זה כזה מבאס אותי שש"ר לא בקטע של לדבר עכשיו.. מתחמקת כזה, יש לה דברים על הראש. בקיצור לא פנויה אלי. באסה. כל כך רציתי אותה והיא הלכה לי.
אוף אוף.
ולפעמים אני רואה דמויות שמזכירות לי אותו
וזה גורם ללב שלי לפעום
להרגיש
להתרגש
וזה מזיז שמה, בלב שלי, איזה משהו.
ואז אני מתבדה שזה לא הוא
ואז אני גם נזכרת שהוא כבר לא.
הוא כבר לא בסיפור מזמן
הוא כבר שייך לסיפור אחר
ורק בחוויה שלי הוא קיים
כי במציאות הוא איננו בסיפור חיי. מהרגע שהוא סיים את הקשר נגמר הסיפור. נגמר בנינו.
הוא מזמן כבר לא חלק ולא קיים במציאות חיי.
החלק שהיה לו היה ונגמר
כבר המון זמן זה כבר לא.
ורק בראש שלי זה כן
זה שייך
זה קיים
זה נמצא
זה יחזור
אבל במציאות זה לא
והמציאות קובעת
המציאות מראה לנו את הדרך
והמציאות מראה לנו שזה לא
וכל מה שיקרה בסיפור חייו איננו קשור אלי
ואני לא שייכת שם.
ואני לא פונקציה שם.
אני לא דמות בסיפור חייו מאז שהוא חתך אותי.
ואני שואלת-
איך אפשר שזה לא?
איך זה יכול להיות?
זה היה ממש מתאים.
וואי בא לי כבר לצאת
למצוא איזה מישהו ככה טוב
שיהיה לי משהו אחר בכיס
ושיהיה טוב.
אבל המהירות הזאת
הלחץ הזה מהר מהר
וכבר שזה יקרה
והכל יסתדר
וזה יצליח
מראים לי שמשהו פה לא מתנהל כשורה
שאני לא מסוגלת לחיות במציאות הכואבת שלי
ואני חייבת שזה ישתנה מהר מהר
ושהכל יסתדר ויתנהל כשורה
שלא יהיו בעיות
לא להישאר בחוסר הנוראי והבלתי נסבל שיש לי
שהכל ייפתר במהרה
הנה אני אצא איתו והוא יהיה ככה וככה וזהו מעכשיו יהיה לי סוף סוף טוב בחיים והחיים שלי יהיו על מי מנוחות
ואני יוכל להירגע ולחיות בשלווה ובשקט
העיקר להשלים ולמלא את החוסר המטורף לא משנה עם מי
כלומר כן משנה עם מי אז אם לא איתו אז לפחות איתו..
נו כבר שיציעו אותנו ונקבע ונדבר וזה יעשה לי כזה רוגע בנפש שיש איתי כאן מישהו ואני לא לבד
ותוך כדי שאני מרגישה את זה אני נזכרת שלפני שניה אני בכיתי על הבחור הנ"ל ולא האמנתי עדיין שזה קרה ואז ישר תוך שניה מוצאת "פיתרון" ורוצה כבר בחור חדש. אז לא.. ממש לא.. זה כנראה היצר הרע שמנסה לגרום לי לעבור הלאה בכאילו, ולעבוד עלי שזה יסדר לי הכל, ויהיה לי אותו והכל יהיה מושלם וסוף סוף יהיה לי שקט ונחת ולא אהיה יותר בודדה וחסרה, כמו שחשבתי שהבחור הנ"ל יסדר וייתן לי את הרוגע הזה וימלא לי הכל, ואז התבדיתי. ואז קלטתי בדרך הקשה שזה לא יקרה. שהעולם לא עובד ככה. שזה לא אמיתי ולא מציאותי. זה הכל בדמיון המפותח שלנו. המציאות לא מתנהלת ככה.
וזוגיות זה לא שאת מסמנת מטרה- בוחרת איזה מישהו שנראה לך ואז בטוחה שזה הוא כי זה בדיוק מה שחיפשתי ובדיוק המראה ובדיוק ובדיוק ובדיוק וזה חייב להיות הוא עוד לפני שהכרת אותו בכלל, עוד לפני שבניתם משהו ביחד את כבר סגורה עליו וחייבת שזה יהיה הוא ואם לא אז לא בא לך כלום ואין לך כוח לאף אחד אלא רק הוא והוא והוא. ואז לא נותנת לקשר להיות או לא להיות בטבעיות, אלא כל הזמן לחוצה שזה יסתדר ויסתדר ושהוא ירצה ושהכל ילך טוב ושלא יהיו בעיות ושהכל יסתדר לפי מה שאת מחפשת ולא יהיו פערים ושהוא ירצה אותך ושזה יתאים לו. מנסה להתאים את המציאות לדמיון שיצרת במקום לחוות אותה כמו שהיא! לבנות משהו לאט לאט ובזהירות, בלי לחץ ובלי לנתב אותה, במקום לחשוב ולהיות בטוחה שאני יודעת הכל ולהלחיץ את המציאות ואת הבחור ובעיקר את עצמי שזה חייב להיות ויהי מה. ונעשה הכל הכל כי אי אפשר אחרת. ואז גם פתאום דברים לא מסתדרים כמו שרצית ואז את מתוסכלת כי הרי אין משהו אחר וזה רק הוא ודווקא הוא, ואין אף אחד אחר כמוהו שאני רוצה, ולמה לא הוא, ולמה זה חייב להידפק, למה זה לא קורה כמו שרציתי, למה העניינים מסתבכים למה.. ואת נלחמת בכל הכוח אבל מצד שני את גם מפחדת כי זה לא בדיוק מה שרצית אז תחיי עם זה בכוח? תלכי על זה בעיניים עצומות כי אין עוד אופציות?
אי אפשר לחיות ככה זה פשוט לא נכון!
זה רע!
זה לא הדרך.
זה לא תקין.
זה שקר.
