קשה לי עם הילדים!!!hosh
יש לי 4 ילדים מתוקים בגילאי 1.5-10, ומרגישה שממש אין לי כוח אליהם..
חוזאת אחרי יום אינטנסיבי בעבודה, ופשוט כל הזמן מתעצבנת עליהם.

האמת, מרגישה שאני לא מתאימה להיות אמא. יכול להיות שהגעתי להורות בשלב לא בשל, יכול להיות שזה העומס בחיים. לא יודעת מה..
בשורה התחתונה אני אמא גרועה. ללא טיפת סבלנות לילדים, ולא ממלאת את צרכיהם הנפשיים..

בא לי פשוט לפרוס כנפיים וללכת..
איזו הרגשה קשה...קול ברמה
הרבה פעמים אין סבלנות בגלל העומס בחיים... כמה את עובדת? יש מצב להפחית משרה? את יכולה איכשהו? להוריד קצת עומס?
את לא אמא גרועה. את האמא הכי טובה שאת מצליחה להיותמיקי מאוס
אני בטוחה.
אבל אם את מגיעה הרבה פעמים למקום שאת לא מרגישה בו בטוב כדאי לך ללמוד לקבל כלים איך לנהל נכון את האנרגיה שלך. זה באמת קשה עם ילדים קטנים שאוהבים כולם ביחד למתוח אותך לקצה.

יש המון הדרכות הורים או קורסים או סרטונים. תנסי קצת לחשוב ולברר מה יתאים לך.
כשיהיה לך יותר כלים ותדעי להתמודד נכון יהיה לך הרבה יותר נעים ומספק בבית

בהצלחה!
לא יכולה להוריד משרה..hosh
במקום ובתחום שאני עובדת, אי אפשר משרה חלקית. אני מפרנסת עיקרית מסיבות שונות, עובדת מצאת החמה עד צאת הנשמה.
מגיעה הביתה לילדים עייפים והפוכים עם אמא חסרת סבלנות למצבם.
אין לי אויר לנשימה, ואנחנו גרים במקום ללא חברה. כך שאין לי גם אפשרות לצאת עם חברות / לערב העשרה.

לא יודעת מה אני רוצה מכן..
מאוד חשוב כן למצוא טיפת זמן במהלך השבוע לעצמךמיקי מאוס
אם לא תטעיני את עצמך ברור שלא תצליחי לתת הלאה.
את גם בנאדם

זה קשה למצוא זמן בשטף החיים. אבל זה חשוב מאוד!
אם בעלך יכול ערב אחד להיות איתם או בייביסטר ואת פשוט תצאי להליכה או תעשי משהו אחר שמטעין אותך יהיה לך הרבה יותר קל
אני כל כך מבינה אותךחדשה ישנה
גם אני עובדת קשה עם שלושה ילדים והריון וכשחוזרת לילדים אין לי כח, אני גמורה, מחוקה, גוויה פשוט, כואב לי כל הגוף ואין לי יותר מידי סבלנות להקשיב ובעיקר אין לי כח לשמוע אותם רבים...

מה שגיליתי שעוזר לי, זה לאכול איתם בנחת בצהריים, לפטפט קצת, אם יש לי עוד כח קטן אני מקריאה סיפור (שוכבת על הספה והם מאחורי...חחח) ואז אני הולכת לנוח חצי שעה- 20 דק' גג. ממש לא הרבה, ואני מבקשת לא להפריע לי ולשחק בחוץ. אני נועלת את החדר וזה פשוט הצלת נפשות! לפעמים זה מחזיק אפילו רק 10 דק', אבל זה נותן לי מלא כח!! זה ממש עוזר. אח''כ אני קמה לפעמים יש נזקים, אבל יש לי יותר כח לטפל בהם. (נזקים כמו- הקטן פותח ארון ושופך את כל המלח לתוך קופסת התמרים, או שהוא עולה על שרפרף ולוקח מהכיור מצקת ושופך בעזרתה את כל המים שהיו בסיר שבכיור... בדר''כ אני מרימה את השרפרף על השיש כי הוא אבי כל האסונות, וסוגרת את השירותים שהם האמא של האסונות...אבל לפעמים אני כל כך לא מפוקסת שאני פשוט נופלת למיטה...) אבל לא נורא, מבקשת מהגדול לשמור עליו..ואחכ משפצים את הבלאגן. גם כשאני קמה אני שוכבת המון על הספה והם סביבי, מדברת, שרה, מחבקת, מקשיבה, מחלקת הוראות, זה ממש נותן לי כח להיות בשכיבה.
ממש נשמעת אני לפני כמה שנים...דיליה
ילדייך נשמעים יצירתיים וחמודים!
פעם הבן שלי הכין כדורי שוקולד מאבקת שוקו וגפרורים....
היום ב’’ה יש גדולה בבית ויכולה לנוח עם מחירים יותר שפויים.
איך החלטת שאת אמא גרועה?אין לי הסבר
מי הוא זה שמחליט מי תחשב 'אמא טובה' ומי תחשב 'אמא גרועה'?
מי הוא זה שמקבל את ההחלטה הזו?

