בוא נעשה ששכל אחד יכתוב איזה קטע על בהמ"ק אפילו 2 משפטים בשביל להתחבר כי סתם לצום ולנסות להעביר את הצום מהר שאפשר זה לא הקטע..

מי זורם\ת?

אפילו מהאינטרנט או מאיזה ספר שיש לכם..

היו היה יהודי פשוט שלא ידע קרוא וכתוב, ולו בית מרזח בצומת דרכים המרוחק שבועות נסיעה רבים מן הקהילה היהודית הסמוכה. באחת השנים החליט מיודענו לנסוע לעיירה לראש השנה.

כשנכנס לבית הכנסת בבוקר ראש השנה, היה בית הכנסת גדוש והומה מתפללים והתפילה הייתה בעיצומה. כיוון שבקושי ידע איך לאחוז בסידור התפילה, כרך את טליתו סביב ראשו ונעמד במקום לא בולט ליד הקיר האחורי.

חלפו שעות. הרעב החל לכרסם בבני מעיו, אך לא היה כל סימן לכך שהתפילות סביבו עומדות להסתיים. מחשבותיו על סעודת החג החגיגית הממתינה לו באכסניה גרמו לו לדמעות סוררות. מדוע אורכת התפילה כל-כך? האם לא התפללנו דיינו? אך התפילה נמשכה ונמשכה.

לפתע, כשהגיע החזן לקטע נוגע ללב במיוחד, פרצו כל חברי הקהילה בבכי תמרורים. מדוע כולם בוכים? תהה בעל בית המרזח. ואז הבין. כמובן! גם הם רעבים. גם הם חושבים על הסעודה המתמהמהת ועל התפילה שלא נגמרת. בפרץ מחודש של רחמים עצמיים פתח פיו ונתן ביטוי למצוקתו. הוא מירר בבכי, ויפחתו הצטרפה ליפחות האחרים.

לאחר זמן מה פסק הבכי ולבסוף השתתק, מלבד יפחות עמומות שבקעו מגרונותיהם של כמה מתפללים אדוקים במיוחד. לרגע התלהב בעל המרזח: הנה, התפילה עומדת להסתיים. אך כשהתפילה נמשכה עוד ועוד הוא תמה: מדוע הפסיקו המתפללים לבכות? האם אינם רעבים עוד?

ואז הוא נזכר בצ'ולנט! איזה צ'ולנט מחכה לו. כל דבר אחר שהכינה אשתו לסעודה החוויר בהשוואה לצ'ולנט. הוא נזכר בנתח הבשר העסיסי שרעייתו המסורה שמה בצ'ולנט והוא ידע היטב: ככל שהצ'ולנט מתבשל זמן רב יותר, כך הוא יהיה טעים יותר. עוד כמה שעות של כפות רגליים כואבות ושל קיבה ריקה הם מחיר קטן עבור הטעם המיוחד שמתפתח לו תחת למכסה הסיר...

כנראה שכך גם חושבים שאר המתפללים; גם בביתם יש צ'ולנט על הכיריים. אין פלא שחדלו מלבכות. תנו לתפילה להימשך, ניחם האיש את עצמו. ככל שתארך התפילה כן ייטב.

וכך נמשכו התפילות. ברכיו כבר חלשו מרוב רעב, ראשו כאב עליו, גרונו שרף מדמעות חנוקות. אך בכל פעם שחש שהוא פשוט לא יכול להחזיק מעמד אף רגע נוסף, הוא חשב על הצ'ולנט ותיאר לעצמו מה קורה לפיסת הבשר הזו באותו רגע ממש: כיצד היא הולכת ונעשית פריכה בחוץ, רכה מבפנים, טעמיה מתמזגים באלו של תפוחי האדמה, השעועית, הקישקע והתבלינים שבסיר. כל רגע נוסף שחולף, כך שב ואמר לעצמו, הוא עוד רגע שבו מתבשל הצ'ולנט על התנור ומשביח והולך.

מקץ כשעה פתח החזן בקטע שירה נוסף נוגע ללב במיוחד. כשצייר קולו הרועד את הסצנה הנוראה של יום הדין של מעלה בשמים, שוב פרצו כל המתפללים בבכי. בנקודה זו נפרץ הסכר בלבו של היהודי הפשוט, שכן הוא הבין היטב את המתרחש במחשבתם של שאר המתפללים: "מספיק ודי!" התייפח. "עזבו את הצ'ולנט! הוא התבשל כבר דיו! אני רעב! אני רוצה ללכת הביתה!..."

"עזבו את הצ'ולנט! הוא התבשל כבר דיו! אני רעב! אני רוצה ללכת הביתה!..."

היהודי הסכן הזה, זה עמ"י שבוכה כבר אלפי שנים וכואב לו והוא כבר גווה ברעב לגאולה, לבהמ"ק והוא כבר רוצה לחזור הביתה אל אבא (להבדיל אלפי הבדלות הצו'לנט)

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...