אני אישית פחות מתחברת ללספר את סיפור הלידה שלי, אבל אני כן רוצה לכתוב קצת, כי היתה לידה טובה ואני רוצה לשתף מתוך הכרת תודה.
יום שני היתה בעיקר תחושה מציקה בבטן, במהלך היום, מהצהרים, גם קצת צירונים קטנים. אני הייתי סקפטית שזה יתקדם לאנשהו, בעיקר כי לא רציתי לפתח ציפיות ואז להתאכזב.
בלילה לא הצלחתי להרדם. חיכיתי עם להעיר את בן הזוג שלי, כי כמו שהוא מגדיר את עצמו הוא "מחווט גרוע". שינה קלה, קשה לו להרדם אחרי שהתעורר, אז אמרתי לעצמי שאחכה.
ב4 בבוקר נמאס לי להיות לבד, והכאב התחזק ונהיה לי משעמם, אז הערתי אותו.
התקשרתי גם לדולה, היא ייעצה מה לעשות בינתיים, כי זה מוקדם לבית חולים.
כאבים ותדירות מתגברת. ב7 בבוקר התקשרנו שוב לדולה, בן הזוג הסביר מה שהסביר לה והיא אמרה שנאסוף אותה ושניסע לבית החולים.
הגענו לבית החולים קצת אחרי 8 בבוקר. כשאני כל הזמח חוששת שהצירים ייעלמו ואת כל הכאב שחוויתי אצטרך לעבור שוב.
הגענו למיון יולדות, בדקו פתיחה, עוד לא הרבה, אבל תדירות הצירים היתה מספיקה.
אני מייבבת מכאב. עוזר לי מאוד לדבר את הכאב, אז אמרתי כל פעם שכואב לי, שלא נעים לי. (מחשבה תיאורטית היתה לחוות את הכאב ולהבין האם אני רוצה אפידורל או לא.). הציעו אפידורל, מיד אמרתי כן, כי גם הייתי נורא עייפה אחרי שלא ישנתי כל הלילה.
קצת אחרי 10, או שאולי אפילו לפני 10 בבוקר, כבר הייתי בחדר לידה עם אפידורל. ברגע שהוא התחיל להשפיע נהייתי קצת מסטולה - בטוב. פטפטנית במצב רוח מצויין.
נחתי קצת. הזמן עבר בטוב. הכנתי פלייליסט לחדר הלידה והפעלנו אותו. מידי פעם המיילדת נכנסת, שואלת מה שלומי ומופתעת לשמוע שהכל מצוין ושאני לא מרגישה כאבים בכלל.
אחרי צהרים מוקדמים, כשראו שיש התקדמות מבחינת פתיחה אבל המים לא פקעו, המיילדת פקעה.
אחרי עוד שתי בדיקות, ראו שאין ממש התקדמות, אז קיבלתי פיטוצין.
איפשהו אחרי זה התהליך התחיל להתקדם יותר.
שלב צירי הלחץ - לא הרגשתי את הכאב, אלא לחץ כלשהו, לא הרבה. ביקשתי מראה - ובשבילי זו היתה החלטה ממש טובה. ראיתי הכל וזה היה פשוט מדהים עבורי. ממש ממש מדהים. אבל אין ספק שזה לא מתאים לכל אחת.
ממש קצת אחרי 7 הוא נולד.
מיד הניחו אותו עלי. הנקתי קצת.
קצת תפרים, ממש בקטנה.
התאוששות קצת, חזרתי להרגיש את הרגליים, ואז מקלחת קצרה ולמחלקה.
המיילדות, וגם הדולה, אמרו שהאפידורל היה ממש טוב. שלא תמיד הוא מוכנס ככ טוב, וגם שהלידה שלי היתה ממש לא אופיינית ללידה ראשונה, מבחינת כמה שהיא היתה טובה והתקדמה יפה.
בגדול: אני מרגישה שהקורס שעשינו הכין אותנו ממש ממש טוב. אז מי שמחפשת קורס הכנה ללידה בירושלים: אתן בשמחה את המספר שלה. קוראים לה יעל ברמן.
היה גם מפגש על אחרי לידה והנקה וכאלה, ואני בטוחה שהוא תרם המון. אחת האחיות במחלקה, כשראתה אותי מתנהלת עם ההנקה, היתה בטוחה שזו לא לידה ראשונה שלי.
אנחנו החלטנו לקחת אותה גם כדולה, ואני ממש שמחה על ההחלטה הזו. זה בעיקר נתן לבן הזוג שלי את היכולת לצאת מחדר הלידה בנחת ובלי לדאוג לי, כדי לקנות קפה, שירותים, משהו לאכול.