אז אני אספר לך.
לאותו אחד קוראים 'מצפון'.
והמזון שלו זה להגיד לך במה את צריכה להשתפר. והוא דורך לך על הפצעים, מפזר עליהם מלח, מוציא את המוגלה.

אנחנו בני אדם.
לכולנו יש במה להשתפר.
נשמע שאת לא מרוצה מההורות שלך, ובידייך לשנות!
אם תרצי, הכל יוכל להיראות אחרת


בהצלחה אהובה!!
תזכרי שאין אמא בלי מצפון.
וכמו שאמר חנן בן ארי- ''והמצפון עובד גם שבתות וחגים''. ככה זה. אצל כולם.
שולחת חיבוק
התחושות שאת מתארת לא נעימות בכלל❤️
מקווה שתצליחי להתגבר מעליהן🙏
מוסיפה עוד משהו..hosh
אני מרגישה שאין לי את הדוגמא למודל נכון מהבית בו גדלתי.

מצד אחד, אמא שלי היתה עקרת בית ברוב המוחלט של שנות ילדותי. מצד שני, לא זכור לי רגעי כיף איתה... לא זוכרת שהיא חשבה אי פעם לשחק איתי משחק קופסה, לספר לי סיפורים בגילאים המוקדמים. ארוחות הצהריים / ערב לא זכורות לי הזמן שיחה משפחתי, למרות שכולנו היינו יחד באותם השעות.

עכשיו אני מרגישה שההתנהגות שלי די דומה לה, בנוסף על כך שאני מחוץ לבית המון שעות. מה שלא מוסיף לרוגע וליכולת שלי להתפנות לילדים.

לא מזמן יצאתי עם הילדים לפעילות שכללה נסיעה ארוכה והרגשתי שממש אין לי יכולת לפתח שיחה עם הילדים, ואין לי סבלנות לשמוע את הברבורים שלהם.

אני אולי יודעת מה נכון באידאל, אבל אין לי מספיק מוטיבציה / כלים / אפשרות סביבתית לשנות את המציאות.
וואו כמה שאני מזדההאני זה א
גדלתי בבית עם אמא שהיתה אומנם הרבה בבית אבל לא זכורות לי חוויות משחק או שיחות אישיות ( אפילו סתם ברבורעם של ילדים לאוו דווקא עומק) איתה..
ואני גם שמתי חב שלפעמים מתנהגת כמוהה
היום אגב היא השתנתה מאוד ממש 360 מעלות.
אז אני משתדלת כן ליצור שינוי וכן לאסוף את עצמי ולחמד את עצמי לשבת עם הילדים קצת.אז נכון לא תמיד יש לי כוח אבל כשמצליחה זה ממש מספק.
למשל הגדולה שלי בת 10 נורא אוהבת לאכול איתי ארוחת ערב אז אם בעלי לא נמצא ואנחנו לא אוכלים יחד אנחנו עושות יחד ארוחה משלנו כשהקטנים ישנים או אפילו אם היא כבר אכלה עם הקטנים היא סתם יושבת לידי ואנחנו מפטפטות ואני ממש עובדת על עצמי לתת לה את היחס הזה במיוחד כשמבקשת כי זה ממש צורך שלה.
וזה קשה כי לא תמיד יש לי כוח ואני עייפה אז גם שיוצא שמסרבת לבקשה שלה או של ילד אחר משתדלת להגיד לא רק לא אלא מתי כן.נגיד היום אי אפשר אבל מחר אני מקווה שנוכל לעשות כך וכך..
זה קשה לשנות אבל אפשרי לאט לאט כל פעם משהו קטן שלא יהיה לך יותר מדי קשה .
אני גם לפעמים בצהרים אומרת להם אם תתנו לי לנוח קצת אחכ נלך לגינה זה נותן להם מוטיבציה ולי מאפשר קצת שקט
תשימי לב למשהואין לי הסבר
את מתייחסת כאן לדוגמאות ספיציפיות.
מי אמר שאמא צריכה לשחק משחקי קופסא עם הילדים?
מי אמר שחייבת להתנהל שיחה משפחתית?
מי אמר שאמא טובה היא אמא שנוסעת עם הילדים שלה לפעילות?

נשמע שיצרת לעצמך בראש מהו המודל של 'אמא טובה', וזה פשוט לא נכון יקרה, כל אמא היא מיוחדת, כל אמא היא שונה!!
את אמא טובה בדרך שלך!!
ואם את לא מרגישה אמא טובה, אז תמצאי את הדרך *שלך* להיות כזו, ולא, זה לא המודל שיש לך בראש...


מצרפת לך קישור למשהו שכתבתי מזמן:
האמא הכי מדהימה בעולם: - הריון ולידה
נשמע שאת יודעת לדייק לעצמך מה הקושי שלךחדקרן
וזה דבר מעולה, כי את יודעת על מה את רוצה לעבוד.

נשמע שהיה לך "חסך אמא" בילדות, את מרגישה שלא חווית את אמא שלך באופן שהיית זקוקה לו, ואת רוצה לחסוך מילדייך את החוסר הזה ולתת להם חוויה של אמא נוכחת (רגשית, ולא רק פיזית). ויחד עם זאת, דווקא בגלל שכך גדלת - זה מה שאת מכירה, ומרגישה שאת לא יודעת להתנהל באופן אחר ולהעניק לילדים שלך את מה שלך היה חסר.

