זה לא אידיאל להכניס את כל תרבות המערב הביתה..

הוא מתאר שהוא מצליח לשמור על הגבולות אבל אני מאמינה שלילדים זה כבר יתפוצץ בפנים

הכתבה הזו היא חרפה.

חיי ה"גם וגם" האלו, המיש מש שלא יודע מה הוא רוצה מעצמו..  

שלא נאה לו עם הדתיות שלו, והוא חייב לתבל אותה בכל מיני ריגושים מהצד..

שמזלזל באנשים שהם רק דתיים. שאכפת להם רק מהקב"ה ולא גם מהוליווד.

אממה, נכון, לפעמים קשה.

אני לא תמים. אי אפשר לשפוט אנשים על התמודדויות שלהם.

אבל היכן מגיעה החרפה הגדולה?

כשזה נהיה אידיאל, כמו שכתבה @רחל יהודייה בדם, האיש גאה בזה, רואה בזה דרך חיים, שיטה, אידאולוגיה. הוא בז למי שלא כזה. הוא לועג לאלו שלא נפלו כמותו במדמנה...

וכשככה מתנהגים - אז כמו שכתבה @היום יהיה שמח✨ - זה לא מחזיק. הילדים מאבדים את הכל, זה לא עובד, הם לא קונים לוקשים.

ומי כמונו בעלי ניסיון בזה. מספיק להסתכל על החמישים שנה האחרונות כדי לראות שכל, אבל כל, מי שחי בכזו תודעה ודרך - איבד את הדורות הבאים לו. אין דבר כזה לשמר את הדרך הזו. ועצוב.

אמר מי שאמר, טיפשות היא לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות....

יש הבדל בין להיות פתוח ללהיות חילוני

לדעתי הבלבול והערבוב הוא שאחראי למאמר הדי מטופש הזה. כותב הכותב - "אני שומע שירת נשים, ולא מתעטף בתירוץ שלשמוע אלקטרונית מותר ורק הופעת לייב אסור... יש לי חיבה לאלכוהול טוב, אף פעם לא קידשתי על תירוש, אלא על יין חצי יבש ומעלה. אם יציעו לי סיגר טוב מקובה, בהחלט אנסה כי זה מסקרן אותי." 

בשמיעת שירת נשים לגבר יש בעיה הלכתית ברורה. 

אין שום בעיה הלכתית בשתיית יין ואפילו בחיבה ליין. אין שום בעיה הלכתית בעישון סיגר. 

הערבוב בין האסור הלכתית לבין - החיים הטובים/תרבות המערב היא לחילונים, מביאה טשטוש של הגבולות ועיקור של הבסיס שיש לאדם הדתי. 

האדם הדתי חי על פי הלכה. בדגש על חי - גם עם החיים הם טובים ומהנים, כל עוד אין התנגשות עם ההלכה.

"בעל לא יצא מפה" | כן אני דתיה, וכן יש לי טינדר - כיפה

מי שאין לו אידיאולוגיה שלא יתפלא שהוא מצליח לשמוע אנשים אחרים,

החידוש הוא מי שיש לו דרך והוא מכבד אנשים אחרים

לי מרגיש שאנשים כמותו איבדו את הצפון לחלוטין (ואגב אני חושב שרוב מי שלא מקפיד על ההלכה במאה אחוז לא עושה את זה מאידיאל כמוהו)

חרדים מישיבה גדולה והרבה פעמים מנצח אותם,

הציבור החרדי לא רואה בנו בכלל יריב ראוי אז הוא לא טורח ללמוד על עמדותיו (הרב ש"ך והחזון איש לא היו טיפשים ואני מעריך שכן היו להם תשובות, פשוט רואים בדתיים אנשים שלא מאוד אכפת להם מהיהדות)

לכן יש שאלה האם להתנתק מהציבור הדתי לאומי ולהצהיר על עצמנו כחרד"לים או לנסות להרים אותו, בינתיים אני עדיין מאמין בדרך השנייה אבל אנשים כמותו גורמים לי לחשוב על הראשונה

תלך על הראשונה

אפשר הסבר של המילים "תלך על הראשונה"?

המגזר הדתי לאומי הוא לא מגזר אוטונומי מטבעו, כך שנסיון חלק מהצדדים ליצירת אוטונומיה ובידול מהצד היותר חלש רוחנית לא יביא לאותן תוצאות שמביאה האוטונומיה לציבור החרדי- ואני אסביר.

הציבור החרדי מחזיק את עצמו בשיניים מכח הבידול, מבחינתם בידול אומר שכל אחד דואג לעצמו, וכל אחד שומר על עצמו, כך שאין כניסה ואין יציאה. כפועל יוצא של הבידול נולדת שנאה וגזענות. ולכן לא תראה ספרדים שהופכים לחסידיים או ליטאים שהופכים לחסידיים וכן הלאה, למרות שמדובר בתתי מגזר של הציבור החרדי- עדיין כל אחד חי לעצמו (עד הבחירות, וגם אז לא תמיד מתאחדים). ברגע כשתיקחו להם את הבידול (אפילו לא דיברתי על הבידול מכל מה שריח מודרנה נודף ממנו) הם לא יחזיקו מעמד. 

הציבור הדתי לאומי החזק לעומת זאת חי על אהבה, אהבת התורה, הארץ, הזולת, הוא מקבל כל עובד ה' ללא הבדלי נוסח תפילה. אהבה יוצרת קרבה, כך שהציבור החרדלי עדיין חלק מכריע ומשפיע מאד על השיח הציבורי של החברה (הן מבחינה תורנית והן מבחינה חברתית) מהציבור הדתי לאומי הכללי, אילולי אותה אהבת הזולת הציבור הדתי לאומי החלש יותר היה חש התנשאות ומתנתק לגמרי מהציבור החזק והייתה נוצרת תורה שונה (לא שכיום הם לא מרשים לעצמם, אבל לפחות הם יודעים שהם בחרו ברע ולא חושבים שזה טוב מבחינה רוחנית) ומתירנית ללא שום בסיס, האחריות שלנו היא לשמר את המצב הנוכחי בשביל לא ליצור אוטונומיה חברתית תורנית שתגרום לצד השני להישאר בלי מנהיג חברתי תורני אמיתי.
כמו כן אהבה ובידול אלו שני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו. אז אם הדרך כבר הוגדרה כמקרבת א"א לשנות אותה ולגרום למי שעוד מבולבל (מעדיפה לקרוא לזה מבולבל במקום חוטא. כן, בקטע הזה אני קצת נאיבית) לא לנטוש לחלוטין.

לעצם השאלה - אני חושב שהכשל נעוץ בחיתוך הדיכוטומי בין האפשרויות, כאילו זה "או זה או זה".

למעשה זה ממש לא שחור לבן, ואין צורך בכח למצוא הגדרה חדה שתכריח אותנו לגישה מסויימת דווקא.

אין צורך להתבדל בכח, אבל גם לא לא להיות כמו עלה ברוח עם כולם. לא צריך לפתוח מפלגה לעצמנו מצד אחד, אבל כן צריך לדאוג שהילד שלך יהיה בכיתה עם ילדים מבתים יראי שמיים. וזו רק דוגמה קטנה... השורש נעוץ בלב: מצד אחד להרגיש יחד, ומצד שני דווקא בגלל שאנחנו יחד לזכור במה אנחנו שונים וממה צריך להיזהר.

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...