חלילה לא מדברת על בעלה, אבל זה איך להיות אדם, לראות את השני להבין יש עוד רגשות וצרכים ביקום חוץ ממך.

וזה עניין של מידות, אם כי אני מכירה כאלה שיש להם מידות טובות אבל זה על חשבון האישה שלהם.

ספרי בסיס

השקעה בסיסית

הבנה בסיסית שכל כך כל כך עוזרת

תופעה שקורית..

פתאום קצת להתגעגע לבית של ההורים - היכן שאת הילדה שדואגים לה...

אבל אדם צריך לגדול, להצמיח כנפיים, להיות בעצמו ההורה.

כמובן, בלי לוותר על הכרת הטובה והיחס הקרוב להוריו.

וכאן - יש מקום להעיר על משהו, אחרי האמפתיה לתחושתך:

את מביעה געגוע להורייך, 

ובאותה נשימה כותבת: "זה בסדר שאני אגיד לך שזה גורם לי לא לרצות לבוא אליהם.
זה לא בסדר שתכעס ותגיד לי " אז אל תבואי".

יתכן שגם לבעלך יש תחושות של קרבה דומות ביחס להוריו. והוא נפגע כשאת מדברת עליהם כך. גם אם יש דברים שאת "צודקת".

מצד אחד - לדבר בשבח הורייך, מצד שני, בגנות הוריו בפניו ולהתפלא שמגיב בתרעומת.

אז בוודאי נכון שהוא יביע אמפתיה לתחושת הקושי שלך, ותחשבו ביחד איך פותרים את הדברים.

אבל כאשר מה שאת דורשת זה שהוא יאמר משהו עליהם, "אח"כ הם".. את דורשת ממנו בעצם שבשביל הרגשתך  הטובה, ידבר שלא כהוגן על הוריו. לא זו הדרך.

לדעתי, את צריכה להתמקד בהסברת הקושי, לשאול מה הוא מציע. לבקש שיבין למה זה לא נעים לך. כל זה בסדר גמור.

אבל לא לומר עליהם דברים רעים, ובוודאי לא לצפות שהוא יאמר עליהם משהו לא טוב.

להתמקד בלהסביר מה לך לא נעים אישית - תוך כיבוד העובדה שהם הוריו והוא אוהב ומכבד אותם. כמו שהיית רוצה ההיפך.

הצלחה רבה.

וזה מה שהבנתי כשקראתי את המונולוג שלך, שבאמת היה נוגע ללב, עם הסוביקטיביות הגמורה שלו.

נכון, את מספרת. נכון. אני רוצה לשתף אותךָ.. נכון - אני מצפה שכעת תתייחס אל הקושי שלי. הכל נכון.

אלא שכנראה בסערת רוחך, והמיקוד שלך בתחושות שלך - לא היית מספיק מודעת לזה שאת מדברת איתו על ההורים שלו... וכפי שכתבתי - הם יקרים לו כנראה לא פחות מהורייך לך. וגם הוא הגיב מהמקום "שלו" האינסטקטיבי ביחס למשהו על הוריו... לא מתוך שיקולים מקיפים, איך קודם להשתתף ואח"כ להסביר מה לא היה לו נעים וכו'...

אלו דברים שממש קורים. בפרט שאתם עוד זוג צעיר, וסה"כ כנראה זוג צעיר טוב.

לכן, אולי הכי טוב, לומר לו, שסליחה אם הוא חש כאילו באת לגנות את הוריו. חס ושלום. רק באת לשתף בתחושה הלא נעימה שהיתה לך אז, ובאופן טבעי באת לשתף את השותף הכי קרוב שלך כיום, שזה הוא. וכמו שבכל דבר שאת מרגישה לא נעים - הדבר הכי טוב לך זה שהוא יביע הבנה להרגשה שלך באותו זמן. אפילו לפני עצות.. ושיתכן שבגלל שבאת לשתף, לא שמת לב אולי הוא יֵצֵא בהרגשה כאילו אומרים על ההורים משהו לא טוב, ואז בתור בן טוב "יגן עליהם"... כי כאן את לא פורקת קושי שהיה עם מישהו אחר.  אז תסבירי שחלילה, לא זה הענין. ואם הוא יוכל לעזור לך איך תרגישי יותר טוב איתם בנקודה המדוברת, ממש תשמחי, כי גם את רוצה את הקשר הטוב עם משפחתו.

ולסיום - תדעי שאכן זה דבר מאד מצוי, שאיש, ישר "מחפש פתרונות", כשהאשה סה"כ רוצה שיסכים איתה על הקושי שלה. לפעמים כבר לא צריכה כלום אח"כ...  גברים צעירים ביחוד, לא יודעים את זה. כי אצלם זה לא בדיוק כך.

לכן כדאי בהזדמנות להסביר את זה (וכבר הבלעתי את זה במה שהצעתי מקודם לומר לו).

הרבה טוב לשניכם..

נשמע מההודעות שלך שאת בכללי בתקופה ירודה קצת :-*

בעלך כנראה הגיב מהבטן, כמו שהרבה אנשי מגיבים כשיש להם תחושה שמותחים ביקורת על המשפחה שלהם.

זה כל כך לא נעים, אבל באמת זה תגובה אוטומטית. עוד לפני שהוא חושב עצם זה שאת מותחת ביקורת על המשפחה שלו מעמיד אותו מיידית בצד שלהם, וזה יוצא שזה מעמיד אותו מולך.

להתגבר על האוטומט הזה זה קושי באמת ענק, ומי שמצליח זה עילאי בעיניי.

