אבל כן תכלס כדי להרגיש שוואלה חסר לנו פה משהו רציני שאנחנו מפספסים ואנחנו אפילו לא שמיים לב.

צריך מדי פעם לקחת הפסקה מכל החיים ולהתאבל עלזה...

זה חלק מעמ"י כבר 4000 שנה (כולל שזה בנוי) ועכשיו אין לנו אתזה 

זה אמור להיות אצלנו בלב 24\7 365 יום בשנה אבל זה לא אז מצווים אותנו לעצור ולהכניס את זה לכמה שבועות ללב בכח

וכולם כועסים עלזה שזה דווקא איך שמתחיל החופש וכל הבאסה וכו' אני דווקא שמחה שזה בימים האלה כי אם זה היה סתם בלימודים או בחודש שיש בו חג משמעותי אחר לא באמת היו מרגישים את החורבן זה סתם היה חולף עוד צום בסדר.. המשמעות פה יותר חזקה כי אסור ואסור ואסור...

נכון, אבל עצם זה שיש לך את התשעה הימים האלה, עם האיסורים (שאולי אפשר לעקוף אותם או לחפף בהם) וההגבלות זה מזכיר לך שיש על מה להתאבל, זה גורם לך לחשוב (כמו עכשיו) למה באמת צריך את כל זה ומזה חשוב לנו ומתוך זה אתה תתחבר באמת למהות של הימים האלה. 

זה מה שאני חושבת...

לא תמיד, אם אני רוצה להתחבר לזה אני צריכה לעשות, ללמוד וכו, את לא מתחברת סתם ככה למשהו.

ענו לך ממש יפה אני רק יוסיף קצת מה אני חושבת

בסוף אם את לא רוצה להתחבר את יכולה, האיסורים רק נותנים לנו איזשהוא "רגע יש פה משהו, מה זה?" גם התפילה לדוגמא עובדת ככה פעם כל אחד יכל להתפלל מתי שהוא רצה וכמה שהוא רצה אבל ברגע שראו שאין עלזה חוק מוחלט אנשים פשוט לא עשו אתזה אז החליטו על משהו מוסכם לכולם. ופה כל אחד והתפילה שלו אחד יותר מאריך פה, אחד חולם, אחד אומר את הבסיס כדי לצאת ידי חובה וכו' בשביל באמת להתחבר צריך לחקור מה? למה? ואיך? שאת זה כבר התחלת ..

שלב ב' זה ללכת לשמוע שיעורים לקרוא על בהמ"ק מה זה בכלל? על מה הוא השפיע?

שלב ג' אחרי שאנחנו כבר מוכנים ועברנו 3 שבוע של אבל.. מגיע ה-צ-ו-ם-! יושבים על הרצפה בוכים מתפללים מבקשים 

הקב"ה לא רוצה שנגיע ישר צום יאללה עברנו את זה עכשיו אפשר לכייף.. לא! אנחנו צריכים להתכונן יש פה עניין לא פשוט צריך לשאול למה? ואחרי שנקבל תשובות נאכל באמת לצום מתוך קדושה ורצון גדול לגאולה ולבהמ"ק

על האיסורים שאמרת כל מיני תירוצים אני רוצה לענות לך 2 דברים:
1.משהו שחשבתי עליו עכשיו..

נכון הקב"ה העניש את אדם וחווה בעונשים קשים? אבל אם התקדמות השנים העונשים נהיו יותר ויותר קלים (לדו' הגברים מוצאים עבודה יותר בקלות) זה מראה שהגאולה התחילה, העונשים האלו זה לא רק לאדם וחווה אלא לכל עמ"י. ועכשיו כשהם מתחילים להעלם מתחילה הגאולה

ככה גם האיסורים האלה. את יודעת איזה קשה היה לא לאכול שבוע בשר פעם? זה היה האוכל המרכזי.. לא לשמוע מוזיקה? להתחתן? לכבס? היה לכל אחד 2-3 שמלות איך לא לכבס? זה דברים שבשגרה שאי אפשר בלעדיהם זה 3 שבועות\ שבוע של סבל. אבל היום ב"ה קל לנו יותר וזה סימן של גאולה!!

2. מי שירצה יכול למצוא התרים על כל התורה אם אתה לא מחובר ורוצה לעשות את זה מתוך קדושה ויראה לקב"ה אז זה לא זה. אני לדוג' כשחברות שלי שמו ווקאלי אמרתי להם שאני מעדיפה שלא כי הקטע הוא להיות עצובים לא להיות מוגבלים להרגיש שחסר לא למלא את החור..

ולא תמיד מצליחים אבל משתדלים... כל המנהגים האלו באים להזכיר לנו בכל רגע שאנחנו לא יכולים לשמוח במציאות מעוותת... באלי לנגן, ממש באלי כבר מיום ראשון הכינור עושה לי עיניים מהפינה של החדר אבל אני לא מנגנת למה? כי אני לא יכולה לשמוח עכשיו שחסר לנו את הדבר הגדול הזה שנקרא בית המקדש אני לא יכולה לשמוח במחשבה שלפני אלפיים שנה אנשים סבלו מאחורי מצור ונרצחו הרבה יותר מכל השבעים שנה האלה... וכשחושבים על זה באמת אי אפשר לשמוח... טוב זה לא היה אמור להיות תגובה ספיציפית אלייך...

האיסורים לא גורמים לך להתחבר לחוסר ולהרגיש אותו, אלא רק משמשים לך מעין חבל. את יכולה לבחור להתעלם ממנו, לחשוב רק על עצם האיסורים ולא על המטרה שלהם, ואת יכולה לבחור להחזיק בו, לחשוב עם עצמך על המטרה של האיסורים האלו, ולנסות דרכם להתחבר. האיסורים בעצם מזכירים לך לנסות לחשוב ולהתחבר לחורבן ולחוסר.

כיום כבר מחפשים תחליפים - אין בשר, בואו נקנה פיצה שווה! לא שומעים שירים, בואו נעשה שיר ווקאלי! 

אבל תכל'ס זה גורם לנו לעקוף את התזכורות של החורבן ולהעמיד פנים כאילו הכל בסדר, וחבל.. 

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....