את יכולה לשאול את עצמך כמה שאלות -
מה זה עבורי "אמא טובה"?
מה זה אומר להיות "אמא נוכחת"?
יכול להיות שיש דרכים שונות או אופנים שונים להיות "אמא טובה" ממה שאני תמיד ראיתי לנגד עיניי?
למה הילדים שלי זקוקים?
האם הם זקוקים לאותם הדברים שאני הייתי זקוקה להם? אולי לדברים אחרים?
האם אני בהתנהלות הנוכחית שלי כאמא, מצליחה לתת להם מענה לצרכים הללו? (אפילו באופן חלקי... אין אף אמא מושלמת שיכולה לתת מענה של מאה אחוז להכל
במקרים שלא, איך אני חושבת שנכון לספק את הצורך?

לדוגמה, את מרגישה שהילדים שלך זקוקים לחום ואהבה. יש הרבה דרכים לבטא חום ואהבה... אפשר בחיבוק. אפשר במילים טובות. אפשר בפתק קטן ומשמח בתיק. אפשר בלהכין אוכל שהם הכי אוהבים.
אולי תמיד חשבת שאת הצורך הזה אפשר וצריך למלא בדרך מסויימת, ופתאום את מגלה שיש מגוון של דרכים, ומהן את יכולה לבחור את הדרך שמתאימה לך. או שאולי תגלי שאת כבר פועלת בדרך הזו, פשוט אף פעם לא עצרת להסתכל ולחשוב כמה את כבר בהווה מעניקה להם את מה שהם זקוקים לו.

ובכל מקרה, אם תרצי לעשות שינוי (מכל סוג שהוא) - בצעדים קטנים.
10 דקות הקשבת לברבורים של הילדים מתוך נסיעה של שעה? מעולה! התקדמות.
הקראת להם סיפור ערב אחד לפני השינה? מצויין.
ולאט לאט תוסיפי עוד, בצעדים קטנים, לפי כוחותייך.
כל פעם יעד קטן. ותמיד לפרגן לעצמך על כל התקדמות!

אגב, בעיניי זה נושא מעולה לשיחה עם הבעל...
לשתף ברגשות ובתחושות, לשמוע ממנו איך הוא רואה את זה, ולעשות תהליך של שינוי (שינוי חשיבה, שינוי התנהגות או גם וגם יחד איתו. שהוא ילווה, יפרגן, ויתן פידבק מהצד על ההתקדמות והשינוי.
הודעה מהממת וחשובה!!קול ברמה
מסתבר שיש הרבה חוסרים שאני מנסה להשלים, וזה יוצר מתח ותיסכולhosh
לדוג, גדלתי במשפחה ללא ביטחון /יציבות כלכלית, ולכן אני מחפשת עבודות יציבות, גם אם זה מכניס פחות מעבודה ללא יציבות.
חשוב לי שהילדים יתלבשו כמו שצריך, כי לי לא תמיד היו בגדים יפים.. ועוד..

השיתוף של בעלי קצת מורכב- אני לא רוצה לפתוח בפניו חלק מהתמונות, ע"מ שערכם של הוריי לא יירד בעיניו. הוא בסך הכל מאוד מכבד ומעריך אותם, ובאמת מגיע להם! הם אנשים מלאי חסד!

תודה על התגובה. כתבת דברים חשובים!
תראי איזו אמא דואגת ואכפתית אתחדקרן
כמה חשובה לך המשפחה שלך, כמה את דואגת שהילדים שלך לא יחוו חוסר, שיחוו יציבות, אסטתיות... עד כמה הרווחה של המשפחה שלך משמעותית עבורך!
זה דבר גדול כשלעצמו, ומראה איזו אמא טובה את.

ואיזו רגישות עדינה כלפי ההורים שלך. ריגשת אותי.

לגבי השיתוף עם בעלך, אולי את יכולה להציג לו את הדברים בלי הרקע של החוסרים. לדבר בהקשר של המשפחה שלכם והילדים שלכם. למשל - "חשוב לי להיות אמא כזאת וכזאת לילדים שלנו. אני מרגישה שהייתי רוצה לתת להם יותר יחס / להתנהל איתם אחרת / להעניק להם יותר איקס. מה אתה חושב?". לשמוע ממנו איך הוא רואה את הדברים. הוא יכול להביא את זווית הראיה שלו ולהאיר את הדברים באור אחר, ולשתף אותך איך הוא רואה אותך כאמא.
וגם אם השיחה מתפתחת לכיוון החוסר שאת רוצה למלא, בעיניי זה בסדר לשתף ולאו דווקא אומר שהורייך היו לא בסדר חלילה. הם נהגו כפי שהם ראו לנכון, מתוך רצון טוב בוודאי, ונתנו מה שהם יכלו לתת. אולי את הרגשת שאת זקוקה לדברים אחרים, וזה בסדר גמור להרגיש ככה.

