אבל- שיתפתי אותה בכך שאני עוברת בירור מסויים בבי"ח בכדי שגם תבין שלשאול זה לא לעניין והיא ממשיכה

ענייני ההריון הם לא משהו שצריך לדון בין חברות, בעיניי, מה שאני תיארתי הוא מצב שבו פעם היינו מדברות מתי הביוצים והחלטתי שאני לא חושבת שאף אחד צריך לדעת מתי אני ובעלי מתכוונים לקיים יחסים...? אז הפסקתי לדבר על הנושא כי ה שנסתר מהעין שרוי בו ברכה

ובעבר אמרתי לה כשהיא פעם שאלה ועוד היינו בנסיונות, ש"מנסים", בלי לנקוב, כאילו

אם היית רואה איך אני עונה, ב-בע"ה וכאלה, כאילו, תביני הפעם הראשונה שלא שואלים

תשאלי אם יש התקדמות, משהו כזה

לא" את בהריון" כי סה"כ שיתפתי אותה שאני מקוררת ?... אולי קשה לי להעביר לכן את השיחות שזה צץ משום מקום כדי שתבינו שפשוט היא מגזימה

וגם הסברתי בעבר שאני מעדיפה שלא לדבר יותר על נושאי המיטו למיניהם

ובחיים לא העזו לשאול שאלות בנושא הזה

מתוך הבנה שבסביבתנו לא שואלים

וגם מולן הפסקתי לדבר על זה והן לא חפרו לי שאלו וכדומה

זו היא שלא מרפה

כאילו שהיא בלחץ לדעת אם אני בהריון או לא

זה לא שניתקתי קשר

אני מדברת איתה כל יום יומיים- כרגיל

אבל- היא לא מפסיקה עם העקיצות האלה

אם שמו לך ברקס ביפה הפעם הראשונה למה להמשיך?

ממש ל נותנת הרגשה של רוע, אני פשוט כפי שכתבתי מקודם החלטתי שאני לא רואה לנכון לשת אף אחד מתי אני מבייצת ומתי אנ טובלת, אלא לא לדון על זה פשוט.

זה לא רצון היות חלק, זה רצון לחטט

להיות חלק יש דרכים לשאול

לדוגמא, מתוך שיחות:

מדברות על הא ודא, פתאום- יש מצב שנקלטת להיון? ככה, מן השמיים

שיחה אחרת, משתפת שאני מקוררת, השמטתי כמה עניינים שקשורים לסרחורות ובחילות, אבל, ישר, "את בהריוI"

אני ממשיכה להיות בקשר רגיל, פשוט כאילו יש לי את החשש שתבוא השאלה שהיא פשוט לא לעניין!

אני לא חושבת שאני לא בסדר, אני מנסה להצניע את חיי ואת חיי האישות שלי וכל מה שסביבו, שזה לגיטימי

אז נכון שפעם היינו משתפת אבל אני גם הפסקתי להתערבב לה בעיינינים האלה במטרה של "אם תרצי לשתף תשתפי כי אני לא אנס לך לקרביים"

אז אולי תפעלי גם ככה?

כל הנושא שאת כותבת עליו לא מתאר את המצב כי-לא נעלמתי

אני ממשיכה את הקשר רגיל

לרצות לשמור על צנעת הפרט זה להמשיך בחיי? ממש לא, סליחה, אבל לא

זה רצון לגיטימי של אדם

שאני משתפת אותה בכל דבר אחר בחיי

אבל בזה אני לא רוצה לשתף וזכותי

וכשכבר הערתי על זה והיא ממשיכה לשאול ולעקוץ, מה נשאר לי?

אם לה אין בעיה לשתף אז תפאדל, לי כבר לא נוח משלב מסויים לשתף כי הרגשתי שהחיים שלי מוגשים על מגש לכל השואל, ולא לא מתאים

אני לא צריכה לנדב הסברים לאף אחד אם אני רוצה לשמור לעצמי את חיי האישיים

אין שום הצדקה בעולם שבן אדם ישאל אותי בפנים אם אני בהריון 4 פעמים במהלך חודשיים!!

וחוץ מזה- שאמרתי לב בפעם השנייה ששאלה- עניתי לה- שאני בבירורם כרגע של משהו שיש לי, והסברתי מה יש לי, וככשיהיה בע"ה מה לשתף אשתף

אז את ממשיכה לשאול גם אחרי זה?

סליחה, אני חושבת שזה מוגזם! לא שואלים אישה אם היא בהריון נ ק ו ד ה ! לא משנה מה 

וכן את יודעת זו זכותי המלאה להחליט לא בא לי לשתף יותר אנשים במתי אני טובלת מבייצת ומקיימת יחסים עם בעלי, לגיטימי לא?? אני לא צריכה להעניק הסברים על החלטה כזאת!

אני לא "הכנסתי" אותה, אגב כל השיחות הללו התחילו ממשהו אחר שהיא שאלה אותי, והתגלגל

שוב

לא משנה מי ומה לא שואלים אישה אם היא בהריון! בחיאת!

וזה קורה גם לבעלי! שהלך לאירועים וחבריםשלו שואלים "מה עם X מה יש משהו מתבשל משהו" סליחה??????? מי אתם שתשאלו שאלה כזאת?

סליחה אבל לא שואים! לא משנה מי הבן אדם! את לא יכולה להגיד לי שזה לגיטימי שישאלו אותך שאלות כאלה

ושוב- לא מצפה שתבין לבד אני ניסיתי בכל כוחי להוריד אותה מלדבר איתי על זה והיא ללללאאאא מפסיקה

אני הפסקתי לשאול אותה ממזמן, ואמרתי לה, שאני לא נכנסת לה יותר, ואם היא תרצה לשתף שתשתף, אז מה לא בסדר בי ? כלום

לא בתהליכי להרות

וזה היה אמירה בכדי שלא תשאל, כדי שתבין שי משהו מעבר שלא צריך שאלות!

אז לך לא מםפריע, לי ולעוד מאות אנשים כן מפריע ששואלים

אני לא היחידה שזה מוציא אותה מדעתה

אצלי לא רואים

היא אפילו לא ראתה אותי (לא יצא, אני לא מאלה שיוצאות מבלות נפגשות זה משהו שחברות שלי יודעות ככה אני באופי שלי מגיעה מהעבודה אובת את הבית)

ושוב, זה ששיתפתי בעבר והגזמתי בשיתוף שלי והחלטתי ואמרתי לה שאני מעדיפה שלא לדבר על זה יותר (עוד לפני ההריון)

אני מבינה את מנסה לשקף את הצד השני

אבל זה לא המצב כםי שא מתארת

כי אני מכירה את הטיפוס שאני מדברת עליו

איך אסביר לך... מכירה את האמרה נשים נשים שק של נחשים?

אז, החבורה המורחבת, זו חבורה שניזונה מרכילות

מלדעת

מלשאול

מלחטט

ואם שאלה אותי פעם ראשונה, מה איתך, יש משהו עם ההריונות, ונענית ב-בעזרת השם

ולאחר מכן שאלת שוב, מה אין משהו חדש עם זה ונענית ב-בערת השם

בפעם השלישית שאלת והוסבר לך שיש לי בעיה רפואית שמצריכה בירור ואפילו אמרתי לה (לא בלב שלם כי כבר היה הריון) שאני לא מנסה עד שיהיו תשובות

אז את אומרת לי שבגלל שאמרתי לך שאני מצוננת אני בהריון?\

די

באמת

אמרו לך כמה פעמים תשובות שאמורות לספק אותך

את לא תנוחי עד שתשמעי מה שאת רוצה לשמוע (לא את, היא כאילו, יצא לי ככה בכתיבה)

זה 4 פעמים בחודשיים פעמיים בכל חודש פעם בשבועיים היא מעלה את הנושא הזה כאילו אחותי, אולי שחררי ותני לבן אדם שישתף אותך?

אני מדברת איתה ומפחדת שתבוא שאלה, באמת!! 

ובאמת שבפעם השנייה אמרתי לה בע"ה ובפעם השלישית אחרי ההסבר על הרפואי שלי אמרתי לה שכשיהיה מה לשתף בע"ה אני אשתף אז את עוקצת אותי שוב, לא, סליחה, משהו לא בסדר פה

בקהילה שלי בסביבה שלי לא נהוג ולא מכבד לשאול, בטח שלא אישה שאת בתור חברה יודעת שעברה דבר או שניים אז מתוך ההבנה שהמצב הוא יותר רגיש, לא שואלים

הדוגמא על בעלי באה לשקף כמה החברה חטטנית בעיניי וגם הוא התעצבן מהאימרה הזאת וכמובן ענה להם בעזרת השם, אבל, לא, אצלנו לא שואלים

לא המשפחות

לא חברים

פשוט לא

אולי במשפחות אחרות כן ובקהילות אחרות או בחבורות אחרות כן

אפילו לא בסמסים :/

איכשהו תצא לי תגובה תסגיר שאני משקרת

אופי כזה

אז כאילו אני עונה בבעזרת השם ואמרתי לה שכשיהיה אני אשמח לשתף ואני באמת אשמח לשתף את אלה שישמחו בשבילי אגב

