ובקשר לאיך מתחברים לזה אז נגיד בתפילה, אתה לוקח את המילים ומחבר אותם לרצונות, לחיי היומיום שלך וכו וכו.

אתה מקשר תמצוות לחיים שלך.

וגם מה שבאמת באמת באמת מומלץ וחובה לכל אדם זה התבודדות, זה יחבר אותך לקב"ה ואז כשהקשר שלך איתו יתחזק אתה תתחיל לעשות תמצוות רק כדי לשמח אותו, וכל המצוות שלך יהיו משמחה.

כתבתי מה שעזר לי, מקווה שעזרתי ובהצלחה לך!

בחיים לא שמעתי כזו נקודת מבט על התפילה

יח. אָמַר הַכּוּזָרִי: וְלָמָּה זֶה, הֲלֹא שֶׁיִּתְיַחֵד הָאָדָם יוֹתֵר טוֹב וְתִהְיֶה נַפְשׁוֹ זַכָּה וּמַחֲשַׁבְתּוֹ פְנוּיָה יוֹתֵר.

יט. אָמַר הֶחָבֵר: אֲבָל הַיִּתְרוֹן לַקָּהָל מִכַּמָּה פָנִים. מֵהֶם כִּי הַקָּהָל אֵינָם מִתְפַּלְּלִים בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ הֶפְסֵד לַיָּחִיד וְהַיָּחִיד אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ הֶפְסֵד לִיחִידִים אֲחֵרִים, וְאֶפְשָׁר שֶׁיֵּשׁ בַּיְחִידִים הָהֵם מִי שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ הֶפְסֵדוֹ. וּמִתְּנָאֵי הַתְּפִלָּה הַנַּעֲנֵית שֶׁתִּהְיֶה בְמַה שֶׁיּוֹעִיל הָעוֹלָם וְלֹא יַזִּיקֵהוּ בְשׁוּם פָּנִים. וּמֵהֶם שֶׁמְּעַט הוּא שֶׁתִּשְׁלַם תְּפִלָּה לְיָחִיד מִבְּלִי שְׁגָגָה וּפְשִׁיעָה. וּמִפְּנֵי כֵן קָבְעוּ לָנוּ שֶׁיִּתְפַּלֵּל הַיָּחִיד תְּפִלַּת הַצִּבּוּר, וְשֶׁתִּהְיֶה תְּפִלָּתוֹ בְצִבּוּר, בְּעוֹד שֶׁיּוּכַל, לֹא פָחוֹת מֵעֲשָׂרָה, כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִים קְצָתָם מַה שֶּׁיֶּחְסַר בִּקְצָתָם בִּשְׁגָגָה אוֹ בִפְשִׁיעָה, וְיִסְתַּדֵּר מֵהַכֹּל תְּפִלָּה שְׁלֵמָה בְּכַוָּנָה זַכָּה, וְתָחוּל הַבְּרָכָה עַל הַכֹּל וְיַגִּיעַ לְכָל אֶחָד מֵהַיְחִידִים חֶלְקוֹ מִמֶּנָּה. כִּי הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי כַמָּטָר מַרְוֶה אֶרֶץ מֵהָאֲרָצוֹת כְּשֶׁתִּהְיֶה הָאָרֶץ כֻּלָּהּ רְאוּיָה לוֹ, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּכְלֹל בָּהּ מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ מֵהַיְחִידִים וְיִצְלְחוּ בַּעֲבוּר הָרֹב, וּבְהִפּוּךְ זֶה, יִמָּנַע הַמָּטָר מֵאֶרֶץ מֵהָאֲרָצוֹת מִפְּנֵי שֶׁהָאָרֶץ כֻּלָּהּ אֵינָהּ רְאוּיָה לוֹ, וְאֶפְשָׁר שֶׁיִּכְלֹל בָּהּ יְחִידִים הָיוּ רְאוּיִים לוֹ וְנִמְנַע מֵהֶם בַּעֲבוּר הָרֹב. אֵלֶּה דִינָיו יִתְבָּרַךְ הָעוֹלָמִיִּים. וְאֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ הַגְּמוּל לַיְחִידִים הָהֵם בָּעוֹלָם הַבָּא, וְעוֹד שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה יִתֵּן לָהֶם תְּמוּרָה טוֹבָה וְיֵיטִיב לָהֶם בִּקְצָת טוֹבָה יִהְיוּ בָהּ נִכָּרִים מִשְּׁכֵנֵיהֶם, אַךְ מְעַט שֶׁיִּנָּצְלוּ מֵהָעֹנֶשׁ הַכּוֹלֵל הַצָּלָה גְמוּרָה. וּמְשַׁל מִי שֶׁהִתְפַּלֵּל לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ, כִּמְשַׁל מִי שֶׁהִשְׁתַּדֵּל לְחַזֵּק אֶת בֵּיתוֹ לְבַדּוֹ וְלֹא רָצָה לְהִכָּנֵס עִם אַנְשֵׁי הַמְּדִינָה בְהֵעָזְרָם עַל חִזּוּק חוֹמוֹתָם, הוּא מוֹצִיא הַרְבֵּה וְעוֹמֵד עַל הַסַּכָּנָה, וַאֲשֶׁר יִכָּנֵס בְּמַה שֶּׁנִּכְנָסִים בּוֹ הַצִּבּוּר, מוֹצִיא מְעַט וְעוֹמֵד בְּבִטְחָה, כִּי מַה שֶׁמְּקַצֵּר מִמֶּנּוּ אֶחָד מַשְׁלִימוֹ אַחֵר, וְתָקוּם הַמְּדִינָה בְתַכְלִית מַה שֶּׁיֵּשׁ בַּיְכֹלֶת, וְיִהְיוּ אֲנָשֶׁיהָ מַגִּיעִים כֻּלָּם אֶל בִּרְכָתָהּ בְּהוֹצָאָה מֻעֶטֶת עִם הַדִּין וְהַהַסְכָּמָה. וְעַל כֵּן קוֹרֵא אַפְּלָטוֹן מַה שֶּׁיּוֹצִיא בְצַד הַתּוֹרָה: 'חֵלֶק הַכֹּל', וּבְעוֹד שֶׁיִּתְעַלֵּם הַיָּחִיד מֵחֵלֶק הַכֹּל וְהוּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תַקָּנַת צִבּוּרוֹ, אֲשֶׁר הוּא חֵלֶק מִמֶּנּוּ, וְחָשַׁב כִּי יוֹתִירֶנּוּ לְעַצְמוֹ, הוּא חוֹטֵא עַל הַכֹּל וְחוֹטֵא לְנַפְשׁוֹ יוֹתֵר, כִּי הַיָּחִיד בִּכְלַל הַצִּבּוּר כָּאֵבֶר הָאֶחָד בִּכְלַל הַגּוּף. אִלּוּ הָיָה מַקְפִּיד הַזְּרוֹעַ עַל דָּמוֹ כְּשֶׁהֻצְרַךְ אֶל הַהַקָּזָה, הָיָה נִפְסָד הַגּוּף כֻּלּוֹ וְנִפְסָד הַזְּרוֹעַ בְּהֶפְסֵדוֹ. אַךְ רָאוּי לַיָּחִיד לִסְבֹּל הַצַּעַר גַּם הַמָּוֶת בְּצַד תַּקָּנַת הַכֹּל.