לגבי התחושה שיש הרבה חוסרים להשלים, בעיניי, המודעות הזו כבר מציבה אותך במקום אחר, כי את מבינה מה מניע אותך. וכשאת מבינה שאת פועלת מתוך מניע טוב, יותר קל לך לקבל את עצמך ולהיות רכה יותר עם עצמך.
בהיבט המעשי, אולי אפשר לעשות סדרי עדיפויות, ולפעול לפיהם. אולי יש דברים שבעלך יכול לעשות ולמלא, ולא רק את.
ומעלה נקודה נוספת למחשבה - לפעמים צורך אחד שלנו הוא בעצם כיסוי לצורך בסיסי ועמוק יותר. וברגע שמבינים מה עומד מאחורי הרצונות שלנו, ניתן לגלות שאותו צורך בסיסי עונה על כמה רצונות חיצוניים יותר, וברגע שניתן לו מענה - גם השאר יקבלו מענה.
למשל - מישהי שמחפשת את בחיר ליבה, וחשוב לה מאוד שהוא ישרת ביחידה קרבית בצבא. מה הצורך שעומד מאחורי זה? אולי חשוב לה מישהו ערכי, ועבורה שירות קרבי מבטא ערכים של מסירות נפש ודאגה לזולת? אולי הצורך בתחושת ביטחון, ובחור בקרבי משרה עליה תחושה כזו? אולי צורך במישהו מנהיג, מוביל? ברגע שמזהים מה הצורך, לדוגמה צורך בתחושת ביטחון, אפשר לשאול - האם אפשר לקבל מענה בדרך אחרת? יש דרכים נוספות שבהן אני יכולה לקבל ביטחון? ואם התשובה היא כן, אפשר להתחתן גם עם בחור שלא שירת ביחידה קרבית - ו"לוותר" על הרצון הזה ועדיין לקבל מענה לצורך.

במקרה שלך, לוקחת לדוגמה - הצורך שהילדים יתלבשו כמו שצריך. הוא צורך בעל ערך וחשיבות בפני עצמו. האם יכול להיות שמאחוריו מסתתר משהו בסיסי ועמוק יותר? אולי בעצם הצורך בבגדים יפים נובע מהצורך להרגיש יחס אישי וחם מההורים - שדואגים ללבוש יפה, מתאים ואיכותי? (כמובן שזה רק לדוגמה מנקודת מבטי, תחשבי עם עצמך מה נכון לגבייך...)

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה, זה כלי שלמדתי ממכון עומק הקשר בזמן של הדייטים ועוזר לי עד היום לדייק את הרצונות והצרכים שלי.

בהצלחה גדולה לך יקרה, ושוב יישר כח על הכיבוד הורים המהמם. לוקחת ממך להשתדל יותר בכבודם ולהיות רגישה לזה. תודה!
מגיבה רק כדי לקרוא שוב ושוב אחכ!ליד ה'אחרונה
מדהים ממש
ממליצה על הקורס של גלית גלבוע!שפרה ופועה
יש גם סרטונים ביוטיוב שאת יכולה לראות אם זה הכיוון שלך..
אני לומדת ממנה המון!
מנסה לחשוב...מתואמת
אני חושבת שדבר ראשון - כדאי מאוד שתמצאי במה את כן אמא טובה לילדייך. זה יכול להיות אפילו ברמת הכנת הסנדוויצ'ים בבוקר. והכי חשוב - בלי השוואה לאף אמא שאת מכירה. (וכן, זה קשה, אני יודעת...)
שנית - אולי תצליחי למצוא איפה להתקדם עוד קצת בדברים הטובים האלה. אולי להוסיף פתק קטן של יום טוב לשקית של כל אחד מהכריכים?
שלישית - באמת-באמת הגיוני שפשוט אין לך זמן, ושאם היה לך זמן כן היית מצליחה לעשות יותר. אז לפעמים גם לשגות בחלומות של "מה היה אילו" (אילו היה לך יותר זמן) זה דווקא טוב... ויכול להיות שזה אפילו ייתן לך מוטיבציה לעשות מעט מכל החלומות האלו. אבל גם אם לא - הילדים ירגישו שהם במחשבה שלך, שאת באמת רוצה לעשות להם טוב, וזה כבר יעשה להם הרגשה טובה.
רביעית - מה עם שבת? מניחה שאת רוצה לנוח בה אחרי כל השבוע העמוס, אבל אולי בכל זאת אפשר למצוא בה זמני איכות קצרים לילדים - קריאת ספרים, משחקי קופסה, שירים משותפים, סתם פטפוטים... ואת יכולה בכל שבת להקדיש זמן כזה לילד אחר - זה כבר ייתן להם הרגשה טובה של מקום מיוחד בלב של אמא.
וחמישית - מה עם בעלך? נשמע שהוא קצת יותר זמין. ואם הוא איתם - אין מה להרגיש נקיפות מצפון. נכון שמטבע הדברים האמא בדרך כלל יותר מטפלת בילדים, אבל גם אבא בהחלט יכול להעניק טיפול ויחס אישי לילדים, וזה יהיה להם מצוין והם יגדלו בבריאות נפשית. ואל תדאגי, עדיין יישאר לך המקום כאמא שלהם, שהרתה וילדה אותם...
בהצלחה, יקרה!
אמא מהממת ויקרה ממש. שני דברים שאני רוצה להגיד לך.נשימה ארוכה

כבר כתבו לך מלא שאת לא אמא גרועה. 

