אנונימית בהו"ל חודשיים וחצי אסורים, אתמול טבילה היום מחזור שני אחרי לידה.זה כ"כ קשה וכואב
אהובה קודם כל לפני גלולות
קחי לעצמך רגע שהוא שלך
תפרגני לעצמך פינוק אמיתי
ותזכרי שאת גיבורה וה' אוהב אותך וגאה בך מאד
יקרה חיבוק ענננק
ועוד מעט יבואו החכמות לתשובות הטכניות
ממש כואב לי לקרוא אותך.
לא יודעת אם אני האדם הנכון לענות, מתייגת לך חכמות ממני @נגמרו לי השמות @קמה ש.
אבל אנסה בינתיים לענות בכל אופן.
"למה ההלכה כל כך נגד נשים?" - אני אישית לא חושבת שההלכה נגד נשים. אני חושבת שיש כאן סיטואציה מורכבת. הרבנים שאני מכירה בוודאי יתחשבו בהפלה או בבעיה בריאותית. את מתכוונת שמניעה זו סכנה? או שעבורך זה מסוכן?
לפי הידוע לי לרוב הנשים אמצעי המניעה המקובלים לא מסוכנים, אם אצלך הסיטואציה שונה, צריך לפנות לרב ולתאר לו את הבעיה וזה תפקידו של הרב למצוא פתרון במצב כזה. (מבחינתי אם את כותבת שאת רגישה במקום הזה והתקן מבחינתך זה כאבים הזויים, זה אומר שאת לא יכולה לשים התקן. או לגשת לרופא רגיש ומומחה ביותר. אין שום סיבה שבעולם שתסבלי). מה גם, שעבור מניעה של חודשיים לרוב לא שמים התקן כי הוא יקר יחסית וייתכן דימום הסתגלות ולכן לרוב זה לא משתלם.
להלכה יש טווח יותר רחב ממה שנדמה לנו.
לא כל מניעה גם מצריכה להיות אסורים מלא, אישית אני עם גלולות הנקה וכמעט לא יוצא לי לטבול כי אנחנו מותרים חודשים ברצף.
אישית, אם הייתי מרגישה שהרב לא מספיק רגיש וקשוב לבעיות שלנו הייתי מחליפה רב. כותבת לך את זה גם בהקשר של המניעה חצי שנה. נשמע שהמצב הזוגי ביניכם קצת מאתגר, לא נראה לי הגיוני שהרב יפסוק לכם למנוע רק חצי שנה. עוד לא התאוששת מהלידה, הזוגיות שלכם עברה טלטלה רצינית. לא למנוע הריון בשלב הזה נשמע לי מתכון די ישיר לקריסה.
עד כאן ההתייחסות לגבי ההלכה. אבל ממה שאת כותבת נשמע שהמצב מורכב יותר.
תראי, לידה זו חוויה מטלטלת ומשנת חיים. מזוג עצמאי הפכתם להורים לילד קטן שתלוי כולו בכם. כל סדרי העולם שהתרגלתם אליהם משתנים. זה קורה להמון זוגות. הרבה פעמים קשיים שהיו לפני כן עולים וצפים בצורה חזקה יותר. תוסיפי לזה את העייפות והאחריות לתינוק קטן, בחירת אמצעי מניעה, התלבטות לגבי הריון נוסף, אסורים חודשים... כל זה מתכון לפצצת לחץ אמיתית.
לשניכם קשה, שניכם מתרגלעם למצב חדש. אבל קשה לראות ולהבין את הקושי של בן הזוג במצב הזה.
עכשיו השאלה מה עושים עם זה.
הוא לא מבין, הוא לא ילד, לא חווה פיזית את ההשלכה של הורמונים. אבל אפשר לדבר ולהסביר. ועוד פעם. ועוד פעם
תקשורת אמיתית וכנה זו הדרך היחידה בעיניי לצאת מזה. בלי האשמות, בלי כעס. תקשורת שמנסה להסביר באמת מה את מרגישה אבל גם שרוצה באמת לשמוע מה יש לו להגיד.
אם לא מצליחים, אפשר לפנות לייעוץ זוגי. זה בסדר שיש מריבות וחוסר הבנות, זה פתח להתקדמות. רק צריך לרצות לשפר את זה.
המצב שלכם טבעי. בטוחה שאם תעשי כאן סקר אנונימי כמה חוו משבר אחרי לידה ראשונה, תגלי אחוזים לא מבוטלים. זה קרה להמון זוגות שהצליחו לעבור את זה. אבל זה דורש השקעה ורצון.
לפעמים יותר קל לנו לא לפתור בעיות. פשוט להחליק ולהמשיך הלאה. אבל בעיניי זו דרך קצרה שהיא ארוכה, כי בסוף כל הבעיות צצות. גם הבחירה לשים התקן מתוך לחץ נכנסת לקטגוריה הזאת. נכון, את מעדיפה למנוע וגמרנו. אבל מה עם ההשלכות של המניעה? אולי פתרת נקודתית את הבעיה לטבילה הקרובה, אבל לא בטוח שלטווח הרחוק זה נכון לכם (אולי כן, אבל זה מצריך מחשבה). מה שאני מנסה להגיד, זה שיש לכם עכשיו משבר. וזה קשה וכואב. אבל זו גם הזדמנות לקפיצה גדולה שלכם. ללמוד לתקשר נכון, ללמוד לבחור ביחד, לדון ביחד, לחשוב מה הדרך ההלכתית הנכונה לכם. זה נשמע גדול וקשה, אבל בסוף משתלם לקפוץ למים האלו ולפתור את הבעיה עכשיו כי אחר כך החיים הרבה יותר רגועים ונינוחים
לדעתי הכוונה גירושין, והיא פתחה כרטיס בשבע ברכות בקיצור, מנסה להראות לו שזה נגמר..או לאיים... האמת מקווה שלא הבנתי נכון..
תינוקת מפונקת ובררנית שאוהבת מאוד לחם???
ופסטות וקוסקוס ואורז
ואת כל החמץ היא אוהבת🤦♀️
הקטנה שלי אוהבת בעיקר לחם ופיתה
וכמובן ממתקים🙈 לפעמים אוכלת גם פריכיות. בירקות מבושלים היא אוכלת רק תפו"א בצורת צ'יפס.
אנחנו ננסה לתת לה מהמצות, אבל אם היא לא תסכים - אז נקנה פיתות ולחמניות מקמח תפו"א (הן לא בהכשר לפסח שאנחנו אוכלים, אבל לא תהיה ברירה).
והיא תזלול הרבה במבה (מזל שאנחנו ספרדים...)
גם קניידלך יש סיכוי שהיא תאהב, אני מקווה. (היא אוהבת פלאפל וכדורי פירה)
מקווה שהילדים הבררניים של כולנו לא ירעבו🤷♀️
בחג עצמו אנחנו מתארחים
מקווה שיהיה שם דברים לאלתר לה
אין לי תנור של פסח...
