ב24 שעות האחרונות ישנתי יותר משהייתי ערה
ואיך לא
זה שהיה טוב שם לא אומר שיש לי כוח להתמודד עם זה
מצד אחד מגיע לי לנוח מצד שני יהיה כל כך משעמם
אין לי נשבעת שאין לי כוחות נפש לכל זה. וברור שיכאב לי הראש, זה מרגיש כמו מוגלה ליד הגבה שאני מתה שמישהו ינקז לי.
כעסתי אתמול ואמרתי לעצמי שזה, כאילו, בגלל שהיא מתעקשת על דברים מעצבנים אבל האמת היא שהסיבה האמיתית לכעס היתה שרציתי שמישהו ינקז לי את כל המוגלה מהנפש וזה פשוט לא קרה.
אני מסיימת, אני פאקינג מסיימת. אני כל כך שמחה,
זה הרגע שכל השנה פחדתי לעשות, להגיד: אני עוזבת, להגיד, זה לא אתם זה אני.
והנה שרדתי את השנה החרא הזאת ואני ממש בסוף
כואב לי, כואב לי הראש.
בא לי לישון להתכסות בשמיכה ולא להצטרך להתמודד עם הכל. אין לי כוח.