אבל, אבל מפריעה לי החטטנות הזאת של השאול 4 פעמים בחודשיים

לפני כמה חודשים כבר אמרתי שאני לא רוצה לדבר על הנושא יותר

זה הבעיה שאני כבר שמתי את הגבול בעבר

כי אני לא יודעת לנסח הודעה כזאת שלא תצא עקומה חח

וסתם מאיה שיחה עם בעלי שהוא כזה שיתף שאצלו עם החברים מהיותם גברים לא שואלים יותר מידי וכו', ואחרי סיפור של זוג חברים שפתחו בפני כל העולם בערך מה קרה בניהם לרמה שלא נעים לך כבר לשמוע, הבנתי, שמה שנסתר מהעין שרוי בו ברכה

ומה שקורה לי בבית שייך לשנינו בלבד

בכללי

אני לא נגיד הייתי משתפת אנשים בריבים וכאלה ויכוחים

יותר בדברים שלי אני מאוד אוהבת לפרוק בפני חברות תהיות מחשבות וכאלה

אבל לא יודעת החלטתי שיש משהו יפה באיך גברים מתנהלים בדברים האלה 

ותיארתי את המצב אצלנו ומה שנהוג ולא נהוג אצלנו ואצל עוד הרבה

הסברתי את הצד שלי זה הכל.

שאמרתי כשיהיה מה אנ אשמח לשתף

כי ניסחת את המסר יפה מאוד

ושלא תטעי, גם אחרי שהיא עיצבנה אותי בלב בשאלה האחרונה אני המשכתי לדבר איתה לפתח שיחות, היא מתחתנת אז דיברנו על הארגונים וכו' חלילה לא לקחתי צעד אחורה! ההפך

פשוט, די, די לשאול אותי מתחננת :/

אני מדברת איתהכל יום/יום כן יום לא את יודעת אילוצי החיים וכדומה

אני ממש לא רוצה לאבד אותה כחברה כן? היא חשובה לי

פשוט הדבר הזה משגע אותי

בעייני... רווקות הרבה פעמים פשוט לא מבינות את חומרת העניין ואת הגודל של העסק (כנ" ביוץ וההקשר של זה ליחסים וכו') 

אני שאלתי שאלה כזאת מישהי בתור רווקה וכשנכרתי בזה אחרי שהתחתנתי הרגשתי כלכך רעעע...

בקיצור אולי כדאי באמת להיות יותר ברורה או לנסות להעביר את השיחה לנושא אחר, כי יש מצב שזה באמת פשוט חוסר טאקט של רווקות.. (למרות שמן הסתם יש לה קצת חוסר טאקט גם בלי קשר)

ואני פשוט משקשקת אשכרה

מהמבטים

מזה שיבואו עוד אנשים בלי חשומה וישאלו אותי

מזה הטבע הזה לשאול אם את בהריון

או אם יש התקדמות עם הנסינות

חלאס, זה לא משהו ששואלים, לא מנה את מי

ם אם זו חברה הכי טובה שלך הבת שלך או אחותך...

אוף

לא חשוב

הסברתי את עצמי פה מלא ולא הבינו אותי

לא חשוב

עיזבוו

הי תקשיבו היה פה כמה כאלה לאחרונה שמאוד התעצבנו על השאלה 

וזה באמת קצת לא לגיטימי ככ להזדעק

כי תכלס רוב העולם חושב שזה לא כזה סוד (ובינינו זה באמת לא כזה...)

זה גם לא נכון ולא הולם להוציא את כולם רעות וחסרות טאקט.

למשל במקרה פה, חברות זה מכלול כמו שבני זוג זה מכלול אי אפשר להכתיב לאחרים איך לחיות ומה להגיד או איך להתבטא

אוקי אז החלטת פחות לשתף לגיטימי, אבל אם עשית שינוי עם עצמך זה ממש לא פייר לדרוש מכולם עכשיו להשתנות.

עוד נקודה זה קצת מצומצם מאוד להסתכל על זה וואו שאלו אותי אם אני בהריון רצו לחפור לי לפגוע בי

הלווו סהכ רוב העולם טוב אנשים רואים או מנחשים ולפעמים סהכ רוצים לשמוח איתך ולחוות איתך

רק מה את החלטת שעדיף לך עוד שבועיים

אחת החליטה שהיא מפרגנת לך עכשיו ביג דיל באמת...

ובואי היא חברה שלך, מותר לה לצחוק איתך קצת, אני מניחה שבעוד נושאים יש לכן קצת ציניות וזה לא המשפט היחיד והנושא היחד שהיא מרשה לעצמה

אז קצת יותר להכיל את העולם ברוח טובה מבטיחה לך שלא תפסידי

ומניסיון

את מרחיקה את עצמך ממנה כי בטוח היא מרגישה שאת מרוחקת ואולי יהיה קשה לך להחזיר את זה 

ואני אגיב בקצרה בכדי לא לגלוש

1. זה לא "ווא וכלה שאלה אותך" בעיניי לא שואלים, הסברתי את זה, אני לא היחידה שחושבת כך, זה לא שאלה שלגיטימית אצלנו, לא הייה ולא תהיה, היא יודעת מה עברתי עם הנסיונות, לא שואלים, לא אצלנו, נקודה.