מערבבים הכל על הגז עד לאיחוד
על נייר אפייה ליצור עיגולים ללחמניות
ולאפות על 180 עד שמזהיב קצת לצערי לא זוכרת כמה זמן..
כשאני רוצה שתאכל בשרי אני מערבבת לה טוב באורז או בקוסקוס וגם אז לפעמים היא מסננת את זה
)אבל הם בסוף מסתדרים!!
אגב,
אפשר להשרות חתיכות קטנות של מצה במים כמה דק' ואז לסנן ולהכין עם זה מצה ברייט עם קצת חלב, זה מרקמית מאוד מזכיר פתיתים.
גם קניידלך זה אחלה.
קינואה אתם אוכלים?
במקרה שממש לא מוצאת הייתי מתייעצת עם רב אם אפשר להקדיש סיר לבישולים שלה ולהכין לה פסטה קטניות ואורז..
פסח ראשון שאנחנו בבית מאז הקורונה וחסרים לי הרבה מאד דברים. כבר קנינו המון ציוד ויש כמה דברים שאני תוהה אם חייבים:
מגבות מטבח (או שמספיק לכבס את המגבות הרגילות?)
תחתיות לסירים (יש לכן רעיונות לאלתור זול?)
נטלה במטבח (אולי פשוט נשתמש בכוס?)
אוףףףף איזה חג מעצבן!
אני משתמשת ברגילות מכובסות.
תחתיות לסירים- האמת יש לי מלא, אז חלק משמשים לפסח.
אפשר לשים מגבת.
נטלה- יש לנו פשוטה מפלסטיק.
אם זה מפלסטיק, אני חושבת שאפשר לנקות טוב ולהשתמש ברגילה.
אולי גם אם זה מחומר אחר. סך הכל משתמשים בזה רק למים קרים.
תחתיות אישית אני קונה את הפושטיות עם החורים
אני לא בטוחה שצריך חדש, ממליצה לך לשאול בטתר ישיבה או משהו (חכולה לשאול בשבילך אם תאצי)
נטלה לא חושבת שיש בעיה
פשוט מנקים אותה הייטב ( אם זה זכוכית טולי צריך עירוי? אינלי מושג ויכולנ לשאול בשבילך)
אם היא ממתכת, בעירוי מים רותחים עם חומר מפגל.
מגבות אנחנו מכבסים ומשתמשים בשל כל השנה
תחתיות לסירים-אפשר לשים מגבת, אפשר קרטון ביצים.
תחתית לסירים - מזכוכית/ מעץ -
ניקיון ועירוי מים רותחים,
מגבות-לכבס,
נטלה - לנקות
בהצלחה!
מגבות אני אוהבת להתחדש אבל משתמשת גם בישנות
תחתיות לסירים - אני לא משתמשת בשלי של ימות השנה ונראה לי שאין לי גם כי חידשתי לפסח הקודם והעברתי לימות השנה
הכי הרבה על מגבת אבל תכלס אפשר לשטוף טוב עם סבון ולשפוך מים רותחים
חשוב מאוד לבדוק מאיזה חומר הם. נטלה מניחה שפחות קריטי כי זה לרוב רק עם מים קרים, אבל תחתיות סירים ששמים עליהם סירים רותחים חשוב לבדוק אם זה חומר שצריך להכשיר
אם יש מכשירי "חמץ" כמו טוסטר וכדו' האם מספיק להצניע אותם או שצריך למכור אותם?
אם כבר מוכרים את החמץ שעל המכשיר
וזה כבר תחת מכירת חמץ שבלוע בהית
או תחת ביטול חמץ
פערים הלכתיים
בין כן צריך למכור
לבין אם מוכרים צריך להטביל שוב כי זה נקנה מגוי..
לבין אפשר
וכו..
ומצניעים
לא מוכרים כלום לגוי
את המגבות ב60 מעלות לפחות
סירים אפשר להניח על מגבות או על כמה מפיות
וליטול ידיים אפשר גם מקופסא חד פעמית של חצי ליטר
יש נטלות זולות ופשוטות אבל אם את לא מגיעה לחנות זה מה שהייתי עושה
אין לי מושג מה קרה
הנקתי בישיבה ב1 ועכשיו צרח וגיליתי אותו על הרצפה על הגב.
כנראה נרדמתי
מה עכשיו?
התגובות שלו נורמליות, לא אפאאי, מגיב כמו שהוא בדכ?
אם כן אני חושבת שזה מסםיק.
לא בטוח שהיא תשלח אחרי ככ הרבה שעות, תלוי רופאה אני חושבת.
ועכשיו הוא נרדם
מותר לישון אחרי שנפל?
אוף אני לא מאמינה שזה קרה לי
מכיוון שכנראה זה קרה מזמן נשמע לי הגיוני שזה בסדר שירדם. מצד שני אני לא רופאה..
מבינה אותך, העייפות הזאת בלתי בלתי נסבלת...
במצב דומה לשלך הצמדתי את המיטה שלי לקיר כדי שזה לא יקרה, ופעם אחת כשהשתמשתי במתחברת ולא יכלתי, שמתי אחרי המתחברת שידה קטנה כמעט בגובה המיטה עם מזרן קטן עליה שאם יתגלגל לא יפול חזק אלא יפול לשם
כנראה שעכשיו הלול גם בלם את הנפילה
הלול צמוד למיטה שלי וכשהוא נפל הלול התרחק מהמיטה
ותבדקי אם יש אפשרות לנעול את הרגליים של הלול או להצמיד לקיר בין המיטה שלך לקיר כדי שלא יהיה ללול לאן לזוז. אפשר גם מתחברת ואז הוא יתגלגל פנימה אליה
ואולי נפל לפני שבכה ולא מיד בכה?
אןף
אני מכניסה את עצמי לסרטים, אני אלופה בזה
כנראה לא שם קיבל מכה
אני מתלבטת אם ללכת לרופא או להתקשר
ותוהה לעצמי אם יש סיכוי שתגיד משהו אחר חוץ מללכת למיון
כי אני נמצאת המון בבתי חולים עם אחד מילדי
שומעת המון דברים
אבל כדאי שרופא יראה אותו, כנראה שהכל בסדר! מלא ילדים נופלים מהמיטה
וזה מלחיץ אבל ברוב הפעמים הכל בסדר
אז אולי אני הצד הלא נחמד עכשיו
לגבי אישונים מורחבים- קחי פנס של פלאפון ותכווני לעין אם את רואה שהאישון מתקטן לגודל קטנטנן זה סימן מעולה
לק"י
רגיל. לרופא יש פנס אחר.
@פה לקצת קרה לנו גם פעם באמצע הלילה עם תינוקת בת כמה חודשים.
נסענו למיון, ושם בדקו ושחררו עם סימני אזהרה למה לשים לב. עכשיו בבוקר אפשר ללכת לרופא.
