ואני חושבת שמבחינת החום זה תלוי עד כמה השיער שלך ארוך ואיך את תלכי איתו אחרי התרומה,אם תלכי איתו פזור אז זה יהיה יותר משחרר ופחות כבד (אולי עכשיו את לא מרגישה אבל אחר כך אפשר להרגיש שירד משקל)

אבל עדיין חם,אני בשתי התרומות הלכתי עם קוקו כדי שלא יהיה לי חם (לא סותרת שזה הרבה פחות חם)

דבר שני באמת כדאי לשים לב שהולכים לספרית או ספר שבאמת יזרמו איתך נגיד לי בטעות עשו מדורג בלי לשאול ואחר כך סבלתי מזה כי לא יכולתי לאסוף את השיער...

גם בפעם השניה אמרתי לספרית הכי ארוך שאפשר שישאר שתעשה וזה היה מצוין כי השיער לא היה קצר הוא היה בינוני

גם שיקול הוא אם יש לך תלתלים או חלק או גלי זה מאוד משפיע על המראה של השיער אחר כך למשל אם יש לך תלתלים תצטרכי לשים קרם להורדת נפח

אגב אני ממש לא מתחרטת כי אני אוהבת את המראה של שיער ארוך אבל אצלי לוקח מלא זמן לטפח אותו אז כשהוא ארוך מתישהו נמאס לי...

וגם לדעתי אחר כך יש הרגשה של תרומה,של זה שעשית משהו טוב וזה הרגשה שקשה לתאר במילים וגם פעם בכמה זמן אני לפחות מרגישה שאני צריכה איזשהו שינוי שהוא לא משהו גדול זה כמו להסתפר אבל גם יש חשיבות לתספורת...

מקווה שעזרתי...

אם יש שאלות או שלא הייתי מובנת מוזמנת לשאול בשמחה

שמה שלדעתך יהיה הכי נכון גם לעצמך וגם לסביבה

אני לא חשבתי על האפשרות הזו אז תמיד פשוט הסתפרתי בלי לגזור קצוות קודם 

ודווקא החברה בכלל לא לוחצת...

מחכה שהוא יהיה מספיק ארוך כדי לתרום ושיהיה יחסית ארוך כי קארה נראה עלי זוועה.

למרות שדי הבאתי אותו על עצמי.

כשהייתי בכיתה ה' סבתא שלי החמיאה לי על השיער הארוך ושאלה מה אני רוצה לעשות איתו, לא שמעתי על הרבה דברים שאפשר לעשות עם שיער ארוך, אז אמרתי שאני אתרום אותו. התחלתי לדבר על זה בהתרגשות עם הרבה אנשים סביבי, עד שלא הייתה לי בררה אלא לעמוד במה שאמרתי.

עד אז אמא שלי תמיד עשתה לי שתי צמות כדי להתמודד עם השיער הארוך והנפוח שלי, ופוני כדי להסתיר את המצח הענק שלי. הפוני היה כמו איזה גוש שיער על קדמת הראש מרוב שהשיער שלי היה נפוח.

בגלל הקיצור המשמעותי בשיער כל מה שיכולתי לעשות זה קוקו פצפון בסוף הראש וגם התחלתי להאריך את הפוני שלי בכך שפיצלתי אותו ושמתי את השערות המתארכות מאחורי האוזניים.

בסוף כיתה ז' שוב התחלתי לדבר על לתרום עוד פעם כי השיער התארך מספיק, ומרוב דיבורים לא הייתה לי בררה אלא לעשות את זה, וסבתא שלי שוב נחרדה. הבאתי חברה שצילמה את כל האירוע המרגש הזה.

זאת הייתה התספורת הכי קצרה שהייתה לי, השיער התארך רק בקושי והשיער שנשאר לי בקושי היה בקו האוזן. רק אז הפוני שלי באמת נעלם, כי הוא נבלע בשאר השיער הקצר.

לא יכולתי לאסוף אותו מרוב שהוא היה קצר, וזה נראה כאילו יש לי יש קסדה על הראש מרוב נפיחות, אז שמתי בנדנות עד שיכולתי לאסוף אותו לאחור בקוקו ואז בצמה.

בשבוע רבנית באולפנא בדרך כלל מארגנים תרומת שיער, עודדתי בנות אחרות לתרום בחמישית כי השיער שלי היה רק בקושי מתאים ורציתי להאריך אותו עוד קצת ולא ללבוש בנדנות.

אז בסוף כיתה י' גם תרמתי שוב, זה דווקא היה די ספונטני, עברנו כל המשפחה ליד מספרה ואמא שלי אמרה שאח שלי צריך להסתפר, ואז גם אני אמרתי שאני רוצה.

הפעם קניתי כמה קליפסים שחברה שלי אמרה שהם גדולים ביחס לקליפסים רגילים, שוב כי השיער שלי כ"כ עבה, והלכתי עם השיער בקליפס עד ששיער עבר את הכתף ויכולתי לעשות צמה.

לפני בערך חודשיים נמאס לי מהמצח הענק שלי, וראיתי שאם אני עושה שביל בצד במקום למשוך את כל השיער אחורה זה מקטין אותו יחסית, אז מאז אני תמיד עושה שביל בצד וצמה (די קטנה) , ובשבת לפעמים אני הולכת עם קליפס.

