גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')

וחוץ זה, שזה יהרוס לי את האפשרות לקבלה לכמה בתי ספר שאני רוצה.
ואני בת🙂

קודם כל- תעצימי את עצמך על ממ שאת הלי קשר לאחרים.
תמיד יהיה לאנשים מה לומר על כל דבר שתעשי. כדאי לך לקחת את זה איתך כי זה לכל החיים..

ולגבי בתי הספר- היא גרושה. לא נשואה. אל תהי בטוחה שזה ימנע ממך להתקבל לבתי הספר האלה, ויותר מזה.. אם כן, בעיניי זה מעיד על בית הספר ולא בהכרח לחיוב.

ולגבי ההשפלה-
תחשבי עליה. כיסוי ראש מסמל את היותך נשואה. יש גם ככה סבל וכאב לה גדול בכל עניין הגירושין. אולי זה עול ותזכורת תמידית בשבילה?

היא פשוט גם כבר מרימה ידיים.
כל ההתנהלות שלה השתנתה.
היא הכניסה טלוויזיה שבחיים לא הייתה עוברת לנו בפתח הבית עם אבא
היא יוצאת לברים
מתנהגת כמו חילוניה לגמרי.
חוץ מהכיסוי ראש. ואם היא תוריד אותו,
זה יהיה לי סטירה כואבת מדי

כשאבא שלי עזב את הבית (בהחלטה הדדית), ועזב את הארץ, זה היה קשה לנו. ועדיין כשגיליתי שהוא גם עזב את היהדות (אפילו שזה היה תהליך ארוך שמן הסתם היה ידוע גם לאמא שלי, פשוט אני הייתי קטנה מכדי לשים לב), זה היה כואב יותר. לא כי זה חיצוני, אלא כי זה מעציב כל אדם שעושה את זה ועוד יותר אנשים שהם קרובים אלינו ואפילו חינכו אותנו.

 

אבל אני לא מחנכת אותם. זה כואב, וזה שלהם לגמרי, וזה ממש לא אמור להשפיע עלייך. אם כבר אז זה יכול להשפיע לטובה, את מחליטה אם זה יחזק אותך או יחליש, כך בדיוק קרה ביני לבין אחים שלי שכל אחד מאיתנו הלך לכיוון אחר...

נשמע שהמשפחה שלכם עוברת תקופה קשה, וכל אחד מתמודד איתה אחרת. עצה שלי: תמצאי את הכיוון שלך ואת מה שעוזר לך לטוח הרחוק והקרוב, ולכי על זה. ההורים שלך הם אנשים גדולים, וגם אם הם מתנהגים כילדים זה מה שהם עושים עכשיו כדי להתמודד עם התקופה הקשה שלהם.

תגידי לה מה מפריע לך, זה ברור שהיא רוצה לדעת, אבל מה שמפריע לך לגבייך ולא לגביה או לגבי מה שיגידו עליכם. זה מספיק קשה גם בלי לערב את הסביבה בזה.

 

שולחת לך מלא כוחות וחיזוקים! את יכולה לעבור את זה, ולגדול מזה

ויותר אנשים ידעו מיד, אבל תזכרי כמה דברים:

1. יש כיום יותר ויותר נשים שהולכות בלי כיסוי ראש גם כשהן נשואות. זה מבאס, אבל לפחות זה אומר שהיא תוכל "להיטמע" בהן וזה לא בהכרח יהיה אומר לאנשים שהיא לא נשואה.

2. בית ספר שלא יקבל אותך לשורותיו בגלל זה הוא כזה שאני אישית לא הייתי רוצה שהילדים שלי ילכו אליו. אני משערת שאת כנראה במגזר שזה משנה להם, ובתי הספר בהתאם,  אולי יש עוד אפשרויות שלא חשבת עליהן שיכולות להתאים לך הרבה יותר (גם במובנים המורכבים והאישיים)?

3. נכון שלדעות רבות גם אישה גרושה הולכת עם כיסוי ראש, אבל לדעות רבות אחרות אם זה פוגע בה בשידוכים או בחיים היא יכולה להוריד. לך זו השפלה שהיא מורידה ומצהירה על זה לעולם, לה זו התמודדות להישאר עם זה ולהרגיש עדיין חלק בתוך מה שהיא ניסתה לצאת ממנו, ואולי אפילו השפלה. לא?