בגדול, הסכנה היא מנפילה מגובה של פי 2 או 3 מהגובה של התינוק.
וחיבוק, זה באמת מלחיץ.
היא לא שלחה למיון. שאלה כמה שאלות לגבי ההתנהגות שלו, ואמרה שאם אני לא רואה משהו חריג אז אפשר להישאר בבית.
אותי זה מרגיע להתייעץ עם גורם רפואי...
וחיבוק, זה בטח היה ממש מלחיץ❤️
עכשיו חזרנו מהרופאה, היא אמרה שב"ה הכל נראה בסדר ורק להמשיך לעקוב.
ואני מנסה לחשוב מה אני עושה שפעם הבאה זה לא יקרה וגם אם חלילה ארדם הוא לא יפול.
המיטה שלי צמודה לקיר ומהצד השני הלול של התינוק.
כורסא ירוקהאני לא אניק בלי להישען כי זה גם מסוכן, אז במקום להשען על הקיר אשען על הלול.
או שלא הבנתי נכון?
לק"י
את יודעת להניק בשכיבה?
אני מניקה בשכיבה, והתינוק ישן בין הקיר לביני. אבל אנחנו ישנים ביחד.
בישיבה הייתי נרדמת...
(כם בשכיבה אני נרדמת אבל התינוק לא יכול ליפול)
עשיתי את זה עם הגדולים אבל זה גורם שכל הלילה הם ינקו כי כל פעם היינו נרדמים
אבל באמת רעיון לנסות איתו, שכחתי מזה
מעדיפה להניק כל הלילה מאשר שיפול שוב
ברור שנאכל ארוחת צהריים בשרית ומזינה ברביעי בצהריים
אבל מה אוכלים ברביעי בבוקר?
ומה אוכלים בין הארוחת צהריים ל "שולחן עורך" בשעת לילה מאוחרת?
ולבוקר אפשר חביתות עם גבינה וירקות
בלחמניות כשרות לפסח
לפותחת- בבוקר אוכלים פיתות עד סוף זמן אכילת חמץ
לצהריים מכינה מרק ירקות מרוסק וסיר עוף עם תפוח"א
אחה"צ קרקרים מקמח מתפוח"א, פירות, עוגות וכד'
לפי הרב אליהו אסור גם לספרדים לאכול אותה.
מצ"ב הסבר באתר כושרות
עוגיות מצה עשירה | כושרות - ייעוץ והכוונה בכשרות
מעתיקה מאתר כושרות:
"מחמת הטענות הללו התריע הגאון הרב מרדכי אליהו שעוגיות אלו נחשבות לחמץ גמור בין לאשכנזים ובין לספרדים, חובה לבער אותם מן הבית לפני פסח, ולא לרוכשם גם לאחר הפסח שכן הן 'חמץ שעבר עליו הפסח'.."
מדובר על עוגיות מצה עשירה..
יודעת שיש הרבה שלא יודעים
ואז מוכרים אותן בפסח לגוי..
וככה אחרי פסח הן לא 'חמץ שעבר על הפסח',
ואני יכולה להתפרע עליהן בכיף
או קרקרים מקמח תפו"א (קנויים) עם גבינה, ירקות וכדומה.
ועד הלילה בטח נאכל שטויות. יש עוגיות קנויות מקמח תפו"א. לא הכי טעים, אבל נשנוש.
מקווה שיתאפשר מבחינת מזג האוויר.
דווקא עם ארוחת צהריים אני תמיד מסתבכת
לק"י
אני מוציאה כלים מהארון של פסח לפי הצורך.
ואז אפשר לבשל בלי לארגן מטבח שלם.
או קורנפלקס עם חלב (אפשר גם כשלפ)
לפני החג אפשר שאריות מהצהריים
נקניקיות וציפס
מרק ירקות
מרק כתום
פירה
יש קרקרים כאלה שנראים כמו מצה אבל מקמח תפו"א, אפשר אותם עם ממרחים.
עוגות "שהכל"
נגיד קרונפלקסים וכזה קטניות אם אין לך כח להתעסק עם חמץ.
אפשר גם לוותר לגמרי עת חמץ בבוקר, להוריד כלי פסח מוקדם בבוקר ולהכין שקשוקה ולהגיש אותה עם פרכיות אורז נגיד.
ואז ארוחת צהריים קצת יותר מאוחרת.
לילדים אני אורזת מנה מהצהריים בקופסה פשוטה.
אורז עם קציצות וקוביות תפו"א ברוטב עגבניות.
עם ביצה קשה בצד. אפשר גם שעועית ירוקה.
אולי יש מי שלא מבשל קטניות בכלי פסח- אנחנו כן.
מה שאוכלים- אוכלים, מה שלא זורקת.
אחרי כניסת החג כבר מביאה מהמרק וכד'.
לעצמי נהנית מעוגיות בוטנים 😁
לגדולים יותר קצת פרכיות אורז עם סלט ביצים ו/ או אבוקדו.
אפשר גם תמר עם שקדים/ אגוזים אם מתחשק מתוק.
מן הסתם שיש מלא דעות על כל דבר בפסח.
מי ששואלת על אוכל צריכה לקחת את זה בחשבון.
(אנחנו אוכלים, וגם בשבת שצמודה לשביעי של פסח שחל ביום שישי)
אנחנו גם אוכלים בשבת שאחרי שביעי של פסח
אבל לפני פסח לא..
צהריים מרק עוף עם ירקות
לפני ליל הסדר לילדים- כל השנים דאגתי לשניצלים... השנה יוצא שגיסה אחרת דואגת למשהו בסגנון
חביתת בצל
פשטידת ירקות
סלט ירקות עשיר
בלינצ'ס עם פירה
שקשוקה
לביבות
מוזלי (יוגורט עם פירות ושקדים)
נשאר לכן כוחות לבשל אחרי החודש המשוגע הזה?
אני רק חושבת מה הכי קל ומבשלת או שלא
והרבה רעבה ....
קודם כל חייב לאכול משו😅
ובבחג אני מבשלת דברים שבדרך אני לא מכינה
וגם, למרות הכל, האוכל עושה אוירה של חג למרות שאין ככ
חשוב לי לשמח את הילדים שלי ושיראו אותי מתפקדת כרגיל כי מאוד קשה להם עם המצב הזה, אז במה שאפשר אני משאירה כרגיל
המקוריתארוחת בוקר סיום כל החמץ
באמצע ניתן לאכול פירות ואת החטיף הלאומי תפוצ'יפס
ארוחת צהריים מפוצצת בשרית
ואח"כ יש פירות, יש עוגות שהכל, לפני הסדר אבשל תפוחי אדמה לרעבים שינשנשו לפני הדלקת נרות
רק לציין יש פה 4 מתבגרים שלי + ועוד 2 טרום ועוד 2 קטנים ועוד אורחים מתבגרים אז בהחלט אתגבר נשנושים
ואסור לי זופרן.
אני לא יודע אם זה עדיין מוגדר היפראמזיס.. מה קובע?
אני מצליחה לא להקיא כשאני במיטה ולא מתקרבת לאוכל
אם אני מתקרבת זה כאילו לא לקחתי בונג'סטה ולא שום דבר אחר.
גם במיטה קשה לי לאכול ולשתות ואני ממשיכה לרדת במשקל..
נלחמת לא להתייבש.
כשלא מצליחה להחזיק את המים עם הבונג'סטה הולכת מהר לישון.
יוצא שאני שורדת- מתעוררת, נושמת, טיפה מים, בורחת לישון.
וכל הזמן במיטה.
מרגישה עצלנית ומפונקת.
אבל כל פעם שניסיתי לקום פשוט קרסתי אחרי חצי שעה וישנתי כמה שעות ברצף.
אני לא מצליחה להתאושש ולקום! ופסח, ובית, וילדים... איך כולן עושות את זה?!
ועד מתי אהיה ככה מרותקת למיטה? זה לא נורמלי 😑
נשמע שאת מיובשת ממש.
וזה יכול להחיות אותך לכמה שעות ולתת לך כוחות.
ולשחרר השנה.
לא לעשות כלום.
שבעלך יעשה ותביאי מנקה ובייביסיטר לילדים
את אישה גיבורה שעוברת הריון קשה ונותנת לעובר את כל מה שהוא צריך.
אני לא מבינה מספיק בהיפראמזיס אבל נשמע לי שאת צריכה אישפוז ביתי ונוזלים על בסיס קבוע אם את לא מצליחה לאכול.
אני ממש בהלם מעצמי כמה סמרטוט נהייתי.
שיתפנו כל מי שיכול אולי איכשהו לעזור כאן, יוצא שכל המשפחה יודעת, משני הצדדים, ומעקמים עלי פרצוף.
שולחים לי הודעות של 'מה הבעיה, תאכלי על הבוקר xyz ויעבור'
אני לא מיובשת מאוד כרגע, כי כן מצליחה להכניס נוזלים ברוך ה', אבל אנחנו בהחלט עם יד על הדופק
מהבחינה הזו ונפנה לעירוי כשצריך
וכמה באמת אין אפשר לתפקד.
הכי הגיוני בעולם שאת מרגישה ככה..
אצלינו זה שיקול של מתי להפסיק מניעה לפי הכוחות של בעלי לעזור בבית יותר..
ובאמת שמי שלא חווה לא מבין.
אבל כן..
תחילת איראן של עם כלביא הייתי בתחילת הריון.. וילדתי 3 שבועות לפני ששאגת הארי התחיל
ברחתי להורים שלי כי לא היה לי ממד ועם בעל במילואים לא יכולתי להיות שנייה לבד בבית..
ולא ידעתי שגם בעבר היה לך היפרמאזיס בהריון...
בעם כלביא נסעתי אליהם..
עכשיו רוצה את החופשת לידה שלי בחזרה.. רוצה שיפסק האכילה הרגשית וארד קצת במשקל, רוצה להיות אמא טובה לילדים שלי עם סבלנות והכלה..
והיה לי בכל ההריונות חוץ מהשני שבו הנקתי עדיין את הגדולה .
עכשיו אני נזכרת שכתבת כאן בעם כלביא, וואי זה נשמע משוגע לגמרי אז אני ממש שמחה שנסעת ומקווה שעבר בטוב!!!
ומבינה אותך ככ, כשחופשת הלידה שלי יצאה על החגים בלידה הקודמת היה לי קשה מנש.. וזה קושי שהמשיך איתי גם אחרי כי העומס היה מאוד אינטנסיבי.. אז רוצה לדחוף אותך להיעזר כמה שיותר ולהוריד מעצמך כמה שיותר!!! ולהתאוורר ולהתרענן ולקחת זמן שקט לעצמך פה ושם🩷🩷
והאמת.. גם מבינה אותך ככ על התחושה שרוצה להיות אמא טובה ותחושת החמצה של התחושה כשאנחנו לא שם.. אני גם בדיוק ככה עכשיו.. אבל אחרי הלידה זה היה יותר בהרבה וכן, כי לוקח זמן בטח בנסיבות שלך לטלטלה של הלידה לעבור..
זה ממש נותן לי הרגשה טובה שאני מרגישה שאני מצליחה להיות טובה איתם.. וכשאני לא זה מבאס ומוריד אותי אבל גם לפעמים אני פשוט לא מצליחה... וצריכה לקחת את זה פחות קשה... יעבור..
קיצור חיבוקקקקק גדוללללל ומלא כוח!!!!
את מדהימה ואלופה ותודה תודה תודה תודה על המילואים!!!!💗💗💗💗
כבר לא זוכרת שילדתי.. יש תינוקת מתוקה כמובן אבל הספקתי לשכוח שאני יולדת.. .
תודה על ההזדהות והחיזוקים ♥️
וסליחה פותחת יקרה על הניצלוש!!!
🩷🩷🩷
ולא בהיכרח קשור לירידה במשקל, והיפרמאזיס.
ההורמונים חוגגים ומתישים יותר.
לגבי אכילה, שתיה, הכי חשוב זה לשתות כמה לגימות כל כמה זמן.
לגבי שתיה- לפעמים שתיה קרה עוברת יותר טוב. לפעמים חמה. הייתי נמנעת משתייה שעלולה לעשות ליחה ולהגביר את הבחילות.
ואפשר לנסות מאכלים שאולי יעברו יותר בקלות ואולי לא. כמו בייגלה, צנים. גם, כמה ביסים כל פעם. לא להתפתה לאכול יותר.
ועוד משהו- תנסי להבין אפ זה בחילות או גם צרבות. כי גם צרבות עלולות להגביר בחילות.
בכל מקרה, כדאי להתייעץ עם רופא. אולי במקום זופרן יש עוד אופציות.
אין לו פתרונות... הוא אמר שיש או בונג'סטה או זופרן, וכל השאר חלשים מידי ולא רלוונטיים בשבילי.
עירויים כשצריך ושלום
היו לי גם הריונות בלי היפראמזיס. אני יודעת מה זה בחילות הריון נורמליות ועייפות נורמלית בתחילת הריון..
רחוקה משם לצערי.
במצב של היפרמאזיס הרבה יותר קשה ומורכב...
קצת לשתות, לאכול דברים יבשים, וכל זה...זה אחלה במקרה של בחילות שהן לא היפרמאזיס.
היפרמאזיס זה היפרמאזיס זה לא רמות, לא סבל, זה לשכב במיטה, זו חוסר עשייה, אין בזה רמות. פשוט לשרוד
מי שלא חווה לא מבין.
ויש כאלה שכלום לא עוזר להם.
לא בייגלה או צנים וכדומה...