 

את אולי אמא סחוטה. סחוטה, מרוטה ומרוקנת. מותשת ברמות על. ולמה? לא מבילויים בקניון ולא מקשקשת עם חברות בגלל שאת הולכת לעבודה וסוחטת את עצמך כדי לפרנס ולהאכיל אותם ולדאוג שלא יחסר להם שום דבר!

 

אז כבר את לא יכולה להיות גרועה. 

 

יש לי שתי מחשבות קטנות על מה שכתבת. מחשבה אחת טכנית ואחת מהותית יותר. 

 

1. אשה יקרה לי מאד סיפרה לי שהיא הייתה חוזרת מהעבודה עם הילדים.

 

היה לה ברור שהיא חייבת זמן להתאפס, זמן להרגע ולקבל כוחות לפני שהיא נכנסת 'למשמרת שנייה' של אחהצ עם הילדים.

 

הייתה לי שיטה שבעיני היא סטארט אפ. 

 

היא הייתה נכנסת לחדר שלה לחצי שעה. מורידה נעליים ונשכבת במיטה.

 

אחד הילדים היה מביא לה כוס מים ובחצי שעה הקרובה אף אחד לא נכנס והילדים דואגים לעצמם.

 

אחרי חצי שעה של מנוחה היא יצאה, נתנה א. צהריים, טיפלה בבית, עזרה בש.ב. וכל מה שהיה צריך.

 

אבל החצי שעה הזאת הייתה קריטית!!!

 

זמן לאוורר את הראש, להרגע מהלחצים של העבודה, להרפות ולנשום עמוק כדי לבוא עם סבלנות אח"כ לילדים.

 

יש לך ילדים בגילאים שזה יכול להצליח וזה נראה לי חיוני מאד מאד לאשה עם ארבעה ילדים שעובדת הרבה שעות. 

 

 

 

 

 

2. אני חושבת הרבה על זה שלכל אמא יש את ה'צינור' שלה.

 

הצינור הוא הדרך שלה להשפיע טוב על הילדים שלה. אבל כל אחת מאיתנו היא שונה.

 

יש לנו יכולות שונות, כוחות שונים וגם צינור שפע אחר. 

 

אחת היא אלופה בהקשבה, אחת מפנקת, אחת משחקת עם הילדים, לאחת זה הומור ולאחת זה העשרה וספרים,

 

לאחת זה האוכל ולאחת זה דרך ההשקעה בבית. 

 

 

ואם אני, שאין לי את זה בבישולים נניח, מסתכלת על האמא ההיא שכל יום צהריים טרי מבושל בול בזמן

 

ומתחילה להיות מתוסכלת או עצבנית כי אני מנסה לעשות מה שאני לא בנויה לו, פספסתי את כל הקטע.

 

אם אני מסתכלת פנימה ורואה במה אני טובה, מה הכי כיף לי וטוב לי לעשות עם הילדים

 

שם אני יכולה להשפיע ומשם אני האמא הכי מדהימה שיש!

 

הכי חשוב זה לא לגמד את העשייה שלנו, את המקום שיש לנו.

 

שום דבר הוא לא מובן מאליו, בסיסי ו'לא נחשב'.

 

המקום שבו אני טובה ומסוגלת- זה המקום הכי חשוב!

 

זאת האמא שה' נתן לילדים שלך, וזאת האמא שהנשמות של הילדים שלך בחרו!

 

ככל שאת מסתכלת על זה בעין טובה ומייקרת את המקומות הטובים שלך כאמא,

 

יש לך יותר אפשרות להסתכל בקבלה ובהשלמה וגם בכנות על מה שאין בכלל ומה שיש במנות קטנות. 

 

זה קודם כל לעצמך ואח"כ גם מול הילדים. מה שפשוט לנו פשוט להם. 

 

 

חיבוק גדול

ואני מברכת אותך ממש מכל הלב שתגלי מה הצינור שלך ותוכלי לשמוח בו באמת!!

כתבת מדהים ומעורר מחשבה!מתואמת
איזו מתוקה אתסמיילי12
כתבת מקסים, תודה❤
מדהימה, תודה על זה.מצפה88
איזו הרגשה קשהבת 30
אני מניחה שכל אמא מרגישה ככה לפעמים, בלי קשר לאחוז המשרה שלה.
האמת, לחזור אחרי יום עבודה עמוס למשרה הנוספת שהיא האמהות זה מאוד מאוד קשה.
במצב ''תקין'' היית חוזרת, שוכבת לנוח בערך שעה, קמה בנחת, ומתאפסת לך לאט לאט.
ועם הילדים אין פריווילגיות...הכל קורה מהר, כל הזמן, דורש את ניהולך התמידי.
זה מאוד קשה.
אבל אני בטוחה שיש דרך לשפר את המצב.
אם נניח תשבי עם עצמך בזמן שאין לך, ותנסי לחשוב ולרשום כמה דברים שבזמן עם הילדים הכי קשים לך. אולי אפשר יהיה לנטרל או לפחות להתמודד אחרת עם הדברים הכי קשים. (נניח אם הכנת ארוחת ערב גורמת לך לעצבים אז אפשר למצוא לזה איזה פתרון).
מצד שני, תחשבי מה עושה לך טוב עם הילדים, ותנסי לעשות את זה איתם.
בהצלחה.
משימת חיינו, אבל לא תמיד פשוטה
תודה יקרותת על החיבוק והעצותhosh
קיבלתי מכן עצות וחיזוקים רבים!
מקווה שאוכל ליישם חלק.

