על ישוב מעורב דתיים וחילונים באותו ישוב הסניף יחד , הכול ?
מכירה שתי יושבים כאלה אחד מצליח ואחד לא , כלומר יש מלא רביים,
הייתם רוצים לגדל שם ילדים , דיברתי עם חברה על זה והיא אמרה לי שמה בוטח וזה מועלה
ואז חשבתי שזה לא כמו עייר זה ישוב זה יותר מורכב... מה אתם אומרים?
ובוטח יש עוד שאני לא זוכרת...
אני גדלתי בעיר חילונית והבידול יצר את היכולת שלנו לתקשר ואפילו לקרב.
הקהילה שלנו שמרה על בידול חברתי בין הילדים, אבל למבוגרים היה שיח נרחב.
מה שאפשר לנו לעשות שבתות קירוב מבלי לחשוש על חינוך הילדים.
היה לנו ברור שאומרים שלום לשכנים- שיח מעבר רק המבוגרים יכולים לנהל.
לעומת זאת אני רואה את הגרעין התורני (שהיה בעבר הרבה יותר חזק) ששולח את הילדים לבית ספר ממלכתי שמחויב לקבל את כולם, ואני רואה מה קרה לבנות ממשפחות דוכסיות, אני רואה שילד קטן לא יכול להתמודד עם ההבדלים, הוא לא מבין למה לו אסור ולחבר מותר, הוא לא מבין שאסור לו לאכול בבית של חבר, החוסר הבנה הזה יכול לגרום לו להיסחף בגיל צעיר מאד.
אני חושבת שרק אחרי שאדם יציב מבחינה רוחנית ויודע למה הוא עושה מה שהוא עושה- רק אז מותר לו להתחבר לאנשים פחות ממנו.
ראיתי את זה ובגלל זה התחברתי עוד פעם אחרונה כדי לענות על זה...
דבר ראשון, ברור שזה לא מעולה והכל טוב...
דהיינו, גם אם נגיד (ועוד רגע אני אגיד מה דעתי על כך...) שכדאי לגור שם וזו שליחות וזה חשוב וכו'...זה לא פשוט וצריך לנהוג במשנה זהירות ולפקוח שמונה עיניים...
קודם כל, דבר ראשון לגבי סניף. אם זה סניף בנ"ע מעורב, אני באופן אישי לא הייתי שולח את הילדים שלי לשם. גם לבנ"ע רגיל לא הייתי שולח, אבל כל שכן שיש בסניף בנות חילוניות וכו', זה בחיים לא אעשה, הדרך שלנו היא לא להתקלקל בשביל להחזיר בתשובה וילד קטן לא יכול להחזיר בתשובה ולא צריך להגיע למקומות כאלו, זה הכל.
עכשיו, באופן כללי אם לגור שם או לא...
אז ככה:
זה "הגיע הזמן" מפורש...ואני אפרט למה אני מתכוון...
זה תלוי בשני דברים עיקריים:
א. סוג האדם ורמתו הרוחנית והתורנית, וידיעת התפקיד שלו והשליחות שלו.
ב. זמן בחיים. בשלות ובנייה עצמית אינם יכולים להתנגש עם השפעה באופן כזה גדול.
ואני אסביר.....
לגבי א', יש כמה סוגי בני אדם. יש כאלו שהם יותר "אברהם" דהיינו, כל העולם כולו מעבר אחד והם מעבר אחר, הם יכולים להגיד את דעתם ולעמוד על שלהם כנגד הזרם ולא להיות מושפעים מהחברה לרעה, וגם להשפיע על אחרים, להחזיר בתשובה ("ואת הנפש אשר עשו בחרן") ולקרב אנשים לתורה. יש כאלו שהם יותר "אברהם", ויש כאלו שהם קצת פחות, אבל כל מי שיש לו את התכונה הזאת, יכול באופן כללי להסתדר ביישוב כזה ולא להיות מושפע אלא בדיוק להיפך. כמובן, הוא צריך לדעת את התפקיד שלו, לדעת שהוא בא להשפיע ולא בא להתפרק וכדו'...ח"ו, ותמיד לזכור תמיד את תפקידו ושליחותו ולא למעול בתפקידו ל"ע. צריך גם שהאדם יהיה מספיק מחוזק תורנית ורוחנית כדי שיוכל להשפיע, וככל שהוא יותר חזק רוחנית ותורנית הוא יוכל כך יותר לקרב.