2. לא מצפה שהעולם ישתהנ כי השתנצתי, מצפה שחברה תבין שכשבעבר אמרתי שאני מעדיפה לא לדבר על זה יותר, שהבקש תתקבל.

3. לא רואה איפה פה היא צחקקה איתי, לא היית בשיחות, האימרות היו לא בצחוק, אלא בכוונה לקבל תשובה.

4. אני מכילה את העולם בורה מצויינת, כשלאנשים יש טאקט.

5. אנ לא מרחיקה את עצמי, אם היית קוראת את השרשור היית רואה שאני בקשר יום יומי איתה ולא נותנת לה להרגיש משהו מהצד שלי.

בעלי לא עזר לי בצירים כי לא הייתי מסוגלת שמשהו יתקרב אליי...

הוא פשוט היה שם, החליף שירים עד שצרחתי עליו לעצור.

הלך וחזר עם בקבוקי פטל, שתיתי כמו גמל.

גם חתך בסיום את החבל

רציתי אותו איתי

זה הכל

לנפש ,שיש מישהו מוכר אתך

לעומת להיות לבד זה עולם אחר

ורואה שיעשו מה שאני רוצה ומבקשת

ועומד על שלי אם אני לא מאה אחוז, מתווך אותי הכי טוב לצוות מה נכון וטוב לי

לא יכולה לדמיין את זה אחרת. בלידה האחרונה הייתי מלא זמן עם צירים וקבענו שבינתיים הוא יצא וייקח את הילדים הביתה ואז יחזור אליי. לא הרבה אחרי שהוא יצא קראתי לו שיחזור.

פשוט צריכה אותו איתי!!!

תרגישי איפה זה פוגש אותך, מה הצורך שלך, עד כמה הוא עוזר ומה היית רוצה שהוא יעזור..

יותר בקטע הטכני: לקשר אותי אל הצוות, לתת לי משהו לאכול, לעדכן את המשפחה.

ובעיקר, שיהיה שותף במשהו שהוא גם שלו.

בפועל, בשתיים מתוך ארבע לידות הוא לא היה איתי בלידה עצמה.

באחת, הלידה התפתחה מהר בדיוק כשהוא הלך להתפלל.

באחת התפתח מצב חירום כשהייתי לבד.

מבחינתי, אני לא חייבת שהוא יהיה נוכח.

אני רוצה שהוא יהיה, וזה יותר קל ככה, אבל אני לא חייבת.

זה משתנה בין נשים שונות ובין זוגות שונים.

בדיעבד אז זה היה נכון לי ממש

בלידה הראשונה אמא שלי וחמתי היו איתי

ובלידה השנייה רק חמתי

ב2 לידות בעלי היה מאחורי הוילון ואמא שלי הייתה איתי והתבאסתי נורא.

בשלישית לא הספיקה להגיע ובעלי ישב/עמד ליד הראש שלי, עם גב כלפי כל השאר כמובן.

ורק דיבר איתי ועודד אותי.

לא מחמאות ריקות.

רק דברים אמיתיים.

ובאמת שמכל הלידות מלא מטושטש לי, אבל התמונה של העיניים שלו מחזקות אותי לא יוצאת לי מהראש.

זה פחות המילים שאמר. יותר פשוט המבט.

זוכרת שממש שאבתי ממנו המון כח.

הוא מעודד אותי לצרוח כי יודע שזה מה שנכון לי. ורואה דברים ושם לב בזמן שאני לא מפוקסת....

פעם חשבתי שאני חייבת את אמא שלי גם. בפועל היא היתה איתי רק ב2 לידות מתוך 5. ובלידה הקרובה סיכמנו שאם תוכל היא תגיע אבל אם לא- אני מסתדרת עם בעלי נהדר....

ותמיד הגעתי לחדר לידה במצב שלא יכולנו לגעת.

לפעמים אפשר לעשות יום הולדת בכיתה, את שולחת עוגה ומכינה פעילות או משחק, והמורה מקדיש לזה שיעור.

אני מאד לא מתחברת לתרבות הימי הולדת... מציעה לילדים לבחור בין מסיבה רגילה לבין להזמין 3-4 חברים טובים לארוחת ערב, ואז אני מכינה להם בצק וכל אחד מכין פיצה אישית עם תוספות ואוכלים ושמחיפ והולכים הביתה מרוצים. הרבה פעמים הם מעדיפים את זה.