אתה מתפלל שחרית מנחה וערבית בציבור ובנוסף אתה מתבודד ומדבר עם השם. 

יש לי בעיה שחושבים שהקב"ה הוא חבר שלך ואתה יכול לדבר אליו כמו שאתה רוצה, גם רבי נחמן שאמר שצריך להתבודד לא התכוון להיות משוגע. וגם כשהוא אמר שעדיף להיות משוגע שמח מנורמלי עצוב הוא התכוון שעדיף להיות נורמלי שמח.

כשאומרים לדבר עם הקב"ה כאילו הוא חבר שלך הכוונה היא לדבר עם הקב"ה על הכוללל, כמו חבר שאתה מרגיש חיבור אליו ויכולת לספר לו הכל, לא לדבר בזילזול חס וחלילה. 

רשמת "גם רבי נחמן שאמר שצריך להתבודד לא התכוון להיות משוגע." מה הקשר בין התבודדות לשיגעון??

שאתה לא מבין שתפילה היא משהו אישי! והתבודדות זה לא צעקות ביער אלא דיבור חופשי ופתוח עם הקב"ה באיזה שהוא מקום אתה אפילו לדבר איתו כמו עם חבר, חופשי ובלי חסימות. 

אלוקים זה לא הרע המרוחק שרוצה למרר לך את החיים, הוא האבא שמנסה כמה שיותר שתדבר איתו, שתאהב אותו ותבין כמה הוא אוהב אותך ומנסה להיטיב לך. אם תקח את זה בגישה הזאת אתה גם תראה שאתה מתחבר אליו יותר

לא ראיתי באף ציטוט (אם יש לך תשלח) שאומרים לקב"ה "אהלן חבר שלי מה אתה אומר תעשה לנו טובה ככה תמחל לעווננו". הגמרא בברכות (ברכות, ל"ג, ב)אומרת שתלמיד של רבי יוחנן אמר לקב"ה המון שבחים וכשסיים אמר לו רבי יוחנן מה זהו זה כל השבחים של הקב"ה ואת השבחים שאומרים בתפילה זה רק בגלל שמשה רבנו אמר אותם בתורה ובאו ותיקנו אותם כנסת הגדולה ברוח הקודש.

לחבר את כל עמ"י לה', אנחנו עדיין לא במעלה בשביל להבין את הנשגבות הזאת וכדי שנבין את מעלת התפילה אנחנו קודם מבינים אותה במונחים שלנו... גם אתה (אני משערת לפחות) כשלמדת משוואת עם X וY התחלת עם משולשים ומרובעים ורק אחר כך הפכת אותם לנעלמים... ותכלס זה הגאוניות שבתפילה שעם כל זה שהיא נועדה לחבר בין עמ"י היא עדיין מתאימה לחיים שלנו כל כך... בקורונה איך שמחתי שיש לנו מקום בתפילה להתפלל לרפואה, במלחמה התכוונתי בלמינים ולמלשינים, בכל המערכות בחירות- לגאולה מהררר, עם כל הבעיות של הבגץ - השיבה שופטינו כבראשונה חז"ל לא התכוונו שנמלמל מילים גבוהות שבשבלנו חסרות משמעות כי אנחנו לא ברמת חז"ל ולא נגיע אליה גם בחיים... הם התכוונו שגם האנשים הכי פשוטים יוכלו להתפלל וגם להתכוון כמו שצריך... טוב יצא לי ארוך ומבולבל סורי...

אני חושבת שקודם צריכים להבין שאנחנו פה דבר ראשון כדי לעבוד את ה', שאין לנו מה לעשות בעולם הזה בלי תורה ומצוות.

שהתורה בעצם מחזיקה אותנו, בלי תורה אנחנו כלום, דור המבול כל אחד עושה מה בא לו. המצוות בונות את האדם.

הגיוני שקשה, שלא תמיד זה נח.. זה הקטע של האמונה שגם שזה הכי לא מתאים לך עכשיו אתה תעשה את זה למה? כי ה' ציווה.

קודם צריך להתחיל בלעשות, לשמוח זה כבר דרגה מעל..

אני כשקשה לי אני אומרת לעצמי תראי כמה טוב הוא נותן והוא לא מבקש כלום לעצמו בתמורה רק דברים שישמרו עלייך, שיעשו אותך ואת הסביבה שלך אנשים יותר טובים..  

