ולבחון אותם אחד אחד, עד להגעת האיזון והרווחה הנפשית-פיזית-רגשית בשלמותם.

כמעט על כל מילה שכתבת אפשר (וכדאי) להתעכב ולשים לב מה בעצם קורה כאן?

מה בעצם מרכיב את החיים שלי, של "שנצקי"?

ומהי בעצם המטרה / המטרות שלי בחיים הללו? לאן אני מכוונת להגיע? ואיפה אני עכשיו?

אנסה להתייחס בקצרה לפי נקודות (כמובן שלא לפי סדר החשיבות, אלא לפי הסדר בו את תיארת את הדברים):

1. אתם נשואים 5 שנים.

2. יש לכם 2 תינוקות (!) קטנים (!)

3. את עובדת בעבודה מרכזית

ואז בעוד עבודות (!)

4. את מטפלת בבית

בכל מטלות בית

בניקיונות

בבישולים

בילדים

5. הפן החברתי וחיי החברה שלך נהיה פחות ופחות עם השנים

6. הזוגיות שלך ושל בעלך במצב לא טוב כדברייך

מצב בו אתם בקושי מחליפים מילה

אין חיבה ביניכם

הילדים זה הדבר היחיד שמחזיק אתכם

והזוגיות לא להיט בלשון המעטה

---------------

אז האמת יקרה,

בעיניי דווקא הסעיף "האחרון" - סעיף 6 הוא אולי הפתח להכל. 

כאשר הזוגיות טובה - כל התחומים האחרים בחיים יכולים להיצבע בצבעים בהירים ושמחים הרבה יותר,

ולצערנו זה נכון גם בדיוק בפן ההפוך של הדברים - שכאשר הזוגיות לא טובה, שאר התחומים בחיים גם הם נצבעים בצבעים יותר אפורים וקודרים, וגם כשכן מצליחים בהם - משהו עדיין מרגיש חסר, ריק.

הדבר הראשון שאני ממליצה לך לשים עליו את הדגש הוא הזוגיות.

כתבת שבאמת ניסית לדבר ולשנות ולא הועיל.

כאן נדרשת השאלה - מה כבר ניסית?

האם ניסיתם לבד?

האם ניסיתם להיעזר באנשי מקצוע?

ועוד שאלות חשובות שצריכות להישאל כאן.

כי אם למשל מנסים לבד ולא מצליחים - זה הזמן ללכת לאנשי מקצוע.

ואם מנסים עם אנשי מקצוע ולא מצליחים - זה הזמן להחליף או לחפש עוד אנשי מקצוע

ואם מנסים הכל ולא מצליחים ובכלל אין רצון להיות יחד או אין שום אפשרות וסיכוי גם אחרי שניסינו הכל לבד ובעזרה חיצונית - זה הזמן לחשוב מה עושים הלאה? והאם רוציפ להישאר במערכת הנישואין הזו או לא?

---------

בואי ניקח רגע אותך - את כל האדם הנפלא שאת - את כל "שנצקי".

תביטי רגע על האישה המקסימה הזאת.

עד לפני 5 שניםפ האישה הזו הייתה רווקה.

בלי אחריות,

בלי עול,

בלי גוף שעבר הריונות

ולידות

וכאבים

וקשיים

ופרנסה

ובית

אלא רק שנצקי.

עם חברות

עם כיף

עם שיחרור

עם חופש

עם הרבה זמן ופניות

בעיקר *לעצמה*

ואז האישה המקסימה הזו מצאה את בחיר ליבה ובשעה טובה התחתנו. מזל טוב.

ואז הגיעו החיים עצמם

ואיתם השיגרה

ואיתפ 5 שנים אינטנסיביות

ושנצקי נכנסה להריון ב"ה, והיה מאוד משמח, אבל גם מאוד קשה

ואז עברה לידה לא פשוטה

וגידול ילד

וכאבים ושינויים רבים בגוף ובנפש

וקימות בלילה

ודאגה

ואחריות 24/7 ליצור חסר אונים שתלוי אך ורק בה וקורא לה "אמא"

ואז הגיע עוד הריון.

ועוד לידה.

ועוד ילד.

וכל הברכה הוכפלה - אבל גם כל הקשיים והעומס הוכפלו.

ושנצקי גם הלכה לעבוד.

בכמה עבודות!!!

אז היא קמה בבוקר

ומארגנת 2 פצפונים

ומסדרת את הבית

והולכת לעבוד

ואז חוזרת והולכת לעוד עבודה

ועוד עבודה

וחוזרת ועם הילדים

ומנקה

ומבשלת

ומסדרת את הבית

והולכת לישון

אבל קמה מהילדים

ו...