וכאן אני מגיע לב', שבמצבים שהאדם בונה את הקומה הרוחנית האישית שלו, באותו זמן הוא צריך להתרכז בעצמו ולא להתחיל לחזק אנשים אחרים. נגיד, כשאדם נמצא בישיבה או בת"ת או בבית ספר, הוא צריך לקבל ולהיבנות, ובזמנים כאלו די בעייתי לבנות ולהשפיע, זה זמן שאדם צריך להשקיע בעצמו ולא להתפזר ולהתבלבל. לכן, יש פעמים שאם לאדם יש ילדים, שזה יותר בעייתי כיוון שהם קטנים ולא יכולים כ"כ להשפיע בצורה מספיק חזקה, כדאי לוותר על זה. כמובן, זה תלוי בבשלות של האדם, ואם אפשר לשלוח למוסדות תורניים בלי חילונים מחוץ ליישוב, וביישוב עצמו הם יחזקו, אם הם מספיק בוגרים, זה אפשרי. וכל אחד יודע את נפש ילדיו ויכול לדעת אם הם יושפעו או ישפיעו. אני לדוגמא כבר בכיתה ה' הייתי משפיע ולא מושפע, למרות שהייתי די יחיד בכיתה דוס, אבל כבר אז ב"ה מודה לה' על זה, הייתי עם עמוד שדרה וחוסן ויכולתי לעמוד על שלי ולעמוד מעבר השני, אך לא כולם ככה, יש כאלו שהם בבחינת "יצחק", שהם צריכים וחייבים סביבה עוטפת וחמה תורנית ובלעדיה הם לא יוכלו לגדול בתורה כמו שצריך, כמו ששרה גירשה את ישמעאל ולא נתנה לו להישאר כי לא רצתה שישפיע על יצחק.
וכן, גם אם אפשר להשפיע ויש יכולת, וזה גם נותן חוסן וכלים טובים כי כשהאדם מצליח למרות הסביבה לעמוד על שלו, זה רק מחזק אותו ואת דעתו עוד יותר. אך לפעמים האדם מגיע לשלב בחיים שהוא צריך לבנות את עולמו הרוחני, ולמרות שהוא יוצא כביכול "אגואיסט", הוא לא ילך וישפיע אלא ישתקע בישיבה וילמד תורה, וכשיהיה מבוגר יותר יוכל להשפיע ולחזק אנשים אחרי שהוא מבוסס ויציב בעולמו הרוחני. וכל אדם מכיר את עצמו ויודע האם הוא מתאים ועשוי למשימה או שהתפקיד שלו בעם ישראל זה תפקיד אחר, כל אחד והתפקיד שהקב"ה נתן לו, ואם לא מתאים אז לא מתאים. ברור שהרבה פעמים קל לחיות בסביבה שכולם שם דוסים והכל, אך לפעמים חשוב דווקא במקומות שצריכים חיזוק באופן שגם יתן אפשרות לשמירה על חיים תורניים ולא יפגע חלילה, וכל אחד יחשוב עם עצמו אם הוא כשיר למשימה או שלא. אך לא להגיע בתור משפחה רגילה, בתור משפחה שסתם חיפשה מקום לגור, צריך כוחות, תעוזה, פעילות, יוזמה, עשייה, ולא לקפוא על השמרים, אלא לעשות דברים, ואם אין כוחות אז לפחות לבוא בידיעה כזו שאנחנו לא באנו להתערבב, אנחנו באנו לשפר ולשנות.