זה לא קל, אבל זה מספק! הרבה פעמיים קרה לי שלא שמחתי ובכל זאת עשיתי ואז עצרתי לרגע חשבתי קצת עם עצמי (אפשר גם לדבר עם הקב"ה, כל אחד והדרך שלו) ולא תמיד אבל לפעמיים הצלחתי כן למצוא קצת שמחה.

זה מאד תלוי בקשר שלך עם הקב"ה.

אני כותבת את זה אבל אני ליודעת אם זה רלוונטי כי לבנים יש 3 תפילות ולנו רק 1 ולכם זה חובה אז..

אבל אני כשלא היה בלי להתפלל פשוט הייתי יושבת ומדברת עם הקב"ה במקום תפילה ואז לאט לאט הבנתי שהתפילה היא הכלי שלי לבקש ולהודות תכלס לשפוך הכל על הקב"ה כל הסודות שלך כל מה שלא תגיד לאף אחד מעולם.. עכשיו אני מאד אוהבת להתפלל (לא תמיד מצליחה להתפלל כל יום אבל כשאני מתפלת וואו איזה כיף!!)

בכל מצווה לדעתי צריך לנסות למצוא איזה משהו שכן ידליק אותי לרצות את זה

אני לדוג' לפני בערך חצי שנה- שנה שנתי את כיבוד הורים יאללה להם מותר להגיד הכל לצוות עליי ואני כמו חיילת ואז הבנתי שאני קודמת כל כשאני מכבדת אותם אני בכלל מכבדת את רבש"ע  והיום גם כשהם אומרים לעשות משהו ואני לא רוצה אני עוצרת ואומרת שתכלס ה' ציווה אותי זה בשבילו ויאללה (אני לא כזו צדיקה הרבה פעמיים זה לא באמת מצליח לי לכל אחד יש במה להשתפר אבל אני אומרת שכאילו אם יש את הרצון הזה אז הכל אפשרי

וואי סתם כתבתי מלא דברים לא קשורים לשאלה...

בקיצור צריך לאהוב את הקב"ה להבין שמה שהוא ביקש ממני זה נטו בשבילי ולשמוח בזה לדעת 

שהכל בשבילנו..

בסוף אי אפשר באמת להעביר את זה זה כל אחד והעבודת ה' שלו איך הוא מצליח..

יישר כח!!

לצערי שיש לי להט מיוחד בתפילה, לא קורה הרבה פעמיים.

אבל צריך לגרום שיהיה מיוחדות בתפילה, ולא סתם..

למשל שאני מיתפללת, אני מתארגנת ומסדרת את עצמי, כדי שזה לא יהיה סתם בונוס ליום, 

תפילה זה משהוא חלק מהחיים, ובאמת צריך לטפח את הלהט שלנו, בתפילה לקב"ה..

ועצה קטנה, תלמד משיבת נפש, רבנו כותב על זה הרבה.

ואותי זה ממש חיזק! 

בהצלחה.

תלמד על המהות של התפילה כי אם לא באמת תבין מה אתה ממלמל אתה באמת תחשוב שאתה רק ממלמל.
יש לא מעט ספרים שעוסקים בזה, על מה אנחנו מתפללים ולמה ומה הקטע של כל קטע (סטגדיש).
יש "תיכון תפילתי" של הרב דוב זינגר, יש ספר של הרב רימון והרב אליעזר מלמד מסביר את הרעיון הרוחני מאחורי כל מקטע בתפילה בהלכות תפילה לפני שהוא מסביר את ההלכות.
 

א. שירים. כדי להתחבר. ממש ממש עוזר.

לפעמים כשאני שרה בן אדם עלה למעלה... ממש אפשר להרגיש את הנשמה ואת אלוקים.

אולי נגינה זה מה שיחבר אותך?

אולי תפילה עם ניגונים?

נראלי אתה צריך לחפש את הדרך שלך להתחבר ללב ולהוריד את התורה ממש ליום יום.

ואגב, עצם השאלה מעיד על אכפתיות לנושא- אז כל הכבוד על זה, במקום שיש רצון כבר יגיע הפתרון! (חרוז ;)

אתה קצת יותר מדי ירא את ה'.

סליחה על הבוטות.

אבל...

שיר מעיד על התחברות, לאו דווקא על חוסר רצינות. וזה מרומם את הנפש.

אתה צריך- גם כן- להגיע למקום של אהבה. להתבודד, לדבר עם ה'. לא בשביל התפילה, בשביל עצמך.

ויכול להיות שזה באמת פחות מתאים לך ואתה צריך למצוא דרך אחרת...

אבל יראת ה' ועל גביה אהבת ה'.

אתה צריך להבין שרצינות ושיר זה לא סותר גם  

אם זה באמת יעזור לך.

אתה יודע איזה עונג זה לברך "שעשה לי כל צרכי?" אתה יודע כמה אנשים אין להם את כל מה שהם רוצים כמוך?

אתה יודע איזה כיף זה להגיד "פוקח עוורים" ולהבין איזו זכות זו שאתה רואה?

או "הנותן ליעף כח"- אתה יודע שיש אנשים שמתים בשנתם? איזה נס שלך זה לא קרה!!!

הכל עניין של הסתכלות והעמקה בסוף...

ומרגיש לי פשוט שאתה בא מידי ביראת ה'(שזה שיאה חשוב!), ופחות אהבת ה'...

יש מצב?

אולי זה מה שגורם לחוסר בשמחה? בסופו של דבר אם פועלים בעיקר מיראה- מפחד, אז זה די הגיוני שלא תהיה שמחה.

מציעה לך לברר את זה עם עצמך...

מחילה אם אני נשמעת מידי מטיפה, זאת לא היתה הכוונה!