וואו יקרה!!!

אני רק מדמיינת מה האישה המקסימה הזו - מה ***את*** עוברת ביומיום שלך ואין לי אוויר!

בכנות פשוט אין לי טיפת אוויר!

כמה עומס!

כמה אחריות!

כמה קושי!

אין זמן לנשום, פשוטו כמשמעו.

איך יקרה, איך יהיה זמן לחברות?!

לזוגיות?!

אני מדמיינת את עצמי עם תינוק אחד אפילו ולא מצליחה לעשות רבע מזה.

קל וחומר שעם 2.

קל וחומר שעם כמה וכמה עבודות

קל וחומר עם כל מה שתיארת כאן.

אני אישית מזמן הייתי קורסת. סופית.

תראי יקרה,

כולנו בני אדם, בשר ודם, אנושיים.

ומכורח כך - יש לנו אנרגיה מוגבלת.

לכל אחד יש את ה100% שלו.

וזהו.

אין 101

ואיןם גם 1,000

אז אם יש לשנצקי 100% אנרגיה

והיא משקיעה 60 בעבודה 1

ועוד 10 בעבודה אחרת

ועוד 20 בקימות בלילה

ועוד לילדים

ועוד לניקיונות

ועוד לבישולים

ו..

ו...

ונגמר!!!

זהו, אין עוד אנרגיה!

כולנו בוחרים במה ואיפה וכמה להשקיע את האנרגיה שלנו.

לכולנו היא מוגבלת.

אם אני מפנה זמן עכשיו לכתוב הודעה - זה אומר פחות זמן עם הילדים כרגע

אם אני יותר זמן עם הילדים במהלך היום - זה אומר פחות הכנסה שאוכל להכניס בעבודה

אם אני מקבלת עוד ועוד עבודה - אני זוכרת שזה על חשבון הזמן שלי איתם

אם אני בהריון / אחרי לידה - אני זוכרת שאין כמעט שום אנרגיה חוץ מלהחזיק מעמד ולהיות עם התינוק וגם אז זה שואב כ"כ

אם אני יוצאת עם בעלי - אני יודעת שעכשיו אני משתיקה את הטלפון ועלולה להפסיד דברים אחרים באותו זמן

אם בחרתי להעמיד סיר גדול ומושקע - אני יודעת שבערב אהיה יותר קצרת רוח ופחות אכיל ואהיה סבלנית לבעלי ולילדים

וכן הלאה...

זה באמת לא נגמר.

אנחנו כל הזמן מתעדפים את מה שחשוב לנו באותו הרגע.

רק חשוב חשוב לזכור שנמצא איזונים בהכל.

שנרגיש שאנחנו פועלים לפי המגמה של מטרות העל שהצבנו לעצמנו.

שאנחנו בכיוון הנכון

בדרך הנכונה

שאנחנו פועלים לפי הערכים בהם אנחנו מאמינים

ושחלילה אין לנו דברים שבאים על חשבון דברים אחרים שיותר חשובים לנו ולא שמנו לב...

ואם שמנו לב וזה קרה -

אז הכל בסדר!

אנחנו עוד חיים ונושמים ב"ה!

אז אפשר לתקן

אז אפשר לשנות

וכ"כ חשוב שנשים לב לזה.

ויקרה, האמת שכבר עכשיו את על 1,000 אחוז ולא 100,

כי מה שאת עושה - זה הרבה הרבה יותר מ100!

אבל לצערנו את עדיין נשארת בת אדם ולא מלאך,

לכן הכוחות הולכים ואוזלים

הסוללה הולכת ומתרוקנת

הגוף דורש את שלו

הנפש דורשת את שלה

הנשמה דורשת את שלה

רוצים לכוון אותך

להעיר אותך

לומר לך: היי יקרה שלנו! לאן את רצה? לאט לך יקרה שלנו... לאט לאט.

חשבי קודם כל: מהי המטרה הכי מרכזית שלי בחיים?

ולאחריה אילו עוד מטרות יש לי?

איפה אני רוצה לראות את עצמי עוד 10 שנים? ועוד 20?

מה אני מאחלת לעצמי?

מה אני מאחלת לילדים שלי?

והאם מה שאני כרגע עושה מקדם אותי בשלמות אל עבר המטרה הזו?

או שמא מרחיק אותי?

ואולי אולי אני צריכה "לחשב מסלול מחדש" ולראות איפה אני ***בוחרת*** להשקיע יותר?

אולי אני בעצם צריכה לעשות סדרי עדיפויות - ממש לרשום אותם

ולחשוב למשל - אם עוד 10 שנים אני בת כך וכך,

והילדים בני 10,9 נאמר

ואני רוצה להיות בזוגיות אוהבת ומטיבה ומשפחה שמחה ומלוכדת ומגובשת

עם מודל זוגיות בריאה ואוהבת לילדים שלי, וכמובן גם לי עצמי ולבעלי היקר -

אז אולי אני צריכה להשקיע בעצם הרבה יותר אנרגיה,

משמע הרבה יותר משאבים - משאבים של

זמן

כסף

מחשבה

כוונה

מודעות

פניות

מרחב

מקום

ועוד -

לזוגיות שלי?

לבעלי ולי?

ממש כמו לפני 5 שנים, כאשר היינו רק שנינו?

ואולי אם אני אעשה את זה,

ואולי אוריד כמות אנרגיה מהעבודה,

מהניקיונות,

מהבישולים,

וכו' -

אולי אז יהיה כרגע קצת פחות כסף / קצת פחות נקי / קצת פחות אוכל מושקע וכו' -

אבל לי ולילדים שלי יהיה גם בעוד 10 ו20 ו80 שנים בית ומשפחה שמחה ואוהבת?

ואולי אם לא אשקיע את זה,

ואשאר בדיוק באותו המקום -

אולי ארוויח יותר כסף

כי זה כמה וכמה עבודות

ואולי הבית יהיה מבריק תמיד

ואוכל מושקע תמיד

ואהבה לילדים תמיד

אבל חלילה בעוד 10 שנים לא נהיה יחד תחת אותה קורת גג כי נתגרש?

ואז חלום המשפחה השמחה שלי יתנפץ? לי ולילדים שלי?

ואולי עם כל הכסף שארוויח אוכל לקנות אפילו עוד שנתיים את בית החלומות עליו אני חולמת -

אבל מי יגור בבית הזה?

מי יהיה שם בין 4 הקירות הנוצצים והחדשים והיקרים?

האם יהיו שם אבא ואמא ביחד? אוהבים?

האם תהיה בכלל משפחה לאכלס את בית החלומות הפיזי הזה?

ואם תהיה משפחה לאכלס,

אבל משפחה רחוקה,

הורים מרוחקים

עם קרירות

בלי אהבה

בלי חום

בלי קירבה

עם אדישות

עם "גירושין אמוציונליים" - האם זה מה שאני מאחלת לעצמי? ולילדיי?

לפי המטרות אותן את מציבה לעצמך

לפי מה שחשוב *לך* -

לפי זה תראי מה את צריכה לעשות עם חייך כדי להתקדם לשם.

וכל מה שמקרב אותך לשם - לעשות.

אם לא מצליחים לבד - כאמור, עם אנשי מקצוע 

בין אם זה בפן האישי

הזוגי

המקצועי

ההורי

וכן הלאה...

וכל מה שמרחיק אותך משם - לחשב מסלול מחדש ולראות איפה את משנה.

------------------

אז אם נחזור שנייה לסעיפים למעלה, אפשר למשל:

1. אתם נשואים 5 שנים. -

להבין שב5 שנים האחרונות עברתם *יחד* שינויים רבים

מעבר מרווקות לנישואין

מעבר להורות

מעבר להורות לכמה ילדים

הריונות

לידות

עבודות

עול הפרנסה

עול הבית

השיגרה

וכו' וכו'

ולהבין יקרה, שמה שהשתנה כאן - זה לא שנצקי ובעלה, אלא זו *המציאות עצמה שהשתנתה*

* וכאן מצרפת בסוף ההודעה דברים שכתבתי בהרחבה על כל המהות של הנישואין - מהי בכלל המהות של הנישואין?

מה קורה שם בעצם?

2. יש לכם 2 תינוקות (!) קטנים (!) -

להבין שאלו שני שינויים עצומים. עצומים!

זה שינוי של גוף שעבר הריון 9 חודשים

ולידה

והנקה ותפרים ופצעים וכאבים איומים

זה שינוי של רכבת הרים של הורמונים

של לילה שהוא לא לילה

של אדם שצריך לתפקד בלי שעות שינה

של רצון לברוח לאי בודד ולישון שנה שלמה ברציפות

של אחריות ללא הפסקה

גם כשחולים

גם כשרעבים

גם כשאין כוח

עדיין תמיד תמיד צריך להיות שם בשבילם

וזה עוד הרבה מאוד שינויים שרק לכתוב אותם יקח לי את כל היום...

אז גם כאן.

לעצור.

לראות -

מה אפשר לעשות כדי להקל?

אולי מסגרת לאחד מהם או שניהם?