רק ללעוס קרח ולהתפלל לשרוד
התייחסתי רק למה שכתבו פה לאכול ביגלה, צנים, לשתות חם, קר... זה לא רלוונטי בכלל להיפרמאזיס.
גם למוריה על העצות וגם לך על הנרמול של הסיטואציה.
יש רמות בהיפראמזיס. מודה לה' כך הזמן שאני לא מאלה שמאושפזות 9 חודשים עם זופרן בוריד.
אבל כן, הרמה של הפעם הזו היא אכן לשכב במיטה ולחכות.
הזוי לי ברמות איך מבנאדם סופר פעלתן שהכל עליו ועוזר לכולם פתאום תוך יום אחד אני מרותקת למיטה וכולם מפרפרים מסביב לתפוס את כל המטלות שלי.
ומתסכל.
אבל באמת תודה לה' שזכינו.. לא ברור מאליו בכלל. חיכינו כבר כמה שנים להריון הזה.
את מתארת חיים קשוחים ממש כאילו את מתארת טיול בטבע, בסבבה כזה..
את מדהימה!!!
את מביאה חיים לעולם!!
את עושה בשביל זה ככ הרבה וסובלת ככ הרבה,
כל דבר קטן שאת עושה במצב הזה זה מדהים מדהים מדהים!!!!!!
ונמשע שצריך עירוי...
לחיות על אוויר זה קיצוני...
מצדיעה לך ככ ככ ככ ככ!!!!!!
פסח רק על מישהו חיצוני על תטרידי את עצמך בזה בכלל!!!
את בהריון עם היפרמאזיס
סורי שאין לי פתרונות
כי להיפר מאזיס כלום לא עוזר, רק לישון.
נשגב מבינתי היכולת להתמודד ככה
בע"ה שה' יתן לך הרבה כוחות וירבה שכרך!!!!
בעבר במייל של הסימפיות פרסמן מישהי שמומחית לנושא ההיפרמאזיס, לחפש לך את הפרטים?
קשה לי כל כך הקריסה הזאת וזה שהכל נופל על אחרים.
תודה לאל שיש מי שמתגייס ועוזר אפילו בערב פסח.
גם כשאני מנסה להרים את עצמי ולעשות אני צונחת מאוד מהר בחזרה למיטה.
נראה מה יהיה הלאה.
כרגע שורדת את היומיום.
את עובדת קשה גם בלי שאת זזה מהמיטה.
ב"ה שיש תמיכה.
ובע"ה שיהיה בשמחות אצל כולם.
איזה יופי!!
זה משמיים
ורצון ה' הוא שלא תנסי לצאת ואז לקרוס אלא לשמור על כל טיפת כוח שתהיה בשביל הגוף והעובר ורק רק רק לנוח!!!!
לפעמים בפורום המדהים הזה
יש תחושה נורא ביקורתית כלפי מי שכותבת את כל הלב שלה ופורקת
זה לא נעים לבטל תחושות קשות של אחרים ולבקר אותן
לא כל התגובות כאלה,
אך יש הרבה תגובות מאוד ביקורתיות ולפעמים מזלזלות בצד השני
לתשומת ♥️
לק"י
אני מסכימה שיש דרך לכתוב דברים, ולנסות לשים לב מתי מתאים לייעץ/ לבקר ומתי רק לתת יחס.
אבל לא מסכימה שיש פה הרבה תגובות ביקורתיות ומזלזלות.
ואם נותנים ביקורת, אז גם לא מאנונימי.
וההודעה שלך קצת ביקורתית, וזה פחות נעים לקרוא את זה מאנונימי. זו דיעה לגיטימית, ואין מה "להסתתר" מאחורי האנונימי.
(זה על גבול האפור, ולכן אני משאירה את ההודעה. למרות שהיא מאנונימי).
מנק המבט שלהן שהיא לגמרי שונה וזה יכול להתפרש כהקטנה של קושי, או כלעומתיות, אבל זה לא יותר מפרשנות אישית( לדעתי לפחות) ברוב הפעמים
וגם - לא קוראים טון בתגובות. גם ערב פסח ומלחמה, לפעמים כותבים מהר כדי להתייחס וזה לא אותו ניסוח כמו בפניות "רגילה".
לא ברור לי אם כתבת את זה מחוויה אישית שלך בשרשור שפתחת או מקריאה של שרשורים מבחוץ, אבל אם זה שרשור שלך שאת מרגישה בו כך - אפשר לדייק ולכתוב בהודעה הפותחת שאת פורקת ורוצה חיבוקים והבנה. אחרת - בפורום רחב מטבעו, בנות מגיבות את דעתן פשוט וצריך לקחת את זה בחשבון
אני אישית לא נתקלתי בתגובות מזלזלות,בטח שלא הרבה, אבל תמיד צריך לשים לב לניסוח מכבד
גם אני קבלתי תגובות ממש מתנגדות למה שכתבתי
אבל זה לא בהכרח בקורתי, כמו מתנגד בתוקף. ובעייני זה בסדר גמור,
מקום שלא כולן נימוסיות נורא.
ואני חושבת שיחסית לכל המקומות שפגשתי באינטרנט, הפורום (וספציפי הפורום הזה) הוא אחד המקומות הכי לא בקורתיים, הכי מכילים ומנוהלים בצורה טובה מאוד.
(שכוייח
דווקא מרגישה שהרבה פעמים הולכים על ביצים כדי לא לפגוע...
בסוף צריך לזכור שזו פלטפורמה אנונימית, שמתנהלת בכתב בלבד, מה שמקשה לפעמים להבין את הטונציה ואת הכוונה מאחוריהם. וזה דורש תשומת לב מהמגיבות- להסביר את עצמן טוב, והן מהפותחת של כל שרשור: להיות בעין טובה, לקבל מה שמתאים לה, ולברור את מה שלא.
כן מצטרפת לעניין שהכי טוב שהפותחת תגדיר למה היא זקוקה- עצות ( ואז היא תבוא פתוחה לשמוע מגוון דעות) או חיבוק בלבד ( ואז יבואו התגובות התומכות)
הכותרת מסכמת בערך את כל ההודעה. עכשיו רק נשאר לי לפרט ולפרוק.
מכירות את השכנה / אחות / חברה או סתם אחת. שבעלה עשה ועושה מלאאאאאאאאא מילואים (גם לפני המלחמה) ועל אף הקושי הרב היא מסתדרת בד"כ? גם עם הבית, גם עם הילדים, גם עם העובדה?
אז היי, זו אני✌🏼 למרות הקושי הנפשי והפיזי, כל סבב מחדש אני מסתדרת, לפעמים מצויין ממש, לפעמים קצת פחות. אבל בהחלט מצליחה להחזיק את הראש מעל המים.
עד עכשיו. עכשיו אני טובעת.
טובעת עמוק מאוד בתוך חור שחור.
לא רואה את האור.
