ולבחון אותם אחד אחד, עד להגעת האיזון והרווחה הנפשית-פיזית-רגשית בשלמותם.

כמעט על כל מילה שכתבת אפשר (וכדאי) להתעכב ולשים לב מה בעצם קורה כאן?

מה בעצם מרכיב את החיים שלי, של "שנצקי"?

ומהי בעצם המטרה / המטרות שלי בחיים הללו? לאן אני מכוונת להגיע? ואיפה אני עכשיו?

אנסה להתייחס בקצרה לפי נקודות (כמובן שלא לפי סדר החשיבות, אלא לפי הסדר בו את תיארת את הדברים):

1. אתם נשואים 5 שנים.

2. יש לכם 2 תינוקות (!) קטנים (!)

3. את עובדת בעבודה מרכזית

ואז בעוד עבודות (!)

4. את מטפלת בבית

בכל מטלות בית

בניקיונות

בבישולים

בילדים

5. הפן החברתי וחיי החברה שלך נהיה פחות ופחות עם השנים

6. הזוגיות שלך ושל בעלך במצב לא טוב כדברייך

מצב בו אתם בקושי מחליפים מילה

אין חיבה ביניכם

הילדים זה הדבר היחיד שמחזיק אתכם

והזוגיות לא להיט בלשון המעטה

---------------

אז האמת יקרה,

בעיניי דווקא הסעיף "האחרון" - סעיף 6 הוא אולי הפתח להכל. 

כאשר הזוגיות טובה - כל התחומים האחרים בחיים יכולים להיצבע בצבעים בהירים ושמחים הרבה יותר,

ולצערנו זה נכון גם בדיוק בפן ההפוך של הדברים - שכאשר הזוגיות לא טובה, שאר התחומים בחיים גם הם נצבעים בצבעים יותר אפורים וקודרים, וגם כשכן מצליחים בהם - משהו עדיין מרגיש חסר, ריק.

הדבר הראשון שאני ממליצה לך לשים עליו את הדגש הוא הזוגיות.

כתבת שבאמת ניסית לדבר ולשנות ולא הועיל.

כאן נדרשת השאלה - מה כבר ניסית?

האם ניסיתם לבד?

האם ניסיתם להיעזר באנשי מקצוע?

ועוד שאלות חשובות שצריכות להישאל כאן.

כי אם למשל מנסים לבד ולא מצליחים - זה הזמן ללכת לאנשי מקצוע.

ואם מנסים עם אנשי מקצוע ולא מצליחים - זה הזמן להחליף או לחפש עוד אנשי מקצוע

ואם מנסים הכל ולא מצליחים ובכלל אין רצון להיות יחד או אין שום אפשרות וסיכוי גם אחרי שניסינו הכל לבד ובעזרה חיצונית - זה הזמן לחשוב מה עושים הלאה? והאם רוציפ להישאר במערכת הנישואין הזו או לא?

---------

בואי ניקח רגע אותך - את כל האדם הנפלא שאת - את כל "שנצקי".

תביטי רגע על האישה המקסימה הזאת.

עד לפני 5 שניםפ האישה הזו הייתה רווקה.

בלי אחריות,

בלי עול,

בלי גוף שעבר הריונות

ולידות

וכאבים

וקשיים

ופרנסה

ובית

אלא רק שנצקי.

עם חברות

עם כיף

עם שיחרור

עם חופש

עם הרבה זמן ופניות

בעיקר *לעצמה*

ואז האישה המקסימה הזו מצאה את בחיר ליבה ובשעה טובה התחתנו. מזל טוב.

ואז הגיעו החיים עצמם

ואיתם השיגרה

ואיתפ 5 שנים אינטנסיביות

ושנצקי נכנסה להריון ב"ה, והיה מאוד משמח, אבל גם מאוד קשה

ואז עברה לידה לא פשוטה

וגידול ילד

וכאבים ושינויים רבים בגוף ובנפש

וקימות בלילה

ודאגה

ואחריות 24/7 ליצור חסר אונים שתלוי אך ורק בה וקורא לה "אמא"

ואז הגיע עוד הריון.

ועוד לידה.

ועוד ילד.

וכל הברכה הוכפלה - אבל גם כל הקשיים והעומס הוכפלו.

ושנצקי גם הלכה לעבוד.

בכמה עבודות!!!

אז היא קמה בבוקר

ומארגנת 2 פצפונים

ומסדרת את הבית

והולכת לעבוד

ואז חוזרת והולכת לעוד עבודה

ועוד עבודה

וחוזרת ועם הילדים

ומנקה

ומבשלת

ומסדרת את הבית

והולכת לישון

אבל קמה מהילדים

ו...