ברוך ה' הלידה שלי היתה קלה וטובה, אז לא היה צריך ממש תמיכה בפועל, אבל העובדה שהיא היתה שם, מכירה ויודעת איך דברים מתנהלים ותוכל להתריע אם משהו לא בסדר, העניקה לי הרבה שקט נפשי. וזה דבר חשוב מאוד בשביל להצליח להרפות בלידה.
ועןד נקודה: באתי ממש פתוחה בנוגע לאפשרויות השונות: התערבויות בלידה, הנקה וכדומה. כמו שכתבתי למעלה לגבי האפידורל: אם יכאב מידי - אקח. והנקה: ברור שאידאלית עדיף, אבל אם לא יסתדר: לא נורא. אמא רגועה זה הדבר הכי חשוב.
והנחת שהגעתי איתה גם מאוד עזרה.
אני ממליצה על חדרי הלידה בעין כרם מאוד. הצוות שם היה מדהים.
חברה שילדה לילה לפני, ועוד נשים אחרות ששמעתי מהן: היה ממש טוב.
לנשים שחוששות מהלידה, יש שם שירות חדש של פגישה עם מיילדת לפני הלידה. לכתוב תכנית לידה וכאלה. חברה שלי עשתה את זה, והיא אומרת שזה ממש ממש עזר לה.
לגבי האשפוז אחכ: מחלקה ג, ביות מלא, נהדרת. לי היתה חוויה ממש טובה, וזה גם מה ששמעתי באופן כללי מנשים.
מחלקות א וב', ביות גמיש, שמעתי חוויות לא טובות.
כמובן שזה ממש תלוי באישה ספציפית, אבל זה מה שהיה לי.
משהו אחרון: אני ממש חששתי מאורך הלידה. שמעתי נשים שאומרות שהיתה להן לידה קצרה והן היו 5 שעות בחדר לידה והתפלצתי. אבל כמו שהדולה אמרה, חווית הזמן בלידה שונה מאוד מאוד מהזמן הרגיל. זה משהו מחוץ לזמן. ובאמת, הייתי עשר שעות בחדר הלידה וזה ממש לא הרגיש לי ארוך ככ.
זהו. היתה לידה מדהימה. אשפוז טוב. תינוק מתוק שטוב לו עם העולם, ברוך ה.
בהצלחה ממש לכולן!
יום שני היתה בעיקר תחושה מציקה בבטן, במהלך היום, מהצהרים, גם קצת צירונים קטנים. אני הייתי סקפטית שזה יתקדם לאנשהו, בעיקר כי לא רציתי לפתח ציפיות ואז להתאכזב.
בלילה לא הצלחתי להרדם. חיכיתי עם להעיר את בן הזוג שלי, כי כמו שהוא מגדיר את עצמו הוא "מחווט גרוע". שינה קלה, קשה לו להרדם אחרי שהתעורר, אז אמרתי לעצמי שאחכה.
ב4 בבוקר נמאס לי להיות לבד, והכאב התחזק ונהיה לי משעמם, אז הערתי אותו.
התקשרתי גם לדולה, היא ייעצה מה לעשות בינתיים, כי זה מוקדם לבית חולים.
כאבים ותדירות מתגברת. ב7 בבוקר התקשרנו שוב לדולה, בן הזוג הסביר מה שהסביר לה והיא אמרה שנאסוף אותה ושניסע לבית החולים.
הגענו לבית החולים קצת אחרי 8 בבוקר. כשאני כל הזמח חוששת שהצירים ייעלמו ואת כל הכאב שחוויתי אצטרך לעבור שוב.
הגענו למיון יולדות, בדקו פתיחה, עוד לא הרבה, אבל תדירות הצירים היתה מספיקה.
אני מייבבת מכאב. עוזר לי מאוד לדבר את הכאב, אז אמרתי כל פעם שכואב לי, שלא נעים לי. (מחשבה תיאורטית היתה לחוות את הכאב ולהבין האם אני רוצה אפידורל או לא.). הציעו אפידורל, מיד אמרתי כן, כי גם הייתי נורא עייפה אחרי שלא ישנתי כל הלילה.
קצת אחרי 10, או שאולי אפילו לפני 10 בבוקר, כבר הייתי בחדר לידה עם אפידורל. ברגע שהוא התחיל להשפיע נהייתי קצת מסטולה - בטוב. פטפטנית במצב רוח מצויין.