ולכולן קשה. ולכולם קשה. והמציאות מורכבת כ"כ. וכלפי חוץ אני מנסה לחזק ולעודד, את השכנות, את הנשים של החיילים של בעלי.
אבל בפנים אני טובעת. ומטביעה את הילדים איתי.
(השבוע הגדולה שלי צעקה עלי שאני לא רואה את הקושי שלהם. ולא רק לי קשה, גם להם קשה, גם הם מתגעגעים לאבא)
וב"ה אני מוקפת במשפחה מאוד תומכת, משני הצדדים. אבל זה לא מספיק. ובערב פסח גם קשה לתמוך ולהיתמך.
ואין לי אוויר. בא לי להיכנס למיטה ולקום עוד שבועיים/שלוש.
ושונאת גשם.
וכדי להוסיף עוד לזוועה, מפחדת פחד מוות לקבל מחזור שניה לפני שהוא יוצא. וכאן הפריקה הופכת להתייעצות.
הייתי אמורה לקבל מחזור מתישהו לקראת סוף שבוע שעבר. לא בדקתי תאריך עונה, כי היה לנו אירוע ביום חמישי והתחלתי שבוע לפני לקחת פרימולטנור כדי שבאירוע נהיה מוצרים. בסוף הוא לא הצליח לצאת לאירוע😖😖
אבל הוא אמור לצאת לליל הסדר ובעז"ה אולי יצליח להישאר עוד כמה ימים אחרי! אז המשכתי אתה פרימולטנור. ואתמול התחילו לי קצת כתמים חומים כאלה, אני עם התקן לא הורמונלי והרבה פעמים יש כתמים כאלה לפני שמגיע המחזור😬
השאלה אם יש סיכוי שהפרימולטנור כבר לא משפיע?? (לוקחת בערך שבועיים) או שמאוד הגיוני שיש כתמים בעת שימוש בפרימולטנור? יש למישהי ניסיון עם זה?
(יכול להיות גם שזה כתמים כתוצאה מהשינויים של השעות? והיה עוד כמה פעמים שלקחתי באיחור של שעה פלוס מינוס)
קיצר, כל עידוד, תמיכה והרגעה יתקבלו בברכה.
אין מצב שאני מחזיקה מעמד בלי לקבל חיבוק כשהוא סופסוף יהיה בבית.
והערכה עצומה!
פרימולוט נור בהחלט יכול לגרום לכתמים כשהרירית בעצם אומרת "הי אני פה כבר יותר מדי זמן.. הגיע הזמן להתפרק". בהתייעצות עם רב אפשר לנסות להמשיך עוד כמה ימים כך שתהיו מותרים לליל הסדר.
ומהניסיון האישי שלי (השתמשתי בו פעם אחת ויחידה גם במסגרת המילואים) הפרימולט הוא זה שמקשה עלייך רגשית וכתוצאה מכך גם פיזית 🩷🩷🩷
לכאורה מבחינה רפואית הנגזרת הסינטטית של הפרוגרסטרון (שזה מה שיש בפרימולוט) לא אמורה לגרום לתופעות לוואי אבל לי הוא היה זוועתי והבנתי מעוד כמה שככה.
וזה קשה כי את לא יכולה לברוח מהעולם ולחזור עוד שבוע כי יש דד ליין של פסח, ואפילו לדאוג לרווחה האישית שלך אין לך הרבה זמן..
אבל עכשיו כשאת יודעת שזה זה אולי תוכלי קצת יותר להתנהל בהתאם ואולי אפילו להיות סבלנית יותר עם עצמך ועם הילדים כי יש פה גורם חיצוני שגורם לך להיות עצבנית.
וגם אצלי הוא האריך את המחזור רק בשבוע לפני שהתחילו כתמים..
פרימולוט לא מחזיק נצח והגיוני שאחרי שבועיים מתחילים כתמים.
כותבת לך נטו מניסיון אישי בכלל לא עצה רפואית- אני הייתי ממשיכה כמה שאפשר כל עוד זה לא אוסר.
קרה לי שהיו כתמים והמשכתי פירמולוט וזה החזיק גם עוד שבועיים עם כתמים שבאים והולכים.
לקחת בחשבון שזה יכול להתפתח לכל הכיוונים ולהתפלל חזק שזה יחזיק לך..
בתור השתדלות שווה להקפיד על השעות אם כי אצלי לא ראיתי שזה משפיע אז אל תאכלי את עצמך על איחורים.. קורה.
אגב שימי לב שהוא גם עושה מצב רוח אז זה יכול להגביר את האפקט של התקופה
אני לא יודעת ממתי את מרגישה שאת קורסת
אבל לי הפרימולוטנור היה זוועה מבחינה נפשית, גרם לי להתחרפן
זה לא אומר עכשיו להפסיק, במצב הנוכחי הגיוני שנכון למשוך עוד כמה ימים עד ליל הסדר
אבל המודעות לזה יכולה לעזור..
בהצלחה! וחיבוק
בס"ד
חיבוק ענק!
ותודה על כל-כל-כל-כל מה שאתם עושים למען כולנו!!!
את אלופת עולם שתמיד הסתדרת עד עכשיו.
גם כשזה היה להסתדר מצוין
וגם כשזה היה להסתדר קצת פחות.
למרות *כל* הקשיים הטכניים והנפשיים!!!
והכי הגיוני שמתישהו אי אפשר להמשיך להחזיק את כל ככה.
המאמצים האדירים של עכשיו
- בתקופה של האינטנסיביות של פורים ופסח
של מלחמה, התראות, אזעקות, טילים וחדשות -
מצטרפים למאמצים האדירים של השנתיים וחצי האחרונות!
שמצטרפים למאמצים האידירים של כח המילואים הארוכים והרבים מלפני המלחמה.
את מחזיקה כל-כך הרבה כבר כך-כל הרבה שנים!!!
ובשנתיים וחצי האחרונות נשמע שעם כל הסבבים וכל הטלטלות שעברנו כעם, בקושי הייתה לך הזדמנות להסדיר נשימה, אם בכלל.
כמו שאת כותבת בעצמך: אין לך אוויר.
זה קשה בטירוף.
האם יוצא לך לספר לסביבה שלך שהפעם את טובעת?
לא צריך לכולם כמובן. אבל כן לענות את האמת אם שואלים אותך. או פשוט לכתוב משהו בקבוצה של הנשים של החיילים של בעלך? או לשלוח הודעה לחברה?
אפשר אפילו להמשיך לחזק אחרות, אם זה עושה לך טוב, אם את אדם כזה, ובו בזמן לפרוק לאחרות גם ממה שעל ליבך.
הלוואי ויש לך את אפשרות הזאת להביע לעולם סביבך שאת בזמן של קושי כרגע. ועוד יותר הלוואי שה' ישלח לך את השליחים שאת צריכה כדי שתצליחי להגיע בבטחה לתחנה הבאה, כמה שיותר עטופה ומחובקת, כמו שאת זקוקה כרגע ❤️
לגבי הילדים, זה אחד המחירים הכי קשים של המילואים.