וואו יקרה!!!

אני רק מדמיינת מה האישה המקסימה הזו - מה ***את*** עוברת ביומיום שלך ואין לי אוויר!

בכנות פשוט אין לי טיפת אוויר!

כמה עומס!

כמה אחריות!

כמה קושי!

אין זמן לנשום, פשוטו כמשמעו.

איך יקרה, איך יהיה זמן לחברות?!

לזוגיות?!

אני מדמיינת את עצמי עם תינוק אחד אפילו ולא מצליחה לעשות רבע מזה.

קל וחומר שעם 2.

קל וחומר שעם כמה וכמה עבודות

קל וחומר עם כל מה שתיארת כאן.

אני אישית מזמן הייתי קורסת. סופית.

תראי יקרה,

כולנו בני אדם, בשר ודם, אנושיים.

ומכורח כך - יש לנו אנרגיה מוגבלת.

לכל אחד יש את ה100% שלו.

וזהו.

אין 101

ואיןם גם 1,000

אז אם יש לשנצקי 100% אנרגיה

והיא משקיעה 60 בעבודה 1

ועוד 10 בעבודה אחרת

ועוד 20 בקימות בלילה

ועוד לילדים

ועוד לניקיונות

ועוד לבישולים

ו..

ו...

ונגמר!!!

זהו, אין עוד אנרגיה!

כולנו בוחרים במה ואיפה וכמה להשקיע את האנרגיה שלנו.

לכולנו היא מוגבלת.

אם אני מפנה זמן עכשיו לכתוב הודעה - זה אומר פחות זמן עם הילדים כרגע

אם אני יותר זמן עם הילדים במהלך היום - זה אומר פחות הכנסה שאוכל להכניס בעבודה

אם אני מקבלת עוד ועוד עבודה - אני זוכרת שזה על חשבון הזמן שלי איתם

אם אני בהריון / אחרי לידה - אני זוכרת שאין כמעט שום אנרגיה חוץ מלהחזיק מעמד ולהיות עם התינוק וגם אז זה שואב כ"כ

אם אני יוצאת עם בעלי - אני יודעת שעכשיו אני משתיקה את הטלפון ועלולה להפסיד דברים אחרים באותו זמן

אם בחרתי להעמיד סיר גדול ומושקע - אני יודעת שבערב אהיה יותר קצרת רוח ופחות אכיל ואהיה סבלנית לבעלי ולילדים

וכן הלאה...

זה באמת לא נגמר.

אנחנו כל הזמן מתעדפים את מה שחשוב לנו באותו הרגע.

רק חשוב חשוב לזכור שנמצא איזונים בהכל.

שנרגיש שאנחנו פועלים לפי המגמה של מטרות העל שהצבנו לעצמנו.

שאנחנו בכיוון הנכון

בדרך הנכונה

שאנחנו פועלים לפי הערכים בהם אנחנו מאמינים

ושחלילה אין לנו דברים שבאים על חשבון דברים אחרים שיותר חשובים לנו ולא שמנו לב...

ואם שמנו לב וזה קרה -

אז הכל בסדר!

אנחנו עוד חיים ונושמים ב"ה!

אז אפשר לתקן

אז אפשר לשנות

וכ"כ חשוב שנשים לב לזה.

ויקרה, האמת שכבר עכשיו את על 1,000 אחוז ולא 100,

כי מה שאת עושה - זה הרבה הרבה יותר מ100!

אבל לצערנו את עדיין נשארת בת אדם ולא מלאך,

לכן הכוחות הולכים ואוזלים

הסוללה הולכת ומתרוקנת

הגוף דורש את שלו

הנפש דורשת את שלה

הנשמה דורשת את שלה

רוצים לכוון אותך

להעיר אותך

לומר לך: היי יקרה שלנו! לאן את רצה? לאט לך יקרה שלנו... לאט לאט.

חשבי קודם כל: מהי המטרה הכי מרכזית שלי בחיים?

ולאחריה אילו עוד מטרות יש לי?

איפה אני רוצה לראות את עצמי עוד 10 שנים? ועוד 20?

מה אני מאחלת לעצמי?

מה אני מאחלת לילדים שלי?

והאם מה שאני כרגע עושה מקדם אותי בשלמות אל עבר המטרה הזו?

או שמא מרחיק אותי?

ואולי אולי אני צריכה "לחשב מסלול מחדש" ולראות איפה אני ***בוחרת*** להשקיע יותר?