בכל אופן אני חושבת שאם תעשי מסיבות ותזמיני את ילדי הכיתה עדיף לעשות שתי מסיבות - אחת לכל כיתה. גם מצד הכמות וגם מצד הדינמיקה. וגם הזדמנות קצת לנפרדות שקשה להציע לתאומים ועוד מאותו מגדר.

פה יצא לי להתחיל לחגוג סביב כתה ג' או ד'. חלקם רצו מעט חברים טובים. חלק את הכתה.

מסייגת שאנחנו לא בסטנדרטים של פ''ת אז אולי זה שונה.

עדיין אין מסורת סדורה שחייבים עם חברים.

אצלנו רק השנה- מאמצע כיתה ב לתוך כיתה ג, נהיה מקובל לעשות יומולדת עם חברים וגם אז בערך רבע כיתה חוגגים עם כולם, עוד בערך רבע חוגגים עם מספר קטן של חברים(3-4) והשאר לא חגגו עם חברים בכלל..

אצלנו יש גם יומולדת בכיתה- משותפת לכל ילדי החודש, שנתנה בכיתה א את המענה החברתי.

לא 10.. כי אז מי שלא מוזמן כבר מרגיש שהיה פה אירוע שהשאיר אותו בחוץ..

3 או 4.

אםשרות נוספת - לחגוג בכיתה

דבר נוסף אין שום דבר שחייבים, גם אם 70% מהכיתה כן עושים ככה.

דבר נוסף אני לא עושה כל שנה עם הכיתה. עושה פעם בכמה שנים ובשאר הזמן מזמינים 2-3 חברים למשחקים ועוגה אחצ. או לארוחת ערב או משהו כזה.

וגם עם המשפחה המורחבת לא חייבים לחגוג כל שנה. כשהם קטנים זה נחמד אחכ זה כבר מתחיל להיות עמוס

חוגגים עם המשפחה ועם הכיתה בכיתה עצמה.

מה שאר הילדים עושים?

את לא צריכה להפציץ יותר מהשאר הילדים מצד שני עם כולם עושים אני מבינה את הצורך בחוויה דומה לילדים ושלא ירגישו חריגים.

אולי תשתפי מה נהוג אצלכם ונעזור עם רעיונות.

אפשר לתת לכל ילד לבחור 2-3 חברים שהוא מעוניין להזמין ולעשות משהו מצומצם.

מסיבה של 6-8 ילדים הרבה יותר ניתנת להכלה וגם יותר כיפית לילדים

כלאחד עם הכיתה שלו

אישית הייתי מוותרת לגמרי על התענוג

בגילים גדולים יותר.

האמת שאין לי מושג מה בדיוק היה - כי הפקדתי בידי בעלי את המלאכה... לא בשבילי להפעיל 40 בנים אנרגטיים...

זה היה ברחבה של הבניין שלנו. מניחה שהוא עשה להם כמה משחקי ריצה וכדומה, ובסוף הזמין פיצה לכולם - וזהו זה...

אצלכם מקובל שעושים ימי הולדת לכל הכיתה או שזה לא משהו מוכרח? כי אם זה לא משהו מוכרח - אז לגמרי אפשר לוותר על זה ולחגוג בקרב המשפחה וזהו...

(בניגוד לאחרות שמציעות פה להזמין מספר מצומצם של חברים - אני לא בעד, כי זה עלול לגרום לקנאה בקרב חברי הכיתה...)

לפעמים עם עוד חבר, בלי ההורים.

כדאי לשאול את המורה, לפעמים יש למורים כללים ברורים בנושא.

תגידי לכולם תאריך יותר מאוחר מהאמיתי.

ביום יום (לא המזדמנים)-

הנה אני פה, זה נראה שילדתי? אז מה העניין לשאול. כשאני אלד אני לא אשמור את זה בסוד, בבקשה להפסיק להתעסק בזה, זה לא נעים לי, במקום לתת לי כח להגיע ללידה רגועה זה עושה את ההרגשה ההפוכה. וזה בסדר לסנן, ואז לכתוב הודעה או משהו כמו, לא הייתי פנויה לענות, אני מרגישה טוב ואין חדש. לא הסברים ולא התנצלויות.

שיהיה בקלות ובידיים מלאות! 🤍

אם זורם לך,

ראיתי פעם מדבקות חמודות לוואטספ לסוף הריון.

נגיד מדבקה של אישה בהריון עם בטן וכתוב: עוד קצת ומסתיימת לך השכירות

או כתוב: עוד לא ילדתי, תודה

וככה כל מיני דברים מצחיקים.

ותשלחי לכולם כל בוקר, ייתן לך שקט בחיים.

פשוט תקלילי את הסיטואציה ותנערי את כל החופרים....

אף אחד.