הבת שלי אמרה לי לפני יומיים תוך חיבוק של לילה טוב "אמא אני מתה עלייך. אני ככ אוהבת אותך. גם כשאת פוגעת בי". חץ בלב. באמת אני (לא רק, אבל גם) קצרה וצועקת ולא פנויה וזה פוגע, אין מה להגיד. ועדיין לשמוע את הקטנה המדויקת הזאת, זה פולח את הלב.
אנונימית לביאה, גיבורה ומדהימה שאת,
אני נושאת תפילה עכשיו
ממש עוצרת ואומרת לזכותך פרק תהילים
שהקב"ה הטוב ישלח לך את העזרה, החיבוק והתמיכה שאת צריכה כרגע,
שהוא ישמור על האיש היקר שלך,
על הילדים שלכם,
עלייך
בתוך כל עם ישראל,
שתצליחי לעבור את התקופה הקשה הזאת
ושהשמחה, הסיפוק הכוחות ותחושת המשמעות יחזרו לליבך.
שתזכו למנוחה, והמון,
לנחת, והמון,
לקשר קרוב בין כל בני הבית,
לאהבה חזקה לעין שיעור ממה שהיה עד עכשיו
ושיהיה לכם רק טוב ומתוק בחיים.
ושתזכו לפסח מדהים,
לכמה שיותר ימי חופשה מהצבא,
לסדר מרומם,
ול-100% זמן של טהרה.
מלא מלא מלא כוחות אהובה.
נב: אני לא יודעת לגבי הפרימולוט...
עד עכשיו היה קשה אבל אפשרי
עכשיו קשה ברמה לא רגילה בכלללללל קשה מדייי
חיבוק ענק
אנחנו חלק משו הסטורי
אנחנו מלכות העולם!!!!!!
ובוכה ביחד איתך. אני עוברת את התקופה הזו עם מילואים פחות קשוחים משלך ועדיין זה קשה קשה קשה. השילוב של אין מסגרות+ ערב פסח+ מילואים הוא משהו מיוחד, לא מוצאת תיאור נורמלי לדבר הזה.
לגבי הפרימולט אני לא מספיק מבינה, אבל ממה שאני מכירה לא תמיד אפשר למשוך איתו המון זמן... הלוואי שתצליחי ויהיה לך רק טוב!! ותזכרי שאת נכנסת לספרי ההסטוריה כמי שפעלה עם א-ל באחת השותפויות הכי משמעותית שיש!
(ועוד הארה אישית שקחי רק אם היא מתאימה לך: אני מעדיפה שלא לנסות לשלוט על זמני הטהרה כי מרגישה שזה מכניס למין לופ שקשה לצאת ממנו, החשבון מתי אני "מסכימה" להאסר וכו' מה גם שלא תמיד זה עובד. מעדיפה לזרום עם הטבע והתפילות. מסייגת שלא התמודדתי עם סוגיות קצה ברמה שלך, והיציאות של בעלי יותר טובות, אבל עדיין מאמינה שלפעמים עדיף לשחרר. בסיטואציה שאת נמצאת עכשיו לא יודעת מה נכון לעשות, שווה לדעתי להתייעץ עם רופא, עדיף יר"ש... בהצלחה! )
תודה
תודה
תודה!!!
וכולן!!!!!!!
רק רוצה לכתוב לך מלא מלא הערכה
כמו שאמרו לפני הפרימולט יכול להיות מאדדד קשור למצב רוח!
אבל אני רציתי להגיד שזה ממש ממש הגיוני לקרוס כבר.
תקשיבי, אני מרגישה גם על עצמי וגם כל מי שרואה סביבי
הסבב הזה עבר כל גבול אפשרי
השילוב שהם הוקפצו בצו 8 בלי התראה מראש
של האזעקות והריצות למרחבים מוגנים לבד עם ילדים
של החוסר שגרה הטוטאלי וחוסר במסגרות
ושל פורים-פסח!! לבד!! שזה חגים קשיםםםם לעשות לבד!
והמזג אוויר ההזוי הזה גם מוסיף קושי טכני ורגשי
הוא פשוט לא אפשרי!!! לא אפשרי!!! באמת שזה איזה שילוב שיוצר את הסבב הכי קשה בפער אולי חוץ ממיד אחרי ה7/10... שומעת את זה סביבי מכל מקום מנשות מגויסים
כל החזקות והמחזיקות כבר לא יכולות
זה באמת באמת באמת הגיוני ואת בחברה טובה♥️
מזדהה מאד, אצלינו גם היציאות כרגע קשות מאד ולא אפרט כי אאוטינג אבל אין יותר מבינה ממני! סבב אכזרי😬
וגם מצטרפת לקושי שהטהרה מוסיפה, אני עכשיו מרגישה שהווסת מגיעה וככ מקווה שאני טועהההה
למה לא התראינו שבועיים כמעט והוא אמור לצאת לליל הסדר ואני מתה!!!!! אם נהיה אסורים ואז הוא יסע שוב למלא זמן
מתה!!
קיצור חיבוקים גדולים והזדהות
ומלא נרמול!!!!
את נורמלית, הכל נורמלי חוץ מהמציאות!
אנחנו באמת גיבורות♥️
ואותי לפעמים מחזק לחשוב שבטוח גם נשות מצרים קרסו
ובכו מלא בלילה
וביום
וצעקו על הילדים
ואיבדו את זה!
ובזכותן באה גאולת מצרים!
ובעז"ה גם בזכותינו תבוא הגאולה השלימה והניצחון המוחלט! למרות ובגלל שאנחנו גם קורסות ומאבדות את זה♥️
חיבוק שוב!!!! הלואי שהכל יסתדר💓🙏
שונאת אפליות
זוכרות שסיפרתי שחמותי הזמינה אותנו לכל החג?
וביקשנו להיות חצי חג
והיא אמרה שלא מתאים לה אצלה בבית -רק בדירה בתשלום שאנחנו נשלם כמובן
וכתבתי שהזמינו את אח של בעלי, אחרי שאנחנו אמרנו ראשונים
שנגיע לליל הסדר והיא אמרה שאם כן שנשכיר דירה.
יוצא שאנחנו משלמים מלאאא כסף והוא מתארח אצלה בחינם
איך הייתן מגיבות?
אותי זה נורא מעצבן,לא מצליחה להירגע מזה
במיוחד שאמרה לנו שאם אנחנו רוצים לבוא לחצי חג אז רק אחרי שבת וזה עוד לפני שהזמינו אותו בכלל. אותם היא מזמינה מליל הסדר עד ראשון
ולא מצליחה לדון לכף זכות
בא לי להתפוצץ על חמותי
בכללי יש אצלה מלא מלא אפליות
בדרך כלל אין נושאים לא מדוברים. זאת אומרת אם היה קורה משהו כזה כנראה בעלי היה שואל את הוריו או את אחיו מה קורה.