השיער שלי מגיע קצת אחרי הכתף עכשיו. אני חושבת שאני אתרום עוד פעם אחת עוד שנה בערך ואז אאריך את השיער בשביל החתונה, בינתיים תרמתי כבר שלוש פעמים והשיער שלי כ"כ עבה עד שאני חושבת שכל תרומה שווה כמו שתיים.

וואו, יצא לי ההיסטוריה המלאה של השיער שלי.

כשתורמים שיער במספרה משלמים על זה?

את זה גם אמא שלך יכולה לעשות בבית.

אחרי התרומה היא חופפת את השיער מיישרת את התספורת, לי זה עלה משהו כמו 50 שקלים אם אני לא טועה.

אוי זה נשמע מלחיץ לתרום. אני אוהבת את השיער שליי

לי יצא לתרום כבר פעם אחת שיער ממש ארוך

ונשאר לי אחר כך שיער קצר כי הספרית הגזימה...

מאז אני מגדלת שנתיים...

והחלטתי ששוב אני תורמת, אממה, את לא יכולה לדעת מה באמת עושים עם השיער 

שאת מביאה אחרי כל ההקרבה הנפשיתתת ולכן נתנו לי רעיון מצויין!!!-

למכור את השיער,

ואת הכסף, או את חלקו, לתרום לארגון שרצית לתרום לשם שיער.

זה גם רעיון מצויין....

ובהצלחות!!!

אחרי התרומה יש הרגשה כיפית בלבבבבב!!!!

אבללל בחיים אל תתרמי כי מישהי אומרת לך! זאת טעות נוראית! את צריכה לתרום אך ורק אם את שלימה עם זה מליון אחוז! לא מאה! כי זה וואחד תספורת!!

או שהם עושים ממנו פאה, או שאם הוא לא תאים לסוג הפאות שלהם, הם מוכרים אותו ובכסף משתמשים לתהליך יצירת הפאות.

אם את לא סומכת על הארגון הזה (אני מניחה שאת מדברת על זיכרון מנחם) אז למה לתרום לו?

אני מבינה שאת מצד אחד רוצה לתרום (או לגזור) כי את חושבת שזה יהיה טוב..

אני אגיד לך תאמת אני גזרתי אבל לא תרמתי.. יש לי שיער גלי מתולמל חלק כזה.. שיער מקורזל קיצר חחח

ואני לא רציתי לתרום, כי אם היתי תורמת השיער שלי היה נראה זוועה

קיצר גזרתי לגודל שאני חושבת שהוא טוב, השיער שלי נהייה בריא יותר (: 

זה לא כזה נורא זה מרעננן כזה וזה גם גודל די מהר אני נגיד תרמתי ואחרי שנתים שלוש תרמתי עוד פעם .

אה ואם יש לך שיער מתולתל אז אני לא ממליצה. אני ממש רוצה לגזור ויש לי שיער עווה וקצת מתולתל אז אני לא גוזרת כי לא יהיה לי צמות(צמות זה הפיתרון היחידי לשיער שלי ). 

קיצור זה כייף וזה לא כזה נורא זה גודל די מהר .

אני חושבת שפחות משנה האם את רוצה לתרום או לא...

ז"א, שלא אובן לא נכון, יש הרבה יתרונות וצדדים בלתרום. וזאת זכות עצומה. אבל, היא לא שווה את זה אם תתחרטי על זה אחר כך. אם את שוקלת לעשות את זה, תעשי את זה רק אם את שלמה עם זה.

כמה נקודות קצרות:

צריך שש שבע צמות בשביל פאה אחת (לא משתמשים בכל שערה...). זה אומר שכדי שמישהי תוכל להשתמש בפאה עד שהשער שלה יצמח לה שוב, צריך שפי כמה וכמה בנות יתרמו. זה גם משתנה בנוגע לסוג השער- הרבה פעמים מוכרים שער שלא איכותי מספיק, ומשתמשים בכסף שמקבלים תרומתו כדי לממן את תהליך ההכנה. יכול להיות שתצליחי למכור ביקר יותר ולתרום את הכסף ישירות- שווה לבדוק, לסוגים מסוימים של שער

שער גדל בערך 15 סמ בשנה. זה אומר שאחרי שנה וחצי הוא כבר ייראה לך בערך כמו שהיה מקודם. ואם את לא מסתפרת ממש קצר (כך שחייב פזור), כנראה שעוד קודם. זה לא אומר שזה יהיה מיד אותו הדבר, וזה כן שינוי דרמטי, אבל עדיין- זה עובר, ומקסימום יהיו לך תמונות מביכות

אם את תורמת- יש מלא מקומות שיספרו אותך חינם, בצורה זהה לאם לא היית תורמת. ההבדל היחיד הוא שבמקום לגזור מפזור וליישר גוזרים מצמה ומיישרים. הנה הקישור - מספרות – Zichron Menachem – זכרון מנחם

(כדאי להתייעץ עם חברה ולשאול איפה היא הסתפרה ואיך היה. יש ויש)

את יכולה גם לשלוח להם ישירות- זכרון מנחם, ת.ד. 16383 ירושלים מיקוד 91163. אפשר גם לשלוח לעזר מציון או לארגונים אחרים שמתעסקים בזה.

בהצלחה!

ג"נ: השיער שלי מגיע כרגע עד הברכיים, לא, אני לא מתכננת לתרום אותו כרגע, וכל פעם ששואלים את זה זה משכנע אותי שבאמת עדיף שלא.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....