ועוד הערה קטנה, כמובן, שגם מחילונים יש מה ללמוד- דרך ארץ, הליכות, נימוסים וכו'...אך לדעת שיש דברים שונים ותרבות שונה והדברים לא פשוטים, לדעת שיש דברים שלא צריך ללמוד, אך אם אנחנו יודעים שאנו כשירים למשימה, שלא יפחיד אותנו ובגלל זה לא נעשה את זה, לדעת ששלוחי מצווה אינם ניזוקים ובסייעתא דשמיא, עם ידיעה שלא לקבל הכל ולדעת מי אתה ומה הדרך שלך, אפשר לשנות.
בעיר זה באמת הרבה יותר פשוט, כיוון שיש לך גיוון של האוכלוסייה ותמיד תוכל למצוא את המשפחות הדוסיות ולהתחבר אליהן, אך גם בערים יש תפקיד ושליחות לא פחות חשובים, במיוחד בערים המעורבות, אך באמת ביישוב זה יותר מורכב ורק משפחות מאוד חזקות יוכלו לגור ביישוב כזה.
כמובן, הכל לעשות בהכוונה של רב...
עוד סיפור אחרון לדוגמא, הרב אחיעד אטינגר הי"ד הקים את ישיבת דרום תל אביב במסירות נפש עצומה, ובהתחלה הוא גר שם עם משפחתו וילדיו, אך בסופו של דבר, בשלב כלשהו, הוא הבין שהמקום שם הוא לא המקום האידיאלי לגידול ילדים ולכן הוא עבר לעלי והיה מגיע כל יום מעלי לישיבה בתל אביב. דוגמא לשיקולים כאלו, שסיכוי רב שיקרו בחיינו, ולדעת שלא תמיד התשובה היא להישאר במקום שצריך חיזוק, לפעמים זה לא טוב ואי אפשר וכדאי לעבור למקום שיתן לילדים שלנו את המקום האידיאלי שיוכלו לגדול בו בתורה. מה לעשות, אנחנו בני אדם וצריכים חברה, ואנחנו מושפעים ממנה גם לפעמים. שוב, כל המקרים תלויים ברמה של החברה ושל האדם וכו'...ולזכור שעיקר ההשפעה על הילדים שלנו, וזה מוכח מחקרית, זו לא החברה אלא הבית, איך אנחנו נחנך את ילדינו ונגדל אותם, זה מה שיקבע את החינוך שלהם, כמובן, בצורה טובה ובריאה, עם המון אהבה ולא נוקשוּת יתר, ומצד שני גם לא פתיחוּת יתר, או יותר נכון, במילים אחרות, זריקת והזנחת הילד למה שבא לו, בתפיסה מעוותת שכל מה שהילד רוצה ומתחשק לו זה הכי טוב לו, צריך להגיד לילד לו, ואנחנו כבר יודעים כמה בעיות נוצרו רק בגלל חוסר חינוך. (עיינו ערך אדוניה בן חגית: "ואדוניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך ויעש לו רכב ופרשים וחמישים איש רצים לפניו", "ולא עצבו אביו מימיו" וכו'..עיין שם שם...). וכמו שנאמר: "חוסך שבטו שונא בנו", ועיינו במאמר הדור, הדור שלנו היום הוא דור של אהבה מצד שני וכו'...וכו'...הנושא רחב מאוד. בקיצור, עם חינוך טוב שיקיים את הפסוק: "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה", בצורה שתקנה לו ערכים של תורה, אהבת התורה והמצוות, אהבת הקב"ה ומתוך כך אהבת הבריות, זה מה שיקבע את השקפת עולמו ואת דרכו, ולא לשכוח שכשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות, ויכול להיות שהדרך של הבן שלך לא תהיה בדיוק כמוך, ואם תנסה להכניס אותו לריבוע שאתה רוצה בדיוק, זה לא יעבוד וזה יכול חלילה לגרום לדברים לא טובים, אך אם תכווין אותו בדרכו עם דחיפות למקומות הנכונים וכו'...זה מה שהוא יקבל ממך וזה מה שיתן לו את הכלים ואת הערכים לחיות כך.
