יש עיניים. ויש עיניים שרואות דברים ונפגעות, אולי צריך לשנות את המח, הכל קשור להכל.
הגוף שלי יודע בדיוק מה הנפש שלי צריכה כשלנפש כבר אין כח לצעוק כי לא מקשיבים לה.
מנוחה מנוחה מנוחה
מנוחה מנוחה מנוחה
אני רוצה לאהוב, אני רוצה לאהוב כל רגע, כל נשימה, כל פיסת חיים, כל אבן דרך, כל אבן. כל אבן.
הכאב תמיד עובר, העיניים לא תמיד נוראיות, הכל מתרפא בסוף, ומה שלא מתרפא משאיר צלקת שממנה גדלים פרחים חדשים.
אני אשה שמחה, וזה כוחי, אני אשה שמחה. אני מוקפת באנשים שעושים לי טוב, באנשים שהרצון שלהם הוא שיהיה לי טוב. לא תמיד בדרך ברורה. לא תמיד חלק.
לא חלק
אתמול הרגשתי כל כך חזק עד את העד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי אין לי מקום, ואין בי מקום, ואין לי איפה לשבת, ולהקיא. להקיא זה בריא, זה מרוקן אותך מכל החרדה.
חרדה שעולה למוח פויה. רק אהבה. רק אהבה. רק אהבה