ועוד דבר, לענין התפילה, יש לרב ראובן פיירמן ספר מהמם על התפילה שלי ספציפית ממש עזר עם הרגשות כמו אלה שתיארת, קוראים לו "סוד התפילה", מומלץ בחום!

בהצלחה!!

על אמונה, אם מעניין אתכם. 

(אמונה ברורה, להסיר ספיקות באמונה.)

שאם אתה מבקש ספר חול (של סופרת חרדית/דתית)- אתה צריך לקנות לעצמך.

אבל אם אתה רוצה ספר קודש- אז קונים ובכיף.

אז בעז"ה אגיד לאבא שלי לקנות אותו.

את גם מהאלה שחורשות ספרי מוסר/ אמונה בתחביב? רוצה לדבר על הספר? ממש התחשק לי לחפור עליו למישהו...

ואגב, אם נדבר על ספרי אמונה אז- פשוט להאמין/ משה רט, היי הרב/ הרב יוני לביא, מוקד חברים מקשיבים- 1599500054 (אני ממש חופרת להם) ויש עוד חוברת כרגע שאין לי כח לבדוק מה שמה.

ספרי מוסר- השתפכות הנפש, מסילת ישרים? יש עוד משהו מעניין וכיפי? מכירה?

אבל חובת התלמידים? על מה הוא מדבר?

אמנם למדתי אותו די מזמן אבל אני חושב שהוא לא מיועד לבנות (הן בזה שהוא לא נכתב בשבילן והן בזה שהתוכן לא מתאים להן), א"כ בוודאי שיש שם דברים שיכולים לעזור גם לבנות.

@נשמה כללית דעתך?

אז אני אוהבת דברים של בנים... סתם, לומדת גמרא וכזה...

אם יש לכם ספרים להמליץ, זה כיף!

לגבי הספר, ממילא אח שלי הולך לישיבה, נבקש לקנות בשבילו...

תודה!

עוד רעיון?

נכון שזה ספר שנועד לבחורי ישיבות וסגנונו (לא "התוכן", הסגנון. לרוב.) הוא גברי..

אבל בסוף הוא עוסק בנושאים לא גבריים במובהק, בניין האישיות כמו שכתבת, מידות ומסילת עלייה בעבודת ה'.

אכן בזמנו נשים לא ממש עסקו בזה, וזה אוטומטית היה לגברים. אבל ב"ה, אכשר דרא (הנה הנה, תשמח שגם בי יש גושניקיות קצת... ) נשים עוסקות ומכשירות את עצמן בעבודת ה', וזה טוב. והספר הזה יכול להועיל.

אין בו הרי שום דבר גברי במובהק (וד"ל), מקסימום קטעים שיותר רלוונטיים וקטעים שפחות, קטעים שיותר ידברו אליה וקטעים שפחות, וכו'... אבל בס"ה זה יכול לתרום.

מה שצריך להעיר, זה שהסגנון הגברי-בית-מדרשי לא בהכרח יהיה קל להבנה, וגם אם כן - אז לא ממש מדבר ומהנה, לבת. אבל היא יכולה לנסות.

אבל על עצם השאלה שלה ענית ממש בצמצום.. @ה' אור לי., זה ספר של האדמו"ר מפיאסצנא שהיה איש קדוש, מחנך דגול ורב-אמן בתחום נפש האדם. מגדולי וצדיקי הדור שלפני השואה, ונעקד בה על קידוש השם הגדול והנורא. את מוזמנת לקרוא יותר כאן:  חובת התלמידים – ויקיפדיה

דבר ראשון, תודה רבה!

ודבר שני, ברור שזה כיף ומהנה, אחרת אין סיבה לקרוא!

גם מסילת ישרים, השתפכות הנפש, וגמרא... אני קוראת כי זה נטו כיף! ומעניין! ומחכים!

זה רע?

פשוט הערתי, שלא בטוח שתסתדרי עם סגנון הכתיבה שלו.

הכי גרוע נביא לאח שלי... הוא יאהב את זה... הוא אוהב פווול ספרים...

יש לנו בבית פול ספרים, בכל מקרה אני צריכה לבדוק שאין אף אחד... שאמרתי שאקנה.

כי יש לנו לפחות 6000 ספרים בבית (בדקנו פעם) וסביר להניח שיש חלק ממה שכתבתם...

ומה שלא, איפה אפשר לקנות? דברי שיר וכזה?

לא נראה לי שיש בדברי שיר. אבל כמובן ייתכן שאני טועה

נראלי קנינו משם.

ויש לנו אור החיים ליד הבית וגם יפה נוף יחסית קרוב.

לגבי תשובתך, בניגוד אליך אני כתבתי על הספר ולא על המחבר.

כשאדם שואל על ספר - בד"כ גם הוא מעוניין לקבל תשובה על הפרטים מסביב. מי כתב אותו? ראשון? אחרון? ר"מ בישיבת הסדר? נו"כ של השו"ע?

ובפרט מה שכתבתי על מומחיותו וכו' - שזה משמעותי בהבנת מרכזיות הספר וייחודו.

לא היה טעם שאחזור על מה שכן כתבת.

באמת אחד הספרים!!

ואמממ, האמת שלא עד כדי כך, אבל אני כן אוהבת ממש ללמוד דברים כאלה...

ואני לא יודעת להגדיר לאיזה תחום זה נכנס אבל אני עכשיו באמצע חברותא עם חברה על "עקבי הצאן" של הרב עם הביאור של הרב לונדין, וזה גם ממש יפה!! ובכללי ספרים של הרב אני מאד אוהבת!

וואו... האמת לא שמעתי עליו

אני בחברותא מסילת ישרים, גמרא, והשתפכות הנפש... 

יש עוד משהו מעניין?

גמרא? וואו...

אממ חוץ ממה שכתבתי כבר לא עולה לי... אם אני אחשוב על עוד משו אני אכתוב בלנ"ד

תודה רבה לך!