מקווה שעזרתי, שכוייח ושבת שלום...
!!
באולפנה...ממש לא טוב!
ילדים לא צריכים להיות בחברה מעורבת, ובטח שלא אם אנשים שלא שומרים תורה ומצוות!
לבני עקיבא אני לא ישלח בעז"ה את ילדי, אבל עוד עם חילונים..
יש לי המון חברות שגרות בהרים חילוניות מאוד, אבל הם עושים שם שליחות גדולה, ולא מתערבבים איתם.
ואולי הייתי גרה שם בתור שליחות, אבל הילדים שלי לא יהיו בסניף שם. ונחנך אותם לדוסים עד הסוף!
וחברה נפרדת לחלוטין.
אז אגיד את מה שאני מרגיש - נשמע לי ממש מפחיד אם זה לא בנוי נכון, אני מניח שזה תלוי מה האווירה הכללית ומה טיב הקשר בין הדתיים והחילונים
בעיר דתיים וחילונים,בגרעין.
לי אישית ממש לא היה כיף להיות שונה, למדתי בבית ספר מחוץ לעיר...
והיה לי את הכמה בנות שאני איתם מהגרעין וזהו.
וכן, אני מכירה בנות שונות ממני מהסניף,
שהולכות עם מכנסיים ועושות דברים שאני לא עושה,
אני יודעת למה אני שייכת ועדיין זה לא נחמד לי..
אם האדם בנוי וחזק הוא יכול לחזק אחרים, אך ללכת לבנ"ע זה לרדת ולוותר על ערכיך ולפרוץ גדרי צניעות ולעבור על הלכות בשביל לחזק שאני ממש לא מסכים עם זה...
כאילו, הלל כתב במשנה "אל תפרוש מן הציבור", והרבה אנשים אוהבים לצטט את זה בתור הוכחה לכך שצריך להיות בחברה, אבל זה ממש לא נכון, ואם מישהו חושב שהלל היה שולח את בנותיו לחברה כזאת טועה ומטעה, כבר ישעיהו הנביא יצאו על החברה המקולקלת שבתור חברה עשו פשעים, וכן משה אומר: "תרבות אנשים חטאים", וכתוב במשנה "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש", האדם לא צריך למכור את ערכיו ואת שורשיו בשביל ערך של "עם ישראל", עם ישראל הוא נובע מערך של תורת ישראל וקודשא בריך הוא, אורייתא ישראל וקודשא בריך הוא חד הוא, ומי שמנתק את ערך עם ישראל מהתורה, הוא טועה ומטעה, התורה היא זו שצריכה להנחות אותנו בחיים ועל פיה אנחנו צריכים לקבוע את ערכינו ואת דרך חיינו, ולא ההיפך, כמו שהרפורמים עושים, להתאים אותה לצרכינו ו"למציאות של ימינו"...
ברור שיש ערך להתבדל כאשר מדובר במקום כזה שרוח ההלכה לא שורה בו, בלשון המעטה, ומה שבאוויר מורגש זה לא הרצון ללמוד תורה ולעשות רצון ה', אלא אוויר של כיף, הנאה וחברים, או במילים אחרות נהתנות ופריצת גבולות בלי עול של תורה, התפרקות.
ב"ה אני מכיר מישהו שהוא מדריך בבני עקיבא והוא שליח נאמן. דהיינו, הוא אחד האנשים הכי חזקים תורנית שאני מכיר, רצון של ברזל ועמידה איתנה על העקרונות שלו, והוא נשאר שם דוס ולא שם פס על אף אחד שם, והוא דיבר והתייעץ עם רב לפני, ודאג ודיבר עם הסניף שאם הם רוצים אותו יש לו כך וכך דרישות ותנאים, שהוא לא עובר על ההלכה, אין יחוד עם הקומונרית, וכל הבעיות ההלכתיות שיש שם הוא דאג שלא יהיו, ואם היו עושים הוא פשוט היה פורש, ומכיוון שהם היו צריכים אותו נאלצו לקבל את התנאים. אחד כזה שיודע מיהו ומהו, שעומד על העקרונות והערכים שלו, מתייעץ עם רבנים לפני ולא עושה מה ש*הוא* חושב לנכון ואז מביא אסמכתות בעלמא חסרות בסיס והעמקה כהצדקה למעשיו, אחד שבא בתור שליח לשנות ויודע את שליחותו ואת תפקידו, אשריו ואשרי חלקו, שירבו כמותו בישראל...!!
