לבקש מהם יפה לעוף מהמחשב ...

אפילו עם דמעות בעיניים. אבל היא אומרת ש'צריכים להתגמש'... אני מוכנה בכיף להתגמש, ואני כבר עושה את זה (לא לובשת חולצה 'קצרה' לידו.. והיא בכלל לא קצרה! כולה חולצת שמאטס שמגיעה למרפק), אבל בעניין המחשב אני לא מוכנה. שעות הלילה תמיד היו שלי, כשסופסוף יש שקט ואחים שלי לא מסתובבים סביבי ומציצים, אבל עכשיו היא פה, והיא מתחילה לשאול אותי- 'מי זה ומי הוא ולמה את מתכתבת עם בנים'. על זה אני לא מתפשרת.

עוד משהו שהתפשרתי לכבודה- להשאיר את המזגן כל הליה דולק! ואני צריכה לישון עם פוך..

המצב והמורכבות...

נכון, הם באו להתארח אצלהם, אבל בידיעה שזה בית!! ושהם שווי זכויות וחובות, זה מה שאני לפחות חושבת...

ועד כמה שזה קשה לך לשמוע, לדעתי את צריכה לוותר לה, גם בעניין המחשב...

נכון, זה מעצבן, אבל עכשיו אני מבינה את 2 הצדדים... אני גם בתוך ההפגזות, וגם עכשיו אני אצל חברה שלי, בשקט.. סוףסוף בלי...

או- שתדברי איתה על זה... אם היא בגיל שהיא מסוגלת להבין בכלל מה את רוצה ממנה, ולמה את כועסת עליה...

אמ... אני ממש לא רוצה להישמע כמו איזה פסיכולוגית, אבל מאוד יכול להיות שהיא פורקת מתחים והתעצבניות ככה.... אני נגיד, אתמול יצאתי מהבית לירושלים אחרי שבועיים ביישוב, ופשוט הרגשתי הקלה עצומה!!

אז יכול להיות שזה מה שהיא מרגישה עכשיו... שהיא לא במקום מופגז וחופשיה לעשות מה שבא לה, ולא שאיזה נסראללה אחד ייקבע לה את סדר החיים...

אבל חרדים זה ראש קשה לפעמים...

תנסי להבהיר לה את המצב.. גם היא צריכה להיות רגישה עכשיו..

לא רק את..

למזלי החדר שלי עדיין נשאר נחלתי הבלעדית, אבל מחר אמורים להגיע סבא וסבתא ועוד דודים, אז אולי יעיפו אותו מהחדר, ואני אצטרך לישון עם אחותי! שזה סיוט לכשלעצמו...

ותיזהרו כי אני עצבנית נורא, על כל מה שזז וגם מה שלא.. ואני לא מסוגלת לשלוט בזה! כנראה אני מחורפנת מחוסר שעות שינה...

אחד לא יוכל להיכנס לך לחדר...הבנת?!

חוץ מזה שלמרות מה שעשית יש להם בעיה אז שילכו הם צריכים להתאים את עצמם לאיפה שהם נמצאים!!

תנעלי את החדר שבו המחשב...

או, יותר טוב: תנעלי את המקרר, ותגידי להורים שלך שאם האורחים לא עפים, אז המקרר בבעלותך הפרטית...

נכון שהמצב הוא בלתי נסבל! אך כדי לחיות בשלווה והרמוניה בבית אחד אנשים שונים בדעות והשקפות צריך להתפשר ולהגיע לעמק השווה.

אז נכון שמחובתך היא ללכת יותר ב"צניעות" בבית מהרגיל אצלך ביומיום. אך גם לצד השני חייבים להיות חובות כל שהם, (אני לא יוכלה להגיד לך מה בפרוטרוט) כך שכניסה לחייך הפרטיים, ומה את עושה על המחשב (אם מי את מתכתבת ומה...) זה ממש לא אמור להיות ענינה! ואן לה זכות להתערב בכך כלל! (כך לפחות אני חושבת.)

הייתי מציעה לך לשבת ולדבר איתה ברכות ולהביר לה שכשם את מכבדת את רצונותה ורצונות בעלה כך היא צריכה גם לבוא לקראתך, ואם זה לא ילך, תנסי למצוא מגשר אולי אמא שלך, קרובת משפחה אחרת שהיא די מחזיקה מהדברים שלה.. אך אל תתני לאף אחד לקחת לך את זכות החופש והביטוי שלך בבית. נכון שצריך להתחשב, אך ההתחשבות צריכה לבוא משני הצדדים ולא על חשבון זכויות מינימליות.

מקווה שעזרתי, ואשמח לשמוע מה קרה בסופו של ענין. -ענת(<") 

וענת (איזה מגניב שאני יודעת עכשיו מי את..), באמת ניסיתי לעשות כעצתך, והתנצלתי בפני בת דודה שלי על זה שהתעצבנתי עליה, והסברתי לה שבכיף אני שמחה שהם פה, ואפילו היא מבחינה במסירות נפש שלי בקטע של הלבוש (שתאמינו לי- הוא ממש לא נורא! זה אולי נשמע ככה, כי בשבילו זה נורא), אבל היא שאלה אותי 'מה פתאום אני מתנצלת'.... מה הבעיה? הבנתי שקצת לא התנהגתי יפה, אז באתי להתנצל? זה לא צעד לגיטימי??

טוב עכשיו אנחנו די בסדר.. נגיד עכשיו אני במחשב, מתכתבת במסר"ש, אז הסברתי לה שעכשיו אני רוצה להיות לבד, והיא הלכה. אמן שזה ימשיך כך.. וזו הזדמנות טובה בשבילי לעבוד על מידת האיפוק והסבלנות... תאחלו בהצלחה...