בשורות טובות!
אוופ (פריקה)השקט הזה

בבקשה שזה לא יתפתח לדיון של בעד או נגד חיסונים. תנסו להתייחס רק לתחושות ולרגשות שלי.. ואולי להציע פתרונות מעניינים אם עולה לכן


 

היינו אמורים ללכת הערב למסיבת חנוכה עם הצד של בעלי.

בשבת גילינו בדרך אגב שיש שם בן דוד שהילדים שלו לא מחוסנים והם מירושלים שזה כן מקום שיש בו התפרצות (אם היו מגיעים ממקום אחר שאין בו התפרצות השיקולים היו אחרים, אבל מעניין שיש קורולציה בין מקומות שיש בהם התפרצות לאנשים שלא מתחסנים)


 

בקיצור כנראה בעלי ילך עם הבנות שכן מחוסנות ואני אשאר עם התינוקי בבית וזה ממש מבאס להעביר ככה את נר שמיני לבד..

וגם מבאס שמגיעים למסיבה הזו אנשים שלא פגשתי כבר הרבה זמן ויהיה נחמד לפגוש אותם (כמו דודה של בעלי שאני אוהבת ומגיעה מחו"ל) ואני צריכה לוותר על להגיע בגלל זה. ושכבר בן דוד אחד שהיה אמור להגיע מחו"ל החליט כבר לפני כמה זמן לא להגיע בדיוק מאותה סיבה


 

זה מעצבן אותי שיש לבחירות של אנשים השפעה כזו על הסביבה שלהם😐

 


 

 

 

ממש ממש מבאסמתיכון ועד מעון

מבינה אותך מאוד!!!

תודה💕השקט הזה
אני אישית לא נמנעת מללכת כי גרה במקוםבורות המים

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי


אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות


אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך


אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..


ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

תכלס את צודקתהשקט הזה

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

אני חושבתשירה_11

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

תשמעי, אני גרה במקום הכי סאחי שיכול להיותהשקט הזה
אני לא חושבת שיש סביבי אנשים שלא מתחסנים🙊


וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.


וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

אז לגמרי שיישאר איתו! תמצאו דרך להסביר..תודה לה''
גם אני לא הייתי מביאה את הקטן...
חח לא צריכה למצוא דרך להסבירהשקט הזה
ממש לא אכפת לי להסביר בפירוש שלא הגיעו בגלל שהם לא מחוסנים. לא רואה סיבה להתנצל או להסביר. אם כבר הם צריכים להתנצל. אבל עדיין זה הצד של בעלי ויותר הגיוני שהוא ילך. 
אבל אם לך יותר חשוב להגיע ולבעלך זה בסדר להישארתודה לה''
אז תלכו על זה
לשנינו חשוב להגיעהשקט הזה

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

 

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מבאס על ההרגשה!אר

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?


בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

נראה לי שהכוונה לחצבת ולא לשפעת...בארץ אהבתי
הם לא מחוסנים בכלליהשקט הזה

וספציפית לחצבת

 

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

חיבוק, באמת מבאס מאוד...בארץ אהבתי

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

וואי זה ממש מבאסממשיכה לחלום

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

זהו, שחושבת לבדוק באמת אם יש איזה חברה פנויההשקט הזה
אבל עדיין מבאס על המשפחה
באמת מבאס ממשניגון של הלב

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

מבאס ממש...פאףאחרונה
מבינה אותך ממש, ובאמת כנראה לא תמצאי תחליף ראוי, אבל יפה שככה את מתבאסת על לפספס מפגש משפחתי של הצד של בעלך! מקווה שתפנקיצאת עצמך בדרך אחרת...
ילד שיש לנו התמודדות איתו לאחרונהאובדת חצות

עקשן

מתחצף אם לא מקבל ממתק (מקבל המון אבל דורש מה שרוצה)

אומר לנו "אתם חצופים"או- אני שונא אתכם

מרביץ לנו כשכועס

מרביץ לאחיו המון ומתנכל אליו


ילד טוב ירושלים בגן ואצלנו- מלא התמודדות..

ולא ברור לי למה.


מה עושים? איך מתנהלים? אני מרגישה שהוא מוציא ממני כעס וחוסר סבלנות, קשה לי עם האופי שלו כשאני רגועה ונעימה.

ובמיוחד מעצבן אותי כשהוא מתנכל לאחיו שעדין ואפילו לא מחזיר ואוהב אותו (אולי הוא מרביץ לו מקנאה- לאחיו יש אופי רגוע כמו שלנו)


אנחנו כועסים עליו לצערנו כי זה מה שהוא מוציא מאיתנו.

הלוואי שהייתי מצליחה להיות יותר מכוונת אליו

מרגישה שקשה לי להכיל בכי ותלונה וכעס ודרישה והמון דרמה!מה עושים? שוב, הדרכת הורים?