אולי אני בעצם צריכה לעשות סדרי עדיפויות - ממש לרשום אותם

ולחשוב למשל - אם עוד 10 שנים אני בת כך וכך,

והילדים בני 10,9 נאמר

ואני רוצה להיות בזוגיות אוהבת ומטיבה ומשפחה שמחה ומלוכדת ומגובשת

עם מודל זוגיות בריאה ואוהבת לילדים שלי, וכמובן גם לי עצמי ולבעלי היקר -

אז אולי אני צריכה להשקיע בעצם הרבה יותר אנרגיה,

משמע הרבה יותר משאבים - משאבים של

זמן

כסף

מחשבה

כוונה

מודעות

פניות

מרחב

מקום

ועוד -

לזוגיות שלי?

לבעלי ולי?

ממש כמו לפני 5 שנים, כאשר היינו רק שנינו?

ואולי אם אני אעשה את זה,

ואולי אוריד כמות אנרגיה מהעבודה,

מהניקיונות,

מהבישולים,

וכו' -

אולי אז יהיה כרגע קצת פחות כסף / קצת פחות נקי / קצת פחות אוכל מושקע וכו' -

אבל לי ולילדים שלי יהיה גם בעוד 10 ו20 ו80 שנים בית ומשפחה שמחה ואוהבת?

ואולי אם לא אשקיע את זה,

ואשאר בדיוק באותו המקום -

אולי ארוויח יותר כסף

כי זה כמה וכמה עבודות

ואולי הבית יהיה מבריק תמיד

ואוכל מושקע תמיד

ואהבה לילדים תמיד

אבל חלילה בעוד 10 שנים לא נהיה יחד תחת אותה קורת גג כי נתגרש?

ואז חלום המשפחה השמחה שלי יתנפץ? לי ולילדים שלי?

ואולי עם כל הכסף שארוויח אוכל לקנות אפילו עוד שנתיים את בית החלומות עליו אני חולמת -

אבל מי יגור בבית הזה?

מי יהיה שם בין 4 הקירות הנוצצים והחדשים והיקרים?

האם יהיו שם אבא ואמא ביחד? אוהבים?

האם תהיה בכלל משפחה לאכלס את בית החלומות הפיזי הזה?

ואם תהיה משפחה לאכלס,

אבל משפחה רחוקה,

הורים מרוחקים

עם קרירות

בלי אהבה

בלי חום

בלי קירבה

עם אדישות

עם "גירושין אמוציונליים" - האם זה מה שאני מאחלת לעצמי? ולילדיי?

לפי המטרות אותן את מציבה לעצמך

לפי מה שחשוב *לך* -

לפי זה תראי מה את צריכה לעשות עם חייך כדי להתקדם לשם.

וכל מה שמקרב אותך לשם - לעשות.

אם לא מצליחים לבד - כאמור, עם אנשי מקצוע 

בין אם זה בפן האישי

הזוגי

המקצועי

ההורי

וכן הלאה...

וכל מה שמרחיק אותך משם - לחשב מסלול מחדש ולראות איפה את משנה.

------------------

אז אם נחזור שנייה לסעיפים למעלה, אפשר למשל:

1. אתם נשואים 5 שנים. -

להבין שב5 שנים האחרונות עברתם *יחד* שינויים רבים

מעבר מרווקות לנישואין

מעבר להורות

מעבר להורות לכמה ילדים

הריונות

לידות

עבודות

עול הפרנסה

עול הבית

השיגרה

וכו' וכו'

ולהבין יקרה, שמה שהשתנה כאן - זה לא שנצקי ובעלה, אלא זו *המציאות עצמה שהשתנתה*

* וכאן מצרפת בסוף ההודעה דברים שכתבתי בהרחבה על כל המהות של הנישואין - מהי בכלל המהות של הנישואין?

מה קורה שם בעצם?

2. יש לכם 2 תינוקות (!) קטנים (!) -

להבין שאלו שני שינויים עצומים. עצומים!

זה שינוי של גוף שעבר הריון 9 חודשים

ולידה

והנקה ותפרים ופצעים וכאבים איומים

זה שינוי של רכבת הרים של הורמונים

של לילה שהוא לא לילה

של אדם שצריך לתפקד בלי שעות שינה

של רצון לברוח לאי בודד ולישון שנה שלמה ברציפות

של אחריות ללא הפסקה

גם כשחולים

גם כשרעבים

גם כשאין כוח

עדיין תמיד תמיד צריך להיות שם בשבילם

וזה עוד הרבה מאוד שינויים שרק לכתוב אותם יקח לי את כל היום...

אז גם כאן.

לעצור.

לראות -

מה אפשר לעשות כדי להקל?

אולי מסגרת לאחד מהם או שניהם?

אולי אפילו כמה שעות בשבוע של מטפלת?

אולי אפילו שעתיים בשבוע בייביסיטר? או בעלי? או הורים? או חברות? שכנות? נערה?

שתשמור עליהם ואני אאגור כוחות?

אולי מניעה לטווח יותר ארוך כדי להתאושש?

אולי לקבל עוד כלים כדי להתמודד עם המציאות הנוכחית איתם? כמו הדרכת הורים או טיפים לניהול חיי משפחה וכדומה?

משהו אחר?

3. את עובדת בעבודה מרכזית

ואז בעוד עבודות (!) -

גם כאן - להבין שזה המון. המון המון המון!

לעבוד עם שתי תינוקות פיצפונים זה כבר וואו.

אז לעבוד בכמה עבודות!?

מה זה יקרה, אפילו סופרוומן לא יכולה לעשות את זה! והיא עוד דמיונית ואת כאמור - בשר ודם

אז לבדוק,

לחשוב -

האם יש לנו אפשרות כלכלית להוריד עבודה?

להוריד אחוז משרה?

לקבל עזרה מההורים?

שבעלי יעבוד?

שבעלי יגדיל את הרווחים?

להתייעץ עם ארגונים כמו פעמונים או מקימי?

או גם עם ניקים כאן שמבינים ועוזרים למשפחות בפן הכלכלי?

ללמוד התנהלות כלכלית יותר נכונה ונבונה?

משהו אחר?

4. את מטפלת בבית

בכל מטלות בית

בניקיונות

בבישולים

בילדים  -

לחשוב -

האם אפשר לעשות מיקור חוץ?

עוזרת?

מנקה?

מבשלת?

מדיח? מייבש?

כלים חד"פ?

אוכל מוכן?

עזרה בתשלום לנערה?

שוצפות במטלות הבית עם בעלך?

להוריד סטנדרטים, לפחות עד שחוזרים לשפיות?

להכין אוכל פשוט ומהיר?

לנקות רק פעם בשבועיים?

משהו אחר?

5. הפן החברתי וחיי החברה שלך נהיה פחות ופחות עם השנים -

לענ"ד, רק אחרי שתגיעי לאיזון בכל חמשת הסעיפים האחרים - יגיע הזמן גם להקדיש אנרגיה לסעיף הזה.

מה שאומר - לחשוב על זה

לתכנן את זה

לפנות זמן לזה

לקבוע את זה

באופן יזום, אקטיבי, ולא פסיבי.

גם קשרים של חברויות לא "נופלים מהשמים" וגם בהם חייבים להשקיע כדי שיתקיימו.

אז לחשוב -

אולי פעם בחודש נאי מפנה לי את מוצש?

אולי פעם בשבוע אני מפנה לי שעה וחצי בערב?

אולי פעם בשבועיים אני מפנה לי את בוקר שישי?

וכן הלאה...

ולקבוע.

ולצאת

וליזום.

להתחיל מפעם אחת.

רק אחת.

השאר כבר יבוא אח"כ.

6. הזוגיות שלך ושל בעלך במצב לא טוב כדברייך... -

חוזרת למה שכתבתי בהתחלה,

להשקיע

להשקיע בזוגיות

לפנות לה את הזמן והמודעות ותשומת הלב

להשקיע לבד

להשקיע יחד

להשקיע בעזרת אנשי מקצוע

לעטוף אותה מכל הכיוונים בכל הדברים הטובים שמאפשרים לזוגיות לצמוח.

וכל מה שמקדם אתכם לעבר כך - לעשות. בלי חשבונות של אין לי זמן או אין לי כסף או אין לי כוח

כי בגירושין חלילה הזמן יהיה עוד יותר חסר

הכסף יהיה עוד הרבה יותר חסר

והכוח יהיה הרבה יותר חסר

והכל בעצם יהיה הרבה יותר חסר...

חשוב להפנים את זה. על אמת.

כי לפעמים אנחנו מתעצלים או אומרים לעצמנו "נו טוב, שיהיה. יהיה טוב.

למי יש כוח / סבלנות / כסף / זמן / אחר לטפל בזה עכשיו..."

ואז עוברות 10 שנים במקרה הטוב

ואנו עלולים למצוא את עצמנו עם ריקנות גדולה

עם חור ענקי בלב

עם ריחוק זוגי

עם 150,000 ש"ח שנזרקים לעורכי דין לענייני גירושין

עם 2 משכנתא, 2 ארנונה גז מים חשמל, 2 סטים של בגדים / רהיטים / וכו'

בלי שום כוח מכל המאבקים על משמורות, הסדרי ראייה, מזונות, כאבי לב, פסיכולוגים, 

בלי טיפת זמן לעבוד ולהיות אם חד הורית במקביל

עם בית החלומות (הפיזי) שקנינו, אבל בלי המשפחה השמחה והמלוכדת שחלמנו שתהיה בתוכו,

עם אכזבה ועצבות גדולים

עם לנסות לצאת עכשיו "לשוק" ולהכיר מחדש בני זוג

שגם הם לרוב עם ילדיםפ משל עצמם,

עם חסרונות שלהם, כי אין אין אין אדם מושלם,

עם שריטות שלהם,

עם משקעי העבר שלהם

ולהכניס את כל זה (+עוד בערך מיליון דברים שלא כתבתי מפאת קוצר הזמן) לתוך "קערת החיים החדשים שלנו" - ולערבב

ולהכניס שוב את המציאות עצמה

את השיגרה שתהיה אחרי 5 שנים

עוד הריונות

לידות

פרנסה

עומס

עומס

חוסר זמן

ויכוחים

ריבים

חסרונות שלי מתנגשים עם חסרונות שלו

כעסים

צעקות

ריחוק

מובן מאליו

שחיקה

אחריות

עול

וכן הלאה וכן הלאה...

זה *ממש* לא עדיף על מצב של עכשיו, שאפשר לטפל ולשפר ולהעצים אותו. לכתחילה.

------------------

זהו בגדול,

* מצרפת כפי שכתבתי קודם את הדברים שכתבתי בהרחבה על מהות הנישואין

(צריך לגלול לסעיף 11 בהודעה המצורפת כדי להגיע לשם ):

יקרה, - הריון ולידה

ב"הצלחה רבה רבה יקרה,

שיהיו רק בשורות טובות וישועה שלמה,

בכל התחומים

היא קודם להשקיע מאמץ ואנרגיה בלפתור את הבעיה הזוגית הרבה לפני העניין החברתי..

בסופו של דבר בן הזוג אמור להיות גם החבר הכי טוב שלנו..

את אומרת שאתם בקושי מחליפים מילה.. האם יש בניכים קירבה פיזית? 

אמרת גם שניסיתם לדבר ולא הועיל.. האם פניתם לעזרה מקצועית?

חשוב שקודם כל תלכו לטיפול. אם הלכתם ולא עזר, תלכו למישהו אחר. כשצריכים רופא מומחה הולכים ושומעים כמה חוות דעת כי מבינים כמה זה חשוב לבריאות. אז זה גם מאוד חשוב לזוגיות להתאמץ למצוא את האחד שבאמת יכול לעזור לכם. אם הרצון להצלחת הנישואין הוא הדדי, אין כמעט סיכוי שלא תצליחו..

לגבי עבודה,

אמרת שאת עובדת בכמה עבודות. במה את עוסקת? למה את מרגישה צורך בלעבוד כ"כ הרבה? האם בעלך עובד? אולי יש אפשרות למצוא עבודה אחת "נורמלית" הן בשעות העבודה והן מצד השכר?

לדעתי זה לא כ"כ תקין להכניס את עצמינו למצב שעובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה בעיקר אם את גם אחראית על הכל בבית. צריך איזון. אני לא מכירה את כל הפרטים והרקע לדברים כדי לייעץ ספציפית, אבל בגדול ככה אני רואה את זה..

לגבי חברות, אני בטוחה שכשתפתרי את 2 הדברים העיקריים שהזכרתי אז יהיה לך הרבה יותר קל לשמר חברויות ולהשקיע שם.

בכל אופן אם יש לך לפחות חברה אחת שאת יכולה לדבר איתה על הבעיות שלך (או אפילו מישהו מהמשפחה) זה מאוד חשוב. את עוברת תחושות לא פשוטות בכלל ומכוח ההרגל את חושבת שאת כבר במצב הישרדותי ולכאורה כל עוד אין פיצוץ את ממשיכה באדישות כמו רובוט.. זה לא יחזיק מעמד וחבל להיות כבר עם 5 ילדים בגיל מבוגר ולהבין שאי אפשר להמשיך בזוגיות.

חשוב לשתף מישהו ולקבל עצות והדרכה.. מישהו שישים עלייך עין ויהיה לו אכפת שאת לא הורסת לעצמך את החיים. מישהו שיכוון אותך. שיתן לך מקום לשפוך את הלב ואת הדאגות שלך. כל זה בנוסף לטיפול זוגי מקצועי ואולי אפילו טיפול אישי. קודם כל תאהבי את עצמך ותשקיעי בכך שיהיה לך טוב וזה יקרין החוצה גם לזוגיות

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.