ואגב גמרא, זה פשוט כיף ללמוד. תנסי.

בהתחלה את מרגישה טיפשה, ואז מתחילים לקלוט את השפה וזה ממש כיף  

זה סתם בשביל התחביב, אגב...

כמו עוד תחביב, לשחק שחמט

בין אם תומכים בלימוד גמרא לנשים ובין אם מתנגדים. בין אם חושבים על זה מחשבות X ובין אם מחשבות Y, אין חולק שזה ממש לא ראוי ללמוד גמרא "בשביל התחביב, כמו שחמט...". לזה כולם מתנגדים, ובוודאי שעדיף לא ללמוד בכלל מאשר ללמוד ככה.

סליחה, אבל המשפט הזה צרם לי כמו מסור על קלקר.

אני דווקא אוהבת שזה בשביל התחביב.

כי אני לא לומדת בשביל שיפור המידות או משהו... אני לומדת כי כיף לי ללמוד! כי זה מעניק לי שמחה!

מה הבעיה בזה?

אבל אולי ההשוואה של הגמרא לשחמט לא הייתה במקום...

מה שכן, מה שבאתי להגיד הוא שזה פשוט כיף ואני אוהבת את זה... כמו תחביב, כזה.

גמרא היא לא עיתון.

"כיף ללמוד ומעניק שמחה" זה נהדר. השאלה מאיפה זה מגיע.

אם כיף ללמוד כי זה תורה, וזה מעניק לך שמחה כי את מתקדמת בתורה. אשרייך.

אבל אם זה סתם "תחביב" ואת נהנית לראות אם את מצליחה לפענח טקסט עתיק שכתוב בשפה זרה, אז תעשי את זה על כתבי אריסטו.. לא על גמרא.

נראלי שהבעיה שלי היא שכתבתי תחביב טיפשי- פשוט כי הגישה של כל מי שסובב אותי הוא שטפשי שבת תלמד גמרא (גם אם לא אומרים את זה)- כלומר של החברה שבא אני. אז אני רגילה להקטין את זה.

מצד שני, אני בהחלט חושבת שגם אם זה לא היה ממקום של עבודת ה', מתוך שלא לשמה יבוא לשמה... 

וההוכחה הי שהרב שלנו אמר לאבא שלי ללמד אותנו גמרא, אז אבא שלי אמר שאם לא ממלאים את השכל בקדושה אז זה בטומאה...

אבל אני לא מסכימה אם הגישה... כי בכללי, "התורה כוללת כל הטובות שבעולם" ואם אני רוצה אתגר שכלי אני בהחלט אלך לתורה...

מבין למה אני מתכוונת?

א. אם הסביבה אומרת שזה טיפשי ואת חושבת שלא, אז פשוט תגידי "לא, זה לא טיפשי". אל תאמרי "זה כן טיפשי, אבל סבבה לי לעשות מהגמרא תחביב טיפשי".

ב. "מתוך שלא לשמה בא לשמה" לא רלוונטי משתי סיבות: 1. כפי הנראה זה נאמר כשיש חיוב, וחיוב ללמוד גמרא אין עלייך. אז לא אמרתי שאל תלמדי אם את חושבת שזה עושה לך טוב בעבודת ה', אבל חיוב אין עלייך ואם זה לא עושה לך את זה אז זה גם לא "מצווה לא לשמה", זה פשוט כלום, ולא מביא לשום "לשמה". ואפילו יותר גרוע: 2. המשפט הזה לא נאמר על גישה מזלזלת, אלא על גישה "נייטרלית". לגשת לגמרא כתחביב טיפשי כמו שחמט זה לא רק "לא לשמה", אלא זה זלזול בה. זה פשוט אסור. ("עשאוך בני ככלי זמר"... הגמרא מספרת שהתורה מתלוננת לקב"ה כשמשתמשים בה לתחביבים)

ג. מה שהרב אמר זה לא הוכחה, הרב לא אמר לאבא שלך שילמד אותכם את זה בתור תחביב טיפשי כמו שחמט, הוא רוצה שהוא ילמד אתכן את זה בתור דבר קדוש, בדיוק! לא בתור צעצוע.

ד. "התורה כוללת" וכו' זה משפט יפה. אבל אי אפשר להמציא ממנו מסקנות כאלו. כאמור, תורה איננה צעצוע, ואם ניגשים אליה בצורה של חולין, מוזילים אותה בכך ומבזים אותה. וזה עושה רק רע, ממש לא "טובות שבעולם". 

האמת שאני קצת בשוק מזה שצריך לשכנע בזה.. חשבתי שאמורה להיות חרדת קודש טבעית מול התורה. 

א. פשוט אוטומטית אמרתי, שלא תצאו עלי.

ב. לפי דעתי זה כן, כי א. הזמנים השתנו... ב. לא נאמר כבר "כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות"? כלומר, אסור ללמד? 

דבר שני, אני לא ניגשת לגמרא כתחביב טיפשי. אבל מצד שני, אני ניגשת לה כי כיף לי, אני מקבלת ממנה חיות. אני רוצה להשתפר, אבל כן... זה גם משהו שנותן לי מקום לשקוע בו, עמוק עמוק ולהשקיע את השכל בדברים כיפיים ומעניינים. 

וכן, בהחלט הגיוני... אני לומדת גמרא כי זה נותן לי חיות! ואני מעדיפה ללכת ללמוד אותה במקום לקרוא הארי פוטר או על פרמה, נסיך החובבנים בחשבון .

יש בזה בעיה?

אני מאמינה שצריך לאהוב, וכן, אני אוהבת גמרא. אני מרגישה שזה מביא לי משהו.

והמשפט התורה כוללת לדעתי אומר שבתורה אפשר למצוא את כל השורש של התאוות שלך... אם אתה מתאווה לחוכמה, התורה מלמדת חוכמה. אם אתה מתאווה לאוכל, לך תלמד כשרות. מה זה אוכל, מה אלו ברכות, וכו וכו'.