נחתי קצת. הזמן עבר בטוב. הכנתי פלייליסט לחדר הלידה והפעלנו אותו. מידי פעם המיילדת נכנסת, שואלת מה שלומי ומופתעת לשמוע שהכל מצוין ושאני לא מרגישה כאבים בכלל.
אחרי צהרים מוקדמים, כשראו שיש התקדמות מבחינת פתיחה אבל המים לא פקעו, המיילדת פקעה.
אחרי עוד שתי בדיקות, ראו שאין ממש התקדמות, אז קיבלתי פיטוצין.
איפשהו אחרי זה התהליך התחיל להתקדם יותר.
שלב צירי הלחץ - לא הרגשתי את הכאב, אלא לחץ כלשהו, לא הרבה. ביקשתי מראה - ובשבילי זו היתה החלטה ממש טובה. ראיתי הכל וזה היה פשוט מדהים עבורי. ממש ממש מדהים. אבל אין ספק שזה לא מתאים לכל אחת.
ממש קצת אחרי 7 הוא נולד.
מיד הניחו אותו עלי. הנקתי קצת.
קצת תפרים, ממש בקטנה.
התאוששות קצת, חזרתי להרגיש את הרגליים, ואז מקלחת קצרה ולמחלקה.
המיילדות, וגם הדולה, אמרו שהאפידורל היה ממש טוב. שלא תמיד הוא מוכנס ככ טוב, וגם שהלידה שלי היתה ממש לא אופיינית ללידה ראשונה, מבחינת כמה שהיא היתה טובה והתקדמה יפה.
בגדול: אני מרגישה שהקורס שעשינו הכין אותנו ממש ממש טוב. אז מי שמחפשת קורס הכנה ללידה בירושלים: אתן בשמחה את המספר שלה. קוראים לה יעל ברמן.
היה גם מפגש על אחרי לידה והנקה וכאלה, ואני בטוחה שהוא תרם המון. אחת האחיות במחלקה, כשראתה אותי מתנהלת עם ההנקה, היתה בטוחה שזו לא לידה ראשונה שלי.
אנחנו החלטנו לקחת אותה גם כדולה, ואני ממש שמחה על ההחלטה הזו. זה בעיקר נתן לבן הזוג שלי את היכולת לצאת מחדר הלידה בנחת ובלי לדאוג לי, כדי לקנות קפה, שירותים, משהו לאכול.
ברוך ה' הלידה שלי היתה קלה וטובה, אז לא היה צריך ממש תמיכה בפועל, אבל העובדה שהיא היתה שם, מכירה ויודעת איך דברים מתנהלים ותוכל להתריע אם משהו לא בסדר, העניקה לי הרבה שקט נפשי. וזה דבר חשוב מאוד בשביל להצליח להרפות בלידה.
ועןד נקודה: באתי ממש פתוחה בנוגע לאפשרויות השונות: התערבויות בלידה, הנקה וכדומה. כמו שכתבתי למעלה לגבי האפידורל: אם יכאב מידי - אקח. והנקה: ברור שאידאלית עדיף, אבל אם לא יסתדר: לא נורא. אמא רגועה זה הדבר הכי חשוב.
והנחת שהגעתי איתה גם מאוד עזרה.
אני ממליצה על חדרי הלידה בעין כרם מאוד. הצוות שם היה מדהים.
חברה שילדה לילה לפני, ועוד נשים אחרות ששמעתי מהן: היה ממש טוב.
לנשים שחוששות מהלידה, יש שם שירות חדש של פגישה עם מיילדת לפני הלידה. לכתוב תכנית לידה וכאלה. חברה שלי עשתה את זה, והיא אומרת שזה ממש ממש עזר לה.
לגבי האשפוז אחכ: מחלקה ג, ביות מלא, נהדרת. לי היתה חוויה ממש טובה, וזה גם מה ששמעתי באופן כללי מנשים.
מחלקות א וב', ביות גמיש, שמעתי חוויות לא טובות.
כמובן שזה ממש תלוי באישה ספציפית, אבל זה מה שהיה לי.
משהו אחרון: אני ממש חששתי מאורך הלידה. שמעתי נשים שאומרות שהיתה להן לידה קצרה והן היו 5 שעות בחדר לידה והתפלצתי. אבל כמו שהדולה אמרה, חווית הזמן בלידה שונה מאוד מאוד מהזמן הרגיל. זה משהו מחוץ לזמן. ובאמת, הייתי עשר שעות בחדר הלידה וזה ממש לא הרגיש לי ארוך ככ.
זהו. היתה לידה מדהימה. אשפוז טוב. תינוק מתוק שטוב לו עם העולם, ברוך ה.
בהצלחה ממש לכולן!
