קשה לי כל כך.אוף הלוואי היה לי.נמאס שאין.ולמה?כואב לי הלב חזק.לא אוהבת להרגיש את זה.ופתאום זה מגיע.כמה יש בפנים כמה.אתה חי כזה ואז בום.פתאום אתה נזכר וקשה לך להרחיק כשזה דוקר אותך חזק בתוך הלב.הרגשה כזאת שמעבר למילים בכלל.ואז אתה לגמריי מרגיש לבד.ועוד יותר כשאתה לא משתף כי שורף מידיי והאמון..אוי האמון.מתי זה יגמר?אני צכה לעבוד על זה.ונראלי זה גם אחלה כי אתה דואג לעצמך מהמקום הכי פנימי.כי אכפת לך מהלב.אכפת לך שהוא לא יפגע יותר.אכפת לך מעצמך.זה מדהים באיזה שהוא מקום.אבל הכל כזה בדיעבד כע?אךך.
אני רוצה כזה.אוף.