והרי האדם בא לעולם לפי הגדרת הרב קוק והמסילת ישרים "להתענג על ה'", ואני, לפחות במובן הזה, באמת מתענגת, ולא רואה בזה בעיה.

אני טועה?

"ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים" 

המאירי מפרש שמצב שבו אשה לומדת ואין שכלה מספיק להבנה הראוייה, היא סבורה שהבינה בזמן שלא הבינה, ומקשקשת כפעמון להראות חכמתה לכל, ועל זה אמרו בדרך גוזמא שישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים.

מה ההבדל בין בת שלא מבינה לבין בן שלא מבין?? גם הוא יכול ללכת ולהפיץ את תורתו המוטעת.

לנשים יש אופי יותר רוחני ולגברים אופי יותר מעשי. אשה שלא מבינה בגלל האופי הרוחני שלה היא תבאר את הדברים כפי ראות עינה ותהפוך את הדבר למסולף. גבר שלא מבין בגלל האופי הגשמי יותר שלו יבין שהוא לא מבין וינסה לחפש תשובה או לא יפיץ את טעותו.

נשמע מעט שובניסטי אבל ההפך הוא הנכון, האשה יותר נעלה כביכול בדרגה הרוחנית מהגבר ולכן אינה צריכה ללמוד תורה. 

הסתכלי סביב וראי שדברי נכונים שבנות יותר מתחברות לרוחניות כל מיני וורטים ואימרות יפות. וגברים בעיקר מתחברים לדברים של תכל'ס הלכה גמרא ןכדומה.

זאת התשובה בקצרה, ויש עוד הרבה מה להרחיב בעניין. 

"בינה יתרה נתנה בה באישה" ...

וחצמזה כבר אמרתי שאני לומדת גמרא כי זה כיף לי ועושה לי טוב ולא כדי לקשקש בזה כמו פעמון.

אתה יודע שנשים יכולות לפסוק הלכה, על פי המנחת חינוך ונראלי גם הכלי יקר?

https://www.yeshiva.org.il/midrash/6167 בדבריו של המאירי נאמר שדברים אלו נאמרו בגוזמא מפי רבי אליעזר.

אני לא פנוי לקרוא את כל המאמר. אבל ברור שזה לא אמור להיות גורף, בעצמי כתבתי לה שאם זה מתוך יראת שמים ואהבת תורה - נהדר.

אבל הנקודה היא שהיא אשכרה מצהירה על איך שהיא ממש מקיימת את החשש של "מוציאות לדברי הבאי".

שהיא אוהבת את זה, וזה משפיעה עליה לטובה.

א. אוקיי...

ב. לא ממש הבנתי איך כל פרט שכתבת כאן אמור לענות על מה שכתבתי, ואיך נדחו שתי הנקודות שהעליתי. מכל מקום, אני מצפה ממך בתור אחת שמתנגדת לחפיפניקיות, לא לסמוך על "לדעתי דברים השתנו". לא כל אחד מאיתנו יכול לקבוע שדברי חז"ל לא רלונטיים כי "לדעתו השתנו", ובטח שלא להוכיח על ידי כך שדברים שחז"ל אמרו על דבר אחר לגמרי ("מתוך שלא לשמה.. וכו') מהווים תמיכה בגישה שלו. נכון? 

ג. זה ממש לא נכון לומר שבתורה "מוצאים את כל התאוות", ובטח שלא לומר שכל צורה שבה נשתמש בתורה להנאתנו היא "להתענג על ה'". להתענג על ה' פירושו להתענג על קרבתו, על עשיית רצונו. לא על עשיית דברים שמנוגדים לרצונו ולהינות מהם... יש גישה איך ניגשים לתורה. יש צורה שהתורה עצמה מלמדת אותנו. מי שניגש בגישה אחרת, שמגיע כתחביב, שהגמרא מספקת לו בסך הכל חומר גלם לתאוות שלו, הוא ממש לא "מתענג על ה'". על מי שמתייחס(ת) ככה לגמרא נאמר "ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים... שמוציאות דברי תורה לדברי הבאי" - כלומר: שהופכות את התורה לדבר טפל, למשחק...

ד. למעשה לא ממש הבנתי מה הגישה שלך, וממשפטים שונים שלך ניתן לקבל רושם שונה, מכל אחד משהו אחר. תרשי לי להניח שיכול להיות שגם לך בעצמך לא מבורר ממש עד הסוף למה נועד לימוד הגמרא שלך? יכול להיות שלכן גם דברייך כאן הם לא מוגדרים? זה נראה שקצת מבולבל אצלך בעצמך...

הייתי מציע לך לשבת באמת ולברר היטב, אולי עם אבא שלך.. מה המטרה בלימוד, מה הגישה שלנו ללימוד, איך היחס שלנו לגמרא, וכו' וכו'. זה מאוד חשוב, כי יחס שאינו נכון עלול להיות חמור מאוד.. כמו שכבר הבאתי - התורה הולכת לבכות אצל הקב"ה כשמשתמשים בה להנאה ולא בצורה הראויה! לתורה צריך לגשת בחרדת קודש, מתוך יראת שמיים והפנמה שמדובר בדבר ה' והלימוד בה הוא התקשרות לה'. לא מתוך גישה של חולין, של שימוש בתורה למטרות זולות ("תאוות".. ה' ישמור...)