אולי תשאלו?
ולי בתור כלה לא נעים לשאול
למרות שאני בוערת
ואני יודעת ששום מילת נחמה שיכתבו לך פה לא תעזור... מניסיון.
אין צער גדול מזה (כלומר יש, אבל כשעוברים אפליה זה נראה שזה הצער הגדול ביותר הקיים עלי אדמות)
אני ברגעים הללו מתנחמת עם עצתמי ומשננת לעצמי לזכור כיצד לא להתנהג עם כלותיי וילדיי בע"ה בזמנו ובעתו.
את יכולה להתעלות בכך שתחשבי לעצמך איזו חמות (מדהימה) את תהיא בע"ה בבריאות.
זה בהחלט מחזק
אבל מפחדת מעצמי ומהתגובות שלי
לא אוהבת להתחיל כך חג
אפליות גורמות לי לכעוס ובעיקר להעלב כל כך. התחושה הזו קשה לי מאוד..
שואלת בכנות-למה בכל זאת להגיע?
שואלת כי אצלי אפליות יוצרות צורך בריחוק. מרגישה שצריכה להצטנן וצריכה להרגיש שרוצים אותנו. היה מכעיס אותי לבוא בכזה מצב ועוד להיות אסירת תודה על האירוח. אבל מאמינה ומבינה שיש שיגיבו אחרת..
אבל יש פלוס גדול בלהיות בדירה לבד- יש יותר פרטיות. ונראה לי שזה עדיף לכם...
ולאח של בעלי ממש ממש לא חסר כסף...
ב"ה גם אנחנו בסדר עם זה יחסית,אבל ברור שהיינו מעדיפים לא להוציא
הוצאה כזו עכשיו
שקונה לה בכל חג מתנה יקרה ממש
אף כלה לא מביאה בחיים מתנה....אולי תמונה של הילדים....
עכשיו קנינו לה מתנה הכי יקרה שאי פעם קנינו ואני כועסת על עצמי
שקניתי
להורים שלי אני לא קונה כאלה מתנות
מתנות יקרות?
אל תכנסי ללופ של ריצוי ונסיון למצוא חן. זה עלול רק להגביר את התסכול שלך מכל ההתנהלות שלה.
תעשי רק מה שבאמת מתאים לך
אבל כשמקבלים סטירה פתאום פחות בא לתת...
אולי אני מגזימה וזה לא כזה נורא?
כרגע זה מעליב אותי
גם את בעלי רק שכל מה שההורים שלו אומרים-קדוש
מוצאת שלפעמים זה מקל שלפחות הבעל מזדהה או ''מסכים'' עם חוסר הוגנות..
שולחת חיבוק ושתדעי שאתם ראויים והבעיה כנראה אצל חמותך..
(ולגבי המתנה- לא יודעת אם נכון לתת. נסי לא להגדיל את התסכולים אצלך)
אבל אף פעם אין יחס שווה בדיוק בין אחים.
גם את לילדים שלך לא תצליחי לתת יחס שווה בדיוק, לכל אחד הצורך הוא שונה.
אצלנו במשפחה לחלק עוזרים עם הילדים, לחלק עוזרים כלכלית, לחלקם ההורים מצידם מתקשרים יותר, לחלק מתלוננים יותר, כל אחד והקשר שלו עם ההורים.
אני לא נעזרת באף אחד מהדברים אבל לא מרגישה מקופחת כי מכירה קצת על מה זה יושב מאחורי הקלעים - בעיקר בפן הנפשי של אמא שלי ואשמה שהיא מרגישה לאחים מסוימים.
את כלה ולא אחות, אולי את לא יודעת לגמרי את הדינמיקה מאחורי הקלעים.
אם יש לכם יותר ילדים - זה גם שיקול משמעותי, יש גיל שילדים ורעש ממש מכבידים על ההורים, יש ילדים רועשים יותר שלמארחים קשה להתמודד איתם,
אצלנו יש אחים שלא ישנים לעולם אצל ההורים ממספר ילדים מסוים (ויש מקום).
בגדול לא הייתי בכלל מתעסקת בזה, באמת, אני מגיעה לחמתי או לאמא שלי בעיקר בשביל לשמור על הקשר שלי ושל הילדים איתם.
לא מצפה לכלום מהם מעבר לאירוח שגם בו עוזרת המון.
אם נעים לך שם בכללי ואין אווירה עוינת כלפיך וחוסר כבוד חוץ מעניין השינה, באמת שהייתי משחררת.
אז כן. היחס לא שווה
ואז?
בעיני - ההנחת יסוד זלך שהיחס צריך להיות שווה היא הבעיה
ואז את מתבאסת
נעלבת
ובסוף את מפסידה
תראי את הקשר שלכם עם ההורים כמעגל סגור,
לאח אין חלק במעגל הזה
(ולכם אין חלק בקשר שלו עם ההורים)
עכשיו תשאלי את עצמך
האם שווה לי לשלם על דירה וללכת אליהם או לא?
בלי הסכות דעת
או השוואות
תאמיני לי שיהיה לך יותר שלווה
להזמנה בתנאי אירוח בדירה
במקומך הייתי מביאה מתנה פחות יקרה אם זה עושה לך רע
או שפשוט תוציא את האיכסה ועדיין תתני אותה מתוך הבנה שהיא זו היא (אפליות/ אירוח בדירה/ שיקולים שאת לא מבינה) ואת זו את (נח לך להגיע בכל זאת, קשה לך לתת מתנה זולה)
♥️
אני רק פורקת כאן
בפועל אני את החיוך שלי אחייך ואשאר הכלה המושלמת עבורם.
זו שתמיד אפשר לפנות אליה בכל בעיה,שאפשר לבקש כסף או הלוואה
וגם זו שנותנת את המתנות הכי שוות לחמות.גם לגיסות לפעמים בערבי חג.
וזו שהכי נוח לא להביא לה מתנה ללידה,כי היא לא תגיד כלום.
כבר כתבתי כאן,שאם הייתן יודעות את התמונה המלאה,הייתן כנראה מתפוצצות איתי
אז אני מרשה לעצמי לפרוק למרות ועל אף שאתן לא מכירות את כל הסיפור.
בכל אופן תודה על התגובות,זה תמיד מחמם את הלב שאתן קוראות
וגורמות לי להיות הרבה פחות עצבנית.
ואני חושבת שאפליה זה דבר דוחה.לא משנה באיזה מצב.
לפחות לא לעשות את זה כל כך בחוסר טאקט. זה הכל
תרשי לעצמך, ברור
גם אם לא היה מעבר כלום זו סיטואציה שיכולה לכווץ וללכת איתך קדימה, אפילו שאת מגיעה בכל זאת בתנאים שהציבו לך, ועוד עם חוסר טקט🙄
ויפה מאוד שאת משקיעה במתנה עדיין ולמרות