תמיד אמרתי סביב חודש מסוים ולא מדויק בטענה של אוי שכחתי מה התאריך וכו...

בכל אופן, תבקשי לעזוב אותך בשקט וכשתלדי תיידעי. זה בסדר לבקש כזה דבר.

או שאמרתי את החודש ולא את השבו המדויק, בטענה שלא רוצה חפירות בשבוע 39..

התערות של אנשים בשלב הזה, פשוט בלתיייי

מתי באמת התאריך

והקרובות אלי יודעות ולא חופרות

הבעיה שהיום אנשים כבר לא שואלים איזה חודש את

הם שואלים איזה שבוע ומזה אין לי איך להתחמק חח

בכל מקרה תודה על החיבוק שלכן

זה מחזק

כזה:

"אהההה 23? לא רגע, איזה חודש אנחנו? צריכה לראות ביומן טפשת הריון"

חחחח

בייי

🫂

יכניסו אותך במכון בריאות האישה למוניטור, רופא ואם יש צורך גם אולטראסאונד

אם את רוצה אולטראסאונד יותר ודאי, אפשר גם להמציא מעידה ואת ממש בלחץ שקרא משהו לבייבי.. כדי שלא ייחשב לשקר, תמעדי לכיוון הספה

רק קחי בחשבון, לא עושים אם עברו פחות משבועיים מהערכת משקל קודמת..

בהצלחה.

אני חושבת שנייה לרופא נשים לא זמינה בכל הקופות.

המאוחדת אפשר.

אם אי אפשר, אפשר לנסות לבקש מרופא משפחה.

הגודל של הבטן לא משקפת את הגודל של העובר.

לגבי רופאי נשים

בהריון של הקטן הייתי רק 2 פעמים אצל רופא וזה הספיק לי (+2 סקירות)

יש לי המלצה לטכנאית או"ס פרטית מקצועית ומהממת

(מהיכרות כחברה, לא כאשת מקצוע)

אבל נראה לי שעדיף לנסות קודם לקבל הפניה מרופא משפחה - אני עשיתי את זה בעבר. לא כל רופאי המשפחה זורמים על זה, אבל כדאי לנסות.

בגדים לילדים או לך?

לשבת בבית קפה בנחת?

לא תמיד יש רעיונות בשלוף, אני בד"כ ימים כאלה מתכננת מראש כדי לא להרגיש אח"כ שלא עשיתי כלום. תנסי היום לצאת עם תחושת סיפוק וליום חופש הבא כבר תבואי עם רעיונות

תארזי לכם משהו טעים לאכול ותיקחי את הילדים לטיול בים או בנחל כלשהו.

זה מזכרת שתישאר לכם להרבה מאוד זמן.

• ליסוע לבקר קרובת משפחה שמזמן לא פגשת

• למצוא סדנה חד פעמית (כמו סטודיו לצביעת קרמיקה, אפשר לפעמים מהיום להיום).

• ליסוע לכותל או לים או למקום יפה - אפשר אפילו עם הילדים

• להזמין מעכשיו בייביסיטר ולצאת עם הבעל בערב

• ליסוע לחנות כלשהי ולקנות לכולם מתנות קטנות

• אמבטיה ארוכה עם נרות ואחר כך קרמים

• אפשר גם להאיט את הקצב יחד עם הילדים, למשל לעשות להם אחר הצהריים כיפי של סרט ופופקורן או לאפות עוגיות איתם... ערב ארוך... מחר חופש והם יכולים לישון עד מאוחר

מה לעשות עם עצמך, זה עניין של הרגל.

כל החיים את רגילה למשהו מסויים, פתאום יש משהו אחר, הכל משתבש.

אם היית לוקחת חופש חודש, היית מתרגלת למציאות אחרת בוודאי יודעת מה לעשות עם עצמך.

מה שכדאי פעם אחרת זה לתכנן מראש מה את רוצה לעשות, כשיש לי יום חופשי הוא יכול להיות מבוזבז ומבאס ואם אני מתכננת יום קודם או על הבוקר, אני רוצה לנקות את הארונות האלה, לעשות כביסה, לאפות עוגיות או פשוט להימרח במיטה... אבל לתכנן מראש מה את רוצה להספיק, אני אוהבת לתכנן מה חייבת להספיק ומה לעשות רק אם יזרום לי כדי לא להיות בלחץ ובכעס עצמי על מה לא עשיתי.

זה ממש נפוץ שקשה לעבור ממצב סטרס למצב רגיעה.

אלה שני אזורים שונים במוח, ומיומנויות קשה (לי אישית קשה) של לדעת לעבוד ממצב א' לב'

אל תשפטי את עצמך, המון מתמודדים עם זה.

גם אם זה לא ימי החופש המושלמים וגם אם לא תחזרי טעונה 100%, עדיין כל הכבוד ששמת לב שאת צריכה מנוחה.

אפילו להתבטל על הספה זה משהו.

קודם כל תהיא רגועה ונינוחה- מוזיקה, תפילה תני למחשבות לזרום

לאט לאט יצוצו תעסוקות שמאמינה שלא חסר לאמא עובדת עם ילדים...

סידור ארונות עם בגדי חורף

אפיה- כתבת שחשבת, אז אחרי מנוחה ומחשבות, זה יכול להיות נחמד.

הכנת משחק משפחתי שווה למחר- יום שבתון.(סולמות וחבלים, זיכרון...)

תחביב כלשהו

לסדר בית ולשמוע פודקאסט או מוזיקה טובה

להכין עוגה שווה ולהתפנק עם קפה לצידה וסרט או סדרה, דוקו

סדר באיזו מגירה בבית.

אין לך יום חופש אחת לשבוע? מה את עושה ביום כזה? או שזה בימי שישי ואז את רק מבשלת...?

גם על הנירמול (וואו הייתי צריכה את זה, כמה הלקאה עצמית)

וגם על הרעיונות!

בזכותכן יצאתי להליכה עם פודקאסט ובדרך קניתי כמה שטויות בסטוק שכבר הרבה זמן רציתי לקנות ולא הגעתי לזה.

עכשיו קצת כביסות ואפייה ויוצאת לאסוף את הילדים😍

אבל אני חושבת שהשאלה היא לא אם את ובגן יכולים להתמודד, אלא זה שהילד סובל כרגע (ואימפולסיביות זה לא דבר קל בכלל) ומה יכול לעזור לו...

לא הייתי נותנת תרופה אם אין צורך ספציפי

אני חושבת

שנושא של התאמת מינון והסתגלות

זה משהו תנודתי

ככה שזה לא יכסה את העתיד

ואין טעם להתחיל סתם מוקדם

וכן נותנת מענה לאגרסיביות ולתנועתיות המוגברת

וכן פונה להדרכת הורים.

עם גורם מקצועי שמכיר אותו/ האם ההפרעה שלו מטופלת ומה צפי ההתקדמות בעוד שנה למשל מבחינת הגורם המטפל

וגם - לדעתי שיתוף פעולה שלו הכרחי בטח בגיל כזה

נשמע לא פשוט♥️

כמובן שנרצה לשמוע את חוות דעתם של מי שעובד סביבו.

הוא מקבל סיוע כבר שנים ועדין רואים קושי עצום בעיקר להשתלב בחברה כשהוא עדין לא בשל ריגשית

אם יש צפי להתקדמות בהמשך השנה

כי אם הקושי ימשיך לבוא לידי ביטוי לא בטוח שהצעד הזה כדאי עבורו

הטיפול הרגשי מתנהל על ידי איש מקצוע מוסמך מתחום בריאות הנפש?

הוא מטופל תרופתית?

הטיפול הריגשי הוא במסגרת הסל שהוא מקבל. המטרה היא להקל עליו מבחינת הפער בגילאים. הוא בכל מקרה מסיים שם השנה והמעבר הוא לבית ספר שלומדים בו עד כיתה ח.

ממה שאני מכירה בחוזר מנכל הישארות היחידה האפשרית היא בין גן לכיתה א'.

מעבר לזה, הייתי חושבת ממש טוב איזה שדר זה יעביר לילד והאם יקדם אותו או ישבור אותו

אנחנו כרגע בודקים את השטח...

שבו הוא עכשיו?

כי זה נשמע מבייש

ולהשארת כיתה יכולות להיות השלכות רגשיות מאוד לא פשוטות

האם הוא בטיפול רגשי כלשהוא? אם כן מה אומר המטפל?

להשאיר כיתה לא אומר שהבעיות יפתרו

ילדים שהולכים אחרי חברה לא טובה יכול להיות בכל גיל ובכל מצב

כתבת שהתקשורת ביניים טובה אז מעניין איך הוא רואה את מצבו?

האם בית הספר נגמר בכיתה ו' או שיש חטיבת ביניים? כי זו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה למצוא מסגרת מדוייקת יותר עבורו ואולי זה יתן את השינוי הנצרך

ואוו בהצלחה בהחלטה הלא פשוטה הזו🙏🏼

הוא שנים בטיפול ריגשי. מחכים לשמוע את חוות דעתו של המטפל. הוא כן עודד אותנו לשלוח אותו לבית ספר שהחברים הנוכחים לא יהיו בו.

האם עשיתם אבחון תקשורת?

ושללו את זה. הוא ממש תקשורתי ואוהב חברה פשוט מאוד אימפולסיבי ועל טורבו וזה לא נעים לסביבה..

אני מאוד מאמינה באינטואיציות של הורים במקומות האלו. ורוצה להגיד שבמסגרת העבודה שלי פגשתי הרבה ילדים שעברו בית ספר וזה היטיב איתם מאוד.

כן יש כאן את האלמנט של להוריד כיתה אז ממש חשוב שיהיה לו תיווך טוב למה עושים את זה באופן שיעצים אותו וישקף לו בעדינות את המצוקה שיש בלהיות הקטן בכיתה וכמה יכול להיות לו טוב יותר עם ילדים שקרובים יותר לגילו.

אם הוא קשור גם למטפל והמטפל בעד אז אפשר ממש לגייס אותו לשיחה על זה ביחד או כן לראות אם המטפל ידבר איתו על זה אחרי שאתם תדברי.

חשוב להגיד שלעבור כיתה/בית ספר זה לא תמיד פתרון קסם,.בטח כשיש קשיי קשב וריכוז הרבה פעמים הבעיות שלך הולכות איתך ואז נוצר תסכול עמוק , לפעמים אשמה, על איך זה השנה זה קורה לי שוב.

ככה שגם המעבר הזה צריך להיות מלווה בהבנה שלו ושלכם שזה לא אמור לפתור את כל הבעיות ודבכל מקום יהיו התמודדויות (עם זאת חוזרת על מה שכתבתי בהתחלה שיש ילדים שזה מיטיב איתם פלאים, וצריך באמת.לבדוק גם את המקום שאליו אתם רוצים שיעבור ומה מידת ההתרשאשתכן מההנהלה מהצוות ומהאקלים הבית ספרי)

שיהיה בהצלחה והחלטות טובות!

מבחינת העומס שהוא מתמודד איתו. מאמינים שאם הוא יהיה בסביבה של ילדים בני גילו אז הוא לא ינסה להתאים את עצמו לילדים שגדולים ממנו אלא ברמה שלו פחות או יותר..

הוא ילד מקסים ואחרי שנקבל אישור מהצוות נסביר לו שזה נטו בגלל הגיל ולא בגלל בעיה אצלו.

כבר ביררנו על המקום, דיברנו שם גם עם היועצת והכל.. בדקנו הכל בלי שום קשר כי חיפשנו מסגרת לאחר כיתה ו.

מאמינה שהמטפל יהיה בעד.. הוא מכיר את כל ההיסטוריה שלו וזה יקל עלינו גם בהתייעצות

לחלוק שרותים ולהתייחס לזרים אחרי לידה זה לא מפנק בעיני... מקסימום אם את מחפשת אווירה אולי בחדר האוכל.

על ביכורים בירושלים

מלון ומפנק ברמות

לקחת חדר פרטי כי מבחינתי רק זה נקרא מנוחה

אני לא מחפשת חברה אלא לנוח,להנות משקט ומהתינוק החדש

וזה מקום באווירה ירושלמית נעימה ורגועה עם אוכל טעים ומגוון

אני אוהבת חדר עם משהי, בחרדות אחרי לידה להיות לבד.

אני הייתי בטלזסטון, מתאים לחרדיות. יש גם דתיות לאומיות חזקות אבל צריך להיות בצניעות מבחינת כיסוי ראש וגרביים.

פגשתי תמיד נשים מעניינות ויש לי חברה מבית החלמה עד היום.

לי זה ממש מנוחה.

אין שם כאלה שלא הולכות עם גרביים? לא כולן נוהגות...

מפתיע

רוב מוחלט של היולדות הולכות עם גרביים אבל הצוות לא בהכרח ויש גם יולדות פה ושם שלא.

במטבח ובהנהלה, וגם בעלים ומבקרים.

ברור שאת יכולה לשים את התינוק בתינוקה... לא משנה מתי את מגיעה, זה הקטע של בית החלמה.

לי היה להיפך שלא רציתי לשים את התינוק והסתכלו עליי מוזר

פטפטתי קצת עם נשים זרות ובעיקר נחתי.

תחשבי שכמעט כולן מגיעות "לבד" כי הלידה לא מתואמת עם חברה...

ואז הבנתי כמה זה מקל עליי... הרגשתי גרוע אחרי הקיסרי

והיה מושלם שיש לי רגע לשים את התינוק אצל מישהו

היה קטע אחד מוזר מאוד

שפתאום הכניסו לי אותו בארבע בבוקר, זה לא היה לי נעים ..

לקחתי חדר פרטי בשביל הפרטיות

ובדרך כלל גם אחרי קיסרי אני משאירה בלילה איתי

אבל זה היה לילה קשוח ולא הרגשתי טוב בכלל בכלל ופתאום בלי לעדכן פתחה לי את הדלת

עוזר ונותן נקודות למחשבה.

אם יש המלצה על מקום מסוים אשמח לשמוע!