אולי אפילו כמה שעות בשבוע של מטפלת?

אולי אפילו שעתיים בשבוע בייביסיטר? או בעלי? או הורים? או חברות? שכנות? נערה?

שתשמור עליהם ואני אאגור כוחות?

אולי מניעה לטווח יותר ארוך כדי להתאושש?

אולי לקבל עוד כלים כדי להתמודד עם המציאות הנוכחית איתם? כמו הדרכת הורים או טיפים לניהול חיי משפחה וכדומה?

משהו אחר?

3. את עובדת בעבודה מרכזית

ואז בעוד עבודות (!) -

גם כאן - להבין שזה המון. המון המון המון!

לעבוד עם שתי תינוקות פיצפונים זה כבר וואו.

אז לעבוד בכמה עבודות!?

מה זה יקרה, אפילו סופרוומן לא יכולה לעשות את זה! והיא עוד דמיונית ואת כאמור - בשר ודם

אז לבדוק,

לחשוב -

האם יש לנו אפשרות כלכלית להוריד עבודה?

להוריד אחוז משרה?

לקבל עזרה מההורים?

שבעלי יעבוד?

שבעלי יגדיל את הרווחים?

להתייעץ עם ארגונים כמו פעמונים או מקימי?

או גם עם ניקים כאן שמבינים ועוזרים למשפחות בפן הכלכלי?

ללמוד התנהלות כלכלית יותר נכונה ונבונה?

משהו אחר?

4. את מטפלת בבית

בכל מטלות בית

בניקיונות

בבישולים

בילדים  -

לחשוב -

האם אפשר לעשות מיקור חוץ?

עוזרת?

מנקה?

מבשלת?

מדיח? מייבש?

כלים חד"פ?

אוכל מוכן?

עזרה בתשלום לנערה?

שוצפות במטלות הבית עם בעלך?

להוריד סטנדרטים, לפחות עד שחוזרים לשפיות?

להכין אוכל פשוט ומהיר?

לנקות רק פעם בשבועיים?

משהו אחר?

5. הפן החברתי וחיי החברה שלך נהיה פחות ופחות עם השנים -

לענ"ד, רק אחרי שתגיעי לאיזון בכל חמשת הסעיפים האחרים - יגיע הזמן גם להקדיש אנרגיה לסעיף הזה.

מה שאומר - לחשוב על זה

לתכנן את זה

לפנות זמן לזה

לקבוע את זה

באופן יזום, אקטיבי, ולא פסיבי.

גם קשרים של חברויות לא "נופלים מהשמים" וגם בהם חייבים להשקיע כדי שיתקיימו.

אז לחשוב -

אולי פעם בחודש נאי מפנה לי את מוצש?

אולי פעם בשבוע אני מפנה לי שעה וחצי בערב?

אולי פעם בשבועיים אני מפנה לי את בוקר שישי?

וכן הלאה...

ולקבוע.

ולצאת

וליזום.

להתחיל מפעם אחת.

רק אחת.

השאר כבר יבוא אח"כ.

6. הזוגיות שלך ושל בעלך במצב לא טוב כדברייך... -

חוזרת למה שכתבתי בהתחלה,

להשקיע

להשקיע בזוגיות

לפנות לה את הזמן והמודעות ותשומת הלב

להשקיע לבד

להשקיע יחד

להשקיע בעזרת אנשי מקצוע

לעטוף אותה מכל הכיוונים בכל הדברים הטובים שמאפשרים לזוגיות לצמוח.

וכל מה שמקדם אתכם לעבר כך - לעשות. בלי חשבונות של אין לי זמן או אין לי כסף או אין לי כוח

כי בגירושין חלילה הזמן יהיה עוד יותר חסר

הכסף יהיה עוד הרבה יותר חסר

והכוח יהיה הרבה יותר חסר

והכל בעצם יהיה הרבה יותר חסר...

חשוב להפנים את זה. על אמת.

כי לפעמים אנחנו מתעצלים או אומרים לעצמנו "נו טוב, שיהיה. יהיה טוב.

למי יש כוח / סבלנות / כסף / זמן / אחר לטפל בזה עכשיו..."

ואז עוברות 10 שנים במקרה הטוב

ואנו עלולים למצוא את עצמנו עם ריקנות גדולה

עם חור ענקי בלב

עם ריחוק זוגי

עם 150,000 ש"ח שנזרקים לעורכי דין לענייני גירושין

עם 2 משכנתא, 2 ארנונה גז מים חשמל, 2 סטים של בגדים / רהיטים / וכו'

בלי שום כוח מכל המאבקים על משמורות, הסדרי ראייה, מזונות, כאבי לב, פסיכולוגים, 

בלי טיפת זמן לעבוד ולהיות אם חד הורית במקביל

עם בית החלומות (הפיזי) שקנינו, אבל בלי המשפחה השמחה והמלוכדת שחלמנו שתהיה בתוכו,

עם אכזבה ועצבות גדולים

עם לנסות לצאת עכשיו "לשוק" ולהכיר מחדש בני זוג

שגם הם לרוב עם ילדיםפ משל עצמם,

עם חסרונות שלהם, כי אין אין אין אדם מושלם,

עם שריטות שלהם,

עם משקעי העבר שלהם

ולהכניס את כל זה (+עוד בערך מיליון דברים שלא כתבתי מפאת קוצר הזמן) לתוך "קערת החיים החדשים שלנו" - ולערבב

ולהכניס שוב את המציאות עצמה

את השיגרה שתהיה אחרי 5 שנים

עוד הריונות

לידות

פרנסה

עומס

עומס

חוסר זמן

ויכוחים

ריבים

חסרונות שלי מתנגשים עם חסרונות שלו

כעסים

צעקות

ריחוק

מובן מאליו

שחיקה

אחריות

עול

וכן הלאה וכן הלאה...

זה *ממש* לא עדיף על מצב של עכשיו, שאפשר לטפל ולשפר ולהעצים אותו. לכתחילה.

------------------

זהו בגדול,

* מצרפת כפי שכתבתי קודם את הדברים שכתבתי בהרחבה על מהות הנישואין

(צריך לגלול לסעיף 11 בהודעה המצורפת כדי להגיע לשם ):

יקרה, - הריון ולידה

ב"הצלחה רבה רבה יקרה,

שיהיו רק בשורות טובות וישועה שלמה,

בכל התחומים

היא קודם להשקיע מאמץ ואנרגיה בלפתור את הבעיה הזוגית הרבה לפני העניין החברתי..

בסופו של דבר בן הזוג אמור להיות גם החבר הכי טוב שלנו..

את אומרת שאתם בקושי מחליפים מילה.. האם יש בניכים קירבה פיזית? 

אמרת גם שניסיתם לדבר ולא הועיל.. האם פניתם לעזרה מקצועית?

חשוב שקודם כל תלכו לטיפול. אם הלכתם ולא עזר, תלכו למישהו אחר. כשצריכים רופא מומחה הולכים ושומעים כמה חוות דעת כי מבינים כמה זה חשוב לבריאות. אז זה גם מאוד חשוב לזוגיות להתאמץ למצוא את האחד שבאמת יכול לעזור לכם. אם הרצון להצלחת הנישואין הוא הדדי, אין כמעט סיכוי שלא תצליחו..

לגבי עבודה,

אמרת שאת עובדת בכמה עבודות. במה את עוסקת? למה את מרגישה צורך בלעבוד כ"כ הרבה? האם בעלך עובד? אולי יש אפשרות למצוא עבודה אחת "נורמלית" הן בשעות העבודה והן מצד השכר?

לדעתי זה לא כ"כ תקין להכניס את עצמינו למצב שעובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה בעיקר אם את גם אחראית על הכל בבית. צריך איזון. אני לא מכירה את כל הפרטים והרקע לדברים כדי לייעץ ספציפית, אבל בגדול ככה אני רואה את זה..

לגבי חברות, אני בטוחה שכשתפתרי את 2 הדברים העיקריים שהזכרתי אז יהיה לך הרבה יותר קל לשמר חברויות ולהשקיע שם.

בכל אופן אם יש לך לפחות חברה אחת שאת יכולה לדבר איתה על הבעיות שלך (או אפילו מישהו מהמשפחה) זה מאוד חשוב. את עוברת תחושות לא פשוטות בכלל ומכוח ההרגל את חושבת שאת כבר במצב הישרדותי ולכאורה כל עוד אין פיצוץ את ממשיכה באדישות כמו רובוט.. זה לא יחזיק מעמד וחבל להיות כבר עם 5 ילדים בגיל מבוגר ולהבין שאי אפשר להמשיך בזוגיות.

חשוב לשתף מישהו ולקבל עצות והדרכה.. מישהו שישים עלייך עין ויהיה לו אכפת שאת לא הורסת לעצמך את החיים. מישהו שיכוון אותך. שיתן לך מקום לשפוך את הלב ואת הדאגות שלך. כל זה בנוסף לטיפול זוגי מקצועי ואולי אפילו טיפול אישי. קודם כל תאהבי את עצמך ותשקיעי בכך שיהיה לך טוב וזה יקרין החוצה גם לזוגיות

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..