אני לא אומרת שאסור למתוח ביקורת, ובטח ובטח שכדאי לשתף.

אני גם לא יודעת מה שיתפת.

אבל בכללי, לדעתי, כשזה נודע למשפחה שלו - 

1. כמה שיותר לנסות קודם לעבד אצלך, בתוכך, וממש ממש לנסות לייצר עליהם עין טובה. לא רק בשביל הקשר בינך לבין בעלך, אלא בשביל היכולת שלך להיות חלק מהמשפחה הזאת, שהיא שונה ואחרת אבל משפחה שלך.

2. אם בכל זאת צריך לשתף, כדאי כמה שפחות לדבר עליהם, וכמה שיותר על איפה השוני וגש אותך, מה הצורך שלך, מה הבקשה הספציפית והממוקדת שלך.

- כשאנחנו יושבים בשולחן שבת ואתה מפנה לי קצת את הגב אני מרגישה לבד

- ישמח אותי מאד שתשאל אותי מה אני רוצה לאכול, זה נותן לי תחושה שאתה זוכר שאני פה ודואג לי

- בשבתות קיץ הייתי רוצה שנצא לסיבוב או למקום שיהיה בו זמן רק שלנו, זה ייתן לי כוח וחשק לשאר השבת

- אם מישהו מתלוצץ איתי ואתה צוחק גם זה פוגע בי מאד כי אני מרגישה לבד מול כולם

ולהזכיר שוב ושוב שזה לא המקום הטבעי שלך, ואת עושה מאמצים להיות חלק, והוא בדיוק הנקודה שבה את חלק מהמשפחה הזאת, בלעדיו אין לך קשר אליהם.

למה שלא תגידי לו את זה?

למה כשהוא נותן לך פתרונות/לא תומך מספיק תגידי לו,

אני רק צריכה שתתמוך בי?

שתגיד לי (ואני מצטטת אותך):

אני מבין אותך
זה באמת באמת קשה.
זה קודם כל את,
אחר כך הם.
ואני אעשה הכל כדי שיהיה לך טוב
כי אני אוהב אותך הכי בעולם,
ואת באמת הכי חשובה לי,
יותר מכולם.

תלמדי אותו איזה מילים עושות לך טוב, ומה מרגיע אותך.

(וגם אם זה ישמע לך מלאכותי, אז מה? גם בכיתה א' אנחנו מדקלמים אותיות עד שמפנימים... הוא לא מכיר את הדרך שלך תלמדי אותו והוא ילמד ובהמשך כבר יעשה לבד, ואם ישכח וישר יביא לך פתרונות לאיזה משהו שתתלונני באוזניו תגידי הי הי, אני לא צריכה פתרונות עכשיו רק תמיכה, ואז הוא כבר יעשה מה שצריך..)

אני גם נשואה די טרייה, 

כשהייתי רווקה ידעתי שההורים שלי אוהבים אותי ואני אותם, אבל עכשיו, אחרי שהתחתנתי אני מעריכה אותם עוד יותר, רק מחכה להיות בקרבתם. 

ומאוד מאוד מאוד קשה לי להיות אצל ההורים של בעלי, מבחינה מנטלית, מבחינת ההערות, הכל.. הם שונים מאוד ממה שאני מכירה ואוהבת. 

בשבת האחרונה מאוד נפגעתי מחמתי, כשזה היה רצף אירועים שהרגשתי מאוד לא נעים, התאפקתי התאפקתי ובסוף זה יצא לבעלי. וגמאני קיבלתי תגובה שלא ציפיתי לקבל ממנו. ואני באותה תהייה, אם זו התגובה, האם כשאני נתקלת בקושי מול המשפחה שלו, אני צריכה לסגור את הפה ולשמור את זה בבטן?! מה אני אמורה לעשות בפעם הבאה. 

וכמוך בדיוק, ברגעים כאלה כ"כ מתגעגעת למשפחה שלי, שתקבל כל הערה, וידאגו לי ויעשו שיהיה לי הכי טוב. 

מזדהה ומחפשת פתרונות.. 

הקושי מובן.

הטעות שלך כשאת מעלה מולו - שאת לא מבינה שבשבילו משפחתו חשובה לא פחות ממה שמשפחתך לך..

אז יש את הצורך שלך לפרוק - מול זה שבאותה "פריקה" את פוגעת בו, בכך שאת מדברת קשות על משפחתו.

לכן, קודם כל צריך לקבל את זה שזו היא משפחתו. אינה חייבת להיות דומה למשפחתך, להשתדל לא לעסוק בהשוואות, את מקבלת אותם כי הם משפחתו של בעלך ואת מכבדת את זה.

אח"כ, כשרוצים לפרוק משהו שלא היה לך נעים, זה צריך באמת להיות מאד בזהירות. קודם כל, לראות אם זה באמת כ"כ נורא, או שאפשר "לדלג" על הענין. ואם באמת יש צורך, אז להקדים אולי שאת באמת מכבדת את המשפחה שלו, ורוצה שיהיה לך איתם יחס טוב הדדי, אבל היה משהו שלא היה לך נעים; ולהקדים ולומר שאת לא באה חלילה לגַנות ולהאשים, אלא שאולי יוכל לעזור לך איך תוכלי להתגבר על הקושי שלך. ותוסיפי, שידע שגם עצם זה שהוא מבין מה היה לך קשה - בלי להאשים אף אחד, סתם מבחינת ההרגשה שלך - כבר עוזר לך מאד.  

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר