נכנס לבית כנסת ללמוד יש שם ילד בסביבות 13. כרגיל. כל פעם שאני מגיע הוא שם. עובר זמן מגיע חבר שלו ומתחיל להסתלבט עליו. "אני הצלחתי אתה לא" "מי קיבל 100 במבחן?" שעה שעתיים וסיימתי את הלימוד. פונה לצאת עובר בכוונה דרכו חשוב לי להחמיא לתת לו פוש אחרי שחבר שלו ירד עליו. "כל פעם שאני פה אני רואה אותך". מבט מוזר. "כל הכבוד על ההתמדה, הרצון........". חיוך. "בן כמה אתה?" 13. שריקת התפעלות "כל הכבוד". הלכתי. אחרי כמה שניות אני קולט. אני כולי רועד.ר-ו-ע-ד. מה זה פחד? לא נראה לי. לקח לי איזה 10 דקות להירגע.
קורה לכם? נורמאלי?
מה ההסבר לזה? במשפחה הקרובה אין לי שמץ של בעיה כזאת, ולדבר עם זרים גם אין לי בעיה. באמצע שום מקום כשמחכים לאוטובוס שיגיע עוד חצי שעה, אם יש שם אנשים תוך חמש דקות נהיה בשיחה קולחת. אז דווקא השילוב יוצר פחד (?) בלתי נשלט שכזה?
אשמח לתשובות