אז שוב, אני לא אומר שהמצב החמור הזה הוא המצב שקורה אצלך. אני באמת קצת מבולבל מההודעות שלך בניסיון להסביר מה קורה אצלך, וכאמור: זה נראה קצת שגם אצלך זה לא ממש מחודד ומוגדר. כתבת כמה דבריםש לכאורה נראים כסותרים זה את זה ומתפתלים זה עם זה.. מה שאני אומר הוא שמדובר כאן בנושא מורכב וקריטי, ולא כדאי לדלג עליו בהינף יד. תמצאי לך זמן ותנסי להגידר לעצמך את הגישה שלך ולכוון את הנפש שלך בצורה הנכונה, זה חשוב מאוד!

בהצלחה!

(קודם כתבתי תגובה קצת לא מנומסת. ואח"כ התחרטתי וביקשתי מההנהלה למחוק אותה. סליחה אם ראית אותה ונפגעת.

אגב, ההודעה הזו: חושבני שקצת הגזמת מומלץ לעיין כאן - נוער וגיל ההתבגרות של חי תורה - הייתה בתגובה להודעה ההיא שלי. ברגע שההיא נמחקה נהיה קצת לבגן וההודעה של חי תורה נשארה בלי שברור על מה היא הולכת. אז שתדעי..)

כן, ראיתי את ההודעה וחייבת להודות שקצת נפגעתי. לא נורא, לאחרונה אישה אחת באוטבוס איחלה לי שאני אהיה בגיהנום (סתם! סתם ראתה אותי והתחילה לקלקל) ולמזלי הייתי באמצע לקרוא תהילים אז פשוט בהיתי בספר שלה ולא עניתי... אז אפשר לצרף יחד את הברכות של שניכם, אם אתה מבין למה אני מתכוונת...

אוףףףףף זה יצא ציני... נורא. סליחה על זה. מה שאני מנסה לומר הוא שזה אכן פגע בי- אבל אני בסדר, ואני אומרת כל לילה הרני סולחת ומוחלת כך שזה לגמרי בסדר...

דבר שני, נראלי שאתה ניגש לנושא שלנו, הנשים, אתה צריך להבין שיש כמה דעות ולאו בהכרח דווקא מה שאתה או אני חושבים הוא נכון. 

מה שכן- לאישה אין שום חיוב ללמוד תורה, ואני כן אשאל אותך אם זה שאני אוהבת לומר תהילים (ואני בנאדם שמכנה את הדברים שאני אוהבת בשם הנדוש תחביבים) זה רע, כי אין לי חיוב וזה תחביב.

כנ"ל לגבי גמרא. מה שניסיתי לומר זה שהיא עושה לי טוב, גם בעצם הכתיבה שלה, זה שהיא מעניינת מאד וגם שהיא חלק מהתורה. האם חז"ל, כשלמדו, לא נהנו והתעניינו בלימוד? הרי הם חשבו שזה מעניין ונהנו מזה! בקצרה, מה שניסיתי לומר הוא שאני אכן נהנת מזה, ואני לא חושבת שיש בעיה בהנאה הזאת.

התורה, אגב, מלמדת אותנו איך להנות, ולפי דעתי... מה אכפת לך במה אני עוסקת? כן, זה נחמד לי, זה נותן לי חיות וכוח להמשך היום, ונחמד לי שהגמרא היא ספר שבאמת אפשר להשקיע בו את הראש, ולחשוב ולהסתבך לפעמים בלימוד.

כן, זה עושה לי טוב.

ואגב, חלק מהדעות במשנה לא נפסקו להלכה, כנ"ל לחלק מהגמרא. ולכל דור יש הלכות מותאמות לדור... ואתה יכול לברר את זה.

עד כאן נאומי.

א. לא הבנתי איך הגעת מההודעה שלי לקללות שתישרפי בגהינם, אבל שוין. בכל מקרה מחקתי אותה.

ב. אני מבין לחלוטין שיש כמה דעות, ואני אפילו טרחתי קצת ללמוד אותם. ההבדל בינינו נעוץ בכך שאני בודק מה כתוב וומה אומרות הדעות, ואת חוזרת שוב ושוב על ספקולציות של "לדעתי", ומתבלת אותם בפרפראות מכל מיני ציטוטים לא קשורים.

ברור שחז"ל, וגם אני הקטן, נהנים מהלימוד. אבל הגמרא מהווה עבורנו בראש ובראשונה דבר ה' שניגשים אליו בחרדת קודש. ולא משחק קופסא ילדותי שמשמש להעברת זמן ולהפגת שיעמום.

הבעיה נעוצה בזה שאת מתייחסת לגמרא כמו אל איזה ספר חול במקרה הטוב. זה זלזול, זה זילות, זה בוז, וזו עבירה. וכפי שהבאתי כבר - הגמרא מספרת לנו שבמצבים כאלו התורה הולכת פשוט לבכות אצל הקב"ה על מה שעשו ממנה.

ואת לא צריכה לספר לי מה נפסק להלכה ומה לא, בואי.. גם אני למדתי טיפונת בחיים שלי. למרות שרחמנא ליצלן אני לא בת.

אין לי זמן כרגע לענות, אענה במוצ"ש.

עכשיו, פשוט כתבת ש... עדיף שאני אשרף עם הש"ס? 

אני כתבתי שכתוב שעדיף שהש"ס יישרף מאשר שתעשי ממנו משחק חולין.

לא הבנתי  נכון פשוט... בעיה שלי.

יש לי תשובה, חשבתי על זה קצת, ולפי דעתי אני צריכה טיפה יותר.

למה אני פה שוב?

כי אני לא מפוקסת, ושכתבתי לך מוצאש ממש לא חשבתי על ט' באב.

אז אם המשיח לא יגיע לפני, אהיה פה בשני/ שלישי?

בכל מקרה, שתדע, שלא משנה מה החילוקי דעות אנחנו אחים, אז ממש ממש סליחה אם פגעתי בך בשרשור (ברוח תשעה באב... ;) כי נראלי אולי קצת הגבתי מדי בבוטות (ולא רק בגלל ט' באב)

יאללה ניפגש בגאולההההההההההה במוצא"ש! או בראשון!!! 

אני אהיה בעזרת נשים מי שרוצה לפגשני

זהו, להתראות.

עכשיו בקשר לגמרא

היי, תכיר, אני בת. לבנות אין שום חיוב  ללמוד גמרא 😁 אז...

לא משנה כמה אני אלמד, אני לא אגד לזה כחיוב.

זה א.

ב. כן, אני נהנת מגמרא, זה כיף לי. לפי דעתי זה חשוב להכיר עוד חלקים בתורה ובמיוחד חלק כזה ושגם בכללי אני מאד מזדהה עם הלשון שהוא כתוב בה. ולפי דעתי זה לא רע- שאני נהנת מזה- זה מושלם, כי התורה היא תכלית ההנאות וללמוד תורה זה אמור להיות כיף- זה להתחבר לרצון האלוקי שבתוכינו ואז לא בהכל זה עובד לי- אבל פה זה כן, ומה הבעיה?

אני חושבת שהבעיה שלך היא שאנעי מגדירה את זה בתור תחביב, כי זה משהו שאני אוהבת, ואתה מגדיר תחביב בתור משהו שולי ולא חשוב,  משהו של הבל. 

אני פשוט מגדירה די את כל מה שאני אוהבת בתור תחביב- החל ממשחק שחמט טיפשי וכלה בגמרא ותהילים. אז אולי ההגדרה לא נכונה?

ואל דאגה, אני באמת ניגשת לזה מתוך רצינות אבל גם שמחה.

קצת הבהלת אותי, אבל אני לא רואה דרך להצליח להבין היטב דרך ההתכתבות הזו.

דווקא התגובה של עכשיו כתובה באופן יותר מרגיע. אני מקווה שהיא מבטאת את ההרגשה שלך בצורה יותר מדוייקת מהקודמות.

פשוט, בבקשה ממך, פשוט תזכרי, שחמור מאוד לגשת לגמרא בגישה של חולין או תעסוקה אתגרית, בלי לזכור שהיא קודש קדשים והיא דבר ה'.

אם את כן זוכרת ומרגישה - נהדר. אם לא - כדאי יותר להתכוונן.

וגם אולי שתדברי עם אבא שלך לא רק על עצם הגמרא, אלא על המחשבות שלך וההנאה שלך ממנה, אני מניח שזה יהיה יותר יעיל.

פשוט חבל לקחת סיכון, באמת.

אני לא אומר את זה כדי להתנגח בך, אלא כי אכפת לי.

אפשר לשים לב שלא כתבת בשביל להעליב או להתנגח, הכל בסדר

ואל תדאג, אני בסדר... עם כל מה שאמרת.

זה ברור לי - וגם לגישה שלי- שזאת התורה. ואני נהנת ממנה (בלי קשר) אבל אתה צודק שלפעמים ההנאה משכיחה את המחויבות.

אני מקווה שלא שכחתי, ככה נראלי.

אבל אני חושבת שהשיחה באמת עזרה לי לחשוב על זה קצת יותר, אז תודה.

אממ נראה

ממש שמחה לגלות... כל מיני דברים מאד מעניינים פה!

וכנראה גם עוד.

צריך לבדוק בבית.

יש לי הפתעות כל פעם חחח

שם פותח "כי עכשיו החן והחשיבות הוא אצלם.." דהיינו אצל הגוים. חן וחשיבות הכוונה (כפי שמוסבר גם בהמשך התורה) לחיות ולרמה שהדבר מלהיב אותך. היום ה"גוים" שזה נקרא כל דבר שלא קשור לקדושה, הם המלהיבים. זוהי הגלות האחרונה "גלות אדום" שאביה, עשיו איש שעיר הוא אשר הגה את הרעיון שלאדם יהיה חיות והתלהבות מדבר כלה ונפסד כמו תאוות העולם הזה והבליו. אותו רעיון הוביל אותו למכור את הבכורה ולשנא את יעקב. לכל דבר שבעולם יש חיצוניות ופנימיות. עשיו הולך אחר החיצוניות יעקוב הולך אחר הפנימיות, בלשון רבינו "מסתכל על השכל שיש בל דבר". ואנחנו, שהיינו אמורים להיות בשליטת יעקב, אנשים ישראליים אמיתיים, נמצאים בפועל תחת שליטת היופי והמושך והחיצוני (והמשביע והמהנה מידית וכו' וכו')

אבל רבינו אף פעם לא משאיר אותנו בחושך וודאי שאין שום ייאוש וגם מבגלות הזאת אפשר לצאת. רבינו מציע עצה פשוטה (גם אם לא ככ קלה) ומעשית- ללמוד תורה בכח. דהיינו למרות שלא מאיר לי ולא כיף לי ולא מחיה אותי, לגרור את עצמי לשם. זאת העצה בפשיטות אמנם גם לזה יש קושיה- איך אגרור את עצמי?

מסביר רבינו בעומק העומקים- כדי להתחבר לח', לחכמה, לשכל, לחיות האלוקות של כל דבר מוכרחים להשתמש בכח שה' ברא בנו ונטע בתוכנו את הכח להאמין. כלומר- אני לא רואה בשכל ובהיגיון שזה מחיה אותי- אבל אני מאמין! בכח האמונה שהחיות האמיתית נמצאת בתורה ובקדושה- בכח זה אוכל ללמוד תורה בכח, ומגלה רבינו שכשתישם את העצה הזאת התורה תאיר בך את ההרגשה וההבנה איפה החיות האמיתית..

ליתר עומק ועיון נא לעיין בתורה א' בליקוטי מוהר"ן ובהלכות פקדון הלכה ד' שמסבירים את העניין בעומק ובהרחבה..

בהצלחה רבה! מוזמן לעוד שאלות על התורה הנ"ל כיוון שלא מזמן למדתי אותה והתחייתי מאוד... 

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות