סומכת' אולי 'אני יודעת שאתה...' וזה מתי שיש פתיחות)

הוא עבר קושי - תשדרי שזה נוגע בך. זהו. מילה מסויימת? זה נראה לי פחות מתבטא במילים.

שייך לומר אני יודע שאתה תצליח. אם כבר.

זה במידה והוא רוצה עידוד. ונותנים את העידוד בסוף.

לשתוק בעיקר... ולברר איתו איך הוא

לא בוכה בתדירות שאני יכול לזכור אותה או לעמוד אותה 

אמרת זה לא קיצוני.

אמרתי לך - זה קיצוני.

ותתייחסי לזה ברגישות כמו שאת מתייחסת לדברים רציניים

הוא רוצה שזה יזיז לך

מילה טובה שקשורה לסיטואציה

אז נשמע לי הגיוני. כמובן תלוי במה שסיפר.

אבל צריך לדעת איך לעשות את זה כדי שלא ירגיש כאילו את יותר טובה ממנו בזה שהצלחת למצוא פתרון לפניו. 

שאלות שמובילות לפתרון מה ש@אין לי הסבר התכוונה זה לדעתי בדרך עקיפה "בלי שהוא ישים לב" שהוא עלה על זה בעצמו (ברור שישים לב, אבל זה מרגיש מאיים פחות). 

אבל אפשר להצביע על קו כללי לדעתי,

שגברים צריכים יותר לעבוד על הקבלה שלהם.

כאומרים ש'גבר' זה מלשון להתגבר, 

אני לעניות דעתי חושב שהכוונה היא לא רק שזה הטבע שלו (ענין עובדתי), להגביר את השכל על הרגשות (לפעמים יותר מדי עד כדי הדחקה/ הכחשה),
 

אלא גם שזה התפקיד שלו, שהוא צריך לבחור להתגבר.

ומכיון שזה מעשה בחירי - עיקר עבודת ההתגברות צריכה להיות במקומות שהפוכים מהטבע שלו, כשהשכל אומר לו שזהו המעשה הנכון כרגע.
כלומר לפעמים צריך לתת את המקום הראוי לרגשות, אע"פ שזה לא אזור הנוחות של הגבר (הנפש הרבה פעמים מאירה את הצדדים שפחות שלמים בנו, לעומת השכל שהוא רק פועל ומנכיח את עצמו, אך לא מקבל).

כמו למשל, ללמוד שכל אדם צריך לקבל, שהוא לא שלם.
ושלא יקרה כלום אם הוא יקבל - זה לא מוריד כלל מערכו כאדם.

בכלל עבודת המידות מבוססת על איזונים. כל אדם צריך להתאזן לכיוון שהפוך מאזורי הנוחות שלו, ע"פ הדרכת התורה. וכמובן, על פי היכולת האישית.

ההתגברות האמיתית היא באה לאחר קבלה. 

וזה תמיד חוזר על רצף של 

קבלה - התבגרות - קבלה - התגברות וכן הלאה..

בגלל שהיא כביכול מאירה צדדים פחות שלמים אצל האדם.
כדי להתגבר על זה יש צורך בעבודת התבוננות עמוקה עם עצמי,
מה מגדיר אותי בעולם כ'ישות'.

מה היחס ביני לבין הבורא, ביני לבין אחרים וכן הלאה (ענווה, אבל מתוך ההקשר הפרטי שלי)

על זה צריך לעבוד.
לא אמרתי לגבר לא להיות גבר,

אבל אני חושב שהמקום הנוכחי של גברים רבים לא מספיק מאוזן ביחס לעצמם (ומתוך כך לאחרים)

1 תראי שאת מבינה שהוא לא מרוצה

2 אם את יכולה להתייחס להיבט הרגשי של זה - מה היו הציפיות, למה זה היה חשוב לו, ושאת מבינה שזה מאכזב. זה וואו

3 *לא* לנסות לעשות ממנו מסכן. *לא* לעזור לו לשקוע בתוך עצבות. *לא* לצפות ממנו לספר כמה משפיל זה היה

4 לעודד אותו - אפשר גם בלי זה/פעם הבאה/יהיה בסדר/אתה שווה וזה לא מוריד מהערך שלך (חשוב!)/בשבילי אתה מה זה מדהים/הם הפסידו אותך (נגיד ראיון עבודה, דייט , חברים שהתייחסו לא יפה) - מאד תלוי בהקשר ובאירוע

5 אפשר גם לנסות לעזור למצוא פתרון או לחשוב איתו מה הלאה

לעזור והכל זה כן.

הבעיה היא שהוצאת את אחיך שם כאילו הוא שבור

לשאול "איך אתה" זה כאילו וואו עברת משהו ממש רציני בטח ממש קשה לך ואתה חלש כרגע, תן לי לעזור לך, בוא תאכל וכו'...

תזדהי ותעשי כל מה שאת עושה עם חברה שלך

רק תזכרי שבנים לא אוהבים שהם יוצאים המסכנים והחלשים שזקוקים לעזרה

שיש את ה"אגו" הזה שלנו

אני לא ממש יודע להסביר את זה. נו את מבינה.

שגבר הוא כאילו החזק. זה דברים לא כתובים. אבל ככה זה..

את בכלל צריכה להתפלא שהוא הצליח להביע רגש

אני לא מכריח כלום

ואם תשאלי, כולם יגידו לך שזה לא זה

ואולי גם אני אגיד ככה

אבל תכלס,

נראלי שזה הרעיון. שכשמרחמים עליך ואתה כאילו המסכן אז אתה כבר לא גבר-גבר

ואז זה גורם לך להרגיש לא נעים.

עכשיו זה ישתנה בין אנשים, יש כאלה שאולי לא יהיה להם שום בעיה

ויש כאלה שהמון

אבל.. שוב.. ככה נראלי..

(כמובן שיש פעמים שזה לא זה. אני רק מציע כוון)

(רק לפי דעתי ומה שהשאלה העלתה בי.)

מצד אחד יש את הצורך לפרוק/לשתף/להוציא החוצה ולא לשמור בבטן.

מצד שני אם אני מראה שאני פגוע זה מוציא אותי חלש וזקוק לעזרה.

זה מבלבל אותי בעצמי כי אני יודע שאין לה איך לעזור אז בשביל מה בכלל שיתפתי? לא רגיל לזה... התגובה המיידית היא "להתחרט" על השיתוף ולהגיד שהכל בסדר ולא קרה כלום ותעזבי. זה כאילו בריחה ממה שאמרתי...

מה אפשר לעשות עם זה? אני לא ממש יודע. הייתה בחורה אחת שממש התעניינה במה שקורה איתי על בסיס מה שסיפרתי ("איך זה השפיע ע המצב רוח שלך?", "מה עשית אחר כך?" וכאלה) וזה היה לי מאוד נחמד כי זה היה פתח בשבילי לספר יותר ולהמשיך את השיח בלי הדחף לברוח/לשתוק/להיעלם. 

אני יכול להגיד רק על עצמי שהייתי שמח אם הייתה מנסה לדובב אותי קצת יותר, כמו כל בן אדם שכשיש לו קושי הוא רוצה שישמעו אותו. הבאתי דוגמאות לשאלות בתגובה הקודמת.

אבל עבדתי על עצמי בעניין הזה של לא להרגיש פגיע מדי אז לא בטוח שזה עובד ככה אצל כולם. 

נראה לי פשוט לשאול אותו מה הוא מצפה שתהיה התגובה שלך על נושאים דומים שהוא ישתף. לא בטוח שאם בחור משתף הוא מצפה לתגובה כלשהי (חוץ מקבלה או הזדהות כמובן).

שנשים(רוב הנשים שאני מכירה) הם עם רחמן.

וזה שהם מרחמות/מזדהות/משתתפות ונותנות תשומת לב לקושי, זה לא מראה בכלל שאתם לא גברים🙈

יצא לי להרגיש את ההזדהות והשיתוף כדבר כנה ואמיתי. וזה מאוד מוערך ועושה הרגשה טובה.

אבל היא שאלה על הצד של הבנים. וחשוב שכל צד ידע איך זה עובד אצל הצד השני.

* "זה לא מראה בכלל שאתם לא גברים", לדעתי זה לא הביטוי החיצוני של העניין הגברי אלא תכונה שטבועה חזק מדי וככה רגילים להתנהל פשוט... זה לא בהכרח דבר רע. אולי אפילו מאזן לפעמים.

הוצאתם אותי מהשרשור הזה עם תחושה שלהתחתן זה פלא מטורף.

(ולא רק להתחתן, בכלל לבנות מערכת יחסים עם גברים.

יש לי אחים ויש בסביבתי גברים ולא הרגשתי עד כדי כך שכך...
אבל כן השרשור הזה גרם לי להבין כמה 'תאקלים' שקרו בדייטים)

איך אמורים להתגבר על הפער התקשורתי הזה🤦‍♀️ 

כנ"ל @עברי אנכי

אני בן 19, כן?

נתקלתי בשרשור הזה בטעות דרך הראשי

אבל..

עד כמה שאני יודע דווקא הקושי בתקשורת הגברים חוים אותו קשה יותר

כי אין לגברים מושג מה אתן רוצות בכלל

ולא מבינים את הרגשנות שלכם

ולפעמים הוא אומר מילה לא במקום שמבחינתו זה קליל ועובר, והיא משתגעת עליו וברוגז

קיצור

אתן יצאתן מזה בקטנה

גם לגברים יש את השטויות שלהם

שלנו

גם לנו מותר שיהיה קצת שטויות, למה רק לנשים מותר?!!?

להפך. 
אמרתי שיש ביננו פער תקשורתי מכובד

צורת ההתבטאות, ההתנהגות ומה שהיא מבטה שונה. מאד שונה.

ברמה החיצונית אפשר להתגבר עלזה אבל ברמה המהותית יכולות להיווצר בעיות ותאקלים רבים
עד כדי לא נתנים לגישור.

ומי אמר לך שיצאנו מזה בקלות? אולי קשה לנו יותר בזה שאתם לא מצליחים להבין מה אנחנו רוצות

לא באתי להשוות אבל ולהגיד למי יותר קשה. רק להגיד שהפער גדול.

אני מרגיש שמישהי רוצה לפתח פה תחרות

תיזהרי את תפסידי

וכן, יש פער.

תמיד זה ככה.

נראלך שלגבר בבית באמת ככ אכפת מהטיפת אבק שיש שם בפינה?

אז תדעי שלא.

עושים את זה כי היא מבקשת. וכי חשוב לי שהיא תהיה רגועה.

נראלך שלאישה בבבית באמת ככ אכפת מ.. טוב אין לי דוגמא זה את אמורה לתת לי

אבל ברור שיש כאלה. זה ברור.

מסתדרים.

עם הרגשנות של הבנות, והקרירות של הגברים.

עם הטמטום של הבנים, וההיסטריה של הבנות

בסוף משלימים יחד ומסתדרים מצויין

וזה הרבה יותר פשוט ממה שאני מתאר כאן

אני בטוח

והנה לנו בחי, דוגמא טובה לפערי התקשורת🤦‍♀️

זה פותר חצי מהבעיה...

אם את רוצה להרחיב על זה באופן פרקטי יש את הספר גברים ממאדים ונשים מנוגה.

דווקא העניין של השוני יוצר השלמה לכל אחד מהצדדים (אם לומדים אחד מהשני) כך שכל אחד יוכל לחיות את ה100% הפוטנציאליים שלו.

אין ספק בכלל

זה לא שלא קולטים זה, אלא שפשוט זה לא עובד..

וגם אף אחד לא מרגיש "עכשיו אני לא גבר", אלא סתם פשוט לא אוהבים להרגיש מסכנים.

חוצמזה שיש כאלה שלא ככה

והכל שונה בין אדם לאדם

כגבר, קשה לי עם קושי. אני מוחק אותו, מעלים אותו, מתגבר עליו.

לא יושב ובוכה. זה עושה לי רע.

וכשאת מנסה "לעזור", ויושבת איתי בתוך הצרות האלה, את מנכיחה אותן. זה נוגד את הדרך שלי לפתור את הבעיה

בלב פנימה,

הם מרגישים באמת כמיהה כזו לשמוע את הרוך שלך, הם אוהבים את זה , שאת כביכול מרחמת עליהם בלבביות נשית כזו.... הם אפילו ממש זקוקים לזה......

רק מה!? לא נעים להם להתפס כחלשים/נשיים , 

אז הם חיבים להכחיש, "לא, שטויות"

ובלב אומרים לעצמם -"שתמשיך עוד ועוד..."

ככה נשמע לי מהסיפור שלך  

איזה חמודה שאת ככה מרגישה את הזולת - מה פוגע ומה לא, מה נעים לזולת לשמוע ומה לא, נדיר אנשים כאלה, צדיקה ממש

"כשהיה לי פרדה קשה עידכנתי את כל החברים שלי כדי שידעו להתעלם ממני ולא לשאול שאלות בשבוע הקרוב."

@בייניש נח 

העיקר בשבילי כשאני משתף, זה שמישהו ישמע ויאמין לי שכך וכך קרה לי...

לפעמים מספיק להגיד "איזה באסה"

לפעמים זה שאלות על מה שקרה כמו "מה רציני ככה קרה?"  או משהו כזה - שתהיה אפשרות לפרוק

וכנ"ל, לדבר על הסיטואציה... 

ומשם לתת לי להסתדר לבד או להציע פיתרון אם צריך..

נכון שגברים יותר נוטים לחשוב בצורה פרקטית מאשר חוויתית אבל החויה עצמה היא מאוד חשובה.

גברים רוצים הזדהות! זקוקים לכך ממש! הביטוי להזדוקקות הזאת יהיה שונה מהביטוי שקיים אצל אישה אבל זה קיים. ברור.

הביטוי של ההזדהות אולי יכול להיות פחות בולט. זה ההבדל.

אני אומר לך שההזדהות של אשתי לעתיד שתחיה תהיה חשובה לי פי אלף מאשר עצות.

עצות - יש הרבה אנשים חכמים שאפשר לבקש מהם.

הזדהות של אישה לאיש שלה - מקווה שתהיה רק אחת.

ואני לא גבר 'מיוחד' או שונה.

אצלי נתינת עצה, והעזרה למצוא פתרון, זה בעצמו ההזדהות. 

אם אני משתף חבר בקושי, והוא רק מקשיב, אך לא נותן עצה, לא מתלבט ביחד איתי על הדבר, לא עוזר לי למצוא דרך, אז זה מרגיש שהוא לא באמת מזדהה עם הקושי, ולא באמת אכפת לו. כי אם זה באמת היה חשוב לו, והוא היה באמת מזדהה עם הקושי, אז הוא היה מתאמץ לעזור לי. כמו שאם לו היה קושי בעצמו, אז הוא היה מתאמץ לחשוב איך להתגבר עליו.

מה זה ייתן לי אם הוא רק יקשיב ויזדהה? זה לא יוציא אותי מהקושי. אם פניתי לשתף אותו בקושי, כנראה שאני רוצה עזרה, אני רוצה להרגיש שאני לא לבד ויש לי מישהו לצידי שנותן יד. לא חייב שהוא באמת יצליח לתת לי פתרון, אך עצם העזרה והמחשבה למצוא פתרון, נותנת הרגשה שהוא ביחד איתו בזה. 

לכאוב את הקושי אני יכול לעשות לבד עם עצמי במיטה, אני לא צריך חבר בשביל זה. 

אך זה רק אני. לא יודע אם כל הגברים ככה. 

תגידי, וואלה באסה. אם יש לך עצה תוסיפי. ותמשיכי כאילו כלום לא קרה כמה שיותר מהר

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.