זה לא אידיאל להכניס את כל תרבות המערב הביתה..

הוא מתאר שהוא מצליח לשמור על הגבולות אבל אני מאמינה שלילדים זה כבר יתפוצץ בפנים

הכתבה הזו היא חרפה.

חיי ה"גם וגם" האלו, המיש מש שלא יודע מה הוא רוצה מעצמו..  

שלא נאה לו עם הדתיות שלו, והוא חייב לתבל אותה בכל מיני ריגושים מהצד..

שמזלזל באנשים שהם רק דתיים. שאכפת להם רק מהקב"ה ולא גם מהוליווד.

אממה, נכון, לפעמים קשה.

אני לא תמים. אי אפשר לשפוט אנשים על התמודדויות שלהם.

אבל היכן מגיעה החרפה הגדולה?

כשזה נהיה אידיאל, כמו שכתבה @רחל יהודייה בדם, האיש גאה בזה, רואה בזה דרך חיים, שיטה, אידאולוגיה. הוא בז למי שלא כזה. הוא לועג לאלו שלא נפלו כמותו במדמנה...

וכשככה מתנהגים - אז כמו שכתבה @היום יהיה שמח✨ - זה לא מחזיק. הילדים מאבדים את הכל, זה לא עובד, הם לא קונים לוקשים.

ומי כמונו בעלי ניסיון בזה. מספיק להסתכל על החמישים שנה האחרונות כדי לראות שכל, אבל כל, מי שחי בכזו תודעה ודרך - איבד את הדורות הבאים לו. אין דבר כזה לשמר את הדרך הזו. ועצוב.

אמר מי שאמר, טיפשות היא לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות....

יש הבדל בין להיות פתוח ללהיות חילוני

לדעתי הבלבול והערבוב הוא שאחראי למאמר הדי מטופש הזה. כותב הכותב - "אני שומע שירת נשים, ולא מתעטף בתירוץ שלשמוע אלקטרונית מותר ורק הופעת לייב אסור... יש לי חיבה לאלכוהול טוב, אף פעם לא קידשתי על תירוש, אלא על יין חצי יבש ומעלה. אם יציעו לי סיגר טוב מקובה, בהחלט אנסה כי זה מסקרן אותי." 

בשמיעת שירת נשים לגבר יש בעיה הלכתית ברורה. 

אין שום בעיה הלכתית בשתיית יין ואפילו בחיבה ליין. אין שום בעיה הלכתית בעישון סיגר. 

הערבוב בין האסור הלכתית לבין - החיים הטובים/תרבות המערב היא לחילונים, מביאה טשטוש של הגבולות ועיקור של הבסיס שיש לאדם הדתי. 

האדם הדתי חי על פי הלכה. בדגש על חי - גם עם החיים הם טובים ומהנים, כל עוד אין התנגשות עם ההלכה.

"בעל לא יצא מפה" | כן אני דתיה, וכן יש לי טינדר - כיפה

מי שאין לו אידיאולוגיה שלא יתפלא שהוא מצליח לשמוע אנשים אחרים,

החידוש הוא מי שיש לו דרך והוא מכבד אנשים אחרים

לי מרגיש שאנשים כמותו איבדו את הצפון לחלוטין (ואגב אני חושב שרוב מי שלא מקפיד על ההלכה במאה אחוז לא עושה את זה מאידיאל כמוהו)

חרדים מישיבה גדולה והרבה פעמים מנצח אותם,

הציבור החרדי לא רואה בנו בכלל יריב ראוי אז הוא לא טורח ללמוד על עמדותיו (הרב ש"ך והחזון איש לא היו טיפשים ואני מעריך שכן היו להם תשובות, פשוט רואים בדתיים אנשים שלא מאוד אכפת להם מהיהדות)

לכן יש שאלה האם להתנתק מהציבור הדתי לאומי ולהצהיר על עצמנו כחרד"לים או לנסות להרים אותו, בינתיים אני עדיין מאמין בדרך השנייה אבל אנשים כמותו גורמים לי לחשוב על הראשונה

תלך על הראשונה

אפשר הסבר של המילים "תלך על הראשונה"?

המגזר הדתי לאומי הוא לא מגזר אוטונומי מטבעו, כך שנסיון חלק מהצדדים ליצירת אוטונומיה ובידול מהצד היותר חלש רוחנית לא יביא לאותן תוצאות שמביאה האוטונומיה לציבור החרדי- ואני אסביר.

הציבור החרדי מחזיק את עצמו בשיניים מכח הבידול, מבחינתם בידול אומר שכל אחד דואג לעצמו, וכל אחד שומר על עצמו, כך שאין כניסה ואין יציאה. כפועל יוצא של הבידול נולדת שנאה וגזענות. ולכן לא תראה ספרדים שהופכים לחסידיים או ליטאים שהופכים לחסידיים וכן הלאה, למרות שמדובר בתתי מגזר של הציבור החרדי- עדיין כל אחד חי לעצמו (עד הבחירות, וגם אז לא תמיד מתאחדים). ברגע כשתיקחו להם את הבידול (אפילו לא דיברתי על הבידול מכל מה שריח מודרנה נודף ממנו) הם לא יחזיקו מעמד. 

הציבור הדתי לאומי החזק לעומת זאת חי על אהבה, אהבת התורה, הארץ, הזולת, הוא מקבל כל עובד ה' ללא הבדלי נוסח תפילה. אהבה יוצרת קרבה, כך שהציבור החרדלי עדיין חלק מכריע ומשפיע מאד על השיח הציבורי של החברה (הן מבחינה תורנית והן מבחינה חברתית) מהציבור הדתי לאומי הכללי, אילולי אותה אהבת הזולת הציבור הדתי לאומי החלש יותר היה חש התנשאות ומתנתק לגמרי מהציבור החזק והייתה נוצרת תורה שונה (לא שכיום הם לא מרשים לעצמם, אבל לפחות הם יודעים שהם בחרו ברע ולא חושבים שזה טוב מבחינה רוחנית) ומתירנית ללא שום בסיס, האחריות שלנו היא לשמר את המצב הנוכחי בשביל לא ליצור אוטונומיה חברתית תורנית שתגרום לצד השני להישאר בלי מנהיג חברתי תורני אמיתי.
כמו כן אהבה ובידול אלו שני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו. אז אם הדרך כבר הוגדרה כמקרבת א"א לשנות אותה ולגרום למי שעוד מבולבל (מעדיפה לקרוא לזה מבולבל במקום חוטא. כן, בקטע הזה אני קצת נאיבית) לא לנטוש לחלוטין.

לעצם השאלה - אני חושב שהכשל נעוץ בחיתוך הדיכוטומי בין האפשרויות, כאילו זה "או זה או זה".

למעשה זה ממש לא שחור לבן, ואין צורך בכח למצוא הגדרה חדה שתכריח אותנו לגישה מסויימת דווקא.

אין צורך להתבדל בכח, אבל גם לא לא להיות כמו עלה ברוח עם כולם. לא צריך לפתוח מפלגה לעצמנו מצד אחד, אבל כן צריך לדאוג שהילד שלך יהיה בכיתה עם ילדים מבתים יראי שמיים. וזו רק דוגמה קטנה... השורש נעוץ בלב: מצד אחד להרגיש יחד, ומצד שני דווקא בגלל שאנחנו יחד לזכור במה אנחנו שונים וממה צריך להיזהר.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....