ובאמת לא כולם מתאימים לכך...
אך מי שלא נוהג כמוהו, ממש נגד כך. ובתור חניך, כל עוד לא נותנים לו מסגרת ששומרת על ההלכה ודואגת לכך, אין אף טעם שיהיה שם, וברור שעדיף אריאל, אם אפשר.
חבל שהפכו את העבירה לאידיאל, זה עצוב...
ומי שחושב שאריאל זה מתנשא, ממש לא, אנחנו לא מרשים לדבר סרה על בני עקיבא, בכל זאת, הם היו התנועה שהקימה וייסדה כ"כ הרבה דברים שעד היום גם תנועת אריאל משתמשת בהם ולוקחת השראה ולומדת מהם, וגם הם עם ישראל, וגם אם קצת טועים, יש גם כאלו שחושבים שעושים רצון ה', ומה שנקרא, כוונתם רצויה אך מעשיהם אינם רצויים, ולעומת זאת בבנ"ע יש הרבה יותר אנטי אריאל, וזה פשוט כ"כ הפוך מהסטיגמה שבנ"ע דואגים להשריש שאריאל הם מתנשאים. רק מוכיח שדרך ארץ ומידות טובות לא סותרות כלל תורה, והתורה היא זו שמעדנת את האדם והופכת אותו ליותר מתוקן...למרות שיש גם ללמוד מבנ"ע בעניין דרך ארץ, אבל לא משנה...
כי שוב, הצדיקים הטהורים לא באים לקבול על הרשעה, ולא זו המטרה שלנו, המטרה שלנו היא לא שלילית, לא כמו בפוליטיקה, "רק לא", "רק כן" וכדו'...באנו עם אמירות, יש לנו שאיפות ודברים שאנחנו רוצים לקדם ודוגלים בהם, אנחנו לא באנו כאלטרנטיבה ל...חבל שבנ"ע בעצמה הפכה את זה לכך, שבגלל האידיאל המטופש שצריך להיות מעורב, היא לא הסכימה לסניף אריאל הראשון להיות חלק מהתנועה כי הם רצו להיות סניף נפרד, וכך התנועה הוקמה. אין מטרה ואידיאל להתבדל, אך כשזה נצרך- זו מצווה להתבדל, ואם זה יפגע בעולמך הרוחני, אתה צריך להתרחק משם כמו מאש. רק חבל שהמדד של האנשים זה לא איך לעשות רצון ה' ואיך עולמם הרוחני יפרח, אלא איפה יהיה להם הכי כיף ונעים, וברור שהכי מתחשק לבנים להיות עם בנות והפוך, זה גורם לאדם הנאה וכו'...אך זה הפוך מדעת התורה ורוח ההלכה, זה ההיפך הגמור מלעשות רצון ה'...!!
ואחרי שמשיבים לאותם האנשים בטענות הלכתיות פשוטות הם מנופפים בקלישאות וססמאות שמבוססות על אסמכתות בעלמא שאינן מוכיחות כלום, במחשבה שזה רצון ה'. חבל שהם מצליחים לעבוד אפילו על עצמם, נראה אם הטענות הדחוקות שלהם יתקבלו בשמים בעולם הבא.
להיות עם כולם זה הכי כיף והכי זורם, להיות "הדוס" המוזר ששומר על ההלכה זה לא נעים לאף אחד...גם בגולה, היה הרבה יותר קל להשתלב בין העמים, לזרום עם תנועת ההשכלה, את הכיפה והמצוות לקיים רק בבית בסתר, כי הרי זה מבדיל אותך משאר העמים, ואתה רוצה לקיים כמובן את רצון ה' ולקדש את שמו בעולם, ואיך תעשה את זה אם תהיה שונה...?
אחתום בשיר שאני ממש אוהב, שנאמר בעיקר כלפי הגויים, כמובן: "ברוך הוא א-לוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו וכו'...
"
שנזכה לעשות רצונו יתברך...!
תלוי במצב הרוחני של האדם, סוג האדם מבחינה רוחנית, השלב שלו בחיים, המצב בשטח וכו'...
בקיצור, צריך בירור עצמי ושאלות לפני ולא רק מכיוון שזו "שליחות" ללכת לשם, צריך לשקול, זו שאלה ולא כל אחד יוכל ללכת לשם ולהישאר חזק, ולכן פשוט להיות בליווי וייעוץ אישי של רב שמכיר את האדם ויוכל לייעץ לו כיצד לנהוג...
והכי חשוב שגם אם האדם יגיע להחלטה בסופו של דבר אחרי שהתייעץ שהוא מוכן לעבור לשם, שיפקח שמונה עיניים על עצמו ועל ילדיו ושיבוא בתורת שליחות ולא בתורת להיות כאחד העם, אחרת הוא יתערבב מהר ולא יעמוד על נקודתו הייחודית.
ושוב, כל עוד זה מותר הלכתית ושייך, דהיינו שהסניף לא מעורב וכן הילד לא לומד בתוך היישוב אלא במקום מחוץ ליישוב (אלא אם כן ההורים מכירים את הילד שהוא מספיק גדול ובוגר שיוכל לשרוד שם למרות שלא כולם דוסים ומקום הלימודים נפרד...אבל רוב הילדים לא מוכנים לכך, רוב הילדים צריכים מעטפת רוחנית שתעניק להם כלים ורק אז יוכלו להתמודד בעצמם עם תרבות שונה, אבל יש מיוחדים ואני מכיר גם כאלו...).
ושוב, האדם צריך לחשוב מה התפקיד שלו בעולם, יכול להיות שלמרות שאתה דוס ויכול "לשרוד" ביישוב, התפקיד שלך הוא להיות רב ביישוב מזרוחניק או משהו כזה, לא בטוח שזה התפקיד שלך, וזה כבר גדר יותר חמחמק ולא אחיד שקשה להגדיר אותו, זה אינדיבידואלי לגמרי והרבה אנשים בעצמם לא סגורים מה התפקיד שלהם, וזה כל אחד צריך לבחון את עצמו ולהתייעץ עם רבנים לאיפה הוא צריך ללכת, ואפילו יכול להיות שהוא צריך להיות ביישוב שכולם שם דוסים, במיוחד אם אתה אבא לילדים.
רק אנשים מיוחדים יוכלו לחיות ביישוב כזה מבלי לרדת רוחנית, ולכן צריך מחשבה מעמיקה והתייעצות עם רבך לפני שהולכים לשם.
זה גרוע, וישוב עוד יותר..
יש לחץ חברתי גבוהה...
בישוב דתי יש מלא לחץ חברתי, אז בטח שבישוב חילוני..
זה לא ישוב חילוני נוטו ולא דתי נוטו
להיות גרעין תורני בעיר - כן
בעיר זה משהו אחר.
(עד גבול מסויים) ואי אפשר באמת לסנן את התרבות הקוסמת שמגיעה מהשכנים. בעיר, אם ההורים אומרים שלא הולכים עם אנשים מסויימים זה לגיטימי ומקובל.
הקטע שאתה הולך לסניף וזה לא להסביר משו שכולם יודעים אלא שיש על זה דיונים זה ממש מרחיב...
הקטע שהרבה יותר מרגישים את עם ישראל ומבינים את המורכבות שלו לא רק ממה שמספרים בכיתה ובסניף אלא מקרוב
ובגדול שאתה מודע לעולם ומתגמש הרבה יותר בקלות ומוצא פתרונות לכל מיני דברים כדי שיהיה נוח לכולם.
חוצמזה שאני בכיתה עם בנות מיישוב רק דתי ובאמת מרגישים שהן חיות בבועה... לא מכלילה אבל ממש רובן...
ילד קטן מתלהב מהחילוניות (מה לעשות, ללכת לים בשבת נשמע יותר כיף מללכת לבית כנסת)
כשהוא גדל, הוא מבין מה הבעיה בלהיות חילוני
אגב אחד הדברים שמחזקים אותי זה לראות את ההבדל בין זוגות דתיים וחילונים
אבל כשהייתי קטן היה נראה לי יותר טוב להיות חילוני
אני זוכרת שאמרתי את זה לאבא שלי
הייתי בערך בכיתה ב' והוא שאל למה אני חושבת כך?
ואמרתי לו בגלל שהם מתלבשים איך שהם רוצים
הוא צחק ואמר לי את חושבת שזה כייף?
הוא הסביר לי כזה..
לא כול כך עזר הייתי קטנה לא הבנתי למה הוא אומר שהם מסכנים...
רק שגדלתי הבנתי. .בערך בכיתה ה' הבנתי היה לנו לדה חילוניה בכיתה והבנתי...
היה דוקא ממש יפה וממש הצליח צריך ששתי הצדדים ידעו לכבד אם לא אז זה לא הולך טוב
אממ לדעתי אפשר לקרב ולהתקרב וזה מאד חשוב,
עד שזה פוגע ברוחניות שלי, או חלילה ברוחניות ובחינוך של הילדים שלי.
אם אני לא יודעת לשחות אני לא אקפוץ למים עמוקים כדי להציל מישהו, נכון?
אני יכולה להזעיק עזרה, אני יכולה לנסות לעזור לו מבחוץ, אבל אין טעם להתאבד כדי להציל מישהו
(מה גם שבמקרה כזה הוא גם מן הסתם לא ינצל, אבל אני לא יודעת אם זה גם במשל ככה...)
תכלס מה הייתי עושה? לבית ספר או סניף מעורב לא הייתי שולחת. (זה גם לא ביישוב דתי למהדרין)
לארח שכנים ולהתחבר לאנשים? למה לא? כמובן, תוך שימת לב לעצמי ולמשפחה!! אם הייתי רואה שזה לא עושה לנו טוב, אז לא!!
ועוד כמובן, בגבול ההלכה!!
למה כולם חושבים שככה זה?
חברה שלי אמרה לי שאצלם יש נפרד וחילונים ממש סבבה עם זה
לא משנה להם
ואם למשהו ממש חושב קדימה תפתח
וזה ישוב שבהתחלה רובו היה חילוני ועכשיו יש איזה 15 +- משפחות חילונים..
וחילונים מכבדים את הדתיים ודתיים מכבדים את החילונים..
זה ירד מאדד (ברוך ה'..)
אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה
ואוו איך בא לי כבר את החופש הגדולל🤭
מה הסיבות שלכם בחיים?
בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.
ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.
בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי
לא יודע.
מבררים את זה, מחפשים את זה
הלוואי וידעתי
כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...
ככה עד שיבוא המשיח....
הפורום חזק להיות פעיל והם דיבורים חזקים אז מוזמנים להעלות נושאים מעניינים שאתם מתלבטים בהם אם סתם שאלות, חוויות, רגשות ופריקות
יש לי הדרן ויש תקלה ואין לי אינטרנט במכשיר (שהוא גם ככה דפוק (חצי טאצ) ובלתי נסבל) אני לא יכולה לקבל לטלפון אימיילים ובנוסף האפליקציה שלהם לא עובדת
יש למישהו דרך לעזור לי?
בבקשה אני נואשת נראלי אם עד סוף שבוע הם לא חוזרים אליי אני עוברת לנוקיה (ונוקיה זה זוועה)
אם מישהו יעזור לי אני אשמח מאוד
או סרטים אחרים