זה אותו ילד שתמיד היה מאתגר?מתואמת

נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.

וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...

ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)

הרבה כוחות!❤️

זה לא אותו ילד!אובדת חצותאחרונה
כשאת כותבת "זה מה שהוא מוציא מאיתנו"המקורית

זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית

ולכן כן, הדרכת הורים

זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם

ניסיתם הדרכת הורים בתחום הזה ועזר לכם?יעל מהדרום
אשמח לרענון- מה נותנים לאכול בבוקר- גיל 5אובדת חצות

אחד לא אוהב בננה, אחד כן

הם התרגלו לעוגיות של חיות על הבוקר או ביסקוויט או עוגה משבת.

יש עוד רעיונות יותר בריאים וגם משביעים וגם שילדים אוהבים???


תודה!

דגני בוקר, כריך, אקטימלכורסא ירוקה
לא עשיתי אבל מתכננת - מאפינס בריאיםירושלמית במקור
האמת עוגיות וביסקוויט זה אחלהמקקה
אני לא נותנת כלום, אולי וופל או קורנפלקס אם קמו מוקדם
קורנפלקס עם חלבדיאט ספרייט
אני מכינה מידי פעם עוגיות שיבולת שועלפרח חדש
אצלנודרקונית ירוקה

פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)

דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)

פרוסת לחם


שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי

בעבר היו אוכלים אצלינו כריךיעל מהדרוםאחרונה
לק"י


היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').


אפשר קרקרים או פריכיות.

ירושלמיות! מה יש לעשות מחר בערב באזור ת.מרכזית? עםאביגיל ##

ילדים בני 10-14. פתוחים להצעות

יש באולינג באזור?

אזור תחנה מרכזית, אפשר גם לכיוון שוק מחנה יהודה

חדר בריחה יכול להתאים?בארץ אהבתי

אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.

מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..

היינו בחדר בריחה לא מזמן. מחפשת משהו אחראביגיל ##
תודה על הנסיון!


אשמח לעוד

אולי מוזיאון ישראל?שמעונה

לא הכי הכי קרוב...

ילדים נכנסים חינם

נכנסתי עכשיו לאתר, רואה שסגור בימי אאביגיל ##
גם בחנוכה? מוזיאון המדע בדרכ סגורשמעונה
אבל לא יודעת אם מוזיאון ישראל...
אסתכל שובאביגיל ##
קיר טיפוס? יש בגבעת שאול כמדומנימרגול
גבעת שאול מיקום מצויין בשבילנו! תודהאביגיל ##אחרונה
מה עוד יש שם? חוץ מקיר טיפוס
אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל

ואני אומרת!

תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!


ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.


מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס


והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות

גם אני רוצה נחת


תודה ה' על הכל

אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב

ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...

ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!

אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
אז אפשר להרגיע אותך שזה לא סוף העולם? זה עדיין הריון שקט ורגוע, שלא תדעי איזה דברים נשים עוברות בהריון, לא נעים ניתוח, אבל לא נורא, תנסי להנות מהדרך.. העיקר ידיים מלאות, בריא ושלם ❤️ חיבוק על הקושי,  הרגשות ועל המילואים !
הבנת לא נכון 😅אנונימית בהו"ל

ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.

יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית

רוצה להציעסתם שם 1

שמכירה נשים שילדו גם ככה

אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי

למה הכוונה ככה?אנונימית בהו"ל
חושבת עכוזסטודנטית אלופהאחרונה
מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולה
חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005

המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.

בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.

אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.

מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.

הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.

בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.

בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו

נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים, 

היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני מכירה הרבה אנשים שחוגגים חלאקה מאוחר כי קשה להם לספר את הילד. 
אני חושבתoo

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום


אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)


(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך


שנו כבר עבר זמן אז ,...


ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..


ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי


לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות


וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם


אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

יקרה❤️מתואמת

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?


(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)


הרבה כוחות, יקרה❤️

כמה מחשבותמקרמה

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך


1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו


2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)


3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה


4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף


יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור


ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב


הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

חיבוק ❤️רוני 1234
גם אני עברתי לידה שקטה לפני 11 שנה.


אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.


אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך


(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך ל' בכסלו תשפ"ו 21:45

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

שירני חיבוק גדולשירה_11

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך


אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?


ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?


ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?


זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

חיבוק גדולתהילה 3>

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

גם אדם שנפטררק טוב!

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.


כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.


אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)


ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.


לאבד בתתהילה 3>

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

את כותבתאמאשוניאחרונה

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.


אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.


ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..


כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

סגולת נר שמיני של חנוכהמפה בשם אחר..

שבוע טוב וחודש טוב!

מחר בע"ה נדליק נר שמיני של חנוכה. מניחה שרובכן, כנראה, מכירות את סגולת הנר השמיני. שנה שעברה ניסיתי לראשונה את הסגולה (שאישית לא הכרתי לפני כן, ולכן חשוב לי לפרסם עבור אלה שכמוני פחות מכירות). אז אני חוזרת לפרסם את הנס וממליצה לכולן לנסות, כי מקסימום זה יתגשם..


חשוב לי לציין, שתוך כדי שכתבתי את הפתק, ידעתי שהקב"ה יודע מה נכון וטוב לי, גם כשאני לא רואה את זה, ולכן הכנתי את עצמי נפשית שלא בטוח שהבקשות שלי יתגשמו. מציינת את זה, כי ראיתי ברשת הרבה שהתאכזבו, אז בעיני כדאי להתכונן נפשית ולחזק אצלנו את האמונה שבורא עולם יודע מה נכון לנו גם כשקשה (כותבת ומנסה לחזק גם את עצמי בזה תוך כדי..) ולא לצפות שכל הבקשות יתגשמו, אלא לבקש כתפילה ומתוך אמונה שהקב"ה מנהיג את העולם.


השנה בנר ראשון התרגשתי מאוד לקרוא את הפתק שהטמנתי שנה שעברה וזה היה שווה רק בשביל הרגע הזה. קולטת מה קרה וכמה עברנו בשנה האחרונה, באופן ציבורי כעם ובאופן אישי.


ולגבי הבקשות, אני מרגישה שהקב"ה שמע את התפילות שלי ושראיתי ישועות, גם אם הדברים התגשמו לא בדיוק בצורה שדמיינתי.. קצת קשה לי להסביר למה אני מתכוונת, אבל שנה שעברה הייתה לנו התמודדות מאוד לא פשוטה והבקשות היו קשורות בין היתר להתמודדות הזו. אז אמנם ההתמודדות הזו עדיין קיימת והיא לא נעלמה ולא נפתרה, אבל הבנתי שהתקדמנו המון, ובקשות קטנות שקשורות אליה - התגשמו ב"ה!! ולמרות שיש לנו עוד דרך לעבור, התרחשו ומתרחשים ניסים לאורך כל הדרך. לי, באופן אישי, זה ממש חיזק את האמונה ואני מרגישה שהסגולה הזו גרמה לי לעצור ולראות את זה.


בקיצור, אני חזרתי כדי לפרסם את הנס ואת הסגולה ולהציע לכל אחת מכן לשבת מחר מול נרות החנוכה, להתפלל, לבקש, להטמין פתק בחנוכיה ובע"ה תחזרו שנה הבאה לפרסם את הנס שלכן ❤️

בכל מקרה, אין לכן מה להפסיד..

תודה רבה על התזכורת החשובהנגמרו לי השמות

וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️

ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏

תודה על התזכורתדיאט ספרייט

אני אעשה גם בע"ה.

שתראי עוד ניסים 

תודה רבה שכתבת!בארץ אהבתי
כתבת מחזק, וממש משמח לשמוע איך הקב"ה היה איתכם, והרגשת את העזרה שלו בתוך ההתמודדות שלכם...


תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.

לדעתי זה פחות שיך לילדיםנפש חיה.

ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת

והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים

יכול להיות קשה להכלה.


זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס

צריך לזכור באמת שזה רק סגולה ותפילהאולי בקרוב

תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..

וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..

הסגולה האמיתית של "זאת חנוכה" היא תפילהאמהלהאחרונה
עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04

זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.

כל אחד בדרכו שלו

קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')

"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"

אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....

והאריך על כך עוד הרבה

וסיים במילים "בזאת אני בוטח".

אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה

גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים

וב"ה אכן תפילתי התגשמה.

אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה

ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"

בשורות טובות

שיתקבלו כל התפילות לטובה

 

 

דלקת עיניםנועה לה
תינוק כמעט בן שנה עם היה לפני שבוע עם הפרשות בעינים הרופא אמר דלקת והתחלנו לתת טיפות כבר עברו ההפרשות ועכשיו שוב פעם ויותר הרבה.. איך אפשר לסיום עם זה? טיפים התקבלו בברכה!!
לנו היתה פעם דלקת שלא עברה עם טיפותהשם שלי

והרופאה נתנה טיפות מסוג אחר.

אולי גם אצלכם יעזרו טיפות אחרות.


ואם הוא מצונן, יכול להיות שזה חלק מהצינון, ולא דלקת.

גם אצלנו קרהאחת כמוני
אצלנו הרופאה היתה אומרתעדינה אבל בשטח

שדלקת עיניים עוברת לבד, באמת ראיתי את זה על הילדים שלי,  לי, שאני לא ילדה היתה דלקת עיניים שפשוט סבלתי ממנה, הביאו לי משחה בסוף

אם את רואה שמחמיר או לא עובר, תחזרי אל הרופא, אולי ייתן לך סינטומצין, זה עוזר ממש

חלב אם אם את מניקהרק טוב!
להשפריץ על העיניים. 
תחזרי לרופאהשקט הזה
אצל במקרה של הפרשות שחזרו חזרתי לרופא והוא נתן לי סינטומצין ועוד משהו לשים במקביל ואז באמת עבר.


וגפ הוא המליץ לכבס את המצעים והמשחקים אבל לא עשיתי את זה😅

בבית חולים לא נותנים כלום לדלקת עיניים כזומולהבולהאחרונה

אולי יעניין אותך