אבל מתוך שלא לשמה בא לשמה

 

בס"ד

 

גם מעשי החסד הגדולים ביותר הבסיס בסוף זה נגיעות אישיות..

קחו דוגמה, עדכנית:

לפני שבועים המנהל תיכון שלנו בא אלי ואומר לי:

"אריאל, תקשיב,יש ילד מהשכבה שלך שממש מתקשה במחשבים, בוי.בי. (למי שמכיר), אני מאוד אשמח אם תוכל לשבת איתו ולעזור לו עם החומר...הוא אמר לי שאתה שולט בחומר"

ישר בלי לחשוב עניתי לו: " בכיף, למה לא?"

הוא אחרי זה אמר לי,שאם הוא יראה שיפור בציון של הילד הוא יעלה לי במגן.

אתם חושבים שיצאתי אגואיסט כי הלכתי היום אל חבר שלי כדי ללמוד איתו למבחן?..

הצ'ופר, או הרווח של העוזר הם תמיד אפסיים לעומת מה שאתה נותן.

בסדר, אז יהיה לי 5 נק' יותר במגן..(אני צריך את זה בכלל??) תמיד הנתינה היא גדולה יותר מהרווח הפיזי. אני בע"ה אני מביא אותו ל-90+. אני ממש לא חושב שאני אגואיסט... ממש לא. ובכלל.. זה לא תמיד ככה.

כן. גם מי שעוזר לאחרים כי הוא מרגיש טוב עם זה הוא אגואיסט. גם מי שלומד תורה בשביל להרגיש את הסיפוק מהלימוד, קרוי 'רועה זונות'. אנשים לא אמורים לעשות דברים בשביל ההרגשה שלהם (למרות שזה יותר טוב מכלום), אלא כי לכך נוצרנו.

קצת נעזרתי בויקי-

אגואיסט אנוכיות (או אגואיזם או אגוטיזם)  = היא מושג המדבר על אדם שהוא עצמו נמצא בראש מעייניו, והוא הראשון לסדר העדיפויות שלו.

לפי זה אפשר לטעון בעצם ברגע שאדם עוזר למישו הוא כבר לא אגואיסט , כי הוא כבר לא בראש מעיינו.
אז לא, הוא לא אגואיסט.

ואגב- להרגיש טוב עם עצמךכ שאתה עוזר למישו זה טיבעי לגמרי. זה לא אגואיסטיות. זה סתם הרגשה טובה.

אבל לא אמורים לעשות את זה בשביל ההרגשה.

 

לא אמורה להיות ההרגשה הטובה שזה נותן לנו.

כמו שאדם שהולך לזונה בשביל לספק את התאוות שלו הוא לא בסדר - ככה גם מי שהוא 'אדם טוב' בשביל הרגשת הסיפוק העצמי שלו אינו לא בסדר. אתה עושה מה שהקב"ה צוה עליך כי הוא צוה עליך. לא כי זה כיף.

ברור שעדיף להיות אדם טוב ממניעים אישיים, ולא להיות אדם רע. כשם שעדיף שאדם יישן בשביל הנאה, ולא שלא יישן כלל.

ונפסק בשו"ע: 'כל מעשיך יהיו לשם שמים, שאפילו דברים של רשות, כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך, יהיו כולם לעבודת בוראך, או לדבר הגורם עבודתו, שאפילו היה צמא ורעב, אם אכל ושתה להנאתו אינו משובח, אלא יתכוין שיאכל וישתה כפי חיותו, לעבוד את בוראו; וכן אפילו לישב בסוד ישרים, ולעמוד במקום צדיקים, ולילך בעצת תמימים, אם עשה להנאת עצמו והשלים חפצו ותאותו, אינו משובח אלא א"כ עשה לשם שמים; וכן בשכיבה, א"צ לומר שבזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצות לא יתגרה בשינה לענג עצמו, אלא אפילו בזמן שהוא יגע וצריך לישן כדי לנוח מיגיעתו, אם עשה להנאת גופו אינו משובח, אלא יתכוין לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך הבריאות שלא תטרף דעתו בתורה מחמת מניעת השינה; וכן בתשמיש האמורה בתורה, אם עשה להשלים תאותו או להנאת גופו ה"ז מגונה, ואפי' אם נתכוין כדי שיהיו לו בנים שישמשו אותו וימלאו מקומו אינו משובח, אלא יתכוין שיהיו לו בנים לעבודת בוראו או שיתכוין לקיים מצות עונה כאדם הפורע חובו; וכן בשיחה, אפי' לספר בדברי חכמה צריך שתהיה כונתו לעבודת הבורא או לדבר המביא לעבודתו. כללו של דבר, חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו, וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך יעשהו, ואם לאו לא יעשהו; ומי שנוהג כן, עובד את בוראו תמיד' (או"ח רל"א)

בס"ד

 

מי שלא אגואיסט לא בנאדם או שיש לו בעיה נפשית

לא ממש נראה לי, כי אתה לא אמור ללמוד תורה ולהתייסר, או שלעזור לחבר ולהרגיש עם זה ממש רע.

אם אני עוזרת לחברה ואני מרגישה ש.. כן, נתתי מעצמי משו, זו הרגשה שכל אחד אמור להרגיש אותה (נראה לי, לעניות דעתי..)

 

אין מה לעשות.

אבל צריך לעבוד עלעצמנו שכל מעשינו יהיו לשם שמיים ולא בשביל עצמנו.

יש לזה עוד המשך אבל אלו עיקרי הדברים ואני חושבת שזה מתאים גם לעניין האגואיזם.